הדף היומי מסכת סנהדרין דף נד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נד

[מוזיקה] סנהדרין תחילת דף נד אחד ממלכי בית דוד היה אמון בנו של מנשה נאמר עליו בדברי הימים הוא ירבה השמה מה הוא ירבה השמ מביאה הגמרא בהמשך המסכת דף קג דעה אחת שהוא שרף ספר תורה דעה שנייה שבעל אמו היא אומרת לו מה אתה עושה מה אתה מרוויח מזה אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי פחד פחדים השאלה היא מה באמת העונש של אדם שעשה את זה בשוגג כמה חטאות הוא חייב כי מצד אחד היא אמו אבל מצד שני אם היא גם משת אביו אז הוא הוא צריך להיות חייב ליה גם משום משת אביו אומר רבי יהודה שהוא אינו חייב אלא משום אמו ככה ראינו במשנה ורבא ביאר את המקור לדבריו של רבי יהודה וכעת מביאה הגמרא תניה כבתי דרבה יש באמת ברייתא בספרה כמו איך שהביא רב המקורות לדעתו של רבי יהודה פסוק אומר ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערבת אביו גילה מות יומתו שניהם דמיהם בם איש ממעטים פרט לקטן אשר ישכב את אשת אביו משמע בין אשת אביו שהיא אמו ובין אשת אביו שלא אמו אבל הבא על אמו שאינה אשת אביו מנן שהוא נענש תלמוד לומר ערבת אביו גילה הפסוק הזה מיותר מופנה להקיש ו ממנו גזירה שווה שיש עונש על אמו כמו שנראה בהמשך בהמשך הבריתה ממשיכה הברייתא מה שכתוב מות יומתו הכוונה במיטת בית דין של סקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל המיתות האחרות האמורות בתורה שריפה הרג אולי אפילו במיתת חנק אונה הבריתה נאמר כאן דמיהם בם ונאמר במי שמדבר עם מתים על ידי אוב וידעוני נאמר גם כן דמיהם בם מה להלן המיטה היא בסקילה אף כאן בסקילה ממשיכה הברייתא עונש בבעל אשת אביו שמנו אבל הרי אין עונשין אלא אם כן מזהירים אזהרה מני הרי יש שתי פרשיות פרשת קדושים ופרשת אחרי מות בפרשת קדושים כתוב העונשים של האריות אבל אין עונשין אלא אם כן מזהירים בפרשת אחרי אמות כתובים האזהרות של כל אותם האריות אז היכן מצאנו אזהרה לאיסור אשת אביו תלמוד לומר ערוות אביך וערת אמך לא תגלה ערוות אביך זו אשת אביך אתה אומר אשת אביך או אינו אלא משכב זכור של ערבת אביך ממש אונה הבריתה לומדים גזירה שווה נאמר באזהרה כאן ערוות אביך וערות אמך לא תגלה ונאמר לאלן בעונש של אשת אביו ערבת אביו גילה מה לאלן בעונש של אישות היינו אשת אביו הכתוב מדבר שהרי שם נאמר בתחילת הפסוק ואיש אשר ישכב את אשת אביו אף כאן באזהרה של אישות הכתוב מדבר ומשמע ערבת אביך בין אשת אביו שהי אמו בין אשת אביו שאינה אמו והבעל אמו שאיני שת אביב מנין תלמוד לומר ערבת עמך לא תגלה זה נאמר שי עמו ועינה אשת אביו חוזרת הבריתה לפרש מה שאמרנו עונש בבא על אמו שאינה אשת אביו לומדים את זה מגזרה שווה אין לי אלה באזהרה של איסור לא תעשה שעשה כתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו כהרי הרבת אמך שנאמר באזהרה משמע בין שהיא אשת אביו בין אם לא אבל לגבי העונש מן עין שחייב על אמו גם אם היא אינה אשת אביו התשובה היא נאמר כאן באזהרה ערוות אביך לא תגלה ונאמר להלן בעונש ערוות אבי גילה לומדים גזירה שבה מה באזהרה עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו שבשניהם הוא מוזהר אף בעונש עשה כתוב אמו שאינה אשת אביו כי אמו שהיא אשת אביו שגם עליה הוא נענש ממשיכה הבריתה מה יתור שלמך הי לומדים מהע שבאמת רבי יהודה לומד כמו שרב אמר משום אמו אתה מחייב אותו והי אתה מחייבו משום אשת אב כי שזה גם אמו וגם אשת אב אתה חייב רק משום אמו וסתם ספרה זה הרי דעתו של רבי יהודה וכאן הבאנו את הדברים של הספרה אז אם כן מבואר ששיטת רבי יהודה והדרשה שלו זה כמו שרבא הביא את הדרשה שלו בסוף השיעור הקודם על דף נג ורבנן במשנה שלנו שאומרים שם אדם באלמו שהגם משת אביו הוא חייו אם זה היה בשוגג ש שתי חטאות אחת משום אשת אביו ואחת משום אמו הם לומדים שערת אביך הכוונה משכב זכור עם אביו ממש והפסוק לא מדבר בכלל באשת אביו ואם כן אי אפשר לומר שאמך היא שנאמר בסוף הפסוק בא למעט את המקרה הזה כי לא דיברנו על המקרה הזה בפסוק הזה שואלת הגמרא היי משכב זכור ואת זכר לא תשכב משכבי אישה משם נפקא ונה הגמרא תורה כתבה את הבעל אביו כדי לחייב עליו שניים משתי חטאות אם הוא עשה את זה בשוגג וכמו הדבר הרב של רב יהודה דמר רב יהודה נוכרי הבעל אביו חייו שתיים משום ואת זכר ומשום הרבת אביך והבא על אחי אביו חייב שתיים משום ואת זכר ומשום ערות אחי אביך לא תגלה היינו ערבותו ממש אמר רבא מסתברא מילתא דרבי יהודה מסתבר שלא דיבר באמת על גוי על בעל אביו ואחיו אלא הוא דיבר בישראל בשוגג ובעניין חיוב קורב כמה קורבנות ה צריך להביא ודק אמר נוכרי ל למה הוא אומר לשון נוכרי נשנא מעליה מדבר על לשון נקיה יסל דעתך נוכרי ממש אם מדוברים פה באמת על נוכרי הרי אם הוא בא על אביו דינו מניו מה העונש שלו קטלה הוא חייב מיתה אפילו אם זה היה בשוגג אם כן מה שייך לומר שתיים בטרי קטלה קטלי מה שייך להרוג אותו פעמיים תנינ מיחי כמו דבריו של רב יהודה הבעל אבי חייב שתיים הבעל אחי אביו גם חייב שתיים איק דמרי יש כאלה שאומרים שהברית הזאת דלא כרבי יהודה כי הרי לפי רבי יהודה אין חיוב שתיים על אביו כי הרי לפי שיטתו רת אביך היינו אשת אביו אז אם כן אין כאן עוד לא תעשה על בעל אביב אלא יש רק את הלא תעשה הרגיל של משקו זכור וקדר יש אומרים אפילו תמה רבי יהודה וגם לפי דעתו חיב שתיים ומה היתלה מננו ילמד לחייב שתיים בבעל אביו בקל וחומר מאחי אביו ומה אחי אביב דקורה ד אביב הוא חייב שתיים אביו עצמו לא כל שכן שחייב שתיים ושני היק דמרי שתי הלשונות כ מפלגי הוויכוח שלהם בפלוגתא דביה ורבה בוויכוח שהבי ורבה יש להם בהמשך לגבי ההלכה שהין מחייבים עונש על ידי לימוד מכל וחומר האם זה נאמר גם במקרה שמלמד בא מכוחו של הזה שהוא לימד אותו כגון כאן שרוצים ללמוד אביב מאחי אביב והרי האיסור של אחי אביב מגיע מהקרבה של אביב מר סבר במקרה כזה עונשין מן הדין אז אם כן יהיה כאן שתי חטאות ומר סבר שני סובר שגם כאן אין עונשים מן הדין ואם כן יהיה כאן רק חטאת אחת פני ויכוח הם כזה סוג קל וחומר אפשר לקבל עונש כשלומדים מהקל וחומר שואלת הגמרא ורבנן שסוברים שרבת אביך היינו אביו ממש אזהרה לאשת אביו מנע להו הרי חייבים שקודם כל יהיה אזהרה כדי שיענישו נפק להו הם לומדים אזהרה לאשת אביו מערבות אשת אביך לא תגלה ורבי יהודה לא למד משם כי ההו מבי לי את הפסוק הזה הוא צריך להזרה לאשת אביו לאחר מיטת אביו ורבני מנין הם ילמדו אזרה לא אביו אחרי מיתת אביו ההוא מסיפא דקרא נפקא לומדים את זה ממה שכתוב בהמשך של הפסוק הרבת אביך אי זה בא לרבות לאחר מיתה ורבי יהודה ההוא מה שכתוב ערבת אביך היא מבא אלי זה בא למט שהבעל על אשת אביו משום אשת אב אתה מחייבו וי אתה מחייבו משום אשת איש שואלת הגמרא איך אתה אומר שרבי יהודה סובר שמחייבים אותו משום אשת אב ולא משום אשת איש והרי הענן תנן אנחנו נינו הבעל אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיטת אביו ולא ראינו שחולק רבי יהודה לא פליג רבי יהודה אמר הביה במשנה הוא לא חולק אבל פליג בברייתא בבריתה הוא כן חולק שואלת הגמרא ורבנן עונש דשת אביו לאחר מיתה מנין הם לומדים את זה ביש למה רבי יהודה לומד את זה בגזירה שווה מהתלה בגזרה שווה כמו שהוא למד לגבי אמו בגזרה שווה אלא לרבנן שהם לא לומדים את הגזירה השווה לגבי אמו מנ ומנין הם ילמדו עונש על אשת אביו לאחר מיטת אביו אונה הגמרא אמרי לך ה הם יאמרו ההו ערבות אביו גילה שכתוב לגבי עונש ד מפיק לה רבי יהודה לגזירה שווה רבי יהודה למד מזה גזירה שווה מפק להוא אן הוא הם לומדים מהמילים האלה ריבוי לעונש דשת אביו לאחר מיתה שואלת הגמרא ורבנן עונש לאמו ש שאינה אשת אביו מנ להו הרי כאם מדובר שהיא כן הייתה אשת אביו מנין ילמדו אמו שאינה אשת אביו אמר רב שייש ברי דרב רבדי אמר קרא אומר הפסוק אמך היא היינו בהוויית כל הצדדים שווים בה השה כתוב לאמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו במשנה למדנו הבא על אשת בנו כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש שואלת הגמרא ולחייב נמי משום אשת בנו כי הרי התורה כתבה את זה בשתי ין ובשני שמות אונה הגמרא אמר הביה פתח הכתוב בלתו וסיים באשת בנו אשת בנחי למה כתוב היא לומר לך זוהיא כלתו וזוהי אשת בנו היינו שאף על פי שכתוב כאן גם כלתו וגם אשת בנו זה אותו אותו לו והסיבה שכפלו את זה כדי לרבות שהוא חייב על כלתו גם לאחר מיתת הבן אומרת המשנה על הזכור משכב זכור ועל הבהמה והאישה מביאה את הבהמה דינה בסקילה היינו גם הבהמה שואלת המשנה אם אדם חטא בהמה הרי אין בדעת מה היא חטאה אלא לפי שבא לאדם תקלה מכשול עוון על ידה לפי כך אמר הכתוב תסתכל כדי שלא יכשלו בה שוב דבר אחר משום כבודו של החוטא שלוטי בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנשקל פלוני על ידה שואלת הגמרא משכב זכור מנלן שחיוב סכילה תנו רבנן אומר הפסוק איש פרט לקטן שבואל זכר פטור אשר ישכב את זכר ולא כתוב איש השמ שחייב בין שנבל גדול בין שנבל קטן משכבי אישה מגיד לך כתוב ששני משכבות יש באישה כדרכה ושלא כדרכה והם שווים לכל האריות שבתורה אמר רבי ישמעאל אם כן משכבי אישה שנאמר לגבי זכר הרי זה בא ללמד שהבעל הז ור באחת משני משכבות של אישה היינו גם שלא כדרכה חייב ונמצא למד היינו האישה עצמה למדה שגם בשלא כדרכה חייבים ממשיכה הבריתה מוטום טו אז זה בדיוק מה שאנחנו כעת דנים באיזה מיטה בסקילה אתה אומר בסקילה מי אמר אונו אלא בכל אחת באחת מכל מיתות האחרות האמורות בתורה התשובה לומדים גזירה שווה נאמר כאן דמם בם ונאמר באדם שמדבר עם מתים על ידי וב על ידי דוני כתוב שמה גם כן דמיהם בם מה ללן באוב דוני בסקילה אף כאן בסקילה ממשיכה הבריתה אם כן עונש במשכב זכר שמענו אז הרה מנין הרי אין עונשים אלא אם כן מזהירים תלמוד לומר ואת זכר לא תשכב משכבי אישה טובי למדנו הזרה לשוכב הזרה ל נשכב מנן תלמוד לומר לא יהיה קדש מיועד לזנות מבני ישראל שזה הכוונה משכב זכר שנקרא תואבה ומנין שקדש היינו תואבה ואומר וגם קדש היה בארץ עסו ככל התבות הגו אשר הוריש וגומר ממילא אנחנו לומדים שכמו תואבה שאמורה בעונש שמשכו זכור מדובר שם גם על השכב גם תואבה שלא יקדש מדבר גם על השכב דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אינו צריך ללמוד משם הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אישה קרי בי כאילו כתוב לא תשכב שזרה גם לנבל שואלת הגמרא משכב בהמה מנלן שחיוב בסקילה דתנו רבנן איש פרט לקטן אשר יתן שחובתו בבהמה בן גדולה בן קטנה מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה אונו אלא באחת מכל מיתות האחרות האמורות בתורה אלא התשובה היא גזירה שווה נאמר כאן ואת הבהמה תהרוג הו ונאמר להלן גבי מסיטו מדיח לעבוד עבודה זרה כי הרוג תארגנו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה אז למדנו עונש לשוכב רובע הבהמה עונש לזכר שנשכב לבהמה מנלן תלמוד לומר כל שוכב עם בהמה מות יומת וכיוון ששוכב כבר למדנו מאיש אשר יתן שחובתו אם אינו עניין אם לא היו צריכים את הפסוק הזה לשוכב תנהו עניין מעמידים אותו באחת המידות שהתורה נדרשת לשכב למדנו עונש בין לשוכב בין לשכב אבל הזרה מן עין תלמוד לומר ובכל בהמה לא תיתן שכבת לטומאה בה למדנו אזהרה לשוכב לנשב מן עין תלמוד לומר לא יהיה קדש מבני ישראל היינו משכב בהמה שנקרא תואבה מנן שקדש היינו תואבה ואומר הפסוק וגם קדש היה בארץ עשו ככל התאבות הגויים אשר הוריש וגומר ממילא אני לומד שכמו תבה שאמורה במשכב בהמה מדובר שם גם על הנשב גם תואבה שלא יהיה קדש מדובר גם על הנשב דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר לא תתן שחובת דורשים כאילו כתוב לא תיתן שחיוך אומרת הגמרא הבאה שוגג על הזכור נעלם ממנו איסור משכב זכר והביא עליו זכר באותו ההלם אמר רבי אבאו לדברי רבי ישמעאל שלומד את השכב מלא יקדש חייב שתי חטאות שתיים חד מילא ישכב וחד מלא יקדש דברי רבי עקיבא שלומד קריבי לא תשכב אינו חייב אלא אחת כי לא תשכב ולא תשכב פסוק אחד הי ואין כאן שני לביים הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בשוגג באותו האלם רק אחר כך הוא נזכר שזה אסור אמר רבי אבאו לדברי רבי ישמעאל חייב שתי חטאות שתיים חדה מלא תיתן שחתך וחדה מלא יהיה קדש דברי רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת כי שחובת ושכך פסוק אחד הי הביה אמר בבהמה אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי אינו חייב אלא אחת למה דכי כתיב לא יהיה קדש בגבר כתיב זה נאמר באנשים לא בשוכבי בהמות קדש הוא לשון זנות שאינה שייכת בבהמה לכן סובר הביה שלא משם רבי ישמעאל לומד הזרה נשכב אלא לרבי ישמעאל הזרה לנכב מנלה לפי הבאה נפקא לה הוא לומד את זה מכל שוכב עם בהמה מות יומת ואמרנו אם אין עניין לעונש לשוכב שהרי על זה כבר נאמר עונש תנהו עניין לנכב ואב כי רחמנא לנכב אם כן למדנו עונש לנכב בלשון שוכב ונלמד מזה להקיש נשכב לשוכב מה שוכב אנש והזהיר אף נשכב אנש והזהיר ההזהרה של שוכב הולכת גם על נשכב אז אם כן כיוון שזה אותה אזהרה אינו חייב אלא חטאת אחת הנרא לזכר ונרבע לבהמה בשוגג באותו הלם אמר רבי אבאו לדברי רבי עקיבא חייב שתיים אחד מילות ש שדורשים לא תשכב וחד המי לא תתן שבתך שדורשים שכיך לדברי רבי ישמעאל אינו חיב אלא אחת כיוון שהידי וידי הלימוד של שניהם זה מלא יהיה קדש הוא הבאה אמר אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי גם יהיה חייב שתיים כי רבי ישמעאל לא לומד נשכב עם בהמה מ לא יהי קדש אלא כמו שבארנו דברי רבי ישמעאל שלומדים את זה מדכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו עניין לשוכב תנ עניין לנכב כי שוכב כבר למדנו מקום אחר אז זה ללמד על נשכב רבכ רחמנא נשכב למה אמרו את זה בלשון של שוכב כדי לומר לך מה שוכב אנש והזהיר אף נשכב ענש והזהיר אם כן יש שלבים נפרדים לרבא לזכר ונרבה לבהמה ולכן גם לפי רבי ישמעאל יהיה חייב שתיים אם הוא עשה את זה בהלם אחד אבל הבעל הזכור והביא זכור עליו הבעל הבהמה והביא בהמה עליו ועשה את ארבעתם בהלם אחד בן לפי רבי אבהו שלומד לפי רבי ישמעאל נשכב בזכור ובבהמה מלא יקדש ובן לב שלומד לפי רבי ישמעאל ישכב בזכור מלא יקדש ובבהמה מכל שוכב עם בהמה לפי רבי ישמעאל יהיה חייב שלוש אחד הבעל זכור חייב משום ואת זכר לא תשכב הביא זכור עליו חייב משום לא יהיה קדש הבעל בהמה חייב משום לא תיתן שבתך אבל המביא בהמה עליו לא מחוייב בנפרד כי לפי רבי אבהו זה אותו לב של נרב לזכר לא יקדש ולפי הבעייה קש לשוכב והוא אותו לב של שוכב אז אם כן בכל מקרה על זה לא יהיה חיוב בפני עצמו לפי רבי עקיבא חייב שתיים אחד זה שהוא בעל הזכר והביא זכר עליו חייה משום לא תשקע ולא תשקב שזה ליו אחד ואחד הבעל הבהמה והביא בהמה עליו חייב משום לא תיתן חובתך שחיוך שזה גם כן נחשב לו אחד עד כאן דף נד
לצפיה בתכנים נוספים: