העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד ב

[מוזיקה] דף קג עמוד ב נקודה יפה שתפסה אותי בעניינים האלה של בית המקדש אנחנו עוסקים בהם אנחנו נראה היום מה קורה כהן שיש לו איזשהיא הבלת האם מותר לו להוריד אותה בשיניו ביד בכלי אולי חברו יוריד לו אותה בשיניו והדבר הזה הוביל אותי לדבר נפלא הרי העבודה בבית המקדש היא סוג של מטלה אם נדמיין אותה בעיניים בשריות אולי אפילו מטלה לא הכי נעימה בעולם. אתה מתעסק בעניינים מאוד מאוד קדושים אבל בעיניים פשוטות. זה דם, זה בשר, זה כל ענייני האיברים הפנימיים והכל. ותראו מה זה. עומד כהן ויש לו את כל הסיבות בעולם. למה לא לעשות את זה? יש לו באמת אונס, יש לו יבלת ואסור לו לעבוד. בכל אופן, אנחנו נראה גם בעניין הזה וגם לאחר מכן שלקע באצבעו, הוא רוצה לקרוך גמי וכן רוצה לעבוד בבית המקדש. ולמה? כי יש לו את המבט האמיתי, את המבט המרומם, את המבט התורני. הוא מבין מה הוא עושה. הוא מבין איזה קדושה יש כאן והוא שואף ומשתוקק ורוצה לעבוד בבית המקדש והדבר הזה מחייב אותנו. כמה פעמים אנחנו יכולים לומר וואו ו ברוך השם החברותה לא נמצאת. יש לנו איזה מניעה לעשות איזו מצווה. והשאלה אם בתוך הלב יש לנו חמצאות או שיש לנו דווקא שמחה. כאן זה תופס אותנו. לפעמים האמת הזו קצת בועטת. לפעמים אנחנו מרגישים קצת תחושה כזאת. וואו, יפה מאוד. אני פטור. וכאן אנחנו לומדים מהעמוד שלנו חס וחלילה. תראו כמה הכהן הזה חיפש כל טצדקה שבעולם. חיפש איך הוא יכול כן לעבוד עד כדי כך שהוא מבקש מחברו תן לי נשיכה בבקשה עם השיניים תוריד לי את היבלד. זה לא נעים, זה לא אסתטי, זה כואב אפילו, אבל נמשיך השקעה, אני רוצה לעבוד בבית המקדש. הלוואי ואנחנו נלמד מזה כמה אם כל הבעיות, אם לפעמים שיש לנו אונס, אם לפעמים שיש לנו אתגרים ומניעות, כמה לחפוץ, כמה להשתוקק, כמה לרצות, כן לעבוד, כן להתקרב, כן להיות חלק. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף קג עמוד א' שתי שורות מלמטה. בעצם מה שהיינו אתמול באמצע דיון, ראינו במשנה שלנו את המשנה שחותחין יבלת במקדש, אבל לא במדינה. וזה דווקא ביד ובעצם במקדש הטירו כידוע ובמדינה כאן ובכלי כאן וכאן אסור ולאחר מכן ראינו במפורש משנה בפסחים הרכבו והבעתו מחוץ לתחום של קורבן הפסח זה חתיכת יבלתו לא דוחים את השבת אמנם רבי אליעזר אומר שכן אבל חכמים אומרים שלא רש"י אומר כשי סתמה הסתמה פעם אחת כתוב שמותר פעם אחת כתוב שאסור אז אתמול היה לנו מספר תירוצים ועכשיו רבא מגיע ואומר רבה אמר המשנה שלנו רבי אליעזר דמר מכשירי מצווה דוכין את השבת המשנה שלנו זה שיטת רבי אליעזר שמכשירי מצווה דוכין את השבת ולכן מותר לחתוך את יבלתו והוא חולק על מה שכתוב בפסחים שעשו כמו שהוא באמת חולק שם אה אם כך קשה למה במשנה שלנו כתוב רק ביד ולא בכלי הרי רבי אליעזר מתיר באופן גורף ברגע שיש לי כאן מכשיעי מצווה הם דוחין את השבת לחלוטין ומודה רבי אליעזר דכמה ד אפשר לשנויה משנין רבי אליעזר מודה שגם כשאני מתיר לך את המקסימום דווקא כשאתה נצרך לדוגמה במילה להכין זמן וכדומה אבל כאן שיש לך אפשרות אחרת תעשה את זה ביד ואל תגיע לידי איסור דאורייתא שואל מבררת הגמרא מה היא איפה באמת אנחנו רואים את שיטת רבי אליעזר שכמה שאפשר לשנות אנחנו משנים והולכים על האיסור הנמוך יותר דתניה מביאה הגמרא ברייתא שלא כתוב בשם שם כתוב כך כהן שאלת בו יבלת והוא לא יכול לעבוד בבית המקדש חברו חותך לו בשיניו החבר יגיע ויוריד נשיכה ליבת וכך הוא יוריד לו היבלת מדייקת הגמרא בשיניו אין בכלי לא חברו אין היול זאת אומרת אנחנו מצריכים גם שינוי דווקא חברו ודווקא בשיניו לא הוא עצמו ולא בכלי מה אני מי סובר כך אז רש"י מביא שבפרק המצניע מסכת שבת יש מחלוקת מה קורה אדם שחותך את ציפורניו לא בכלי אלא ביד זאת אומרת הוא מוריד אותם זו בזו או בשיניו חכמים אומרים זה איסור דרבנן כי זה לא הדרך רבי אליעזר אומר מה פתאום זה איסור דאורייתא וחייב וחטאת עד כדי כך אבל זה בעצם מחלוקת רק שאדם עושה את זה לעצמו. כשאדם עושה את זה לחברו, זאת אומרת אם לחברו דברי הכל פטור. כך כתוב שם. שואלת הגמרא זה פה שכתוב בכלי אסור וגם הוא עצמו אסור. מה אני אילמרבנן? שבעיקרון אומרים שכל האיסור בידיו זה איסור דרבנן. אם כך הרי במקדש מדובר כאן במקדש במקדש התיראו ייסורים דרבנן ואם כך כיוון דאמרי רבנן בעלמה סתם ככה במדינה ביום בעיר בבית שלך משום שוות אחה מה לי ומה לי חברו אם הם מתירים נישואים דרבנן אין שום הבדל אם הוא עושה את זה או חברו אמור להיות מותר גם לא אלא עליו חייב להיות רבי אליעזר דמר בעלמה חייב חטת אייסור דאורייתא וכה אף על גב דמכשרי מצווה דוכין את השבת ובעיקרון היה אמור להיות מותר בכלי להכל על על הבר באופן גורף כמה ד אפשר לשנויה משנינן ואם כך אנחנו רואים באמת את סברתו של רב השומר שרבי אליעזר אומר שבעיקרון הכל מותר אבל כמה ד אפשר לשנו ימשנינן דוכה הגמרא ואומרת מה פתאום לא לעולם רבנן והיא על הייתה בקריסו אחינמי אם הית הזו נמצאת בבתנו בקריאסו בכל מקום אחר שהוא יכול להגיע שם לבד באמת מותר לבן אדם עצמו לקחת כי זה איסור דרבנן והוא נדחב בגלל המקדש אבל אחה במסכינן שבאופן טכני הוא לא יכול להגיע לשם כגון שעלתה לו נשיכה היטו בגבו ובאצילי ידיו די הוא לא מצלי שקילה פשוט מאוד עניין פרקטי טכני הוא לא מגיע לשם ולכן אני אומר שחברו יעשה את זה שואלת הגמרא מה פתאום ואי רבנן למה אתה צריך להגיע לנשיכה וירבנן נשקלני עלי ביד שחברו יוריד לו אבל למה בשיניו שיוריד לו ביד ואם זה תכתוב כך ותפשו דרבי אלעזר רבי אלעזר האמורה במסכת שבת מגיע ואומר על המחלוקת בין רבי רבי אליעזר לחכמים אומר כך דמר רבי אלעזר כל המחלוקת ביעד אבל בכלי שחברו עושה את זה בכלי דברי הכל חייב ואם כך תפשוט ברגע שתגיד ביד אני אדע תשמע מותר ביד חכמים מתירים ביד אבל בכלי לא ואז זה בדיוק את דברי רבי אליעזר עכשיו שאתה אומר לי דווקא בשיניו רשי אומר תשמע אני מסתבך כי אתה מבין אתה לא יודע מה הדין בכלי כי אתה אומר תשמע נכון שלא כתוב בכלי אבל גם ביד לא כתוב ויד ברור שזה דרבנן אז חכמים בחורו לכתוב בשיניים אבל אין לי משם שום ראיה. למה אתה לא כותב כך? אומרת הגמרא, רגע, לא הבנתי. ולתעמיך ורבי אליעזר נמי לשכלני עליי ביד. גם לפי רבי אליעזר שחברו עושה לו זה כבר דרבנן. אז למה שחברו לא יעשה ביד? למה צריך להגיע לשיניים? אומרת הגמרא, מה פתאום? איי מאי? מה ההשוואה בכלל? לפי חכמים השאלה מובנת. לפי רבי אלעזר לא מובן השאלה. למה? היא אמרת בשלמה רבי אליעזר היינו דגזר ידו כלי. לפי רבי אליעזר אני מבין למה הוא גזר יד. כי אתה עלול להגיע לדבר החמור מאוד שזה כלי שזה אסור דאורייתא אלא היא אמרת רבננו נשקלני עליי ביד לפי חכמים אנחנו מתירים במקדש רק איסור דרבנן איזה איסור דרבנן כל הייסורים דרבנן לכן אין שום חשש בעולם שנגיע לידי איזה גזירה איזה ספק רק ייסורים דרבנן איסור דאורייתא אף פעם לא התרנו ייסור דרבנן כל סוגי הייסורים אתרנו ולכן אין שום רעיון לגזור ידו כלי כולם יודעים שיד זה דרבנן כלי זה דאורייתא אלא לפי חכמ לפי רבי אליעזר ברור שיש מקום לגזור ולכן הוא יגיד רק בשיניו אתם יודעים למה כי רבי אליעזר הוא מתיר הכל אומר תשמע יש מקומות שמותר לך אפילו ייסורי שבת כמו שאמרנו על הבר באופן גורף פה הוא חייב לגזור אם תגיד שמותר ביד יבואו להגיד שגם כלי מותר למה כי נכון שזה דאורייתא אבל רבי אליעזר מתיר הכל ולכן הוא אמור ללכת לשלב הכי הכי הכי רחוק ולהגיד רק בשיניו שלא יבואו ליד שלא יבואו לכלי לפי חכמים אין סיבה בעולם לגזור כי המדרג מאוד מאוד ברור. יש לך מדרג שאומר רבנן מותר, דאורייתא אסור. לפי רבי אליעזר זה עניין מטושטש. אפילו דאורייתא יש פעמים שמותר. ולכן אם הוא רוצה לומר תשמע בוא תשנה ואל תעשה את מה שדאורייתא אז הוא גם לא ילך ליד כי אז יד את הוכלי והוא ילך לדווקא בשיניו וטו לא מידה מסכמת הגמרא ואומרת ואין עוד מה להקשות. ולכן באמת אנחנו נשארים שזה כשיטת רבי אלעזר אליעזר סליחה ואנחנו באמת רואים שלפי רבי אליעזר איך ד אפשר לשנו ימשנינן בעיקרון הכל מותר אותו דבר בואו נחזור למשנה שלנו הראשונית שאיתה פתחנו חתיכת יבלתו מותרת ויפה מאוד אבל דווקא ביד ולא בכלי כי כמה ד אפשר לשנויה משנינן אומרת המשנה הקדושה כהן שלקע באצבעו הוא לקצבעו יש לו פצע וכדומה קורא להגמ במקדש אבל לא במדינה רש"י אומר קורא לך להגן גמי ואף על פי שהגמי מרפא את המכה למה הועיל ושתם מי הצורך עבודה למה זה צורך עבודה כי לו אורח אר זה לא יפה שתראה מכתו ולכן הוא מכסה אותה בגמי אבל הוא במדינה למה כי זה רפואה בשבת ולכן אסור ואם יפה מאוד אז בעצם מותר לשים גמי עליו שהוא מרפא דווקא במקדש ולא במדינה ואם להוציא דם הוא מהדק את זה חזק ומוציא דם כאן וכאן אסור כי זה לא צורך עבודה דבר ראשון וזה חובל ואב מלאכה לא נהיה מותר בשבת בבית המקדש אומרת הגמרא הקדושה מהבי יהודה בריד בחיה לא שנו אלא גמי זה מה שאני מתיר לו לקרוך גמי אבל צלצול קטן ברגע שזה צלצול זה כבר נקרא יתור בגדים למה בעצם רש"י מביא פסוק בני אהרון הכהנים בכיונם זאת אומרת כהן אדיות לובש את בגדי האדיות כהן גדול לובש לובש את הבגדים של כהן גדול ולכן ברגע הוא אומר אם כהן אדיוט ילבש בגדים של כהן גדול זה נפלא זה נהדר זה קדוש מאוד אבל העבודה תהיה פסולה. למה? כיוון שהוא ירבה עליו בגדים. אז יש מושג של חוץ מחציצה גם ריבוי בגדים. והוא אומר פה, ברגע שהוא קורה הגסדר, אבל צלצול קטן, שזה דבר חשוב יותר, זה חגורה וכדומה, זה כבר יתור בגדים. כבר נדבר למה באמת ומה ההבדל מגמי. ורבי יוחנן אמר, לא אמרו יטו בגדים אלא במקום בגדים. זאת אומרת במקום הבגד, שאתה לובש בגד נוסף זה בעיה אבל שלא במקום בגדים, לא הביתו בגדים. כשאני שם את זה על האצבע אין כאן יתור בגדים. זאת אומרת אם במקום קטונת אני אלך גם עם אפוד מעיל חושן וכדומה פה עברתי על איתו בגדים אבל אם כאן באצבע שאין שום בגד שמתי גמי שמתי אפילו אזור אין בעיה של איתור בגדים שואלת הגמרא את השאלה שבטח כל אחד מאיתנו עלה לו מיד ותיפו משום חציצה הרי כמו שאמרנו צריך ולקח הכהן ושם הכהן וזרק הכהן שלא יהיה שום דבר שחוצץ בינו לבין העבודה איך בכלל מדברים פה על גמי על צלצול על ריבוי בגדים על על מה מדובר? יש לך ציצה. אונה הגמרא בשמאל פשוט מאוד יד שמאל לא עובדים בה היאנ בימין ושלא במקום עבודה לא בכף יד אלא בגב היד זה לא במקום עבודה ושמה הוא שם את אותו גמי ומציינת הגמרא הוא פליגה דרבה דמר רבמהב חיסדה במקום בגדים אפילו נימ אחת חוצצת זאת אומרת אם אתה שם את אותו גמי את אותו לא משנה מה במקום שאמור להיות בגד אפילו שסערה אחת חוצצת למה כי בעצם זה מפריד בין הבגד לגוף שלך וכדומה שלא במקום בגדים אם אתה שם את זה על גב היד לדוגמה שלוש על שלוש גודל של שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שמאז זה נהיה חשוב חוצצות פחות משלוש על שלוש אינן חוצצות זה שיטת רבה אז דרבי יוחנן ודי פליגה כי רבי יוחנן במפורש אומר שלא במקום בגדים זה לא יטו בגדים אז אם ככה על מה שאומר רבא על רבי יוחנן ודאי זה חולק השאלה היא ד רבי יהודה בר דרבחיא מנפליגה האם זה חולק או לא כי בעצם רבי יהודה בריד דבר חיא אומר שלא שנו אלא גמי אבל צלצול קטן משמע שאותו צלצול אותה חגורה גם אם פחות משלוש על שלוש היא חוצצת שאלה אם זה חולק על מה שאמר רבא ששלא במקום בגדים דווקא אחל מקודש שלוש על שלוש אצבעות חוסץ ופחות מכך לא אומרת הגמרא לא ממש לא חולק שני צלצול קטן דחשיב ולכן אומר רב חיא רב יהודה בר דבחיה שצלצול קטן כבר נחשב כיתו בגדים וחוצף עליו שאין בו ג' על ג' אצבעות זה לא חולק על רבא לשנה אחרינה מביאה הגמרא את אותו דיון בצורה שונה לשנה אחרינה אמרי להמ בודה בידי אבחיה לא שני אלא גמי אבל צלצול קטן חוצץ בעצם רש"י מדגיש שזה לא בדיוק חוצץ כיוון שרבי יוחנן מדבר על חציצה הוא גם אומר כי מדובר שלא במקום בגדים אז זה לא בדיוק נכון לומר חציצה מדובר אפילו על גב היד שאין בעיה של חציצה ורבי יוחנן אמר לא אמרו חציצה פחות משלוש על שלוש אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים שלוש על שלוש חוצצות פחות משלוש אין חוצצות שימו לב שינינו בעצם לא כמו שאמרתי שזה רק שינוי טכני שינינו לחלוטין את דבריו של רבי יוחנן וכאן באמת ואינו דרבה מהבחיסנה זה בדיוק כמו שאומר רבא שמה שלא במקום בגדים אני מסתכל על המדד של פחות משלוש ויותר משלוש שואלת הגמרא לימליגה דבר יהודה ברידרב חיא שהוא דיבר על גודל של צלצול שהוא קטן יותר וכבר חוצץ אומרת הגמרא לא שני צלצול קטן דחשיב ולכן הוא עליו שהוא קטן חוצץ שואלת הגמרא לרבי יוחנן עד השמינן גמי לשמיונן צלצול קטן בעצם אם צלצול קטן לא חוצץ שזה בגד חשוב חשוב בטח שגמי לא חוצץ אז לפי אם אתה מדבר איתי על גודל קטן פחות משלוש על שלוש למה אתה הולך דווקא על גמי דבר על צלצול ואני אבין אוטומטי שמתח גמי שהוא לא חשוב ברור שלא חוצץ אונה הגמרא מילתא אגב אורחי קמשמלן דגמי מסי הוא פשוט רוצה לחדש לנו שגמי מרפא ועליו שהוא מרפא מותר אותו במקדש ולכן הוא מדבר דווקא עליו אתה צודק בעיקרון מבחינת הפרקטיקה ברור שהיה עדיף לדבר כן מבחינת הגודל והחציצה היה עדיף לדבר על צלצול שהוא חשוב ואוטומטי הייתי מבין גמי אבל כיוון שאני מדבר פה על ענייני רפואה בשבת אני רוצה להדגיש לך גמי מרפא ובכל אופן הוא מותר במקדש בואו נראה מה למדנו בואו נסכם רבא מגיע ואומר תשמע משנה שלנו זה רבי רבי אליעזר שסומר שהכל מותר ובכל אופן בכלי הוא אומר כאן לא כיוון שאיפה שאפשר לשנוי ימי שנינן מביאים ראד מכך שכתוב שכהן שאלתה בו יבלת חברו חותך לו בשיניו זאת אומרת דווקא חברו ודווקא בשיניו הבאנו את שיטת חכמים ואת שיטת רבי אליעזר בגדול מה קורה רואה באדם שעושה לעצמו חכמים אומרים זה משום שבות ואם כן אמור להיות מותר הכל ואל תתרץ לי שמדובר שעלתה לו בגבו באצילי ידיו כי אם כך אמרנו בוא בוא ניקח את זה ביד לא אמור להיות הבדל בין יד לכלי ועוד יותר תפשו דרבי אלעזר האמורה זה יהיה הכי נפלא ביותר אלא חייב להיות שזה רבי אליעזר שומר בעיקרון חייב חטאת כן בעיקרון אם הוא עושה את זה לעצמו חייב חטת ולכן אני אומר דווקא חברך ודווקא בשיניו ולמה אני לא אומר בידו כי אני לא רוצה אני יכול לגזור כיוון שאפשר להתבלבל כי ברעיון הוא מתיר הכל ופה הוא מתחיל לדרג לך את זה אז אני אומר תשמע אני גוזר ואומר גם לא ביד את הוכלי ורק בשיניו לפי חכמים כמו שהסברנו אין שום סיבה בעולם לגזור למה כי רבנן הם תמיד מתירים הכל ודאורייתא הם תמיד אוסרים במשנה ראינו כהן ולכן בעצם נשאר לנו כמו שאמרנו טולומידה נשאר לנו כרבי אליעזר שאיפה שאפשר לשנות משנים כי בעצם כמו שאתה רואה שמתאירים רק לכהן לחברו בשיניו ולא יותר מכך כהן לקע באצבע קורך להגמ במקדש ולא במדינה להוציא דם כאן וכאן אסור. הבאנו בוא נתחיל עם רבה. רבה מגיע ואומר שבמקום בגדים אפילו נימה אחת חוצצת שלא במקום בגדים פחות מגבעות לא חוצץ יותר חוצץ. ואו שזה חולק על מה שאמר רבי יוחנן או שזה בדיוק כמו שאמר רבי יוחנן. ומה שאומר רבי יהודה ברבחיה לגבי צלצול קטן שחוצץ שזה נקרא איתור בגדים אמרנו שלא חייב להיות שהוא חולק עליו אלא פשוט זה דבר חשוב ולכן ברגע שיש את הצלצול הזה אפילו אם הוא קטן יותר כבר אסור כבר נקרא חציצה נקרא ריבוי בגדים למה לפי רבי יוחנן מדברים דווקא על גמי כדי להשמיע לנו שגמי מרפא ובכל אופן מותר בשבת בהצלחה אדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: