העמוד היומי מסכת שבת דף קד עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קד עמוד ב

[מוזיקה] דף קד עמוד ב היום בעזרת השם אנחנו ניגע בעניינים של טומאה וטהרה ובין הדברים נדבר גם על כלי חרס שהוא יש לו משהו מיוחד שונה מכל הכלים שאנחנו מכירים כלי שנטמע יש לו פתרון אתה טובל אותו במקווה הוא ניתר נהדר כלי חרס הכלי היחיד שכשהוא נטמע אין לו שום תקנה שבירתו זוהי טהרתו זאת אומרת הפתרון היחיד שיש לו זה לקחת לנפץ אותו לנטץ אותו לרסיסים ורק אז הוא ניט וזה מוביל אותי לחשוב על מה שאנחנו אומרים בימים נוראים על כל בן אדם אומר על עצמו משול כחרס הנשבר אנחנו נמשלים כחרס ובעצם אנחנו ככלי חרס שברגע שעשינו איזשהו בעיה איזשהו עוול איזשהו יתומה אין לנו תקנה עולמית אבל תקנה אחת יש לנו משול כחס הנשבר כמו חרס ששוברים אותו זוהי טהרתו כשיש לנו לב נשבר אז באמת אנחנו אנחנו נתרים ואמרו כבר צדיקי הדורות איך אפשר לדעת מה לב נשבר ומה עצבות הרי יש ביניהם גבול ממש דק לב נשבר האדם מתשוקמת שהאדם ככה עם פנים עצובות ועצבות זה הרי הדבר הכי חמור כידוע שעצבות היא לא עבירה אבל מובילה לעבירות הגדולות ביותר ואם כך איך אדם יוכל לומר איך אדם יכול לדעת מה זה לב נשבר אומר בעל התניה מבחן התוצאה תבדוק לאן זה מוביל אותך אם זה מוביל אותך לאחר הלב נשבר שאתה יושב באמת שבור עם עצמך ובוחן את עצמך אם זה מביא אותך למקום טוב טוב יותר. אם זה מביא אותך לאחר מכן לעבודת השם לבכל עצב יהיה מותר שאחרי שיש עצב יהיש יתרון אז באמת סימן שזה לב נשבר אמיתי שמקרב אותך לעבודת השם ואם זה מביא אותך רק לשקוע בתיומות החידלון והיאוש בכמה אני לא שווה בכמה אני פחות בכמה אני מרוחק זה עצבות שממנה צריך לברוח כמתחבי קשת באמת אם אני לוקח את זה לעצמי מהעמוד שלנו דיברנו על כלי חרף לדעת לפעמים צריך את הלב נשבר הזה לתחם לעצמו זמן במשך היום לייחד לעצמך זמן שלב נשבר כדי שזה יביא אותך למקום גבוה יותר. אבל מהעצבות, מהחידלון, מהיאוש, לברוח עד הקצה האחרון באופן קיצוני, לא להיות חלילה בעצבות. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו מתחילים בדף קד עמוד ב בשורה העליונה. ראינו במשנה ששואבים בשבת מבאר הקר בשבת. אמרנו כבר במשנה שנסביר בגמרא מה זה אומר. שואלת הגמרא, מה היא באר הקר? בוא תסביר לי מה זה הבאר הזו שממנה מותר לשוב ביום טוב. אומרת הגמרא הקדושה, אמר שמואל, בואו שיקרו עליה דברים והיא תראו. כשעלו מן הגולם, מסביר רש"י, היו צריכים את זה, בעצם היו צריכים את המים הללו כיוון שהיו בדרך ואז ביטלו את התקנת השבות והתירו דווקא את אותה באר. רש"י אומר שלכן קוראים לה באר הקר יקרו לשון קריאה, נקראו, נאספו והתירו אותה. יפה מאוד. אז היא מותרת בעצם מהשמע מכאן שבהר הקר זה בהר מסוימת שכולם ידעו זה נקרא בהר הקר ורק ממנה מותר בשבת. שואלת הגמרא מהמה מה פתאום מ טיי לא כל הבורות הקרות התירו אלא זו בלבד בעצם משהו שיש הרבה באר הקר ורק אותה התירו אם כך באר הקר זה לא שם של באר שנקראו עליה כי זה היה באמת באר ספציפית אחת ומיוחדת כנראה שיש הרבה סוגי בארות כאלה ובכל אופן רק אחת התירו בוא בוא תספר לי מה הסיפור של אותה בואו ואם כן שואלת הגמרא והיא אמרת שיקרו דברים עליה מהזו בלבד הרי יש רק אחת כזו אז אתה אומר לי לא כל בארות הקר אין עוד בארות הקר היא היחידה אלא אמרב נחמן בר יצחק באר הקר פירושו באר מים חיים שנאמר ככיר ביר ממה זה נאמר על פורנות ירושלים על התואבות שאנשי ירושלים עשו כתוב כמו באר שנובעת ומתחדשת כל הזמן כך גם תבותיהם ובעיותם תחדשו שלא נדע ואם כך באר מים חיים זאת אומרת באר נובת זה הפירוש באר הקר רשי אומר לשון מקור בעצם היא כל הזמן המקור שלה מתחדש ופורה ומוציא מים חדשים גופה מספרת הגמרא מה באמת הסיפור של אותה באר לא כל הבורות הקרות התירו לא כל באר מים חיים אלא זו בלבד למה כשעלו בני הגולה חנו עליה ונביאים שביניהם התירו עליהן היו שם אתחתחריה ומלאכי שהתירו ולא נביאים שביניהם אלא מנהג אבותם בידיהם זאת אומרת הם סומכים על מנהג אבותיהם באותו הבור שזה באמת הותר על ידי נביאים אבל רק הבאר הזאת ולמה כי זה היה המעשה באותה באר והמנהג של מנהג אבותיהם בעדיהם לא זז ממקומו ולכן אנחנו עדיין ממשיכים לומר באר הקר הידועה המקור הידוע ידוע של הבאר מים חיים הזול ספציפי אותה אנחנו מתירים אחרות יש עוד הרבה בערות של מים חיים אותם אסור לשאו אסור לשאוב בשבת וביום טוב אומרת המשנה הקדושה שרץ שנמצא במקדש כהן פתאום רואה שרץ במקדש לטלטל אותו זה פחות בעיה רש"י אומר לא חוששים לטלטול כי אין שבות במקדש השאלה היא באיזו צורה אני אתלטל אותו אומרת המשנה כהן מוציאו בעניינו שלא לשות את הטומ מד תופס את האבנת שלו באבנת הוא תופס את השרץ רש רש"י מסביר שהשרץ לא יטמא את הכהן כי שרץ מטמא רק במגע ולא במסע. זאת אומרת זה שאני נוסע אותו סוחב אותו הוא לא מטמא אותי רק אם הייתי נוגע בו ולכן הכהן תופס אותו באבנת האבנת באמת נטמע רשי מוסיף ואומר שהאבנת לא יכול לטמא אותי כי האבנת הופך להיות ראשון לטומאה וראשון לא מטמא אדם ולכן פשוט מאוד תופס באבנט מטמא את האבנת אבל העיקר להוציא כמה שיותר מהר את הטומ מבית המקדש דברי רבי יוחנן בן ברוקה רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומ צבת של עץ היא לא מקבלת טומאה כידוע כלי עץ שאין לו בית קיבול הוא לא מקבל טומא. זה נקרא פשוטי כלי עץ. הם לא מקבלים טומא. אומר רבי יהודה, חכה, למה אתה מוציא את זה עם האבנת? חבל, אתה מטמא את את האבנת. חכה, הטומ תהיה פה אמנם עוד דקה וחצי, שתיים, אבל היא כבר נמצאת פה במילא. חכה עד שיביאו כלי שלא מקבל טומא. ואיתו יוציאו את הטומאה. הזו, יוציאו את השרת. ואומרת הגמרא, אז עד כאן מחלוקת ראשונה. ממשיכה המשנה ואומרת מאיכן מוציאין אותו. מאיפה? זאת אומרת אם מצאת את השרץ, איפה מותר לך להוציא אותו? ונדחה את השבות בגלל צורך המקדש. אומרת הגמרא מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח דברי רבי שמעון בן הנס. זאת אומרת ההיכל זה המקום הקדוש איפה שקודש הקודשים והמנורה והשולחן ולחם הפנים ומן האולם שזה הכניסה להיכל בעצם זה יותר רחב ומבין האולם ולמזבח זה בעצם גם מקום מאוד מאוד קדוש זאת אומרת שקדושתו גדולה יותר אבל מעבר למזבח איפה שעזרת כהנים ועזרת ישראל ובטח האזהרה והלשחות משם לא מוציאים מה כן עושים כבר נראה בגמרא רבי עקיבא אומר מה פתאום כל מקום שחייבים על סדונו כרת ועל שגירתו חטאת משם מוציאים אותו רשי אומר דהיינו כולהזהרה כל זרה חוץ מהלשכחות היה שם כל מיני לשקת המצורעים לשקת כל מיני לשחות שמשם לא אבל כל מקום אחר אומר רבי עקיבא מפנים אותו משם הוא שאל כל המקומות בעצם לפי רבי שמעון בן הנס כמו שאמרנו עזרת כהנים עזרת ישראל בטח האזהרה ולפי רבי עקיבא מהאזרה גם מוצאים ומה שאומר שאר כל המקומות הוא מתכוון על הלשחות קופין עליו פסחתרה היה שמה איזשהו סיר שהיו הופכים עליו עד מוצאי שבת ואז היו מפנים אותו רבי שמעון אומר מקום שהטירו לך חכמים משלך נתנו לך זה דבר ראשון שתיים שלא התירו לך אלא משום שבוות רבי שמעון מגיע ואומר פה צאי מדינים שעליהם לא נדבר היום זה המשנה נראה את זה בעזרת השם מחר בעמוד האחרון והמרגש של מסכת עירובין נעסוק בזה בסיעתא דשמיא אומרת הגמרא הקדושה מה תבי קיסנה אמר שמואל המכניס טמאי שרץ למקדש חייב שרץ עצמו פטור אדם שמכניס או שהוא עצמו נכנס כשהוא טמא משרץ הוא חייב למה כי הוא מטמא את בית המקדש אבל אם הוא מכניס שרץ עצמו פטור שימו לב זה בעצם פרדוקס זה משהו לכאורה לא הגיוני לא אמור להיות כך טמא שרץ רשי אומר שזה כלי שנטמע בשרץ הוא חייב שרץ עצמו הוא פטור בעצם אדם שמכניס כלי תמרץ מה הוא חייב אומר רש"י בשוגג יהיה חייב חטת בזדון הוא יהיה חייב כרת כי כתוב כי את מקדש השם טימא למה מה באמת הטעם מה היא טעמה אמר קרם מזכה ועד נקבה תשלחו מי שיש לו טהרה במקווה זאת אומרת רק מי שיש לו טהרה במקווה יש איסור להיכנס טמא לבית המקדש שזה לדוגמה דוגמה כלי שנטמע בשרץ או אדם זכר ונקבה אבל יצא שרץ שאין לו טהרה במקווה שרץ עצמו אין לו טהרה במקווה ולכן עליו שהוא מקור הטומ עדיין אני אומר מי שמכניס אותו למקדש פטור מנסה הגמרא לומר לי ממסיע עליי מזכר עד נקבה בעצם את זה אומר שמואל האמורה מביאה הגמרא דברים של תנה מי זכה עד נקבה תשלחו פרט לכלי חרס דברי רבי יוסי הגלילי שמה שכלי חרס טמא לא צריך להוציאו מה הייתה אמה למה משום דלת ליטהרה במקווה יפה מאוד ואם ככה אתה רואה שהוא לומד את אותו רעיון שלומד שמואל כמו ששמואל אומר ששרץ מותר כי אין לו טהרה במקווה אותו דבר רבי יוסי הגלילי אומר על כלי חרס שמותר כי אין לו טהרה במקווה אומרת הגמרא ממש לא מי שנעשה אב הטומ יצא כללי חרס שאינו נעשה אב הטומה זאת אומרת שמואל אומר את דינו אבל אל תוכיח לי מרבי יוסי הגלילי שהוא סובר כמותו כי רבי יוסי הגלילי שדיבר על כלי חרף לא חייב להיות שהוא התכוון כיוון שאין לו טהרה במקווה כמו שאמרנו שכלי חרף באמת אין לו טהרה אלא אתה יודע מה הסיבה שכלי חרס לא צריך לפנות, שכלי חרס לא, שכמו שאמרנו שכלי חרס לא צריך לשלח, פשוט מאוד, כי הוא לא נעשה אב הטומ. אב הטומ זה בעצם הדרגה הכי גבוהה של טומא. איך נעשים אב הטומ? או ממת או מזב. רש"י אומר, שני האופציות הללו לא שייכים בכלי חרס. בעצם בוא נחזור. כלי חרס יכול להיות אב הטומא או כל כלי אחר. או ממת שהוא הביא אבות הטומא והופך אותו לאב הטומא, או מזו שדורס עליו, דורך עליו, אז הוא הופך אותו באמת להיות אב הטומ. אומר רש"י, כלי חרסף לא ראוי להיות אב הטומא כי הוא נשבר. ואם הוא נשבר, פשוט מאוד הוא לא הוא לא נקרא מדרס. מדרס זה רק מה שזו דורך עליו. הוא יושב עליו והוא נשאר הוא נשאר שלם, נשאר קיים. כלי חיז, כיוון שדרכו להישור, הוא לא הופך להיות מדרס. ולכן הוא לא נהיה אבטומה על ידי זו. ועל ידי מת הוא גם לא נהיה אהב טומאה. למה? כי כתוב שם דווקא וחיטאו ביום השלישי. זאת אומרת רק מה שיכול להתאר במקווה וזה לא יכול להתאר במקווה. כידוע שרק שבירתו זוהי הטרתו. ולכן אני חוזר כלי חרס לא יכול להיות אב הטומ לא מזב ולא ממת ולכן אומרת הגמרא מה שרבי יוסי הגלילי אומר שמותר להכניס כלי חרס זה כיוון שהוא לא יכול להיות אב הטומ אבל לא בגלל כמו שניסינו לומר קודם שאין לו טהרה במקווה זה הוא לא אמר זה רק שמואל אמר שזה דעת המורה שמותר להכניס באמת כלי שרץ לא סליחה לא כלי אלא שרץ עצמו לבית המקדש כיוון שאין לו טהרה במקווה אז מותר להכניסו אז שמואל נשאר בדבריו ורבי יוסי הגלילי נשאר בדבריו אבל אל תחבר אותם אל תשווה אותם הם לא אומרים את אותו דבר אומרת הגמרא הקדושה למקטנאי בוא נאמר שדברי שמואל נתונים במחלוקת תנאים כתוב במשנה שלנו שצ נמצא במקדש כהן מוציאו באמיינו מיד זאת אומרת הוא עדיף לי לטמות את האבנת אבל העיקר שהשרת תצא מיד שלא לשות את הטומ דברי רבי יוחנן בן ברוקה רבי יהודה אומר הכל בסדר אין בעיה שהטומה תישאר עוד קצת ותחכה העיקר אל תטמא את האבנת ותביא כלי שלו מקבל טומא בצבת של עץ מוצי שלא לרבות את הטומ מנסה הגמרא לומר מהיו בעק המפלגת זוהי נקודת המחלוקת ביניהם דמד אמר שלא לשאות בעצם רבי יוחנן בן ברוקה שאומר מיד תפוס את הגרטל תפוס את האבנת ותוציא אותו כסבה מכניס של המקדש חייו וזה כל כך חמור לכן תפוס אותו מיד לא אכפת לי כי רגע אחד אני לא רוצה להשאיר אותו אז תטמא את האבנת אבל לפחות לא ישאר פה טומה ומנדה אמר רבי יהודה שאומר שלא לרבות זאת אומרת שהוא אומר שלא אכפת לי להשאות את הטומאה העיקר שהאבנת לא יטמא כשבה מכניס את שרץ למקדש פטור אז אם כך יש לנו באמת מחלוק דברי שמואל נתונים במחלוקת תנאים אומרת הגמרא לא ממש לא ייתכן לומר דכולל נחייו בניגוד לדבריו של שמואל שמואל עצמו יאמר שבאמת זה מחלוקת תנאים והוא סובר כרבי יהודה זה בסדר גמור אבל אנחנו יכולים לומר שלפי כולם חייו ודבריו של שמואל לא נכונים ואחבק מפלגה המחלוקת ביניהם מה הסבר שאווי טומה עדיף ומה הסבר פוש טומה עדיף פשוט מאוד הם חולקים בסברה רבי יוחנן בן ברוקה אומר לי עדיף לא אכפת לי שדבר אחד יהיה טמא העיקר להעיף מפה את השרץ ורבי יהודה אומר לא אכפת לי עוד דקה העיקר ששום דבר לא יהיה טמא אבל לגבי להכניס שרץ למקדש ברור שלפי כולם חייב על כך שלא כדברי שמואל אלא מנסה הגמרא לומר כהנתאי דתנן מאיכן מוציאין אותו יש מחלוקת במשנה האם מוציאים אותו רק מההיכל אולם בין ההיכל בין האולם ולמזבח וזהו או מכל האזהרה מה אליו אומרת הגמרא בהקמפלגה דמן דאמר מאזרה לא זאת אומרת רבי יוחנן ובוקש אומר מהאזהרה לא מפנים כסבה מכניס למקדש פטור ורק במקום יותר רציני ויותר פנימי שמה אומר רש"י משום כבוד שכינה לא העמידו חכמים דבריהם ולכן נוצאים מההיכל והאולם אבל עדיין מדאורייתא מותר להכניס ולכן אל תטלטל את זה בשבת ומן ד אמר מכולה זרה כסבר חייב ורבי רבי רבי עקיבא שומר מכל העזרה הוא זה שסובר שחייב אומרת הגמרא זה בעזרת השם נראה מחר אמר רבי יוחנן רש"י בעצם אומר שזה מגיע לדחות את מחלוקת הנאים תוספות אומר לא זה נשאר במחלוקת ענאים כמו שאמרנו כאן באמת זה הנקודת המחלוקת ביניהם בין רבי עקיבא שאומר מכולזרה כי הוא סובר שאסור להכניס שרץ לבין רבי יוחנן בן ברוק לבין רבי יו רבי שמעון בן ננס שאומר שמוצאים אותו רק ממקומות קדושים יותר משום כבוד אבל באמת מותר להכניס של תוספות אומר שכך זה נשאר רש"י אומר שמחר נדחה את זה בעזרת השם בואו נסכם מה ראינו בעמוד הנפלא הזה באר הקר אמרנו לא יכול להות שזה בור שיקרו עליה הדברים כי כתוב לא רק בור הקר הזו בלבד אתה רואה שהיה עוד כאלה אלא מדובר בבו נובעת מלשון מקור באר מים חיים ופשוט מאוד עלו דרך שם ואת זה התירו ונשאר מנהג אבותם בעידיהם ראינו שאז שנמצא במקדש מחלוקת בין רבי בין רבי יוחנן בן ברוקה שאומר לתפוס את זה מיד עם האבנת ולהוציא לרבי יהודה שאומר חכה ותביא צבת של עץ העיקר אין לי בעיה להשאות את הטומא אבל לא להרבות טומא לאחר מכן ראינו מחלוקת מאיפה מוציא עזרנו את רבי שמעון בן נס שאמר דווקא במקומות קדושים יותר שזה ההיכל על אולם ובין האולם ולמזבח ורבי עקיבא שמר מהכל גם מהאזרה חוץ מהלשחות איפה שלא מוצאים אותו קופין עליו כלי וראינו עוד שתי דינים של רבי שמעון שנדבר עליהם אחר שזה משלך נתנו לך שלא הצירו אלא משום שבות שמואל מגיע עם דין מעניין המכניס שרץ עצמו למקדש פטור טמא שרץ חייב שרץ עצמו פטור למה כי דווקא מה שיש טהרה במקווה לשרץ אין טהרה במקווה ניסינו לסיים מרבי יוסי הגלילי שאומר שכלי חרס מותר להכניס ולמה הבנו כי אין לו תורה במקווה דחינו ואמרנו לא לא עניין טהרה במקווה אלא פשוט כי הוא לא נהיה אב הטומת כיוון שאין לו טהרה במקווה ולא מזו כיוון שהוא נשבר והוא לא ראוי למדרס יפה ניסתה הגמרא לומר לאמקטנאי שהאם מוציאו בעמינו או בצבת בעצם לפי רבי יהודה אתה רואה שלא אכפת לי שהוא שם עוד דקה כנראה שהוא מתיר להכניס שארץ אמרנו מה פתאום לפי שניהם ייתכן לומר שחייב אסור לא כדבריו של שמואל הם רק חולקים האם עדיף להרבות בטומא ולהעיף אותו מיד או להשאיר קצת את הטומ אבל לא להרבות בטומא לא לטמות אבנת אלא אמרה הגמרא אולי מהסוף של המשנה שנחלקים מהיכן מוציאים אותו שמה כן רואים מחלוקת תנאים שרבי שמעון בן הנס שאומר מוציאים אותו רק ממקומות מסוימים סובר שמותר להכניס לא מותר אבל מכניס שלט פטור ולכן לא הותר מדאורייתא להוציא אותו אלא רק ממקומות קדושים מאוד שזה פשוט לא מתאים אז חכמים אמרו תוציא אותו ואילו רבי עקיבא שאומר שמוצאים אותו מכל הדברים כי הוא סובר שאסור ובעצם כך נשארנו מחר נראה לפי רשי בכל אופן את הדחייה על כך בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר ואני חייב מילה אחת מחר זה היום הגדול. אני מבקש מאוד מכל אחד ואחד להתכונן ליום הזה כמו שצריך, להכין מה שצריך, להתענג בתענוגים, ברבורים, סלב ודגים, יין טוב, כל מה שצריך, לעשות את זה בצורה הכי טוב הכי טובה שיש. יכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות השם עם האוזכם כי קדוש היום לדונינו. זה לא פשוט לסיים את המסכת הזאת שמחה אדירה והתרגשות גדולה. בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. מקווה שתצליחו להירדם עם הפרי התרגשות בבטן. בהצלחה. [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: