העמוד היומי מסכת עירובין דף פא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף פא עמוד ב

[מוזיקה] דף פא עמוד ב אנחנו היום בעזרת השם נלמד על דיני קניינים איך קונים מטלטלין מה נקרא קניין נבאר בהרחבה בסיעתא דשמיא בין הדברים נראה שמדאורייתא מטלטלים קונים בכסף כל דבר שמטלטל ברגע שנתתי כסף שימו לב לא שילמתי נתתי כסף קניתי אותו זה הופך להיות שלי הגמרא משתמשת במשפט דבר תורה מאות קונות מדאורייתא מאות עושות קניין לומד מכאן האדמור ישועות משה מביישני יסוד נפלא דבר תורה מאות קונות אם אתה רוצה לקנות את דברי תורה מאות קונות תסתכל על האנשים שמכורים לעולם הזה להבלים לכסף לממון מה הם עושים בשביל להשיג את מהוויהם מה הם עושים בשביל להשיג את מה שהם חפצים בו את מה שהם משתוקקים אליו עד כמה הם משקיעים בשביל כסף עד כמה הם מוסרים נפשם עד כמה הם משליחים כל מה שיש להם זמן זמן הכל בשביל הכסף ככה תתנהג בשביל התורה דברי תורה מאות קונות אתה רוצה לקנות את התורה תסתכל על אנשי העולם הזה השקויים בהבל מה הם עושים בשביל הכסף ומהם תלמד מה לעשות בשביל התורה הקדושה יהי רצון שנזכה אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים במשנה בדף פא עמוד א' שלוש עוד מלמטה אומרת המשנה נותן אדם מעל החנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב דברי רבי אליעזר זאת אומרת כך מדובר בן בן אדם שמגיע לנחתום שמוכר כקרות לחם אומר לו תקשיב אדוני היקר הולכים להגיע אליך בני החצר שלי ולבקש שמחתן לנו בבקשה לחם כדי שנעשה בו עירוב אני עכשיו נותן לך מראש כסף ואתה כבר תזכה לי חלק בתוך הכיכר שאתה הולך לתת להם שהם יערבו כבר יהיה מוכנס פה חלק מהשובי חלק מהערך חלק מהתשלום הוא שלי אפשר לעשות ועל ידי זה לזכות עירוב כך אומר דברי רבי אליעזר ואילו חכמים אומרים מה פתאום לא זכו לו מאותיו אומר רשי שאין אין מאות קונות עד שימשוך. כאן אנחנו בעצם ניכנס וכמו שאמרנו נדבר על זה בכל העמוד הקרוב על דיני קניינים. אני רוצה שנייה להקדים בקצר צרה מה זה אומר קניין. היום אנחנו רגילים שאנחנו נכנסים למכולת אנחנו לוקחים מש דבר מסוים עד שאנחנו לא משלמים זה לא הופך להיות שלנו זה נפלא. אבל דיני קניינים כל דבר שהוא מטלטל דבר מאכל חפץ מסוים כל דבר שהוא מטלטל שהוא לא קבוע נקנה במשיכה. זאת אומרת עצם זה שמשכתי אותו כמובן בהסכמת הבעלים אבל עצם זה שמשכתי אותו זה הופך להיות שלי אני חוץ מזה צריך לשלם עליו כסף אבל עדיין המשיכה הופכת אותו להיות שלי ברגע שהוא ברשותי כסף ממון זאת אומרת לא תשלום כסף שאני נותן לדוגמה קניתי ממך קנייה בשובי 100 ש₪ נתתי שקל בעיקרון זה אמור לקנות מדין קניין כסף אבל אנחנו נראה בהמשך העמוד שחכמים תיקנו שמאות לא קונות ולכן כאן אומרים חכמים וחכמים אומרים לא זכו לומותיו נתת כסף לחנוני כדי שיקנה לך לא עשית משיכה קניין כסף הוא דבר לא יעיל כמו שנראה שכך חכמים תיקנו ומודים בשער כל האדם מודים חכמים כשאתה מגיע לאדם אחר שהוא לא חנוני הוא לא נחתום הוא לא מוכר כיכרות אלא סתם בן אדם ואתה אומר לו את אותו דבר בדיוק בוא תזכה לי בבקשה חלק אתה נותן לו כסף אומר לו את אותו משפט במדויק שאמרת לכן ואני שזכו לו מאותיו למה כי ברגע שאתה פונה לאדם רגיל שהוא לא מוכר כיכרות אומר רש"י, אתה מתכוון לומר לו, " בוא תהיה שליח." ברגע שהוא שליח בשבילך לערב, אין שום בעיה לעשות שליח ואין שום בעיה גם לשלם לו על זה כסף. ולכן מותר. אז בואו נסביר, בואו נחדד רגע. לפי רבי אליעזר אנחנו נראה בגמרא למה אבל אפשר ללכת לחנוני ובעצם לקנות על ידי קניין כסף זכות בעירוב. חכמים אומרים לא כי לא קונים בקניין כסף ואדם רגיל אפשר כיוון שהוא בעצם שליח ואתה משלם לא על השליחות. מביאה הגמרא את את בעצם מביאה משנה את הטעם לדברי חכמים שאי אפשר לעשות בחנוני את המשחק הזה את המסחרה הזאת עם הכסף שאין מערבין לאדם אלא מדעתו ולכן בחנוני כשאתה לא מתכוון לעשות אותו שליח אלא אתה מתכוון שהוא יזכה לך בכסף וכסף כמו שאמרנו לא קונה אז החנוני לא לא יכול לעשות לך עירוב שלא מדעתך למה זה נקרא לא מדעתך כי אתה שמחת כך רשי מסביר אתה שמחת על הקניין כסף ברגע שאין את הקניין כסף הוא בטל כי אי אפשר ככה אומרים חכמים אז הוא גם לא יכול לעשות לך עירוב בשום וריאציה אחרת כי זה כבר לא מדעתך אתה לא סומך על כך אמר רבי יהודה מגיע רבי יהודה וחולק כביכול כך רואים פה נראה בהמשך הגמרא באמת האם הוא חולק או לא והוא אומר במ דברים אמורים שאי אפשר לערב לאדם אלא מדעתו דווקא בעירובי תחומין כמו שאמרנו כשאני מערב עירובי תחומין דיברנו על זה כבר כמה פעמים בימים האחרונים כשאני מזכה לאדם עירוב תחומין יכול להיות שאני מפנק אותו ונותן לו ללכת עוד 2000 אמה מצד מזרח של העיר, אבל מצד שני אני דופק אותו ולא נותן לו ללכת לצד מערב של העיר אפילו אמא אחת כי זה זה לעומת זה זה על חשבון השני אבל בעירובי חסרות אומר רבי יהודה מהבין לדעתו וגם שלא לדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חוין לאדם שלא בפניו זכות אפשר לתת לאדם גם שלא בפניו אני מפנק אותו אני מזכה אותו ולכן עירובי חצרות שבלי העירוב אתה לא תוכל לטלטל בחצר מותר לי לעשות גם שלא מדעתו כך אומר רבי יהודה יהודה משמע בניגוד לדבריו לדבריהם של חכמים אבל בעירובי תחומין שכמו שאמרנו זה זה לעומת זה זה על חשבון הרוח האחרת מודה רבי יהודה שאי אפשר לערב אלא מדעתו שואלת הגמרא מיד מה היטעמה דרבי אליעזר הרי הסברנו בטוב טעם ודעת במשנה את שיטת חכמים שאי אפשר ללכת לחנוני ולתת לו מאות ועל ידי זה הוא יזקן את העירוב כי מאות לא קונות ואם כך מה טעמו של רבי אליעזר על משך הרי הוא לא עשה קניין משיכה וכמו שאמרנו דווקא קניין משיכה קונה ולא לא מאותונה הגמרא מה רב נחמן אמר רבא ברבהו השאור רבי אליעזר כד פרקים בשנה כמו שאמרנו מאות בעצם מדאורייתא כן קונות חכמים תיקנו שלו והתם כמו שנראה עוד מעט בהמשך העמוד אבל יש מקרים יש פעמים במהלך השנה שחכמים אמרו לא בוא נאמין את דברינו על דין תורה ודין תורה כן יהיה יעיל ומאות יקנו אחד מהפעמים זה כאן בערב שבת לגבי עירוב חצרות אומר רבי אליעזר כיוון שאנחנו מקלים בענייני עירוב אנחנו נאמר שכן כן משתמשים בדין המקורי של דאורייתא ומה עוד יקנו? מה זה ד' פרקים בשנה? דתנן בד פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כורחו אפילו שור שווה 1000 דינר ואין לה לוקח אלא דינר אחד קופין אותו לשחוט בעצם זה כך היום יש לנו תעשייה של בשר שוחטים פרות מקפיעים מוכרים לפי נתחים הכל נפלא פעם תחשבו על זה רגע בוא נלך שנים אחורה אין מקרר אף אחד לא שוחט בהמה אם אין לו מה לעשות עם כל המשקל האדיר הזה עם כל הנתחים עם כל הבשר אם אין לו מה לעשות עם זה הוא לא שוחט בהמה ולכן שוחט היה פותח למכירה היה אומר מי רוצה בשר בואו תירשמו אצלי וכך הוא היה מוכר נתח אחר נתח עוד לפני שהוא שוחט את הבהמה כשהוא היה שוחט אותה הוא היה מחלק לכל אחד לפי המנות שהוא נרשם לפי הנתח לפי החלק לפי המשקל מה שהוא נרשם הוא לקח כמובן אם היה פחות מחצי פרה מכורה כבר שאנשים נמנו עליה מראש הוא לא פתח את הוא לא שחט אותה כי הוא אמר מה אני אתקע עם חצי פרה אין לי מה לעשות ולכן הוא היה אומר להם בואו או שנחכה שיבואו עוד אנשים וימנו על הפרה הזו וירשמו שהם ירצו בשר או שתלכו לשוחטים אחרים תתמודדו אומרת הגמרא יש ארבע תאריכים בשנה שאז כולם חייבים בשר וכשמישהו נרשם אצלך אתה חייב שיהיה לך תודעת שירות גבוהה ולתת לו את הבשר שהוא ביקש ואם לדוגמה פרה אחת כוסתה לך לחלוטין זאת אומרת נרשמו אנשים שחטת את הפרה והבאת לכולם את הבשר ויש עוד בן אדם צדיק שמזלו גרם לו להירשם אחרון אבל הוא צריך סך הכל קילו בשר בשר ואין לך אתה חייב לשחוט בשבילו פרה גם שהיא שוקלת 250 קילו ולתת לו את מה שהתחייבת למה כי אז כולם חייבים בשר ואתה חייב לספק לו מתי זה התאריכים האלה רשי אומר ערב יום טוב ראשון של פסח שכולם חייבים אז בשר ערב יום טוב של עצרת חג השבועות שכולם חוגגים אז הרי כתוב שבעצרת יום מתן תורה חובה לאכול בשר וחובה להנות וחובה לאכול ולהתענג וערב ראש השנה וערב יום טוב האחרון של חג של סוכות וגם זה בעצם הארבע פרקים בשנה ורשי מוסיף שגם ערב יום הכיפורים בגליל שהיו נוהגים בו שמחה גדולה גם כן זה ארבעת הפרקים בשנה אז שימו לב אפילו אני שוב כל ההקדמה הנפלאה הזאת מה אומרת הגמרא גם במידה ועדיין הבן אדם לא משך כך משמע כרגע הוא רק נרשם ושילם כסף כבר השוחט חייב לספק לו את מה שהוא התחייב בוא נראה את זה שוב פעם בגמרא דתנן בד פרקים אלו משחיטין את הטבח באל על כורחו אפילו שהוא שווה 1000 דינר ואין לה לוקח אלא דינר אחד הוא סך הכל מתכונן מכל הדבר האדיר הזה לקנות רק בשווי דינר אחד קופין אותו לשחוט לפי כך אם מת ללוקח אם השור ימות עוד לפני השחיטה הוא ימות ללוקח ויאמר לו הנחתו יאמר לו הטבח רגע הרי השור הזה חלק ממנועה שלך נכון והראיה שהתחייבתי לשחוט אותו בשביל לספק לך אפילו שלי זה לא כלכלי לשחוט אז אם כן היה פה חלק שלך אם השור מת וכרגע אי אפשר להוציא ממנו בשר כי הוא פשוט נבלה אין מה לעשות איתו אתה אכלת אותה כך יאמר אותו טבח לכוח שואלת הגמרא מת ללוקח הלא משך הרי הוא לא משך ואנחנו יודעים שמטלטלים ניקנים דווקא במשיכה אמר רב הונה מגיע אבונה ומתרץ בשם משך מדובר שהוא כן משך שואלת הגמרא י אחי עם הסיפא אם כך בוא נראה מה קורה בשער ימות השנה הרי אתה מדייק לי פה ומחדש לי שכל הדין הזה זה דווקא בד פרקים בשנה אבל בשעה אמות השנה אינו כן כן. זאת אומרת, אני לא חייב לפתוח שוב לשחוט את השור אם אין לי כיסוי בשבילו, אם רק בן אדם אחד רוצה לקנות, אני לא חייב לשחוט. לפי כך אם מת, מת למוכר. כך כתוב שבעצם כיוון שבעצם אתה רואה שזה עדיין לא משועבד ללוקח, אם השיעור ימות, כמובן הלוקח לא יעלס לשלם ולא פרוטה אחת, כי הוא לא קיבל את הבשר. ואם זה כמו שאתה אמרת, רב הונה שמדובר במשך, מה אכפת לי אם זה בשער ימות השנה או בד פרקים? המשך הרי הוא משך. וברגע שהוא משך זה הפך להיות שלו גם אם הוא עדיין לא שילם ואם מת השור מת ללוקח כך אמור להיות הדין אלא באמת אמרב שמואל בר יצחק לעולם בשלום משך אכ במיסקינן ושזיכה לו על ידי אחר שבעצם השוחט זיכה לו הלקוח על ידי אחר חלק מהפרה חלק מהבשר ואז הוא מפרט למה יש הבדל בין ד' פרקים לשאר ימות השנה וד פרקיםודי זכות הוא לא כיוון שכולם חייבים בשר זכין לו שלו בפניו ואז הוא קנה את זה ובאמת מתחייב השוכט לפתוח בשבילו שור חדש גם אם אין לו אופציה לכסות את זה ולכן באמת אם מת ללוקח אבל בשעה ימות השנה דחובו לו אין חוין לא אלא בפניו בשעה מות השנה יכול להיות שזה חיוב הנה לדוגמה במקרה שמת בשביל מה זה יקטלי לא רוצה ולכן באמת בכזה מקרה גם אין אחריות מצד השוחט לספק את הבשר וגם אין אחריות לדוגמה אם ימות השור הוא מת למוכר הוא מת לטבח לשוחט ולא ללקוח יפה מאוד וזה ההבדל בין דק לשאר ימות השנה ורבי למה רבי יוחנן וכאן זה פה אנחנו מתמקדים זה התירוץ זה ההסבר של רבי אליעזר וד פרקים אלו העמידו חכמים דבריהן על דברי תורה מדובר שהבן אדם כבר שילם לטבח וכיוון שהוא שילם המאות שלו קנו הרעיון ש הקניין כסף הוא זה שקנה על אף שהוא לא משך דאמר רבי יוחנן דבר תורה מאות קונות מדאורייתא מאות קונות מטלצלין נושים קניין ומפני מה אמרו משיכה קונה למה חכמים תיקנו דווקא משיכה גזירה שמה יאמר לו נשרפו חיתיך בעלייה שימו לב המניע הרעיון שעומד מאחורי תקנת חכמים זה פשוט מאוד תאו לעצמכם אני אלך ואקנה כוח איתי מפלוני ואני אעשה קניין קניין כסף יתן לו שקל קניין כסף נהדר זה הפך להיות שלי אבל זה עדיין נמצא במחסן שלו במהלך הלילה תפרוץ דלקה במחסן והכל יבער הבן אדם ימלט את עצמו ואפילו לא ישים רגע אחד מחשבה להציל את החצ להציל את התבואה שנמצאת שם למה כי הוא מכוסק הכל בסדר, זה כבר לא שלו, זה של החבר שלו, הוא כבר שיל, הוא כבר עשה על זה קניין כסף, זה נהיה שלו, הוא חייב לשלם לו כדי שלא יגיע מצב כזה שאדם תעלם, משרפה ששורפת במחסנים שלו, כיוון שזה תבואה של חברו, תיקנו חכמים, אתה יודע מתי זה עובר להיות של חברך? דווקא אם הוא ימשוך ויביר אותם לרשותו, כל עוד וזה ברשותך, גם אם היה קניין כסף, עדיין זה שלך. ואם זה ישרף או יקרה לזה כל משהו אחר, חברך לא יעלץ לשלם לך. ולכן חכמים הגיעו עם הרעיון, עם ההברקה הזו, עם התקנה הזו, כדי שאנשים לא יבואו להיות רגועים. כשנמצא תבואה שהם מכו אותה, אמרו דווקא משיכה קונה. אבל יש ארבעה פרקים בשנה שהעמידו דבריהם על דין תורה, כי כולם נזקקים אז לבשר וזה נוח לעבוד בכזאת צורה. ובאמת בארבע פרקים האלה אני הולך על דין תורה, שמה עוד קונות. ולפי זה אומר רבי אליעזר, גם אצלנו בערב שבת לגבי עירוב חצרות תקנו חכמים שמה תיקנו. ולכן אדם שיגיע לנחתום ויתן לו מה כדי שיזכה לו עירוב סובר רבי אליעזר קנה עירוב ראינו במשנה שמודים חכמים בשער כל האדם שאם הוא פונה לאנשים רגילים שהם לא נחתומים כך הסברנו במשנה הם לא מוכרי כיכרות הוא יכול לעשות בשבילו עירוב בכזאת צורה שואלת הגמרא מה נשאר כל אדם אמר רב בא לבית וכן אמר שמואל בא לבית דאמר שמואל לא שנו אלא נחתום אז באמת חכמים חולקים ואומרים שהוא לא יכול לערב בצורה כזו אבל בעל הבית קונה ואמר שמואל דין נוסף לא שנו אלא מאה כשהוא מגיע לבעל הבית עם מאה אז סליחה שהוא מגיע לנחתום עם מאה אז לא קנה אבל כלי קונה כשהוא מגיע עם כלי ובעצם רשי מסביר שכלי זה נקרא קניין חליפין קניין חליפין הוא אגב קשור בקשר ישיר לחג השבועות ולמגילת רות ממגילת רות שמה אנחנו לומדים את העניין של חליפין ושלף איש נעלו בעצם לוקחים חפץ מרימים אותו ומחזירים לבעלים זאת אומרת אני קונה מחברי קרקע אני שולף את נעליים נותן לדוגמה נעל או כל חפץ אחר החבר מרים אותו ומחזיר לי חזרה כזה צורה זה נקרא קניין חליפין אומר שמואל בקניין כסף באמת אי אפשר ללכת לנחתום ולעשות את הבלאגן הזה שיזכה לך עירוב אבל בקניין חליפין חליפין כן קונה מאות לא קונות ראינו גזרה שמה יאמר לו אבל חליפין לא גזרו ובחליפין כן אפשר לקנות ואמר שמואל דין נוסף לא שנו אלא דאמר לו זכה לי שהוא מגיע לנחתום ואומר תזכה לי אז אי אפשר אבל אמר ערב לי גם אם הוא משלם כסף בן אחתום אבל הוא אומר הרב לי שליח שביה וקני הוא מינה אותו שליח שליח בתשלום ובאמת קנה כמו שאנחנו יודעים שאפשר למנות אפשר למנות שליח שיעשה לך עירוב ראינו במשנה מה רבי יהודה במ דברים אמורים בעצם חכמים אמרו אין מהרבין לאדם אלא מדעתו הגיע רבי יהודה ואמר תו יודע במי דברים אמורים שאין מערבין לאדם אלא בדעתו רק בעירובי תחומין שזה חוב אבל בעירובי חצרות שזה זכות כן מהרבין אמרב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה שבאמת בעירובי תחומין לא ובעירובי חצרות כן ולא עוד והוא מדגיש לך אלא כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו יפה מאוד אז דע לך שהלכה כרבי יהודה אמר לירב חנה בגדתה לרב יהודה אמר שמואל אפילו במבוי שניטלו קורותיו ולחייו האם שמואל אמר שהלכה כרבי יהודה באופן גורף תמיד אפילו במקומות כל כך לא הגיוניים לדוגמה במבוי שניטלו קורותיו או לחייו בעצם באמצע שבת אין לו קורה אין לו לחי אומר רבי יהודה מותר להמשיך ולערב שמה האם גם בכזה מקרה רבי יהודה מקל ואומר שמותר להמשיך ולערב גם כן אתה אומר לי שהלכה כמותו בעירובין בכל מקום וגם בכזה מקרה אמר לי הנה לו לא בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות דווקא בענייני עירובין עירובי חצרות שיתופי מבואות עירובי תחומין אז כל מקום ששנה רבי יהודה הלכה כמותו אבל לגבי מחיצות לדוגמה כאן במבוי שניטלו כורותיו ולחייו אז אני לא אומר לך באופן גורף שהלכה כרבי יהודה אבל בכל אופן בסוגיה שלנו, במשנה שלנו, הלכה כרבי יהודה אמר לרב אחבר דרב לרב אשי הלכה מכלל דפליגה אתה מגיע ומדגיש לי הלכה כרבי יהודה האם הם חולקים ואמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שאמר רבי יהודה אי מתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים כל מקום שמגיע רבי יהודה והוא לא אומר את הדין שלו אלא הוא מקדים ואומר אי מתי אמרו את הדין הזה בכזה מקרה או לדוגמה במשנה שלנו שהוא אומר במ דברים אמורים דווקא בעירובי תחומין הוא בכלל לא הגיע הגיע לחלוק, הוא הגיע לבאר את דברי חכמים, הוא לא חולק, הוא פשוט מפשט לך על מה חכמים דיברו. ואם כן, מה אתה אומר לי? הלכה כמותו, ברור, חכמים לא חולקים עליו, הוא סך הכל מבאר. שואלת הגמרא, מה פתאום? ולא פליגי וענטנד נתופו עליהם. ראינו את זה במשנה הקודמת, אם נתווספו דיורים, מוסיף ומזכה וצריך להודיע. אתה רואה במפורש שצריך להודיע גם בעירובי חצרות. שם מדובר לגבי עירובי חצרות וכתוב במפורש וצריך להודיע. ופה רבי יהודה אומר שבירובי חצרות לא צריך להודיע רק בתחומין אם כן ברור שהם כן חולקים אומרת הגמרא לא אתם אפשר לומר בחצר שבין שני מבואות יש חצר שהיא בין שני מבואות שפה ייתכן כשאתה עושה בלי להעדכן אותם ייתכן שזה חוב לא בטוח שזה זכות כי אולי הם התכוונו להיות בחצר הזו אולי הם התכוונו להיות בחצר הזו אל תכלית בשבילם אבל בחצר במבוא אחת שזה ברור זכות יתכן שבאמת חכמים ורבי יהודה כלל לא חולקים רבי יהודה מגיע לפרש את דבריהם של חכמים ואם כן אין סיבה לומר הלכה כמותו הם כלל או חולקים שואלת הגמרא מה פתאום הם כן חולקים ואמרב שזמב חיסדה לגבי המשנה שמה של נתוספו עליהם הוסיפו מזכה זאת אומרת חלוקין עליו חבריו על רבי יהודה ואם כן אנחנו רואים שרבי יהודה גם במקרה רגיל הוא חולק גם במקרה של חצר כן דיברנו על זה אתמול גם במקרה של חצר אחת במבוי אחד שזה זכות הוא לו הם גם כן חולקים ואם כן למה אתה אומר לי שהלכה כמותו אלא באמת אומרת הגמרא גברה אגב קרמית מר סבר פליגי ומר סבר לא פליגי רבי יהושע בן לוי ושמואל זה שתי אנשים נפרדים ושמואל שומר הלכה כמותו באמת סובר שהם חולקים והלכה כמותו ורבי יהושע בן לוייש אומר שבכל מקום ששנה רבי סליחה שבכל מקום שנה רבי יהודה אי במה הוא בכלל לא בא לחלוק אלא בא לפרט לנו כן בא לפרש את דברי חכמים הוא באמת סובר שהם לא חולקים ואין סיבה לומר הלכה כמותם אבל אל תקש זה פשוט שתי אנשים נפדים לפי שמואל הם חולקים והלכה כמותו פי רבי יהושע בן לוי הם לא חולקים וברור שהלכה כמותו וכמותם ולא צריך לומר זאת בואו נסכם מה ראינו היום בזריזות ראינו את שיטת רבי אליעזר רבי אליעזר אומר שאתה פונה לחנובוני ונותן לו מאה זה מקנה לך זכות בכיכר איך ייתכן אז בעצם הגענו למסקנה רבי אליעזר עשה את זה כארבעה פרקים בשנה כמו ששם לפי התירוץ של רבי יוחנן חכמים העמידו דבריהם על דין תורה ומדובר שהוא שילם ולא משך ואותו דבר כאן למה בעיקרון אותו דבר לגבי שבת בערב שבת לגבי עירובים חכמים העמידו דבריהם על דין תורה. למה תמיד חכמים אמרו שדווקא במשיכה ראינו גזרה שמה יאמר נשרפו חיתיך בעלייה? עוד שתי אופציות שניסינו להסביר את הארבעה פרקים בשנה. ניסינו להגיד שזה תלוי במשיכה או לא. אמרנו שאם כן לא אמור להיות הבדל בין ארבעה פרקים לשערי אות השנה. והיה לנו עוד הסבר שפשוט במזכה על ידי אחר וכל השנה זה חוב בארבעה פרקים הללו זה זכות. ראינו את שיטת רבנן שאומרים שבחנוני אי אפשר לעשות כך אלא באדם רגיל. בבעל הבית אפשר. ראינו את ההגבלה של שמואל שאומר דבר ראשון בבעל הבית אפשר דבר שני שתי אופציות שגם בחנווני אפשר א' אם הוא עושה את זה עם כלי שזה קניין חליפין ב' אם הוא אומר לו במפורש תהיה שליח שלי ולא תזכה בשבילי גם כן אפשר ראינו שהרציונה של חכמים שאי אפשר שהחנוני לא יכול כי אין מערבין לאדם אלא מדעתו רבי יהודה מגיע ואומר כל מה שמערבין מדעתו זה דווקא בעירובי תחומין שזה חוב אבל בעירובי חצרות שזה זכות אפשר לאחר ואז ראינו שאומר שמואל שהלכה כרבי יהודה משמע שהם חולקים ולמסקנה באמת לפי שמואל הם חולקים לפי רבי יהושע בן לוי שכל מקום שאמר רבי יהודה אי מתי ובמה לדוגמה במשנה שלנו הוא בא לפרש אז הם לא חולקים ואל תקשו עליי כי זה גברא גברא זה שמואל וזה רבי יהושע בן לוי מחר בעזרת השם נמשיך לעסוק בעניין הזה של רבי יהודה כשהוא אומר אי מתי ובמה האם הוא בא לפרש או לחלוק בהצלחה אדירה וקבירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: