האם מותר להשתמש בשבת ב'פורס ביצים'?- שכ"א ח' - י"א

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר להשתמש בשבת ב'פורס ביצים'?- שכ"א ח' - י"א

בסיעתא דשמיא סימן ש כ סעיף חס בסעיף זה נלמד שמלח דינו כמו פלפל ונראה גם עוד יסוד שאין תויכן אחת תויכן פוסק המחבר אין כותטין בשבת מלח במודך של עץ כלי ממדוך של אבן שהוא יותר מיוחד לדיכה ואפילו דעתו להכניס את המלח לאלתר לתבשיל כדי לאכול אותו גם כן אסור בשני שניהם כיוון שמיוחדים לדיכה העבול בשינוי גדול מותר מרסק הוא ביד של סכין ובעץ ספורו שמערבבים איתו אוכל ואינו חוישש אבל אומר המשתבות צריך גם את השינוי השני שהמלח יהיה בקערה או על גיבי שולחן אבל לא שמונח הדוח אומטשת כמו שדיברנו בפלפל לחותכו דק דק בחורף דסכינה לא בידית הסכין אלא לחתוך אותו בצד החריף של הסכין בצד אחד אסור ולמיסה יש כאן אין קושי כי נראה בעזרת השם בסעיף הבא שבדובו שאין גידו דקרקע כגום בשר וגבינה הם בזה יסו תוכן מותר לחתוך דג דג בסכין מל גם הוא אינו גידולי קרקע כותב השולחן אחוריו כיוון שמלח אינו נאכל בפני עצמו א ידי תערובת הוא לא נחשב כמאכל אלא כתבלין והכולה שנראה זה רק במאכל כמו שנסביר בעזרת השם בסעיף הבא אומר המשתבו כל שכן שמותר לפר את המלח והפלפל בידיו הגור מוסיף הרמו ודב כמלך הגס שמעולם לא נתחן אבל מלח שהי דק מתחילו חק ונזבש ונעשה פטיטין נעשו גושים מותח בסקין אפילו דק דק כמו שכתחפס כי אין תיכן אחתכן המכל מקום במחתשת גם מלך זה אסור לקטוש ובטעם הדבר המובה כמש ציון ביחס יוםטב שהוא חומרי משום ולא משומוסותיכן והאיסור הזה אינו ברור ולכן ייתכן שביום טב אין אין לחמיר בזה. כותב הפרמגודים שסוכר גם כן דינו כמו מלאך לכל מה שראינו בסעיף זה. ונעבור לסעיף ט מדובר לגבי תחינת בשר. אז כמו שאמרנו אין תחינה אלא בגידולי קרקע. החזון איש מבאר שאין הכוונה שכל דבר שאינו גידולי קרקע אין בו איסור תוכן כמו שנאמר לגבי איסור מעמר ודש. כי הרי הקוטש רגבים חי משום תויכן. אלא כוונת הדברים שאין תחינה בדבר מאכל אלא כשו גדלי קרקע. אבל דבר שאינו מאכל יש בו משום תויכן אפילו שאינו גדולי קרקע ואפילו שמלכס תויכן הייתה המשכן רק בגדולי קרקע אין למדים משכון את פרטי המלאכה אלא רק את צורת המלאכה ועימור דבר שאינו גדולי קרקע נחשב כשינוי בצורת המלאכה שני לגבי תחינה אין שינוי אז מסביר המשנבורו שאפילו לפי הפוסקים שבהמה גם נקראת גידולי קרקע כי היא ניזונת מדברים שצומכים מכל מקום פוסק המחבר מוותר לך תרבוסו מבוש שלו יצא לי דג דג בסקין למה כי יש כאן צירוף קודם כל זה לא ברור שבמה זה גדול לקרקע וגם יש פוסקים שבאוכלים שמוכנים לאכילה אין איסור תויכן ולכן התיר כאן המחבר אפילו אם דעתו להניחו לאחר זמן כך פוסק המשתבורו החזון איש מחמיר שההיתר הוא רק סמוך לסעודה מוסיף המשתברורו כבר נראה שבשר חי שאנו ראוי לאכילה בלי זה אסור אבל בבשר מבושל אפילו מי שלא יכול לעשות מחמד שהוא קשה ואין לו שיניים ללוס ועל ידי החיתוך הוא מתקן זאת לאכילה גם כמותר כולכים אחרי רוב העולם שהם כן יכולים לאכול בלי החיתוך הגום מוסיף הרמו אבל אוסו לך תוכך דק דק בוסור חי לפני אויפוס דאויל ואינון יכולים לאכל בלא חיתוך כומש ולא אוכל וין לאלון סימן שכובד ד שם מבואר שבעצם שיווי אויך ללעשות דבר לאוכל מותר בשבת רקשה מדובר שהוא לא חותך דק דק וכמו שהמשתבור מסביר האיסור לא משום השבוי אוכל אלא כיוון שיש לומר שטעם הפויסקים שאין תחינה באוכל זה רק הוא לא צריך תחינה כי אפשר לאכול אותו כמות שהוא שלם ולכן בדבר כזה שאי אפשר לאכול אותו כלל בלי חיתוך החיתוך הוא עושה אותו לאוכל ממילא שייכת בו תחינה והאיסור הוא משום תויכן אבל דווקא בשר חי כשר אסור לחותחות דק דק כי פני חשיבותו אינו עומד אלא לעופות אבל בשר נביאה שרובו עומד לאכילת כלבים מובה כמלאון שכיוון שלאכילת כלבים אין צורך לחתוך את הבשר דקדק אין בזה משום תויכן ממילא מותר לחותכות דקדק אפילו לעופות אומר המשתמר שמדובר בחותך ומניח שיאכלו עופות אחר שעה האם הוא חותך לפניהם שיאכלו מיד לדברי הכל מותר כמו שנראה בסעיף יבס זה הכל דס השולחן ערוך למיסה יש מקילים בזה בכל אופן שאפשר לחתור גם לעופות אפילו שיוכלו זאת רק אחר שעה נעבור לסעיף י גבינה גם היא איננה גידול לקרקע בכל זאת אסור לטחון אותה לגרור אותה בכלי המיוחד אומר המחבר אוסו לגרור הגבינו בשבת במירקורס בעל פיפיויס שקוירין רליו בלשון האשכנז אומר המשתבור הזה ריבייזן כך אומרים ביידיש זה מגררת מגרדת כיוון שהכלי מיוחד לכך הרי זה דרך חול וזה דומה לשחיקת תבלי מחטשת אודים בכלי אחר שמיוחד חד לכך אפילו לאכול מיד אסור מובא כאן לגבי גדר רודינכול כותב הכלכלס השבס שהאיסור רק באחד מג אופנים א' מעשה שיש לחוש שמאבו על ידו לעשות מלאכה ב מעשה שיש בו טרכה יתרה ג' פעולה שדומה לאחת על המטס מלוכס בשוטגוס מוישה כותב שהובדחול כאשר עושה את המלאכה בצורה טובה כמו המלאכה הקבוהה שעושה בחול ולא ניכר שעושה אותה לצורך שבת וכולי הגשה הזוהרברך כותב שהדרחווי זה כל פולה שרגלים לעשות אותה בשעה שמתעסקים בדבר שעשו עשות בשבת הוא מסיים שאין בזה דבר ברור מעורך דברים שהם בה משום תוכן בכלי המיוחד לתחינה כלי שנקרא מוכ תפוחי אדמה כותב הגשה זו בו שיתכן שעשו משם שנחשב כדרך חול כלי שמיועד לחיתוך ביציב לפרוסות דעס הגשה הזו בו שמותר לחתור בה בשבת יתכן שמותר אפילו דברים שיש בהם משום תויכן רק לטחום בו אסור וזה לא נחשב כדרך חול כיוון שזה כלי שעשוי מכמה סכנים רגילים זה כלי סעודה גרוספו שכותב כיוון שהכלי הזה עושה רק פרוסות אין בזה משום עובד חול עוד מקל הגרשה זו בו שכלי שמיועד לחתור בו אר ורק סמוך לאכילה אין השימוש בו אסור משום דדחול אומר המשתברו זה כן מותר לחתוך את הגבינה בסכין דק דק כמו שראינו בסעיף הקודם נהיה בשר כי גם זה לא גידו לקרקע ואפילו גבינה קשה מאוד מותר כיוון שאפשר לסא בקושי ויש עליה שם אוכל הוא הדין שמותר לחתוך את הגבינה בקרדום או במגרה אפילו שהם כלים שמלכתם לאיסור אסור מותר לטלטלם את צר גופם וזה הכוונה צרך גופם כמו ש בסימן שחס להשתמש בהם שימוש המותר בשבת מביא המשתבור בסימן שמא נראה שבברית מילה התירו תחינה בשינוי הוא צריך להניח רפואה על המכה אז יכול לטחון זאת בשיניו ללעוס אבל רק שם התירו דבר שאינו חפץ לאוכלו ולטעמו וגם לא להכיל אותו לתינוק אסור ללעשו בשיניו כדי לטחון אותו משום דחינה אפילו שזה שינוי זה אסור מן רבונון סעיף יא סעיף זה לא קשור לתויכן אלא לתירכב בשבס אז זה ברור שעסקו אסור להשקות מדויריסה א אילנות עלים כל דבר שמחובר כמו כן כלי חרס עם מזבי בוסם בבית גם כן אסור להשקותם בשבת אבל שיש לירקות תלושים אומר המחב מותן להשקיס בשבת את התולוש כדי שלאיכמויש כיוון שהרי ירקות רויות לאכילה ביומן מותר להשקותן אפילו שהוא לא מתכונן לאכול אותם היום מובא כמה שרוחונו חוריו כיוון שירקות ירועים לאכילה היום, אין עיקר כלל שתורח משבת לאכול, כי תכן שהיא אוכלם היום. אבל דבר שאינו ראוי לאכילה בשבת, אסור לטרוח בשבילם ולהשקותם בשבת. עד כאן הדף היומי. เ
לצפיה בתכנים נוספים: