ספר הזוהר הקדוש - מהו ספר הזוהר? על מה הוא מדבר

ספר הזוהר הקודש הוא אחד מספרי היסוד של היהדות. הספר חובר בעיקרו על ידי התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי וחלקו חובר בידי תנאים ואמוראים נוספים. כמו רבים מספרי היהדות השונים ספר הזוהר הקדוש עבר עריכות והוספות עם השנים על ידי המעתיקים וגדולי המקובלים שלמדו בו, העריכות בעיקר באו לידי ביטוי בתוספות על הספר ולא חלילה שינוי של הדברים שנכתבו על ידי רבי שמעון ויתר התנאים. מרבית הספר נכתב בארמית ארץ ישראלית ולפעמים ישנם חלקים שנוספו לספר יותר מאוחר (אמוראים) על ארמית בניב פרסי או בבלי.

רבנו ה"בן איש חי" שהיה מקובל עצום כותב על אופן גילוי ספר הזוהר בימנו אנו, והוא מצטט את הרב מהר"א רוויגו אבל אנחנו נביא כאן את הסיפור בקיצור נמרץ, והוא כי בזמן התנאים עסקו חכמי ישראל בצנעה בחכמת הקבלה שהיה מסורה איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום, ולאחר זמן כתב התנא הקדוש רבי נחוניא בן הקנה את ספר הבהיר שעוסק אף הוא בחכמת הקבלה, אך באופן יותר סמוי מן העין. אחרי דורות מספר בא רבי שמעון בר יוחאי עם עשרת תלמידיו הקדושים וחיברו את ספר הזוהר הקדוש. לאחר פטירת רבי שמעון ורבי אלעזר בנו עם כל חכמי אותו הדור אבדה חכמת הקבלה וסוד וגם ספר הזוהר עימם עד שבא מלך אחד ממלכי המזרח וביקש לחפור במקום מסוים למטרות מסחר (כריית זהב לדוגמה) ושם הוא מצא ארגז עץ מלא מגילות. אותו המלך לא ידע באיזה שפה כתובים המגילות ולכן הוא שלח חלקים מהמגילות לחכמי אומות העולם וביניהם חכמי היהודים, חכמי היהודים במקום זיהו את הכתב העברי ואת הכתוב בו וביקשו מהמלך לשלוח את המגילות לעיר הנקראת טוליטולה (טולדו בספרד) שם ישבו חכמים עצומים בתורה, המלך הסכים ושם ישבו ושקדו בו והפיצו אותו בעולם.

גירסה נוספת של סיפור מציאת הזוהר הקודש היא שבשנת ש"פ פשטו הספרדים על הידילבירגה (שמה העתיק כנראה) ושם הם בזזו את האקדמיה ולקחו בין היתר את ספר הזוהר ושלחו אותו לכמרים והם העבירו את זה לחכמי היהודים בספרד ומשם הספר התפשט ליתר העולם (כמובן הסיפורים לא עומדים בסתירה).

התעוררות לקריאה ולימוד בספר הזוהר הקדוש

מרגלית יקרה, אוצר קדוש ונעלה העניק השי''ת ברוב חסדו לעמנו עם סגולה, והוא ספר הזוהר הקדוש, שנתחבר בקדושה עליונה ע''י התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע''א. ובזכות הקריאה והלימוד בספר הזוהר הקדוש מובטח לנו שנזכה ונגאל ברחמים ללא צרות וייסורים רח''ל. דבר זה מבואר בספר הזוהר הקדוש מפי קודשו של משה רבנו ע''ה ''הרעיא מהמנא'' אשר היה נגלה לרבי שמעון בר יוחאי ולחבריו במעמד מלא הוד ומגלה להם סתרי תורה.

וכך אומר משה רבנו ע''ה לרשב''י זיע''א בזוה''ק פרשת נשא, ''בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי''

ביאור הדברים: בזכות החיבור שלך ספר הזוהר הקדוש יצאו בני ישראל מן הגלות ברחמים! ללא צרות וייסורים וללא צּער חבלי משיח.

ואף משמים הסכימו על כך !!! בספר תיקוני הזוהר מבואר שבשעה שאליהו הנביא זכור לטוב נגלה לרבי שמעון בר יוחאי ולחבריא קדישא שעמו ולמד עמהם סתרי תורה בענין תיקוני נשמות, יצאה בת קול משמים ואמרה להם כמה רב כוחו וקדושתו של רבי שמעון בר יוחאי בעולם ואח''כ הוסיפה ואמרה נבואה בזו הלשון ''וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד יתגלו לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא ובגינה'' ''וקראתם דרור בארץ''

ביאור הדברים: כמה בני אדם למטה יתפרנסון מזה החיבור שלך כאשר יתגלה למטה בדור האחרון בסוף הימים ובזכותו יתקיים הפסוק ''וקראתם דרור בארץ'' המרמז על הגאולה השלימה.

וכאור לעינים ביאורו של השל''ה הקדוש שכתב על כך ''הנה מבואר מכאן שחיבור הזהר היה עתיד להיות גנוז וכו' עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים ובזכות העוסקים יבוא משיח כי אז תמלא הארץ דעה בסיבתו אשר זה תהיה סיבה קרובה לביאתו וזה שאמר ובגינה ''ושבתם איש אל אחוזתו וכו' כדי שבזכות זה יגאלו ישראל, כשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב''ה לקדשם בדם הפסח ובדם המילה כן הגאולה העתידה לא יהיה הגאולה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו והוא רצון האל יתברך ואשרי הזוכה בה'' (עשרה מאמרות מאמר ראשון, שני לוחות הברית)

כמו כן בנוסף למעלה הנפלאה של קירוב הגאולה ברחמים מסוגל הלימוד והקריאה בספר הזוהר הקדוש לבטל כל גזירות קשות ולהיות כחומה בצורה מפני כל צרה רח''ל.

גאון ישראל הרמח''ל רבנו משה חיים לוצטו זצוק''ל זיע''א בעל ה''מסילת ישרים'' ועוד, תיקן בישיבתו סדר לימוד מיוחד של גירסא בספר הזוהר הקדוש במשמרות ללא הפסק כלל, מעלות השחר עד שקיעת החמה וקבע דבר זה כתקנה הראשונה בישיבתו, וכותב על מעלת הדבר באגרת לחכמי ישראל בזאת הלשון '' זאת העצה היעוצה לכל קהילות קודש להנצל מרשת זו טמנו שונאיהם ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו כי רב הדבר ועצום מאוד

... ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גוום כי אני אלמלא נתיישר חיילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום ומקום אבל כבוד תורתכם יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות כי אין כמוה לטובה לכל ישראל וכל אחד במקומו יכול לעשותו כי לא דבר קשה הוא כלל''

מי לנו גדול כרמח''ל זיע''א אשר היה בקי עצום בכל מכמני התורה ולא מצא עיצה לבטל גזירות מעם ישראל אלא את העצה הזו, לימוד בספר הזוהר ברצף ללא הפסק, שבכוח הקדושה העליונה של ספר הזוהר הקדוש לבטל כל גזירות ולקרב הגאולה ברחמים.

למזהיר ולנזהר

האמת היא שדי בדברים שהבאנו עד עתה לעורר את הלבבות לקריאה ולימוד בספר הזוהר הקדוש, וכי ימצא חלילה יהודי אשר לא רוצה לפעול על מנת לקרב גאולת ישראל ברחמים ולבטל כל גזירות קשות רח''ל. אלא, שלצערינו הרב, כלל גדול ונורא הוא, שכפי קדושתו ומעלתו של הדבר כך יש יצר הרע שמנסה להתנגד לכך בכל כוחו. דבר זה בולט וזועק לשמים בפרט בנושא הקריאה והלימוד בספר הזוהר הקדוש, היצר הרע שיודע בוודאות שע''י הקריאה והלימוד בספר הזוהר הקדוש, הוא נדחה מן העולם ומתבטלת ממשלתו לעד וכל מציאות העולם משתנה ומתקרבת בצעדי ענק לקראת הגאולה השלימה ברחמים, משקיע מאמצים מיוחדים להחדיר דעות שטות והבל הפך האמת ממש, ואף לא בוחל כדרכו בשקרים ובהפחדות, והעיקר שמטרתו תושג ותאבד טובה מישראל חלילה וחס. כדרכו של היצר הוא פונה לכל אדם בשפתו שלו וכביכול מתוך דאגה עמוקה ואהבה.

לאחד - שאיננו מבין את לשון הזוהר טוען כנגדו מה התועלת בקריאתך הרי אינך מבין כלום.

לשני - שעוסק כל יומו בלימוד ש''ס ופוסקים טוען הרי אינך מקובל כשתסיים ללמוד את כל הש''ס והפוסקים אז תמצא זמן גם ללמוד בספר הזוהר, כעת זה ביטול תורה.

לשלישי - שעדין רחוק מקיום המצוות טוען מה לך ולספר הזוהר הקדוש הזה? זה, לא בשבילך כלל !

לרביעי - המחפש כל טענה להתחמק מקיום חובותיו טוען אסור לקרוא בספר הזוהר ! ומי שיעיז, ישתגע. השמר נפשך והתרחק מזה הספר.

בראשונה נבאר כי אף גירסא בעלמא - קריאה ללא הבנה כלל בספר הזוהר הקדוש מעלתה גדולה ונשגבה ופועלת רבות ונצורות.

משל למה הדבר דומה - לרופא הנותן תרופה לאדם הנזקק לה אף על פי שאדם זה אינו מבין כלום בחכמת הרפואה, מכיון שלקח תרופה מרופא מומחה שבקי ויודע בחכמת הרפואה התרופה מועילה לו והוא בס''ד מתרפא וקם מחוליו, נכון גם הדבר לגבי הקריאה בספר הזוהר, אפילו שהקורא לא מבין כלל את אשר הוא מוציא מפיו, הקדושה העליונה הטמונה במילים של ספר הזוהר הקדוש פועלת בקורא אותם את פעולתה וזוכה לכל המעלות שנאמרו לגבי העוסק בספר הזוהר הקדוש. (גורי הארי ז''ל, החיד''א, פלא יועץ, דגל מחנה אפרים, רבי חיים פלאגי', שו''ת ישכיל עבדי, שו''ת פרחי כהונה, ועוד.) כמו כן גם תלמידי חכמים ובני ישיבות העוסקים כל זמנם בלימוד התורה, צריכים להקדיש בכל יום זמן לקריאת מס' דפים בספר הזוהר, שזכות הקריאה הזאת, מלבד כל מעלותיה לכלל ישראל תועיל להם ביותר שיזכו להבין את לימודם ולזוכרו, וכן להתעלות רוחנית גדולה.

מרן רבינו יוסף חיים זיע''א בעל הבן איש חי מבאר את מאמר הגמרא ''כל העוסק בתורה מבפנים תורה מכרזת עליו מבחוץ'' שכל העוסק בחלק הפנימי של התורה זוכה ומאירות עיניו בחלק הנגלה של התורה. ואף מו''ר הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצוק''ל זיע''א היה מורה לתלמידיו בעודם בחורים צעירים לקרא בכל יום מס' דפים בספר הזוהר שזה יעזור לפתוח את הלב לתורה ולזכך הנפש, והוסיף עוד ואמר כי ספר הזוהר הקדוש מלא וגדוש במוסר ומלהיב ביותר לעבודת הי''ת וזהו ספר המוסר הטוב ביותר. אנחנו רואים בעיננו מעשה רב מגדולי ישראל ממש אשר היה מיקר את זמנו מכל יקר ודואג ומיצר על כל רגע של ביטול תורה חלילה שהורה לתלמידיו בעודם צעירים לימים לקבוע זמן בכל יום לקריאה בזוהר הקדוש. ניתן להאריך על כך בעוד עובדות רבות אך די בכך למבין

ולאותו אח יקר שעדין לא זכה לקיים את כל מצוות ה' בכל דקדוקיהם ואפילו שעדין הוא רחוק כפשוטו גם הוא צריך להשתדל ולקרוא בכל יום בספר הזוהר הקדוש, שע''י הקריאה תזדכך נפשו ותטהר מכל זוהמה ויימשך בעבותות אהבה לעבודת ה' יתברך כנודע בספרים הקדושים ומגורי האר''י ז''ל ובאשר לטענה הרביעית - המשמשת מפלט לאותם שלא בודקים כלל במה מדובר, אם אוזנם כרויה לשמוע, ניתן להסביר ולבאר להם כי דעה זו היא ההיפך הגמור לאמת ובאה להרחיקם חלילה מהטובה הגדולה שיכולים לזכות בה! ספר הזוהר הקדוש - הוא המרפא לנפש הגדול ביותר שקיים! בכח הקריאה בו לטהר ולקדש את נפש האדם ולרפאה מכל חולי ומכל מידות רעות ותאוות רעות רח''ל עד שהיא מאירה ומזהירה באור קדוש ועליון. וכל האזהרה אודות לימוד הקבלה וההגבלות על כך לא נאמרו כלל ועיקר על לימוד פשט הזהר ומוסריו ועל הקריאה בו. אלא נאמרו על לימוד בכתבי האר''י ז''ל שער הכוונות, שער הגלגולים, עץ חיים וכו' אשר ללימודם נצרכת הכנה גדולה ואזהרות גדולות. ולכן אין בכך כל חשש, ותוכל לצמוח מכך רק טובה וברכה לאדם עצמו ולכלל ישראל.

לסיום פרק זה נוסיף ונבאר כי גם נשים שככלל פטורות מעסק התורה ומחויבות ללמוד רק את ההלכות שנשים מצוות בהם, גם הן אם תרצינה לקרוא בזמנן הפנוי בספר הזוהר הקדוש בכדי לזכות למעלות הנפלאות הטמונות בו, ולהשרות שכינה בבתיהן רשאיות לעשות כן. ואדרבא גדולי הדור העידו שאמם היתה קוראת בכל יום בספר הזוהר הקדוש בנוסף לתפילות ולקריאת התהילים היומית ואף ישנן שהיו מסיימות את כל ספר הזוהר הקדוש מדי שנה ועורכות סעודה לתלמידי חכמים באותו היום.

ממעלות העוסק בספר הזוהר בקצרה

- מקרב גאולת ישראל ברחמים

- מבטל גזירות קשות

- זוכה לטהר ולקדש את נשמתו שתאיר ותזהיר באור נפלא ומזככה מכל סיג ופגם עד שמרפאה ממש.

- מרחיק מעצמו כל המקטרגים ויצר הרע.

- ישמר ממקרים רעים בעולם הזה ובעולם הבא.

- ינצל מתאוות רעות וממדות רעות.

- הרי הוא כהוגה ומפרש את השם שיש בכוחו לעשות ניסים.

- יזכה לחזות בנועם ה'.

- ניצל מטמטום הלב והופך לב האבן ללב מאיר ומבין.

- זוכה להבין את לימודו ומתקיים בידו.

- לימוד בספר הזוהר הקדוש לע''נ נפטרים מסוגל ביותר לתקן נשמתם ולהעלותה למקומה העליון ולהצילה מכל דינים.

- ''כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק'' מעורר את זכותו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע''א ובזכותו יוושע בכל הנצרך לו.

- תיבת ''ורפאתיו'' עולה בגימ' (703) כמנין שמעון בר יוחאי (703) ובזכותו נמשכת רפואה לאדם

- ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות ראשי תיבות רשב''י שהעוסק בתורתו יזכה בס''ד לשפע רב רוחני וגשמי.

בברכת התורה, ובתפילה לגאולה ברחמים בקרוב אמן הצב''י בניהו יששכר שמואלי יצ''ו
(בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א)

שאלה ותשובה על לימוד הזוהר

על זה דוה לבנו כי כבר הרשב”י ע”ה צווח ועומד על גביהם כדאיתא בזוהר הקדוש (תִּקּוּן ל’ נָתִיב תִּנְיָנָא), לָשׁוֹן הַקֹודֶש: קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ בִּשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָכֶם לֵב רֵיקָן בְּלִי בִּינָה לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹכְכֶם… אֲבָל הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת ‘מָה אֶקְרָא’, (כְּלוֹמַר אֵין בָּהּ כֹּחַ לְהָרִים אֶת עַצְמִי מֵעָפָר, בִּשְׁבִיל שֶׁ’כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר’, כֻּלָּם הֵמָּה כִּבְהֵמוֹת אוֹכְלֵי עֶשֶׂב וְחָצִיר, כְּלוֹמַר שֶׁעוֹשִׂים הַמִּצְווֹת בְּלִי דַּעַת כְּמוֹ בְּהֵמוֹת, ‘וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה’, כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים, לְעַצְמָם הֵם עוֹשִׂים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין כַּוָּנָתָם בַּמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים, שֶׁתִּהְיֶינָה בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם אֶלָּא רַק לְתוֹעֶלֶת עַצְמָם הֵם עוֹשִׂים הַמִּצְווֹת, וַאֲפִלּוּ הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁמָּסְרוּ זְמַנָּם עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה, לֹא עָשׂוּ זֶה, אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת גּוּפָם עַצְמָם, בְּלִי כַּוָּנָה הָרְצוּיָה, בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם. בָּעֵת הַהִיא נֶאֱמַר עַל הַדּוֹר, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב, לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, הַצָּרִיךְ לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם עַד לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה לְקַיֵּם הַכָּתוּב, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הַשֵּׁם וְגוֹ’ הָרוּחַ הַזֶּה נִסְתַּלֵּק לוֹ וְהָלַךְ, וְאֵינוֹ מֵאִיר בָּעוֹלָם. אוֹי לָהֶם לְאוֹתָם אֲנָשִׁים הַגּוֹרְמִים שֶׁרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ יִסְתַּלֵּק וְיֵלֵךְ לוֹ מֵהָעוֹלָם וְלֹא יוּכַל לָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁהֵמָּה הֵם הָעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה לִיבֵשָׁה, כְּלוֹמַר, בְּלִי מַשֶּׁהוּ לַחְלוּחִית שֶׁל שֵׂכֶל וְדַעַת, כִּי מִצְטַמְצְמִים רַק בַּחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאֵינָם רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהָבִין בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, לֵידַע וּלְהַשְׂכִּיל בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְטַעֲמֵי מִצְוָה. אוֹי לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַלָּלוּ, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וְחָמָס וּבִזָּה וַהֲרִיגוֹת וְהַשְׁמָדוֹת בָּעוֹלָם, ע”כ.

וכתב המהרח”ו (תלמיד האר"י הקדוש): וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָשִׁית אֶל לִבּוֹ כִּי בַּעֲבוּר הִתְרַשְּׁלוּתוֹ מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת גָּרַם כַּמָּה צָרוֹת לְאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת תְּמִידִין כְּסִדְרָן צָרוֹת תְּכוּפוֹת וּבָאוֹת עָלָיו וְעַל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּפוֹצִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זֶה רוֹדֶה וְזֶה מַרְדֶּה וַדַּאי נִתְקַיֵּם מַאֲמָר הַמּוּבָא לְעֵיל שֶׁבִּמְנִיעַת לִמּוּד הַחָכְמָה הַזֹּאת גּוֹרֵם עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִזָּה וְכוּ’… אֲשֶׁר עַל כֵּן הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם בְּעֵינָיו יִרְאֶה וּבִלְבָבוֹ יָבִין וְיָחוּס הֵן עַל נַפְשׁוֹ הַנִּשְׁבַּעַת וְעוֹמֶדֶת קֹדֶם בּוֹאָהּ לָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיִּלְמַד בְּסִתְרֵי תּוֹרָה כְּדֵי לְמִינְדַּע לְמָרֵיהּ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר בְּגִלְגּוּל, וְהֵן עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו שֶׁלֹּא יֵעָנְשׁוּ עַל דָּבָר זֶה בִּמְנִיעַת לִמּוּדוֹ בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, וְהֵן עַל נַפְשׁוֹת הָאֶבְיוֹנִים וְהָאֻמְלָלִים הַמֻּטָּלִים בְּרָעָב וּבְחֹסֶר כֹּל בְּחֶסְרוֹן כִּיס הַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם, וְהוּא הַגּוֹרֵם לְזֶה, וְהֵן עַל אִבּוּד כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶבְדוּ בִּקְצוֹת הָאָרֶץ עַל יְדֵי אוֹיְבֵי וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד יֹאמַר בְּשֶׁלִּי הַצַּעַר הַזֶּה, וְיִתְוַדֶּה בְּקוֹל מַר וְיֹאמַר אָהָה מֶה עָשִׂיתִי וּמַה גָּרַמְתִּי צָרוֹת וּצְעָרִים וּבִלְבּוּלִים עַל קִצּוּרִי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמָנַעְתִּי עַצְמִי וַאֲחֵרִים כָּמוֹנִי מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת בְּשׁוּם צַד מִן הַצְּדָדִים אִם בְּלִמּוּד וְאִם בְּחִזּוּק וְאִם בְּהִתְקָרְבוּת וְאִם בִּמְנִיעַת הַטּוֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל חֹזֶק וּבְכָל תֹּקֶף לְעוֹרֵר לְבָבוֹת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ אַחַת לְאַחַת וִיפַנֶּה לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו אֲשֶׁר חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כִּי לְכָךְ נוֹצַר הָאָדָם הַקָּרוּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים וְיַעַזְרֵנוּ עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ וְתִקְוָתֵנוּ חֲזָקָה שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הַיּוֹצְאִים מֵעִמְקֵי הַלֵּב יִכָּנְסוּ בְּלֵב הָאָדָם הַמֵּבִין בְּעֵין הַשֵּׂכֶל וּשְׂכָרוֹ כָּפוּל מִן הַשָּׁמַיִם, הַשֵּׁם יְסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ מֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אָמֵן, עכ”ל המרח”ו.

יֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת וּבְרוּרָה, לָרוּץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַל יְדֵי לִמּוּד וְעֵסֶק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּזֹאת מַבְטִיחַ לָנוּ הָרַשְׁבִּ”י שֶׁנֵּצֵא בְּרַחֲמִים מֵהַגָּלוּת, וְלֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן [וְלֹא נִסָּיוֹן שֶׁל עֹנִי]. וְכַיָּדוּעַ דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל, הָרַשַׁ”ש, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְהַבֶּן אִישׁ חַי וְעוֹד, דְּעָתִיד לִמּוּד זֶה לְהִתְפַּרְסֵם וּלְהִגָּלוֹת, וְעַל יָדוֹ תִּגָּאֵל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. ועוד דִּבְרֵי הגה”צ המקובל רַבִּי שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצ”ל דְּהָרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יַחֲזִיק בְּעֵץ הַחַיִּים, כְּלוֹמַר יִלְמֹד בְּתוֹרַת הַסּוֹ”ד וּבְזֶה יַאֲרִיכוּ יָמָיו, וְקַבָּלָה זוֹ מִפִּי מָרָנָא רַבִּי יְאוּדָה פְּתָיָ”ה זי”ע נֶאֶמְרָה וְכָךְ הָוָה גַּם לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וּמַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁחָלָה וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ, וְאָכֵן לְאַחַר כַּמָּה יָמִים שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְכָל גְּדוֹלֵי הַסְּפָרַדִּים שֶׁלִּבָּם הָיָה רָחָב כְּאוּלָם – הִשִּׂיגוּ כָּל מַעֲלָתָם עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ תְּמִידִים כְּסִדְרָם.

מה אמרו גדולי ישראל נגד היוצאים נגד ספר הזוהר הקדוש?

המהר”ם חאגיז בספרו “אלה המצוות” (סי’ תקמ”ז):

“כל מחלוקת ופירוד שהוא לשם שמים, ולמחות ביד עוברי עבירה, אין זה נקרא “בעל מחלוקת”, כאשר דימו ההמונים הבהמיים אשר דרך ה’ לא ידעו, ואת הישרה יעקשו, ובכל עת וזמן שרצו ללכת בשרירות לבם הרע תפסו להם הדרך שדרכו בו אנשי ענתות. להכות בלשונם את הבא להועיל להם ולהסיר המכשול מפניהם, ואומרים עליו שהוא “בעל מחלוקת”, ושהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו. ואני שמעתי ולא אבין, כי מי שמע כזאת, ומי ראה כאלה, שהסרת המכשלות והדרכת ההמון הישראלי בדרך האמת ולהרחיקם מהסכנות שבגופות ונפשותיהם של כלל ופרט ישראל- יהיה נקרא מפני זה בשם שוטה ובעל מחלוקת. אשאלכם ויודיעוני אם מצוה זו היא דבר שנתחדש בישראל ואם אין זו נחלה לישראל מאבות אבותינו, עד אברהם האב לאומתינו, שהכניס עצמו בסכנה ונתגרה עם נמרוד וכל בני דורו, וקם והלך לו לארץ כנען, ולא בחר בשלומם ושלותם של בני מדינתו וארץ מולדתו, בודאי אם היה הולך בדרך אתם ומודה להם, או לכל הפחות שותק להם, ודאי שהיה הגדול שבהם. ועם כל זה…הביא עצמו בסכנה ונפרד מהם… וממי יש לנו ללמוד כי אם מאחד היה אברהם, אשר לא חש לכבוד בני משפחתו, וגם ללוט בן אחיו לא נשא פנים, ולפי שראה שאותו יום שמינוהו אנשי סדום שופט עליהם, וכבר הוא נוסע מקדמונו של עולם…ואברהם לא היה חושש אליו כל עיקר. אם כן חלילה לא מפני זה נאמר עליו שהיה אכזר, או שוטה, או בעל מחלוקת, כי הוא אחוז במידת החסד. וממנו למד משה במחלוקת קורח וכל עדתו, ופנחס ואליהו בקנאותו, ודניאל חנניה מישאל ועזריה, ומרדכי אשר לא יכרע ולא ישתחוה להמן הנבל הבער, אלו וכל היוצא בהם-כל אחד בדורו יוכיח… וידעתי גם ידעתי מהיכן נשתרבב טעות זו בין ההמונים כי שמעו מכת הצבועים המאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה’ בהיפך המכוון בה, המפרשים ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעין בו… ועל זה סומכין להתנצל ולומר שלום יהיה לי. כי מה לנו לצרה, אם באנו לברר האמת- אין שלום…” ע”כ.

מה כתב החפץ חיים בנושא?

מרן ה”חפץ חיים” במכתב גלוי שכתב (מכתבי הח”ח, מכתב י”א):
“מכתב גלוי: שמעתי כי בעתון מאמענט נדפס מאמר מכותב אחד שמתפלא עלי איך לא נזהרתי במכתב מחאתי בדבר הרבנות בוילנא, באיסור לשון הרע ומחלוקת והלבנת פנים, אשר הנני בעז”ה עוסק בזה כל ימי חיי, ואשר גם עתה בודאי נזהרתי בזה. גם הוציא מזה משפט שקר ומעוקל כי לא מדעתי נעשה זאת ובהשפעת אחרים עלי נעשה, על כן הנני מודיע בשער בת רבים, שבמקום הריסת וחורבן הדת- נעשה כל זה כהלכה כאשר ביארתי במחאתי, מצוה רבה וחובה גדולה לעשות כל מה שביכולת כדי לתקן הדבר לגדור גדר ולעמוד בפרץ ואין בזה שום חשש איסור. ופליאה לי על כל גדולי ישראל המחשים בזה ואינם יוצאים במחאה גלויה”. ע”כ.

ועיין בספר “חפץ חיים” (בכלל ב’ סעיף י”ב): שהאריך לבאר גודל האיסור להלעיג מדברי הדורש בביהכנ”ס, ובסוף דבריו כתב בהגהה דכל דבריו הם בתנאי שלא נתערב בדברי הדרשן דברי אפיקורסות, אך אם יש בדבריו אפיקורסות כתב ה”חפץ חיים” שבאיש כזה אין אנו מדברים, והפנה לכלל ח’ סעיף ה’ שם כתב וז”ל: “אבל אותן האנשים שמכירם שיש בהם אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם בין בפניהם ובין שלא בפניהם בכל מה שהוא רואה עליהם, או שומע עליהם”, [ועיין במה שהביא בביאור הלכה בפתיחת המשנה ברורה (ריש סי' א' ד"ה הוא כלל גדול בתורה וכו') בשם ספר החינוך וז"ל "ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם הֵפֶךְ דעת התורה"].

בשוב מרן ה"חפץ חיים" מאחת הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל שהיה אחד מקברניטי מועצת גדולי התורה שלה, עצרו הרב יהודה לייב פישמן מיימון מראשי ה"מזרחי" דאז. בלא היסוס, בחציפות, ובעזות פנים פנה אל מרן ה"חפץ חיים" ואמר לו: "אחרי שכבודו שמע שם לשון הרע, מחוייב הוא עכשיו לשרוף את ספרו "שמירת הלשון"... מה שמראה שבכל הקשור לשימוש רבני הציונות הדתית בתירוץ "לשון הרע" כנגד דעת התורה של גדולי ישראל, אין חדש תחת השמש וכאז כן היום...[אגב, שנים אחר כך פרסם הרב פישמן דברי נאצה נגד גדול הדור מרן הגרי"ז מבריסק תוך כדי שהוא מאשימו בתואר..."מבזה תלמידי חכמים"].

ובספר “קול חוצב” (תולדות מרן הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון) מובא כי פעם בדרשה שנשא בתל אביב, היה אחד מראשי הישיבות הציוניות מרכז הדרשה, ורבי שלום הכהן שבדרון שבדרך כלל דבר כנגד שיטות, ולא כנגד אנשים, דיבר קשות מאד (עיי”ש).

וכך מספר אחד מהנוכחים, שבאו לרב אחרי הדרשה ושאלה נוקבת בפיהם: “הרב שבדרון, אפילו אם דבריך נכונים, אבל אחרי הכל הוא תלמיד חכם. אחרי הכל יש בו תורה ומעשים – האם מותר לדבר בצורה כזו?

רבי שלום חייך, ביקש דף. מיד הבאנו לו נייר, והוא הוציא עיפרון וצייר עגול ועוד עגול בתוכו. לאחר מכן פיצל את הטבעת החיצונית לחלקים אחדים, וכתב בעיגול הפנימי: אפיקורס. ובחלקי הטבעת כתב: אוהב ישראל, בעל רגש, תלמיד חכם, בעל חסד, מתמיד וכו’. אז הרים את עיניו הפקחיות, הביט ושאל בכאב: נו, מה אמרתם – שהוא תלמיד חכם? בעל רגש? מתמיד? אוהב ישראל? בסדר, אני מסכים: עכשיו תקראו מה שכתוב בעיגול בכל צדדיו. תקראו את הכל מהאמצע: אפיקורס תלמיד חכם, אפיקורס מתמיד, אפיקורס בעל רגש, אפיקורס בעל חסד, אפיקורס אוהב ישראל. יותר לא דיבר. אנחנו הסתלקנו… עד כאן.

הכח של הלימוד בספר הזוהר הקדוש

כבר ביארנו בכמה מקומות שמי שלא לומד זוהר הקדוש בחיים חיותו אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם – וקודם הגאולה הרבנים והתלמידים שלהם שלא רוצים ללמוד זוהר הקדוש ומחזיקים בחטא הערב רב ימחקו מן העולם (תיקוני זוהר תיקון י”ג), ורק אלו שלומדים זוהר הקדוש יזכו להגאולה השלימה (זוהר, חסד לאברהם)

קנאת פנחס גרם נחת רוח לה’ ולכן נעצרה המגפה

כתוב בתורה (בַּמִּדְבָּר פֶּרֶק כה) “וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְכוּ’ פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי” הַיְנוּ שֶׁפִּנְחָס מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עַל מְנָת לַעֲצֹר אֶת הַמַּגֵּפָה. – וּמַקְשִׁים הַמְּפָרְשִׁים מַדּוּעַ דַּוְקָא עַל יְדֵי פִּנְחָס נֶעֱצַר הַמַּגֵּפָה, וְהַבֵּאוּר בְּכָךְ הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאָה אֵיךְ שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר עֲבֵרוֹת וְכָל הַנְּשִׂיאִים שָׁתְקוּ וְלֹא מָחוּ, וּפִינְחָס מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, זֶה גָּרַם נַחַת רוּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל יְדֵי כָּךְ עָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה. מוּכָח מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ מַצָּבִים בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל הַנְּשִׂיאִים שׁוֹתְקִים וְאֵינָם מוֹחִים, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לָקוּם וְלִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּלְעוֹרֵר קוֹל זְעָקָה וּמְחָאָה עַל הַפִּירְצוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדּוֹר.

לפני מאה שנה כבר נלחמו בערב רב

וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה לָנוּ גִּלּוּי גָּדוֹל אֵיךְ שֶׁיָּצְאוּ כְּבָר קָרוֹב לְמֵאָה שָׁנִים כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים צַדִּיקִים שֶׁיָּצְאוּ נֶגֶד עוֹקְרֵי הַדָּת מִתְנַגְּדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבָרוּךְ ה’ שֶׁכָּעֵת יִהְיֶה לָנוּ יוֹתֵר קַל הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הָעֶרֶב רַב הַזֶּה מִתְנַגְּדֵי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ”י.

כת הדרדעים והמלחמה בהם

חרם הקדמונים מלפני כמאה שנה, בשנת תרע”ד, נגד המשכילים והערב רב קליפת עמלק, מתנגדי הזוהר הקדוש, והחרימו אותם כ – 150 גדולי ישראל, ואסרו ללמוד בספריהם, ולשמוע תורה מפיהם, ולא מפי כתבם, ומשם יכול כל אחד ללמוד, שאם ישנם היום רבנים, או אנשים, יוצאי תימן, שלא לומדים זוהר, או מתנגדים ללימוד הזוהר, ולא אומרים לאנשים ללמוד זוהר, הם גילגולי וממשיכי דרכם של כת הדרדעים הנ”ל, ומי שיקרא את לשון הצדיקים הקדושים, מה שהם כותבים, ימלא פחד, ויבין באיזה מלחמה אנחנו כאן עם הערב רב, שלא רוצים ללמוד ולפרסם את תורת הזוהר הקדוש.