האם יש איסור לכבס בשבת בגד נקי?- ש"כ י"ד - י"ח

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם יש איסור לכבס בשבת בגד נקי?- ש"כ י"ד - י"ח

[מוזיקה] סיעת דשמיא סימן ש חוף סעיף יד למדנו שאסור לרסק שלג כדי להוציא את מימיו מידך למדנו שמותר לדרוך על שלג כאן מביא המחבר מחלוקז בין גדול הראשונים לגבי להשתין על שלג בזמנם לא היו שירותים מסודרים אז נחלקו בזה המרה מרוטומבורג מגדול הרשעונים ותלמידו הראש אומר המחבר הרמרונבורג מתיר להטיל מי רגליים בשלג כמו שמותר לדרוס על שלג והראש אויוניזר לו לעשות כן כל ידי השתן ודאי נימוח מה שאין כן דריסת רגלה בשלג זה לא ודאי שהשלג יהיה נימוח אומר המשתברו לכאורה בסעיף טס למדנו שמותר לתת שלג לתוך אף על פי שני מוח וגם כאן כשהוא מתפנע על השלג אז המים שיוצאים מהשלג הם מתערבים עם הרג רגליים זה לא ניכר כאן שהוא עושה מעשה זה יותר גרוע וכבר דיברנו שם שיש מחלוקה סאם מותר לרסק בידיים אז הראש נזהר מכך למיסה הטז פוסק להקל ולמה התז שיטתו שהזכרנו בסוף השיעור הקודם שהוא סובר שהטעם שמותר לדרוס ברקלה בשלג הוא משום שלא גזרו בדבר שאי אפשר להיזהר בו ולכן גם לא אסרו להטיל מרגליים בשלג שכן אי אפשר להיזהר בדבר בזמן שכל הארץ מלאה השלג מזמנה שלא היו שירותים מסודרים. גם רבי כותב להקל, אלא אם כן הוא יכול בלי תורח להסתדר באופן אחר, אז טוב להיזהר. ונעבור לסעיף תזבוב. כאן נעבור לגבי סחיטת בגדים שכבר עסקנו בזאת בסימן ש סימן שבז. אדם שסוחט בגד חי משום מלבן. יש אופן שהחיו משום דוש כמו שטחת פרי. כמו שנראה בסעיף הבא. אומר המחבר אוסו לפרויס סודר בגד על פי החוביס וליטן על גבו על גבי הסודר הכלי שדוילים בו עם החוית כי הכלי הזה יש בו לחוט הוא רטוב מבחוץ ואז הסודר ירטב שמו יבוא לידי סחיתה יבוא לסחוט את הסודר מהמים שנבלאו בו על ידי הכלי ואז יבוא משום מלבן זאת אומרת במילים אחרות אסור להרטיב בגד שמה הוא יסחת זאת אומר המשתבור מדובר שהחברית ריקה ולכן האיסור דווקא שהוא מניח על הכלי לך אבל אם החבית מלאה שיתכן שהסודר ירתב מהמים או מדברים אחרים שבחבית עצמה אז לא צריך להגיע לכך שהוא שם על זה כלי אלא עצם הפריסה אסורה אבל אומר המחבא בגדוסיף סולוב זה התפקיד של הבגד לא סתם סודר זה עשוי לכסות בזה את החבית ולהניח על זה את הכלי מוטו שאין רחוי ששולב לסוכטו שהרי לכך הוא עשוי והוא לא מקפיד עליו אם הוא יהיה שורי במים אבל יש לו כאן שתי נקודות נקודה ראשונה מה שמובא כאבורסופים שראינו בסימן ש בזמחלוקס האם גם בבגד נקי אומרים שריוסו זהו כיבוסי והברלוךשם מסיג שצריך להחמיר בזה אז לכאורה גם בגד שעשוי לפרוס עליו איך מותר להרטיב אותו שריסזהו כיבוסוי מתרץ שבז שמקרה שלא מתכוון לכבס וגם לא נוח לו בשריה לא אומרים שסוכבוס לכולעלמוד נקודה אומר המשברורו שמדובר באופן שהם בזכשש אוהל בפריסת הבגד מעל החבית כמו שמבואר בסימן ש תזבוב שם מבואר שאם אין הבגד מכסה את כל פי החבית או שאין חלל טפח מהבגד עד הדבר שנמצא בתוך החבית או שהרחבית לא רוחבה הרבה אין בזה מישהו מועל ויש רשני שמקילים בכל אופן מפריסת בגד שאין בזה מישהו מועל על גבי חבית ונעבור לסעיף תז כאן גם נראה שחז"ל אסרו משום סחיטה אומר המחבר להדק מין כל דברך צמגפן מטליץ מרטודצן בפי פח שיש בו עם משקין משום סחיטה מדובר שהמוכין הם לכים מהמשקים שבתוך הכלי ואפילו שהם עשויים לכך אסור כי בהדוק המוכים בתוך פי הפר לדסחיטה זה לא רק שם הותט כמו שדיברנו בסעיף הקודם כאן ברור שהוא סחט שטול דדליבון ואפילו לדעת הסוברין שבשאר המשקין חוץ ממים אין בזה משום ליבון מכל מקום אסור כי על ידי הדחיקה יוצא המשקע בלוע בו ונופל לתוך הפח וזה בכלל די שכמו סריכת זיסים והנובים ואפילו שלא מתכוון לכך כמעסיק רישבר אסור ונעבור לסעיף יז ספוג אומר המשתבור כמין צמר נעשה לחוף הים או כפ פירוש האור שמובא לאלון שספוגו מה שגדל על ראשו של מין דג גדול שבים בשעה שמרים הדג את ראשו להסתכל בעולם יורד אותו ספוגל אליו ולא רואה כלום ולי זאת לא הייתה ספינה שהייתה ניצולת מהדג ובטבע של הספוק כשהוא שואב מים המשקין לתוכה הווא סופג אין מקנחים בו את הטבלה השולחן וכדומה ואת הקערה אלו אם כן יש ביסחי זה יש לו ידית למה אסור גזירו שמו יסחות אומר רבי הגרו וכך מבר מגן אברום שזה טעות לא גזירו שמוסחית אלא משום סחיתה כמבואר בגמורה דפסיקר שהוא ברור שהוא יסחט אי אפשר שלא יסחות כשאוחזו באצבעותיו בלי ידית למה עם ידית כן מותר? הבזה נאמרו שתי דרכים הראשונים. רש"י והרמב"ם פירשו שכשיש לו אור בית אחיזה שיוחזנו בו אפשר לקנח בלי סחיטה כולו אורחז בספוג עצמו. הריבת כותב דאף על פי כן אי אפשר לו לקנח בלי סחיטה מכל מקום מותר כיוון שיש לו ידית אז כמו צלחת מלאה מים מותר לרוקן אותה כן זה לא נחשב כסחיטה אז כרגע מספוג ברגע שיש לו ידית הוא לא נחשב כשהמים בתוכו ואני סוחט אותם אני מוציא ממנו את המים חזון איש מבאר שברגע שיש לו ידית ניכר הדבר שעשוי לספוג לתוכו נוזלים ולחזור ולסחוט אותם ממנו ולכן לכן אין המים שנספגים לתוכו בטלים בו לכן אין בסיטתם משומדוש כשם שהסוגר או פותח דלת לא נחשב כבוינ וסוויסו עוד מובא כאן שמטלית בה דינה כספוג לכן אסור לקנר בה כיבוי דסחיטה לנקות פצע בכדומי ילדי צמות גפן טבול בנוזל ואז הגשה עזוב בו שאסור לעשות כמישהו מפרק הרי רוצה את הנוזל הנסחט לשם חיטוי הפצע אבל לשפוך תחילה את הנוזל על מקום הפצע ולהגו בצמם הגפן בזה הוא מתיר ואף אם תוך כדי זה נסח מנוזל אין זו לסחית כלחיד כרי כוונתו לנגה ולא לסחות לגבי שימוש הגבונים לכים במיחסית צחוק בשבט הליבי כותבים שדינם כדין ספוק שאסור הרגשה הזו ברוך הסתפק בדבר בשתי ספרות א' זה לא דומה למפר כיוון שהן המגבון ואין המים שיוצאים ממנו מושלחים לאיבוד עוד יתכן שאין יסור מפרק אלא כשהשימוש בדבר המתפרק נעשה לאחר הפירוק אבל כאשר השימוש הוא תוך כדי הפירוק אין בזה איסום אבל למה בוכשבס כותב שהם למסקת הגרשה זו באוחטה לאיסור קינוח הגוף או ניגוף שולחן בנייר הטוב בגרוסמו שמתיר כיוון שסחיטת המים הנייר אינה מחבשת אותו אלא מקלקלת אותו אז אין בכך משום בלבן גם משום בפרק אין לחוש כי המים לא ספוגים בתוך סיב הנייר אלא נמצאים בין הסביבים וגם המנהגב לא צריך את המים הנסחים הוא צריך את הלחות מעידח בשוטר צבי הסתפק אם יש בקינוח זה משום איסו מפרק ונעבור לסעיף יחס נלמד את חלקו הראשון בשיעור זה חלקו השני בשיעור הבא בעזרת השם וכאן נראה יסוד ידוע של האורוך מגדול הראשונים פסיק רש דלאני מותר מה הכוונה כידוע אדם שעושה פעולה מסוימת והוא לא מתכוון לעשות מלאכה אלא בהכרח שתצא מכך מלאכה זה נקרא פסיק רישה הוא לא מסכבון אבל פסיק רישה ולא יומוס אומרים בקיצור פסיק רש כמו שאדם יאמר שהוא חותך את ראש התרנגולת הוא לא רוצה להרוג אותה רוצה רק לשחק אבל למעשה אתה הורג אותה דבר שהכריחי שיצא מפעולתו אסור אפילו שהוא לא מתכוון אבל אור בא ומייסד יסוד מתי אסרו פסקרי שרק שנוח לו בפעולה שיצאה מכך במלוכת שיצא בלי הכוונה אבל אם לא נוח לו בכך אין איסור אבל רוב הראשון הם חולקים עליו ואוסרים זאת מדרבונון אומר אומר המחבר חוביס שפוקקו בפקק של פישטון ליסטוים נקב שבדופנו שמוצים בה היין יש חור בחבית שדרכו זורם היין וכל פעם שרוצים להוציא יין מוצאים דרך החור שרוצים לסגור יש ברזה חתכת עץ שעליה קורחים בגד או נורת של פשתן ואת זה דוחפים בחור אז יש מי שמטיר להסיר את הפקק הזה בשבת או להחזיר אף על פי שאי אפשר שלא יסחוט עלי סתימת הברזה החתיכה חת עת ששמים מקום של הברז בנקב אוסרתו ברור שיסחט משקה שבלוע בנעורת של הפשתן או בחתיכת הבגד מותר והוא שלי תחתוב כלי ברגע שאין תחתיו כלי ממילה יין הנסחט הולך לאיבוד כיוון שהנקה בד בדופן החבית בצידה אז ממילא אומר המכה בדקים שאינו ננה בסחיט זו אב פסיקרי שדלא הניחלי הרי לא מתכוון לשחיטה והיין שנסחט הולך לאיבוד אז לא נהך לו בכך הוא מותר באמת אם היה תחתיו כלי שנוטף בה טיפת הנטיפה או עם הפקיקה בסתימת הנקב שלמעלה שהיין הנסחט יורד לתוך החבית זה ודאי שאסור מדויריסה להדקו להסיר את הפקיקה גם לשיטה זו כרי נוח לו במה שנסחט כך סובר האורך וכל כל הראשון ואומרו דאף אגב דלא הניחלי כם דפסיק רישו אוסוף אבל האיסור רק מדרבונון חיוב לכולל מאין כיוון שלא נוח לו אז זה לא מלכס מחשבס אבל אומר הראש שכל זה לין שבס שם צריך יה שיהיה מלכס מחשבס אבל שר איסורתו גם סקרי שדלאני לכוללמה אסור מן התוירה אז אחרת הדין המשך הסעיף נראה בעזרת השם בשיעור הבא עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: