האם מותר למעוך תפוח אדמה בשבת בגב הכף?- שכ"א ה' - ז'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר למעוך תפוח אדמה בשבת בגב הכף?- שכ"א ה' - ז'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן ש חופ סעיף ה למדנו בשיעור הקודם שמותר למלוח ביצה בשבת אבל פוסק המחבר אוסו למלוח בוסר מבושל או ביצבושלס להניחו מה שהתרז רק לצורך אותה סעודה אבל למלוח כדי להניח לאחר זמן דומה לעיבוד וכבישה מה הכוונה להניחו מחלוקס דס המגרבון והתז שאפילו דעתו לאכול ביומו. אם הוא לצורך סעודה אחרת יש להיזהר בזה. אם הסעודה האחרת נמשכת זמן רב אחרי הסעודה הראשונה. אבל עלי רב מצד שאין לאסור רק אם בדעתו להניח לאחרי שבת וכי משמע מביאגרו. ובטעם הדבר כתוב ברלוכה שכשמולח לזמן מרובה מצוי שמולח ואסור משום מעבדלא יקורךשולחון שהאיסור רק משום טיר לצורח. הוסיף המשבור בפרט אם חם ועושה זאת כדי שלא יסריח בוודאי יש להקל לצורך סעודה אחרת כי גם מטז מתיר בזה מובא כאן נידון גדול שהיה בפוסקים דג או בשר חי אסור למלח אותו בשבת כדי שלהסריח אפילו כמפסד ואפילו אם הוא רוצה למלכו כדי לאכלה אחרי מלאכתו חי אסור אפילו שאין איבוד בורך למדיריסה אסור כי זה נראה כאיבוד שהמלח מכשיר את האור מתקן אותו אבל זה כן כן, מותר להדיח את הבשר כדי לאכול אותו אחר כך חי אם הוא רוצה לאכול בשר חי. בזמנם היה מצוי לאכול באומצה ואין איסור לאכול בלי מליכה כוחו שהוא חזות חי אם הוא מדיח מהדם שעליו. וזה לא נקרא תיקון כי אין התיקון בגוף הבשר אלא מדיחו משום דם בעין שעליו. מה שכן היה נידון גדול בפוסקים הכלל הוא שבשר שלא הדיחו אותו מאדם שעליו בתוך שלושה ימים מהשחיטה אסור יותר למלח אותו לבשלו. והעצה היחידה לאוכלו זה או לשתו ולאכול חי או לשתו ולאכול צלי. אז מה קורה אם היום השלישי חל בשבת והוא נזכר שעדיין לא הדיח את הבשר והוא רוצה להדיח אותו כדי שלא יעשר אחר כך לבישול? אז על ידי יהודי אומר המגן אברום ודאי שאסור כיוון שהוא לא רוצה לאכול היום וגם אין הדרך לאכול חי ניקר שהוא רוצה לצר חול ואפילו לידי גוי אסור להדיח כי אין כאן כל כך הפסד אם לא ידיחנו כיכול לאכול צלי זה הכל ביחיד בביתו קצב שמוכר לאחרים בוודאי יש הפסד בזה הפסד מרובה מכילים בשבוס דשבוס אמיר להקום לעשות ייסור דרבונון כך נוקטים להלוך דלא כל רבי שמחמיר בסז לכן יכול לשטוף זאת על ידי גוי כמו כן אפילו יחיד בביתו אם יש לו אוזות פתומות שאם הוא יצלי הוא יפסיד את השומן אז גם למגנברום מותר אז הוא דעה ראשונה דסמגן אברום על ידי ישראל ודאי שאסור לשטוף על ידי גוי רק בהפסד מרובה בקצב או בבזות פתומות למייסה הרבה אחורנים הסכימו שגם בוסו באמל יחיד בביתו יש להדיח להעקל להדיח על ידי גוי כמו כמפסד כאילו שיטה שלישית על בבנוד בודו שאם אי אפשר על ידי גוי מותר גם על ידי ישראל אבל אם הוא נח הבשר בכלי טוב שהיהודי ירחוץ את ידיו עליו עד שיהיה הבשר שרוי במים למיסה בסימן שיטס מחמיר המשפורו לא ליטול שומן מעל החלב כשלא צריך את השומן בשבת אפילו שהוא עושה זאת כדי שלא יפסד החלב רק על דגוי מקל בבגשה הזוהר בו נטילת השומה מל החלב נחשבת כאין תיקום מגוף הדבר ולכן אסור לעשות כלצורך חול מה שנקדחת בשר היא רק להמשיך את המצב הקיים כדי שיוכלו למחו לאחר מכן לכן מקילים גם על ידי ישראל כשאי אפשר על ידי גוי לדעס על ירבה ונודה ביודו סעיבוב בדומה למה שראינו בתחילת הסימן אין למלח ביחד ארבה פולים ועדשים שנזבש לו בקליפוסון כמליכה מועילה להם זה כמו כבישה ועיבוד הטז מבאר שהמלח מועיל לרכך את הקושי שיש בקליפת העדשים הכף החיים כותב שאפילו עדשים שיש להם רק קליפה פנימית שנה קשה כל כך אסור למולחם ובסעב זה אנחנו עוברים למלכס תויכן אז זה ברור שאם הוא שוחק פלפלין ושאר תבלינים מחתשת כדרכו אפילו גרגיר אחד יש בו איסור דירהיסה משום תויכן אבל כאן נראה שהוא עושה שינוי גדול והוא עושה כאן שני שינויים שינוי במה במה הוא תוחן ובתוך מה המונחים מפלפלים אז מותר אומר המחבר מותר לא דוך פלפלין אפילו הר ביחד כמובן כמו שהוא צריך לאותה שבת והוא שידוכם בקטה של סקין ובקערה דהיינו לא ידוך בקטה בידית של סכין כשהפלפלים מחתשת אפילו שיש כאן שינוי במ שהודח מכל מקום שזה מונחים ממחתשת זה נראה קובד דדחוי והוא הדין שיכול לדוך בקטה על גבי שולחן הפלפל מונח על השולחן או בשולי כלי לוקח וכדומה ודופק על הפלפל כן כשהפ בשולחן כזה שני שינויים אבל אם הוא רוצה לקחת הבוכנה שהיא קודשים אפילו שהפיפה מונח על שולחן בתוך קערה אסור כצריך שני שינויים למיס יש כאן קושי כל מלאכה שנעשת בשינו אסורה מדרבונון בהרבס יוסף נכון אם הוא עושה שינוי ממדוך של אבן למדוך של עץ רק שינוי מועד ואסור מדרבונון אבל שינוי בידית של סכין זה שינוי גמור שמותר גם מדרבונון החזון איש כותב שאין זה שינוי בתוצאת התחינה אלא בעבודתו של התוכן שבאופן זה היא קשה יותר ואפילו אדם שרגיל לדור ביום חול כך על דית הסכין הובה כמחודש'וני שמותר לעשות כן גם בשבת כותב החזון איש שלמאורך בננה על ידי שיני המזלג זה לא שינוי כלל כיוון שכך הדרך ואין בזה חשש חיוב חטוס ומי שצריך למור בננה לתינוק ימאך בידית המזלג בגרוסמו שמתקשה שאם המזלג עצמו זה כדרקוי אזרה בידית זה לא שינוי גמור רק שינוי מועט שאסור מד דרבונון ונשאר בקצה סורכיון עוד מובא כאן שהחזון איש כתב שלמאך ירקות או פירות עבור קטנים שאנם יכולים ללוס צריך לעשות בשינוי על ידי ידית הסכין או הכף והמזלג ובצ'ובסוקסובם מוסיף שלא מועיל לחשב כשינוי אם ימאר בתחתית הכף אלא דווקא בידית בגורסמי שמבאר שאף אגב שיותר קשה לימור בתחתית הכף העגולה מאשר לימור בידית הכף מכל מקום כיוון שהשימוש בידית הכף הוא שינוי מצורת השימוש הרגיל של הכף זה נחשב כשינוי גב לג גבטוכן אבל דעס הגשה זרבוך שמותר למוך פירות וירקות גם בתחתית הכף כי זה שינוי בכך שהוא לא משתבש במזלג כותב הטז אין לשים את הפלפלים בתוך בגדל לכתוש בסכין מעליו כי הוא מוליד ריח בבגד והולדת ריח בבגד אסור אפילו שיש בו כבר ריח וכמו כן במים אסור להוליד ריח רק בידיים מותר אבל בסימ תקיא משמע שהטז חוזר בו ומסכים למערשל שמותר כיוון שהוא לא מתכוון לו לדעת ריח ואפילו שזה פסיקרי שאשר הציון לא מבאסור לדעת ריח קל מאיסור דרבונון ומותר לעשות כן כשלא מתכוון אפילו לפסיק רשי מסים המשתבור כתבו החוינים דווקא בידית הסכין התירו לדוך את הפלפלים אבל לחתוך אותם בסכין דק דק אסור כמו בירקות שנראה לעלון והוא עדין לכל תבלין ואפילו שהדרך לשוחקם במדוך וזה שינוי לחתוך בסקים פלפל בערק צס השולחון שכיוון שהדרך לחתוך שרדיבר ברי מאכל בסכין אין פעולה זו נחשבת שינוי. עד כאן הדף היומי.
לצפיה בתכנים נוספים: