הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מז

[מוזיקה] זורי דף מז מתחילים בסיעת דשמיא 7 וחצי שורות האחרונות של הדף הקודם בוא רומא בחומה בשיעור הקדם למדנו את ספקו שלום בחומה האם יש איסור נבע במחובר כעת הוא מסתפק עוד ספק לפי הצד שיש נבע במחובר בירום בחומה המשתחווה לכו מסחיטים שעדיין מחוברת לקרקה מה הוא למנוכס להדיט ודאי שמותר להנות מהחיטים כי אין מחובר נסה להדית אוהורים על הורים אלוהיהם ואולא יהורים אלוהיהם השאלה היא לגוביה אם תמצא מה יש נבע במחוב אצל גובויה כפי שרוב בפשט השאלה היא כאן שהוא תח את רחיתים האם יש שינוי בנבד לא נאסר לגוביה אלא כשהוא כמו שהוא אבל אם הוא השתנה זה נהיה מחיתים לקמח אז זה מותר או אין שינוי בנבד לא מועיל שינוי וזה עדיין אסור להשתמש בזה למנות נוכס בביס המקדוש רש"י מציין שיש גורסים המשטח ולחיטים דהינו תלושים כין חום מה הוא למנוכס אומר רש"י אי אפשר לומר כך כי אם הם תלושים ודאי שנאסרו בהנוי להדיט ואפילו רמדנו מחלויקס לגבי אבנים שנתלשו שיש אומרים שגם בתולו שיך תפיס הסדודום כאן ודאי היה תפיס הסדודום הייתה קצירה היה אימור הייתה דישה כל שקובע שזה אסור וברגע שזה נאסר אז זה לא מותר על ידי שינוי לא מבדזור שכתוב סוכר קומו כל שתי ממנו הריקמו אל כל יסור הנוה כי מה שיוצא מזה הרי אתה נהנה מכך אלא השאלה היא דווקא במחובר שלא נאסר להדמזו ברית רב נחמן תושמע נפשות את השאלה למדנו משלמסכת תמורה כל האסור נגע במזבח כל הבהמות שאסורות לעקרובה למשל אומר רשי מוקצה שיקצו זאתקסבדזורה או נבט שישתחוו לבהמה או נרבה כמו שנראה עוד מעט דהיינו אדם רבה בהמה אז היא אסורה לגוביה ולדויסין אם זו הייתה נקיבה ויוליד אבלד מותורים לעקובה ותונה לו בברייסר רב אליעזר אוסר אז כעת הבינו שמדובר בבאמה מעוברס שהוא רבה אותה או השתחווה לה אז מה המחלוקס תנקמס אובר יש בנבד ולכן נכון שהעובר הוא נרבע והוא נאבד כשהשתחוו או רבו את אמא שלו אבל כעת הוא השתנה הוא נהפך מעובר לבהמה לכן הוא מותר בהקובה רב לוז סובר אין שינוי בנבד ולכן הוא נשאר באיסורו אז זאת אומרת שזו מחלוקסטנועים שאלתו שורמה בחומה דוכה הגימור להבת מרלו וכילו שנינו על זה אומר רב נחמן בברבואה מחלוקס כשנרבעו ולבסוף עיברו בשעה שרבעו את הבהמה היא לא הייתה מעוברת כמו כן כשהשתחוו אליה שאר הדוגמאות ואחר כך היא התאברה ובמים נחלקו כמו שהגמור מפרש את בתמורה תנקם מסובר זה וזה גורי מוותר אבלד הוא יצא מאב והם יש כאן שני שותפים האב מותר בהנוה הם אסורה זה וזה גורם מותר רב לזר סובר זה וזה גורם אוסר לכן הואסור זאת בקרובה אבל לעיברו ולבסוף נרבאו דברי כל אסורין כי היא וולדה נרבאו ואוכנם מ במקרה שלנו של כסחיטים כי עיברו לבסוף נרבעו דומה גם בנבד אב לא דונבדו ואסורים ואף אגב שחזר והשתנה אין שנבנב עד לא יצאו מייסורו אז קר גם כאן לא מועיל השינוי של קצירת החיתים ותחינתם לקמח אלא הם נשארים באיסורם לפי הצד שיש באיסור נבד במחובר זו גרסה אחת שמרזוטרה רצה לתלוט ולמחלסטנועים והפריחו דבריו שלפ כמה שאמר רב נחמן לכולל מאין שינוי היא כדמר שרב זטר עצמו לא בא לתלות מחלוקס אלא הוא הביא את המשנה ואת הבריסה והוא גם הביא מה שלמדנו על זה בשם רב נחמן מחלוקס כשנרבעו בסוף אבל בסוף נרבעו דברי הקלוס והן אינם מחיתים כי איבר בסוף נרבו דומה זאת אומרת שרב זטר רצה לפשות שלכול אין שינו בנבד ואסור להשתמש בקמח הזה למנוכס בקשה הגמורה לפי שתי הגרסאות הקושיה בין אם רב זרה עצמו רצה לפשות כך בין אם הגמור רצתה לפשות כך אוכאשתה איזוה השוואה אוסם מבלבלד לא השתנה מיקור במעי אמו היה קרוי בהמה ואשת אחי שהוא נולד הוא נקרא בהמה מה כל ההבדל דעש שהדחי זה בן פה דלתי הרכם היו סגורים בפניו ונפתחו לכן הוא נשאר באיסורו אוכר מעיקור חיטה ואשתקמכה כחיטים נפכו קמח זה שינוי אז ייתכן שהשינוי כן גורם יותר לגבויה אז נשאר בספק מביאה הגימור ספק נוסף בוא ירש לוקיש רשי מסביר שזה אם תמצא לא ימר שיש נבע במחור ברצל גובויה עדיין יש להסתפק לגבי מצווה המשתחווה לדקל אדם שהשתחווה לדקל להדיויד זה מותר השאלה אם לולובי מה עולה מצווה האם אפשר לקחת לולב מדקל זה להשתמש בו למצוות נטילת לולב אז אומרת הגמרא כך בעילון שנות התחילו לקח כדי להשתחבוות לו לאיבוך אפילו להדנסו כמו שדיברנו אשרו כיתיבור באילון שנות אוי ולבסוף ושוב לי בן רבי יסבר יודלוך אפילו להדנסו לולך שצמח מכאן והילך כיתיב חליבונון שהם אומרים שלהדיוית עדיין מותר גם שצומח אחנין מיץ ומי ממויס קלק פגבו לקיים בו מצווה זה מאוס אוילוי רק לגובה אי אפשר להשתמש בו לקורבן אבל לא למצווה זו גרסה אחת ביבושר לוקיש כי עוסר רבדימי אמר כשרבדימי הגיע מרצו לבובל אז הוא אמר שהאיבוא הייתה קצת שונה בהשאירו שנאסרה גם להדיוט שביטלו קומיבולי אז רש"י אומר שכמו שנראה במשנה לאלון שהייתה היה כאן עץ שחידשו אותו גידו אותו ופסלו אותו כדי שיצמח מחדש, יצמחו מחדש ענפים שאותם הוא יעבוד. אז נראה ללום במשנה שכדי להתיר את השירו מספיק לקצוץ את החידוש והשאירו חוזרת להיתרה. השאלה היא האם היא ראויה שוב למצווה או לאי יש דיחוי אצל מצוו יין דחו אצל מצוו? האם נאמר כל זמן שהוא לא נטל את החידוש אז הכל היה אסור וצריך לומר אומרים החוינים לפי פירושו של רש"י כאן שגם הלולב שהיה לפני החידוש הוא אסור בהנוה מדרבונון השאלה היא האם כיוון שלפני שהוא נטל את החידוש הלולב היה אסור אז הוא נטחם ממצווה אז אפילו שעכשיו הוא נהפך בחזרה להיות מותר להדיוט אבל לגבי מצווה כיוון שהוא נטחם מקיום מצווה אז הוא נשאר בדיחויו כמו שרואים לגבי קורבנות אוי דחוץ מצבס במצווה לא אומרים דבר שניתחה מקיום מצווה הוא כבר נדח לעולם הוא יכול להרזור ולהיות ראוי למצווה שואלת הגמורה לפי גרסה זו שרב דמי תפשקלת בו מידתנן משנה מסכסכוני לגבי מצוי דם כתוב בתויר אדם שוחט חיה עוף הוא צריך לכסות את דמו בעפר אומרת המשנק כיסו ונסגע לו הדם התגלה פותטו מלכס כי פעם אחת צריך לקיים את המצווה מה קורה כיסו הרוח הוא לא הספיק לקיים את מצוות כיסוי הדם הגיע רוח וכיסתה את הדם עם אפר חייב לחס עדיין לא קיימת המצווה ואומר רבי ברברחמרבי חוננון לא ישונו שאם כיסו הרוח חייב לחס אלא שחוזר ונסגע לו אחרי שהרוח כיסתה אבל לא י חוזר ונסגע לו כל זמן שהוא מכוסה פותטו מלךס כי אמנם הוא לא קיים מצוות כיסוי אבל אדם מכוסה והבינה בו והתקשנו בזה אם כל זמן שמכוסה פטור כי חוזר ונסגה מוה אויל ואיתה איתכם כיוון שבשעה שהיה מכוסה בכך שהרוח כיסתה אותו הוא ניתחה ממצוות כיסוי אז הוא ניתחה לגמרי מצוות כיסוי וגם אחר כך שזה מתגלה שיהיה פטור מלכסותו ואומר רב פופס זויס מרס במשנתינו אני רואה אין די אצל מצוו אפילו מצווה שנדחתה מקיום יכולה להתחדש מחדש כאן הדם נדחם ממצוות כיסו על ידי שהרוח כיסתה אותו ברגע שהוא אדם התגלה חוזרת המצווה אז מה הספק שרשלוקיש מפורש כממש משנה בחולין שאין די אצל מצפס אז גם הלולב שניחה מקיום מצמק היה אסור בהנוה כיוון שהיה חלק מהשירו ברגע ש אשר מתבטלת והוא נהפך בחזרה להיות מותר בנוה אז הוא ראוי למצווה אונה גמורה ספקושר שלוקיש דרב פופה גופי בוילי הוא הסתפק בעצם היסוד הזה שמדרב פופה שרואים כאן זומרס מצפס מה היה הספק מפשט פשיטלי לרב פופה דאי דחוץ מצמס אז באגועסר בצל הרנשבורג כתוב שאת המילים לרב פופה צריך למחוק רשלוקיש היה הרבה לפני רב פופה לא יתכן שהוא מסתפק בנס רב פופה גם הסכסוק סוגיה זו מופיעה ולא נרשמו שם שני מילים לרב פופה אלא הכוונה היא עצם התנה רב פופי מדייק זאת מהמשנה וכך צריך לגרוס מפשטפשיט אלי לתנה של המשנה דאייןדי אצל מצבס ממילא לא ישנה לכולה כגון גבי השיר שבטלה שזה חוזר ונעשה ראוי למצווה עלולב ולא ישנה לחומרי כגון גבי כיסוי שמחייבים אותו לחזור ולכסות או דילמה אתנספו כמספקליי האם יש דיחוי אין דחויים ולכן מה עושים מקרה שספק מחמירים לשתי הכיוונים ולכומר אמרינן אין דיחוי ולכן לגבי כיסוינ מחייב לכסות אבל לכולה כגון בנידונינו לולב שניתחם מקיום מצווה לא ימרינן אין דיחוי מספק ועלו לפסול למצווה תיקו נשאר בספק ספק נוסף בוא רב פופה המשתה חווה לבהמה אז היא מותרת להד כמו שדיברנו בעל חי לא נאסר היא נאסרה לגוביה הוא גזז את הצמר וצבע אותו בתחילס צמרו מהו לתחילס של מצווה שואלת הגמורת תחילס דמים באיזו מצווה תחילס עושה קרב פופה איךס לקוינים ביגדקונדל לצורך שיש בהם תחילס והשאלה השאלה כפולה קודם כל האם מכשיר כקורם דומו אוילוי ואם תמצא לאמה כקורם דומו אז כאן יש שינוי כיצבו זאת בית חילס אז הצמר השתנה האם יהיה שינוי בנבל לטירו לגבוה אוילוי אבל אם כך היינו בעדום ברחומה שתי ספקות האלו הסתפק רום ברחומה הוא הסתפק לגבי מזבח שלמדנו בשיעור הקודם האם גם למכשירקום אומרים שנבד אסור וגם ראינו בתחילת השיעור העכשוי שרום בחום הסתפק לגבי חיטים למנוכס האם השינוי מועיל או לא אז מה הסתפק רב פופה והיא תחילס לציציס רוצה להשתמש בתחילס בצמר הצבוע בתחילס לציצית ומה השאלה שלו כיוון שזה דבר מצווה האם זה מאוס לגבויה כמו שזה מאוס לגבויה זה מאוס לדבר מצווה שעושים לגבויה או לא כשם שמותר לההנות מזה אפשר גם להשתמש בזה למצווה אם כך היינו בא דרש לוקיש זה הספק של רשלוק לגבי לולב אומר טויספס נקטו רשלוקישקו הסתפק לגבי מצווה אה בעצם זה גם תלוי בספקו שרום בחומה כי כאן יש שינוי בלולב אין שינוי אבל כאן יש גם שינוי שהוא השתנה על ידי התביעה אומר אותו סוס רש"י אומר על ידי הצביעה אומרת הגמורה אין כנמה דלאה למבואלי ספק זה מיותר כי זה תלוי בספקות הקודמים בדורות הקודמים כבר הסתפקו בזה מה רב פופ הסתפק ידקו בואלהו משהו פתח בספק זה שום שי כמחניסה כצה להמשיך ולהסתפק עוד ספקות והרבד מסביר שהספקות הבאות זה באנטמצא ימז הוא פתח עם הספק הזה שכבר הסתפקו בו צמרו לטחילס האם אפשר להשתמש בזה לתחיילס לביגדקונה אם תמצא מה שאסור משום שנרבן אסור גם למכשירים וגם אין שינו לגוביה אז יש לי עוד כמה ספקות קרנאו של הבהמה מהו לך צויצרויס לשיר של קורב השיר מעקב את הקורבן של הלבים שיק קיו מהו לחלילין של הלבים בני אמאו מהו לפאירוס לנימים למיתרים של הכינור של הלבים אז כך עליבד בנדומה איקר שיר בכלי לא תי בואלוך יש מחלוק מעשה חסוקה השיר של הלוי מה העיקר העיקר השירה זה בכלי או עיקר השירה זה בפה והכלי רק בא לבסם את כולם אז אם עיקר המצווה בכלי לא תיבול דעת דיוס כי אנחנו הרי אומרים שאם אתם צים לא ימר שלגוביה יעשו גם מכשירים וגם לא מועיל שינוי אז ודאי שבזה גם לא מועיל כל השינויים שעושים שעושים משוק חליל וכדומה וזה אסור כי תיבו אלוך עלי בן מנדאמר היא קרשיר בפה של הלבים וכל מה שמלווים זאת בכלי נגינה זה רק לבשם את כולם השאלה היא בסו מקול בעלמה מאור זה רק לבשם את הכל ומייסינן ואי אפשר להשתמש בעברי בהמה שעבדו אותה לדברים האלו לקני נגינה או דילמה אפילו החוסר כי זה מאוס ורשי מסביר שזה לא תלוי בשרוקיש אפילו שנאמר שלניין דקל שהלולב מותר שם זה סתם מצווה וכאן זה צורך קורבן אפילו שזה לא עיקר המצווה אבל בכל זאת יש כאן צורך קורבן אז זה יותר מאוס תיקון נשאר בספק ספק נוסף בוא רבה המשתחווה למעיון אדם שהשתחווה למעיין אז המעיין ממו לא נאסרו להדיו כי זה מחובר השאלה היא מי מוב מה הוא לנסוחים האם אפשר להשתמש במי המעיין לניסוך המים שניסחו על גבי המזבח בחג הסוקוס שואל את הגמורה מיקו מבואלי אימשפור מה מתכוון זה שמשתחווה לבבוא קוסוגד היו מתכוון להשתחוות לפרצוף שלו שמשתקף במים ואז המים לא אמורים ליסר או דילמל מייקוסוג או שמה מתכוון להשתחוות למים והם נאסרים אז אם זה הספק הרי רבי מאמיד את הספק רק לגבי מעיין שהמים מחוברים השאלה היא אם זה אסור לגבוה או מותר לגבויה זאת אומרת שבתולוש במים תלושים ברור לו שזה אסור להידיות למה אם זה היה ספק ותיבוא לספל דיוט אותו ספק יכול להיות כשהוא משתחווה למים שבספל האם זה מותר בהנואה להדיות כיוון שהוא מתכוון להשתחוות לבבואה שלו או שם הזה אסור בנוהג הוא מתכוון להשתחוות למים אונה הגימור אלוילום באמת פשוט למיקוסוגיד ולכן בספ ברור שהמים יהיו אסורים ואוכבלי זה הספק במעיין הספק הוא למדקמי כוסוגד למים שהוא רואה עכשיו לפניו הוא השתחווה קמוק כמו אוסדו מעניין שזורם אז המים מתחלפים כל הזמן אז המים שכעת אנחנו רוצים לקחת לניסוך הם כבר מותרים או דילמדברונדמיקוסוגד לקילוח של הנהר והילוך הנהר לא משתחווה ולכל הנהר הוא עובד ואם יש נבד במחובר אז יהיה אסור לניסוח בתוך המים שואל את הגמורה אומי מיצר הוא יכול לאיסור את כל המעיין ואומר רבי יוחנן משחמש ביוצודק מים של רבים איןסורים על ידי שעובדים אותם כי אין דמו יסודו שאין שלוי אונה הגמול לא צריך ספק הוא באופן דכוניו ערה המי נובע בקרקע פרטית שלו והוא לא יוצא משם אז זה שייך לו ויש בכוחו לאסור אז נשאר בספק ונעבור למשנה באה כאן מדובר בקיר משותף מבודזורי וכמו שמבואר בירושלמי מדובר באופן שהוא בנה זאת בהתר. למשל הוא בנה לעצמו בית ואחר כך בדזורה נצמדה מהצד השני ומשתמשת בקיר שלו לאחד הקירות של ביסבזורה. וראשי אומר שמדובר שהבית עצמו נעבד אבל הפוסקים המפורשים מפרשים שדברי רע שואלים רק על החלק האחרון במשנה לגבי טומאה. אבל החלק הראשון של המשנה זה גם אם הבית משמש רק לבית לפסל שבתוכו. אז אומרת משנה כך מי שרביססו מוכלבסקובים ונופל הקיר המשותף נפל אוסרו לבנו יס כי ברגע שהוא בונה נכון שהוא בונה לעצמו קיר הוא בונה גם קיר לבדזורי כיצד יעשה קוינס בתוכשלו ארבע אמויס הוא נכנס פנימה ארבע אמויס לתוך ביתו ובואנה ושם הוא בונה את הקיר אז זה אז אם מקום הכותל כולו שלבודזורה הוא צריך להיכנס ארבע מלאים מה קורה שלו ושלבודסקובים המקום שעליו נבנה הכותל של חצי שלו חצי של אבודזורה נידון מחצה על מחצו אז החלק של אבודזורה לא נכנס בדל אדם שהוא צריך להיכנס פנימה החלק שלו עולה ולכן למשל אומר רש"י אם העובי של הכותל היו שתי אמויס אז העמו אחת הוא נכנס מקום הקיר מוסיף עוד שלוש עמוסיס הוא בונה את הקיר מסיימת המשנה כמו שאמרנו כאן מדובר לגבי אבדזור שעובדים את הבית עצמו אבונוב איצו פורש של הכותל שנפל מתמין כשרץ מי שנוגע נטמ שניגב בדזורש שקץ תשקצנו לשון שקץ לשון שרץ ומטמא במגו אומר רש"י ואפילו האבנים של חלקו הרי אבנים משותפות לא ולבדזורה אבל הם בריירה אי אפשר לברר ולברור מי מה האבנים שלו שלא מטמים מה הנים של הבן זורה אז הכל מטמא אז פיתנק זה מטמא רק לשרץ שהוא מטמא רק במגע ולא במסע אם נוסעים זאת בלי לגעת לא נתמעים רב עקיבו אומר הם מטמים כנידו שנאמר כתוב לגביזור תזרדו דובנידו צמר מהנידו מתמו במסו מי שנושא את הנידו אפילו שהוא לא נוגע בנתמסקו במסו אז יש כאן רש"י מעניין רש"י אומר מה המקור שנידו מתמו במסו כתוב כל הנגיע בכל כלי אשר תשבולוב אז הוא נטמע יינו שאפילו שהיו כאן 10ה כלים והיא ישבה על הכלי העליון אז בכלי העליון היא נגע בתשע כלים שתחתם היא לא נגע, הם גם נטמעים כי הם נוסעים אותה אבל הרשש מקש זה תמוע שם מדובר במוישוב זה נטפע מיתה מדרז נעשה אבטומה שאר כלים לא נטמעים במושבה לא שי בכלל מעשה בקילים רק באדם שנוסא וראשי עצמו ברשי בשבס כמו שהגוי סבח מביא מפרש אחרת בקור אחר נדמה במעשו אדם שנושא אותה הוא קש לזו והדובו בנידוסו ועזוב זיבוי אז נידו הוקשה לזהב וזו מטמא במסו כמו שהוא מביא שם מרשי אז גם נידו אם אדם נוסע אותה בלי לגעת בה הוא נתמע והוא נטמע רק ראשון לא ותומה אז דברי רשי כאן מוקשים אומרת הגמורה מה אמרנו שהוא נכנס דלדמוס בשלי אז נכון שהוא לא בונה קיר לבודזורה אבל קומר לסחובים הוא מוסיף עוד דלדמוס בבית שלבדזורה אומר בחני מסורת דובדלי בדלדמוס אלו ביסקיסה הוא משתמש בזה לשירותים שואלת הגמורה איך הוא יכול לעשות כך והוא בוואצניוסה הרי הוא לא יכול לבנות קיר במקום שנגמר החלק שלו אז איך הוא התפנה שם אין קוט שמפסיק בינו לבין עבודהזור כל מי שנכנס לביסבדזור ראה אותו אונה הגמורה דובד לבסכיס דלילו רק בלילה הוא מתפנה שם שואל את הגמרא ואומר אמר למד מסכת ברוכס איזהו אדם צונוע אני נפנה בלילו במוקים שנפנה ביום גם בלילה צריך להיות צנוע ואף אגב דוקימנ בכדרך אז רשי מביאים הגימור בברוכס שהגמורה אומרת שם שאין הכוונה שצריך להתרחק מהעיר בלילה כמו ביום. בלילה אפשר פחות להתרחק אלא כדרך שנפנה ביום. דרך הכיסוי שלו איך שהוא יושב וכמה הוא מגלה מהבגדים שלו. אותו דבר צריך להתנהג בלילה. והקופוני מי הוא צניוסב למבד? רואים שצריך גם בלילה להתנהג בצניעות. אז במקום כזה שאנשים יכולים לראות אותו ודאי שהוא לא יכול להתפנות. אלה שנכנסים לביס בדזור רואים אותו אונה הגמור דוטינו קוס לשירותים לתינוקות הם לא צריכים להיות צנועים הנה מאופן אחר איך הוא מבטל את הדלדמו ישראל משימוש דגודלי ביזמינגה הוא גודר סביב הדלדמז בקוצים וברקנים א מצד אחד הוא לא בנה כאן קיר מכובד לבדזורה זה רק גדר של קוצים מצד שני הבדזורה לא מרוויחה כאן דדה מויס נוספים כת נבוא למשנה הבאה כפי שכבר הזכרנו זורה של גוי מועילה ביטול כדי שתהיה מותרת בענו מקבו לוך של יהודי לא מועילה ביטול במשנה הסבות נראה כמה אופנים מה נצרך לבטל כדי להתיר באנוה אומרת המשנה שלוישובתימן לגבי ביטול עבדזורים אז הסוג הראשון ביס שבנו התחילו לבדס כחובים דהיינו שעובדים את הבית עצמו הרי זה אוסו כל הבית הוא אבו דזורה ואם גוי בנה אותו אסור עד שיבטלנו שיטוץ ממנו קצת למשל אם שלישראל הוא אסור עולמית אפילו אחרי שהוא נשבר עוון איצו אפורים באופן שני היה בית בנו לדירת אדם אחר כך סידו וקידו הוא סייד וצייר לעבוד ככובים וחידש הוא יקצה לבדזורה את החידושים את הציורים שעשה לבדזורה אבל הוא לא הקדיש את כל הבית לא הולך לעבוד את כל הבית נוטל מה שחידש אם בא ישראל לבטלו אז הוא מוריד מה שהוא חידש ומותר הבית אפילו שלא ביטלו הגוי או אפילו שהייתה שייכת לישראל מומר עכשיו האזור שלו לא בטלה כאן זה בטל כי רק החידוש נאסר והחידוש באמת הוא מוריד זה אסור בנו לעולם אבל כל הבית לא נאסר ונראה בגמור שמדובר שלא נאבד הבית מעולם כי אם הוא השתחווה אז ודאי שנאסר כל הבית והגוי צריך לבטל אותו ואם השתחווה ישראל אסור לעולם אופן שלישי הכניס לתוויח עבוד כחובים את הבית עצמו לא התכוון לעבוד והוא לא יקצא אותו לתשמיש עבדזורה אלא באופן זמני הוא הכניס לשם פסל חקר והציו הרי זה מותר זה לא נעשה רק כל זמן שעבודזור בתוכו אומרת הגמורה אומר רב המשטח ולבייס אסורי אומרת הגמרא על מקוסובה רואים שרב סובר טולו שבסוף חיברו כטולוש דומה הרי למדנו שמי שמשתחווה להר ההר לא נאסר כאן זה מחובר לקרקע אלו מה כיוון שאבני הבית יהיו תלושים אפילו שהוא חיבר אותם בחזרה לקרקע זה נשאר עדיין דינוק את הלוש ולכן הוא נאסר אבל שואלת הגמור וענן משנתנו בנו התנן משמע מתי בית נאסר דווקא כיוון שבטו בנה אותו לכתחיל לבדזורה אז יש כאן תפיסת כמו אדם שנתה שירו לכתחיל לבדזורה אבל אם הוא השתחווה לבית בנוי הוא לא נאסר למה כי זה טול בסוף חייבוש שנחשב כמחובר תוכה הגמורה לא המישה מתכוונת לומר שגם כך וגם כך זה נאסר בנוי אף על פי שלא ישתחבולי זו הנקודה של המשנה ותנסובר שעבודזור אסורה מיד אפילו לפני שהיא נעבדה שתהחבו אף על פי שלא י בנוי כי זה נחשב כטולוש שואלת הגמורה יוכי הנשלישו ארבו אהבו יש כאן ארבע אופני בתים יש בית שבנו התחילה לבדזורה יש בית שבנה אחר כך השתחווה לו ויש עוד שתיים שראינו בהמשך המשנה אונה הגמורה כיוון דלם ביטול תנן מוסיף בך הנושא של משנתנו זה איך לבטל איזה ביטול צריך ולגבי זה בונו וישתח עבורחת כוחו שבליים הדין שווה בין אם הוא בנה בית לצורך בלזורה בין אם הוא בנה סתם אחר כך השתחווה אז הדין שווה שאם זה של גוי צריך גוי לבטל זאת כדי להתיר זאת ואם של ישראל אין לו בתי לו מיס אומרת המשנה דין דומה שולש עוון מין לגבי ביטול אבדזורה אבן שחוצבו מהר מתחילו לבימוס כדי לעשותה למקום מושבדזורה הוא מושיב עלבן את הצלם וגם הבימוס נחשב כחלק מהבדזורה גם אותו עובדים הרי זו אסורו אפילו לפני שהוא המיד עליה את הפסל כוח חצב זאת לשם כך ולכן אם גוי חצב צריך הגוי לבטלה ולחסר ממנה מעט עד שתיפגם אם ישראל חצב אותה לעבודה לדזורה אסורה לא לא מילה ביטול באופן שני ההבל הייתה חצובה ועומדת סידו וקידו לשם עבדסקובים אז רק את זה הוא עשה לבדזורה את הסי והקי נוטלישראל מה שסיד וכייד מה שהוא חידש וזה הוא זורה לרוח הוא מותרס מותרת כי עבד זורנס אז לא נעשה לא כל האבן הפחה לבדזו רק החידוש מה קורה אופן שלישי הם מידול על האבן עבודס כחובים בזמני והוא לא יקצה את האבן לבימוס וסילקו הרי זו מותרס היא לא צריכה ביטול כדי להיות מותרת אומרת הגמורה אומר הבמה מה שראינו באופן השני והוא שסיד וכייד בגוף או של אבן שהוא חקק בצורה בברזל אבל אם הוא סייד וכייד על ידי תיח היא מותרת בלי ביטול כיוון שעדיין לא עבדו אותה שואלת הגמור ודו מידי בסנה של המשנה קודמת וביסללה בגופי הסיוד והקי לא חוקקים בבית אלא תחים על הכותל וכתוב ומיצר כוזמה שלא הורידו את החידוש אונה הגמורה מיומר באסנה מקבין אולי מדובר דווקא שהוא הכניס בין לבנה ללבנה אז זה כן בגוף הבית אומרת הגמורה מי לאכיל דשיה ועודשי המשנה סית וכית כתוב סתם וכילו משמע מכך שגם אם היה בית שכבר היה תוח בתית מכתחילה לפני האיסור עכשיו הגיע והוא הוסיף לשם בדזורה ובכל זאת כתוב שצריך ליטול את החידוש לפני שנוטלים זה אסור אלו כיתמ דרבי ימ ליביטו לתמם ודאי שלגבי תחילת האיסור אז לא צריך לסי דווקא בגוף כדי לאסור גם אם הוא מוסיף את זה מלמעלה אז גם אסור הבא מעולה על החלק של ביטול וכך הוא מתכוון לומר ואף על גב דסיד וכיד בגוף של אבן לא רק אם הוא סיד מלמעלה אלא גם אם הוא סיד בגופה שלנו חקק אז מספיק הביטול הזה לא צריך ביטול של הגוי יבטל את אבדזורה כי נותל מה שחידש אם הוא מוריד משהו חרץ לשם אבדזורה שפרדומה זה מותר דמה עוד מקים שסיד וכיד בגופו של אבן אז כאבן שחוץ מתחיל כחו דמ ותצר כולו לא רק החידוש וכדי להתירה יצטרך הגוי לבטל אותה ואם היא שייכת לישראל לא יועיל הביטול היא אסורה לעולם כומש מלון שלא חלשם לאזור החידוש ואפילו שהחידוש נעשה בגופה ברגע שהוא מוריד את החידוש היא מותרת. [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: