הדף היומי מסכת מכות דף כא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת מכות דף כא

מקס דף ח מתחילים בסיעתי דשמיא 11 שורות האחרונות של הדף הקודם סוף השורה בנקודותיים ראינו במשנה ומסרת שריט אחז וכולו נראה כמה בריסת המקורות למאשר אין במשנה תונו רבונון כתוב וסרת לוי נפש לא הסיתנו בבשרכם אם היה כתוב רק בסרת יאכל אפילו סורט על ביס שנופל ומרוב צער הוא עשה חבורה בגופו אוספינוס שטובו בים גם מתחייב תמיד לא ימר לו נפש אינו יחייב אלא למס בלבד דווקא עם העשה הזאת על צר המת ומנין למסרת חומשיטוס על מסכוד שהוא חייב על כל אחס ואחס כמו שראינו במשנה תמוד למה וסרט לחב על כל שריטה וסרייטה שתי פירושים בריבעון או כהיה אפשר לכתוב לנפש לאסייסרטו במקום וסרט לנפש לא הסיתנו אז מה בא לומר לי וסרט לנפש לא הסיתנו הריחות באה לחב הקוסרית פירוש שני וסרת בא לרבות על כוסריטה וסריטה רבי יויסי מוסיף אומר מנל מסר את שרית האחס על חמישומסים מת לו חמישה מתים על חמישתם רוב צר עשה שריטה אחת שהוא חי בכל אחס ואחס על כל מת ומת אומרת על שריטה אחת הוא תחייב חמש מלכויות תמיד לאמר לו נפש לחייב על כל נפש ונפש מקשה הגמורה והפיקת את המילה נו נפש השתמשת בה כדי למעט לבייסוי שנופה ולספינות סתוב בים וודאי רבי יוסי לא חולק על זה הוא לא יוציא את הפסוק מדפשוטוי אונהגמורה כלסום רבי יוסיסריתה וגדידה אחסי כתוב עוד פסוק בתורה לאיס גודדו רבי יוסי סובר ששניהם אותה הכוונה שניהם מדובר בין אם הוא שורט את גופו ביד בציפורניים בין אם הוא עושה זאת בכלי ושם הרי הוא כסיב אוסום בגדיד כתוב למס לאסגודדו לאסימו כוח בענייניכם לומיס אז כתוב שם שדווקא לא מסמילא שכתוב לו נפש בסרט זה מיותר לומר לי לחייב על כל מס ומס אומר שמואל המסרת בכלי חיב אז הריבון מסביר זה פשוט שלכולעלמה עיקר גדידה מה שכתוב לסגודדומשמע בכלי ועיקר שריטה משמע ביד בא שמואל ואומר שגם מי שמסר בכלי חייב ולא רק המגדת בכלי זאת אומרת שהוא סובר שבכל מקרה בין ביד בין בכלי יש שני להבין גם מישהו מגעד וגם משום מסרת מסו למדברסריתוגדחסי בשונה מרבי יוסי שאמר שאמר בדס רבי יוסר גדחס הכוונה שהיינוך כאן זה קצת אחרת הכוונה הכוונה ששניהם מדובר בעיר חבורי עלמס אלו שיש הבדל שסרית ביד וגדיד בכלי זאת אומרת שמי שמסרט ביד אז הוא עובר על הלו של וסרת מי שמגדד בכלי הוא עובר על הלו של סגודדו כל מדבר באופן אחר אז רואים לא כמו שמואל שאומר ששניהם זה בין ביד בין בכלי עונה הגמור ודומק רבי יויסי שהוא אומר שסריט ודיד משמע שממש זה אותו דבר ולכן הוא אומר שלא נפש מיותר כי שניהם מדובר בין ביד בין בכלי השמואל סובר כמותו במגמורתו נתן קמד רבי יוחנון בקי בברייסס שנה ברייסה לפני רבי יחנון על מס בין ביד בין בכלי חייב כסריטב וגדיד כתוב ב1 גם אם נאמר שיד ד וכלי כל אחד מהם אחד זה שריט אחד זה גדידה אבל שניהם כתוב שאסור על אבודס קיחובים יש עבודהזור שעובדים אותם בכך שעושים בבשרם לכבודה חבורות ופצעות אז אם הוא עושה זאת ביעד חייב הוא חייב סקילה כיכר דרך עבודתה מוסיף הריבון שאפילו עבודהזורה שאין עבודתה בכך חי וכלפוני מלקס הכוונה כזה אבו דגמורה ביד אם עבודתה בכך אז סקילה אבל אם הוא עשה זאת בכלי על ידי כלי הוא שרט את עצמו פותטו כי זה לא דרך הבידוס הגמורפקסיב הרי כתוב בסעיף המלוכי בנביעל בוכוח עם אליו הנובי כתוב להפך שבכלי זה דרך אבוידה כתוב ויזגודדו כמשפוטום הם עשו גדידה כדרך שהיו רגלים לעשות בחורוביס וברמוכים על ממה רואים שדרך אבו בכלי אלוהים תתקן להפוך ביד פותר ממיסה כי זה לא דרך אבו דכך בכלי חייב מיסה שקר דרך דזורה מה למדנו וחייב על הראש שתיים מחורב שישסרר השישס באמפרקריש מקום הפרקים שמתחברים שם פרקי עצמות והיינו בצדעים ועל הזוכ למדנו חייב שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחס מלמדו מח ורב שישז באמ פירקדיקנה מסביר הריבון כמו שראינו במשנה פרק ראשון שזקן תחת האוזן מקום שלחי התחתון יוצא משם ושם נקרא פעה בחודו של לחי שבולט לחוץ ושתי השיבולות שבסנטר מקום חיבוש שני הלחיים יש עצם קדן שמחבר עלחייים יחד שמכאן מכאן נקרא פה שכל אחד מהם לסוף הלכי הרי שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמט הוא השער שבין שני השיבולות שבסנתר הוא פרקו בפני עצמו רב לזורי אומר אם נותלום וכולן את כולן חייב רק אחת כוסוב אחד לבו זה לא לו נפרד לכל פאה מה למדנו ונחייב שיתלנו בתר אז כמו שהזכרנו בשיעור הקודם לגבי קורחו כך גם לגבי זקן השחטת הזקן נאמר פסוק בכוינים ונאמר פסוק בישראלים ומשלמים זו את זו את זה תו רבנו כתוב בקיני מופעס זכוננום לא יגו יוכל אפילו גילכו במספורים י חייב כזה גם בכלל גילוח את מה כתוב ביסשכיס שם כתוב אלסכיס אספאס זה קונכו ולמדינג זה רשו מסכס קידושין פאס פאס עכשיו מספריים הם לא משחיטים הם לא חותכים את השיער מעיקרו כמו תר אז ממילא אני לומד שמספריים לאיסאשכיס מה שכתוב בישראל יוכל עם במלכת ורהני מיני סכינים של נגרים גם ייחב אתה יודע מה כתוב כתוב בקויין אם לא יגיחו כדרך גילוח או כיצד גילוח שיש באשחוסה הדרך לגלח בו ומשחיט אבו מר זה מתקיים רק בטר זה תרהני משחיט ואין דרך לגלח בו מספריים הדרך לגלח בהם אבל הם לא משחיטים מה ראן במשנה רב לזרמר אפילו ליקט במלכת וריתני חייב אבל במספריים פטור או מותר אפילו מבואר בריבון שואלת הגמור מונפשך אי גומר גזרשוב של פה פה מקוינים לישראלים ליבואת טר לחיוב כמו שלמדנו היא לא יגומ זה שובה מספוריים נם אלו יהיה מותר כי הרי זה גם גילוח ורשמ שגם לרב לזר מותר לגלר מספריים כי הוא עושה רק מלקת ורטני שיש בהם אשכחוסה אונה הגמור לעוילום גומר גזרושובה לכן צריך דווקא שתהיה אשכחוסה מספריים לא וכוסובה הוא חולק במציאות הוא אומרנ ממלכתברתני גילוח בדה השחטתה נוסע גילוח כלומר גילוח מקרה דדרך לגלרבהם לפעמים ונעבור למשנה הבאה כאן מפרטים עוד מי שלוקה זה שכותב כסיבס כעקש כתוב בתויר אז הריבעון מסביר שהדרך כך כותב תחילה על בשרו בסמו בסיקרו מינדיו ואחר כך מקעקע בשר הוא חורד בבשר במחת או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים אסור לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בעניין זה שקרג זה רסה כוסוב אז אומרת המשנה כוסב כסיבס קעקה כוסב ולא יקעקע הוא לא חרד בבשר קיעקיה בחרד ולא כתב לפני זה בדיו אינוח ש ויקעקע בדיו ובכול בכל דבר שהוא רוא שם רב שבמר אינוחד שכתובשום את השם כמו שנראה בגמור שבדזור שנקסבס קעקה לאסיתנו בוכם אני השם אומר דרוב לרבש מה כוונת רבי שמעון עדכתב אני השם ממיש צריך לכתוב את המילים האלה אני השם רק אז הוא חייב אומר ללוי כדוני בר כפורח שיכתוב שום שם שנאמרס קעק לאסיתנו בוכם שום כתובת קעקע לא יעשו אני השם אני השם ולא יחש אני השם ואסור אם אתם לכתוב שם אחר על בסרכם אז בעצם יש כאן איסור לכתוב שום קסבסקה גם דס רב שמה כך לומד הריבון רק מכך שהתיר אומרת זאת אני השם אני השם ולא אחר אז אתם יודעים שעיקר החיוב משום שם הבדזורה לכן חיוב מלכס יהיה רק אם הוא כתב שם שם הבדזורה כדרך חיבדבזורה לחרות בבשרם את שם הבן אזור אם הוא כתב כתובת אחרת אז הוא עבר על איסור אבל הוא לא לוקה אומר רב מלקמרדבר אוסור ללא דום שיתן איפר מקלה איפר שמצטבר בקיריים על גבי בקוסוי מפני שנירס קקסיבסקעקה אומר הריבון דווקא העיף הזה שהוא קשה ומקעקעת מקוים המקב נשאר שם רושם להרבה זמן אז זה נראה כאילו שהוא עשה קסבס קעקה אומר רב נחמן ברידרביקה יש שני המירועים בשם דומה יש רב רב מלכיו יש רב מליו ויש לנו שש ממרס בש"ס שלוש ממנו שלוש ממנו אז מפרט שפוד שפוכוס וגומומוס רב מלקיו בלויריסי סיפמקל וגבינו רב מלקיו מה ממרס מביא הריבון שפוד זה מסכס ביצה ששפוט שצלו בבשר ביום טב אז הוא מוקצה אומר רב מלכיו שאפשר לשמוט אותו דהיינו בטילט מן הצד על ידי מקל או משהו מניחו בקרן זווית זה הוא אומר זאת כשמיצה על שעל המוירה לא מהז בפירוש משנה בריסה שפורס זה כם מתייחס למשנה למשנה מסכת כסובס שהאישה שמכניסה שפחות לבעלה היא צריכה לעבוד פחות רב ליזר אומר שאפילו ש מכניסה 100 שפחות היא צריכה לעבוד כבתול מביא ליד אישי מום אומר רב מלקיו אלוכה כרב לזר זה מתייחס על משנה גומויס זה מסכת סנידו לגבי סימני גדלות אז רב חלב אומר אבונה שתי שערות צריך ש בעיקרן גומות המלכי אומר גומות אף על פי שאין בו שרות כשרות כבר נשרו אז זה שוב מתייחס למויר לא למישנה לא לבריסה בלויריס זה כן מתייחס לברייסה כתוב שאם יהודי מספר אויבת קיחובים ודרכם להשאיר בלורית לשם הבןזור צריך לשאייר שלא ישאר רק את הבלורית כמה אומר רב מלק הוא צריך לשאייר שלוש אצבעות של שערות לכל צד אייפלה זה גם שמייצה לא מתייחס על משנו על ברייסה אשרינו כאן שאומר שאסור לתת איפה המיקלמה מקוסים גבינה זה מתייחס על משנה שלמדנו שאסור לאכול גבינה של גויים אומר רב מלקיו הם מחליקים זאת בשומן חזיר אז רב חז אז הוא אומר כך שלושת הממרשפ שפוכזגומוס רמלקיו שלושת הממרס אחרות זה רבמלקיו ככה אמר רב נחמן ממברידרקה אבל רב פופה חולק רב פופה אמר מסניסן ומסניסה מה שמתייחס על משנו ברייסה רב מלכיו שמיצה מה ששמית בפני עצמה זה רב מלכיו לפי הפירוש הראשון של הריבון אז רב פופה בא רק לגרע שפחות דהיינו שפחות הרי נאמר על משנה אז זה לא אמר רב מלכיו רק זה אמר רב מלקיו אז לפי רב פופה נמצא שרב מלקי אמר ארבע ממרס שורכוז בלויריס גבינו איף המיקלה איף המיקלה זה גם לא על משנה אבל זה הוא לא חולק הוא רק בא לומר ששמר המלקיו לא כל השמי רמלקיו רק מה שהפירטנו בשם רבנ נחמרב מלק הוא אומר מה שמתייחס למשנה לגבי שפוכוי זה הוא מוציא אז הוא אמר ארבע ממרסמלקי הוא אמר רק שתי ממריס שפות וגומוס וסמונך בסימן שיהיה לך מסניסמלכסה משני זה ברייסס הם כמו מלכה הם עיקר איש לחלוק עליהם לשון מלכות אז יהיה לך סימן מי ששמו דומה למלכה מלכיו שיש שמו שם נקבה ושם מלכות לא מלכיו שיש שם זכר מה היא בני מהי ההבדל בין מרב נחמן מן לרב פרופה היא כבני או שפוכוס שפוכוס הוא אומר שלא רב מלכיו אמר אל רב מלקיה הריבון מביא עוד פירוש בשם חור מי זה אבל כך מפרש רשי בניידו שבעצם גם רב פופסו אובר שהוא אמר שלוש והוא אמר שלוש כי הוא מחליף הוא אומר שהוא אמר רק אתשמייטס הוא אמר רק מ שתייחס למישהו ולבריסה אז הוא מחליב בשפוך חוסיפה מקלה זאת אומרת רב מלקי הוא אמר רק מה שיש מייטס הוא אמר שלוש ממרס רמלקי אמר שפגנו שמתייחס לבריס רמק אמר שפ וגלה כלשמס מה שאמרנו כאני כבני שפורס היינו שפוריס ומקלה שכנגד מחליב בין שפורחס למקלה מביא הגמור רב ברבי קופד אפילו הריבדקוסילטה אפילו מקום של מכה קטנה של הכזה דם שמקום של נקודה קטנה שם הוא גם הקפיד לא לשים איפה המקלה משמחשש שזה נראה כמו כסבסקה שחולה קרא שמה מותר לשים על מכתו איף המקלה כל מוקים ששומע כמכוס המכיחוב שוב בא לשים זאת לרפואה ולא כדי לעשות כאן קסי קעקה אומרת המשנה הזכרנו בדף הקודם נוזר ששו יין כל היום שותה הרבה שיעורים שאסור לה לשתות אין חי ולאחס אפילו שיטרו בהתחלה כעסרו הכלה רק על השתיה הראשונה ש שהייתה תוך כדי דיבור אבל אומרו לאל תשתה אל תשתה והשויסה לפני כל שתייה יתרו בו חי מלכות על כל אחת ואחת דין שני בנוזר אותו דבר אסור לו לטמות למיסים אוטם למיסים כל היום נוגע במי זה נוגע במי זה אינו חייב לאחס כי זהורה אחת הייתה אומר לה אל תטעם אל תטעם טעמה חי וכל אחס ואחס האיסור השלישי של נו זהר אסור לגלח את שערותיו או מגלח כל היום חי ולאחז כ הייתה התרועה אחת אומרו לה אל תגלח אל תגלח ומגלח על כל אשרואה מחלק זאת לאיסור בפני עצמו חייב וכל חסח עכשיו אומרת המשנה בכל אדם לא רק נוזר אויובוש בכילים בבגד שתנז שעשווי מצב ופשתים כל היוים אפילו שיתרו בו אינו חייב לאחס כי זה לבישה אחת אומרו לא אל תלבש אל תלבש הוא פויש דלא יבש ובכל לבישה מטרים בו חייב על כל אחס ואחס הכל לבישה ולבישה אומרת כעת המשנה יש אופן שהוא חייב על מעשה אחד הרבה להבין יש חוירשתל חורי שורה אחת בקרם חי יבוא לו משום שמונה להבין אז הריבון מסביר שיש עובר בליתחש שורו בחמור ומצטברים לו עוד הרבה עבירות כי אם רוצים לפרט רבה לו אפשר לומר שהוא חורש בכמה שברים כמה חמורים אלא בשור וחמור אחד יכול להצטבר עד שמונה לו איזה שמונה לוים המדובר כך החוירש בשור וחמור אז כבר יש לו לו של סחוש בשור וחמו ירדוב עכשיו 2 ן מוקדושין אז הגימור את העמיץ מדובר בשור שהוא שהוא בכור שכתוב בתויר לישב בבכור שורכו אז עובר עליו וחמור שהוא הוא פת רחם אז זה הליבד רבי יהודה שהוא סובר פתח חמור גם סרנו הוא בכלל לא ישבוד ומה שכתוב חושירכו לא בא למעט חמור אלא למעט דווקא שורכב לא של שותפות פירוש שלי מביא ריבון באמת המשתק מנדומר שפתח חמור ממועט משורכו ושור וחמור לו דווקא לקטון את לשון הפסוק הבעץ מדובר שהוא חרש בשור וסא ובכל שני מינים יש איסור של כיליים רק נקטו לשון הפסוק והשוירופכור והסופכור בשניהם עובר לסבוד יש לנו כאן עוד שני לא הנה כבר שלוש והריבון מוסיף שלכאורה יש כאן רביעי שהוא נהנה מהקדש כי זה קדוש אז במעילה על זה הוא לא לוקה כי פחור לא במעילה כי זה מומו כהן מילה שחק בקודש גובויה כתוב מקודש השם בפחור שייך מילה רק אם הוא נהנה מן האימורים אחרי זריקסדומים הוא הדין לכל קודשים קדים וקודשי קודשים יש מילה לפני זריקסדומים כדי לגבויה ומי שנזרק אדם הבשר ניתן לקוינים כבר אין בזה מעילה הלו הרביעי מדובר וכיליים בקרם אז כמו שהגימור התבאר כמו שהריבון מביא מדובר שבשעה שהוא חורש הוא מכסה את הזרעים שנזרעו הכיליים גרעין של חיטה שעורה וגרעין של קרם אז זורע זורע הכיליים עליו החמישי הוא בשביס הוא זורע בשביעית אז הוא לוקה השישי מדובר ביום טב אז עושה חרישה ביום טב למה לא זורע נראה בגימורה שבס לא יכלו להזכיר כבשבס מלקס יש מיסה והלב השביעי והשמיני זה בקויה ונוזר הוא גם כה וגם נוזר ומסטומה הולך אחרי מחרשתו במקום שיש שם טומה אז יש לה משום כהן לנפש לא יתמה בעמוב ולה משום נוזר על כונ שסמי סליובוים חנני בחכחינה יומר יכול להיות שיעבור תשע להבין אף על לא יבש קילים ישס חרי שהוא לבוש בבגד שתנז אומי אינה השם הלו הזה לא באלה משום חרישה אלא משום לבישה אומר להם אף הנוזר לא יהיו השם נוזר וכהן לו דווקא עונקת נוזיר הלו שלו לא מגיע בחמה חרישה אלא משום כניסה שנכנס למקום טומא הם מה סוברים חכומים מסביר הרב חורש יכול להיות חורש בלי בגדים שהם כילאים אבל הוא לא יכול לחוש בלי ללכת בלי ללכת אחרי אחרשתו אז אם זה מקום טומ אז זאת אומרת שזה חייב להיות שאין כן הבגד שהוא לובש לא קשור לחרישה שלו אומרת הגמורה ויש כאן שתי גרסאות גרסה אחת אומר רבי רבי יוסי הוא מסתפק לגבי מה שראינו במשנה שאם אדם לבוש בקלה ומזירים אותו על כל לבישה הוא חייב על כל אחת האם פויש דלושלמיש או אפילו מכניסמוצי בסון כלישלו האם מספיק שהוא יוציא את היד מהשרבול ויחזיר ותהיה עשרה לחייב אותו פעמיים או דווקא כשהוא פושט ולובש מחדש את הכל גרסה אחרת שאמר בפשטות אומר רבי במרב עשה לא יפושדלאש ממשמיש אלא אפילו מכניסמוצ שלו זה כמו פושובש אבל מך ורבחברכה יהיו לפו כדווקא אם הוא מוציא ולובש ממש אז לפי גרסה אחת הוא בא לפשות את האיבויה לפי הגרסה השנייה הוא בא לחלוק עליו שמר שיטה שלישית אפילו לישו אלו כדי ליפשט ולילבוש חייב להסיל בשעת נז כלול בזה אל תהיה לבוש בשעת נז אז אם מטרים בו תפשוט והוא לא פושט ועבר זמן שכל לפשות מלכס מטרים בו שוב ועבר זמן עוד פעם מלקס אז על כל פעם שאכל לפשוט ולא לפשט זוכה מלקס ולכאורה מה שהוא ממשיך ללבוש זה אף שבו מיסה אז מילה ללבישה הראשונה אתה חייב אותו מלקס איך אתה מחייב אותו על המשך הלבישה אז אומר טויס בשבועז ועוד ראשון עם יסוד גדול כיוון שההתחלה הייתה על דמיסה היה צריך בהתחלה ללבוש אז גם ההמשך גם מתייחס למיסה הראשון וזה נכנשב שעבר עליו שיש ביסה שלוקים עליו מה ראידנו יש חוירש בתלה וכולו אומר רבי יניאי בחבורה נימנו וגומרו אומר הריבון יום השיפה או יום ועד של החומים קוראים לזה חבורה נמנו החכומים וגמרו והחליטו כך החיפה בכיליים כיליים חייבים לא רק על זרים אלא גם אם זרעו וצריך לכפות צריך לכסות בעפר זה גורם לצמיכה לא יקה כזוירי הכיליים אומר להם רבי ירחנון ל משנסינוזו מה אתם צריכים כך לומר מעצמכם זו משנה מפורשת מה ראינו במשנה יש חוירשת בחיב משמין לו חורש בשור ובחמיר ואין מוקדוש בכילים בקרם אי חוירש דמחים שמקיליים משכחס לו יש איסור לחרוש כיליים אלא בוודאי לו דמחס בדוזיל כשהוא חורש הוא מכפה ומכסה בעפר את הכיליים שכבר נזרעו אז הוא משנה מפורשת שחויפה בכלאים לוקה אומר לי אמר לו רבי יני אילו דדלו לו חספה אם לא הייתי מגביע לך את החרס ממשכס מרגניסת אותו היית מוצא את המרגלית שתחתיה לשון מליצית אתה אומר זה משנה. אם לא הייתי אומר לך את הלכה היית מעלה בדעתך שזו כוונת המשנה. כמו אדם שלא ראה את המרגלית. הגיע אחד והרים את החר שכיסת המרגלית והוא אומר או אני מצאתי מרגלית, אתה מצאת. אני הגבעתי את החרז. כך מצאת את המרגלית. זאת אומרת אם לא הייתי אומר לך הלכה זו, היית סובר שמה שהמשנה מחייבת זה לא מישהו מכפה, אלא משהו מקיים. זה שנזרעו כאן כהיליים והוא מקיים אותם והוא לא עוקר אותם. זה החיוב וזה דווקא לפי רבי עקיבא כמו שמיד נראה אומר לרשלוקש לרבי ירחנון אילו דקילסור גבר רבה לולי שרבי ינשו גברג רבי אדם גדול קילס אותך והוא הסכים איתך שזו כוונת המשנה אבמן הייתי אומר אחרת מסניסן שמחייב את החוירש בכיליים מהני רבקיבי דומר מקיים כיליים לא יקה והוא שסבר מקיים בכילים לוקה אז ודאי שמחפה לוקה כי הוא מקיים זאת אבל חומ שסוברים שמקין פטור גם הפה פטור אבל רב ינ קילס אותך והודה לך שמכפה משום זהיר מחי ואז זה לכולעלמה כרבי ינה אומר מחפה בכיליים כילה לא יקה הוא לא אמר מקיליים לא יקה זאת אומרת שהוא רוצה לנקוד דבר שמוסכם על כולם וכשאמרת לו לאשנסינוזו אז הוא הודע לדבריך שיפה אמרת אבל אולי שהוא קילס אותך הייתי חולק ואומר שמי שפותר מקיים פותר גם במכפה משנתנו דווקא כרבי עקיבא וגם מה שראינו במשנה שבשביס הוא חייב זה משום חוירש ולא משום זיריה בשביס מה רבי עקיבא איזה רב עקיבא התכוון רשלוקיש שאמר שמה נרב עקיבא לתעניה המנקש שהוקר את העשבים הרעים כדי שיגדלו האחרים יותר אז זה זירי הכיליים ומכפה בכיליים ומכסה בעפר לא יקה הבקוי מרפ מקיים אז בפשטס לכורה דלא לא יקרשלוקיש כי המשמעות של הברייס שתנקם אומר שדווקא מכפה רבקס מוסיף גם מקיים שלוקש רוצה לומר שחכומים פותרים גם מחפה רק הבקא שמחייה במקיים הוא מחייה במכפה אז הריבון מביא הגמור מועד קוטן שלפי רשלוקיש צריך לפרש כך המנקש המחפה בקיליים לא יקה דברי רבקן ולמה הוא לא יקה לפי שרבי קיבו רב המקיים לא יקה תדבק דתניה סותח לסיזרק כיליים הנה לו זיריה מקנין שהוא לא הוקר את הכיליים אז הוא חייב תמוד לאמה כתוב בהם תחולרבי הכיליים סוד חולסר כיליים מסביר הריבון המתאים יותר לכתוב בהמתכו כיליים לא ישרביה וסכולס כיליים אלא התרק כתבה זו בכוונה כך כדי שתדרוש בהם תחולריה כיליים סות חולוי שלא יהיה בשדה שלך הקיליים זאת אומרת שיש כאן הזורה למקיים אז זה מה ש אשר אשרו כישמרון לולי שהוא כילס אותך הייתי אומר שחומים באמת סוברים שמחפה לא זיריה ומשנתנו מחייבת מישהו מקיים אבל כיוון שגברס אותך אני לא יכול לחלוק עליך באמת כמו שאמרנו מכאפה לכולם מחיה משום זיריה עד כאן דף קא ‏al
לצפיה בתכנים נוספים: