הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מו

[מוזיקה] בדזור דף מו מתחילים בסיעתא דשמיא אמצע שורה שמינית טוני בדף הקודם למדנו מחלוקז בין חכומים לרבי יוסי ביודו רבי יויס הגלילי גם סובר כך לפי רב שישס אילן שנטאו אותו רק אחר כך עבדו אותו לעבודזורי האם הוא נאסר או שמה הוא לא נאסר כמו שהר נאסר וגיבה לא נאסרת מביאה הגמורת טונת קמרשישסס המשבקי בבריסס שנה ברייס לפני ראשפשס האקום אובדים ד מסורסגבס הן הרים והגבות עצמם מותורים בנוה ועובד ננשים בסיף גם גוי נהר כי בנוח נצטב על עבדזורה וכל מיסה שאמור לבני נוח אינו אלסייף כמובן שגם מסרו שבדזורי חי מיסה אבל לא בסייף הוא נסכל אלה שעובדים וסזרועים וסירו רוקס אין אסורים גם הזר ירקות נאסרו בנוה ואבדהם בסיף אומר לי אמר לו רב שישס דאומר לוחמני מי הוא התנא של ברי סזור רבי יוסי בר יהודי דאומר אילון שנות אויל בסוף אובדוי אוסור ולכן זרעים וירקות אפילו שהם מחוברים הם נאסרים וצריך לומר שרק מה שנוסף אחרי שהוא עבד רק אז נאסר כי העיקר לא נעסר כמו שראינו בדף הקודם שואלת הגמורה למה רב שיש צריך צריך להמיד כך ולא יקמי ורשי גרוס כמו שהבח מתקן שזרועון מתחילו לכך שהוא זרע את הזרעים וירקות לכתחילה כדי לעובדם ורבונון חכו הרי מודעים בכך אונה הגמור לא יסל כדוכותו דומד הר שכתוב ברש מהר שלא אוחילו לכך אףנה מהזרקוס שלא התחיל לכך לכן הוא המיד את הבריסה כנדס רב יסי בר יהודי תמאה הגמורה מחלוקס אבני הר שנדלדלו אומר רש"י נעקרו מאליהם אם אדם עקר אותם אז יש כאן תפיסודום מאליהם הם נעקרו וישתחווה אויבדבזור אלהם האם הם נאסרים או לא בני רבחיה ורבי יוחנו נחלקו חדמה אחד מהם או בני רבחיה שנראה עוד מעט שזה חזקיה ורבי יהודה או רבי ירחנון אחד מהם אמר אסוריס ואחר מותוריסד מותוריס כהר מה הרן בתפיסד המותר שאם בן תפיסידום זה ההר כב משמרש הוא גם נעקר מאליו ומטורין מה להר שכן מחובר לכן הוא לא נאסר בהם מתוויכיח בהם אינן המחוברת והיא לא נאסרת באשתחבוה כיוון שהם בתפיסה סודום אמר המקור לכך מביא רש"י כתוב בקורבונס מן הבוקור אז דורשים מן הבוקר ולא כל הבוקר לא יציא נבד שאסור להקריב אותו ומכך שהתר צריכה לאסור להביא קורבן שהוא נעבד לבדזורה אני אלמד מכך שלהדת זה מותר בנוה כי אם זה אסור בנו להדת לא צריך פסוק מיוחד שסור לגבויה כרי כתוב שצריך להביא את הקורבנות ממש כישראל מדבר שמותר לישראל אז בהמת הכיח שהיא לא מחוברת והיא לא נאסרת מה לבה שקיים בעלס חיים לכן היא לא נאסרת מה שאין כן האבנים הר יחל חי וכוזר הדין לא ירא זה כרי זה ולא יראה זה כרי זה לכל אחד ממש חומרי אחרת להר יש חומרי שזה מחובר לבה משי בלחי הצד השובש שבו שאם בם תפיס השדה ודום ומטר אף כל שאם בן תפיס ודום כגון אבני יער שהתנתקו ומטרצד השובש שבו אין מפיכה הגמורה שכן נשתנו מבריוסון הם טבעים מה שאין כן אבני ההר התנתקו אלו אס מאחד משתי אופציות אופציה ראשונה מבמה בעל הסמום ומהר בהמז בעל הסמום גם איננה נאסרת אם הוא השתחווה עליו אפילו שהיא השתנתה מהר עכשיו מה תפרוך מה לי במשקים בעלס חיים לכן היא חשובה ולא נאסרת הריח מה להר שכן מחובר באמת הכיח זר הדין וכולי הצל השבהמשי תפיס עשייה דודום וזה הטעם להתיר אתה לא יכול לתלוט את הטעם בטעם אחר כי אם תאמר שהטעם משהו ש מחובר הרי במה לא מחוברת אם משום בל חי הרי יר בלחי בעל כורכך אתה תתר משום דמן תפיסד ודום כי בדבר זה הושבו שניהם אז אףני אבי כל השווים להם הדבר הזה כגון אבני הר שהתנתקו שיו מותרים וכעת אפשר להפריך מה להר ובהמש של הנשתן מבריוסון כבהמרי השתנתה היא הו ממה והנה מאופציה שנייה מבוט תמו בעל הסמום ומאילון יובש שהוא השתנה עם ברי רייתו והוא התייבש ובכל זאת לפי חכומים שחולקים רבי יסבי יהודה הוא לא נאסר האילן כשעובדים אותו הצד השב שבהם שהם בהם תפיס הסדודום לשם אבדזורה כמה שנטאו את האילן זה לא תפיסה לפי חכומים כי לא נטעו זאת השם עבדזורה וזה לאבילן באותו זמן כי הוא נטה זאת גרעין ולפי רבי יסב יהודה אומר רשי שהוא כן מחשיב כתפיסה הנטייה אז גם אפשר ללמוד בם אותמו ומילן יבש שצמך מאיליו. כאפילו לרבי יויסי לא נאסר אילן שנטו אותו סתם אחר כך עבדו אותו אלא אם כן עשו מעשה בגופו דהיינו שנטאו תחילו אבל לא שצמך מיליו ממילא זה הטעם של המתיר הוא לומד זאת או מבסמום מהר או צדשות במותמו ומילן יבש ומן דוסא מי שעוסר הוא טוען לאורוכסיב כתוב בבדזור שקיצ תשקצנו וסעיב תסעבנו זה בא לרבות דאף על גב דסה מדינה אבני שהתנתקו אתה יכול ללמוד מצד השובה להתירה לא התעשה אל תלמוד להתר אלא תלמד זאת משמעות הפסוק שקצנו וסבת תסאבנו כל דרשות שאתה דורש בבדזורה לא תדרשם אלא לשקץ ולאסור ואין לך להתיר בו אלא מה שהתיר לך כתוב בפירוש ואז תלמד מצד השובה עוד דברים אז סיכמנו שנחלקו בני רב חיה ורבי יוחנון האם האבנים מותרות אסורות אבל לא ידוע מי התיר ומי עשר מנסה הגימור לבשות תסתיים דבני רבחיה שאמרנו שזה יהודה וחזקיה דשרו כאחד מהם מצאנו לכאורה שהוא מתיר מי הוא חזקיה דבוא חזקיה זוכף ביצו להשתחב סלו אדם לקח ביצה הוא זקף אותה המיד אותה להשתחוות עליו דזורה מה הוא האם היא נאסרת או לא עכשיו כך כוסל כדאי תוך מה הכוונה זוכב ביצלתחבסלו כוונה לאישתחבסלו ושתחב לו באמת מת השתחווה וכמבוא אליי הביצה הרי לא נוצרה לידי אדם אלו מי איז כיפוסו אימיסה ויש כאן תפיססדו ולכן היא נאסרת על ידי אשתחבוי אליה היא לא יבסה אבל לא יזוקף מה רואים שאם הוא לא זקף את הביצה לא ימצרה שמע מינו בני רבחיה דשורו בתלוש שהם בתפיססיד אז כרגם הם אוסרים באבני שיתנתקו כי הם תלושים כבר דוכה הגיבור אלוי יתכם בעצם שהם האוסרים רבי יוחנן הוא המתיר לאילומך בני רבחי דעשרה כי הם סוברים שלא צריך תפיסהס בדבר תלוש שאיננו בעלי חי בין בגוי בין בישראל ולכן דישתחבולו אף אגב דלא יזוק ואסור אם הוא שתחווה לביצה ודאי שהיא אסורה כי לא צריך תפיס עשייה בדבר תלוש ואחר מאזכינן באיזה אופן מדובר בספקו שחזקיה כמו שהוא אמר זו כבצולח סלו כגון שזו לאישתחבסלו ולא ישתחבו והגימורה מבררת ולמן לדעת מי הוא הסתפק מחלוקס לאלון ברבי שמואל ברבקה ודי שהמיד עבודזורה אמנת לעבוד אותה ועדיין לא עבד אותה האם היא נאסרת כבר משעה שהמידו אותה או לא אז ממילא לדעת מי הוא הסתפק הוא הרי סובר אנחנו כעת מעמידים את דבריו שלא צריך תפיסדום כדי להכיל על זה שם עבדזורי והוא הרי מי זאת השם בדזורה אז בין אם תאמר שזקיפה נחשבת כמיסה בין אם לא נחשבת כמיסה הרי הוא קרא לשם בדזורה ממילה אילמנדומבדסקו של ישראל אסורו מיד כשהוא קורא לשם אבדזורה אז גם זו אסורו אילמנדומה עד שתי עובד היא לא נאסרת אז ודאי שכאן גם הוליפול עדיין לא השתחווה לה אז ודאי שהיא לא נאסרת אונה הגמור לא יצריכה באמת הוא הסתפק על בן מנדאומר שדווקא עד שתהוב רקז היא נאסרת כי לפי המנדומר השני ודאי שברגע שהוא נותן לשם בדזור היא נאסרת אלו מהי כגון של זוכף הישראל ביצו לשתחסו ולא ישתחבול ובוא בת קיחובים הגיע גוי וישתחבולו ולא אומרים זה הרי לא שייך לו והוא לא יכול לעסוב שתחבו את דבר שאינו שלו כי עוד אמר אמר שמואל ישראל שזוקף לבינו לישתחסלו ובואב את כוחובשתחבול האסור לכולל מגמדמר שלא נאסרת עד שתהיה עובד ולא אומרים זה הרי לא שייך לגוי ולא יכול לסרושת בדבר שו שלו כי כיוון שהישראל העמיד וזקף את הלבינו אז הוא הרא הוא גילה דעתו שנוח לו שיעבדו אותה ממילא כשהגוי עובד אז הוא עושה את שליחותו על הכן כן צריך את הזקיפה צריך שיהיה גילוי דעס כי לולי הגילוי דעס ההשתחבו של הגוי לא יכולה לאסום אז כמו כן חזקה שהסתפק לגבי מי שזכב ביצה מה שצריך לזכוף זה לא שהוא יסתפק האם זה נחשב כמעשה או לא נחשב כמעשה יש כאן תפיסס אין כאן תפיסס ודבר תלוי שנדבליכיים לא צריך מעשה בגופו הברור שהם השתחוו לביצה ודאי שהיא נאסרת אלא השאלה היא האם מזקיפה נחשבת כגילוי דת ואז כשהגוי השתחווה לביצה היא נאסרת או לא מה הספק ה רב יהודה אמר בשם שמואל שיסרוש זקף לבינה היא נאסרת על ידי השתחבת הגוי העניין הואבול לחזקיה יתכן לבינו דמין כרזקפוסום לבינה היא רחבה יותר מהאורך שלה כשהוא זוקף אותה על האורך אז היא עומדת בגובה אז היא נראית לכל יש גילוי דעס שהוא רוצה שיעבדו זאת לבדזורה אז היא נאסתרת על ידי השתחבת הגוי אבל ביצו לא ניכר כל כך סגיפתה לוי אין כאן גילוי דס ולא נאסרת אלד הגוי דילמה לא ישנה גם זקיפת ביצה נחשבת כגילוי דס והתעשר על ידי השתחבו יעשה הגויים תיקו נשאר בספק ספקושר חזקיה אז ממילא אין לפשות מי העוסר ומי המתיר באבני יער רבי ירחון לבני רב חיה כי את האיבו שחזקי אפשר לפרש כמו שפירשנו כעת עוברת כעת הגמורה לנושא אחר כמו שהזכרנו למדים ממין הבוקור לאסור נבד למזבח בוא ירון בחומה המשטח להר עוונו מה עו מזבח האם מותר לעקור אבנים מההר ולבנות ממזבח ביסמקדוש ודין זה תלוי בשתי ספקות ראשית כל יש להסתפק יש נעבד במחוברצל גובויה או יין נעבד במחובר צל גובויה לגבי בעל חי רואים שבל חי שהשתחוו לו מותר להדיוט בכל זאת הוא אסור לגבויה אז אולי גם מחובר אפילו שהוא מותר להדיוט אסור לגוביה או שמה בל חי חל זה שם דזורה אז נכון שזה מותר בנו להדיו אבל זה אסור לגובה על הקרבה מה שאין כן הר כמו שראינו במשנה כמו שרשי מסביר לא חל זה בכלל שם אבדזורה אז אולי גם לגוביה זה כשר אז אם נפשות שאין נבד אז אין מה להסתפק אבל גם אם נפשות אם תמצא יש נבד במכור בצל גובויה עדיין יש להסתפק לגבי מזבח האם אנחנו אומרים מכשיר קורב כקורם דומו מן הבוקו זה לא דווקא שלקורבן עצמו אתה לא יכול להשתמש בנבד אלא גם לבניין מזבח שמכשירקום אוילוי מן הבוקור אני אלמד רק לקורבן אבל מכשיר קובן כשר בהם נבד אלו שתי הספקות שמדרום בחומה ונפקה מיניהם אפשר לבנות מזבח מאבני הר שישתחוו לו אומר רובה קלבור חו יש לי ללמוד מקלבור חומר לפשותוט את שתי הספקות לחומרה ומהנן? סנה זה התשלום שמשלמים לזוינו שמותר בתולוש להדיוט הוא שילם לה בדבר תלוש למשל הוא נתן לה בהמה אז הבהמה מותרת בהנו להדיות מכך שרואים שהיא אסורה בהקרוב וזאת אומרת שלהדיות היא מותרת אוסו לא רק בטולו אלא גם במחובר אם הוא שילם לה בדבר מחובר אז זה גם אסור לגוביה דכסיב ליסובי אסנן זונמחיר כלב וכתוב סתם משמא ישנה טולוש ולא ישנה שני מחובר וזה פסול גם למכשיר קורב אומר רש"י כי כתוב ליסובס נזונח כלב ביס השם אלוקך משמא לא רק לקורבן אל תביא אלא גם ביסנות לבנות את הבית גם אל תשתמש בזה מזה אנילמד נבד שאוס בטולוש להדיוט אינו דין שאוסור אפילו במחובר לגובויה ואף למכשיר אם זה פסול ממילא טוען רובה שמה שהסתפק רום בחומה פה פושט לחומרי שאסור לבנות מזבח מאבני הר שישתחוו לו אומר לרבובר רבי שרובה הרי לא מפורש בפסוק שאסנן אסור לגוביה אפילו במחובר שהוא שילם לה בדבר המחובר אלו כתוב סתם כתוב לו יסובי סנז מחיר כלב לא כתוב מה הוא האתנן אז אתה אומר לכאורה גם ממחובר וממילה כעת אתה למד מאסנן לגבי נבד שגם נבד במחובר אסור לגוביה מי אומר אולי נאמר להפך אוי חילוף ומה הנבד שאוס בטולוש צלד מותר אסור בהנוה אבל זור שעבדות התלושה אסורה בנוה להדת מותר מכובל לגובה שנאמר אלוהים על ההורים ולא יהורים אלא יהיה ותאמר לא ישנה להדא ישנה לגוביה כתוב לא יהורים אלא יהיהם מהשמע בין להדת בין לגוביה לא יורים אלא אין על זה שמבזורים וכעת ידרושנן שמותר בתולוש להדין שמותר במחורלגבויה מה תאמר יש לי כן מקור בפסוק ואם משום ביס השם אלוקיכו אולי נדרוש כך פשטס הפסוק זה לסוב ס נזחיר כלב ביס השם לקחו אל ביס השם אלכו לצור ביס השם לקחו אבל אולי נדרוש סובי סנז מחיר כלב ביס שאם הוא נתן לביסתנן אז אסור להקדישו לצור בניין הבית לא את זה דורשים מבס מיבוא לקדתניה ביס השם אלוקיכו פרט לפור שנבו לביס דבר לזון פורא דומו שלא מביאים אותה לבסמקדוש אלא שחיטתה ברזיסים כמו שכתוב אוצויסל מחוץ למחנה אפשר להביא פורדומו מאסנן חוברים הם חולקים פוראדומו אי אפשר להביא אותם מאסנן הם דורשים מבס השם אלוקך לרבסריקוים תשאי זהב שעשו ציפוי לכותל אחד לבסקות הקדוש כמו שמפרש בשקונים זה נוי לבייש השם אלוקיכו אסור להביא זאת מסנן ממילא אין לך מקור בפסוק שאסנן נוהג במחובר אז אדרבה תאמר ללמוד מנבד שבאמת מותר בחו לגוביה כי כתוב אלוהים על הורים ולא יאורים אלוהיהם בם בגוביה בם בד דפשטס משם תלמד שגם סנן מותר במחורה בלגוביה אומר לי אמר לו רובה יש כאן שתי אופציות איך ללמוד אפשר כך אפשר כך אנוקמינ לחומרי אני בא ללמוד קלב להחמיר לאסור אסנן גם במחובר וממילה משמה נלמד שגם נבד אסור במחובר ואתה אמרס לכולה אתה אומר להפך שפשטס הפסוק אומר שגובויה גם מותר במחובר ומשמה תלמד לאסנן שגם שם יהיה מותר במחובר כולה חומרה לחומרה פרחינן פרחינן הכוונה להפריך בעצם כך אנחנו אומרים לדון כלבומו רק רש"י מסביר שכל כלבוכו הוא בלשון בלשון תיממה קלבו אם כך אז ודאי כך אז ממילא טוען רובה כיוון שאפשר לומר לכולה אפשר לומר לחומרי יש לנו כאן ספי קדוריסה ספיקדסיסה לחומרי אומר לרב פופל לרוב מה אתה אומר חולי חבי בחומר לכול לא יפרחינן וזו דפסח דפליג רב לזה ורבקה דרב לזה סובה לחומרה וכומחיב ללגברה ורבק לכולה ופותר וכופורך רבקי לכולה מה הכוונה יש מחלוקס לגבי טוממס שהוא צריך לקבל הזוה ביום השלישי וביום השביעי חז"ל אסרו לעזות מאיפה פורדומו על תום ממס בשבת מה קורה יד ניסן חל בשבת והוא התום ממס כבר קיבל הזוה בשלישי ושבי חל בשבת ואם הוא לא יקבל הזוה הוא לא יוכל להביא את קורבן הפסח אם הוא יקבל את הזוה הוא יוכל להקריב קורבן הפסח אז רב לזר דע לחומרי אומר כך מה שחיטה שהיא מלאכה דויריסה דוחה את השבס כתוב במוידוי ששוחטים קורבן פסח ביודע לדיס אפילו שכל בשבת אז זוה שאסור רק מדרבונון משום שבו אינו דני שתידורכה ויזה עליו ויתחייב בפסח זאת אומרת שהוא לומד בקלבוכי מאו לחומרי להחמיר על האדם לחייב אותו בקורבם פסח הגם שהוא מקל בהלחוי שבס אבל זה כולה ביסו דרבונון לכן זה נחשב לחומרי בא רבקיוה והוא מפריך ודן קלבורכו לכולה הוא פותר מפסח נתנן איש רבקיבה אוי חילוף תאמר להפך ומה זו שהיא משום שבוס שהיא אסורה רק מדרבונו בשבת אינו דשבס שחיט כל אז רואים שאפשר לדרוש כך אפשר לדרוש כך והבק דורש לכולה אז מה אתה אומר רוב שכשיש לי שתי אופציות בעניין של דיריסה אז דני כבוכים מלכומרי רש"י כאן מצא כמו שאמרשו מסביר שהגמור כאן קצרה אי שברקה זה על טענה קודמת ואוי חילוף זה רק אחר כך אבל אנחנו מקצרים כי זה מה שאנחנו אנחנו רוצים להגיע לנקודה הזו שאמר מה זועי שמשבוז וכולי שהוא דן כבכ לכולה אמר אני אומר את הגמורה לא שם זה עניין אחר באמת שמה שרבי עקיבא אומר לו אוי חילוף הוא לא התכוון בעצם ללמוד כך רק מה היה אוסום רבי ליעזר גמורי רב ליעזר הוא עצמו לימד את רב עקיבא בעבר שהזמידו חכומים מז דבריהם אפילו לדחות קורבן פסח אמרו אסור לעזות מאיפה פה רדומו על תומס אפילו שזה פותר אותו מקורבן פסח ומה קרה והקר לתלמודי רב לזר הוא חלה והוא שכח את תלמודו ורב עקיבא רצה להזכיר לו אז לכן הוא דרש כביכול קלבוכמה ועוסר רבי עקיבא לתקורי והוא לא אמר לו בפירוש כך בקובלן ממכור אז הנדויכה כי זה לא דרך ארץ לבייש אותו שהוא שכח תלמודו לכן הוא אמר לו לו כך אוי חילוף בוא נדון כלבכו משחיטמהז שלא תדחה שחיט את השבס אפילו שוודאי שאי אפשר לומר כך כר יש פסוק מפורש במוידוי אפילו בשבס הכל המטרה שרבי קיב לא הייתה באמת לדרוש כך אלא כאשר הוא רצה שרב לזר יאמר לעצמו רגע רב עקיבא בא ואומר לי בוא נלמד שחיטה מהזוה כשם שברור שהזוה לא דוכה שבס כך שחיטה לא תדכה שבס ואז הוא יגיד למה ברור לו שהז לא דוחה שבס כנראה שהוא שמע זאת ממני אבל למיסה זה לא עזר רב לזר לא נזכר והוא אומר לרבי עקיבה כמו שראשי מביא מה אתה רוצה ללמוד מהזוה ששחיט לא תדחה שבס אוקרתו מה שכוס בתוירו כתוב להקריב זאת במוידו בדורשים אפילו בשבס אמר לו רב גיבה נו אתה אומר בעצמך שם כתוב מי דו אובלי מויד לאילו להזוהב ולבוסה מחוץ לתחום כמוד לשחיטה שחיטה היא חייבת לעשות ביד ניסן אז אני ללמד משם במידוי שזה דוכה שבס אבל הזוה אבואה מחוץ לתחום לאו דווקא באותו יום נכון שכעת קרה מקרה שהוא תומס וכעת יום הזו זה היום אבל בדרך כלל זה לא דווקא היום צריך להכין זאת אז ממילא זה לא דוכה וכשאמר לו זאת רב קיבה כעס רבי עקיבא ואמר לו כמו שרשם מביא עקיבא בשחיטה ישבתני אתם השיב לי משחיטה בשחיטת מסכו ממשיכה מביאה גמור את המשך הדברים ועינו דאמר לי וזה מה שאמר לו רבקי ואחרי שאמר לו זאת רבי אל תכפירי בשס הדין כשאנחנו דנים זה כנגד זה בהלכה זו אל תכפיריני לשון כופר אל תקחה דבריך הראשונים לא הייתה לו ברירה בהתחלה לא רצה לומר לו בפירוש אתה לימדת אותי שלא יתבייש אבל הוא ראה שהוא לא נזכר אז הוא אמר לו כך מקובלני מכך אתה עצמך למדת אותי אז יש שבוס ואף על פי חין ואין דוכיחס השבס זאת אומרת שהוא ממנו למד זאת אז ממילא זה הייתה כל מטרה שרב עקיבאש אמר לו אולי נלמד להפך אבל בעצם אי אפשר ללמוד להפך כי כתוב מידוי וגם כשיש לי שתי אופציות אז כמו שרוב אמר אם אפשר ללמוד לחומרה ולכולה לימדים לחומרי אז אין קושיה על רובה עד כאן דף מובוב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: