הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף כד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף כד

[מוזיקה] עירובין דף כד אנחנו מתחילים בתחילת העמוד אמרנו במשנה שאם אדם שם עירוב לפני שבת ובשבת שנכנסה השבת מתברר שהעירוב הזה נטמע תרומה שנטמת או נשרף או נפל עליו גל או שהוא התגלגל חוץ לתחום ולא ידוע אם זה קרה לפני שבת או משחשכה ואז עירובו כן עירוב אז רב מאורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל הם אוסרים עליו לטלטל א ללכת לפי העירוב שלו שואלת הגמרא מה הוא ניתן לו 2000 אמה מערובו לביתו בוא נגיד שמהבית שלו עד מקום העירוב היה 2000 אמה והוא תכנן ללכת עוד 2000 אמה מהעירוב ההלאה אז זה אני מסכים שלא תיתן לו 2000 מהעירוב ההלאה אבל ה2000 אמה שבין הבית שלו לעירוב לכאורה ממון נפשך צריך לתת לו כי אם קנה לו עירובו אז הוא יכול ללכת עד העירוב ואם לא קנה לו עירובו אז השביטה שלו זה בבית אז הוא יכול ללכת מהבית 2000 ממה לכל רוח אז את ה-2000 האלה לכאורה ועודי ניתן לו אז רבי בא בר ממל אמר נותנים לו רבי שמואל ברב יצחק אמר אין נותנים לו זאת אומרת שהוא תקוע יכול ללכת רק את הארבע עמות שלו אין לו 2000 אמה אז מבארת הגמרא רב שמאי אמר קו מרבי יוסא בשם רבחה מה פליגין המוראים האלה זה רק כדעת רבי מאיר ברם כרבי יהודה כל אמה מודה שנותנים לו ואז כדי להבין את זה נקראת המשנה לכמון בדף לב כתוב במשנה ככה מי שיצא ללך לעיר הוא כבר יצא לדרך הוא יצא ללך לעיר שמערבים בה והתוכנית שלו הייתה שהוא ישים עירוב לעצמו ולכל בני עירו בדרך הוא פגש איזה חבר משהו והחזירו חברו חברו אמר לו "אל תדאג אני אשים בשבילך את העירוב ובשביל כולם." בסוף מה קרה שהחבר הזה לא לא עשה את השליחות לא ערב בכלל הוא מותר ללך זאת אומרת כיוון שהוא כבר החזיק בדרך לקנות שביטה אז קנה לו העירוב שלו וכל העיר אסורים דברי רבי יהודה רב מאיר אומר כל שהוא יכול ולא ירב הרי זה חמר גמל הוא תקוע לגמרי אין לו שביטה לא בהירו כי הוא כבר יצא לדרך וגם אין לו שביטה איפה שהוא תכנן לשים עירוב כי החבר שלו לא שם עירוב הוא לא יכול לזוז בתוך הארבע עמות שלו אז אומר רב שמאי לי בדרב יהודה כאן שהוא מותר ללך אז ודאי לא חולקים ברמק רבי יהודה כל עמה מודה שנותים לו אז כך גם פה מה נפשך אם העירוב קנה קנה עירוב לא קנה עירוב אז הוא יש לו שביטה בביתו ווא יכול ללכת את ה2000 אמה באמצע אבל המחלוקת הייתה מפליגין כרב מי האם נגיד גיד כמו שרמר שם אומר שאין לו אלא ארבע עמות כך גם פה אין לה ארבע אמות או שיש חילוק שמה כיוון שהוא כבר החזיק ויצא לדרך אז הוא ודאי לא רוצה לשוות בבית לכן אמר רבי מאיר אין לו שביטה בשום מקום אין לו אלא ארבע עמות אבל כאן שהוא בביתו אז על הצד שעירוב לא חל אז הוא כן קונה שביטה בביתו אז לכן החלקו האמוראים יוצא לפי זה ולא דם מחמר וגמל דרבי מאיר לחמר וגמל דרבי זאת אומרת שלמרות שבמשנה שלנו כתוב רב מא ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל זה לא אותו דבר חמר וגמל דרבי יהודה מה הפירוש הוא שבעירובו אלו שהוא לא קנה ללכת לפי העירוב אבל הוא לא הכר את מה שיש לו בביתו שלא זכה לו עירובו לגבי זה לקור את רגליו מבני עירו זה לא אומרים אלא יש לו את ה2000 ממה ביניהם לעומת זכמה וגמל דרבי מאיר הכוונה היא שעקר דעתו להקור עגליו מבני עירו ואין לו שביטה לא פה ולא פה תמן תנינן למדנו במשנה במסכת מקבואות שמה מדברים על כמה ספקות אדם שהטומאה שלו היא טומאה דרבנן והוא טבל במקווה ולא יודע אם היה שם 40 שיע או לא למה הוא לא יודע כי יש שמה שני מקעות אחד עם 40 שיע ואחד בלי הוא לא יודע באיזה הוא טבל או עוד כמה דוגמאות א הוא בכלל לא יודע אם הוא טבל ספק טבל ספק לא טבל הוא יודע שהוא טבל הוא לא יודע אם היה במקווה באים סיעה או לא אז מה כתוב ספקות טור כיוון שהטומאה הזאתי טומאה דרבנן ספיקות ורב יוסי מטמא אמר רבי יונה לא תימסה אלא משום הוכח זאת אומרת מה שרב יוסי מטמא במקוות כי יש לך מקווה חסר לפניך אז אתה לא יכול להגיד מה תגיד תלך אחר החזקה שהמקווה היה מלא אבל יש פה מקווה חסר לפניך או גם כן ספק טבל ב-40 שיעה ספק לא טבל ב40 שיעה מדובר במקווה שלא נמדה עד אי פעם וידוע שהיה שמה 40 שעה אז אין חזקה למיקורה לכן רבי יוסי מטמא כך אמר רבי יונה אמר רבי יוסא הוא חולק ואומר ואפילו מקום אחר רבי יוסי מטמא זאת אומרת גם אם יהיה מקווה שבא פעם אחת נמדד והיה בו אבאס אחרי זה הוא טבל ואחרי שהוא טבל מה דדנו ורואים שאין סע שיש לנו חזו כדי מיקורת גם שם רבי יוסי מטמא ולא הולך אחר החזקה המקורית לטהר אז שוא הגמרא מחלפה שיטתי דרבי יוסא היינו לפי דעת המורה רבי יוסא למה דתנין אצלנו אמר רבי יוסא העי דבטולז בשם חמישה זקנים שספק העירוב כשר כי אתה הולך אחרי החזקה המקורית אתה אומר כשהוא הניח את העירוב זה היה בסדר זה היה טהור זה לא נשרף זה היה פה אז חזקה שזה היה גם יותר מאוחר וכל התאמר אכן שהוא מטמא בשלמ לרבי יונה אין סתירה כי מה שרבי יוסי שמה מטהר במקווה מדובר שאין חזקה מטמא במקווה מדובר שאין חזקה למעיקורת אבל איפה שיש חזקה למיקור הוא מודה אבל לפי הפירוש של רבי יוסא איך ניישב את הסתירה בין רבי יוסי לרבי יוסי אז הוא עונה תמן בשם גרמי ברמך המשנה שלנו זה לא הדעה שלו זה מה שהוא מצטט בשם חמישה זקנים יוצא שגם מה שכתוב בהתחלה רב יוסי ורב שמעון אומרים ספק העירוב כשר זה רבי יוסי בשם חמישה זקנים לא שיטתו האישית הבון בא עם מימר מנדה אמר תמן טהור אמר אחה מותר ומנדה אמר תמן טמא הוא יגיד שהכה אמר אחה אסור כמו שאנחנו רוצים להשוות בין הסוגיות אז הגמרא אומרת לו זה לא חייב להיות זאת אומרת אפשר להסביר כמו הדעה של רבי יונה שאפילו כמן אמר תמן מן טמא דווקא במקרים שאין חזק כדי מעיקורת שלא מדדנו בהתחלה את המקווה אבל מודה שבהתחלה ראינו שיש כאן עירוב שהוא מותר אמר רב חיננה כלום אינון פליגין תמן לא בדבריהם וספק דבריהם להקל הוא בא להסביר שמי שסובר שם במקווה שהאיש הזה טהור הוא יכול לסבור כאן שהעירוב יהיה אסור כי שם זה דרבונון אבל כאן עירוב עירוב דבר תורה וספק דבר תורה להחמיר מה מתפללת מה אמרת כאן ועירוב דבר תורה ללכת לחוץ לתחום רק על ידי עירוב זה דין תורה רבי יונתן אמר קומי רבי חירובה בשם רבי שמעון ברבסי בן לקוניה לוקין על תחומי שבת דבר תורה אמר לו רב חי רובה אבל לא אין בשבת אלא סקילה וכרת איפה שמענו לו כזה זה שזה רק לו בהלכות שבת אנחנו נדלג על השתי שורות האלה עוד מעט נחזור עליהם אמר לי והכתיב שבו איש תחתיו על יצא איש ממקומו ביום השביעי זה לשון של לו והוא מבין שהכוונה על יצא איש ממקומו לא ללכת חוץ לתחום אמר לי אלקטין המילה אל היא לא משמעות של לו לא לוקים עליו כזה שנאמר בלשון של על עכשיו נחזור אחורה מה איך אתה אומר שלא אמר לי והכתיב בקורבן פסח אל תאכלו ממנו נה מה כתיב לא על כתיב ואתה רואה שעל זה כן ניסוח שלוקים עליו אבל בכל אופן הוא לא מסכים שהוא סובר שמה שכתוב על יצא איש ממקומו זה לא על איסור תחומי אלא על הוצאה מרשות לרשות זה שאמר א רבי יוסי ברבי בונה אף על פי כן זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו הוא לא חזר בו אמר רבי שמואל בר סוסרתא עירוב עשו אותו כספק חירש חרש שקידש אישה הוא לא יכול לקדש מן התורה אם מישהו אחר כך יבוא עליה אפילו השמתו לא יהיה חייב למרות שאפשר לבוא ולהגיד רגע אולי בדיוק באותו רגע שהחרש הזה קידש את אשתו באותו שנייה הוא היה בן דת לא לא חוששים לזה כי מה אומרים הוא מוחזק לנו כחרש הוא מסתומג גם היה חרש באותו זמן אז כך גם השפה קירוב למה רבי יוסי מכשיר כי הוא הולך אחר החזקה רבי ירמיא ביי עד כדאון בקיים שמה מדובר שהחרי עדיין פה מכירים אותו או אז אותו לבד תגיד אם העירוב עדיין קיים אז אתה רק מסתפק אם הוא נטמע או לא אתה יכול להגיד תמיד אותו על החזקה אבל אפילו נשרף שהוא ודאי לא נמצא פה לפנינו אותו דבר אם הוא ודאי נטמע זה כבר לא דומה לחרש אמר רבי יוסא קיים אז לכן חייבים לחזור לתירוץ הקודם ש כיוון שכאן זה בעירוב זה ספק דאורייתא לכן מחמירים כי ימתי עקידה אמר רבושיה הגיעוך סוף תחומי שבת סליחה כיוון שעירוב זה ספק דרבונון לכן רב יוסי ורב שמעון מקילים שאינן מחוברים מדבר תורה רבי מן הבא הניח ללכת 2000 אמה אינו מחובר מן התורה אבל 4000 אמה לכאורה מחובר הוא כבר ברור שזה איסור דאורייתא מסכמת הגמרא ואומרת רב שמעון בר קרסת בשם רבך אין לך מכוון מכולם אלא התחום 12 מיל כמחנה ישראל רק זה דאורייתא אבל ארבע מיל פחות מ-12 מיל זה איסור דרבנן ולכן אם יש לך ספק בתחומין אתה יכול להקל עד כאן דף כד ‏T
לצפיה בתכנים נוספים: