הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף לט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת יומא מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף לט

ימ דף לט אנחנו מתחילים בהלכה ב אומרת המשנה בא לו אצל שעיר המשתלח ושמח שתי ידיו עליו ונתוודה וכך היה אומר אנה השם אבו פשו חטו לפניך מך בית ישראל אנה השם כפרנ וגומר אומרת הגמרא תני בר כפורו בברייתא שבר כפורו כתוב אחרת אבו פשו חטו וזהו שהוא לא אמר עמך בית ישראל שלא נזכיר גינום של ישראל יועמד חי מלמד שהשעיר הזזל הזה הוא עתיד למות עד מתי הוא חי זאת אומרת עד מתי הוא מעכב והוא צריך להישאר חי עד וקהילה מכפרת הקודש דברי רבי יהודה רבי יהודה אומר עד שיגמרו את כל הזהות של הדמים של השעיר הפנימי של הפר והשעיר הפנימיים רבי שמעון רב שמעון אומר עד שאת הוידוי עד הוידוי שקראנו עליו עכשיו במשנה שהוא מתוודה על השעיר המשתלח על דת דרבי יהודה הוידוי אין מעקב על דת רב שמעון הוידוי מעקב מה נפק מן בנאון שלחו בלא וידוי על דת רבי יהודה אין צריך להביא שעיר אחר על דעת יד רב שמעון צריך להביא שעיר אחר אף בפר כן אנחנו לומדים את הפר מהשעיר שחטו בלא וידוי על דעת ידי רבי יהודה אין צריך להביא פר אחר על דעת ידי רב שמעון צריך להביא פר אחר נתוודה הושחתו ונשפח דמו ומה ההלכה עם נשפח הדם של הפר תמר צריך להביא פר אחר האם צריך להתווד עליו פעם שנייה או שנגיד כבר יצא בבידויו של ראשון באותו ספק גם בסעיר המשתלח אף בשעיר המשתלח כן אם הוא מת אחרי ההגרלה צריך להגריל עליו פעם שנייה או כבר יצא בעצם ההגרלה של ראשון במשנה שלנו קראנו שתנקמה אומר שצריך להגריל עוד פעם הלכה ג' אומרת המשנה מסרו למישהוא מוליכו הכל כשרים להוליכו גם זר לא צריך כהן אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא יהיו מניחים ישראל להוליכו אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ארסלה מציפורין וישראל היה ושילח ביד איש איתי אז כתוב ביד איש כל איש להכשיר את הזר איתי דורשים כמה דברים אחד שיהיה עתיד זאת אומרת שיהיה מוכן לזה איתי שיהיה מזומן הגמרא תש שאל מה ההבדל בין עתיד למזומן איתי אף בשבת איתי אף בטומ אף בשבת כוונה שאם השעיר הוא לא יכול להרכיב אותו על הגב איתי אב בטומ אם הוא טמא הוא יוכל להיכנס להזהרה לקחת את הסעיר שואלת הגמרא לא הוא עתיד הוא מזומן מה ההבדל ביניהם אלא שלא ישלחנו ביד שניים שלכו ביד שניים מה הוא שיטמא הבן אדם השני יטמא בגדים נשמעינמד והמשלח לא המשלח את המשלח אדם הרע שלחו ביד שניים אז האיש השני אינו מטמא בגדים ברח אם השעיר בלח ברח אם זה היה דרך הליכה למרות שהמשלח החליף בגדים אז הוא יטמא אותם מטמא בגדים דרך הזירה למרות שמצד הדין לכתחיל הוא צריך לרדת ולהרוג אותו בכל אופן אינו מטמא בגדים שאלו את רבי אליעזר חלה השליח מה דינו האם הוא יכול לשלוח ביד מישהו אחר אמר להם כך תהיו בשלום שהכל יהיה בסדר הוא לא ענה. ואם חלה המשתלח, האם יכול לסחוב אותו על הכתפיים? אמר להם, יכולו ליטול אתכם ולי, יכול לסחוב את כולנו. גם לא ענה להם דחיו בצוק ולא מת. אמר להם, כך יהיו אוי השמיים. אז אומרת הגמרא, לא שהיה רבי אליעזר מפליגן, סתם הוא לא רצה לענות, אלא שלא היה אומר להם דברים שלא שמען מימיו. דבר שהוא לא שמע מרבו, הוא לא היה אומר. וחכמים אומרים, חלה שליח משלכו ביד אחר. חלה משתלח מרכיבו על החמור דחיו ולומת יורד אחריו וממיתו כל ימים שהיה שמעון הצדיק הים לא היה מגיע למחצית טהר עד שנעשה איברים איברים משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר והסרקים הגזלנים אוכלים אותו כל ימים שהשמעון הצדיק קיים היה גורל של שם עולה בימין משמת שמעון הצדיק פעמים בימין פעמים בשמאל כל ימים שה שמעון הצדיק היה נר מערבי דולק נר המערבי זה הנר האמצעי שכולם פונים אליו ולפי המנדה אמר שהמנורה הייתה עומדת ממזרח למערב אז זה הנר השני ממזרח הוא נקרא המערבי משמת שמעון הצדיק פעמים קווה פעמים דלק כל מים שה שמעון הצדיק היה מה היהלשון של זורית מלבין בשמת שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים נשאר אדום מעדים כל ימים שהיה שמעון הצדיק היה אור המערכה מתגבר ועולה מי שהיו נותנים שני גזירי עצים משחרית זה היה מספיק לא היו נותנים כל היום שמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מרכה ולא היו נמנעים להיות נותים עצים כל היום כל ימים שהיה שמעון הצדיק הים הייתה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד עד כזית ויש מהם שהיו אוכלים ושביעים ויש מהם שהיו אוכלים ומותירים שאמת שמעון הצדיק נטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים ונופל לכל אחד ואחד עד כאפון בגודל של אפון הצנועים היו מושכים את ידיהם והגרגרנים היו פושטים את ידיהם עשה בכהן אחד בציפורן שנטל חלקו וחלק חברו והוא היה נקרא בן חמצן עד היום למה חמצן הוא שדוד אמר אלוקיי פלטני מיד רשה מכף מעבל וחומץ שחומץ זה לשון גזר תני 40 שנה לפני החורבן 40 שנה עד שלא חרב בית המקדש היה נר מערבי כווה ולשון של זורית מהדים וגורל ששם עולה בשמאל והיו נועה דלתות ההיכל מבערב ומשקימים ומצאים אותם פתוחים אמר לו רבן יוחנן בן זכאי היכל למה אתה מבהילנו יודעים אנו שסופך להחרב שנאמר פתח לבנו דולתך ותאכל אש בארזך 40 שנה שימי שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה זו אני מת אמרו לו למי נמנה אחריך אמר להם הרי נחוניין בני לפניכם למרות שהוא היה צעיר יותר היה לו בן ראשון שמעון והבן נכוניין היה הצעיר יותר בכל אופן הוא אמר לו אמר להם למנות את נכוניה כי הוא יותר ראוי הלכו ומינו את נכוניין וכינה בו שמעון אחים אז מה הוא עשה הלך נכוניה והלביש את שמעון נקלה זה בגד של אור וחגרות צל לצל איזה חגורה כזאת אמר להם לכהנים ראו מה נדר לאהובתו אמר להכששמש בשונה בכהונה גדולה אלבש נקלה שלך ואחזור בצלצל שלך בדקו את הדברים אם הוא באמת נדר את זה וחיפשו את נכוניה לא מצאו אותו כי מרוב בושות הוא ברח אמרו משם ברח להר המלך משם ברח לאנקסנדירה ועמד ובנה שם מזבח ויש אומרים שזה היה עבודה זרה גמורה וקרא עליו את הפסוק הזה ביום ההוא יהיה מזבח לשם בתוך ארץ מצרים. זאת אומרת לפי רב מאיר זה לא היה עבודה זרה. וה דברים קל וחומר ומה זה שלא נכנס לשררה על ההתחלה. ראו איך נחזר עליה בסוף מישהו נכנס ויוצא לחת כמה וכמה שהוא מוסר נפשו עליה. תנ זו דברי רבי יהודה אומר לא כי אלמינו את שמעון וכינה בו נכוניין אחיו והלך וילבשלו נקלגרות צלצל אמר להם ראו מה נדר לאטוב וכולי איך כמו שאמרנו בגרסה הקודמת הרי הדברים כאן וחומר ומה עם זה ומה עם מי שברח מן השררה ראו איך בסוף העשי את ישראל לעבודה זרה זאת אומרת רבי יהודה סובר שזה היה עבודה זרה גמורה מישהו נכנס ויוצא לך עד כמה וכמה שהוא מוסר נפש על התפקיד הזה שלו. עד כאן דף לט. เ
לצפיה בתכנים נוספים: