העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ז עמוד א

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ז עמוד א

סוכים דף ז' אשו מתחיל בעזרת השם בשורה השישית מלמעלה ולבוסר ייסורי למדנו בשיעור הקודם חז"ל תקנו לעשות ביטל חומץ מיד אחרי בדיקס חומץ למה לא לעשות זאת מחרת בשעת שריףס חומץ כיוון שאז החומץ כבר אסור עליו מדרבונון ואחרי שהחומץ אסור עליו זה כבר איננו ברשותו לבטל אותו שואלת הגמור לבוסר איסור אלמוצה מבטלי ואותני למדנו בברייסה אוי אוי אוי שבסמ מדרש ונזכר שיש חומץ בתורך ביסו אז אם זה היה ביום חול אז הוא חייב לרוץ הביתה לבאר את החומץ באמצע פסח מדובר אבל מבטליבוי איך עוד שבס ואיך עוד יוםטב אם זה שבס או יום טב שהוא לא יכול לבאר את החמץ אז מבט לבליבוי ועכשיו הגמורה הבינה שמדובר בחמץ ממש אז למה נקטו דווקא יוישה ביסמדרש מסברים הראשונים כאילו היה בבית היה צריך גם לכסות את החומץ כמו שלמדנו בשיעור הקודם שלבו לאכלים כשהוא בביסמדרש לא חייב עכשיו לרוץ הביתה לכסות אותו יכול להמשיך לשבת וללמוד מסתפק בינתיים בביטל עד שהוא יחזור הביתה עכשיו כך בישלי משבס משכחס לו כגון שחל ארבו סוליס בשבס ערב פסח בשבת והוא נזכר עוד לפני השעה שהחומץ אסור נזכר בשבת לפני צהריים הוא ישב ביסמדרש אז הוא מבט בלייב כי בשבת הוא לא יכול לבאר אלו יום טב בוסר איסורו כבר אחרי זמן איסור חומץ ובכל זאת כתוב שאפשר לבטל אונה גמורם הרבח בינקב אוכב בתלמיד יושב לפני רבו יסכינן ונזכר לא שיש לו חומץ בבית אלא עיסה שעלולה להחמיץ הוא הכין איסא כדי לפות מצות ביום טב עכשיו הוא יושב לפני רבו ונזכר שיש אייסו מגולגלס בסיר ביסוי ומסיע שמותח מץ אז אילו לא ישב לפני רבו הוא חייב לרוץ הביתה לאפות אותה ביום אתמותר לאפות לפני שזה יהיה חומץ אבל מפני כבוד רבוי קודם ומבטילי מבטל את העיסה מכמד את החמיץ וזה ודאי יכול לבטל גם בפסח כי זה עדיין לא חמץ זה עדיין ברשותו הוא יכול לבטל די כנמקרג מדויק שמדובר באופן שזה עדיין לא חמץ כותונה אוי אוי אוי שבתו רביסמדרש אם זה מדובר שכבר אי אפשר לעשות יותר מביטל כי מדובר שזה חמץ למה דווקא שיושב בסמדרש גם אם הוא בבית הוא לא יכול לעשות יותר מביטל אלו מי מדובר שעדיין לא חמץ ולכן אם אולי היה שב לפני רבו היה צריך לרוץ ולאפות זאת כיוון שיושב לפני רבו הוא לא צריך שמע מינו אומר רש"י ומה שכתוב בשבת זה מדובר באמת בחמץ גמור כמו שאמרנו ביד שחלס בשבס מה שנקטו בסמדרש זה אגב יוםטב משום יוםטב נקטו בסמדרש כאילו היה שבבית היה צריך למהר ולהפות את האיסו לפני שתחמיץ אומר רבי ברבונמרב הפס שעיפשו פת מאופשת ולא לא מזהים אם זה חומץ או מצה שרובסומצה מותרס אז עכשיו הגמורה הבינה שאם בתיבה הזו בקופסה הזו בארון הזה השתמשו יותר מצס מלחם אז הולכים לפי הרוב ואומרים זה מצה שואלת הגמורה איךדומה אדה בדחומצי מכירים שפת שחומץ כי רוב סמצמ וזה חומץ אלו דלא ידינ בו חומצו אםצו לא מזהים מהיר כי רובסומצה אפילו כי לא ירובסומצה נמניזל בוסר כשיש לי רוב ויש לי בסר השימוש האחרון הולכים אחרי השימוש האחרון במקום שהדרך הוא לפנות לפני שמכניסים את הדברים הבאים כמו שעכשיו נביא מי לא יתנן וכי לא שנינו במשנה מועיס שנמצאו לפני סויח רבי בירושלים לעוילום מיסר אומר רש"י רוב אויך לבוסר בירושלים כל ימות השנה ממויס מיסר שינין למה כל מי שעלה לרגל הביא איתו את הכסף של מיסרשני מה עשו עם הכסף של השני שצריך לאכול אותו בירושלים בדרך כלל קנו איתו באימס לשלומים ואז אכלו איתו בשר בירושלים אדם שנשאר לו אצלו כסף חבל לו לקחת את זה אליו הביתה ואז להביא את זה פעם הבאה שיבוא לירושלים אז הוא נתן את זה לקרובים שלידידים שהיה לו בירושלים תמורת טוב סנו תמורת איזה שכר מועט והם כל השנה קנו מזה בהמות לשלומים כדי לאכול אותם בקדושה בירושלים ולכן רוב הבהמות הנקנות בירושלים אצל אצל סוחרי הבהמות בירושלים זה היה ממויס מיסו עכשיו אומר רש"י כי כל הכסף שנמצא כאן בחנות שנמצא אבוד אז יש 50% שנפל מהקונה זה עדיין מויס מייסר 50% שנפל מהמוכר אחרי שכבר הקדוש שעברה מהכסף על הבהמה אבל זה חצי חצי אז פייק דוריסה לחומרי ולכן מתנהגים עם זה כמוס מיסר מצאו את המעות בהרבייס חולין כולכים לפי הרוב ורוב המאות בכל ימות השנה זה לא מייסר אלא חולים בירושלים תלוי מתי הוא מצא את הכסף בשס רגל מיסר כי רוב הכספים משס הרגל זה מועיל לרגון שמביאים איתם דמי מיסו מוס חולין כך למד במשנה ואומר רב שמי ברזירה מהמה ההבדל בין הרבה שולחים לפי רוב השנה לבין ירושלים שולחים לפי הזמן שהוא מצא את הכסף אויל ושוקי ירושלים עשוי להזכב בכל יהיה רש"י מסביר את הר הבית לא תיטו למה כי זה הרשופע הרוח מכבדת אותו עוד סיבה אסור להיכנס לרבייס בוא בבקשה הרג לו לא היה סיבה לכבד את הרבייס אז כסף שנפל הוא יכול להיות כאן על הרצפה חודש ורק אחר כך המצאו את זה ולכן הולכים לפי הרוב לא הולכים לפי זמן המציאה אפילו שמצאת את הכסף ברגל יכול להיות שכמו מונח כאן משער ימות השנה לכן הולכים לפי הרוב אבל שוקירושלים היו מטתעים אותם כל יום מפני עתית ואז אם אתה מוצא כסף היום זה מהיום אם זה מאתמול היו מוצאים את זה בשעת הטיטו ולכן משעסור רגל זה זה דמי מיסון כל ימשונו זה דמי חולין על מאמרינן כמוה כמו כמוה אז ללה ואנחריננינו הקודמים הלכו ואלה מעכשיו ולכן לא הולכים לפי רוב או כנמה אתה אומר בתיבה הזו משתמשים כל השנה חומץ עכשיו משתמשים מעצה אז הסתכלו לפי רוב השימוש ואם רוב השימוש לחומץ תאמר שזה חומץ למה ני כמה כמה אוזים הקודמים כבר הוציאו והיידה הדנעו אומר רש"י כאן יש שתי סיבות לטלות שזה מעכשיו קודם כל אדם לפני שהוא שם לחם חדש הוא מרוקן את הישן כי כשמים לחם חם על הלחם הקודם הוא יעול להתאפש שינית כל אדם שומע לכל חכומים לבאר את חמצו עושה בדיקס חומץ בליל יד אז ודאי שהוא כבר ניקע כאן ואם אתה מוצא כאן לחם זה ודאי שזה מפסח אז למה צריך שיהיה רוב רובסו מצה גם בלי רוב ניזלבס 14 ו1 הוא מצא הוא נהגמור שינורכי אני לא יכול לטלוט שזה מ-1 דיפוש שמוכן חילו אתה רואה שהיא פת מאופשת זאת אומרת שהיא מזמן ולכן צריך להגיע לרוב שואלת הגמורה אייפוש שמוחייה חינוייה כי רוב סומצמ הרי זה מוכיח שזה משהו ישן מהרבה לפני פסח אז ודאי שזה חמץ למה שזה יהיה מצא אומר רבה לא יתיימ שכוונת הבריסה שרוב סומצה שהולכים לפי רוב השימוש לא זו הכוונה אלו אימה שרובו ימי מצא אומרים כך כמו שאמרנו הולכים אחרי השימוש האחרון השימוש האחרון הוא במצות אלו מה היא מאופשת אז אומרים אם כבר עברו כמה ימים מתחילת פסח שהמצות כבר עלולות להתאפש אז אומרים זה מצה אם לא אז כנראה זה חומץ שואל את הגמור יוכפשיטה למה שלא נאמר שזה מצה אונה גימור לאצריך דיפוש שומרו בו היא מאוד מאופשת מה עודתי מכיבנייפו שומרו בו היא גל ימלס לבד חומץ מעל יומזמן כמש מלון כ שרוב ימצילונן כל יומיו ביום בחולמו את כל יום נע מחמי מאופו הוא עופה כל יום מצות חדשות חמות ושוד לו והוא הכניס את זה הוא זרק את זה לתוך הארון ונשארה שם איזה מצה ששמו עליה עוד פעם ועוד פעם מצות חמות זה גרם לה לא לייפוש גדול ואפשטפי לכן אפשר לטלוט שזו מצה הזכרנו כשיש לי רוב אני הולך בוס ומי אז בוסב שואל את הגמורה ואותני רבי יוסי בר יהודומו תיבו שנשתמשו בו מיסחולין ומיסו עכשיו מוצאים שם איזה מטבע שלא יודעים לאיפה זה שייך אז ההלכה היא אם רויב חולין חולין אם רויס מייסר עכשיו הגימור הבינה אדם לא משתמש בפעם אחת גם לחולין וגם למייסר אלא לפעמים לחולין לפעמים ממיסו אז למה הולכים אחרי רוב השימוש והמאי ליזלבוס 14 לי אחרי אחרי השימוש האחרון כי בדרך כלל אם הוא השתמש לחול עכשיו הוא הולך להשתמש למייסר אז הוא מרוקן קודם את כל התיבה ואז הוא מכניס קון את המייסר אז אם אתה מוצא כאן זה מהשימוש האחרון לא מהרוב הוא נהג עם מורה אומר רב נחמן בר יצחוק אוכה במסכינן כגון שנשתמש בו נכון משתמש בה לפעמים מויסחול ולפעמים הוא מוס מסר מה אתה אומר נלך אחרי השימוש האחרון זו הבעיה שלא זוכר מה היה השימוש האחרון ואני איזה מהם בסוף אז בהכרח ללכת אחרי הרוב תירוץ שני רזוויד אמר כגוי שנשתמש בו ציבורן ציבורים הוא משתמש בתיבה בבת אחת למיסר ולחולים בצד זה הוא שם מוס חול בצד השני הוא שם מוס מיסר עכשיו מוצאים איזה מטבע בין הארמות לא יודעים לאיזו הרמה היא שייכת אומרים הולכים אחרי הרוב האף פופו מהטרוץ שלישי באמת מדובר שמשתמש בחול אחר כך במיסרה אחר כך לחולין כל פעם דבר אחד מה אתה אומר נלך אחרי השימוש האחרון כגון דישתקר בגומ מוצאים את המטבע בתוך חור ואז אומרים זה לא חייב להיות מהשימוש האחרון. יכול להיות שהוא רוקן לפני השימוש האחרון והוא לא שם לב למטבע שבתוך החור ולכן בהכרח ללכת אחרי ירוב. [מוזיקה] เ
לצפיה בתכנים נוספים: