הדף היומי מסכת סנהדרין דף ד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ד

[מוזיקה] סנהדרין דף ד מתחילים בעזרת השם תג עמוד ב שורה 11 מלמטה במילים תנו רבנן מסופר במדרש רבא פרשת יתרו פרשה כח בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה ביקשו מלאכי השרת לפגוע בו מה עשה הקדוש ברוך הוא צר צורת פניו קלסטר פניו כמו אברהם אבינו ואמר למלאכים אין אתם מתביישים ממנו לא זהו שרדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו ושוכר טוב על תהילים מזמור חט מוסיף שהם אכלו אצלו בשר בחלב כמו שאומר הפסוק בפרשת וירא ויקח חמאה וחלב ובשר בן בקר וייתן לפניהם כתוב שם שהם אכלו אכלתם בשר בחלב אצלו אתם לא מתביישים ממנו שואל בספר דברי יואל על סוכות הוא צריך להתבייש מהם הרי אנחנו יודעים שהתורה אומרת לא תבשל גדי בחלב אמו שלוש פעמים בשלוש מקומות ללומדים אחד איסור אכילה אחד איסור בישול ואחד איסור הנאה והסיבה שכתוב איסור אכילה בלשון בישול כדי לומר לנו שתורה האיסור של אכילה זה דווקא אם הבשר התבשל בחלב אבל סתם אדם אכל בשר בחלב הוא עובר רק על איסור מדרבנן אמצא אם המלאכים נכשלו בבשר וחלב זה אומר שהבשר התבשל בחלב אז מי בישל את זה לכאורה אברהם אבינו אז למה הם צריכים להתבייש ממנו והוא לא צריך להתבייש מהם קושיה עצומה מבאר הדברי יואל על פי הגמרא אצלנו אנחנו כבר בתחילת הגמרא נביא את מסקנת הדברים בנקודה של הסוגיה שלנו הסוגיה שנעסוק בה היום בעזרת השם במהלך השיעור כולו עוסק הסוגיה עוסקת בנושא אחד כשיש מילה בתורה שכש אותה בספר תורה שכמובן הוא בלי ניקוד כידוע המשמעות הא משמע אחת וכשאומרים את המילה קוראים בתורה הרי קוראים ם ניקוד המשמעות תהיה אחרת כמו המקרה שאנחנו מדברים עליו לא תבשל גדי בחלב אמו או בכלב אמו אם אתה מסתכל אך שכתוב בפסוק כתוב חלב אם זה בלי ניקוד אבל אם אתה מנקד זה בחלב היינו בחלב אז רגע רגע רגע יש בכלל ויכוח האם האיסור הוא בשר בחלב או בשר בכלב אומרת הגמרא אתה רואה שכולם יודעים ומודעים שהאיסור הוא בחלב כנראה שכולם מודעים שהולכים לפי המקרא לפי הניקוד אם היו הולכים לפי המסורת הרי המסורת של המילה איך שהיא כתובה זה חלב אז איך אתה רוצה לומר שיש בכלל דעה שתסב שהולכים לפי המסורת אם כן לפי דעתם מה זה יהיה איסור בשר בכלב אומרת הגמרא לא באמת יש דעות שסוברים שכים לפי המסורת איך ש המילה כתובה רק התורה ככותבת לא תשל תורה לא כותבת לאלא תטגן ועם חלב זה תיגון מטגנים את הבשר עם חלב זה סוג של שומן חלב זה בישול אפשר לבשל לבשל בחלב זה הרי דבר צלול אז לכן גם לפי הדיה שוברת שהולכים לפי המסורת איך שמילה כתובה בלי הניקוד אז כאן הכוונה חלב ולא חלב זה הגמרא וזה באמת המסקנה של הדברים שיש ויכוח בנושא הזה באמת אנחנו נראה חמישה מקרים שבהם אנחנו מצאים את ויכוח וזה באמת יהיה הסוגיה שלנו היום רק נשלים לפי זה אומר הדברי יואל משתמר מובן היטב למה אברהם אבינו לא צריך להתבייש מהמלאכים ורק הם צריכים להתבייש ממנו כי צריך לומר שהם אכלו בשר שהיה מטוגן בחלב היינו בחמאה כי אם זה בחלב אז באמת יש קושייה אברהם אבינו גם צריך להתביש שוא הרי בישל בשר בחלב כי אם זה לא מבושל אז אין כאן איסור מהתורה של בשר בחלב אלא מדובר כאן שהוא טיגן את הבשר בחמאה ואם כן אומר הדברי יואל בשם הפלתי שההבדל עם איסור תיגון הוא גם כן מהתורה או לא זה אם הולכים לפי המסורת או לפי המקרא אם הולכים לפי המסורת אז אם כן מאיפה אתה יודע שהאיסור הוא בחלב כי זה צריך להיות דרך בישול לא תבשל גדי אז אם כן תיגון לא אבל אם אנחנו הולכים לפי המקרא לא צריך להגיע לזה שזה דרך בישול כי קורים חלב והיינו חלב אז לא חייב להות דרך בישול גם תיגון אסור מהתורה אם כן הוא אומר אם אנחנו הולכים לפי המסורת נמצא שהאיסור הוא רק בישול ולא תיגון רק מה מדרבנן אסור אפילו תיגון אפילו בשר שטיגנו אותו בחמאה מדרבנן זה אסור באכילה אבל הרימה כותב שכל דבר שאסור באכילה מדרבנן האיסור הנאה שלו אין לו בכלל אין לו איסור הנאה הוא מותר בהנאה ואם כן אומר הדברי יואל הוא גם כן מותר בטיגון אז אם כן אמצא שכשאין טיגן את הבשר בכם אה אם הולכים לפי המסורת ואם כן זה לא דרך בישול כי הרי הוא תגן אז אם כן הוא לא עבר על שום איסור רק המלאכים שאכלו הם אכלו הרי בשר שטיגנו את זה בחמאה והם עברו על איסור דרבנן שחמור כמו איסור תורה הנושא הזה האם הולכים לפי המסורת איך המילה כתובה בלי הניקוד או שהולכים לפי המקרה שהיא כתובה עם הניקוד זה גם לגבי הנושא שאנחנו עוסקים כאן במסכת סנהדרין כמה דיינים צריכים להיות בהרכב שדנים דיני ממונות אז לפי דעת חכמים בשלושה רבי אומר בחמישה פלא פלאים והוויכוח שלהם זה הם הולכים לפי המקרא או לפי המסורת כמו שנראה במסקנת הדברים בהתחלה מביאה הגמרא דבר שמאוד מאוד גרם שרבי אבהו מאוד מאוד התפלא מזה ולכן באמת הגמרא דוכה את זה בהתחלה אומרת הגמרא שהנושא כאן זה כדי שיגמר הדין בשלושה יהבי כוח בין הדיינים נלך אחרי השלושה שהם רוב בית הדין אם יש לך רק שלושה דיינים אז שלושה זה לא רוב אלא זה כל אם יש חמישה אז שלושה מתוך החמישה זה רוב שואלת הגמרא מה בשביל שנוכל להכריע את הדין צריכים שכל השלושה יגידו דעה אחת אתו בטלת מלא גמר דינ ביתרי ם יהיו שלושה דיינים לא נוכל להכריע כמו שניים מתוך השלושה שהם הרוב תרצ את הגמרא אפשר לומר שזה לא הכוונה שצריך לגמור בשלושה בגלל שהם הרוב אלא אח הי גמר מפני שגמר דין צריך להיות בשלושה דיינים למה כי כשהתורה כותבת שצריכים שלושה דיינים היינו שהשלושה צריכים להיות בדעה אחת עלמה כס תלת כי כתיב בגמר דינ כתיבי לכן בתחילת הדין צריכים להיות חמישה כדי שהרוב יהיו שלושה כי מה שהתורה מצריכה שלושה זה שעל פי השלושה יכריעו לא ששלושה יהיו כל הדיינים ביחד מגדף רבי אבאו הוא מאוד טמע אלא מעטה ש כשהתורה אומרת את מניין הדיינים הכוונה כמה דיינים צריכים להיות בזמן ההכרעה של הדין אז תהי סנהדריה הגדולה צריכה לא 71 דיינים אלא 141 דיינים כדי שיגמר הדין הם יחלקו ב-71 שהם יהיו הרוב יהיו 70 שיאמרו דבר אחד 71 ייאמרו דבר אחר וזה לך לפי ה 71 ותהה סנדרי הקטנה לא צריכה רק 23 דיינים אלא 45 כדי שיגמר הדין הם יחלקו בשוש ילכו לפי השלושה ו20 שהם יהיו הרוב והרי בתורה לא משמע ככה אלא אספה לי 70 מי שמרה התורה אמר רחמנא אמר הקדוש ברוך הוא משת הסיפה לדין מספיק ב70 ום משה רבנו 71 וכן בסנהדריה הקטנה שראיינו במשנה מ ושפטו העדה והצילו העדה שצריכים 23 דיינים נמ מישת שפיטת העדה צריכים שישוו 23 לא שנכרה על פי 23 שהם יהיו הרוב ואח הנמי אח הנמי גם כאן לגבי בית דין של דיני ממונות ונקרב בעל הבית אל האלוהים שכתוב שלוש פעמים אלוהים אנחנו למדנו בדף ג' שזה מלמד שצריכים שלושה דיינים הינו משעת קריבה לדין צריכים שלושה ולא שנרי את הדין על פי שלושה מתוך החמישה לכן מבת הגמרא שיוח רבי ורבנן זה לא האם צריכים שלושה שיכריעו או ששלושה יושבים בהרכב בתחילת הדין אלא לומדים שהויכוח שלהם זה כשכתוב מילה בתורה שכשהיא כתובה בלי ניקוד המשמעות היא אחת ואיך שקוראים את זה עם הניקוד משמעות היא אחרת הוויכוח שלהם לפי מה הולכים לפי דעת רבי הולכים לפי איך שזה נקרא שזה נקרא עם הניקוד ולכן היינו טעמה דרבי לפי דעתו צריכים חמישה דיינים כי הפסוק אומר אשר רשיון אלוהים הבאנו קסת סופר שאלוהים כאן זה שם חול הכוונה לדיינים מומחים כתוב רשיון אז אמנם כתוב בלי ו בין העין לנן האחרונים וזה יכול להיות לשון יחיד ירין ירשיע אותם ירשיע אותם אבל כיוון שקוראים את זה עם ניקוד רשיון לשון רבים אז מדובר פה על שני דיינים טרי נ כתוב פעמיים אלוהים פעם אחת שאנחנו כעת אומרים נאמר אלוהים למטה רשיון אלוהים ונאמר אלוהים למעלה עד האלוהים יבוא דבר שניהם מה למטה כמו אשר רשיון אלוהים אמרנו ירשו לשון רבים שניים אף למעלה שניים אז יש לנו ארבע אבל אי אפשר שבית דין אין בית דין שקול אי אפשר שהוא יהיה מספר ג שיכו להיות שאותו כמות שיגידו כך אותה כמות יגידו גם אחרת אלא צריכים שי זוגי שתמיד יהיה כן אחד יותר שמכריע לכן מוסין עליהם עוד אחד הרי כן חמישה דיינים ורבנן הם הולכים פי איך שהמילה כתובה בלי הניקוד בספר התורה וכתוב רשיון בלי ו כמו ירין ירשיע אותם דן אחד כתיב וכתוב כן פעמיים אלוהים אז אם כן יש לנו שני דיינים בסך הכל ועוד דיין שלישי כדי להכריע אם כן הוויכוח הזה בין רבי לבין רבנן זה אם הולכים לפי המקרא עם הניקוד או לפי המסורת איך שזה כתוב בלי הניקוד אמר רבי יצחק בר יוסף אמר בשם רבי יוחנן לא רק רבי אלא יש לנו עוד ארבעה תנאים שהולכים לפי המקרא גם רבי יהודה בן רועץ וגם בית שמאי וגם רבי שמעון וגם רבי עקיבא ביחד עם רבי כול הוא כל החמישה תנאים סביר להוא הם סוברים שכשיש לנו מילה בתורה שאפשר לדרוש אותה כמו איך שהיא כתובה בלי ניקוד מסורת או כמו שקוראים אותה עם הניקוד מקרא יש שם למקרא עיקר הדרשה מהפסוק היא באופן שהוא נקרא ולא באופן שהוא נכתב אז רבי כבר ראינו שהוא סובר ככה עד ה המרן שכתוב יר שיון אפילו שזה בלי ו' דורשים את זה איך שזה נקרא לפי הניקוד ירשו לשון רבים ואם כן יש חמישה דיינים וכעת עוברת הגמרא לדעה של רבי יהודה בן רוע איפה מצאנו שהוא גם כן סובר שהולכים לפי הניקוד תניה שאלו התלמידים את רבי יהודה בן רועץ הרי בתחילת פרשת תזריע כתוב הלכה שהייתה נוהגת בעבר היום אנחנו מחמירים ולא נוהגים את ההלכה הזאת הולכים לפי התקנה דרבנן אבל מעיקר דין תורה יולדת זכר תמאה שבוע ואחר כך הדם שלה נקרא דם תואר למשך 3 יום עד שמשלימים 40 יום מהלידה זאת אומרת 40 יום לזכר זה החבילה של ה של היולדת שבעה ימים הראשונים דם טמא 33 ימים האחרים דם תואר ובנקבה כתוב מה שבועיים כ נידתה ואחר כך יש ששת ימים 60 יום וששת ימים תשב על דמי טהרה יש לה חבילה של 80 יום שבו 14 יום של דם טמא ועוד 66 ימים של דם תואר זה מה שהפסוק אומר זה מה שאנחנו יודעים עיקר דין תורה יולדת זכר אחרי שבוע אדם נקרא תואר ונקבה אחרי שבועיים אדם נקרא תואר ואצל זכר זה עד 40 יום ואצל נקבה זה עד 80 יום אז שאלו התלמידים את רבי יהודה בן רוץ כתוב ם נקבה תלד וטמאה נידתה כתוב המילה שבועיים בתורה אם אתה הולך לפי איך שזה כתוב אתה יכול לקרוא לזה 70 וטמאה 70 כ נידתה אולי 70 יום מטמאה מי אמר של שבועיים אז במסקנה רבי יהודה בן רוץ אמר להם מאוד פשוט כי הולכים לפי המקרא לפי הניקוד שבועיים אבל בהתחלה הוא אמר להן שהתשובה היא כי הפסוק תימא יולדת ותיאר את היולדת בזכר תימא שבעה ימים ותיאר 33 ימים ותימה ותיאר בנקבה מה כשתי אר בזכר 33 ימים תיאר בנקבה כפליים 66 ימים שזה פעמיים 33 אף שתמה בזכר ששם זה ברור לנו שזה שבוע בנקבה כפליים היינו שבועיים ולא 70 יום זה בהתחלה תירץ להם אבל אחר שייצאו התלמידים יצא רבי יהודה בן רועץ ומחזיר וחיפש אחריהם ואמר להם אי אתם זקוקים לתירוץ הזה שתרצי למרות שהוא תירוץ טוב אבל א אתם זקוקים לכך אלא הולכים לפי איך שזה נקרא לפי המקרא ולא לפי איך שזה כתוב וכיוון ששבועיים קרינן ויש אב למקרא לכן זה שבועיים ולא 70 אז אם כן רואים שגם רבי יהודה בן רועץ סובר שהולכים לפי המקרא עם הניקוד אין אף אחד שחולק עליו כאן ב נושא הזה באמת א הדעה של רבי יהודה בן רועץ זה בלי חולקים במקרה של רבי הבנו ש רבנן חולקים וסוברים ששלושה דיינים כי הם הולכים לפי איך ש המסורת הכתובה רשיון בלי ו וזה לשון יחיד אבל אצל רבי יהודה בן רוית יש רק תדה שסובר שכים לפי המקרא כעת עוברים לוויכוח השלישי זאת אומרת השלישי שרואים שסובר שהולכים לפי המקרא זה בית שמאי דתנן הרי יש כמה וכמה סוגי קורבנות ו עיקר הכפרה של הקורבן זה על ידי נתינת אדם יש את הנתינות שהתורה אומרת שצריך לתת לכתחילה השאלה היא בדיעבד אם לא נתנו את כל הנתינות האלה כמה נתינות מעקבות בדרך כלל מה שאנחנו מכירים נתינת אדם זה שזורקים את הדם על הקרנות של המזבח אבל יש עוד סוגי נתינות יש נתינה בתוך קודשי קודשים ביום הכיפורים יש נתינה על הפרוכת מזבח הזהב מדברים בדרך כללנו מכירים את המזבח החיצון שבדרך כלל הנתינות של הדם נותנים ל רוב הקורבנות על המזבח החיצון עכשיו אומרים בית שמאי כל הדם הדמים הניתנים על המזבח החיצון עולה שלמים אשם שנותנים בשתי הזוויות שתי מתנות וכיוון שזה בזווית אז בעצם יוצא שכל נתינה זה בשתי בשני צדדים אז בעצם ששתי נתנות בשתי זוויות זה בעצם על הארבעה הצדדים של המזבח אז אומרים בית שמאי אם נתנן במתנה אחת בדיעבד כיפר שנאמר רשי מביא את זה בתור פירוש ויש נוסחאות שזה כתוב בגמרא עצמה ודם זכך כתוב ישפך מספיק שביחה אחת בדיעבד זה לגבי שאר הקורבנות שבזה אין ויכוח עכשיו לגבי קורבן חטאת כאן אנחנו רואה שיש שתי דעות בית שמאי סוברים קורבן חטאת נותנים ארבע מתנות על כל ארבעת הזוויות על כל הארבע קרנות כמה זה הנתינה המועצת ביותר שבדיעבד מועילה לפי דעת בית שמאי לפחות שתי מתנות מתנה אחת לא כיפר בבית הלל אומרים אף מחטאת שנתנה מתנה אחת כיפר זאת אומרת שש יקוח בית שמי בבית לגבי קורבן חטאת אם נתנו מתנה אחת לפי בית הלל זה מספיק לפי בית שמיי זה לא מספיק בדיעבד ובמה הויכוח אמר רבונה מה התמה דבית שמאי שבחא צריך דווקא שתי מתנות לפחות כי כתוב שלושה שלוש פעמים לגבי חטאות של מזבח החיצון קרנות ונתן על קרנות מזבח העולה דורשים קרנות קרנות קרנות בכל השלושה פעמים זה כתוב בלשון רבים אז אם כן הרי כאן שש הזהות ארבע מהם נאמרו למצווה לכתחילה לעזות על הארבעה הקרנות ועוד שתיים נאמרו למה לומר שמעכב לפחות שתיים בית הלל אומרים הולכים לפי המסורת איך שהמילה כתובה בלי הניקוד ופעם אחת אמנם כתוב קרנות לשון רבים אבל בשתי הפעמים האחרים כתוב קרנות לשון יחיד קרנת קרנת כתוב חסר בלי ו בן הנת אז אם כן הרי כאן ארבעה ארבע קרנות ארבע הזהות שתיים מהקרנות לשון רבים ועוד שתיים פעמיים שכתוב קרנות לשון יחיד אז היה אמור להיות ש הארבע האלה זה ארבע הזעות שהם לכתחילה ובדיעבד בכלל כלום אבל בכל זאת כתוב כאן שלוש למצווה ואחת לעכב ום הקולו למצוה אול אמר שבדיעבד לאלא מעקב אפילו אחד כמו שראיינו ל בדעת בית שמי שכתוב שש אז ארבע זה למצווה ושניים לעכב אז כאן שיש רק ארבע אולי לעכב כלום אומרת הגמרה לא כפרה בכלום בכדי לא אשכחן לא מצאנו מוכרח שצריך להיות הזהה לפחות אחת כדי לכפר אז אם כן רואים שגם בית שמיי ובית הלל הויכוח שלהם הולכים לפי אך האם הולכים לפי אך שהמילה כתובה או לפי איך שקוראים את המילה עם הניקוד גם רבי שמעון ורבנן במצוות סוכה יש להם את אותו ויכוח הם הולכים לפי איך שהמילה כתובה או איך שקוראים אותה ד תניה כמה דפנות צריכים להיות בסוכה אז לפי דעת רבנן שלוש דפנות עכשיו אחד מהדפנות לפי כל הדעות מספיק שיהיה רק טפח אחד לומדים את זה מהלכה למשה מסיני אז לפי דעת לפי דעת רבנן מספיק שלוש תפנות שתיים כל חתן ושלישית מספיק אפילו טפח בגלל ההלכה למשה מסיני רבי שמעון אומר צריך ארבעה דפנות שלוש כל חתן ורביעית אפילו טפח בלל בגל אותה הלכה למשה מסיני במה קמיפלגי בומה הוויכוח בין רבנן לבין רבי שמעון למה לפי רבנן מספיק שלושה דפנות ולפי לפי רבי שמעון צריך ארבעה דפנות רבנן סוברים הולכים לפי איך שהמילה כתובה יש אם למסורת בלי הניקוד ורבי שמעון סובר הולכים לפי איך שקוראים את המילה יש אם למקרא עם הניקוד ועכשיו הגמרא מפרטת רבנן סוברים שהולכים לפי איך שהמילה כתובה יש אם למסורת וכתוב שלוש פעמים בסוכות שתי פעמים זה כתוב לשון יחיד בסוכת בלי ו אם אתה הולך לפי שזה כתוב בסוכת בסוכת ופעם שלישית כתוב בסוכות לשון רבים אז אם כן שתי פעמים חסר פעם אחת מלא אז שתי הפעמים שחסר זה סך הכל שתיים והפעם אחת שזה מלא שזה לשון רבים זה עוד שתיים הרי כאן ארבע אבל הרי לפי דעתם מספיק שלושה דפנות כי דל חד קרא לגופי פעם אחת בסוכת בלי ו זה בשביל לחדש צריך לשבת בסוכה פשו להו טלת נשארו רק שלוש דפנות כדי לדרוש כמה דפנות צריך אז אם כן מספיק שלושה שלוש דפנות מכיוון ששלחה למשה מסני שאחד הדפנות אחת הדפנות מספיק שתהיה טפח אתה הלחת וגת לשלישית ווקים את הטפח אז הדופן השלישי מספיק שיהיה תפח רבי שמעון סובר שפיח שמילה נקראת עם הניקוד אז אם כן הכל כ נקרא בלשון רבים בסוכות אז כתוב שלוש פעמים בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שלוש פעמים שתיים שש ופעם אחת שכתוב בסוכות דל חד קרא לגופי פעם אחת כל המילה בסוכות לשון רבים המילה כולה נדרשת שצריך לשבת בסוכה פשו להו ארבע נשארו ארבע לדפנות וכיוון ששר ארבע דפנות אז אז אי אפשר פחות מזה וכיוון שיש הלכה למשה מסיני שאחת התפנות מספיק טפחת אלת גרת ל הרביעית ווקמי הטפח הלכ לשם מסיני באה להוריד את הדופן הרביעית לטפח אחד אז אם כן רואים שיש ויכוח בין רבי שמעון ורבנן לגבי המניין הדפנות שצריך בסוכה שזה גם כן תלוי בויכוח הם הולכים לפי איך שהמילה כתובה או לפי איך שהיא מנוקדת גם רבי עקיבא הדעה החמישית שאנחנו מוצאים שהוא סובר שהולכים לפי איך שהמילה נקראת לפי הניקוד נתניה רבי עקיבא אומר יודעים שתורה כותבת בפרשת חוקת בספר במדבר את הדינים של טומאת אוהל שאם יש באוהל איזה תומת מת זה מטמ את כל האוהל עכשיו לא לא צריך שכל המת יהיה באוהל כדי לטמא את כל מי שנכנס לאוהל א את כל מה שבתוך האוהל אלא מספיק אפילו חלק ממנו אבל זה צריך להיות חלק חשוב לגבי דם זה צריך להיות רביעית כמות של רביעית דם מטמה באוהל עכשיו לפי דעת רבי עקיבא רביעית דם לא חייב להיות ממת אחד אלא אפילו משתי משני מתים שנזכה כולנו לחיים טובים וארוכים מנין לרביעי דם שיצא משני מתים ש שמטמא באוהל שנאמר על כל נפשות לשון רבים מת לא יבוא אז אם כן אדם הוא הנפש מטמה בשיעור רביעי הלוג נפשות לשון רבים שתי נפשות ושיעור רביעית אחד משניהם מטמא באוהל ורבנן סוברים שנפשו כיוון שזה כתוב בלי ו' זה לשון יחיד נפשת כתיב כיוון שחנו לפי המילה הכתובה בלי הניקוד אז נמצא אם כן שצריך שיהיה מאחד רביעיית ולא משניים ואם זה ואם זה משניים זה לא מטמא באוהל אם כן מצאנו שיש חמישה תנאים שסוברים שהולכים לפי איך שהמילה מנוקדת לפי איך שקוראים אותה ולא לפי איך שהיא כתובה בלי הניקוד אבל יש את הדעה שחולקת עליהם ושוברת שלכים לפי איך שהמילה כתובה בלי הניקוד בהתחלה מתקיף לרב אח בר יעקב מיק דלת יש אם למקרא וכי אין וכי יש דעה שוברת שלא הולכים לפי איך שהמילה מנוקדת ונקראת והתניה הוא מביא את הפסוק שאנחנו הבאנו לגבי בשר בחלב אומרת הברייתא על הפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו לומדים שאסור לבשל בשר בחלב והמילה לא מנוקדת יכול שאסור לבשל גדיב בכלב אבל בחלב אולי יהיה מותר אלא אמרת למה לא דורשים ככה כי יש אם למקרא העיקר זה איך שהמילה מנוקדת וקוראים אותה חלב מלשון חלב אז אם תמצא מישהו שיאמר שהאיסור הוא בשר בכלב נדע שהוא סובר ישם למסורת אבל אנחנו יודעים שכולם אומרים שהאיסור הוא בחלב בהמשך הגמרא דוחה אומר רב אחה בנו של רב יקה כיוון שכתוב לא תבשל צריך שתה דרך בישול אז זה לא יכול להיות חלב כי זה דבר של שומן שלא מבשל ב אלא מטגנים בו וחייב להיות חלב שהוא צלול כמים וזה הכוונה לא תבשל די בחלב עמו אפילו אם אנחנו הולכים לפי המסורת כן אנחנו ודאי חיייבים לומר שהכוונה לחלב אבל בהתחלה הגמרא מנסה לומר אולי נמר באמת שאין שום דעה שסובר שהולכים לפי איך שהמילה כתובה אלא כולם סברו שהולכים לפי איך שהיא נקראת עם הניקוד א והגמרא מנסה לומר את כל הדעות לפי זה לדיקו לעלמה ישם למקרא נבאר את אלה שמצאנו שיש דעה שחולקת למשל רבי ורבנן לגבי כמה דיינים צריך אז רבי ברור לנו שהוא סובר שצריך א חמישה כי הוא לומד שכתוב יר שיון לשון רבים פיח שזה נקרא ורבנן למה לפי דעתם מספיק שלושה נאמר שבאק מפלגי רבי סבר שכתוב בפסוק עד האלוהים יבוא דבר שניהם יש ויכוח כאן בין המפקיד לבין השומר אתה מפקיד אצל מישהו איזה פיקדון ואותו שומר בא ו רוצה לפתור את עצמו מלהחזיר את הפיק אדון אז אומר הפסוק עד האלוהים יבוא דבר שניהם באים לדיינים אשר רשיון אלוהים ישלם שניים לראו מי אמר שבכ מדברים מדברים כאן על עוד שני דיינים אולי זה אותם שניים זה הוויכוח לפי דעת רבי לא דורשים כאן ש לא צריכים לומר עוד פעם את המילה אלוהים היה מספיק לומר את זה פעם אחת אלא יר שיונה אלוהים אחריני זה בא ללמד על עוד שני דיינים יש שני דיינים מיד האלוהים יבוא דבר שניהם ויש אשר רשיון אלוהים ישלם שניים לראו שזה עוד שניים ולומדים מה שכתוב בתחילת הפסוק הכוונה לשניים כמו מה שכתוב בסוף הפסוק שכתוב לשון רבים רשיון ואי אפשר שזה יהיה מספר זוגי שקול אלא צריך שזה יהיה עם הכראה אז צריכים פה חמישה ולא ארבעה ורבנן סוברים מה זאת אומרת אותם השניים שבאו אליהם אותם שניים ירשיעו דיח והי זאת אומרת יש כאן את שני הדיינים ואותם אלה שבאו אליהם הם אלה שמרשים אז יש כאן רק שניים ואין בית דין שקול מוסיפים עוד אחד זאת אומרת הויכוח הוא האם מה שכתוב פעם אחת שהגיעו אל הדיינים ופעם אחת שהם הרשיעו אותם דיינים האם כל פעם זה מוסיף דיינים או ש אותם שניים שבאו אליהם הם אלה שהרשיעו לפי דעת רבי מדובר פה על כל פעם דורשים על עוד הפעם הראשונה זה שניים והפעם השנייה זה עוד שניים לפי דעת רבנן לא זה אותם שניים ותוסיף עליהם עוד אחד כדי שזה יהיה אפשרות להכריע ושזה לא יהיה שקול ולגבי רבי יהודה בן רועץ על העניין של ה ימי טומאה של יולדת אין שמה ויכוח לא פליג רבנן עלי לא צריך להסביר את הדעה של אם היינו סבורים שמי שחולק הו מלך לפי המסורת ך שהמילה כתובה ולגבי הוויכוח של בית שמאי ובית הלל כמה נתינות מעקבות בקורבן חטאת שלפי בית שמאי ש שתי נתינות ולפי בית הלל רק אחד מה שבית הלל אומרים שנתינה אחת עכבת זה לא בגלל אפשר לומר שזה לא בגלל שם סוברים שהולכים לפי איך שהמילה כתובה בלי הניקוד אלא ד תניה כמו שנאמר בברייתא כתוב לגבי קורבן חטאת שלושה פעמים וכיפר חיפר וכיפר וכיפר וכדי לומר שבדיעבד מספיקה הזהה אחת בקורבן חטאת למה צריך לימוד מפסוק שמספיק בדיעבד בזהה אחת שאם לא היו לומדים מהפסוק היינו לומדים במה מצינו מפני הדין שכל הארבעה מתנות מעקבות תחילה אומרת הברייתא שאפשר ללמוד במה מצינו שבדיעבד מספיקה הזהה אחת ולא דין הוא נאמר דמים בקורבנות הנתנים למטה מחוט הסקרה היינו בחלק התחתון של המזבח בקרנות בחלק התחתון עולה שלמים אשם שנוטים את הדם על ה למטה במזבח ונא ר דמים בקורבן חטאת בהמה שנותנים את הדם למעלה כתוב שם קרנות מה הדמים שנותנים זריקת הדם באותם הקורבנות האמורים למטה שנאמר שצריך לתת שתי מתנות שאין ארב בכל זאת נתנן במתנה אחת כיפר כמו שראינו שבזה כולם מודעים כי כתוב דם זכך לשון יחיד יישפך אף דמים אמורים למעלה על גבי חטאת בהמה הדין צריך להיות ששנת במתנה אחת כיפר לא צריך לרבות מפסוקים שמתנות לא מעקבות אז לפי הדרך הזאת באמת לא היינו צריכים וכיפר וכיפר וכיפר בשביל לדרוש שהמנות לא מעקבות אבל או כלך לדרך זו אפשר ללמוד במ מצינו שהמתנה כן יעקבו כי נאמר דמים בחוץ בקורבנות שהדם שלהם ניתן באזהרה שזה מחוץ להיכל בתוך ההיכל יש את את המזבח הזהב של הקטורת יש שמה את המנורה את השולחן ובחוץ באזהרה כולם מכירים את התמונה של הבית המקדש יש בחוץ מזבח ענק אחר כך הכיור ואחר כך האולם והיכל אז בחוץ הינו הקורבנות כמעט כל הקורבנות נותנים אותם בחוץ על המזבח החיצון אז נאמרו דמים בחוץ חתת בהמה וש ורוב הקורבנות ונאמרו דמים באותם קורבנות שמזהים מהדם שלהם בפנים בתוך ההיכל זה הקורבנות המיוחדים לא ניכנס כרגע לפירוט הסוגים על מה כל קורבן מגיע רק את השמות פר כהן משיח פר אלם דבר שאדם שלהם טעון שבע הזעות על הפרוכת שמבדילה בין היכה לקודש הקודשים ועל מזבח הזהב מזבח הקטורת אז נאמרו דמים בשאר הקורבנות שאנחנו מכירים את רובם ונאמרו דמים בקורבנות מיוחדים חטאות פנימיות שמזהים דם שלהם בתוך ההיכל מה הדמים האמורים בפנים אם חיסר אחת מהמתנות לאלא עשה ולא כלום דורשים את זה מדרשה אף דמים אמורים בחוץ בחטאת בהמה צריך להיות הדין שאם חיסר אחת מהמתנות אמורים לא עשה ולא כלום אלא הצטרכו לתת את כל הארבעה מתנות על ארבע קרנות אז אז כיוון שיש לנו שני דרכים או ללמוד חטאת בימה שהד שלה ניתנים למעלה על המזבח משאר הקורבנות שהדמות למטה או לללמוד ולפי זה ולפי זה נאמר ש כ כיוון שאצלה נתינה אחת מספיקה בדיעבד אז גם בחטאת בהמה נתינה אחת תספיק בדיעבד או שנלמד מאותם הקורבנות חטאות הפנימיות שנותנים דמים שלהם בתוך ההיכל שהם גם כן חטאות אבל הם פנימיות ששמה כל נתינה שהתורה אומרת מעכבת גם בדיעבד אז למי אז באיזה דרך נלך נראה למי דומה למי חטאת בהמה הנעשית בחוץ דומה מצד אחד נומר דנין קורבנות הניתנים בחוץ חדת בימה הר ניתנת על מזבח החיצון מאותם הקורבנות שניתנים דמם גם כן על המזבח החיצון ולה שלמים והשם ואן דנין חטאת בהמה שנעשית בחוץ מאותם חטאות פנימיות ולפי זה נומר כמו בשאר הקורבנות מספיק נתינה אחת בדיעבד גם בחטאת חיצונה הו קלח לדרך זו מדובר פה על חטאת אז דנין קורבן הנקרא חטאת שצריך לתת מדמה על ארבע קרנות בם א נעשת בחוץ מהחטא הפנימיות שגם בהם נאמר שצריך לעזות מדמם על ארבע קרנות אבל שם זה לא ארבע קרנות של המזבח החיצון הענק שנמצא באזהרה אלא זה על ארבע הקרנות של המזבח הפנימי בהיכל ש של מזבח הקטורת מזבח הזהב אבל גם שמה זה נתינה על ארבע הקרנות והזהות שמה מעכבים כמו שאמרנו באלה הפנימיים מה שכתוב זה מעכב אין דבר כזה בדיעבד להקל בפחות ואם כן צד אחד אפשר ללמוד החטאת החיצונה היא בחוץ היא ב מזבח החיצון תלמד מהקורבנות ש במזבח החיצון או שנמר אבל זה חטאת אז אם כן בחטאות יש גם חטאות פנימיות שכל דבר שם מעכב בזות אל וכיח זה עולה שלמים והשם שאין הקורבן הוא חטאת ואם לא עלה בקנות בכל אופן למי נדמה יש מקום ללמוד מעולה שלומים והשם שרק מתנה אחת תעכב ויש מקום ללמוד חטאות הפנימיות שכל מתנה מעכבת תלמוד לאו מהר שלוש פעמים וכיפר חיפר וכיפר וכיפר מפני הדין כיוון שלא היינו יכולים להכריע מנין ללמוד כתוב שלוש פעמים פעם ראשונה למד שאפילו שהתורה אמרה לתת ארבע מתנות על ארבע קרנות בכל זאת כיפר אף על פי שלא נתן את כל הארבע אלא רק שלושה פעם שנייה שכתוב וכיפר זה בא לומר שכיפה אף על פי שלא נתן אלה שתיים ועוד פעם וכיפר בא למעט אף על פי שלא נתן אלא מתנה אחת כמו הבריתה הזאת אפשר לומר שסוברים בית הלל ולכן לפי דעתם נתינה אחת מעכבת כעת אומרת הגמרא לנסות ולהסביר בוויכוח רבי שמעון ורבנן ששם רוצים לומר שרבנים שהולכים לפי אכ ש המילה כתובה ולכן הם אומרים שמספיק שלוש דפנות ורבי שמעון אומר שצריך ארבע דפנות בגלל שהוא הולך לפי איך שהמילה נקראת בסוכות לשון רבים הם אומרים בסוכת לשון יחיד בשתיים מתוך השלושה אפשר לומר אמר שלא בזה הויכוח אלא באפלי גיי באמת הכים לפי איך שהמילה נקראת לפי הניקוד וכתוב בסוכות לשון רבים רק מה רבי שמעון סובר שיש לנו ארבע דפנות כי פעם כי כתוב שלוש פעמים בסוכות אז בעצם יש כאן יש לנו כאן שש כי כל בסוכות זה שתיים כי זה לשון רבים אבל מילה אחת בסוכות הולכים בשביל ללמד לשבת בסוכה ועוד שתי פעמים יש לנו עוד ארבע אז לפי רבי שמעון כל הארבע זה בשביל הדפנות ומה עם הסכך איפה התורה מלמדת שצריך גם שיהיה סכך למעלה סכך הלא בקרע בלי סכך זה לא נקרא סוכה אז ודאי שיש כאן סכך ורבנן סוברים ש הסכך כן צריך פסוק בא יקרא אז אם כן יש לך ארבעה דפנות לא אחד מהם זה בשביל הסכך נשארו שלושה דפנות וכן לגבי רבי עקבא ורבנן גם אפשר לומר שאין ביניהם ויכוח ודאי שוכחים רק לפי איך שהמילה נקראת לפי הניקוד ומה שהם חולקים האם לרביעית ד לטמא באוהל אפשר לצרף שני מתים זה לא בגלל שהם חולקים עם נפשות שכתוב בלי ו הולכים לפי איך שזה כתוב וזה לשון יחיד או איך שקוראים את זה לשון רבים אלא באמת הולכים לפי איך שקוראים את זה וזה לשון רבים ובא פליגי רבי עקיבא סבר נפשות לשון רבים תרת משמ הכונה משני מתים רביעית אחת ורבנן סוברים נכון נפשות זה לשון רבים אבל דעל ממשמע שמכל הנפשות שבעולם בשביל שזה יתמ באוהל צריך רביעיית של אחד שואלת הגמרא רגע אז מה עשית כאן עכשיו אמרת שכולם סוברים שהולכים לפי איך שקוראים את המילה עם הניקוד והוויכוחים זה בנושאים אחרים ואיין שום דעה ששוברת שהולכים לפי אך שהמילה כתובה בלי הניקוד דכו העלמה יש שם למקרא והתניה ראינו בריתה לגבי כמה בתים יש בתפילין של ראש אומר רבי ישמעל אנחנו יודעים שצריכים ארבעה בתים מנים לומדים את זה כי כתוב לגבי תפילין של ראש בפרשת כוחה לטוטפת קוראים את זה לטוטפות אבל זה כתוב לטוטפת לשון יחיד אז דורשים בית אחד בפרשת שמע כתוב גם כן לטוטפת אומנם קוראים את זה לטוטפות אבל כתוב לשון יחיד אז עוד אחד ולגבי פרשת ויה עם שמוע כתוב לטוטפות עם ו בין הפ לת אז לשון רבים א זה עוד שניים הרי כאן ארבע דברי רבי ישמעאל רואים שרבי ישמעאל סובר ש פי אכשיו המילה כתובה ולכן תופת תופת תפות ארבע רבי עקיבא נכון הוא אומר באמת אינו צריך אלא מחלקים את המילה טוטפות לשניים תות בקט פי במקום שנקרא קט פי זה המשמעות של זה זה המילה שתיים ופת באפריקי זה גם כן משמעות של שתיים אז אם כן יש כאן פעמיים את המילה שתיים אז ביחד זה ארבע אז יש א ארבע בתים ארבע בתים אז אם כן ודאי שיש דש סוברת שהולכים לפי אךש המילה כתובה גם בלי הניקוד רבי ישמעאל סובר ככה אלא לעולם פליגי באמת כמו שאמרנו יש ויכוח הם הכם מפי איך שקוראים את המילה עם הניקוד או איך שהמילה כתובה בלי הניקוד מה ששאלנו לגבי בשר וחלב ש הולך איתנו כברי אח התיכון מןן לפי הדע סוברת שלכם לפי ה איך שזה כתוב בלי הניקוד מני יודעים שמדברים פה על חלב אולי מדברים על חלב מי אמר שיש בכלל איסור בשר בחלב ה בהתחלה מתרצת הגמרא הנ מפליג מה שהם חולקים זה רק אחש קרא ממסורת שהקריאה שונה מהמסורת הכתובה כמו לטוטפות קרנות בסוכות שהמסורת הייא בלשון יחיד בלי ו והקריאה היא בלשון רבים אפשר לומר שממה שהמסורת שונה משמע שאפשר ללמוד גם מהמסורת אבל הי חלב וכלב דיד דנינו הקריאה לא משנה מהכתוב אתה קורא כמו שזה כתוב אתה יכול לנקד את זה חלב אתה יכול לנקד את זה חלב אז בזה כולם סוברים שיש שם למקרא אתה יכול לנקד ככה ואתה יכול לנקד ככה תנד את זה חלב חלב עמו ולא חלב ובזה כולם מודעים שלא דורשים את המסורת אבל הגמרא דוחה את זה את ההסבר הזה מה כש הקריאה אתה קורא כמו שזה כתוב ואפשר לקרוא ככה ואפשר לקרוא ככה כולם סוברים שהולכים כמו איך שזה מנוקד ואייך שקוראים את זה והרי כתוב שבשלושת הרגלים חג הפסח חג השבועות וחג הסוכות יראה כל זכור ך את פני האדון השם אלוקי ישראל אפשר לומר יראה ואפשר לומר יראה חיד דנינו איך שאתה תקרא אתה לא משנה ממה שכתוב ופליג יכל זאת יש ויכוח לתניה יוחנן בן דוי אומר משום רבי יהודה בן תימה אז יש כאן מאמר של רבי יהודה בן תימה אדם שהוא לא יכול לראות אבל עין אחת הוא כן יכול לראות אזומה באחת מעיניו פטור מן הראייה הוא פטור מלעלות לרגל שנאמר ייראה כל זכורך דורשים גם את המסורת בלי הניקוד יראה יראה כל זכורך את פני השכינה וגם איך שקוראים את זה אם הניקוד יראה שתראו לפני השכינה שהשכינה באה לראות אותם אז עושים מקש את הראייה שאנחנו באים לראות את השכינה לראייה שהשכינה באה לראות אותנו כדרך שהקדוש ברוך הוא בא לראות אותך כך בא להיראות לך שאתה תראה כביכול את השכינה מה לראות אותך הקדוש ברוך הוא בא בשלמות כביכול בשתי עיניו אינה השם אלוקיך בא לשון רבים אף מה שבא הקדוש ברוך הוא להיראות לך כביכול לראות שכינה זה הכוונה שהרואה צריך לראות בשתי עיניו ול סומה שאינו בא עם שתי עיניו לא צריך לעלות לרגל רואים שגם כש הקריאה כמו הכתיבה דורשים את המסורת ועושים הקש בין המקרא לבין המסורת אז אם כן גם בחלב שאתה לא משנה בקריאה את מה שכתוב יכול אפשר לדרוש כמו המסורת ולאסור בשר בח כלב לכן מביאה הגמרא את התירוץ שהבאנו בהתחלה אלא אמר רבח ברי דרב יקא גם אם אומרים שהולכים לפי המסורת כאן אנחנו אומרים בבשר שזה לא בכלב אלא בחלב כי אמר קרא לא תבשל גדי דורשים דרך בישול עשרת תורה חלב שהוא צלול כמים לומדים מהפסוק הזה שבישול בחלב אסור אבל חלב שהוא לא צלול כמים הוא לא בישול אלא הוא תיגון ואזה לא לומדים מהפסוק ועד כאן דף ד
לצפיה בתכנים נוספים: