הדף היומי מסכת זבחים דף עז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת זבחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת זבחים דף עז

זבוחים דף ה ואנחנו מתחילים בעמוד הקודם במשנה השם שנתערב בשלמים השם הוא קודש קדושים שחיטתו בצפון והוא נאכל ליום ולילה שנתערב בשלומים שלומים זה קודשים קלים שותתו בכל מקום באזהרה והוא נכל לשני ימים רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון מה הבעיה תחמיר לשחוט אותו בצפון כאילו שזה עשן ויכלו כחמור שבהם ליום ולילה. אמרו לא אין מביאים קודשים לבית הפסול. לקחת שלומים שהם מותרים באכילה שני ימים ולילה. לא ניקח אותם ונשחט אותם בצורה כזאת שאנחנו לא יודעים שהם השלומים ונצטרך להחמיר ולאכול אותם רק יום ולילה ושם ישארו נותר ובאמת מותר לאכול אותם. אז אנחנו גורמים לקודשים להיות פסולים. לכן מה רוצים? מחכים שיפול בהמו. ואז נבדה אותם ונגיד זה הכסף של אושר וזה הכסף של השלומים ונקרא נקנה ונביא קורבנות מבוררים נתערבו חתיכות בחתיכות זאת אומרת חתיכות של קודש קודשים וקודשים קהלים זאת אומרת חתיכות הנכלים ליום אחד אושום או אפילו קודשים קלים שנכלים ליום אחד כמו טוידו הבן נאכלים לשני ימים בקורבן בחתיכות של קורבן שלמים שני ימים ולילה. אז מה אנחנו אומרים כאן? כולם יסכימו שיכלו כחמור שבהם כיוון שאין פתרון אחר. עד כאן המשנה. טון ניתן לקמי דרב את הברייתא בהלכות שביעית. שביעית כסף שהוא קדוש בקדושת שביעית אין לוקחין בדמי התרומה מפני שממטין באכילתה. תרומה אפשר לאכול בכל מקום ואפשר לאכול אותה בלי הגבלה של זמן אבל שביעית היא מוגבלת שביעית אפשר לאכול כל זמן שיש לה חיה כשיש לה חיה בשדה אתה יכול להכין את הבהמה בבית קלה לחיה בשדה כלה לבהמתך מן הבית יש זמן ביו אז אם אתה תקנה תרומה ואתה תכיל עליה הקדוש השביס אתה מצמצם את אכילת התרומה לכן אין לוקחין בדמי התרומה מפני שממתין באכילתה אז כאשר למדו את הבריתה הזאת אמרו רבונו כמי דרבא אמרו לו לכאורה דלא כרב שמעון די כרב שמעון הו אמר אצלנו במשנה מביאים קודשים לבית הפסול לא אכפת לו שאתה מצמצם את זמן אכילת הקודשים אז אותו דבר לא אכפת לו שאתה תטיל מגבלות על הטר תרומר להם אז רבי אומר להם לא אפילו תא רבי שמעון אמילה שרבי שמעון במשנה שלנו התיר די אבל אחרי שהשלמים והשם כבר התערבו אז הוא אומר נו במקום לחכות שהם יראו עד שסתעבו תאכל אותם כחמור שבהם אבל לכתחילה לקחת כסף של שביעית ולקנות בזה תרומה גם הוא יסכים שלו שתמר לכתחילה לא את והביה וכולן כל הבשר של הקודשים כמובן חוץ מפסח רשאין הכהנים לשנות באכילתן לאוכלן צלועים שלוקים ומבושלים ולתת לתוכן טבל חולים וטבלי תרומה דברי רבי שמעון הנה מפורש רבי שמעון מתיר לקחת תבלין של תרומו שהוא לא מוגבל בזמן ולתת אותו בתוך הקודשים ואז הוא יהיה חייב לגמור לאכול את זה ביום ולילה לשני ימים ולילה תלוי איזה קודשים זה להטיל עליו מגבלות אמר לי אל תביא לי ראיה מתבלינים הלך לתרומת תבלין שהיא תרומה רק דרבנן לכן שמה הקלו הטבי אין לוקחים תרומה וכסף מעשר מפני שממעט באכילתה של התרומה למה כי את המעשר את התרומה אפשרה לאכול בכל מקום עכשיו שקנית אותה בכסף מעסר אתה אתה לא יכול לאכול אותה אלא בירושלים וזה אסור לעונן ככה רש"י לומד אתה ממעט את אכילת התרומה תוסות אומרים הפוך אתה לוקח את המעשר שני ואתה ממעט את אכילתו מעשר שני היה מותר לכולם גם לזרים אם תקנה בו תרומה אז הוא מותר רק לכהנים ורבי שמעון מתיר הנה רבי שמעון אותה רואה שמתיר לכתחילה אז באמת אישת כללי אז רב באמת הסכים לפרחה וחזר בו. היינו שמה שאמרנו למעלה שלא נקנה בכסף של שביעית תרומה זה דלא כרב שמעון. רב שמעון יתיר. עד כאן מה שהיה בדיון בין הביה לרבי. כי אתה כשהביה הגיע לקמי לרב יוסף אז הוא סיפר לו את כל המשא ומתן. אז אמר לו רב יוסף אמר לו אמלות מעל. למה לא הקשט עליו מהמשנה הזאת בשביס? אין מבשלים ירק של שביעית בשמן של תרומה. סליחה למה לא? שלא יביאו כלשים לבית הפסול כי אתה מצמצם את זמן אכילת השמן של התרומה. ורבי שמעון מתאים. אמר לו הביה. אתה יודע למה לו? הקשתי לו מכאן. וליו מי יוטביתי מהדתבלין? כבר הקשאתי לו קושיה מהסוגיה של תבלין. ומה הוא אמר לי? אנח לתרומת תבלין דרבונון. אז לכאורה גם פה הוא יוכל יהיה לדחות אותי ולהגיד לי אוכנדרבונון מה דרבונון שכנראה נגיד שהשמן הזה זה שמן דרבונון זה לא שמן של יצהר אז מיד הגמרא אומרת זה לא נראה למה אם אתה אומר שהנושא הוא דירבונו ניחמב למתנה ירק של תרומה שירק זה ודאי תרומה רק מדרבונו בשמן של שביעית כי סתם שמן זה שמן של זית שזה מחוייב בתרומה מן התורה טוב אומר לו הביאי אבל בכל אופן לו מותבית ממתנית דמתי רבי שמעון במשנה שלנו ואמר לי שהמשנה שלנו מדברת דאי הרב שהשם והשלמים כבר התערבבו אז בדיעבד רבי שמעון מתיר אזנם הוא יגיד שהמשנה הזאת שמדברת על תערובת של ירק של שוויץ ושמן של תרומה מה שרב שמעון מתיר בדיעבד אומרת הגמרא אם מדובר דירב אז מה הייתה מה דרבנן מה הייתה מה דרבנן מה למה הם אוסרים אומרת הגמרא מדה או שומ שלומים שגם שם הם אוסרים אונה הגמרא זה לא דומה מדמי אתם בהשם בשלמים הם יכולים לעסור להקריב את זה לחומרה למה כיוון שאיתלי תקנת בראייה יש לזה תקנה תן להם לראות עד שייפול בהם ואז תבדה אותם ואז יהיה לך ברו ברור מה הוא תקנה בכסף כבש אחד לאשם וכבש אחד לשלמים אבל ה השמן שמעורב בירק לאליתקנת בראייה אז למה רבנן נוסרים אונה הגמרא ממשיכה הגמרא ואומרת הרי זה לא דומה הלו דמי אלא לחתיכה שבחתיכות שלמדנו במשנה שהם אם הם התערבבו דכיוון דליתקנתא אז גם רבנן מסכימים דאווכל כחמור שבהם אז לכאורה מה אתה לא יכול להמיד שמדובר כאן בדיעבד מתקיף לו רבינה אומר זה לא דומה מי דם היא חתיכה שבחתיכות באמת לתקן כלל אתה לא יכול להפריד בין חתיכת העשם לחתיכת השלמים אתה לא מזהה אותם אבל הי בירק של שביעית שהתערב בשמן של תרומה התליתקנתי בסחיתה תיקח את הירק תסחוט ממנו את השמן תפריד ביניהם רב יוסף הוא סבר שזה לא קושיה איך הנסחות נסחות טוב לשחות יותר מדי הוא כ מפסיד בשביס הוא מקלקל את הירק לשחות פורטה סוף סוף ירו ומהרב לא הרווחת כלום טוב טווה רב שמעון אומר עכשיו אנחנו עוסקים במצורע כזה שהוא לא יודע האם הוא היה מצורע מוחלט מצורע מוחלט זה מצורע כזה שכדי להתאר הוא צריך שבעה ימים וביום השמיני הוא מביא בי קורבנות ובלי הקורבנות שהוא מביא ביום השמיני הוא לא נית או שהוא מצורע שהוא רק היה מוסגר מוזגר זה כזה לראות מה יקרה איתו שמצורע כזה כשהוא ניטר מהצרת הזאת הוא לא צריך להביא קורבנות אז המצורע הזה לא יודע אם כדי להטאר הוא צריך להביא קורבן או לא והקורבן העיקרי שעליו יש לדון זה הקורבן השם קורבן הלא יכול תמיד להביא אם אם אני חייב עולה אני חייב עולה ואם לא זה יהיה נדבה אבל קורבן השם אי אפשר להביא נדבה אז מה הוא עושה רבי שמעון אומר למחרה זאת אומרת ביום השמיני מביא שמו ולוגו אמו מצורע צריך להביא קורבן אשם ולוג של שמן ביחד עם האשם ואומר אם של מצורע אם אני באמת מצורע ואני צריך להביא השם מצורע הרי זה אשמו וזה לוגו ואם לו השם הזה הוא לא אשם אני כבר אומר מראש שאם אני לא חייב קורבן אשם אז זה יהיה של שלמי נדבה ואותו השם טעון שחיטה וצפון להחמיר כי אולי הוא אשם והוא יהיה טעון מתן בהונות מתן באונות כמו אשם ושמיכה ונסחים ותופת חזה ושוק כמו שלמים ונאיכל יום ולילה לחומרה כמו השם ככה מי אומר ככה אומר רב שמעון אבל כאן זה לא תערובת. יש כאן בן אדם שמסופק מציע לו רב שמעון לכתחילה להביא קורבן שהוא יהיה ספק השם ספק שלמים. אתה רואה שרב שמעון מתיר לכתחילה לא רק בדיעבד. אומרת הגמרא נכון אבל כיוון שיש כאן בן אדם תקוע שצריך לתקן אותו תיקון גב רשינ זה נקרא מצב של בדיעבד. צריכים לתקן את הבן אדם. לכן רבי שמעון מאפשר להביא כזה קורבן על הספק. טוב, זה לענייננו. כיוון אבל שכבר הבאנו את הסוגיה הזאת של המצורה שהוא מסופק אם הוא חייב להביא השם והוא מביא את זה ספק אשם, ספק שלמים, הגמרא כבר נכנסת לברר את הנושא. אז לפני שנקרא בגמרא נקדים רק שמה עושים בלוג שמן של המצורה. לוקחים את תלוג שמן, מזים ממנו שבע הזהות לפני השם, כן? לכיוון לכיוון הפתח של ההיכל. ואחרי זה הוא נותן בכף של הכהן, הוא נותן על מה שנקרא מתן, על התנוח ועל הבאונות ואת מותר השמן הוא נותן על ראש המתאר. ומה עושים עם כל מה שנשאר? אוכנים אותו הכהנים. נאכל הכהנים. זה בשמן של מצורה. עכשיו בלוג שמן של נדבה. סתם בן אדם ינדוב שמן. זה בכלל שאלה. נראה בהמשך הסוגיה אם בכלל אפשר לנדוב לוג של שמן. אם אפשר לנדוב אז מה עושים? זה כמו מנחה. צריך לקחת קומץ ולהקטיר קומץ על המזבח ואת כל השער אוכלים הכהנים. אז אומרת הגמרא, התינח אשם שאתה מדבר על הכבש אפשר לשים אותו כספק. ספק אשם ספק שלמי. לוגמה מייקמיימר. אונה הגמרא הוא עושה תנאי דעמ לוג זה יהיה נדבה. זאת אומרת אם אני לא מצורע אז יהיה לנדבה. שמרה ובאמת דיל מלו מצורעו ובא מקמץ הוא צריך לתת קומץ. או שונה הגמרא דמקויץ הוא באמת לוקח קומץ ודילמ מצורהו ובא עם מתן שבע שבע זהות לפני השם אונה הגמרא דייב לפני שנמשיך נקדים עוד שתי הקדמות יש לנו הלכה שכל קומץ של מנחה שקמצת אותו ולפני שהקטרת אותו על המזבח חסר משהו מהשיריים אתה לא יכול להקטיר את הקומץ אז לכאורה גם פה אם תיקח קומץ ואחר כך תיתן שבע הזהות לא תוכל להקטיר את הקומץ כי חסר מהשיריים זה שאלה אחת עוד דין שצריך לדעת שכשהקטרנו את הקומץ על המזבח אז השיריים של המנחה אסור להקטיר מהם שום דבר על המזבח ולא רק הקטרה אלא כל עבודה שהיא מגבילה להקטרה אז בוא נקרא עכשיו את הגמרא שואלת הגמרא ואו חסר לי איך הוא יתן מתן שבע הרי שבע צריך לקחת מלוג של שמן וכיוון שהוא כבר לקח קומץ אז חסר כאן מהלוג אונה הגמרא אדמה תיפורתא ומלילה הוא יביא קצת שמן אחרי שהוא יקח קומץ וימלא את זה בחזרה שיהיה לנו לוג מלא דתנען חסר הלוג עד שלא יצק ימלנו שטרמר והוביה קטרה צריך להקטיר את הכומ קומץ אונה הגמרא דקטר לי זאת אומר האם מתי הוא יקטיר את הקומץ אם בטר מתנות שבע הוא לא יוכל להקטיר למה אבל הוא שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה כי הוא היזה מתנות שבע ואין מקטירים את הקומץ עליהם ואם אתה אומר שהוא יקטיר את הקומץ מיד קודם מתנות שבע איך אחר כך הוא יוכל לתת את השבע מתנות הרי פעולת השבע מתנות היא מגבילה לפעולת הקטרה כך אומר רש"י. אז אם כן, כיוון שאולי זה נדבה שהקומץ כבר הוקתר, איך אפשר לתת הזהות ממה שנשאר? הרי יש לנו כלל, כל שממנו לאישים, כל שנתת ממנו את המתנה לאישים ונשאר כאן שיריים, הרי היו בבעל תקטירו. אז איך אפשר לעשות ממנו את ההזהות? אמר רב יהודה בריל לרב שמעון בן פזי ומסיק להו לשם עצים. את השבע הזהות שהוא יזה הוא יגיד ככה. אם זה שמן של מצורה אז אני מזה שבע זהות ואם לא אני מזה את זה לשם מים בעלמה למה הגמרא נוקטת עיצים דתניה רבי אליעזר אומר לריח ניכוח אי אתה מעלה כל מיני דברים שאסור להעלות אותם אבל לשם עצים אתה כן יכול להעלות אז כך גם פה את ה את השמן הזה הזה כשכמים בעלמה שואלת הגמרא הרי והואי כשיריים דבם החלינו צריך לאכול את השיריים וחוץ מזה היא כאח פורטה דלא קם מצלויה הרי מה אתה אומר אחרי שהוא לקח את הקומץ לפני שהוא יתן מתן שבע הוא מילה וחזרה את הלוג אז אם כן אם זה נדבה מהחומר הזה שהוא מילה הוא לא קמת קומץ אויקח פורטא דלא קה מצילויהנו הגמרא זה פרקלי הוא פודע את את זה דפרק ליח איפה הוא הבדל את זה היא דגוהי כאן בפנים אז הוא גורם שקומה לחולין לעזורו יהיה כאן שמן חולין בעזורו אסור להכניס חולין לעזורו ואם הוא יבדה את היין את השמן הזה בחוץ יהיה הברועי הפסילי ביוצא אונה הגמרא לעולם הוא פוד זה בפנים גוי כל האיסור זה להכניס חולין לעזור אבל לבדות דבר שממילא הוא יהיה חולין זה מותר וכולין ממילא הבין עכשיו הגמרא בכלל שואלת הרי מי זה המנדהמר שלנו זה רב שמעון והרי והאמר רב שמעון אין מתנדבים שמן אי אפשר להבין מנחה של שמן אין דבר כזה אונה הגמרא תיקון גבר רשינה כיוון שבאים לתקן כאן בן אדם רבי שמעון יסכים שאפשר להביא לוג שמן ספק בגלל המצורה ספק בשביל דבר צריך לעשות זאת טמאים אם זה דין דאורייתא אז איך מותר משום תיקון גברה ועוד אם אתה אומר שאין מתנדים זכו לגמור ורים תסת נשארים בשאלה יתברך מקמרבנ ויתי וכאמר משמרבונבר תחליפה למה על הכבש הזה שהוא מביא כאשם מצורע הוא צריך להגיד אם אני לא מצורע זה יהיה שלמים למה וני מהשם זה יהיה השם תלוי הרי שיטת רב ליזר היא שאדם יכול להתנדב אשם תלוי כל יום כי אולי יש לו איזה חטא אז אז לכאורה נשמע מכאן שמע מןמן תלה לפניג לרב ליעזר וסובר שאי אפשר להביא סתם כנדבה אשם תלוי זה רב שמעון זה אמר אין מתנדבים השם תלוי אמר להי תורה תורה ככה רבינה עונה איך אפשר להתבלבל בזה אמר בדכר מחלפלכו הרי השם מצורע הוא כבש בן שנה והשם תלוי הוא עיל בין בן שתי שנים אז איך אפשר להביא כבש בין שנה ולהגיד אם הוא יהיה השם מצרע בסדר ואם לא השם תלוי שם תלוי צריך להיות גיל אחר אז ודאי שאי אפשר לעשות כזאת תקנה עד כאן דף עו ‏Kom
לצפיה בתכנים נוספים: