העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד ב

[מוזיקה] סוכים דף ז עמוד ב נתחיל בעמודה לשורה שלישית מלמטה ראינו שצריך בדיק הסחומץ באור להרבסור צריך לברך כמו שמברכים על כל מצווה אומרת הגמרא מביאה הבוידק צורך שיברורך ברך הבורך ש מברך זה על ביאור חומץ למה על ביאור כיוון שבעצם בדיקה חכומת כשלעצמה היא תחילת המצווה עיקר המצווה זה הביאור השבוסה זה מתחיל בבדיקה אשבוסה ואחרי זה ביאור שמברים את זה למחורת שעה בשעה השישית לפני חצות לכן אם הוא יברך נוסח של על דיקס חומץ אז זה חוזר רק על החלק הראשון ככה הוא מברך על ביאור זה שם כללי לכל השלבים שהוא עושה מה אם מבורך פשמי דרוב ואומר לבאר חומ חומץ פה אומר משמרוב על ביאור חומץ נחלקו האם לבאר אשר כדי שנו מצוות סו וציבונו לבאר חמץ או על ביאור חומץ מבארת הגמרא בלבאר כולה אלוהי פליגי דבדה להבו משמ אדם עומד לפני המצווה והגמרא תבראר בהמשך ההברכות הם אוברסון לפני המצווה ממילא כשהוא מברך הוא צריך נוסח של משהו עתידי לבאר זה משהו עתידי שהוא הולך לבאר אז זה ודאי לבאר זה נוסח טוב כי פליגה בעל ביאור השאלה מה הם נחלקו האם גם על ביאור זה גם נוסח שהוא על העתיד או על ביאור שהוא עשה ואז ממילא זה לא ברכה טובה מהסובמי קורא משמע לפני המצווה לפני הפעולה דהיינו לשון עתידי מהסברו משמע מרסבר מיקור משמע סליחה אומר רשי על ביאור שביארדי הוא עדיין הרי לא בדק ומרסובר לאבוא משמע מילא זה כן עובר סירסן זה כן נוסח טוב מזב שואל את הגמרא ברוך אשר קדשנו מצווה סוצבונו על המילו לכאורה גם שם הוא מברך לפני המילה הוא אומר על המילה אז רואים שזה לשון עתידי אונה הגמורה אוסמכי נמה נמה למול אם אתה רוצה אם הוא יאמר צבעוון למול וסגד אליו מועיל כשאדם מברך באופן כללי על מצווה מילה על המילה הוא מברך על המצווה שהקדוש ברוך הוא ציווה את עם ישראל עמול ממילא גם אם הוא מועל שהוא לא מצווה למול את הילד הזה אלא הוא שליח שלבי הבן שהמצווה הוא יכול לברך על המילה על עצם המצווה שהקדוש ברוך הוא ציווה את ישראל אבל אם הוא מברך למול זה חוזר עליו שהוא מצווה למול לאסגיה דלבי מועיל האם לא מספיק כביכול מה יקרה אם הוא לא ימול הוא לא מחוייב למול הוא בסך הכל מועל שביקשו ממנו ובדרך כלל לא אבי הבן מל אלא המולל מל אומרת הגמור אם ככה זה הסיבה אבי הבן מה יקלמ מה קורה במקרה שאבי הבן כן ימול שם הוא לכאורה צריך לומר למול לפי המן דאומר שלמול רק למול זה הנוסח טוב אז בעל המילה זה בלת ברירה כיוון שהוא לא אבי הבן תסכן מבאר זה לא שגם המנדאומר הזה שאומר למול הוא לא שעל מילה זה בטוח חד משמעי לשון עבר כי אם כן אומר אומר טויס לא היו מתקנים שהוא יאמר שקר מברך הוא אומר בברכה שהוא מל כבר בזמן שהוא עדיין לא מל אלא הנוסח אומר משמע קצת נ מלהבו כך אומר תוסס שזה בעצם אומרים כאן מהגמורת ולכן אנחנו אומרים שאם אין ברירה אז שיגיד על המילה אבל אבי הבן מה נעשה עונה גמור איל אוחנמי כן אם אבי הבן ימול הוא יברך למול ולא על המילה לפי המן דאומר שסובר שעל המילה זה רק קצת משמע לאבו אבל זה יותר משמע שעובה מסיב שאלת הגמרא שאלה נוספת בור אשר קדש צלשחיטו אוסונמי נמנה הגמרא גם שמה נמ לשחוט אם הוא יאמר לשחוט הקדוש ברוך הוא ציווה אותו לשחוט אתה לא חייב לשחוט אל תאכל בהמה אל תאכל בשר ואל תשחוט לסגה דלבושית לשגה דלבי שוכית האם לא מספיק אם הוא לא אם הוא לא ישחוט הוא לא מצווה לשחוט פסח וקודשים מהיקלמר שואלת הגמרא ובמקרה שהוא בא בעל הקורבן ושוחט לעצמו קורבן כאן הוא מצווה לשחוט מצווה לשחוט קורבן פסח או קודשים אם הוא כהן הוא בא ושוחט לעצמו מה קלמ האם שמה באמת הנוסח יהיה אחר לפי המן דאומר שצריך לומר לברר אז גם פה הוא יאמר לשחוט אין אוכנמי אונה הגמרא כן גם פה מחדש את זה שכל מה שהבריסה דיברה שאומרים על השחיטה זה הכל באדם ששוחט או במסכולים או בהמה של קודשים או פסח אבל הוא לא בא לקורבן אבל אין אם הוא בא לקורבן הוא יצטרך לומר לשחוט מסויול לעצמו וברוך שחיון כמנו גיון לזמן הזה על מצוות שבאים מזמן לזמן מברכים שחיונו ולכן על מצוות ארבעה מינים מברכים המצווה מתחילה כבר באכשר שעוגדים את שלושת המינים לולב הדס והרבה ואז שיברך כבר את השכיונו נטולצסבוי והברייסה מדגישה גם שהוא עושה לולב לעצמו עושה לאחרים הוא לא יברך על האיגוד אלא אם מישהו הוא אגד לו אז הוא יברך גם את השכיוון בזמן שהוא נטול לוצסבוי ביום טב עצמו אבל אם הוא לקח וגד לעצמו כמובן לפני יום טב כי ביום טב אסור לגורב אז הוא מברך את השכיוון הוא בזמן התחילת המצווה האכשר מצווה שזה האיגוד של השלושת המינים אחרי זה נטול לוצס בוי מחורת ביום הוא בא לצאת בארבע מינים אושר גדש מצבון אל נטילס לולו אז אם ככה שתגמור הנה הוא בא לצאת הוא מברך על נטילסלול רואים ראיה למה דומר שעל ביור חומץ זה לאבו שאניסום דוחה גמורה גם זה אין ראיה ובינה דאגבי נופגבי שם באמת מדובר שהוא מברך אחרי שהוא יצא ידי חובה כי ברגע שהוא מגביע את הארבע מינים הוא כבר יצא ידי חובה ועכשיו שוא מברך אחרי שהוא מחזיק אותם אז הוא כבר זה לא עבר לעשי במקרה כזה באמת מברכים על ארבע מינים אחרי שיוצאים לכן אומרים על נטילסלול כי זה לשאובה יוכי לא צסבוי אם ככה לשן הבריסי מה שמע שהוא הוא עדיין לא יצא במצווה יוצובי מבואלי היה צריך לומר נטול ויוצובי מבורך נטיילסלול אין אוכנמי אומרת הגמרא באמת הלשון היה הייתה צריכה להיות בבריסה יוצובי אלא שום דקוב למנס לישו תנרא שנמי לא צסב אגב הסיפה נכתב בר שלאס דקטוניסיפה עושה סוכה לעצמו אושרגיון מהזמן הזה בזמן שהוא בונה סוכה נכנס לישב בו ופה זה אוברס עדיין לא ישב אומר ברוך אשר גדשונו לישב בסוכו אז אגב הסיפה של הבריסה שזה לישב אז שכתוב נכנס לישב שזה לפני המצווה נקתנו לשון נטולוצס בווי אבל אין אוכנמי מדובר שברגע שהוא מרים הוא כבר יצא ידי חובה ולכן אומר המן דאומר הזה הנוסח שמה זה על נטיל הסלולוב כי זה כבר אחרי המצווה וכסה מסיקה הגמרא על ביאור חומץ דהיינו אומרים עלבי חומץ וזה גם נוסח טוב רש"י אומר נמי להבו משמע משמע ששניהם טוב וגם עלביו חומץ זה כשר תס כאן אומר שאדרבה יש עניין דווקא בעלב חומץ כמבואר בברוכס דכול ממיקור בנ לברוחה מנוללון דומס מהשמ די אובר לשני דגדומהו אומרת הגמרא מה המקור לכך שמברכים אובר לאסירסון דהיינו לפני המצווה אומנח ברצד מקרו ויורץ אחימת דרך הכיכר ויבור את הקושי אז רואים שלשון אויובר שמואל אמר עובר לעשיתי דהיינו לפני השיעיתן למה שמואל מה למה שמואל מה המילה הזאת ששמואל אמר אויבר לעשי לפני עשייה מצינו בפסוק את הלשון ויעבור את הקושי שזה לפני הקושי כך גם פה הלשון של שמואל הוא מלשון לפני המצווה הבמר מאוכה והוא עובר לפניהם רואים שזה לשון לפני ואי בו יש מאוכה ויעבור מלקום לפני והשם בראש ראשון עד כאן אמרנו את דברי שמואל שעל כל המצוות מברכים עבר לאסירסון בא רב ומסייג שתי מצוות שעל זה לא יברכו עבר לאסירסון ברב אמרה חוץ מן התבילה ושופר שואלת הגמרא מה יש מה מיוחד בשתי המצוות האלו שרב אמר שבזה יברחו אחרי שהוא קיים את המצווה ויש לם תבילה דקה תיג לא יכול מסביר רש"י טבילס עזרא בעל קרי אדם אסור בברכות ממילא אם אדם אסור בברכות הוא לא יכול לברך ולכן כאן צטרך לברך אחרי שהוא טבל. אגב, התבילה הזאת, אמרנו שכל התבילות, כל המצוות שבכל התבילות גם כן ברך אחרי שהוא טבל. אלא שעיפור מיתמה. למה בשופר גם אנחנו אומרים שזה שונה מכל המצוות ואדם שתוקע שופר רק אחרי שהוא תוקע בשופר הוא יברך אויברס. הוא יברך על הברכה ולא עובר לאסיוסון. מה זה שונה מכל שאר המצוות שמברכים לפני המצווה ואילו בתקיעת שופר מברכים אחרי המצווה? חיתם משום דין במקלתקיעה אולי נאמר אתה לא יודע אדם בא לתקוע לפעמים נתקע התקיעה לא הולך אז מה הוא יברך זה ברוך לבטולה אז קודם תתקע הלך התקיעה יצא עכשיו תתן ברוכה שלא יהיה ברכה לבטלה אם ככה בכל מצוות יש עוד מצוות שאפשר לחשוש לכך יוכי אפילו שחיטו ומילונמי גם שם נחשוש שאולי השחיטה תיפסל ואז אם כן זה ברוך לב הטולה אז גם בשחיטה נאמר שיברך אחרי השחיטה גם במילה אלא הוא מרב חוץ מן התבילה בלבד תמר זה טעות באמת רב שהוא סייג הוא לא סייג טבילה ו תקיעת שופר אלא רק את תבילה וכפי שאמרנו בגלל טבילת עזרה אז אנחנו אומרים את כל הטבילות שיברחו אחרי התבילה טיסס כאן אומר שמדובר בתבילת גר ותיסס מעריך בזה תננה מיוכי טבל ועלה בעל יוסו אמר בו אשר קדש מצפס וצבונו על התבילה רואים שבריסה לאדיה שמברכים אחרי התבילה אומרת הגמורה ראינו במשנה שלאויר הנר תבדיק הסכום עושים לאור הנר מי נוענמ המקור לכך שצריך נר אולי אבוקה אולי אור ירח אולי אור חמה שמש למה דווקא נר אומר אבחיזדה למדנו והגמרא תבאר את הלימוד וזה לא גזרשוב אלא רש"י יבאר את זה ונראה למדנו מציא ממציאה ומציא מחיפוש וחיפוס מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר מבארת הגמרא את כולם מציאה ממציאה כתוב בפסוק כסיב אוכל שבע שור לומוצא בבותיכם וכסיב אוסום ויחפש בגדול לחל ובקטן קילה וימוצא זאת אומרת בחמץ מצינו לשון לא ימצא איך לא ימצא איך תדאג שלא ימצא חמץ בביתך כיוון שמצינו בתורה בעוד מקום לשון של מציאה לגבי הגביע אצל יוסף שמצאו את זה אצל בניומי ושם כתוב איך מצאו את זה על ידי חיפוש ויחפש בגדול וימצא בקטן אז רואים שהמציאה היה על ידי חיפוש. ממילא גם כאן איך מוציאים את החמץ? על ידי חיפוש. הוא מציע מחיפוש די. דהיינו כמו שאמרנו אחרי שראינו את הלשון חיפוש ראינו ששמה החיפוש הזה גורם למציאה וחיפוש מניירוס. עכשיו איך מוצאים? איך ראינו שזה על ידי חיפוש? ואיך נעשים? איך נעשה החיפוש? על ידי נרות. דכתיב בעת ההי אחפש את ירושלים בנרות. איך מחפשים את ירושלים? שמה הקדוש ברוך הוא אומר שהוא יחפש את העבירות של ירושלים. ושם כתוב על ידי נרות אז הנה חיפוש נעשה על ידי נרות ונרוסמנר ויש עוד פסוק שנלמד מ מהפסוק של הנרות פסוק אחר דכתיבים נר השם נשמע סודום חויפס כל אחד ריבוטן הקדוש ברוך הוא מחפש על כל אחד ואחד את כל מעשיו אז שם כתוב על ידי נר נעשה החיפוש רש"י מבאר מה המקור לכך שבעצם אנחנו צריכים גם את הפסוק האחרון וגם את הפסוק שלפניו אז הגמרא תכף תבאר את זה ועל זה יש את התוספת דבר רבי שמואל לילה יד בודקים את החומס לאור הנר ברייסה שתביא כעת את כל הלימוד שהבאנו אבל בשין ראה לדב זכר לדבו שנאמר שבסיום ישראל לא מוצא ואם יחפש בגדל חליל ובקטון כי ביסה יחפש את ירושלים בנרות ואמר נר השם ישמסוד חופס ועל זה שואלת הגמרא מיד מה היא וימר למה צריך את הפסוק האחרון למה לא מספיק לנו בפסוק אחד לפניו ראינו שחיפוש על ידי נרות ממילא בדיקס חומץ זה על ידי נר מבארת הגמרא שמהפסוק הזה עדיין אני לא יודע שבדיקת חמץ זה על ידי נר וכיתיב בוכ כולהו לקום הרחמון אלוה בדיקנל בירושלים בנארו דאבו דנופישרו טובה אומר אולי נאמר להפך שהקדוש ברוך הוא בא לומר אני אחפש את העבירות של ירושלים על ידי נרות זה לא בא לומר שהחיפוש הכי מועיל הוא על ידי נרות אלא הקדוש ברוך הוא בא לומר אני לא אחפש אתכם בצורה מדוקדקת על ידי אבוקה, אלא אני אקח אור חלש על ידי נרות ואני אראה את העבירות הגדולות, העבירות הקטנות, אני לא אתייחס. אז אם ככה אז אדרבה בדיקס חומץ צריך את האבוקה את האור החזק כן חית אי בואי כולהו דקה רחמונה אומר הקדוש ברוך הוא לא יבדיקנ לו בירושלים אני לא אבדוק את ירושלים בנאור דאבוק דנופיש נוטו ואני לא אבדוק אותה באור של אבוקה שהאור שלה הוא חזק מאוד אלא בנאור דשרוגת דזותר נארוטפי אלא אני אבדוק אותה על ידי אור של נרות שהאור שלה חלש יותר דבון רע במשתך ואבון זאת לא משתה כך את העבירות הגדולות אני אמצא אבל את העבירות הקטנות אני לא אחפש ואז אם כן אין לנו מכות טוב שמע נר השם נשמע סודום ואז אנחנו מביאים את הפסוק האחרון לומר לנו שנר השם נשמע סודום חופס כל חד ריבותן שאיך מחפשים על ידי נר וממילא כאן רואים אדרבה שהנר הוא זה שגורם לחיפוש טוב כל חדרי בוטן אז אם כן ראינו כאן בעמוד מה הנוסח של הברכה ראינו שלברך לבאר זה ודאי טוב על ביאור זה מחלוקת אם זה לאבא או לשעוב הבאנו מכמה ראיות מבריסה קושיות לחד מן דאומר וזה רצנו אמרנו ששמואל אומר כל המצוות אובר לאסיוסון ורב סייג למסקנה רק את טבילה אמרנו שאמר מקור לאור הנר והבאנו את כל המקור עד שהבאנו מהפסוקים שחיפוש שגורם למציאה זה על ידי נר ולכן בדיק הסכום צריך דווקא נר เฮ [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: