הדף היומי מסכת סנהדרין דף ד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ד

[מוזיקה] סנ הדר דף ד רשום מתח בסיעתא דשמיה אמצע שורה ראשונה אומר רבי יצחק בשיעור הקודם למדנו שנחלקו רבי וחומים כתוב אשר רשיון אלוקים אלוקים זה דיין אז חוים סוברים שנכון כתוב ישי רבים אבל כיון שכתוב בלי ו אז ה לא שיוחד אז יודעים מי זה רק דיין אחד וכתוב עוד פעם השני דיינים ום בזה שוקול השלושה אבל לפי רבי כיוון שהקריאה שירשו זה לשון רבים אז ממילא אני יודע שני דיינים וכתוב עוד אלוקים אז עוד שני דיינים אז ארבעה ום בז שו כול חמישה אז אומרת כעת הגמורה שזו שאלה שהרבה פעמים מוזכרת בשס האם יש א למיקרו או יש א למסוס מסרס הכוונה המסורת שנמסרה ממושה בסיני איך טוב מיקרו הכוונה איך שהתקבל ממושה רבינו איך לקרוא את המילים ולמסה הרמה מתקשה שהרי גם איך לקרוא קיבלנו במסיר אז למה דווקא אקטיב הוא נקרא מסוס מסביר הרמ שהכתיב אם חסר או מלא זה לא נמסר לכלל אחד זה רק לסופרים שבקים בסרס וחסרו לכן קוראים לזה מסרס שאם כ מיקרו זה כל אחד צריך לדעת איך לקרוא את התורה אז בזה יש מחלו סים יש אם אם אמא מה העיקר העיקר הדרשה של הפסוק זה לפי הכתיב או לפי הקרי אז בזה נחלקו רבי וחכמים אומר רב יצחק בר יוסי או בר יוסף אומר רב כנון רבי ורבי יהודה בן רוץ ובי שמי ורבי שמע ורבי קיב חמשת הים האלו כל ספיר יש אם למיקו העיקר זה איך שקוראים ונפרט רבי אודמן ירש אפילו שכתוב ירשו בלי ו אבל כיוון שקרי הוא כאילו עם ו לשן רבים אז יודעים שצריך שני דיינים רבי יהודה בן רוץ תג שאלו תלמידים רבי יהודה בן רוץ כתוב בת פרש תזרי שאישה שיולדת ומסד כתוב בומו שבועיים דוסו שבועיים שני שבועות אז כותבים עם שני ידים כתוב רק עם י אח הקני שים יכלתי יולד נקבות מ7 70 יום אומר להם לא תימי ותי הר בזו י כתוב שם ימי תומ ללידת זכר שבעת ימים וימי טהרה אחר כך שאפילו עם הוראה דם היא לאלא טמ 33 ימים ותימה ותר בני קיווה מה כתוב בני קיווה שבועיים לתומה ולטהרה 60 יום וש יומים מה כשתי בזכר בניקי כפליים 33 66 כפול אף כשת מזוו מנקי כפליים ה שבע ו1 זאת אומרת שבועיים ולא שים לאחר שיוצאו התלמידים וצו יצא רבי יהודה בן רוץ ומחזר אחריהם מחפש אותם אומר להן אי אתם זקוקים לכך דרשה שאמרתי שבועים קרינן ויש אם למיקו אז רואים שכך הוא סובר ביש דתנן ב שמ גם סוברים כדתנן בי שמ אמרים כל הניתן המזבח החיצון כל קורבנות שצריך לזרוק את דמם על מזבח החיצון שתי מתו שן ארבע זאת אומרת שתי מתנות מתנה על זווית זו מתנה על זווית זו וזה מתפרס על ארבע הצדדים של המזבח זה אולו ושום טודו ושלמים אז בדיעבד שנוסו מתון הכס כיפר שנאמה כתוב בשלומי מדם זוכי שופך ברשי רואים שלא גורס זה בגימור הוא מביא את הפסוק ושופך שיכ אחז במשמע רשי בזוי מסייף לא כתוב ישופך סובב אבל ובכוס שהיא תאונה ארבע מטוס על ארבע קונוס שתי מטוס לקובה לא מספיק מתנה אחת ובסמים א בחו שס מתוס על כרן אחת הוא נתן כיפר ואמר ו שמ קרנוס קרנוס קרנוס בסר של נוסי חוס כתוב קרנוס חסר בכבשה שיוחד מביא לטוס כתוב קרנוס מלא בסר של יוכית כתוב שוב קרנוס חסר אבל שמה הולכים אחרי הקריאה אז ממילא כאילו שכתוב תמיד מלא אז קרנו שניים קרנו שניים קרנו שניים הרי כאן שש ארבע למצווה ושתיים מתוכם לעקב רשי בזוי מסביר זה לא יתכן שכל ששת הפעמים למצווה כרי אין במזבח יותר מארב קונס אלו מ הכלל הוא בקדשים שכל דבר ששון קוסוב זה לקובה אז ממילא ארבע זה למצווה שניים אתר חוזרת כי זה לקובה על שניים אחרים התרה לא חוזרת השניים אחרים לא לקובה ובסל המרים הם הולכים אחרי המסורת אז קרנוס קרנוס קרנוס פעם אחת נכתב מלא שתי הפעמים אחרות כתוב חסר הרי כאן ארבע שולש למצווה וחס לעקב שואלת הגמור מניע ואם הקולו למצווה כל הארבע זה רק למצווה ואין כ אין לנו כאן חזרה על קרן אחת אז ממילא אז אולי קיפה בלי שום זריקה אונה הגמור כפור ברדי בלי שום זריקה לאש קחון קר ר כפור בזריקה לכן בהכרח שלפחות אחת מהם לקובה אשוב בשמה סוברים שיש א למיקרו הלאה רבי שמעון דתני לגבי תפנות הסוכה אז חוים אומרים צריך שיהיה שתיים כיל כוסון שתי תפנות שלמות ברוחב של שיב פוכים רוחב הסוכה ושלישי הדופן השלישית מספיק אפילו טפח בגובה ר פוכים רבי שימן אמר ששקו ורב אפילו תפח במקו מפג רבו סיש למסר איך המסורת לכתוב את המילים רבי שמעון סו ישם למיקרו רבוס לסרס כתוב בתר שלוש פעמים בסוס בסוקו חסר בסוקו חסר בסוקו מלא הרי כאן ארב כי הם הולכים אחרי המסורת אז א א ועוד 2 א דלח ק לגופי לא דורשים תחיל כמו שראינו בדף הקודם אז פסוק אחד צריך לגופי בסוכה נשאר לנו בסוקו אחד חסר ואחד מלא יש לנו שלוש טנוס פ של נשארו שלוש אסוס כמו שמב מסכת סוקה מחי הלו למשה מסיני אז הלוך מושה מסיני בא לגרוע דופן אחת גרת לשלישי זקים הטפח שהשלישי מספיק שתהייה טפח רבי שמעון סובר הוא הולך אחרי המיקרו ממילא בסוקו בסוק בסוקו הכל נקרא מלא הרי כאן שש דלח פסוק אחד מהשלושה שהוא שניים לגופי פה שלו שתי הפסוקים אחרים שתי המילים אחרות ארבע אסו אלכ סגרת לרבי והוקמה הטפח הלאה רב עקיב תניה רב עקיבא אמר מנין לרבי דם שיוצא משני מיסים שני מיסים חצי רביעי ממ זה חצי רביעי ממת אחר יש לנו כאן רביעי דם משני מתים שמט באול אם אדם יהיה באול תחת אותו אויל עם הרבי דע מני שוא יטמא שנמר כתוב בכהן גודל על כל נפשו סמס יב הדם הוא הנפש וכתוב מיס זה רביס אומר הרשי אישיו חיותו של אדם הרבי זה המינימום שאדם צריך כדי לחיות אז כתוב נרבים משוד שתי נפשו ושי כוד כדי מיסד רבס משתי נפשות אפשר לצרף ורבו הם חולקים נ שוקס בלי ו אז עד שיהיה רביס מדם אחד אז ראינו שוב שהם נחלקו בזה אז הבאנו חמישה תנו שסוברים שהולכים אחרי המיקרו מסק רבח ביין כאב מדלס לישם מיקרו כי יש שחולק על זה או תניה כתוב פסוק לא שבה של גדי בחליב אמוי יכול בחלב אמוי חלב השומן השומן שבדרך כלל חלב אסור באכילה אז אסור באכילה המותר לבשל אבל כאן יש לנו פסוק שאסור לבשל חלב עם הבשר אומר הרשי אבל בחלב מותר לבשל ככ הייתי אומר מה ישה רבי קיב איגר באומד ביז הוא טוען שחלב לא דווקא חלב האסור אלא כל שומ נקרא חלב גם חלב שמותר בחילה זה יהיה אסור לבשל ביחד הבשר עם השומן אבל לא עם חלב אומר תו יש אם למיקרו מכיוון שקיבלנו ממשה רבינו איש מפי איש שצריך לקרוא זאת חולוב לכן האסור הוא חולו ולא חלב ואין חולק על זה אומר רשי די פליגה בוס בכולו מנון וסור והרן מקשה הרי לפי המסורת אפשר לקרוא בחלב אפשר לקרוא בחול אוב אז למה המקש מבין שהמסורת משמע יותר חלב לכן הרן מפרש השאלה היא שהפסוק בא לאסור את שניהם הוא אמר אותו יש שם למיקרו לא את שניהם אלא רק בוסו בכלוב הקופונים רואים שכולם סוברים כך אף אחד לא חולק על זה אלו דקול ויש אם למיקו וכל אלה שפירטנו קודם יש לפרש אחרת ורבי ורבנן לגבי רשיו לגבי הדיונים בוק פליגה רבי סובר ירשו אלוקים אחריה כתוב עד ה אלוקים יובו דבר שניים וכתוב ירשיעו אלוקים מדובר באחרים יש עד אלקים דבר שניהם ירשיעו אלוקים מכיוון שבאחד מהם כתוב ירשים לו שרבים אז גם האלוקים השני גם רבים שניים ועוד שניים הרי כאן ארבע ורבו סברי רשיון דיח והי הם גם סוברים שרשיון לפי המיקרו זה לא שלרבים אבל זה אותם אלוקים למה כתוב ירשים לו שרבים כרי כתוב פעמיים אלוקים דיין פה דיין פה על שניהם מתר אומר ר שיון אז המילה אין לי מקו לארבע דיינים ורבי יהודה בן רויץ שהוא אמר שהיא טמאה שים ולא שבים לא פליג רבו אף אחד לא חולק עליו בסי לל דתני וכיפר וכיפר וכיפר כתוב בסיר נוסי וכיפר בעירו שיוחד מביא וכיפר בכבשה שיוחד מביא לקורבן חוס כתוב חיפר זה הכל בא ללמד אותי שמספיק פורה אחת עוד מעט נראה מפני הדין למה צריך את שלושת העיטורים האלה של חיפה וחיפה וחיפה כי לולי זאת הייתי דורש שכל המתנות אד קרונו זה לקובה כמו שבש אומרים ל הדינו הלכאורה בריסה פותחת שיש לנו מקור סברה מהדין שלא יעקבו א לא צריך את שלושת המילים למה נאמר דומים למטה ונאמר דומים למלו אז רש מביא שלוש פירושים הוא מסכים בעיקר ע הפירוש האמצעי שבאמצע המזבח היה חוט הסיקו אז יש זריק הס דומים בחלק התחתון של המזבח למעטה מחות הסיקו זה אולו שלומים ושום שתי מטון ש א ודומים למעלה זה למעלה מחו הסקרו בחוס באמ וצריך ארבע מונס על ארבע הקרנות הקרן היה למעלה מה אדומים אמורים לטו שס מתו חס קיפר כמו שראיינו שאפילו בשמ מודים בשר קורבנות ודם זכי שופך מספיק אחת אב דומים המורים למלו שנו מתון החס קיפר או קלך לדרך זו נאמר דומים בחוץ דמים שנזרקים על המזבח החיצון ונאמר דו מבפנים יש חטאות פנימי פר כ משיח פר של ציבור שצריך לעזות שבע זיות על הפרו יכס על מזבח זוב מה דומ המורים בפנים חיסר אכס ממתוס לא יוס ולא כלום כמו שדורשים מנוכס רשי מביא הבדו אמורים בחוץ של חוס חיצונה שצריך לזרוק על ארבע קרונוס כיסח מתוס לא עושו כלום אז למי נדמה אומרת הבסר למי דומה דון חוץ מחוץ מתנות של חטו מתנות של אולו שלומים ושום ששניהם על מזבח החיצון ואדון חוץ מפנים חוס חיצונה מחוס פנימית או קלך לדרך זו דון חוס וארב קרונוס מחטו כנס חוס פנימ זה חו צונו שניהם קראו חוס ובשניהם יש מצווה לזות על ארב כונס כאן בב ק שבח החצ וכאן בבקני שמזבח הפנימי אז צריך לזה לדמות ולכי זה דשוו שלומ שאין חוס וארב קורנס זה לא חוס וגם לא זורקים על ארב קורנס אז ממילא הייתי אומר שיהיה לי כוב בחוס צונו אקנ זה פחות מזה לא כיפר לכן תמוד מה וכיפר יפר ויפר נל זה מותר בשלושת החס מפני הדין שלא נדרוש חס חיצו חס פנימי ומר שפחות מתו כיפר לכן צריך את שלושת הפסוקים כיפר אפי שו שש כיפר אפי ש כיפ שלישי אפי שחס אז למה בסי גם סוברים כשמי רנו הזכרנו הזכרנו יש לי כאן שש לפי מה שקוראים רק יש לי פסוק שבא ללמד אותי קיפה כיפה קיפה שמספיק גם אחת ל קובה ורב שימ ורונן כולם סוברים יש אים למיקרו וממילא אחרי שמורידים אחד סוקוס אחד לגופו נשאר לי ארבעה רק בוליג רבי שמן סוב חוו לבקו הפסוק הראשון אני למד שצריך ישבת בסוכה שיש לה סכך כי עיקר הסוקה זה הסכך אשאר לי ארבע לדפנות ולוחש מסיני אומרת שהדופן הרביעית מספיק טפח ורבו נוס סב צריך גם פסוק לסכך אז מ מהארבעה שנשארו לי אחד זה לסכך ונשאר שלוש לדפנות חש מסיני היא גרה מהדופן השלישית לטפח ורב עקיבא ורבו לגבי תומס מז בוליג רב עקיבא סובר נפשו משמה שני מסים רביעית אחת משני מסים רבוס נכון נ שלוש רבים לפי המקרא אבל דעל משמ על אחת מכל נף שבלום לא יבוא הכהן גודל אבל זה לא בא לומר שרביד אחת משני מ שואלת הגמרה עכשיו להפך ודול יש למיקרו ניה לטופס לטופס לופוס הרי כאן ארבע אז רשי מביא בפרש שמ ופרש כיח כתוב טוטופס חסר ופר שמו כתוב לס מלא אז אומר רבי שמואל יש לי כאן ארבע בתים פי שרוך ארבע בתים אחד אחד ושניים של יד זה רק אחת דבר רבי שמואל רבי עקיב אמר אין צרך לכך אלא מה המילה עצמה טוטופס היא מלמדת אותי שיש כאן ארבע בתים תת בכספי שתיים פת באפריקה שתיים יש מקום שנקרא קיספי ושם כשרוצים לומר שתיים אומרים תת ובאפריקה כשרוצים לומר שתיים אומרים פת אז טו טופוס זה שתיים ושתיים ובסעיף ה מרגול מביא מהש קודש שאין הכוונה שהתיר כתבה לשונות שאינם לאו שנ קודש אלא הוא אומר כאשר הקדוש ברוך הוא ברא את העולם היה רק לו שנה קודש כאשר לל את הלשון אזה מדור הפלוגה אז נכנסו מילים לא שנ הקודש בשאר הלשונות המיילים תת ופת לא שנ הקודש שנבלו בלא שן קספ ואפריקה למסטס מביאים שלוש פירושים למה נלמד כתוב שלוש פעמים טוטופס אז יהיה צריך יותר מארבע בתים אז פירוש ראשון בטופס שכיוון שהתרד לימדה שצריך ארבע בטים במילה אחת אז לא דורשים את המילים האחרות התס הראש מסביר כיוון שתר ותד בלשון מספר ת זה שתיים פת זה עוד שתיים אז כלו כתוב מפורש ארבע בתים אז כתוב שלוש פעמים ארבע בתים אז זה לא בא להוסיף עוד בתים הקופונים אם רבי שמואל סבר שיש א למיקרו אז טוטופס נכון שכתוב חסר אבל כאילו כתוב מלא יש לי כאן שש למה הוא אומר רק ארבע בעתים אל אומר את הגמור לאלום פליגה באמת יש מחלוק סטנים האם יש אם למיקרו א יש אם למסוס אבל ואנ מיכי פליגה איך ד שונ קרו מ מסרס כשיש הבדל משל טוטופס עם ו בלי ו כתיב מלא כתיב חסר סוקוס קרונוס מזה מכך שפוסק משנה התר שנתה כתבה מלא כתבה חסר אז מלקים דורשים או לא דורשים אבל מה הייתה הקושיה מ שמו י וכל דודנו הרי חי וולוב זה אותם אותיות לכולם יש אם למיקרו כיוון שהמירו ניתן לנו חולוב אז רק חולוב שואלת הגמור י חי דודנו אין הבדל בין הקרי לכתיב איך כותבים את המילה הפליג וכן החלקו היכן רינו דניה יחם בן דב ארב יהוד בן תמ כתוב בת שש משו ר כל זכור צריך לבוא לביס ה מקדוש ע לרגל אז הוא אומר הסוס מנופר אפילו שרק בעין אחת הבר שנאמר כתוב ר כל זכור פניו השם אלקי ישראל והר אז יש את המסורת ויש את הקריאה יש את כתיבה ויש איך קוראים זאת אז דורשים את שני הכיוונים אירה שמשמע שהאדם הוא בא לראות את פני השכין ק ויאכל ירוא ככה יש לנו במסורת לקרו זת יש שם למיקרו זה ירוא שאדם הוא מראה את עצמו לפני ודון השם זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא בא לראות אותו אז מקישים זה לזה כדרך שבו ליריס כמו שהקדוש ברוך הוא בא ויוכל לראות אותו זה ירוא כך בוא לרויס כךה הקדוש ברוך הוא בא לראות על ידי עולי הרגל זה אירה מה רוס כשם שהקדוש ברוך הוא הוא רואה את מי שעולה לרגל בשתי ינוב ראייה שלמה ארץ אשר אינה השם אלוקיך בו אני תמיד הקדוש ברוך הוא רורה תמיד ראיה מלאה אף לי רוס העולה לרגל שהוא בא לראות את הקדוש ברוך הוא כ יאכל בשתי ינוב וממילא סו מחס מנו פטור אז מה רואים שרבי יחנן בן דבו סובר שאפילו שאין הבדל איך כותבים ר יך כותבים ר בכל זאת דורשים את המסרס ואת המיקרו אז מה אמרנו שאם הכתיב והקרי שווים אז לכולל שם למיקרו אומר רשי גמו מלי דרש חימו בוס מסרס כורה כוונת רשי כמו שהראשונים מסבירים שה נאסור את שניהם גם בישל בוסו בכ וגם בישל בוס בחלב אלבחירי נכון אין הבדל ה אם יש הבדל בכתיב או לקרי תמיד יש מחלוק האם בוס מסרס או בוס מיקרו אבל כאן יש לנו הכרח שהכוונה דווקא לחלב אוקור סוה של גדי דרך בישו סרו זה מתאים חלב שהוא צלול כמו מים אפשר לבשל בו את הבשר אבל חלב זה שומן בזה אי אפשר לבשל אפשר לטגן אז כיוון שכתוב לסבה של גדי בהכרח שהכוונה בחלי ומו ולא בחל ימו עד כאן דף ד ‏l
לצפיה בתכנים נוספים: