הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
מהו פירוש 'בר גיבול' ו'אינו בר גיבול'?- שכ"א י"ג - י"ד
[מוזיקה] סיעתא דשמיא סימן ש כ סעיף יג בסעיף זה נלמד הלכה מעניינת דבש הוא לא צומח בכברת בכל זאת כיוון שהוא מיוצר שם אז יש איתה רב לזר הוא סובר בגימורה שיש איסור מדויריסה לטלוש את חלוש הדבש והכברת משום טוילש דיריסה אנחנו לא פוסקים כדעתו אלא כדעס חכחו חומים שהם סוברים שנכון שאין כאן טולש מדויריסה אבל יש כאן איסור מדרבונון אפילו שהדבש לא גדל בכברת כאן המקום גידולו אז נחשב כמחובר והגרחב פשיברג מסביר שגדר איסור טויל שקופוני מדרבונון זה לא דווקא בניתוק דבר מקום גידולו וחיותו אלא גם בניתוק דבר מקום שבו נוצר וילב ומחובר אז זה מה שהמחבר יאמר כאן אוסור לירד דיס חלוס דבש הדבש מיוצר בתוך חלות כאלו משעבה מהכברס מפני שדוימה לתוילש מסביר המשתברורו היינו אפילו אם הוא לא ירצה לברור את הדבש מהשעוה כאז אסור מישהו מפרק מדיריס משמע אפילו שלא גידו לעיקר כשיש איסור מפרק כמו פירוק הגרעינים מהקש אל מדובר שהוא רוצה לקחת את החלות עצמם בכל זאת אסור כידוע לטוילש אגו ודאב כה עם דבו בכברס אבל אם או שנסרסק בדיוש סוף בכברס מוטר לדוסה בשבס אז מסביר המשתב שיש לנו כאן שתי אופנים ושתי סוגי יתר האופן הראשון זה נטלשו היינו החלות נתלשו מקום חיבורם בכברת ומונכים קר בתוכה אה זה כבר לא מחובר אפשר לרדות אותם הכברת כדי לאכול את הדבש הדבוק מסביבם אבל לרסק אותם להוציא את הדבש מהשאו שזה דיברנו בכלל מפ פרק אסור ואפילו יצא הדבש מעצמו בשבת אסור להנות ממנו עד מוצאי שבת גזרה שמירסק ביודיים האופן השני שנסרסקו אנו שהוא ריסק כבר בערב שבת את החלות אלא מחוברים בכברת כשהדבש זב מ בשבת על ידי הריסוק אז מותר לקחת את הדבש אתצף כי הוא כבר לא שייך לכברת אבל אסור לרדות את החלות עצמם כיוון שעדיין המחוברות דהיינו בניתלשו החלות אז מותר לקחת את החלות אבל אסור להוציא את הדבש מתוך החלה ונסרסקו בדיוק להפך להוציא את החלה מהכברת אסור כי עדיין דבוקה אליה אבל לקחת את הדבה שצף זה כבר מותר ונעבור לסעיף יד כאן מתחיל נושא חדש נושא של לישה המשתבור המדהים לישה היא אחת מלמתר סובס מלוכס לוש שאדם לשא וכותב גוס מושי שהמלאכה הזו נוהגת גם בדברים שאינם גידו לקרקע כי זו לא ממלא חיס הקרקע ולכן אסור לתת שמן בביצים או בדגים מרוסקים וזה לאבו דווקא לידי מים אומר המשתברו הועדים בדשומן אוז וכל מיני משקה שנילוש ונדבק על ידם מובא קמיגוס מוישה שמגבל חתיכות של פירות וכדומי בדבש קראו שהם בלחות הוא רק מדביק את החתיכות לדבש ולא זו לזו אין בקח משמלוש אבל כמעט אין נמצא בנמצא דבש כזה רוקפה נראה לאלון שגם הוא נחשב כמשקה ולכן כותב בשבט הליבי שלכאורה היה מקום מקום לאסור להשתמש באבקה שנהגים לתת על שיניים תותבות כדי לחזקן כיוון שהאבקה נמסה בפה על ידי ירוק ונעשה את כן בלילה רכה זה בכלל לישה אלא כיוון שאין דרך לישב בפה וגם זה לא נחשב כמעשה בידיים אין למחוט ביד העושים כבשבת אם יעשו בדרך שינוי קל ממות החול בפרט כשיש בכך צער הגוף ביטול עונג שבת כמו כן אבקש על ידייסתן נוצר גומי לעיסה הוא כותב שמחוט בדמ משתמשים בה כיוון שאין דרך לישבפה וזה לא נרשב כמ מיסבידיים וחודשוני כותב שמי שמכניס דברי מאכל למשקה לתוך פי ומגבלם יחד אין בקח משום מיסולה כיוון שכך היא דרך החידה החזון איש מתיר לרסק פרי לעשות ממנו כעין ניסה לידי מימיו כיוון שאין המשקה של הפרי עצמו נחשב כמשקה מביאר בניסים קרל שרה קרוב משקי אוכל והפיכתם לאיסה הוא שנחשב לישן כן ריסוק פרי שלא נחשב לה כשינוי צורת הפרי הוא מוסיף שמטעם זה מותר לרשה גם כמה פירות באותו המין יחד אבל רשה עשה כמה פרות מינים שונים אסור כיוון שהלחות של המין האחד נחשבת כמשקה לגבי המין השני מידח הגרשה הזוהר בורוך כותב שלא התיר החזון איש אלה לרסק פרי אחד שלם אבלסק שני פרות מאותו מין אפילו שני חלקי אותו פרי אסור מביא המשתבור לגבי לישה שנינו ברייסה בגימורה מחלויקס מה נחשב ללישה כתוב שם כך אחד נותן קמח והשני מכניס מים אחרון חייב דר רבי זאת אומרת שרבי סובר שעצם הכנסת המים זה כבר לי שם דויסה רביסב יהודה אומר לא אין חי ועד שיהיה גבל מחלוקס לגבי החיוב מדרבונו מבואר ברלוכלון שאפילו דס רבי יסב יהודה אסור להכניס מים בדבר שהוא בר גיבול שמה יבוא לגבו וגליטל מצד שכיוון שמלאכת לישמורכבת משני שלבים היינו מרכבת המשקה עם האוכל הנעשית על ידי נתינת המשקה לאוכל ב מעשייתם לגוש אחד על ידי גיבול האוכל עם המשקה לדעת רבי סביב וד אין חיוב כשנעשו שתי הפעולות בשבת דהיינו אין אתינת המים לקמח ואין גיבול לקמח עם המים כמו בויצואה שמורכבת מהקירה והנוכה מעיד פשוט שבת לבי פקפק על כך וכותב שם דברי המאיר משמע של רבי יסא יהודה חיוב הוא אפילו בגול בגיבול בלבד בסימן ש מ מבואר שמי שמכניס זרע פשתן או שומשום במים חי משום כמתערבים וניטלים זה בזה ונשים כ ניסע ומבאר החזוני שאפילו רבי סביב יהודה חייב בניתנתם למים כיוון שאף ללא גיבולם נשים ממיסה וגם אין דרכם בגיבול הוא מוסיף שאף הגש בלילה רכה אינה נחשבת לישה מותר לעשותה בשינוי מועט כמו שנראה מכל מקום בעניינינו חייב אפילו שנותנה במים מרובים כיוון שנבקים הם זה בזה מאוד וכן עניין אבקת תפוחה אדמה וכדומה ששמים את האבקה במים ועל ידי כך נעשה טיסה אבה כותב ביקוס מוישה שאין לעשות בשבת בשום אופן והוא הדין כותב בחודשוני שאסור להכין ג'לי בזק אז למיס יש לנו כאן שתי שיטות מביא המשתבור שרוב הפוסקים פוסקים כרבי ישראל רבי יהודה שדווקא הגיבול הוא עלישה אבל דאז בעל הטרומז וסיאטוי לפסוק כרבי שנתינת מים נקרא גיבול בסימשי חובד כותב משתבור שהמנהג להחמיר קדס בעלתרומה אבל דווקא כשנותן בקמח בכדומי דבר נוזלי שמתערב בקמח מיד בנתינתו אבל להכניס לקמח דבר אב סמיך כמו דבש קרוש כותב שמה נורבו שלכל הדות אין בזה מישהו בלוש ומה שנראה מה שכתוב ברלוכה שאסור להכניס שומשום לתוך דבש זה רק בדבש נוזלי אבל כותב המשתפרו שיש הבדל בין דבר שהוא בר גיבול לאינו בר גיבול ושתי שיטות הראשונים בזה ובגדר בר גיבול התסרית כותב שהוא דבר שהדרך להשתמש בו על ידי גיבולו הרמבן כותב שבר הגיבול זה דבר שמתערב היטב ונעשה לגוש אחד השיטה הראשונה בראשון נמדס הרמבם היא כך שכל זה בקמח ועפר ותית וחול הדק שובר הגיבול וכל כצ סא בזה אבל דבר שהוא לא בר גיבול כגון אפר וחול הגס אפילו אם גיבלו פטור מחטוס ורק מדרבונון יש איסור גזרה שמה יגבל דבר שהוא בר גיבול ודווקא גיבול אסור מדרבונון תינת המים גם מדרבונון איןנה אסורה אז השיטה הזו שיטת הרמבא וסיאטוי אינו בגיבול קל יותר אבל דעסר בראשונים להפך שבדבר שאינו בגיבול גם רבי יוס יהודה מודה שלא צריך לגבל הכנסה סת המים כבר אסורה מדויריסה כי זהו גיבולי אז נעבור לדברי השולחן ערוך וכאן בסעיף זה נראה שמותר לגבל קמח קלי דהיינו קמח מגרעיני תבואה כלוים מעט ולא הרבה מה סיבת ההיתר אז זה תלוי בשתי השיטות המחבר מעתיק את לשון הרמבם והוא כמו שאמרנו סבר שקמח קולי לו בר גיבולו ודבר שלו בר גיבול אינו חייב אף כשגיבלו אז כל האיסור רק מדרבון ונון אסור לגבל אותו שם יבואו ללוש קמח שאינו קולי ולכן על ידי שינוי שמעט מעט התירו לפי שאר הפוסקים שהם סוברים שנתינת מים בדבר שאינו בגיב לסורה מדיריסה אפילו לרבי סב יהודה לשיטתם בהכרח שלא התירו להכניס מים בקמח קול בלי שינוי אלא כי הם סוברים לא כמו שהרמבם סובר שקמח קולי לו בגיבול אלא להפך הם סוברים שקמח קולי הוא בר גיבול ובו היסור אסור להכניס מים הוא רק מדרבונון אז פה התירו את הייסו דרבונון על ידי שינוי של מעט מעט זה התירו בקמח קולי כיוון שלישנו זו נעשה את הצורך אכילה סודום אז נעבור דברי מחבו אין מגבלין קמח קולי הרבה שמו לושקמח שאינו קולי אומר לגבלסולי מעט מעט יש כאן פירוש בדרך כלל אנחנו לא קוראים את הפירוש לא ברור מי הכניס את הפירוש פירוש יש שם הרבה טעויות אחד הטעויות זה כאן הוא כותב פירוש נסינס מים בקמח ניקרו גיבול כותב משתברורו אייש לו דוקה דמחב מדבר כאן בלישה גמורה שמכניסים ומגבל הקופונים מה רואים קם הרבה אסור שם יעבול עלוש קמח שאינוקולי ובזה אפילו מעט מעט אסור המעט מעט מותר ולא משנה אם הוא עושה בלילה רכה או קשה הגדר של קשה ורקה נראה בעזרת השם בשיעור הבא מה השיעור של מעט מעט לא בירוע הפוסקים וכותב משתבור שנראה שאין הכוונה דווקא פחות מגרוגרת שזה השיעור לחיוב חטוס כותב משתבורו דע לך שלפי הישומים שנראה ללום בסעיף תזקמח מקלי אסור לגבל אפילו מעט מעט אלא אם כן הכניס על הקמח מים מבעוד יום המשך הסעיף נראה בעזרת השם בשיעור הבא עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים:
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה