מדוע מברכים בהבדלה 'בורא מיני בשמים' על כל סוגי הבשמים?- רצ"ו ח' רצ"ז א' - ב'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מדוע מברכים בהבדלה 'בורא מיני בשמים' על כל סוגי הבשמים?- רצ"ו ח' רצ"ז א' - ב'

[מוזיקה] סיעת דשמיה סמן רגבב סעיף ח כאן נלמד מלקס הראשונים לגבי חיוב נשים בעבד כידוע נשים פטורות ממצוה סי שהזמן גרומה מצווה שבא רק מזמן לזמן אבל כמו שראינו בהלכות קידוש בדין השב איש ואיש ושים כי הוקש זוכר לשמר ולכן הם חייבות בקידוש ריס כמו האנשים אבזה נחלקו השיטות יש אומרים שאבדו זה גם בכלל זוכר למן דומה אבדול מדריסה כמו שראינו בתחילת הסימן וגם למדם הבדול דרבון אז תקנו זאת בדומה לקידוש אז לכן אישה חייבת בהבדלה בדיוק כמו אנשים אבל אחרים סוברים כיוון שהבד היא נעשת בחול אחרי יציאת השבת אז היא לא תלוייה בענייני דיני שבת והיא בכלל שם מצווה שהזמן גרומה שנשים פטורות אז אומר המחבר נושים חיוב בדוקו בבוו כש שחיו בקידוש ויש מי שחולק הגו כמן שזו מלקס מכריע רמו על כן לא יבדילו לעצמון אנשים השמו עבדו מן הנושים עכשיו כידוע יש מחלוקת ידועה בין השולח רוך לרמ מחלוקת הראשונים מחלוקת איך לפסוק אישה שמקיימת מצוה ס שזמן גרומה יש לה מצווה כ מצ ס למשל אישה שנטלת לולב שומעת כל שופר יושבת בסוכה אז השולחן ערוך פוסק שהיא לא תברך אבל הרמו פוסק שהיא יכולה לברך ממילא טוען הבח גם בעניינינו גם למנ דומר שפטור עבדולה יכולות להמשיך על עצמן חיוב ולהבדיל לעצמן ומוגן אברום מסיק שיקר כדברי הבח אבל למעשה לפי מה שכתב מוגן אברום לאל שנהגו אנשים שלא לשתות מכוס אבדולה אם כר בלב כל הטעמים איך תבדיל בעצמה ולא אינה יכולה לשתות את כוונת המורם להקל ושאין לה ממי לצאת שאז בל כורחה תבדיל לעצמה כי להרבה רישין מחייבת וגם לראשונים שהיא פטורה יכולה להמשיך על עצמה חיוב ואז בהכרח היא תשתה כדי שלא לבטל מצווה סודו ולכן גם אל הנוהגים בליל הסדר לומר את הקידוש יחדיו אמח ליל הסדר מוצאי שבת שאומרים יק נהז דס הגרש זר ברך שמכל מקום יכולות אנשים לומר את סדר יק וז והן הבדו ל מפסיקה בברכת היין לשתיית כיוון שיכולות הן למשו להמ את חיו עבדולה אישה שעדיין לא שמ אבדולה אז בוב כאן עוד ממנו שהא יכולה להוציא גם את הקוטן כי אפשר לסמוך על זה שהיא חייבת נשים שקשה עליהם תעלית יום הכיפורים ובעליהם מתעכבים לבוא בבית הכנסת כתב בשוט שבת הלוי כיוון שמעיקר הדין נשים חייבות בהבדלה כי כך שת סרוב הראשונים יבדילו לעצמן כותב השולח אחוריו מובא כן בורו מסופים שלהוציא את האיש היא לא יכולה כי צריך לחשוש לדעת הסוברים שאין אישה חייבת בהבדלה אבל אם בעלה חולה ולא יכול להבדיל בעצמו דס הגשה זר בו שיכולים לסמוך על הסוברים שאישה חיבת בדולה אלא שעדיף שהבעל ימר לפחות בחמד בקודש לחול שעז חיובו יהיה רק מן רבון ואז ישמע אבדול על מאישה וגם אישה אחרת יכולה להוציא אם חברתה התפללה או אמרה בוך המבדיל ונעבור לסמן רצז די בומים לבדו ובו סעיפים המנהג לברך על בומים אומר המשב להשיב הנפש שהיא כואבת מיציאת השבת הנשו מיסר מסתלקת אז כדי להשיב את הנפש תקנו שמריחים בומים אבל זה לא חיוב לכן אמרח בסעיף א מבורך ל בומים אם יש לו ואם שכח לברך על בומ נזכר אחרי שגמר ברכת המד לפני ששתה דס הגשה ז ב שברך מיד לפני שתה מן כי קס הפסו תקנה על אבל אומר המכב ואם אין לו אין צורך לחזור אחריהם כי כל הי רק לא שב נפש ואפילו מי שמתענה בשבת צריך לברך על הפסו מוצאי שבת אפילו ש אנשו מעסרה זה העניין של האוכל מה שים כ ביום הכיפורים אפילו כשחל בשבת לא מברכים וצא ם הכיפורים על הסומים כך פוסק כן המשת בורו יש בזה מנהגים שונים כשם מביא המשת בורו דבר מעניין משלו הקודש שכך נוהגים האשכנזים שהרי יש שלושה ברכים על פסמים יש כאלה שמברכים עליהם אצי סומים יש כאלה איזבי ויש כאלה מיני אבל במוצאי שבת נוהגים שעל כל המינים מברכים בואר מנ פסמים למה כדי שלבו לטעות המון עם שאין פקעים בכל ברכה מיוחדת ואם ברחו אצ הדבר שהוא איזבי או מיני לא יצאו ידי חובה וכן אזבי על דברים אחרים מה שאם כן מיני אפשר לצאת ידי הכל לכן תקנו כך אבל כיוון שלכתחילה צריך לברך את הברכה הראויה לכן אומר ה משבור שיותר טוב לקחת סומים דבר שברכתו בוא רא מ סומים למשל מוסק שקוראים פיזם או נגל שזה ציפורן שגם זה להרבה הכוני ברכתו ב ירא ב סומים כי אם הוא עקר דבר שברכתו ביע נמצא שהוא לא עושה את הברכה הראויה ולמה ציפורן זה ב סומים המובא מסש ז שאין שם פרי עליו כשם שהם מברכים על אכילתו פריץ מה שכתב השולח שברכת בפרוס כותב משתמ משום שעיקרו עומד לאכילה אבל דבר שלא עומד לאכילה אז לא בזמנינו של הציפורן עשוי כל כך לתבלין כותב ב לציון שדס שולחנו רוך ברכתו בצ פסמים המספק יש לברך במינ פסמים המי שבורך בויר צ ימשיכו מנהגם והוסיף שמנהג בני תימן לברך על ה בויר איז בפסו כי גזעו חלול ואינו חשוב דיו מביא המשת מותר לבר בורים סומים על פלפן על גלי שזה ג גם הוא בכלל פסמים בסתם פילפל יש מחלוק בן הפוסקים סופק ברוכה לכן לא טלו זאת בכן זנגביל שקוראים אינגב ולמעשה אדם שיש לו רק פרי רוצה לברך הסרח בפרוס המדבר מוגן אברום לפי מה שלבוש סוד מפיגו מס רים זאת מש מה שאפשר החזון אש הסתפק אם יצים בזה חויבו ודס הגח פ שייבר שמין לו פצעים אחרים יכול לברך על פרי ריח שעולה מעשן הטבק מובא כם בייטב שאין לברך עליו כריח שאין לו עיקר הוח שולחן כותב טעם אחר כי למרות שמערבים בטבק בוסם זה רק בשביל להעביר את הריח הרע נמצא בטבק וכל ריח שלא נועד ל כדי להביא ריח רס כמו שנראה לאלון אין מברכים עליו מי בוסם מצוים בזמנינו מוב כם מפוס ק זמנינו שאן מברכים עליהם מכמה טעמים אם ידוע שנעשו ממינים טבעיים אז אפשר לברך עליהם סעיף ביז כמו שדיברנו דבר שלא עשוי לריח אלא להעביר ריח סירחון לא מברכים עליו לכן הם מבורכים על בומים של ביס כיסה שזה עשוי רק להעביר את הסירחון ולל של מיסים הנסו למעלה מביתו של של מס אבל אלה שנתונים לפני מיתתו הם לכבות חיים משויים ומברכים עליהם כמו כן אבזור אסור בב לכן לא מברכים ולא על בומים שבמי בוס אובד כוכבים סתם מסיבום לבד קבים אומר המשבר אנום שמסבים לאכילה לסעודה אבל אם לא מסובים כלל מותר לברך על פסמים של אובדי כוכבים וכן מסיק טז ללוכה אבל בסוף הוא כותב שלכתחילה יש לחוש לדס רבנו ינה שסתם סמים של ובד כחוב עומד לבסוף למוכן לבד הזורה ולברך עליהם אלא אם כן מקום שנראה שוא לא עומד לבוד זורה כגון שהוא סוחר שמוכר להרבה אנשים או שדרכו לתת את הסמים בתבשיל שלו אז לכולל אין איסור לברך עליהם אגו אומר הרמו ביך על בומים אילו שדיברנו בסעיף הזה של בקיס של מיסים של מזור לא יצו וצריך לחזור ולבך על החרים לפסים אחרים עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: