העמוד היומי מסכת פסחים דף סג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סג עמוד א

סוכים דף סג עמוד א נתחיל בסב עמוד ב שורה חמישית מלמטה תניה ראינו במשנה בדף סא עמוד א שאם אדם שחט קורבן פסח לשם נימולין ולשם ארלים למרות שמורבים כאן ארלים שהם לא רואים לקורבן פסח זה לא פוסל את הקורבן כיוון שכל עוד מעורבים כאן כשרים אז אין בזה פסול הבאנו לכך את המקור בגמרא נראה כעת ברייסה בשם אחרים שחולקת על המשנה תני אחרים או אמרים הגדים מולים להריילים כושר ארילים למולין פסול אחרים סוברים זה תלוי מה המחשובה שלו הייתה הראשונה אם קודם הוא חשב להרעילים זה פסול אם קודם הוא חשב למולין זה כשרואלת הגמרא מה הסברה לחלק מה שני מולין להרלים דקשר לכולור לבנן וליקה למה כאשר הוא חשב קודם למולין אתה מכשיר למרות שמעורבים כאן גן ארלים כיוון שאתה סובר שהפסול הוא רק כאשר זה רק לארלים אבל אם מעורבים כאן גם נימולין זה כשר אז אם כן ארילין למוליין נמי כול אורלה בינן וליקה אז גם אם הוא הקדים את הארילין לפני המולין עדיין סוף סוף מעורבים כאן מולין ואם כן למה לא להכשיר אומרת הגמרא למקוסבר אחרים צריך לומר ששיטס אחרים היא בעניין שנחלקו בזה הבא ורובה במסכת זבוכים מתי נחשב האבוידו של השחיטה באיזה שלב זה נמצא התורה ציוותה לנו בשחיטה לשחוט שני סימנים מספיק גם רוב שני סימנים דהיינו קנה וושת האם לאורך כל השחיטה זה נחשב שם של אב סשחיטה או שרק בגמר ברגע שהוא מגיע לסוף של רוב שני הסימנים אז זה נחשב ה הבויד של השחיטה נפקמנה עניין המחשובה שלו מתי חל המחשובה שהוא צריך לחשוב לשם כשרים או להפך מתי חל הפיגול אם הוא חושב מחשבה שהיא פוסלת האם זה צריך להיות זה חל רק בגמר השחיטה או שיש לזה זמן לאורך שני הסימנים אז למקוס סבר אחרים אינו לשריטו אלא לבסוף. לכאורה נצטרך לומר שהאחרים סוברים שהשחיטה היא בגמר השחיטה. רק בגמר שחיטה של רוב שני סימנים זה נחשב לאבידס השחיטהו כדרובה דומר רובה עדיין מחלוקס כדברי רובה שאומר במסכת צבוכים שעדיין יש מחלוקס וכדי לבאר את המשפט הזה ניכנס לאריכות שרשי מביא ונקדים בעצם את ה חלק שרשי מביא כאן ממסכת זבוכים יש מחלוקת ידועה שכבר דיברנו על זה בעבר רב מאיר ורבי יויסי כשאדם אומר על בהמה הרי אחרי זה תמור הסוילו תמור השלומים רבי מאובר הולכים אחרי הלשון הראשון וזה יהיה קורבן אוילו רבי יוסובר אף בגבר דבור דונדפס ומילא יש פה גם אוילו וגם שלומים יצטרכו למכור את זה ולהביא בדמי הבהמה קורבן אוילו ושלומים כעת נחלקו הבאי ורובה מה קורה כשמהתחלה הוא הגדיר ואמר הרי זו חצי חצי אוילו חצי השלומים האם הסברה של רבי מאיר וכך סובר רובה שכל מה שרבי רבי מאיר אמר שתמור הסלו תמוע השלומי זה חלה לאילו כיוון שאדם בעצם כשהוא אומר אוילו אז זה קדוש הסגוף שחלה על אוילו כעת הוא לא יכול לשנות את זה לשלומים ממילא גם כשהוא אמר חצי אוילו יש הלכה שאם אדם הקדיש רק איברים מסוימים של הבהמה לקדושס אוי לא אם זה איברים שהנפש של הבהמה תלויה בהם אז זה פש הקדושה מתפשטת בכל הבהמה ממילא כשהוא אמר חצי אוי לא כבר נתפס כל הבהמה כשאמר חצי שלומים כבר אי אפשר לחזור בו ו לשנות את זה לאווי ואמילא אומר רובה רבי מאיר יסבור גם במקרה הזה שתפוס לו שונרישון וזה יהיה קורבן אויילו מה שאם כן הבעיה חולק ואומר לא במקרה הזה רבי מאיר מודה לרבי יוסי שאף בגמר דבור עבודו נתפס וזה יהיה גם אוילה וגם שלומים ויצטרכו למכור את זה ולהביא בדמיין אוילו ושלומים מדוע? כיוון שמסביר הביי כל מה שרב מאיר אמר שתפוס לשון ראשון כיוון שהוא סובר שאדם שהקדיש בהמה הקדוש הגוף לא יכול לחזור בו ולכן כשהוא אמר איזה תמוע הסווי תמור השלומים אני מסביר בדבריו שבתחילה כוונתו הייתה לומר תמורה סוילו אחרי זה הוא חזר בו ואמר תמורה השלומים הוא לא יכול לחזור בו אבל אם מראש הוא הגדיר ואמר חצי אוי לא חצי שלומים אז אין פה חזורה ולכן שניהם צריכים לחול ולכן לא אומרים שהולכים רק אחרי הלשון הראשון רובמקשה על דברי הבאה ממחלוקת נוספת שנחלקו רבי ד ורבונון מה קורה כשאדם שחט ואמר אני שוחט על מנת לאכול כזית אחד חוץ לזמנוי כזית אחד חוץ למקומוי רבי דוסבר כל עוד שהכזיס חוץ לזמנוי הוא הראשון הרי זה פיגול וחייבנו עליו קורס וכמו שהזכרנו כבר קודם שאם אדם שוחט עם מחשובת שחוץ לזמנוי זה קורס חייבים לוב מצד פיגול אבל זה דווקא עם קורבתי כמצב סווי דהיינו שלא מעורב כאן מחשבה נוספת וממילא כאן במקרה הזה אומר רבי יהודה סוף סוף כיוון שאנחנו מתייחסים לתחילת דבריו כי רבי יהודה סובר כרבי מ ש בתחיל זבורו תפוס לשון ראשון ועם אלא מסתכלים על על הכזית שהוא אמר שזמנוי ממילא זה פוסל ולמה כיוון שרוב הסובר שאינו לשחיטו אלא לבסוף יש מחלוקת לגבי שחיטה שאדם מצווה כמו שהזכרנו לשחוט רוב שני סימנים סובר רובה שהשם של השחיט או מתי המחשבה פועלת מתי היא חלה בגמר של השחיטה ממילא בגמר של השחיטה כשהוא אמר כזאיס חוץ לזמנוי בעצם הוא פיגל כאן וממילא סובר רב יהודה כל עוד שהמחשבה הראשונה היא מחשבה של חוץ לזמנוי אז זה מה שתופס ולא מתייחסים על המחשבה השנייה זאת אומרת שרבי דה חולק על מה שחומים סוברים שאם מעורב כאן מחשבה נוספת של חוסם קומוי זה פסול זה לא קורס אלא זה פיגול רגיל אבל אין בזה קורס ולא רבי דסובר כיוון שהלשון הראשון הייתה חוץ זמן ממילא אז זה כן נחשב לעיגול בכל אופן מוכיחים מכאן ש אומר רובה להביבה כשהוא אומר כזיס חוץ לזמנוי וכזיס חוץ עם קומוי לכאורה זה דומה למקרה שאנחנו מדברים עליו שהוא אמר חצי או לא וחצי השלומים כי גם כאן יש הרבה כזה עיסים בבהמה והוא דיבר רק על חלק ממנה אז אי אפשר לו לומר שיש פה חזור מדבריו ובכל אופן סובר רב יהודה בשיטת רבי מאיר תפוס לשון ראשון ולכן כל הבהמה נחשבת לחוץ לזמנוי למרות שהוא דיבר רק על כזית אחד זאת אומרת שאנחנו לא אומרים זה מצד שהוא חוזר בו מדבריו לכן תפס לשון שוים אלא מצד שמתפשט הבהמה הקדושה וכל הבהמה ממילא הוא הדין בחציו אוי לו חצי שלומים כל הבהמה תהיה אוי לו עלי בדר שסובר תפוס לשון רישה הבאה בא ועונה לדברי רובה לא אפשר לומר שבאמת יש נע לשחיטו מתחילו ועד ציף זאת אומרת שם ששחיטו זה לאורך כל שני הסימנים וכאן הוא שחט סימן ראשון הוא חשב על כזיס חוץ מזמנוי סימן שני הוא חשב על כזיס חוץ ממקוהמוי ממילא אומר אומר הבייה וזה נחלקו. רבי יהודה אומר סוף סוף כיוון שהסימן הראשון הוא אבוידו בפני עצמה אז נכון שבסימן השני נכנסה כאן מחשבה נוספת אבל זה לא פוסל מספיק לנו מחשובה באבוידו אחס בשביל לפסול את הבהמה זה שבעבודות הבאות יהיה מחשבות אחרות זה לא מוציא מדי הכלל שקורב המטריק מצווס זה לא נחשב שתערב כאן מחשבה נוספת חוץ חוץ מהפיגול כיוון שיש פה אבוידו אחד כל סימן נחשב לאווידו ויש פה בעצם אבוידו שהיא היא מחשב זכות לזמנוי אבל עוד בוננו סוברים שעד סוף שחיטת עד סוף תהליך ההקרבה צריך שלא יכנס כאן שום מחשבה נוספת מכיוון שיש פה מחשבה עלכזית נוסף שהוא יהיה חוץ ממקמוי ממילא לכן אין פה קורס על הפיגול הזה אבל לאלום זה הכל בגלל שאנחנו אומרים שישנו לשחיטו מתחילו והצויף אבל אין חנמה זה לא מצד שתפוס לשון רישון אז אנחנו אומרים מתייחסים רק לתחילת דבריו ולא לסוף דבריו אלא בגלל שרבי זס חולק על רבוננו ואומר מבחינתי זה שבסימן הראשון הוא חשב חוץ לזמנוי זה מספיק כדי לפגל את הבהמה ולעשות אותה קורס לכן גם אם אחרי זה הוא הכניס מחשבה נוספת זה לא מוריד מהחיוב קורס שיש פה הגמורה כעת רוצה לומר לכאורה המקרה שלנו שאנחנו רואים שתלוי אם הוא הקדים מולין להרילים או הרלין למולין צריך לומר ששם ששחיטו זה כדברי רוב זה רק בסוף השחיטה ממילא יש לנו זמן מאוד מוגבל של שם אבוידו של השחיטה ובזמן הזה אי אפשר לחשוב גם על הרעילים וגם על המולים זה זמן של מעיד שנייה הגמר של רוב שני הסימנים שאז בעצם מסתיימת התהליך של השחיטה ואם כן לכן אנחנו אומרים שאם הוא הקדים הריים אז הריים תפס המולין לא אבל אם הוא הקדים מולין אז המולים תפס ולכן זה יהיה כשר זה ההבדל את מי הוא הקדים קודם אז מכוסבחירים אינו לשחיטו אלא לבשרף השחיטה היא רק בגמר השחיטה וממילא רק אז מועיל מחשובה ולכן הזמן הוא מאוד מוגבל וכדרו ודומרו ועדיין מחלוקס כמו שאמרנו שזה שיטסרובה לגבי המחלוקת של רבי מאיר ורבי יויסי שגם במקרה שהוא הגדיר חצי אויל חצי השלומים אז הוא סובר שעדיין לרבי מאיר נאמר דפלשון ראשון למרות שהוא מראש הגדיר לא את כל הבהמה אלא רק חציו וכמו שרוב הענה להביא הקשה על הבהיה ממה שרואים מכזיס וכזיס ושם הוא בונה את זה על כך שאנחנו אומרים אינו לשחית לבסוף ממילא אלכך הקדים מולין להרילים מולין חייל להרילים לא יחילה הקדים הרלים למולין הרל חייל מולין לאחלה אומר אומר בי תראת הגמרא אומר רובה מתקנים ממקום רבי רובה לאי לא לומסבר אחרים ישנה לשחיטו מתחילו צב אין מכאן הכרח למה שאנחנו אומרים שאין לשחיטו ללב בסוף אלא אפשר לבאר את שיט הסכירים גם אם נאמר שישנו לשחיטו מתחילו והצויף ואחמ מהסכינן כי גון שגומר בלייב בולט רביו בין למולין בין לארלים והוציא בפיב להריים ולא הספיק לומר למולין עד שנגמר שחיטו בהריילים הוא בראש חשב גם על מולין גם על הריילים אבל בפיו הוא אמר רק את הריילים ממילא בזה הם נחלקו באופליגה דרמי סבבה בינפי וליבישוב בונוס בינפי וליבושישובין רבונו סוברים רבונו זה המשנה שלנו שהכשרנו גם אם הוא הקדים מולין, גם אם הקדים הריילים, זומים שזה כשר. כיוון שסוף סוף מחשבה שלו הוא חשב גם על מולין וגם על הרילים, ממילא זה משפיע. נכון שאם אדם אומר דיבור, אומרים הראשונים, אם אדם אומר בפיו דבר שהוא הפוך ממחשובה, אז אין חינם הולכים אחרי פיב ולא אחרי הדיבור. אבל כאן זה לא הפוך מהמחשובה. לא הפוך. המחשבה לא הפוכה מהדיבור אלא במחשבה הוא חשב להכניס גם את המולין ויתכן שבפיב הוא לא הספיק עד שנגמרה השחיטה לומר גם את המולין אז זה לא סותר זה לא מחשבה שסותרת ולכן אנחנו נחשיב את זה יש פה מולין והרילין כי סוף סוף בשביל לומר שיש פה רק הריילים אז אין לי בויישובה בלב הוא לא חשב רק על הרילים הוא חשב גם על המולין ואילו החירים שכן תלו את זה את מי הוא הקדים הם סוברים שלא ש לא יבינן פי ולי בשובן ולכן אנחנו אומרים שהמחשובת שלו לא קובעת כאן אלא סוף סוף כיוון שהוא הספיק לומר רק את הריילים רק את הראשון שבהם ממילא זה הוא הקובע אז אם הוא הקדים הרילים אז זה פסול אם הוא הקדים מולים זה כשר שואלת הגמורה על התירוץ הזה בעצם החירים אנחנו יודעים שזה שיטס רבי מאיר. רב מאיר נקרא אחרי ואם כן שואלת הגמרא סתירה ממש משנה אחרת שם מבואר בשיטת רבי מאיר סתם משנה סתם משנה זה רבי מאיר שכן בעינין פי ולי בישובים אז איך אפשר לביאר ששיטה שכרם היא בגלל שלא בעינין פי ולי בישובים וכוסבר רבי מאיר לא בעינין פי ולי בישובים האם כך סובר רבי מאיר דהיינו כאן שיט שחירים הורמינו שואלת הגמרא ממשנה בתרומס המתכוון לומר תרומה ואמר מייסר מי ואמר תרומה אדם נתקל בלשונו בראש הוא בא לומר תרומה ובטעות יצא לו מהפה מייסר מה אומרים הולכים אחרי מה שהוא אמר וזה מייסר או לא או להפך או שאני נכנס לב זה ואמר לזה שאני נהנה לזה ואמר לזה אדם מקבל על עצמו בנדר שלא להיכנס לבית מסוים וטעות יצא לו בית אחר מפיו האם הולכים אחרי מה שהוא אמר או אחרי מה שהוא חשב לא יאמר כלום עד שהוא פיו לי בואו שובי כתוב במשנה שצריך שגם מחשובה שלו תהיה על מה שהוא אמר אז אם כן לכאורה סתם משנה כאן שצריך פיב לי בישובים אז איך אפשר לומר ששיט הסכרים בברייסה שלא הבינ פיבי לבישובים בזמן שזה רבי מאיר וסתם משנה זה כרבי מאיר אלא אומר הביה בא הביה ומבאר ביאור אחר במחלוקס בין החירים למשנה שלנו רשאומר סימעון ראשון למולים סיימשיני אף להריים הרשת שאמרנו שהוא אמר למולים ולהרלים עם כושר מדובר אומר הבאה אני כשיטתי שישנה השחיט תחילו ועד צועף אז יש פה שני סימנים שכל סימן אבוידו בפני עצמה ממילא בראשון הוא אמר למולין ובסימן השני הוא אמר גם להריאילים דבסימון שינינמי פתיח ביימולין אז ממילא אין פה סימן שהוא שחט עם מחשוב שרק לריילים אז בראשון יש לו רק מולין זה ודאי קשר בשני מעורבים לו כאן גם את ההרילים וגם את המולין ממילא זה כשר אבל סיפה דאומר סימן ראשון להריים סימן שיני למולין הראשון להרילים אז זה בעייתי יש פה סימן שלם שהוא שוחט ויש על זה שם שש שחיטי כי יש שחיטו מתחילה והצויף ובכל אופן יש פה הוא חשב רק על הרילים סימן שני למולין ובסימן ראשון לא הבטיח מולין אז כיוון שיש פה סימן של הריילים והוא רק להריילים הסימן הראשון נכון? לכן באופן שהקדים את הרעילים כתוב בסיפה שזה פסול אז אם ככה כך נבאר את שיטס אחרים במקרה הזה ואם כן זה לא המקרה של המשנה שלנו ואין כאן מחלוקס והרמי ליטימי דאום המפגל למחצי העתיר אחרים שזה רבי מאיר הם סוברים כמו רבי מאיר לשיטוסוי וראה שמביא את המקור מה הדין אדם שבא להקטיר כוי מץ שהוא עשה מהמינח יחד עם הלבוינו שמקטירים עם המינחו אבל הוא פיגל רק באחד מהם הוא חישב בקטורה של האחד על מנת לאכול מהשיריים למחר הוא לא חישב בהקטרות של שניהם גם של הלבונו וגם של הקומץ האם זה פסול כיוון שמספיק לנו לפגל רק בחצי מתיר שניהם נקראים מתירים ושניהם מתירים את השיריים לאכילה וממילא כיוון שרק אחרי ההקטרה של גם הכהן מץ וגם הלבוינו רק אז ניתן לאכילה הם נקראים מתיר ואז בפעולה הזאת פועלת מחשבה של פיגול אז האם מספיק לפגל רק בחצי מתיר ולכן אם הוא יפגל ויחשוב או בקומץ או בלבון זה מספיק וזה יהיה פסול כך סובר רבי מאיר או שלא צריך לפגל בכל המתיר מכיוון שכאן כל המתיר זה גם כומץ וגם לבואינו והוא חשב רק באחד מהם אז זה לא פוסל כך נחלקו בזבוכים אז אם כן ממשיך הבא ורמלת אדום המפגלים מחצי מעתיר אז לכן כאן גם בשחיטה ברגע שהוא פיגל כמו שכתוב בסיפה וכמו שהביה העמיד את זה שבסימן הראשון הוא חשב רק להריילים זה כבר מספיק כדי לפסול את הבהמה אבל רבונון כן יחלקו יהיה כן מחלוקס ורבונון שלא הביאו את הדין הזה המשנה שלנו מדף סל עמוד א היא סוברת דמר אין מפגחצי מתיר ולכן לכן המשנה לא חילקה ואמרה תמיד ארילים ומולים מולים והרלים לא משנה מי קדם תמיד אנחנו מחלקים תמיד אנחנו מכשירים אה יש פה סימן שלם שהוא שחט לשם הרלים זה לא פוסל כיוון שהפיגול צריך לחול בכל המטיר וכאן המתיר זה עד שהוא ישחוט את שני הסימנים או רוב של שני הסימנים ולכן רק אז זה יפעל כדי לפסול את הקורבן אז אם ככה בזה נחלקו המשנה וה ואחרים אומרת המשנה וכעת אנחנו עוברים להלכה נוספת בהלחזק קורבן הפסח אדם ששוחט את הפסח ויש לו עדיין חומץ כתוב בתורה לא התישחת על חומץ דם זבחי הוא עובר עליו כעת נראה שלוש שיטות של תנועים על מה נאמר עליו שלא תישט על חומץ דם זיבחי אשרדס הפסח על החומץ אב בלאסעסה תנקמה סובר כלשונו של הפוסוק ברגע שאדם שוחט קורבן וי בניסן צריך לבאר כבר את כל החמץ מביתו ואם יש לו עדיין חמץ אז הוא עובר בליו רבי דו אף אטומית רבי דא ומוסיף שגם קורבן אטומי שבנו ארבעים אסור להקריב כל עוד שיש לכהן המקריב חומץ ברשותו והגמרא תבאר מנין רבדל לומד זאת רב שמן זה שיטה שלישית רב שמן סובר שיש לחלק ביד בניסן זמן של הקרבת קורבן פסח אז יהיו חייבים רק על הקורבן פסח פסח. אם הוא ישחט קורבן פסח, בזמן שיש ברשותו חומץ הוא יהיה חייב. אבל שלא יהיה בזמן קורבן הפסח, דהיינו בתוך חג הפסח, גם על זה נאמר, על הזמן של חול המועיד, של יום טב, שאר הימים של פסח. גם על זה נאמר הלו הזה, אבל רק בשחיטה ראויה. רב שמל לשיטוס מכל הש"ס, שהוא סובר שאם יש שחיטה שאינה ראויה, יש איזה פסול בשחיטה. גם אם זה פסול צדדי אז אינו שחיטה אין לזה שם של שחיטה אז הוא לא עובר על סיישט ולכן אומר רב שמעל נכון שיש איסור לו על כל ימות הפסח אבל זה דווקא השחיטה שכשרה וכאן מונה רב שימן איזה שחיטות כשרות ומתי רבי שמון אומר הפסח באבוס לשמוי חיוב אם הוא שחט קורבן פסח על החומץ לשם פסח אז זה קורבן כשר זה שחיטה ראויה אז הוא חייב הוא עובר עליו שלא י לשמוע פה טוב אבל אם הוא שחט קורבן פסח שלא ימו לשם שם שלומים אז הרי פסול אז פטור כי זה שחיטה שאינה ראויה גם אם זה גם אם נאמר לא מצד ההכשר של הקורבן סוף סוף ביד בניסן חייבים אך ורק על קורבן פסח לשם פסח הוא שער כל הזבוכים בן ישמן שלא לשמון פוטור למרות ששאר כל הזבוכים גם במקרה שהוא שחט עכשיו שלומים שלא לשם שלומים זה יהיה כשר רק שלא עלה לשם הביילים לחוייבו משהו תחייב כאן הוא לא יעבור מצד ליסחת כי ביד בניסן סובר רב שמן שהחיוב הוא אך ורק על קורבן פסח לשם פסח אבל שאר הקורבנות גם אם שחיטות ראויות לא יעבור על זה הוא במועד אבל בשעה ימות הפסח לשמו יפוטו שלא לשמוע חייב כאן זה יהיה תלוי האם זה שחיטה כשרה או לא ולכן אם זה קורבן פסח לשמוע לשם פסח זה כבר לא מוידו זה לא הזמן עבר יד אז פטור כי אין פה שחיטה ראויה לא נחשב ללאסישחת שלא לשמוי חירו אבל אם הוא שחט את הפסח לשם שלומים כאן זה כשר כיוון שאדרבה זה מה שצריך לעשות עם פסח שלא הקריבו אותו ביד שמגרימים אותו אחרי זה לשלומים אז יש פה שחיטה ראויה ולכן הוא יעבור עליתי שחט על חומץ הוא שאר כל הזבוכים והוא הדין לגבי שאר הקורבנות כיוון שהם כשרים בין לשמן בין שלא י לשמן אז חיוב הוא יעבור על הלו כי יש פה שחיטה ראויה חוץ מן החטוס ששחוטש שלא לשמור כמו שמבואה בזבוכים שחטוס שלא לשמור זה הקורבן היחיד שפסול אז כאן זה שחיטה שאינה ראויה וממילא הוא לא יעבור על סיישת כי אין פה שים של שחיטה במעשה שהוא עשה אז אם כן ראינו כאן את הבריסה של החירים שתלוי במולין וארילין תלוי את מי הוא הקדים אם הוא הקדים את המולין זה כשר הקדים את הרלילים זה פסול ניסינו להבין את הסברה שלהם באבמינה רצינו לומר כשיטת
לצפיה בתכנים נוספים: