העמוד היומי מסכת פסחים דף סג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סג עמוד ב

סוכים דף סג עמוד ב נתחיל בעמוד א' שורה שנייה מלמטה ראינו את המשנה במבואר האיסור של לשחוט קורבן פסח כאשר יש חמץ ברשותו ונראה כעת את הפרטים של האיסור הזה בפסוק כתוב לא תשחט על חומץ דם זיבחי ולא יעלין לבויקר זבח הפסח אומר רבי שמעון בן לוקיש לאמנוכי ועד שיהיה החומץ לשכט או לזורק או לאכ בבני החבורה דהיינו למרות שהפסוק אומר בעלמה לא תשחט על חומץ משמע כל חומץ שהוא שנמצא באזורה אפילו לאדם אחר שלא קשור לקורבן גם כן עוברים על הלו מחדש או שלו כישלו זה דווקא אם החומץ שייך או לאחד מבני החבורה דהיינו בעלי הקורבן או לשוחט כיוון שאומר רש"י הגמרא לקמן מן תביא שאנחנו מקישים בתחילת הפסוק לסוף הפסוק לא תשחט ללא ילין מי שמצווה לא ילין שזה כולל את הכהנים שצריכים להקטיר את האימורין אז מי שמצווה על זה הוא מצווה גם על האיסור שחיטה שלא יהיה שלא יהיה חמץ ברשותו אז אנחנו מדברים גם על השוחט וגם על מי שיזרוק שזה אנחנו לומדים מדם זגחי שהפסוק כותב שזה משמע הדם שזורקים אותו אז משמע שמדובר על מי שזורק דהיינו הכהן שזורק אומר רש"י אם יש לאחד מהם חמץ כולם עוברים בלב ממשיך אשלוקיש עוד פרט ועד שיהיה אמוי באזורה דהיינו מתי עוברים לא כשיש לו חמץ ברשותו בביתו אלא כאשר החמץ נמצא איתו באזורה רבי יוחנן אמר אף על פי שאין מוי באזורה רבי יוחנן חולק על הפרט השני ואומר אין צורך שזה יהיה איתו באזורה ומיקו מפלגי מה המחלוקת האם צריך שהחמץ יהיה ברשותו או לאמ בעל בסמוך כו מפלגה אם נאמר שם שם נחלקו כשהתורה אומרת על חומץ בכל מקום שהתורה נוקטת לשון על האם הכוונה דווקא שנמצא בסמוך ממש או לא דרב שמ בלא כיסבר על בסומוך ולכן צריך שזה יהיה בתוך האזרה ורבי יכול סבר לא בעינין על בסומוך והוא יפליגו בו חדזמנה לכאורה אם ככה אם בזה תלוי מחלוקתם מדוע צריכים לכתוב את זה שוב כאן הרי זה כבר מחלוקת שראינו אותה בין רשלוק לרבי יוחננו דתנן אשכת תוידו לפנים ולחמו חוץ לחומו הרי קורבן טוידו שאדם מביא עד נס שהיה לו או מתנדב אז הוא מביא קורבן ולחמים לך מטוידו הקורבן מקדש את הלחמים מה קורה במקרה שהקורבן נשחט אבל הלחם נמצא חוץ לחומס ירושלים לא יקודש הלחם זה לא מתקדש כיוון שזה לא נמצא בתחומי העיר אבל מה היא חוץ לחוימו ועל זה מבארת מבארים המוירועים מה כוונת המשנה לומר חוץ לחומס שאז לא קדש עליכם הבא יכול לומר חוץ לחומס ביס פגי אבל חוץ לחומס זור קודש דהיינו חוץ לחומת פגי שזה המקום שהוא מקודש שחי ירושלים שהם מקודשים כאשר זה נמצא במקום שאסור באכילת קודשים שאין לו את קדושת ירושלים שם זה לא מתקדש על ידי שחיטת הקורבן אבל אם זה נמצא חוץ לחמת האזור בתוך ירושלים קודש ולא יהי בעינין אל בסומוך לא צריך כשהתורה אומרת על היא לא מתכוונת אם אל תודו יקריבנו וכתוב את הלשון על זה לא צריך שזה יהיה בסומוך ולכן גם אם זה חוץ לאזור זה עדיין מתקדש אב שם ולא כשומר אפילו חוץ לחומזור לא יקודש כוונת המשנה לומר שגם אם זה חוץ לחומת האזהרה גם כן זה לא לא מתקדש צריך שזה יהיה בתוך האזרה על מבנן על בסומוך אז אם אם כך כבר ראינו שהם נחלקו אז ודאי שהוא הדין כאן שכתוב לאט שחטל חומץ ודאי שיהיה את אותו המחלוק מחלוקת למה צריך לכתוב את זה שוב אלא בהתראה סופק מפליגה אלא צריך לומר שהמחלוקת ביניהם כאן היא נושא אחר מה קורה בהשרה סופק דהיינו כאשר באים עדים ומטרים באדם כדי ש יוכלו להלקות אותו כיוון שהוא עבר במיזיד אנחנו צריכים שזה יהיה התראת ודאי כך סובר אחד מהם דהיינו מה קורה בהתראה שאנחנו לא בטוחים שהוא עובר רק אומרים לו תדע אם תעשה ככה וככה אז אתה תעבור עליו. כמו כאן אנחנו יודעים שיש לו חומץ בביתו. אומרים לו, "אל תשחט את הפסח, כל עוד יש לך חומץ בביתך." האדים לא יודעים בצורה בטוחה שהפסח, שהחומץ עדיין קיים ברשותו. יתכן שביאו אותו, ייתכן שאכלו אותו. אם כך זה אשרוע סופק. על הצד שיש חמץ ברשותך, תדע לך שיש לו. האם הסרועה כזאת מספיקה כדי לחייב אותו מלכס או לא? ממילא אם היא לא מספיקה לכך סובר רשלוקיש צריך להתרות פה דווקא בצורה שזה ודאי לכן אנחנו מצריכים דווקא שהחומץ יהיה איתו באזורה ואז הם רואים את החומץ ששייך לו ועל זה הם מטרים ואומרים תדע לך עכשיו שאתה שוחט את הקורבן אתה עובר על איסור לאסיש לך צל חומץ שואלת הגמורה גם זה עונה מפליג בוחה דזמנה גם זה כבר מצינו מחלוקת רבחןשלוג במקום אחר ואין חידוש בכך דיתמר שבועה שאוכל כיכר זו היום ועבר היום היום ולא אכלה. אדם נשבע שהוא יאכל את הכיכר הזאת. באו שני עדים ואמרו לו תדע אם אתה לא תאכל אתה תהיה חייב מלכס. אתה עובר על שבועה. אבל כל עוד שהם מטרים בו ואיזמן ביום לא בטוח שהוא יעבור. אומרים לו אם לא תאכל אבל הוא עדיין יכול לאכול. אז אשרה סופק. רבי יוחנן אמר שם ולא קש דמות רבי אינו לא יקה. שאלה למה לא ילכה? רבי יוחמ אינו לא יקה משום דביליוב שאין בו מיסה. כלב שאין בו מיסה אין לא קיינו לו. הרי איך הוא עובר על הלו? ברגע שהוא לא אוכל, הוא לא צריך לעשות איזשהו מעשה כדי לעבור ולהתחייב על השבועה. ממילא אומר אומר רבי יוחנון יש כלל לו בלי מיסה אין על זה מלכס אבל אשר הסופק שמו אשרה מצד האסרואה לא מפריע לרבי יוחננון להביא לו מלכס מצד שזה אשר הסופק שוקשמנו לא קים שדשרה סופק ואסורה הסופק לא ישמור אשרה אשלוקיש פותר אותו ממלקס מצד שזה אשר הסופק אתם לא יודעים בצורה בטוחה שהוא לא יאכל את זה אתם רק אומרים לו אם הוא לא יאכל אבל לא שאין בו מיסל לא הגנו לו מצד הלאה רב שאין בו מיסה זה לא סיבה לפתור אותו ממלקס כך נחלקו אז אם כך שוב מדוע צריך לכתוב כאן את המחלוקת שהבורשלוק יש לגבי חומץ האם זה צריך שיהיה בעזהרה או לא אם זה תלוי בנידון אשרו הסופק שמו אסרוה או לא אומרת הגמרא אמרי לאילום בעל בסומוך כמפלגן נחזור לאפשרות הראשונה שהמחלוקת בעיניהם היא האם שכתוב על חומץ זה הכוונה בסמוך וצריך שזה יהיה בתוך העזהרה או לא שאלנו כבר מצינו את המחלוקת לעניין תוידו וצריכה דיפליגו לעניין חומץ אבמינ בהו דקומה רבי יוחנן דלא בינן על בסמוך שם דיסורו כולכדס אייסי הייתי אומר דווקא לגבי חומץ רבי יוחנן בא ואומר אני לא צריך שהחומץ יהיה איתו באזהרה לא צריך שזה יהיה בסמוך כיוון שסוף סוף יש פה חומץ זה אסור ממילא אם התורה עושה שיהיה חומץ בזמן השחיטה אין צורך שזה יהיה בקב בקריבת מקום אבל לעניין כן מקדש לחם לקודש שלא בפנים מה שאין כן לעניין קידוש הלחם כאן יתכן שרבי יוחונון הםמו לרב שם בלוקיש דבנל בסומוך דייסה גבוהי קודש אילו לאי קודש פה הייתי אומר שרבי יוחן מודה שצריך שהלחמים יהיו דווקא תוך האזרה דלא כחומץ ולמה מדידה והכלי שורש כמו שמצינו כלי שורש שמתקדשים מתי הם מתקדשים רק שהם נכנסים לפנים נעזהרה אז הוא הדין כאן הלחמים מתי התקדשו דווקא שהם בתוך האזרה אז הייתי מחלק בין חומץ ל טוידו לכן צריך צריכה אז שנכתוב רק את המחלוקת של טוידו ואז נדע שאם רבי יוחנן בן טוידו אמר שלא צריך שזה יהיה בסמוך לא צריך שהתוידו הלחמים יהיו בתוך האזור כל שכן בחומץ אומרת הגמורה וגם זה לא יספיק וישמינה לעניין מקדש לחם אם היית כותב רק לעניין תודה ואמינה באח קומר ש בן לוקש דבנל בסמוך הייתי אומר להפך שרשלוקש דווקא שמה חלק ואמר שצריך שלחמיו בתוך האזרה דיסי גבוהי קודש אילוי לאי קודש כמו בכלי שורס צריך שזה יהיה בתוך האזרה לכן בלחמים הוא אומר גם שצריך שזה יהיה בתוך האזרה אבל לעניין חומץ מדל לרבי יוחנן דלא בעניין על בסמוך דיסור וכל דיסה איסה צריכה זאת אומרת זה לא כלל מוסכם שתמיד כתוב על זה הכוונה לבסו סמוך אלא ברגע שיש לנו סיבה לחלק אז היינו מחלקים ביניהם ולכן צריך להביא גם את המחלוקת לעניין לחמיטוידו האם צריך שזה יהיה בסומר בתוך האזהרה או מספיק לפני מחוזביספגי וגם את המחלוקת לעניין החומץ שהוא שוחט את הקורבן פסח האם צריך שזה יהיה בתוך זרה או שמספיק שזה נמצא ברשותו בוא נני רב ישעי מרבמי שואל רב ישעיה קושיה את רבמי אין לו לשכת ויש לו לאכול בניח הבורא מה הוא מה הדין אם השוכט אין לו חמץ אבל חד מבורה יש אומר לי בכתיב לא תישחת על חמץ חוטישחט על חומץ לא כתוב הוראה לכהן ששוחט אל תשחט על חמצך כתוב על חמץ כסיב ממילא זה כולל גם את בעלי הקורבן אומר ליוכי אפילו לאחד בסופו הלונמי אם זו הסברה לרבות גם אחד מבני החבורה אז גם אם יהיה כל חמץ שהוא לאחד מקצה העולם יהיה לו חמץ ברשותו הוא גם עובר לא כתוב חמי יצחו מנין לך לחלק ביןך מני החבורה לבן אחד שלא קשור לקורבן אומר לי מקרו לאטישט ולא יולין יש לנו הקש מהרש של הפסוק לסיפה באותו פסוק כתוב שני עניינים לא תשחט על חומץ דם זבחי ולא יעלין חלב חג יד בויקר אנחנו מקישים אחד לשני לא התישט על חומץ מי הנרדיקאים האלה משום לא יולין אלו שמצווים לא להעניין את הקורבן פסח שזה אומר גם בני החבורה לעניין הבשר וגם הכהנים לעניין הקורבן אז הם מצווים גם לעניין לא התישחט על חומז על החומז שברשותם שלא יהיה בזמן השחיטה ולכן אנחנו מרבים את בני החברורה אבל לא כל אחד שכל אחד שלא קשור לקורבן אומר הפופה לפי העקש הזה אפשר לרבות עוד משהו איל כך כהן אמקטירס אחי לב אובר בלאיסעשה אויל וישנו בכלל לאנסימורין זאת אומרת חוץ מהכהן ששוחט והכהן שזורק יש גם הקטרת אימורין והקטרת אמורין הזאת לכאורה לפי הלימוד הזה אפשר להקיש גם כן כי גם שם כתוב לא יולין לעניין הקטורת שאסור להלין ולהמתין עם ההקטרה של האמורין עד הבוקר אז אם ככה גם הוא מצווה ולא סייש חד רשי אומר שזה בעצם אמנם לא יולין אחר אבל נקיש לא יולין ללא יוולין ואם כן נרבה גם את זה ממשיכה הגמרא תניקה בסדר רב פופה השכת הפסח על החומץ אוי ורבי לאיס צעשה יש לי ברייסה ששם נראה את מה שרב פופה חידש שגם המקטיר בנוסף לשוחט ולזורק אחד מבורה הוא גם עובר אם יש ברשותו חמץ הם עושה בזמן שהוא לשיכת אוזרקו לאכול בני החבורה היה לאחד בסוף הוילום אין זקוקי אם הוא לא קשור לקורבן זה לא עוברים על יסולה ואחד השכת ואחד הזירק ואחד המקטיר חיוב כאן רואים כאן בברייסה שמוזכר גם מקטיר אבל המולקת את העוף בארבוס אינו עבר ולא כלום דהיינו לעניין מליקת העוף אדם שמביא עוף למליקה ביד אין ולא יהיה כלום למה אנחנו מדברים על עוף אומר רש"י כיוון שבדרך כלל אחרי חצות ביד לא הקריבו שום קורבנות התעסקו רק עם קורבן הפסח אבל יש הלכה שהזכרנו אותה לאיל שאם אדם מחוסר כיפורים והוא צריך להביא קורבן כדי שיהיה מותר לו לאכול בקודשים כיוון שהוא מנוע מלאכול את קורבן הפסח בערב והוא מחוייב מדין קורס להביא קורבן פסח מתירים לו להביא את הקורבן שלו גם אחרי תומית שבנו הרבים למרות שאחרי תומ של בן ארבעים אסור להביא שאר קורבנות נטיר לו את זה וכפי שהזכרנו את זה לא ממילא אנחנו מדברים כאן מאחוס הכיפורים למה אנחנו מדברים על עוף אומר רשי כיוון שרוב אלו שם אוחוץ כיפורים מביאים עופות שזה כוללת זב זבה ויולדת בין אני בין עשירים ומצורר עוני זה אז ממילא לכן דיברנו על העוף ועל זה אנחנו אומרים שהוא לא עובר בלא כלום כי מליקה נראה לקמן מה הסיבה שהוא לא יעבור הגמרא לקמן תעמיד את זה עליבד רב שמן ולמרות שעל שאר הקורבנות כן אמורים לעבור כאן הוא לא יעבור כיוון שכמו שרב שמן אמר במשנה שביד בניסן חייבים את האיסור שליו לא הסי חומץ דם זבחי רק על קורבן פסח ולא על שאר קורבנות אבל לא מצד שמליקה לא שמה שחיטה שואלת הגמורה ורומיני יש לי לכאורה סתירה מבריסה אחרת שם מבואר לא כמו הבריסה הזאת השכת ספסח על חומץ עבר בליסה אדם ששוחט על חומץ עובר בליו רבי דוא מרפה התומד כמו שראינו במשנה שהוא מרבה גם תומ שבנו 40 שיסרו לא לשחוט על החומץ אומרו לו אלא אומרו לו בפסח בלבד אתה נקולק שהאיסור נאמרק לעניין קורבן פסח לא לעניין טומיד ממשיך משיכה בזמן שיש לה שיכת או להזירק או לאחבורה היה לאכול בסוף האילום אין זוקלוי ואחוד השיכט ואזירק ואחוד המוילק ואז זה חיו כל אלו יהיו חייבים כאשר יש ברשותם חומץ אבל הכומץ זהסמין חונבר בלאיססה למרות שאנחנו מרבים גם מולק בכל אופן לגבי קומצת המנחה זה ודאי לא בכלל לאטיש חז ולא יעברו עליו מסיימת הבריסה אמר רקסימורין אין אובר בלאיסעסה עד כאן דברי הבריסה ולכאורה כאשר מליקה מליקו כאשר הקטורה הקטורה יש פה ספירה בטרטה גם בדין של מליקה בבריסה הראשונה ראינו שלא עוברים על מליקה וכאן כתוב איך עוד מוילק שכן עובר וגם לעניין הקטורת בבריסה הראשונה ראינו שהוא כן יעבור משום שהוא בכלל לא יולין ואילו כאן כתוב בסיום הברייסה אמקטרסמורין אין עבר בליו אונה גמורה ולתעמיך לפי שיטוסכו שהבריסה הזאת מתוקנת תיק שלו אי גופה איך אתה מבאר את גוף דברי הבריסה דקטוני לא בפסח בלבד הבריסה בתחילתה אומרת רבי ד מרפתומ אמרו לו לא יאמרו לא בפסח בלבד קורבן תומיד שבנו ארבים לא יעברו על זה על איסור שלאסישחט כיוון שהאיסור נאמר רק בקורבן פסח ועודתני בהמשך הבריסה כתוב אחד השכת ואחד הזיק ואחד המילק ואחד המזה איך נכנס נעס פה שגם במוילק יעברו. אם אתה מדבר על קורבן תומיד, על קורבן של פסח בלבד, לא שייך מליקה. מליקה זה בעוף. כמובן פסח זה בבהמה לידי שחיטה. אז לכאורה דברי הברייסה עצמם צריכים ביאור. ולכן נגיע ליישב את הבריסה וזה יתרץ גם את הסתירה ביניהם. אלא או ואור רב שימ. צריך לומר ששתי הבריס זה בשיטת רב שימ שאותו הבאנו במשנה בסג עמוד א'. והוא סובר שמתי יש איסור שלא הצי חט על חומץ דם זבחי ביד בניסן האיסור רק על קורבן פסח בשאר אמות הפסח יש גם את האיסור על כל שחיטה ראויה על כל קורבן כשר יהיה את האיסור שלא יסחט ממילא הקטורה הקטורנ אומרת הגמורה באמת הכל זה עליב דרב שימן מליקה מליקה לא יקשה כאן בוסו כאן וכולי של מועד תחילת הברייס דיברנו ביד בניסן ועל זה אמרנו לא אמרו לו בפסח בלבד ביד בניסן זה רק בקורבן פסח בלבד והמשך הבריסה שכתוב בחוד המוילק כאן בכולי של מועד עברנו לדבר על שעה ימות הפסח ואז אנחנו אומרים שגם במוילק יהיה חייב כיוון שסוף סוף חייב על כל קורבן שהוא כשר אם הוא מקריב אותו כשיש חומת ברשותו הקטורה הקטורנמל קשה ליישב את הסתירה של הבריסה גם לעניין הקטורה בדרך הזאת תנועי זה שני תנו תנועים שנחלקו בדעת רב שמל דיקמקש הקטור לשחיטה ומדלא מקיש נחלקו האם יש את האקש הזה של יולין ללא תשחת ממילא הבריסה השנייה שכתוב שהמקטיר לא חייב זה היא סוברת שלא אומרים את העקש של אויולין לרבות גם את מי שמקטיר אמוין ולכן אנחנו נרבה רק את מי ששוחט זורק ומולק אבל לא נרבה את מי שמקטיר את האימורים אז אם כן ראינו כאן את המחלוקת של רבי וחנן ברשלוקיש שלוקיש קודם גמול אמר שלמי צריך שיהיה חומץ ברשותו או אחד מהחבורה או השוחט או הזורק ואומר יש לו כי צריך שיהיה אמו באזור הבחונה סובר שלא צריך שיהיה אמו באזורה ניסינו לומר שהם חולקים בעל בסומוך שאלנו שהם נחלקו כבר לגבי לך מטוידו ניסינו לומר שהם נחלקו לגבי אסור הסופק שאלנו שהם נחלקו כבר לעניין שבועה שהואכל כיכר זו היום ומסקנת הגמרא שבאמת הם נחלקו לעניין על בסמוך ויש צריכוס שלמה צריך את המחלוקת שלהם גם לעניין לחמיטודה וגם לעניין חומץ רבי יש שאל את רבמי כלפי מי אמור ההלכה שלישחת מה קורה אם לאחד בני החבורה יש חומץ אמר לו כן יהיה חייב מצד שלא כתוב על חמץו אלא על חומץ ולמה דווקא אחד מן החבורה ולא כל אחד מן העולם כי אנחנו מקישים את זה ללא יוולין ממילא אנחנו לא מרבים את כולם פה ואמר לפי זה גם מי שמקטיר את החלב הוא גם בכלל לא ילי בנוסף לשוחט ולזורק והבאנו ברייסה כמות הבאנו סתרה בין שני הבריסס ברייסה ראשונה כתוב שמליקה אין בה שמליקה אין בה איסור של לאסיש חט ובריסה השנייה כתוב שגם במליקה יש סתירה נוספת לעניין הקטרה אמרנו בבריסה הראשונה שהמקטיר חייב הבריסה השנייה כתוב שלא חייב תריצה הגמרא זה הכל עלי דרב שמ הבריסה הראשונה דיברה על עניין יד בניסן ואז אנחנו באמת מחייבים רק על קורבן פסח בלבד לכן במליקה לא יהיה חייב אבל השנייה דיברה לעניין שמות הפסח שחייבים גם על כל הקורבנות שהם כשרים ולכן גם במליקה יהיה חייב זה בכלל שחיטה בעניין הקטרה אנחנו אומרים שזה תלוי נחלקו שני תנועים עליבד רב שימן האם יש את העקש שלי וממילא מרבים גם את מי שמקטיר שהוא גם מצווה לא להלין את את האימורים עד הבוקר או שלא מקישים את זה וממילא המקטיר לא יהיה חיה מצד לאסיסחט.
לצפיה בתכנים נוספים: