האם בשר חי קפוא הוא 'מוקצה'?- ש"ח ל"א - ל"ה

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם בשר חי קפוא הוא 'מוקצה'?- ש"ח ל"א - ל"ה

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן שנח סעיף לא א כאן נראה לגבי בשר חי לכאורה הוא מוקצה אי אפשר לאכול אותו בכל זאת פוסק המחבר בוסי אפילו טופל שאין לו מלוח כלל אם זה מלוח אז המלח קצת מרכך אותו אפילו לא מלוח מותטלטלו משום דחוז לאומצה יש בני אדם שדעתם יפה הם לא נגלים מכל דבר מכוססים בשר חי ואפילו שלא מלכו אותו ועדיין עם דמו אין איסור לאכול בשר לפני מליכה רק אם מבשלים אותו שאז אדם יוצא מהמקום אבל כשאדם בפנים בתוך האיברים אין בעיה לאכול אלא רק צריך להדיח את אדם שמעליו ואין בהדחת אדם משום איסור בריירה בירבניסים קרליץ שאין אדם נחשב כמעורב בבשר ועוד כיוון שגם לכדה נשאר דם בתוך הבשר זה לא מוגדר כברירת דם הבשר אלא כעשרת הדם של הבשר מחמת האיסור לדעת הגשה הזאת בוכיתכן שפעולת הדכה אינחשבת כפולת ברירה אלא כניקוי המאכל מלכלוך שעליו הוא מייסד שצריך תמיד ללכת לפי מה שהמלאכה מוגדרת עכשיו כך המחבר כותב שבשר חי באיזה בשר מדובר המגבו מסבר שמדובר דווקא במין רך כגון יונה ובר אב זה אבל בשר בהמה הוא לא ראוי לאכילה כשהוא חי לגמרי ואסור לטלטלו אבל כמה חוינים חולקים על המגנברום אבל יש שתי סיבות למה לחלוק על מגן אברהם הטז חולק שאפילו בוסר באימות לטלטלו כיוון שבדי בכך שראוי לכלבים ואפילו שהוא לא עומד לאכילת כלבים כרגע מסכים עליו רבה בביאור הגרו חולק על מוגן אברו מטעם אחר כ הוא סובר שכל בשר ראוי לאכול באומצה לראוי לאכול אותו כשהוא חי אומר המשתברור אפילו שראיתי ברבי החורנים שתיקודי מגנבום לדינה במקה כשליסמוך מכילים במילוים בסוף המשתברורו יש נידו מחלוק קס פוסקס בנינו לרוב פוסקס בנינו בזמנינו אי אפשר להקל בזה כי אף אחד לא אוכל בשר חי ממשיך המחבר וכן הוא תפוח הבשר כבר הסריח מוט לטלטל שם דרוי לכלובים כמו שלמדנו לאיל במקום שמצוי כלבים בזה גם במוגנדה כי זה הרי עומד לאכילת כלבים סעיף לבז דג בשונה מבשר אינו ראוי לאכילה באומצה לכן דג מולוח מוטלטלטלי בין המין שקוראים ארינג בין כל המינים כיוון שהוא מלו ראוי לאכול ידי התחק כמו בשר אשרו לאומצה והוא הדין דג מאושן ראוי לאכילה אבל שאינו מלוח הוא חי לגמרי אוסו מפני שאין ראוי אז כאן יש מחלוקת גדולה הטז פירש שאינו ראוי אפילו לכלבים כי אם ראוי לכלבים אפילו שהוא לא עומד לאכילת כלבים מותר לטל טוב המגדברום כותב שהדבר שעומד לאכילת אדם ונור ראוי לאכול כך עד מוצאי שבת אפילו שראוי לאכילת כלבים אדם מקצד האטו מזה הוא לא רוצה לתת זאת לכלבים חבל על זה ולפי זה גם שומן צונן של בהמה שאינו עומד כך לאכילת אדם אפילו שראוי לאכילת כלבים אסור לטלטלו וכן פוסק כוחנים במוקפס מרובה כגון דג שמת בבריכה והם לא יציאו עלולים למות כל הדגים שבברכה כותב בשבט הליבי שיש לסמוך על דעת חלק מהראשונים והתז שהקלו מותר לטלטלו וכן דעס הגרי שליש לגבי מקפי שהפסיק לעבוד שמותר להוציא את הדגים הנמצאים בו לברי אחר במקום שיעשו כן יגרם אפסל מרובה עוד מחלוקס מעניינת יש מה קורה לדעס מוגן אברום כשהוא מחליט באמצע שבת לתת את הדג הזה לכלבים אז רבי קיבי יגרו כותב שבאופן כזה ודאי מותר לטלטלו אבל החזון איש כותב שעשו כיוון שבן השמושס הוא עמד לאכילת הדם והוא כבר הוקצא הוא לא נעשה ראוי יותר בשבת סעיף לג בסימן שאין א למדנו שכמיה שהוא מומחה או ישמח גברה או ישמחק כמיה מותר לצאת איתו לראשושר מדרך מלבוש כי הוא נחשב כמלבושו של החולה אבל כמה שאינו מומחה אומר המחבר אף על פי שניצוס רבים סו הוא לא מוקצה וכבי משתבור מחלוקס לכמה פוסקים הכוונה שדווקא לרשבים אסור לצאת אבל לקרמלי שאסור רק מן הרבוננו מותר כאפילו שהוא סור רבים כשיוצא אין בזה חיוב חטוס כי זה דרך מלבוש וכל היסור רק מדרבונו ממילא לפי מה שנוהגים כספרה האחרונה בסמ שג שלא גזרו את הגזרות האלו בקרמליס אז מותר ודלא כמו גנברום שמחמ בסעיף השולחן הצשיטים פוסק שמותר לצאת לכארמליז בסתם קמע שלא בדקו ולא הועיל הבקמע שכבר בדקנו אותו וידוע שהוא לא מומחה וידוע שהוא לא מועיל אף לקרליס אסור ונעבור לסעיף לד כאן נראה יסוד ידוע שחז"ל התירו לטלטל מוקצה באופן שזה מאוס בפני אדם וזה נקרא גרף של ראי אם זה מונח במקום שמפריע לו כי הוא יושב שם או יושן שם אוכל שם והגדרה דובוק כגרף שרי מבואר ברמו לאיל שתלוי במיוס הדבר בין אדם ובגדר בסדר הדבר כותב הגויס מוישה שתלוי בכל אדם ואדם ולפי מצב הלכלוך אם מפוזר או לא ואפילו שזה מאוס רק בעיניו וביני חברו זה לא מאוס ובקמרב ניסים שיכול לבקש לחברו שטלטל זאת עבורו גם קליפות הלוכלכים מועטים שאינם אלא שגורמים אי נעימות ממשית למשל שמונכים מקום בו נגרמת בלבית בושה פני האורחים דעס הגרשה עזרבו שזה בכלל טר של גרף של רי כן דעס המו של פינשטיין יותר רע מכך מוסיף הגשה הזו בווך שדבר שלא מפח חמת עצמו כגון פטיש מסמר אם מונכים על השולחן ייתכן שבאופן זה נחשב למכואר גםמות החול ותדם כגרף שרי שמותר לסלטלטלם ולסלקם גם ריח רעש מפריע לאנשים ששומעים במקום כגון ריח של גז וכדומה אז מובא כאן שנחשב כגרף של ריב ולכן מותר לסגור את ברז הגז ושבט הלבי מסתפק לגבי השן שעולה מהנר האם נחשב כגרף שרי לגבי השרת פסולת מתוך האוכל כותב החזון איש באופן שאין בעיה של בירו שאפיל אינה מאוסה מותר לטלטלה ולסירה כיוון שאין לך שיבוד בתלי זה לא נחשב כטלטול מוקצא אלא כתיקון המאכל לכן גן הרמו מתיר בסימן שבז להסיר נוצות מהבגד בידיים וכר דעס הגרשה עזור בו שמותר להסיר בידיו לכלוכים שאינם מאוסים הנמצאים עלגבי כיסו בתוך כולו מתעסק בטלטול מוקצה אלא בניקיון לטלטל דבר שכעת אינו מוגדר כגרף אלא הוא עומד לעשות גרף מבוא בברלוך לאלון שהביא את דברי המאירי שגם קודם שנעשה גרף מותר אבל הוא מציין לשמ שינה יא שם מבוא לכאורה שאסור אז נעבור לדברי המחבר כל דבר מתונף כגון רעי וכי וצו בן של עודום בין של תנגוים כיוצה כמו כן עכבר מת אם היו בחוצר שיוישבים בו דהיינו בחצו שדרים בה שעשו לפני הבתים שמקום דריסת הרגל מותר לאיציו לאשפה לביסקיסה התירו לפנות משום כבודו כמו חן אם הוא מונח במבוי מקום דריסת הרגל מותר לסל כל הצדדים ואפילו בלוי כלי לא רק אגב כלי מותר לתפוס את הלכלוך בעצמו עצמו אבל וביו בחוצר שינו דורשום מי שהיא חצר אחרת או שזה חצר אחורית או שזה מונח בהשפעה שבחצר אוסולציון כרי לא ראוי לשום דבר אז זה מוקצה כמו האבנים כמו כן אדם שעומד לצאת מביתו ואינו עתיד לחזור אליו עד השבת דעס הגרי שלישי שאסור לו תלטל את הדבר המאוס כיוון שלא ימס בפניו כך גם דעס הגרן קרליץ רק אם בדעתו להישאר שם כמה רגעים קודם מציאתו אז מותר לו אם זה מפריע לו באותם רגעים הוסיף המשתבור כמו שנראה בסעיף הבא גם הגרף ועבית הכלי לי עצמו הוא מאוס ואסור להוציא אותו אם הוא מנג מקום שאינו דר שם אבל אם הוא מלא אי אפשר להתפנות עליו מותר להוציאו ולרוקן אותו ולהחזירו משום כובד הבריאס הוסיף המחבר אם יש לכלוך במקום שזה לא מפריע לו שאסור לטלטלו ואם יורד מהתינוק של סלח לך בו מותר לךפוס לו כלי מה החידוש שמותר לטלטל כלי לצורך מוקצה יש אוסרים בגמרא אנחנו פוסקים שכלי ניטל גם לצור דבר שאינו ניטל עכבר חי שנמצא בתוך מלכודת תס רבניסים שזה לא נחשב כגרף שרי זה רק מפריע ולא מאוס לדעס הגר של ישיב זה כן נחשב כגרב שלרי במקום שיכול לומר לגוי לקותן לטלטל את הגרב שרי כותב חשולחון שנכון שיעשה כן יוצא בעצמו גוריס מוישה כותב שגוי כן אבל קטן לא שמיחשוב הקטן שמותר לטלטל כל מוקצה אם הוא רוצה לכסות גרף של רי האם מותר לו לטלטל כלי של מוקצה כדי לכסותו הסתפקו בשוט הרצבי וגשעזרבוך סעיף ל אף על פי שמותה לא הציג גרף של ראי ואבוי שמי רגליים אוסו להחזירם הביתה אלו אם כן נון לתוויחומים גרף ואבית שניהם של חרס אלא של רעי של צועה נקרא גרף ושמי רגליים נקרא אבית הוא הדין מושלץ הם אפילו שהם כלים זה בכלל מוקסמחס גופו כי זה מאוד מאוס וזה חמור מסתם מוקסמחמס מיוס שקיימון ללון שמותר ממילא אז כיוון שזה מוגדר כמו אבם לא כמו כלי אז להוציא אותה עם המקום שדר שם התירו משום כבודו אבל החזירן הביתה אסרו אלא אם כן מכניס בזה מים אז זה כאילו שמטלטל זאת אגב המים אז למיסה למדנו שזה של עץ או שלחז והוא הדין של עץ מה קורה אם הוא של מטחס אז המשתבר מציין לסימפז שם מבואר שאם עשוי מתכת או מזכוכית ורחוץ יפה זה לא נושב ככלי מאוס החזון איש כותב שבעניינינו ייתכן שמותר לטלטלו גם טרם שהודח כיוון שאפשר להדיחו הוא נחשב ככלי סיר לילה של ילדים שעשוי פלסטיק מובא כאן שדינו כגרף שממתכת כיוון שאינו בולע עכשיו כך שהוא נותן לתוכה מים אז דווקא שהמים נשארים ראויים עדיין שתיית בהמה כי אם לא כרגע המים עצמם נחשבים כגרב וזה מוקצם ומסטימס שכנוך משמע שאפילו הוא לא צריך להוציא בו עוד סו מרגליים מותר להחזירו הביתה על ידי שהוא מכניס בזה מים אבל יש מחמירים בזה כי לא התרנו טלטול על ידי דבר התר במס שמותר לכיקורטינויק וכל ההיתר כאן זה רק שהוא צריך את זה חזרה בבית כדי להתפנות על אז למס בספר לראה במכיה שאם זה מונח מקום שמשתמר לא יכניסנו שלא לצורך עכשיו יש כאן עוד מחלוקסני שיטוסם שלמדנו בתחילת הסימן למדנו שכלי שמלאכתו ליסר שהגיע לידו הוא משל טלטל את הצורך מקומו יכול לתת לו לכל מקום שהוא רוצה המוגברום שם שם סובר שזה בכל מוקצה אז כר גם כאן כותב המגן אברום שאם הוא מחזיק עדיין את הגרב בידיים הוא רוקן אותו ומחזיק אותו ביד מותר לו להחזירו גם בלי מים הבירה בפרמגון מפקפקים בזה כי הם סוברים שהיתר נאמר דווקא בכלי מלאכתו לאיסו הבשר מוקצה אפילו שזה כבר נמצא בידו אסור לו להמשיך לטלטלו אז גם כאן צטרך להכניס מים כדי להכניסה הביתה עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: