הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף כז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף כז

[מוזיקה] עירובין דף כז אנחנו מתחילים בהלכה ח אומרת המשנה רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמה תתאבר הוא לא יודע הוא עומד בכט לחודש והוא לא יודע אם מחר כבר יהיה ראש השנה או שיעברו את החודש ומחר זה יהיה יום לוראש השנה יהיה יום אחר כך אז מערב אדם שני עירובים ואומר רובי הראשון הכוונה ביום הראשון אני רוצה ללכת למזרח והשני ביום השני למערב או להפך הראשון למערב והשני למזרח או שהוא אומר רובי הראשון ביום הראשון וביום השני אני לא רוצה בכלל ערוב השני כיבני עירי או להפך עירובו זה השני והראשון כיבני עירי זאת אומרת ששיטת רבי יהודה שש שני הימים שראש השנה כיוון שאחד מהם הוא קודש ואחד הוא חול רק אנחנו לא יודעים מי הוא לכן זה שתי קדושות ולא הודו לו חכמים רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה רשמת התעבר וכולי אומרת הגמרא עכשיו גם מצטטת גמרא בביצה שם בביצה רבנן אומרים ששבת ויום טוב שלאחריה ביצה שנולדה בזה מותרת בזה כי זה שתי קדושות אז רבי יוסי בהתחלה רצה לפסוק כמו רבנן שזה שתי קדושות ברגע שהוא שמע שרב מחמיר אז הוא לא התיר אז מה כתוב בדי התפלגון שיר פתילה מה שנשאר מהפתילה שדלקה ביום הראשון או שבת ויום טוב או יום טוב ושבת שרי מדורה שרי שמן שקבו בשבת מהו להדליקם ביום טוב שבא מיד אחריהם רב ורב חנינא טראיון אמרין אסור כי הם סברים שזה קדושה אחת וכיוון שזה היה מוקצה בתחילת בין השמשות של היומיים כל היומיים זה מוקצה רבי יוחנן אמר מותר כי הוא סובר שזה שתי קדושות ביום השני זה כבר לא מוקצה אז זה מה שכתוב שם שרב סובר שזה אסור זאת אומרת שהם קדושה אחת אז לכן רבי יוסי אומרים לו אל תפסוק שביצה שנולדה בזה מותרת בזה אומר רב מנקומר רבי יהודה מכפלה פתילה גבי ביצה מה אתה משווה את הסוגיה של פתילה על הסוגיה של ביצה סוגיה של ביצה כל הנידון זה רק האם זה קדושה אחת או שתי קדושות אבל בפתילה אתה יכול להגיד שזה ספרה אחרת למה הרב ורב חנינטרון אמרין אסור שיכול להיות שהם עושים לא בגלל שזה קדושה אחת אלא בגלל שזה נראה כאילו שהוא מכין מהיום הראשון ליום השני אומר לי מין דענן חמין רבנן מדמלה כיוון שאנו רואים שהרבנים כן מדמים את זה אז הדה אמרה היא ידעה היא ידעה זה אותה מחלוקת משום ארבעה זקנים אמרו הנאכל עירובו בראשון אז הרי הוא כי בני עירו בשני בטל לו העירוב ויש לו שמביטה כמו בני עירו אז רואים שארבעה זקנים סוברים שזה שתי קדושות רבי חונא בשם רב הלכה כארבעה זקנים אז רבי חסדהי ביי מה קורה פה מחלפה שיטתי דרב תמן היא בידלה שתי קדושות הוא פוסק הלכה כמו ארבעה זקנים שלמרות שב שביום הראשון היה סוג גירוב אחד ביום השני יש לו שביטה כבני עירו וכל לגבי אשרי פתילה שרי מדורה ושרי שמן היה בדלה קדושה אחת איפה דתפלגון שרי פתילה שרי מדורה שרי שמן שקבעו בשבת מה הוא להדליקם ביום טוב רב ורב חנינטרון אמרין אסור זאת אומרת שהם סוברים שזה קדושה אחת אז זה התקצע בין השמשות של היום הראשון זה אסור כל היומיים רבי יוחנן אמר מותר אמר רב מן הקומבי יו מה אתם שואלים מה כפל הפתילה גבי ביצה מכפלה זה כאילו אתם משווים את פתילה לביצה כמו שאמרנו מקודם אולי בפתילה יש טעם אחר שזה נראה כמכין מהיום הראשון לשני אמר לי אתה לא צודק מין מה דרנן חמרבנן מדה מילה אז זה מלמד אותנו שהדה אמר היא ידע היא ידע בעצם אז אין לנו תשובה רב אחי אמר לה מן אולפן רב רב אחר אמר את מה שהוא נראה בהמשך הוא אומר את זה הוא שמע את זה מרבותיו רבי רבי יוסי אמר להם מן דעה מה הם אמרו כארבעה זקנים כרבי אליעזר מה שארבעה זקנים פסקו שמי שנאכל לרובו בראשון בשני יש לו שביטה כיבני עירו זה כמו שיטת רבי אליעזר שהוא סובר שזה שתי קדושות אבל ודאי שלרבנן הוא חמר גמן כן שיכול להיות שיש לו שביטה כמו היום הראשון שזה קדושה אחת ויכול להיות שזה שתי קדוש קדושות ואז הוא חמר גם אומר רב מנקומי רבי יוס הרי רבי מאיר ורבי יהודה אין הלכה כרבי יהודה אנחנו נסתכל במשנה לקמן בהלכת ט זה בדף לב עכשיו כתוב ככה הגמרא כבר הזכירה את המשנה הזאת לא היה איזה אדם אחד שהוא רצה ללכת לעיר הסמוכה למשל יש שמה בעיר השמחה איזה דבר מאוד מעניין שרחוקה עד 4,000 אמה והוא בטוח שכל בני אירו ירצו ללכת לשם לשבת אז הוא רצה ללכת ולהניח עירוב תחומים לעצמו ולכל בני עירו בדרך פגש אותו החבר שלו ואמר לו תחזור אני כבר אשים בשחת את העירוב ובסוף החבר הזה שכח לא שם עירוב אז כתוב שם שרבי יהודה סובר שהוא עצמו כיוון שהוא שהוא כבר החזיק בדרך אז הוא קנה את העירוב והוא יכול ללכת לעיר ההי אבל שער בני עירו הם לא קנו אין להם עירוב והם קנו שביטה במקומם רבי מאיר שם אומר שלא שהוא עצמו כיוון שהוא בעצם לא רצה לקבוע בעירו והוא רצה לקבוע לו עירוב שם ועירוב בפועל לא הניחו לו אז לא נקיל לא נקל עליו ונגיד שכיוון שהוא רצה לשוות שם הוא קנה שם שביטה אז ממילא אין לו אלא ארבע אמות הוא כמו חמר גמל ככה סובר שם הרב מאז שואל רבי מאלה לפני רבי יוסא הרי במחלוקת שרבי יהודה ורב מא ודאי פוסקים כרבי יהודה ומה אין תמן שלא זכה עירובו בעיקרון החבר לא הניח לו שם עירוב לא הייתי אומר שיעקב את רגליו מבני עירו בכל אופן אתה מקל ובא ואתה אומר שהוא קנה שביטה איפה שהוא תכנן לשבוט כי הוא שמח על החבר שלו שניח שם מרוב אז כאן שזה יומר מים שכבר זכה לו עירובו ביום הראשון היה שמה עירוב בפועל לא כל שכן שנגיד שגם היום השני הוא קנה שם שביטה אז למה אנחנו למדנו שהוא קנה כיבני עירו כך שאל רב מנה עכשיו הגמרא מסכמת את ההלכות וגם מבארת ערב בכיכר בראשון ומערב בכיכר בשני למה הוא יכול לערב כי כיוון שהוא כבר קרא שם על הכיכר הזה למחרת שהוא יניח את זה עוד פעם בשביל היום הבא הוא לא צריך עוד פעם לקרוא לו שם אז לכן זה פחות נראה שהוא מכין ליום הבא אז לכן העירוב הזה טוב אבל הוא בלבד שזה יהיה באותו הכיכר כי אם הוא מביא כיכר אחר הוא צריך לקרוא לו שם ולהגיד הרי זה עירוב וזה הוא לא יכול לעשות מהיום הראשון לצורך היום הבא ערב ברגליו בראשון הוא הלך ברגל פיזית אז גם כן מערב ברגליו בשני עכשיו יש לנו פה שינוי גרסאות ערב בכיכר ביום הראשון מערב ברגליו ביום השני יכול ללכת עם הרגליים אבל אם ביום הראשון הוא ירב ברגליו אז ביום השני לא ירב בכיכר מכיוון שהוא צריך לקרוא לו שם ולהגיד שכיכר הזה הרי זה עירוב הוא לא יכול לקרוא שם מהיום לצורך היום של מחר שואלת עכשיו הגמרא איך מה דעתמרת ברגליו לא יערב בכיכר כיוון שזה נחשב שזה נראה שהוא מכין מהיום הראשון לשני אז אם ככה הוא נרחב אתה גם אם ביום הראשון הוא הלך ברגליו שלא יערב ברגליו ביום השני כי זה ניכר שהוא הולך לצורך שביטה של מחר אונה הגמרא בעיקרון אולי הסברה נכונה אבל אנחנו כן מכילים למה להכני שאין לו כיכר שהוא יוכל לערב עם הרגליים שאלה הבאה איך מהדעת אמר תמה ברגליו אם ביום הראשון הוא ירב ברגליים לא יערר בכיכרו לא יערב בכיכר למה כי הוא צריך לקרוא לזה שם זה נראה שהוא מכין מהיום הראשון לשני אז הוא דקותה גם כן תגיד שגם אם ביום הראשון הוא ירב בכיכר לא יערב למחר עוד פעם בכיכר כי למה הוא מביא את אותו כיכר עוד פעם זה נקרא שהוא זה ניכר שהוא מביא את זה לצורך היום של מחר אונה הגמרא גם פה צריך להקל להשיר שלא יצא ויערב ברגליו שהוא יוכל לערב על ידי שליח זאת אומרת העיקרון שלמדנו כאן שצריכים להקל שאני יוכל לערב גם בלא לחם והעשיר יוכל לערב גם בלא ללכת איך מה דעת מר ברגליו לא יערר בכיכר לא יערב בכיכר אז אם כן הוא דכותה בכיכר גם כן לא יערב למחרת ברגליו כי זה דבר חדש שהוא עושה פתאום לצורך היום הבא רבי יאבון בשם רבנין דתמן עשו אותו כהולך לעירו היות וביום הראשון הוא שם שם כיכר אז הוא קנה שם שביטה כשהוא בא לשם היום השני ברגליו זה כאילו אדם שהולך למקום שלו לכן כאלו וזה לא נחשב שהוא מכין זה לא ניכר לגמרי שהוא מכין מהיום למחר ולכן העירוב שלו חל עד כאן דף חז ‏da en
לצפיה בתכנים נוספים: