העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד א

[מוזיקה] דף ו עמוד א היום בעזרת השם נזכיר בעמוד שלנו את המושג הידוע שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח הייתי רוצה לשתף אתכם במעשייה נעה שגם יש לה מוסכל נפלא מסופר על אחת מקהילות אירופה קהילה חשובה קהילה עשירה שחיפשה רב לעיר יפה מה יכול להיות יותר טוב מזה היה להם כמה פרמטרים לרב רב מעבר לכך שהם חיפשו שבאמת הוא ידע לפסוק כמו שצריך ויהיה תלמיד חכם וירא שמיים והכל הם חיפשו גם שהוא יהיה איך שאומרים בלשונינו עובר מסך שיהיה לו הדרת פנים שיהיה לו צורה טובה שידע לדבר בצורה טובה שימשוך את העם שיוכל לעמוד מול השלטונות וכדומה וזה חבל מאוד היה חשוב להם יותר מהיראת שמיים שלו בסופו של דבר לאחר שחיפשו ושילמו כמו שצריך מצאו רב ש שעונה על כל הדרישות גם ירא שמיים גם בעל צורה גם בעל קומר גם מדבר טוב והכל הכל הביאו את הרב, נתנו לו את המשכורת שלו, אבל מאותו יום דממה, אף אחד לא הגיע לשאול שאלות, הכל היה בסדר, הכל היה חלק. הגיע השבת הגדול, הם תכננו כמו כל עיר והם בישראל לשמוע דרשה מהרב, דרשת שבת הגדול, אבל הרב לא מפרסם, לא מודעות, לא מראה מקומות, שום דבר. נכנסה משלחת מראשי הקהל הרב ואמרה ילמדנו רבנו, מה קורה? אנחנו מחכים לדרשה. אמר להם הרב, כשחיוך על פניו, כתוב בגמרא וכתוב בהלכה, שואלים ודורשים בהלכות הפסח, אמר להם, במקום שיש שואלים יש דורשין. אם היו נכנסים אליי בני הקהילה בשאלות, שאלות בהלכה, אז הייתי גם עושה את המטלות הנוספות של רב ודורש את היצוגיות הזאת ואת הדרשה הנפלאה לכולם של שבת הגדול. אבל כל עוד ואין שואלים והדלת סגורה וכולם דוממים וזה לא מגיע מאוד אפירת שמיים וידע הלכתי רב של בני המקום, אני גם לא דורש את הדרשה בשבת הגדול. הבינו בני הקהילה את המסר ואנחנו מה? האם אנחנו מבינים את המסר? עד כמה חשוב לשאול על כל צעד ושאל. בן אדם בבית יכול כל כך הרבה לתת יראת שמיים בלב של הילדים שלו כשהוא אומר וואו שאלה טובה בוא נרים טלפון לרב. הרמת טלפון לרב גרמת לילד שלך לדעת שאתה מושטט על פי הלכה שלא הכל אתה יודע לא קרה כלום אבא לא חייב לדעת הכל אבל אבא חייב הילד חייב לדעת שאבא אומנם לא יודע אבל הוא יודע מתי צריך לשאול כמה יראת שמיים זה יכניס בבית ולכן את המסר הזה אני לוקח לעצמי ואולי גם אתם כל דבר שאתה לא יודע לא קרה כלום תשאל רב תרים טלפון תברר גם אתה תדע את ההלכה גם אלה שסובבים אותך יקבלו שיעור בהשקפה ביראת שמיים צורפה אומרת הגמרא הקדושה עכשיו אנחנו מתחילים בדף ו עמוד א ארבע שועות מלמטה אתמול דיברנו מה קורה לגבי חמץ של גוי שהוא לא בדיוק ברשותך שהוא כן שלך ולא קיבלת עליו אחריות וכדומה מביאה הגמרא עכשיו שאלה נוספת לגבי דברים נוספים שיש יד גוי באירוע זאת אומרת זה לא במלואו שלי יש גם גוי האם אני מחויב או פטור שואלת הגמרא באו מני מרבה שאלו את רבא בהמת ארנונה חייבת בבכורה או אין חייבת בבכורה אז קודם כל המושגים ארנונה בעצם היה סוג של מס כמו שהיום המדינה מתערבת לנו בכיס ולוקחת לנו מאם ולוקחת לנו פה מס כזה ופה אחר עד שאנחנו נשארים בקושי עם התוצר הגולמי שאותו הבאנו הביתה שגם הוא נגוס מכל הכיוונים סדנה דער אחדו הדבר הזה לא התחיל היום מאז ומתמיד המלך היה לוקח איסור מן הבהמה ומן התבואה רשי אומר איפה שגרת משה למחוז או המלך של כל האזור היה לוקח מס מהתבואה מהבהמות בקיצור כל 10 כל 10 בהמות הבאת לו בהמה אחת לאותו מלך. אז בעצם ברגע שכך יש יד גוי בתוך העדר שלך. יש שליטה של גוי. עכשיו מה קורה אם יש לי בכור בהדר? מצוות בכור בצון. כשנולד לך בהמה הבכורה, זאת אומרת שנולד לך בכור זכר דווקא אתה נותן אותו לכהן. בזמן בית המקדש הכהן היה מקריב אותו ואם הוא היה בעלמום הכהן היה שומר אותו אצלו ואוכל אותו. זאת אומרת מקריב שוחט אותו ואוכל את בשרו. זה ממון כהן על מלא. בזמן הזה. בעיקרון זה של הכהן. יש מושג שמוציאים מחברו עליו הראיה וכולו, אבל בגדול זה ממון כהן. עכשיו אם יש יד גוי באמצע, כבר לא חייבים. רש"י אומר, כתוב לי כל בכור בישראל ולא באחרים. העדר הזה אתה חייב לתת למלך חלק מהעדר. השאלה היא האם אני חייב לתת דווקא את הבכור הזה או דווקא את הבהמה, או שאני יכול אפילו לתת כסף במקום? בואו נראה מה הדין. בוא נחזור חזרה לשאלה. באו מני מירה בהמת ארנונה חייבת בבכורה או אין חייבת בבכורה? ואז אומרת הגמרא כך כל אחד מצי מסלק לבזוזה כל פעם שבעצם אם יש אפשרות שלא לתת את אותה בהמה במדויק נכון שהיא עשירית שנולדה ועל פי הרישומים את הבכור הזה אתה צריך לתת אבל עם ישראל יודע לקמבן יודע להסתדר אתה נותן במקום זה כסף ואתה יכול להשאיר את הבהמה אצלך אז ברור שאתה חייב לא קם היא באה אלן דחייבת למה כי אין פה באמת יד גוי באמצע אין פה שליטה של המלך על הבהמה יש שליטה של המלך על המס שהוא צריך לקבל זה אולי בצורת בהמה אולי בצורת כן כסף תן כסף תגמור את הסיפור יד הגוי תסתלק ואת הבהמה תיתן לכהן כמו שאתה מחוייב אבל מתי כן השאלה השאלה שלנו כי קמי בעיהן איךדלא מצי מסלק לבזוזי מי מה קורה אני לא יכול לסלק אותו בזוזים זאת אומרת אני לא יכול לסלק אותו בכסף אני חייב לתת דווקא את הבהמה השאלה אם בכזה מקרה הבהמה הזו בגלל שיש לי פה את הארנונה את השליטה של גוי באמת פותרת אותי ממעשה או לא כך שאלו את רבא אמר להו פטורה אמר להם רבא באמת בכזה מקרה פטור פטורה למה כי זה לא נקרא בהמה רק שלך זה בהמה גם של הגוי ולכן באמת פטורה שואלת הגמרא והתניה חייבת כתוב במפורש שבהמת ארנונה חייבת אונה הגמרא אתם דמצי מסלקי כמו שאמרנו יש חילוק האם הוא יכול לסלק בכסף או לא ובאמת במקום שכתוב חייבת זה מקום שהוא יכול לסלק אותו בזוזים אבל כאן שאני אומר לכם פטורה זה במקום שאי אפשר לסלק בכסף וחייבים לתת דווקא את הבהמה עצמה ולכן באמת פטורה עוברת הגמרא לנושא הבא עיסת ארנונה חייבת בחלה ואף עלגב דלומצים מסע לכלי יש מושג של עיסת ארנונה זאת אומרת המלך היה מתערב לא רק בבהמות אלא גם כמו שראינו קודם בתבואה ואם לקחת את התבואה ועדיין לא נתת לו ועשית מזה חלה ועשית מזה עיסה יש למלך שליטה בעיסה הזו ואתה צריך לתת לו מעם את האחוזים שלו ואם כן חלק מהעיסה הזו היא של גוי היא של המלך גם בעיסר ידוע אדם שלש כמות מסוימת של קמח דיברנו על זה במסכת שבת מסכת עירובין ומשתתפים חדשים ברור יודעים שיש מצווה כשאתה להשחלה למעלה מקילו למעלה מבעצם חמשת רבעים קמח היום בזמנינו יש אומרים 2 קילו קילו ורבע לא משנה אבל אתה חייב בהפרשת חלה הפרשת חלה חייבים דווקא יהודים כמו שכתוב ראשית הריסותיכם ולא של גוי אבל כאן בעיסה הזו יש יד גוי באמצע יש פה גם שליטה של גוי שליטה של המלך בכל אופן אומרת הגמרא עיסת ארנונה חייבת בחלה ושימו לב ואף על גב דלא מצי מסכלי אפילו אם הוא לא יכול לתת כסף במקום אלא חייב לתת דווקא מהעיסה הזו בעצם יש פה שליטה די אבסולוט די מוחלטת של גוי בכל אופן אני חייב מה הייתהמה אומרת הגמרא בהמה איתי קלה יש לת לייקלה פשוט מאוד בהמה שהמלך מגיע ולוקח שומעים מזה יש לזה קול ולכן אנשים יבינו רגע למה הוא לא נוהג פה את דיני בכור פשוט מאוד כי זה של המלך אבל לגבי עיסה של המלך עיסת ארנונה פה אין קול אף אחד לא יודע כמה מאם נתת מתוך הקנייה השבועית זה לא דבר מפורסם בעצם צריך לזכור שהבהמות של פעם זה היה נכסים כמו נדלן היום. אדם שהיה לו בהמות היה נחשב כעשיר. רואים את זה על רבי אלעזר בן עזריה, רואים את זה בעוד מקומות. אנשים שהיה להם בהמות היו נחשבים כעשירים. ולכן כל בן אדם יודע, וואו, ברגע שמדובר באיזה אילאון ולוקחים לו ארנונה, כולם יודעים מי זה. לקחו לו חלק מהנכסים. ולכן באמת פטור, כי אני לא חושב שאנשים יאמרו, רגע, מה קורה עם בכאורה? כולם יודעים שיש פה חלק של המלך. אבל בעיסה שזה כבר המאם הביתי הפשוט אנשים לא יודעים שחלק פה זה של המלך ולכן יתמעו למה הוא לא מאשר יבוא למה הוא לא מפריש חלה ויבוא מכשול יגיעו לומר לא צריך להפריש חלב וכדומה ולכן באמת חייבים להפריש מעסת ארנונה חוזרת הגמרא לדיני חמץ תנו רבנן נוכרי שנכנס לחצרו של ישראל ובצקו בידו יהודי נמצא בכל המועד סוכות כולו מבסוט עם הילדים עם המשפחה עוסק בתורה לא ניתנו מועדות אלא לעסוק בהם בתורה ופתאום פתאום נכנס אחד מחבריו הגויים ופת בידו חמץ בידו מה הדין אומרת הגמרא אין זקוק לבאר מסביר רש"י לא הוזקקו להוציא את הנוכרים מן הבית הוא יכול להמשיך לשבת בחצרו ולנהל שיחת ראים עם אותו נוכרי הוא לא צריך להוציא אותו מהחצר למה כי החמץ לא שלו אבל הפקידו אצלו אם הגוי מגיע ומפקיד זקוק לבאר מה הדין אם יחד לו ורשי מדגיש כמובן שהפקידו וקיבל אחריות כמו שראינו אתמול שדווקא אם קיבל אחריות אז באמת אסור אסור להחזיק את זה בבית. אז זה הדין שלפקידו אצלו באחריות. יחד לו בית, אין זקוק לבאר. אם הוא יחד לו בית ובעצם הוא לא מתעסק עם זה, לא מקבל אחריות, לא כלום, אומר לו, "בקשה, יש שם את המחסן, גש למחסן, תניח שם את מה שאתה רוצה. אני לא מקבל אחריות, לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי." אז באמת אין בעיה. אין זקוק לבאר שנאמר לא ימצא. וכבר שואלת הגמרא מיד, מה זה שנאמר לא ימצא? לא ימצא מש מה שאסור. אתה אומר לי שאם יכן לו בית מותר שנאמר לא ימצא לא ימצא משה מה שאסור שיהיה מהיק אמר אונה הגמרא פפפה הרי שקי זה הולך על זה שמותר זה הולך על מה שאסור באמת שעל פקידו אצלו בקבלת אחריות אסור בגלל לא ימצא ואחיקה אמר הפקידו אצלו באחריות זקוק לבאר שנאמר לא ימצא על זה הולך בעצם ה לא ימצא שנאמר בסוף הברייתא לא הולך על הדין הסופי אלא על הדין האמצעי שבאמת אסור לו כן הגמרא קוראת לזה רשע אבל זה בעצם הדין האמצעי שאסור לו להפקיד למה? כי הוא קיבל אחריות אסור לו לוקחת את החמץ של גוי שנאמר לא ימצא רבשי אמר לעולם הסיפה קי זה הולך על הסיפה על הדין האחרון ששם כתוב שביחד לו בית מותר ואחי כאמר וכך מתכוונת הברייתא לומר יחד לו בית אין זקוק לבאר שנאמר לא ימצא בבתיכם זה נכון כתוב לא ימצא אבל כתוב לא ימצא בבתיכם ועליו דידיו דנוכרי דנוכרי כי כמאיל לבתי דנפש כמאי כשהנוכרי מכניס הוא מכניס לבית שלו נכון שזה בעצם מקום של היהודי אבל ברגע שהוא שהוא ייחד מקום לגוי, הנוכרי מכניס חמץ שלו לבית שלו, אין לזה כל קשר ליהודי. היהודי לא קיבל על זה אחריות. ולכן מתאים להביא את הפסוק לא ימצא בבתיכם. בבית שלך אסור, אבל ברגע שנתת את הבית, היחדת אותו לנוכרי וזה חמץ של הנוכרי באמת מותר. שואלת הגמרא שאלה פשוטה. מה שמע מכאן שברגע שהחנתי לנוכרי, בטח אם הזכרתי לו בית, זה הופך להיות שלו ואין לי שום עסק מה הוא עושה שמה. מותר לו להכניס חמץ והכל בסדר. לממר דשכירות קניה שכירות הופכת את המקום להיות באמת של ההוא ששכר והתנען כתוב במסכת עבודה זרה יש דיון האם מותר להסתיר לגוי בארץ ישראל או שאסור אולי רק בסוריה מותר וכן הלאה מחלוקת במשנה וכתוב כך אז במקום שאמרו להזכיר לא לבדיר אמרו מפני שמכניסין לתוכו עבודה זרה זאת אומרת כך גם במידה גם מי שמתיר להזכיר לגוי בארץ ישראל או בכל מקום אחר זה דווקא להזכיר לו מקום לאחסון או מקום לעסק עסק וכדומה, אבל מקום לדיור אסור לו, כיוון שהוא מכניס שם את הדברים הפרטיים שלו וביניהם כמובן העבודה זרה וזה כבר אסור. ואם כך אתה רואה ואומרת הגמרא מסבירה הגמרא את השאלה וסל קדעת חדי שכירות קניה כי כמאל לבת דנפשי כמאיל מה הבעיה אם באמת שכירות קניה לבריאות שהגוי יכניס זה לא נחשב כשלי זה נחשב של הגוי ששכר ממני את הדירה הזו ומותר לו להכניס שמה עבודה זרה ואם אתה רואה שבאמת שם זה בעיה סימן שזכירות לא קניה ואם כך גם בחמץ ופסח גם ביחד לו מקום אמור להיות בעיה כי זה נחשב ברשותו של היהודי אומרת הגמרא ממש לא שאני אחה כאן זה משהו מיוחד. בעיקרון שכירות לא קונה ולכן יש בעיה באמת לגוי להכניס עבודה זרה ואל תזכיר לו את גם אם אתה מזכיר לו מקום לפי מי שמתיר עדיין לא בשביל דירה אבל כאן שני אחה לעניין חמץ דאבקי רחמנא בלשון לא ימצא בעצם הכתוב הוציא את זה אבק לשון הוצאה הכתוב כתב את זה הוציא את זה ולשון לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאינו מצוי בידך פה אני לא מסתכל על הפרטי דינים האם באמת זה שלך או לא שלך מדיני קניינים וכדומה אני מסתכל אם זה מצוי אצלך או לא ובזמנינו כמו בזמנם ברגע שהזכרת למישהו את הדירה זה לא מצוי אצלך אתה לא יכול להיכנס אצלו סתם ביום בעיר זה שלו המפתח אצלו הוא גר שמה זה חלק שלו הוא משלם לך את זה ייתכן שזה גם שלך מבחינת הדינים מאחורה אבל מצוי לך זה ממש לא מצוי ולכן לגבי חמץ מותר ברגע שהיחדת לו מקום ולא לקחת אחריות זה לא נחשב כשלך ואתה לא עובר עליו בפסח אומרת הגמרא הקדושה מה רב יהודה אמר רב המוצא חמץ בביתו ביום טוב קופע עליו את הכלי. אדם לא עלינו ולא על אף אחד. תחושה מאוד לא נעימה. אחרי שכל הבית נקי, מגיע הביתה באחד מימי חול המועד ומוצא חמץ בביתו. רש"י מדגיש שהחמץ הזה אסור בטלטול כי הוא לא ראוי לשום דבר. ולכן לא באחד מימי חול המועד, סליחה, תעיתי ביום טוב. ולכן קופע עליו את הכלי. הוא פשוט מכסה אותו בכלי. רש"י מדגיש, מה? למה הרעיון של קופע עליו את הכלי? זה לא עניין של ביאור חמץ. למה? כי לא צריך לבאר את החמץ הזה. כיוון שביטלת בלב הוא כמבואר. רק מה אמרו שיהיה היקר שלא יבוא חלילה לאוכלו שיקפה עליו את הכלי עד שיגיע מוצאי יום טוב ואז יבואר אותו כדרך שמבאר חמץ אמר רבה זה דווקא חמץ רגיל אבל אם של אקדש הוא אינו צריך מהמה מבדל בדימיני אם זה של הקדש אז גם ביום רגיל בעצם גם באמצע השנה הוא בדל ממנו מה הבעיה של חמץ כתוב הרי בהלכה שלחמץ יש דיני ביטול מאוד מאוד קשיחים למה כי אנחנו כל השנה לא פורשים ממנו אנחנו מאוד מעוגלים בחמץ ולכן בפסח אנחנו עושים הרחקה מאוד מאוד משמעותית וגם אם החמץ מבוטל או שהוא לא שלך אנחנו עדיין אומרים שלא תראה אותו קפה עליו כלי עוד רגע נראה מחיצה אבל אומר אבא ברגע שזה של הקדש שגם כל השנה יש לי פה מאכל תאווה לעיניים חמץ נפלא של הקדש אני בדל ממנו אני פורש ממנו כדי לא לעבור חלילה על איסור מעילה בקודשים הקדשתי את זה אם אני חלילה אשתמש בו אני אעבור על מעילה אז גם כל השנה אני בדל ממנו אני פורש ממנו לכן גם בפסח אני לא צריך לקפוץ עליו כלי כי בעצם אני מעתיק את זה כמו כל השנה, אין סיבה שאני אקשל חמץ רגיל שכל האיסור שלו הוא רק מחמת פסח. אז יש חשש שאני אגיד, תשמע, הבן אדם כל כך מאורגל בחמץ כל השנה, זה האוכל שלו, זה מה שהוא חי, הוא לא יזכור ויבוא לאוכלו. אבל אם זה של הקדש, שכל השנה יש את הסייג שזה של הקדש והוא בדל, בזה אין בעיה. מביאה הגמרא דין נוסף דומה ואמר ויהודה אמר רב, חמצו של נוכרי גם במידה ולא קיבלת עליו אחריות ומותר לך להחזיק אותו בביתך, עושה לו מחיצה עשרה תפחים. משום מקר כדי שלא תראה את זה בפסח ושוב ואם של הקדשו אינו צריך אם הקדשת את זה לשמיים אין בעיה מה הייתם הממדב בדיל שמיני ברגע שכמו שאמרנו זה שלקדש כבר כל השנה אנשים בדלים ממנו ולכן אין חשש מיוחד בפסח מביאה הגמרא דין נוסף ואמר רבי יהודה אמר רב המפרש אדם שמפליג מעבר לים והיוצא בשיירה למקום רחוק אם זה קודם 30 יום לפני חג הפורים אין זקוק לבאר הוא לא צריך לעשות ביאור חמץ תוך 30 יום זקוק לבאר כבר נראה מה זה העניין של 30 יום. רש"י כבר קצת מקדים את המאוחר ואומר שפשוט מ-30 יום קודם מתחילים לדרוש בהלכות הפסח ולכן זה המדד. אומרת הגמרא הקדושה אמר הביה עד אמר תוך 30 יום זקוק לבאר לא אמרן אלא שדעתו לחזור ואז כשהוא יחזור הוא יגיע לפסח לדירה ובדירה שלו יהיה פירורי חמץ הוא יעבור על בעל יראה אבל אין דעתו לחזור אין זקוק לבאר אם הוא נוסע ואין דעתו לחזור גם אם הוא נוסע בתוך 30 יום הוא נוסע לחול הוא סגר על חופש בחול לכל הפסח אז באמת לא צריך לבאר שואלת הגמרא אמר לירבה והיא דעתו לחזור אפילו מראש השנה נמי מה זה המדד של 30 יום אם אתה נכנס לעניין הזה של חוזר או לא חוזר אז מה העניין של 30 יום אם דעתו לחזור גם אם הוא נסע מראש השנה או שאומרים מתחילת השנה יום אחרי פסח הקודם אבל בדעתו לחזור אז אתה חמץ הטרי שאכלת כזה יום אחרי פסח אתה צריך לבאר כי אם אתה מגיע שנה הבאה בתוך ימי חול המועד ישר ליום טוב אתה מסתכן שיהיה לך חמץ ואתה עובר על בא ליראה אז אם ככה המדד הוא לא 30 יום אלא באמת אומר רבא אלא אמר רבה עד אמרת קודם 30 יום אין זקוק לבאר לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפילו מראש השנה זקוק לבאר. בעצם לפי מה שאנחנו רואים פה רבא אומר בתוך 30 יום גם אם אתה לא מתכנן לחזור עדיין תבאר יש עליך חובת בדיקת חמץ בלי קשר לבעל יראה יש לך חובה של ביאור חמץ כרגע ואם אתה מתכנן לחזור לפסח גם אם זה מתחילת שנה כבר אתה צריך לבאר לפי הבעיה משהו מה שצריך גם שזה יהיה בתוך 30 וגם שדעתו לחזור כך אומר הבעיה אומרת הגמרא ואז רבא לטעמי רבא באמת הולך לפי שיטתו במקום אחר דאמר רבא העושה ביתו את צר קודם 30 יום הוא הופך את הבית שלו למחסן בעצם הוא שם שמה הרבה תבואה למטה יש פירורי חמץ אבל הוא קובר אותם בעצם חמץ שיש עליו כזה כיסוי גדול הוא נחשב בגדול כמבואר אבל הוא אומר כך העושה ביתו הוצר קודם 30 יום אין זקוק לבאר כי זה קודם 30 יום וכבר נראה שברגע שהוא כן תעקל בזה בפסח זה בעיה אבל אם הוא לא הולך להתעקל בזה בפסח זה נפלא ביותר כי הוא נחשב כמבואר כי כבר קודם הזמן של הביאור קודם 30 יום הוא כבר קבר אותו ואז שמגיע הזמן של הביאור זה כמו חמץ שנפלה עליו מפולת שהוא לא תחת ידי, הוא לא ברשותי ואני לא מחוייב. ולכן הוא אומר קודם 30 יום אין זקוק לבאר. תוך 30 יום שזה כבר זמן הבדיקה זקוק לבאר. ועלף שבאמת במציאות הוא כרגע קבור. עדיין אני אומר תראה זה לא כמו חמץ שנפלה עליו מפולת כי פה אתה הפעלת עליו מפולת ולכן כן צריך לבאר. ומוסיף רבא ואומר וקודם 30 נמלא אמרן שלא צריך אלא ש אלא שאין דעתו לפנותו שהוא לא יתקל בו במהלך החג. אבל דעתו לפנותו אם הוא לוקח בחשבון שהוא יפנה, שתמש, הוא יעביר סחורה וכן הלאה ובמהלך הפסח הוא יתעקל בחמץ שנמצא מתחת כל הרמות התבואה שמה, אז אפילו קודם 30 יום נמי זקוק לבאר. כי כמו שאמרנו דעתו של רבא שברגע שאתה יודע כבר קודם גם אם זה לפני זמן החיוב לפני 30 יום אתה בכלל לא זוכר מפסח אבל אתה יודע שבסופו של דבר בפסח יש לך כרטיס חזור ואתה תגיע לביתך או למקום או לאסם הזה למחסן לא משנה לאן ואתה תתקל באותו חמץ כבר מאז אתה חייב לבאר שואלת הגמרא אנה 30 יום אבי דתיו למה המדד הוא 30 יום מה יש בדיוק בזמן הזה אונה הגמרא כדתניה שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח 30 יום ולכן אז חב עליו הזמן של הביאור מאז מתחילים לעסוק בהלכות הפסח רבן רבן שמעון בן גמליאל חולק ואומר שתי שבתות שבועיים מספיק לחג הפסח ובעזרת השם נראה את טעמי מחלוקתם מחר אבל כאן אנחנו כבר רואים שזה העניין שלפי חכמים באמת שהם הדעה הפוסקת הדעה השלטת אנו פוסקים 30 יום ולכן זה המדד לגבי מי שיוצא מחוץ לעיר בואו נסתכם מה ראינו היום דבר ראשון שאלנו לגבי בהמת ארנונה חילק רבה בין אם הוא יכול להסתלק בכסף שאז חייבת בבכורה לבין שאינו יכול שאז פטורה בשונה מאיסת אנונה שתמיד חייבת כי פשוט לתעלה נוכרי נכנס לחצר ישראל ובצקו בידו אין בעל לא צריך לסלק אותו לגבי הפקדה ראינו אם הפקיד באחריות אסור ליהודי ויש אומרים שעל זה הולך לא ימצא בסוף הברייתא שאסוק מחשש זה בעיה שלא ימצא כי הוא קיבל אחריות ואם הוא רק יחד לו מקום ואמר לו תשמע תכניס אז אין בעיה ויש אומרים שעל כך הולך עלו ימצא בבתיכם אבל כאן כשהנוכרים מכניס הוא מכניס לרשותו. אמנם לגבי עבודה זרה אסרנו להזכיר לנוכרי. גם במקום שמותר אסרנו להזכיר לו דירה כי הוא מכניס עבודה זרה כי באמת שכירות קניה. רק פה בחמץ כתוב עם מצא דווקא מצוי בידך וזה אינו מצוי בידך. רבי יהודה בשם רב אומר דבר ראשון מוצא חמץ בביתו ביום טוב קופע עליו כלי ושל הקדש לא צריך. עוד דין חמץ של גוי בביתך באופן המותר שם מחיצה עשרה תפחים ובהקדש לא צריך ו דין שלישי המפרש והיה יוצא בשיירה הוא מחלק בין קודם 30 יום ללאחר 30 יום הבעיה מגיע ואומר תשמע נכון שאמרנו שבתוך 30 יום צריך אבל זה רק בדעתו לחזור אם אין דעתו לחזור לא שואל אותו רבא אם דעתו לחזור אפילו מתחילת השנה גם ולכן אומר רבא שבאמת אז דרבה לטעמי שאם הוא יודע שהוא חוזר תמיד צריך אם הוא לא יודע שהוא חוזר אז זה תלוי זאת אומרת הוא לא הוא לא אמור לחזור אז זה תלוי אם הוא נכנס לזמן של חובת הבדיקה שזה 30 יום או לא ועל כך הבאנו מה הרעיון 30 יום שאז שואלים ודורשים בהלכות הפסח לפי חכמים ובוא נזכיר את רבן שמעון בן גמליאל שאומר שבועיים בלבד בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: