מדוע ניתן לעשות הבדלה עד ליום שלישי בלבד?- רצ"ט ו' - ז'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מדוע ניתן לעשות הבדלה עד ליום שלישי בלבד?- רצ"ט ו' - ז'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סמ רדת סבוב כאן נלמד מחלוק עד מתי אפשר לברך ברק סבולה אומר המחבר דעה ראשונה שוכח וכמו שהזכרנו בשיעור הקודם הוא הדין במזיד ולא יבדיל במצו שבס מבדיל עד סוף יום שלישי זת אומרת עד ליל רביעי למה כל שלושת הימים הראשונים שכים בוד השבת שעברה רביעי חמישי שישי זה כבר שייך לשבת הבאה שיטה שנייה ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ריש ולא יוסו הם לא סוברים את הסברה שאמרנו מידר ביום ראשון אפשר עדיין להבדיל כיוון שהיום הולך אחרי הלילה שמוצא שבת אז עדיין אותו יום לכול למה גם לשיטה הראשונה יקדים להבדיל ביום ראשון אם לא הבדיל מוצאי שבת כי זריזי מקדים למצו וגם ברגע שיש לו אפשרות להבדיל אסור לו לאכול ולשתות כלום לפני אבדולה מה קורה ביום מי שלא הבדיל מוצאי יום טב מביא רבי קיב יגה בשם לא שן חומים שאין לעבדו לתשלומים רק בשבת שייך לומר ששלושת הימים הראשונים שחים עוד שבת משכם ביום טב הרב קיב יג מצדד שכל היום הראשון אחרי יום טב אפשר עדיין להבדיל כי הלילה הוא הזמן להבדיל והיום הולך אחרי הלילה הוב כ משדי חמד שמי ששכח להבדיל מוצאי ראש השונה ונזכר למחרת אז לפי מה שמצד את רבי עקיב גר אפשר להבדיל עדין למחרת אבל כיוון שזה צום צום גדליה אז יתן לקוטן לשתות זה כמו בריס שלא חוששים שעוסה למסר שגם כשהוא יגדל הוא ישתה רק בתי שבו שחר מוצאי שבת לא מבדילים על על דעת שישתה תינוק די מסנ מיסר בשנים הבאות שהוא כבר יגדל אבל הגשה הז בתן שכוס אבדולה זה לא דומה לבריס שזה לא קבוע וזה לא חוייבו אז לפי זה גם בצום גד לכאורה לא יבדיל ויתן לקון אומר המכבה ודוק בופרי הגופן והמבדיל מקודש לכול שתי ברכות הלו עדיין אפשר לעשות למחרת לפי שיטה ראשונה עד יום שלישי סוף יום שלישי לפי שיטה השנייה כל יו ראשון עבד לנר סומים אינו מבורך אלא מוצאי שבס כברכה לור כמוצאי שבת הזמ בריאתו מחרת זה לא שייך על הסומים וכד לאף שיב נפש הכואבת ביצי נשו מסרה כל זה לא שייך רק למוצאי שבת מוסיף המב ומביא ויש מיש דק שהזכרנו בסוף השיעור הקודם גם מי שאכל לפני הבדו עדיין מבדיל אבד בליל מצ שבס אבל להבדיל בליל ג שטועם לפני הבדלה שוב אי מבדיל לא יכול להבדיל ביום ראשון ביום שני וכולי הגוב כסו רנו זה עולה על שני שומרים לא כמו שיש מש שים טועם הוא לא יכול להבדיל למחרת זה לא נכון וגם נוקטים כשיטה הראשונה שגם ביום שני וביום שלישי אפשר עדיין להבדיל מוסיף הרמו ומי שמנה ג יומים וג לילוס ממוצאי שבת יש לו תענית סוף יום שלישי אז מתי הוא יבדיל אז איש עבדו למחירים ואם איחר אצלו יכ להבדיל בשבס בדים כמו שלמדנו לא שבש דחק אפשר להבדיל מפלג המנחה למלו אז מפלג מנחו התפלל מיר ואומר המשב כמו שרג ואחר כך יבדיל בשו יכול עדיין לשתות את הבדו ולקבל אחר כך טיני סולוב כותבים האחרונים הוא הדי מי שמתענה שני ימים ושני לילות אפילו יום אחד ולילו אפילו שיכול לקיים אבדולה בעצמו אחרי התענית יותר טוב שישמע במוצ שבס אבדול אחרים כי עדיף לקרב את הבדול לשבת כמה שאפשר מה שרמון נקת מי שמתענה ג יומ וג אלוס זה משום סיפה שאם אין לו ממי לשמוע אז אם זה פחות משלושה ימים שלושה לילות אז לא יבדיל מבו עוד יום אז רק בש הדחק עדיף לחכות לאחרי עצום יום ראשון בלילה יום שני בלילה ואז יבדיל מה שאן כן אם הוא מתענה שלושה ימים שלושה לילות אז אין לו אפשרות כזו כי ביום שלישי בלילה כבר אי אפשר להבדיל אז יבדיל מבעוד יום הוא הדין כותבים האחרונים מבי ה משתבר שיכול להבדיל בעצמו במוצאי שבת ולתת לאחרים לשתות כמו שראינו לגבי קידוש בסמר שים ביז אבל הגום שם הוא שוד בז נרג הוא טוען שאי אפשר לברך הגופן עצמך שתיית אדם אחר אח שבקיא בעצמו לברך הגופן ולכן עצה זו להבדיל בעצמו תן לאחרים לשתות היא לא כל כך מתאימה לפי המוגן אברום מוסיף המשת ברור מה אמרנו שאם אין לו עם מי לשמוע ואחר כך הוא לא יכל לעשות אבדול קלא יכול לשתות אז יבדיל מפלגה מינחה ובכל זאת אפילו שהוא כבר הבדיל להתפלל מהירי מותר לו לאכול ולשתות ולא אומרים כיוון שהבדיל כבר קיבל עליו את התענית ואסור בשתייה כיוון שעיקר התענית זה לא חובה לא כמו טי שבוב אלא מחמת נדרו הדורים עליך חלוש בן ודום בלו ש בעודם גם אחרי שיבדיל עדיין זה יום תענית מתחילה רק מתחילת הלילה ייתכן גם שבין השמו שס כבר מתחילה התענית אבל לא מקודם הוא הדים ביום חול אדם מקבל לעצמו תענית של לילה ויום אפילו שהתפלל ארביס ם בו דיים עדיין לא חל עליו התענית ומה שרמון מסיים הוא לקבל לא צריך לקבל ממש תענית כוכה קיבל במנחה שלפני זה או שיש לו נדר שהוא תמיד צם שלושת ימים ראשונים בשבוע אלכ שיקבל אחרכך בדעתו שיתחיל התענית מעטה ממה שמע שמיד אחרי עבדו ו מקבל את התענית הבס ר פחס מצוין כאן ראינו שאסור להתנות בשבת לשם תניס אפילו משך שעה אחת אז לכאורה כונת הרמו שמיד בצת השבת הוא יקבל על עצמו את התענית סעיף ז כאן נלמד האם ברקס הגופן של אבדולה פותרת את היין שוא הולך לשתות מיד החקה בסעודת מלא ומלכה אז נראה כאן שתי שיטות אומר המחבר המבדיל על היין על שולחנו הוא כברר שולחן למלכה והוא מבדיל על ה שולחנו אומר המשב לב דווקא על השולחן אלו הדין באותו חדר לא בחדר אחר באותו חדר שבו הוא הולך לסעוד אפילו הבדיל קודם שנות לי יודוב פוטר היין שבתו חמוז שאין צריך לבוא כולו אם הוא חשב לשתות אחר כך עוד יין הוא פוטר בגופן זה שאבדו גם את היין שבתוך הסעודה ויש אומרים דפטר אל אם כן ט יודוב קודם שבדים הם סוברים כיוון שעבדו לא קשורה לסעודה זה לא כמו קידי קם סעודה אין שייכות ביןה לביין הסעודה לכן רק אם הוא נתל ידיו לפני הסעודה שזה התחלת קביות הסעודה זה נחשב שזה כבר חלק מהסעודה והוא לא צריך לברך הגופן אבל אם הוא הבדיל לפני נטילת ידיים לא הוא צריך לברך הגופן ביין שבתוך הסעודה ומה שהוא יכול להבדיל אכן נטילת ידיים לחורה זה הפסק בין נטיל למוצי המשור מציין למג מס מ קעד שם הוא כותב שכיוון שאסור לאכול לפני אבדולה ודעתו לאכול מיד אז האב דולה נחשבת כפסק זה לא הס חדש לכן אם הוא ייטול ידיו אחר כך יבדיל אז הוא יפתור את היין שבתי חמ וזן אגור עוד נף קמינה בין שתי השיטות מוסיף הרמו שלפי השיטה השנייה שצריך לברך הגופן עעל ין שבתוך הסעודה אם הוא הבדיל לפני נטילת ידיים אז ואם הבדיל תחיל לו לפני ניטלת ידיים צריך לבך אח הרוב ברוח מג כהרי אין שייכות בין היין של ה אבדולה ליין שבתוך הסעודה כ יצטרך לברך הגופן מחדש אז יברך בירקס מן שולש על הגפן על היין של הבדול ואחר כך יטול ידיים רק אם הוא נטל ידיים אחר כך הבדיל או לפי שיטה הראשונה שאפילו שהבדיל לפני זה כבר הבדיל באותו חדר שהולך לסעוד אז כיוון שהיין הזה פותר גם את היין שבתוך הסעודה אז הוא לא ברך בוח מג אלא יסמוך על ברכ סמוז אז המ יש לנו כאן שתי דעות פוסק המשת בורו סופק ברוס לוקל וגם אם הוא הבדי לפני נטילת ידיים לא יברר א ך זוך העוד גם כן לא יברך על הין עד כן הדף הימי
לצפיה בתכנים נוספים: