מלאכה לצורך פיקוח נפש – האם עדיף לעשותה על ידי גוי?- רע"ז ד' - ה' רע"ח

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מלאכה לצורך פיקוח נפש – האם עדיף לעשותה על ידי גוי?- רע"ז ד' - ה' רע"ח

[מוזיקה] בעזר השם מזמור סמ רזן סעיף ד לאלון בסימן שלוב נלמד שזל גזרו שאסור להשתמש בעץ בשבת אסור לעלות על אילן אסור לתלות עליו דברים טעם הגזר הוא שמ יתלוש מענפים או מהעלים או מהפירות ויח אחוס על תולש בגלל ש על כך גזרו גם שביום טב לא יניח נר על האילן שיעיר לו כי חששו שהוא יטלטל משם את הנר אבל בשבש חומרו סוי כולו סוי כיוון שבשב הנר מוקצה אז אדם מסיר דעתו מטלטול הנר לא חששו זה מה שנראה כאן אומר המחבר מותר להניח נר של שעה בסמבו יים על ג באילון ויד לשום בשבס זהר לו סביבות האילן אדם רוצה כול בחצר וכדומה דלק למיחוב קמני שכש הנר יכבה הוא יסיר אותו מהאין ונמסו משתמש במחובר כרי קמלון שנר שהדליקו בו באותה שבת אז בסמ רטס נלמד שאסור בטלטול כל השבת ממילא אין גזירה אבל אין מניחי נר של יום טוב על גב בילון כמובן מערב יום טוב ביום טוב עצמו אסור להניח משום שימוש באילון אבל גם מניח מערב יום טב כי חוששים דשו כאילו מה נחלי שהוא יטול את את הנר מעיל ויחזיר זאת והוא ישכח מהאיסור של שימוש בילום ונמצא משת מש באילון מובא כ משתבר בסימן ש לבוב שאינו חנ מגם בשבת שייכת גזיר זור להניח כילים שמותרים בטלטול בערב שבת הליל שם יבוא ליטלה משם בשבת אבל דס הגשה זר בוך שהיינו דווקא בכללים שרגילים להשתמש בהם תמיד או כגון נר שאדם נהנה ממנו בשבת ביום מאורו שאז ישלחו שיטל האילן אבל דבר שהם משתמשים בו תמיד ואף אין דעתו להנות ממנו בשבת מותר להניחו על הילן שהרי לא מצינו איסור לתלות סע עלל בעוד יום לא רק שלא מצינו איסור אלא מצינו היתר וכן לא מצינו חיוב להוריד את כל החפצים הלנות מבעוד יום ונעבור לסעיף ה כאן נלמד לגבי טלטול לצרך מוקצה אז למיסה יש מחלוקת בגימור בעניין זה ואנחנו פוסקים שמותר לטלטל שמותר בטלטול לצורך מוקצה שאסור בטלטול ולכן מותר ליך פוס קורו מותר לקחת קערה שאני מטלטל אותה כעת לצורך הנר על גבי הנר בשבס כדי שלא יהיה חו זור בקרו אני חושש שהנר ידליק את הקורה שמעליה אז אני מכסה זאת בקערה הוא הדין אם רוצה להחשיך את החדר או עניין אחר אבל צריך להזהר להניח מהת אוויר בין הכליל לנר כי אם הוא לוקח לו את כל החמצן כבה הנר והגשה הזר כותב שזה לא נחשב גרם כיבוי אלא כ כיבוי בידיים כי כמו ששלב לא יכולה לבעור בלי שמן כך לא יכולה לבעור בלי אוויר אומר המשת כל ההיתר זה לכפות קרה של חרס אבל קרה של מתכת עשור כי המחמם מתכת חיה מישהו מועייר אלא אם כן מקום ששלחו שיבוא על ידי הדליקה על ידי סקון הס נפו שס ודאי שמותר בכל גבנה ושיעור החימום שנאסר בכלי מטרס כותב החזון אש שאף שאינו חייב יטס עד ש גחלת אל עשו מד רבונו משעה שהתחמם המתכת בשיעור שעה ולדס בוי יתכן שישרו מן התיר גם כדין חצי שיור אומנם מבואר בסמ רנג שמותר לתת גדירה ריקנית גב קירו בשבס כדי להניח את התבשיל על גבה ושם לא כתוב שבגדר רשל מתכס אסור ביר הגרי של אלישיב שדווקא בכפיית קרה על נר יש לחוש שם תדם המתכת כיוון שהשבת גדולה וסמוכה לדופן הקערה הש כ בגדרה ריקנית המונחת על גבי הק ששולי הגדירו רחוקים קצת גחלים אף אם תתחמם המתכת בשור שע ולדס אין ו אין נחוש שמה תאדם בכך אז לפי זה יוצא מדברה משתבר שלא יקדש ה חזוניש שעשר גם כש המתכת מאדמת עקר גם כותב בשוט גרוס מוישה שמותר להניח פח בלך על גבי האש באופן שטו לבן המתכת וכך כתבו גם השזור בו ושבת לבי אז המיס המשור הביא שאם המתכת מתחממת אז הוא עובר משו מביר הב שרצינו מציין שכך כותב הרמבם בפרק יבז מנח שבס אבל בפרק טס מנח שבס כותב הרמבם שאם הוא מחמם ד שתש ג החלת חיה מישהו מבשל א בשר ציו מס שיחס מביאים אליכם משנה שבתחילה שהברזל מתרכך הוא חייה משהו מבשל אחר כך שהמתכת נעשית גחלת בוערת חייה מישהו מאוויר החזון אש מברר שהדבר תלוי בכוונת האדם אם ברצונו להתיך את המתכת לעשות הג החלת כדי שבדה רקה יצרו בצורה אז החיו מש לא משו מירם הוא רוצה ללבן אותה כדי לצרף אותה אזח משו לא משו משל וגם באופן שאיין רצו לא בכך לא בכך כמו בדונו מכל מקם הדבר אסור לדס הרבד יש בישול בכל אופן וגם בדס הרמבם אין הדין ברור להתר ונעבור לסימן רכס שיכול לכבות הנר בשביל החולה וביחד כמובן כידוע פיקוח נפש דוכה שבס ולכן מר לר בשביל ששן הולה שיש בוסקו הו יש בו סקונה כשההוא לא יכול לישן זה יכול להגביר את מחלתו יכול להביא סקונה לכן מותר לכבות את הנר כותב הרמבם שדווקא כשאי אפשר להוציא את החול למקום אחר או להסתיר את האור כמו שראינו כעת בסימן הקודם על יד קפית כלי או על ידי הוצאת הנר לחדר אחר שגם זה עדייף כי זה רק טיטול מוקצה מאשר לעבור על איסור כבייה א מדובר שאין אפשרות אחרת רק לכבות כמו כן כשקיץ ה חולה מותר להדליק את הנר בשבילו אם הוא צריך לכך א בכל זהם גוי מזומן לפניו אפשר לעשות על ידו בלי שום מייכור יעשה על ידו הוא הדין שמצייר מפני ליסטים ש עבור עליו ויהרגו ואין לו עצה להסתיר את האור גם כן מותר לכבות הוא הדי בשביל חו שהוא סוף אק סקונה גם כן מותר לכבות אבל בשבחו שאים בקונה אסור לכבות לכול העלמה למעסה כיבוי נר זה מלחו שנו צריו לגופו מה הכוונה מלו שצר לגופו זה שהוא צריך לתכלית המלוכה הוא לא צריך את הכיבוי כשלעצמו אלא יש לו עניין צדדי הוא רוצה שיהיה כאן חושך שהחולה יאכל לישון או שהוא חס על השמש שבנר שלו ידלקו לו עכשיו או שהוא חס על חרס הנר שלו תקלקל מפני חוזק ההדלקה או שמכבה עצים דולקים שחס עליהם או שמכבה דליקה מפני שחס על ממונו כל זה נקרא אין ו צורך לגופו כולו מכוון לתכלית המלאכה עצמה גשה זוהר בוך מוכיח מכך שעברה לצורך אור חימום נחשת מלאכה צריכה לגופה לא צריך שתהייה תכלית המלאכה ל לאותו צורך שהיה במשכון שם זה היה לבישול ס ממונים אבל אם הוא צריך איזשהיא תכלית אז כן אבל כאן הוא לא צריך בכלל את הכיבוי הוא צריך את ההדר הנר כמו כן בשר המלאכות החופר גומה הוא צריך את העפר לא את הגומה שומה חפירה זה בבית חי משום בונ בסוד משום חירש כיוון שהוא לא צריך לחור לא ה אכפת לו שישאר כאן סתום ויהיה לו עפר זה מלוח שצריך לגופו אין לך כיבו שצריך לגופו אלא באחד משני האופנים כשהוא מכבה עצים כדי לעשות מהם פחמים הוא צריך לגוף המלאכה כי אי אפשר לעשות פחמים בלי כיבוי כמו כן כשההוא מכבד את הפתילה רוצה להבהב אותה שיוכלו להדק אותה בקלות אחר כך כל זה שזרק מלוכד הרבון זה להרבה פוסקים אבל הרמבם פוסק שמלח שיצריכו לגופו חייב עליה למיס מובא כאן שעיקר הלכה לא הי כמו הרמבם עוד מובא כאן ששמח לוי ספוק בטול ד שן צריך לגופו שבזה אולי הרמבם הודה שזה דרבון אבל אפילו לפוסקים שזה דרבון אבל איסור כבי יהיה חמור יותר משער איסור דרבון כון שיש בו צעד חיוב לכולם בעצם הפעולה הזו אז אם עושים אותה לגופו אז יש ב חיוב אז זה שונה משאר איסור דרבון שזה כל הפעולה היא פעולה דרבון אבל למישה אי אפשר להקל לכול אשם בשכונה גם אם זה רק דרבנן אבל מובא כאן גרח שיינברג לכבות את הנר בשינוי אז זה שווס ד שווס שכן הות לצר חולה להוציא את הנר מחוץ ל חר בשל החוש מס הקונה אזז הגשה הזו בו שאם החולה מצטער מחמת הנר ורצוי שיישן מותר לעשות כן אבל יש להוציא את הנר בנחת שלא יבוא כיבוי הנר רתו ליין רחיצת תינוק במים ביום טוב שמתחתיו יש חיתול נקי שנשרה במים מתכבס על ידי כך כותב הביר הלוחה בסמן ש ביז שיש להתיר לעשות מלוחה שצריך לגופו לצורך קוטן כיוון שההוא נחשב כחו שים בסקוניה אבל שם יש עוד צירופים כר גם בסימן שן חופ חס מבואר שאף על פי שאסור לטז חלב ישה מי שאחזו רוח רע אם יש לו צער גדול מותר לעשות כן לא לגופו אז הרמ שדן לחלק בן צער סתם לצער גדול אבל למס כאן המשור כותב שאין להקל לכבות נר לחולה שאם בו סקונה עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: