הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף כב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף כב

[מוזיקה] שבס דף חוף ביס אנחנו מתחילים במשנה בעמוד הקודם הלכה ד' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימל נו שמן ויתנה על פי הנר בשביל בשביל שתהה מלטפת במשך השבת על הנר והיא תיתן אספקה על הפתילה למה לא אז הגמרא מביאה הגמרא מסתפקת בשתי טעמים או שהטעם הוא שכיוון שזה בכלי נפרד שמה הוא יבוא וישתמש יקח את הביצה והשתמש בשמן בשבת ואז נמצא שהוא מכבה או טעם נוסף שכל מה שהדליק התירו להדליק פתילה לפני שבת כי אני אומר שהיא דולקת והולכת לבד בשבת זה כשכל השמן נמצא נמצא בפתילה נמצא כיחידה אחת אני אומר הוא כבר עשה את הפעולה בשמן הזה אבל שכל טיפה וטיפה באה בנפרד אל הפתילה כאן לא התירו כי זה נראה כאילו כל פעם הוא מביר טיפת שמן חדשה בשבת אפילו היא של חרס מה הכוונה אפילו של חרץ אפילו עם הביצה הזאת של חרץ וזה מאוס ואין חשש שהוא יקח את זה בשבת או כיוון שזה של חרץ והוא לא ייקח זה בטל אל הנר וזה ודאי נראה יחידה אחת אפילו אחי עשור ורבי יהודה מתיר רבי יהודה לשיטתו הגמרא תגיד שהוא סובר שהניצולים חיברה יוצר מתחילה אם הביצה הזאת מחוברת אל הנר מותר לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתנה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשת שובת למה לא מאותם טעמים שאמרנו קודם או שמע הוא יקח מן השמן או מכיוון שהפילה צריכה לשאוב מכלי אחר אז זה נראה שכל טיפה וטיפה זה שמן חדש ורבי יהודה מתיר אומרת הגמרא לא יקוב אדם שופרת של ביצה למה האם הטעם הוא משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ואז זה כל פעם נראה מבעיר מחדש או ש הטעם הוא שם ישכח וירב הוא יקח מהשמן מה נפיק מן בן הון מה נפק מינה בין הטעמים האן זקוקה דקלון פתילה ונר כזה שיהיו שניהם בתוך כלי אחד של דקל שזה כלי אחד שלם אם אתה אומר אם תמר משום שלא הותחל בכל טיפה הרי לא הותחל בכל טיפה וטיפה כי זה מטפטף אל הנר אבל אם תמר שמה ישכח וירא הרי אינו שוכח הוא מהרי כיוון שזה כלי אחד סגור אין ליב גישה אמרנו אם חיברה היוצא מתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד שניה הי שכולה אחת אז אם כן גם הוא לא יבוא לקחת וגם זה נראה אחד תני אם חיברה בסיס או בגיפ שוס אז זה גם טוב גם אם זה לא היה מחובר מהתחלה אלא הוא עכשיו חיבר את זה זה גם נהפך להיות כלי אחד אומרת עכשיו הגמרא יעות מה שרבי יהודה מתיר דרבי יהודה כדעת דרבי יהודה אמר משכה תופה החיבור איפה המקור של דברי רב יהודה מביא הרב במקוואות בפרק ז' שמקווה שיש בו בדיוק 40 שעה ירדו שניים וטבלו אז הראשון טהור אבל השני לא טבל ב4 שעה כי הראשון הוציא איתו מים רבי היודע אומר אםו רגליו שראשון וגד במים כשהשני טובל אז כיוון שזה מחובר למים זה נקרא שהכל במים ויש כאן 40 [מוזיקה] שסיר תנ פתילה אחת בשני כוסות בשתי קרות בשני תמכין אסור אותו טעם רבי יהודה מתיר חנניה בשם רבי פנחס רבי יהודה כדעת רבי יהודה אמר משקה תופה חיבור הלכה ה אומרת המשנה מכבדת נ מפני שהוא מתייר מפני גויים מפני לסים מפני רוח רעה יש לאדם הזה איזה רוח רעה הכוונה איזה מין התקף הוא סובל מחולי שהוא לא יכול לסבול את הנר אם בשביל החולה בכל המקרים האלה זה פיקוח נפש והוא צריך שהחולה יישן בכל המקרים האלה פטור והגמרא תבאר שפטור הכוונה מותר אבל אם הוא כיבה את הנר כחס ל הנר מפחד שהנר יתקלקל כחס על השמן שלא ג גמר לו השמן כחס על הפתילה חייב התנה הזה סובר שלמרות שזה מלאכה שאינה צריכה לגופה בכל אופן חייב רבי יוסי פותא בכולן למה כי זה מלכו שאיין לו צריכו לגופו מה המלאכה בלכ בות חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם הוא רוצה לכבות את הפתילה כדי שעכשיו כשהיא תהיה יהיה נוח להדליק ב בפעם הבאה אז אם כן הוא צריך את עצם המלאכה לא להציל את הנר לא להציל את השמן לא להציל את הפתילה לכן במקרה כזה אומר רבי יוסי הוא יהיה חייב קורבן זה מלחו שצרכו לגופו המכבד ת מפני שהוא מתרה מפני גויים וכולי אומר רב שמואל בביצ פני גויים של סכנה פני ליסטים של סכנה רבי יוסי באי אם אתה אומר אם מפני ליסטים של סכנה תנ מותר למה כתוב פטור אז רבני כיסן בשם רבי סי בן חנינה הם באמת אומרים מותר טוב עכשיו אנחנו עוברים לדבר על החלק השני במשנה שמלכה שינה צריכה לגופה רבי יוסי פותר א שואלת הגמרא מה ההבדל מה בין המציל ממה שבנר מה בין המציל ממה ש בזית הגמרא מבינה שאתה אומר שכשהוא מכבה את הנר אז עושה מלאכה בנר עושה מלאכה בשמן באש כדי להציל את הנר להציל את השמן זה שני דברים אז לכן הוא לא יכל לא יכול להיות שהוא יפעל בדבר אחד ויהיה חייב והרווח שלו בדבר שני זה נקרא מלאכה שאינה ציחה לגופה אז לכאורה גם אדם שסוחט את הזית להוציא ממנו את השמן תגיד הוא עושה מלאכה בזית לצורך משהו אחר לצורך השמן תקרא לזה מלאכה שאינה צריכה לגופה רבנן דקיסרין בשם רבי שילא נווה ככה היה שם מקומו נווה לא דומה המציל מגופה של פתילה למציל חוץ מגופה של פתילה בעצם שמן וזית שמן מתוך הזית זה יחידה אחת זה לא שני דברים הוא עושה פעולה בשמן בזית להוציא את השמן השמן והזית הם דבר אחד אבל כאן שעושה פתילה עושה פעולה בפתילה כדי להציל את השמן שהוא נמצא חוץ לפתילה זה מלאכה שאינה צריכה לגופה אומר רבי וחנון רבי יוסי ורב שמעון שניהם אמרו דבר אחד כמו ד רב יוסי אמר אצלנו עד שיהיה לו צורך בגופה של פתילה כן רבי שמעון אומר עד שיהיה לו צורך בגופו של דבר איזה רב שמעון זה רב שמעון בפרק הסירי שהוא אומר כתוב שמה המוציא את המת במיתה חיה ורבי שמעון פותר כי הצה הוא לא צריך את ההוצאה הוא היה מעדיף שהמת תישאר חי עכשיו הגמרא מבררת מה הטעם של רבי יוסי מה היית לך צורך בגופה של פתילה שרבי יוסי אומר חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם אז רבנן דקיסרין רב לוזר בשם רבי חנינא שכן שמשה ומנין מרכין להן הם חורכים את הפתילה מה זה המילה מרכין כמו תמה שנאמר בפסוק ושיער רישון לא תחר כך נאמר על חנניה משאל ועזריה מה הוא מכר כון לין הכוונה מפספס לין מפספס זה הכוונה מהבהבים את הפתילה טמון תנינן וכמו פרק י כתוב שם במשנה ל ה מקלקלים פטורים בכל המלאכות של שבת אדם שעושה איזה מלאכה באופן שהוא קלקל הוא פטור חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה למה מבעיר מצינו שהתורה לימדה אותנו שבית דין לא ישרפו בת כהן בשבת למה למה התורה צריכה ללמד שלא לא עושים מיטת בית דין בשבת על כוחנו שמעביר למרות שזה מקלקל הוא כן חייב וגם העושה חבורה התורה היייתה צריכה ללמד שמותר למול בשבת מה החידוש הרי הוא מקלקל עושה חבורה סימן שבחבורה גם מקלקל חייב אז זה נקרא כל ה מקלקלים פטורים חוץ ממנם אויר ומן העושה חבורה בר כפור אמר שפשט בזה זה אפילו קיצוני אפילו אינו צריך לדע הוא לא צריך הוא לא עושה חבורה כי הוא צריך דם לכלב אפילו אילא צריך לאפר הוא מביר הוא לא צריך איזה אפר אף על פי כן בחבל הוא מביר הוא יהיה חייב רב יוחנן אמר לא לא לא לא מתי בחבל הוא מביא חייו הוא ש צריך לידה שזה קצת תיקון הוא צריך את זה בשביל הכלב למרות שזה לא באמת תיקון אף אדם לא עושה חבורה בשביל שידם לכלב אבל זה לאיזה צורך והוא שה צריך לאפרו לאפר משמ מכאן בפשטות ששאר כל מקלקלים אפילו שם זה קצת תיקון הם באמת פטורים ככה באמת משמ בגמרא בבבלי אבל הרב אומר שבירושלים לכמון משמ שהוא למד שלדעת רבי יוחנן כל ה מקלקלים באופן כזה יהיו חיייבים טוב מתחילה הגמרא ושואלת מתנית בבו בקמה פליג על רבי יוחנן כתוב במשנה שם שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב אדם חייב על כל הנזקים שהשור שלו יעשה אם השור שלו הדליק את הגדיש הוא חייב אבל אם הוא בעצמו הדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו כיוון שכשהוא מדליק גדיש על הפעולה הזאת הוא חייב מיטה אז למרות שתוך כדי הפעולה הוא גם נתחייב ממון קום לבדר במיני כשאדם מתחייב באותה פעולה גם עונש מיטה וגם עונש ממון הוא נשאר בעונש של המיתה ולא בממון אז בוא נלמד שראשי הדליק את הגש בשבת חייו איך מדובר מה השור שלו התכוון למשהו לא שלא לצורך השור הדליק שלא לצורך וא ובמקביל לזה ואח ההוא שהדליק את הקדש בשבת אתה אומר שהוא פטור מלשלם כי הוא חייב מיטה אף על פי שזה שלא לצורך אתה רואה שאדם מתחייב באיסור שבת באיסור מביר אפילו שלא לצורך ואם תרצה לחלק בין אונ שמיטה לבין חיוב טוס שרבי יוחנן דיבר על חיוב טוס אין חילוק תני כל המתחייב בנפשו שוגג מביא חטאת זה הולך ביחד אמר רבי חנניה בד רבי הלל לא קשה למה מאחר שלא לצורך חייו מתחייב בנפשו אילו לא שלו מאחר שאילו מאחר שאילו לצורך אילו הוא היה עושה את זה לצורך היה מתחייב בנפשו והיה לו עונש מיטה גם אם הוא עשה את זה שלא לצורך ובפועל הוא לא חייב מיתה יהיה פטור מן התשלומים כי הכלל אומר מי שעושה מעשה שעל מעשה כזה חיייבים מיתה גם אם הוא לא התחייב מיתה הוא לא מתחייב ממון איך לומדים כזה דבר מן הדה מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה אדם שמזיק לבהמה לא חילקת אם הוא הזיג בין שוגג למזיד לחייבו ממון אדם מועד לעולם גם בשוגג הוא חייב אף מכה אדם לא תחלוק בו בן שוגג בן מזיד שהוא נשאר פטור על הממון לפטרו ממון למרות שבפועל בשוגג לא יהיה לו חיוב מיטה אז אם כן אין קושיה על רבי יוחנן עד כאן דף חוב ביס
לצפיה בתכנים נוספים: