הדף היומי מסכת עבודה זרה דף לא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף לא

עבודה זרה דף לא מתחילים בעזרת השם דף ל עמוד ב שורה שנייה מלמטה אמר רב אסי אמר בשם רבי יוחנן משום רבי יהודה בן בתירה שלושה דרגות ייסורים ביינות הן הדרגה החמורה ביותר יין נסך שהתנסך לעבודה זרה הוא אסור בהנק והוא כמו מת שמטמא כל דבר. אדם, כלים, אוכלים, משקים. ככה גם היין מטמא טומ חמורה בשיעור כזית כמו טומת מת. דרגה שנייה, סתם יהינם. יין של עובדי כוכבים, שלא ידוע אם הם ניסחו את זה לעבודה זרה או לא. הוא גם כן אסור בהנאה. אבל הטומאה שלו לא כל כך חמורה. הוא לא מטמא גם אדם וגם כלים, אלא רק אוכלים ומשקין. מטמא טומאת משקין כמו משקין שנטמעו בשרץ שהם אינם מטמים אדם וכלים אלא רק אוכלין ומשקין. והשיעור הוא לא בכזית אלא ברביעית. הדרגה השלישית, יין של ישראל שהפקידו אצל עובד כוכבים. המפקיד יהינו אצל עובד כוכבים. הוא אסור בשתייה והוא מותר בהנאה. שואלת הגמרא, איך אתה אומר שהמפקיד ינו אצל עובד כוכבים היין אסור בשתייה ומותר בהנה? והתנן שנינו משנה המפקיד פירות פירותיו אצל עובד כוכבים טולים שבוודאי הוא החליף עם הפירות של עצמו הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים לשביעית ולמעשר אם היא שנה שביעית שנת שמיטה צריך לחשוש שהפירות האלה הם של שביעית וכן לעניין מעשר יש לטלות שלא הפרישו מעשרות וכשם שטולים שעובד כוכבים החליף פירות הישראל המופקדים אצלו עם הפירות של עצמו ממילא גם כשהוא הפקיד אצלו יין יש לטלות שהחליף עובד כוכבים עם היין של עצמו אם כן היין הזה אמור להיות אסור בהנאה ולא רק אסור בשתייה מתרצת הגמרא הדין הזה נאמר דווקא באופן שאין חשש שהעובד כוכבים החליף את היין של ישראל ביין של עצמו כגון שהיחד לו חדר בקרן זווית והוא משא לו את המפתח או שהישראל עשה חותם על היין שלו באופן שהוא רואה שלא יחליפו שואלת הגמרא היא החי אם כן שהוא יודע שהעובד כוכבים לא החליף בשתייה נמלישטר זה מותר גם בשתייה דהרי רבי יוחנן הזדמן לעירו של בר כפרה מקום שנקרא פרווד קלה לפרווד מכיוון שכבר נפטר בר כפרה אמר רבי יוחנן כלום יש ביד מישהו משנת בר כפרה הלכה שהוא שנה תנ רבי תנחום דמרוד אז רבי תנחום מאותו מקום אמר הלכה בשמו המפקיד יה אינו אצל עובד כוכבים מותר בשתייה קרילי אז רבי יוחנן קרא עליו את הפסוק מקום שייפול העץ שם יהיהו מקום ששכן שם תלמיד חכם אפילו שהוא כבר נפטר עדיין הוא כאילו שם שואלת הגמרא שם יהו סל קדתך מה באמת עדיין שם הוא הרי כבר נפטר אלא שם יהו פירותיו שם נשארו הפירות של העץ שנשרו ממנו גם כאן מי שצריך לדברי החכמים ישאל את בני העיר ששמעו ולמדו מאותו חכם ומלמדים את דבריו לאחרים אבל על כל פנים אם רואים שבר כפרה סובר שהאין הזה גם מותר בשתייה אמר רבי זרע לא ק שזה לא סותר הדין של בר כפרה אמור לדעת רבי אליעזר והדין של רבי יוחנן בשם רבי יהודה בן בתירה אמרו לדעת רבנן דתניה ברייתא אחד הלוקח קונה ואחד הסוחר בית בחצרו של עובד כוכבים ומילאו יין הישראל הכניס חביות של יין לתוך הבית והמפתח של הבית או חותם של החביות בד ישראל רבי אליעזר מתיר אפילו בשתייה וחכמים לכתחילה עוסרים למלות את הבית ביין אבל אם הוא עשה כן מותר בהנאה אבל לא בשתייה אמר רבי יחיה ברידר רבי חיא בר נחמני אמר בשם רב חיזדה שאמר בשם רב ואמרי לה יש כאלה אומרים אמר רב חיזדה אמר זהירי ואמרי לה יש אומרים אמר רב חיזדה אמר לי אבא ברחמה הכי אמר זהירי מה הם אמרו בכל אופן הלכה כרבי אליעזר שאם הוא שמר את היין במפתח או בחותם אחד אצל עובד הכוכבים שיחד לו מקום וא או זאת אומרת או שהוא עשה על זה איזשהו חותם זה מותר אפילו בשתייה. אמר רבי אלעזר, כל הדברים שצריכים שמירה מפני עובדי כוכבים משתמרים בחותם אחד כשהם ביד העובד כוכבים. חוץ מן הי יין שאינו משתמר בחותם אחד אלא צריך שתי חותמות. רבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר בחותם אחד ולא פליגי אין ביניהם ויכוח אלא כל אחד אמר דעה של תנא אחר. רבי יוחנן סובר כמו רבי אליעזר שיין משתמר גם בחותם אחד ורבי אלעזר סובר כמו רבנן שהוא שהיין אינו משתמר בחותם אחד היא קדם רי אומרים אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם ביד העובד כוכבים חוץ מן היין שאינו משתמר אפילו בחותם בתוך חותם אלא צריכים ממש שומר ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם ותריו הם שניהם סוברים מודעת רבנן ובמה הוויכוח רבי יוחנן סובר כי פליגה רבנן על ידי רבי אליעזר מה שהם חולקים על רבי אליעזר זה בחותם אחד שרבי אליעזר מכשיר ורבנן אוסרים אבל בחותם בתוך חותם שרו גם רבנן מתירים ורבי אליעזר סובר מר סבר אפילו חותם בתוך חותם אסרי רבנן מבארת הגמרא איך עושים חותם בתוך חותם איך חידה מחותם בתוך חותם אמר רבה הגנה דפומה דחביתא. קודם כל יש את המכסה של החבית. מעל זה מכסים עם קערה, עם איזשהו כלי שמכסה מעל המכסה. והכלי הזה מגיע עד הדפנות של הכלי. שריקה וחתימה. תח בתית ומדבק את שולי הכלי לדופני החבית ותח בית גם את מגופת החבית. א חותם בתוך חותם. חותם אחד של המכסה של החבית. חותם שני זה של הקערה שמעל המכסה. אם הוא לא דיבק את הקערה בתית זה לא נחשב חותם בתוך חותם. זה צריך להיות דבוק. אופן נוסף של חותם בתוך חותם שהוא קופס לל דיקולה על פי החבית ומגופת החבית מעודקת לפי החבית בתית לאחר שנתייבש. ומהדק. היא מעשה לוטפת פי החבית בדוחק באופן שיש תורח בהסרתו והכזרתו. א חותם בתוך חותם מגופת החבית היא חותם אחד וידו כסל חותם שני ואם לא מעדה כסל לפי החבית ואין תורח בהסרתו ובהחזקתו לא אביך חותם בתוך חותם זה נחשב רק חותם אחד עוד אופן של חותם בתוך חותם נוד של אור מלא יין שפיו קשור ומונח בתוך שק של אור בדיסקיה וקשר גם את השק אם פי הנוד חתימת פיו נמצא למטה בתחתית הדיסקיה ותחתית הנוד נמצא למעלה בפי הדיסקיה ויש תורח להוציא את היין שצריך לפתוח את הקשר של הדיסקיה להוציא את הנוד ולהתירו את הנוד גם כן ועוד פעם להחזיר כמו שהיה בהתחלה לא חששים שיתרח כל כך העובד כוכבים ואם כן אב חותם בתוך חותם ואם פיו של הנוט גם למעלה כלפי פי הדיסקיה שזה לא כל כך תורח בהתרתו כי לא צריך להפוך לא יחותם בתוך חותם זאת אומרת לגבי נוד של אור זה צריך להיות שהוא שם את הנוד הפוך בתוך ה שק של ה החיצון בתוך הדיסקיה ואז הוא קושר את שניהם ואז זה נקרא כמו חותם בתוך חותם עוד אפשרות של חותם בתוך חותם כי קיף פומי לגב אחרי שהוא קשר את פי הנוד כפף את פיו לתוכו ועוד פעם קשר צעיר וחתים אבל חותם בתוך חותם אפילו כשהוא אינו בתוך הדיסקיה פשוט מכופף אותו וקושר אותו שוב מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא היו שלוש מקומות שהיו גרים שם קוטים שהם גרים לפי דעת הברייטה כאן רק מה הקוטים האלה היו גרים בסמוך לעובדי כוכבים ויש חשש שעובדי כוכבים נגעו ביין שלהם בראשונה היו אומרים יין של קוטים שגרים באין קושי אסור מפני העיר בירת סריקה של עובדי כוכבים שסמוכה אליהם והיין של העיר של קוטם שנקראת ברקטא אסור מפני העובדי כוכבים שגרים בסמוך אליהם בכפר פרשאי והיה עין של מקום של קוטים שנקרא זגדור אסור מפני כפר שלים שסמוך אליהם והם הולכים זה אצל זה ויש חשש שעובדי כוכבים נגעו ביין ואסרו אותו משום יין נסך חזרו לומר חביות פתוחות של קוטים אסורות סתומות מותרות מבארת הגמרא מה ההבדל למה בהתחלה עסרו גם את הסתומות מעיקר המי סבור לבסוף מי סבור מעיקר הסבור בהתחלה הם סברו אין קוטי מקפיד על מגע עובד כוכבים ערבית כוכבים יכול לגעת לו ביין לא שני פתוחות ולא שני סתומות גם אם זה סתום לכן אסרו בסוף סבו בסוף גילו כי לא כפיד מתי הם לא מקפידים על חביות פתוחות אבל על הסתומות הם מקפידים כפיד למה כדי שיוכלו למכור את זה לישראל שואלת הגמרא וכי אם הקוטי מחזיק חביות סתומות של יין החביות מותרות ורמיני אני אקשה לך סתירה מברייתא השולח חבית של יין ביד קוטי אז על זה אנחנו מדברים אנחנו נראה בהמשך שרק אם יש חותמת וזה סתום וניכר שלא פתחו את החבית, רק אז הישראל שמקבל על ידי קוטי חבית של חברו ממקום אחד למקום שלו רק אז מותר לו אבל סתם ככה זה שהחבית הייתה ביד הקוטי אם לא שזה חתום וסתום אסור ממשיכה הברייתא וכן אם הוא שולח חבית של ציר שזה הרוטב שיוצא מהדגים כשכובשים אותם במלח ובחומץ חבית של מוריס, שזה שומן של דגים שמעורבים בו קרבי דגים. הוא שולח את זה ביד עובד הכוכבים. אם הישראל שמקבל את החבית מכיר את חותמו וסתמו של זה ששלח, אז טולים שכנראה הקוטי לא פתח את החבית בדרך וזה מותר. ואם לב אסור אז אתה רואה מכאן אם כן שאפילו שזה היה ביד הקוטי וזה היה סגור רק אם הישראל שמקבל את החבית מכיר שזה חתום וסתום כמו החתימה והסתימה שהישראל רגיל בה רק אז זה מותר אבל בלי זה חוששים שהעובד כוכבים נגע ביין הזה והקויטי נתן לו אמר רבי זרע לא קש זה לא סותר הברייתה הראשונה כאן מדובר שהחביות נמצאות בעיר ושם כיוון שאנשים מצויים הקוטי חושש לתת לו עובדי כוכבים לגעת לו ביין כיוון שהישראלים לא יקנו ממנו אבל כאן הברייטה שבנו כעת מדובר שהוא בדרך ואז לא כך אנשים רואים והקוטי לא מקפיד שהעובד כוכבים לא יגע בייים מתקיף ל רבי ירמיה מידה הנח דעיר לא בדרך חטו וכי אלה החביות שנמצאים בעיר לא הגיעו מחוץ לעיר ושם אולי נחשוש שהקוטי נתן לעובד כוכבים לגעת ולפסול אותם. אלא אמר רבי ירמיה בין הגיטות שנינו מקום מדובר פה בזמן שדורכים את הענבים ועושים את היין במקום עשיית היין אז בחביות סתומות לא חוששים למגע עובד כוכבים כיוון דכולי עלמה אףכי כיוון שכולם מצויים בדרכים כי הדרך להעביר חביות יין ממקום למקום הקוטי מרט מפחד דאמר השתאחז זה לי מה הפסדו לי כעת שיש כאן כל כך הרבה עוברים ושווים הם יראו שאני לא מקפיד שעובד כוכבים לא יגע ביין הישראל לא יקנו ממני ומה הפסידו לי הפסידו לי לכן במקרה כזה הוא נזהר מביאה הגמרא אתמר מפני מה אסרו שיכר של עובדי כוכבים הרי אין דרכם של עובדי כוכבים לנסך שיכר לעבודה זרה אז למה זה אסור מביאה הגמרא על זה שני הסברים רמי ברחמה אמר בשם רבי יצחק משום שלא ירגיל לעשות משטעות אצל שלובד כוכבים ויתן עיניו בביתו ויבוא לידי חתנות. רב נחמן אמר משום שאין העובדי כוכבים מקפידים בגילוי השייכר חוששים שמה הנחש שתה ממנו והטיל בו ארס שואלת הגמרא הרי נחשים לא שותים שיכר אז הגילוי דמי באיזה מצב של השיכר תחשוש לגילוי אילם הגילוי דניזיתא כשהשיכר נמצא בגיגית שהוא נעשה בה אנמ מגילינן אנחנו גם כן מגלים את השיחר כשהוא נמצא בתוך הגיגית הזאת כי הרי הנחשים לא שותים מהשיכר ולדחבית אתה חושש לגילוי השיכר אחרי שמסננים אותו מהשמרים ומכניסים אותו לתוך חביות גם אז הנמיגלינן אנחנו גם כן משאירים את השיכר מגולה בזמן הזה כי הרי הנחש אינו שותה שיכר מתרטת הגמרא הרי מכינים שיכר אז בשלב מסוים מכניסים לתוכו מים לא צריכה השחר שעסרו באתרדמה צלומיה במקום שרגילים להשאות מים בכלי עד שהמים יהיו צלולים לפני שמכניסים אותם לשיכר אז המים האלה אלה כיוון שהם נשארו גלויים יש חשש שנחש שתה מהם והם נאסכו ואז מערבבים אותם במשך חר ולכן זה אסור שואלת הגמרא אלא מהתאה ישן תשתי אם עסרו חכמים שכר של עובדי כוכבים משום גילוי המים אז אם השחר ישן שזה יהיה מותר דאמר רבי דבר ישן שהיה אמור להיות חשש גילוי כמו כאן יין ושיכר שהשאירו אותו מגולה והוא התיישן מותר כיוון שארץ של נחש אין מניכו להתיישן. זה היה אמור להתקלקל. זה לא יכול להיות שזה התיישן. אם אתה רואה שזה התיישן, ודאי שאין כאן ארץ של נחש. וכן יין חדש שיצא מהגת והתגלה. אם החמיץ היינו תס כדי להיות יין מותר כי ארס נחש. אינו מניכול להחמיץ. אם הוא החמיץ סימן שאפילו שהוא היה מגולה לא היה בו ארס של נחש. אונה הגמרא גם שחר ישן שנתגלה אף על פי שוודאי אין בו ארץ של נחש הוא אסור גזרה ישן אתו חדש כדי שלא יבואו לשתות מ שיכר חדש מביאה הגמרא רב פפא מפיקין לי לאבבה היו מוציאים לו שיכר מחנות של עובדי כוכבים על מפטן דחנותאה של החנות ושתי אבל הוא לא היה שותה בתוך החנות רב אחי לא שתה אפילו לא בפתח החנות אלא מי טולי היו מביאים לו שיכר מחנות של עובדי כוכבים לביתו לביתי ואז הוא היה שותה מה ההבדל ביניהם תרבה היו שניהם סברו שתם של האיסור משום חתנות סבר רב פפא שכיוון שיש היקר שהוא אינו רוצה לשתות בחנות שלו עובד כוכבים מסתלק החשש של חתנות ולכן מותר רבי חי עבד אביד ארחיקה יתרתאה עשה הרחקה יתרה כדי שלא יבואו לידי חתנות אומרת הגמרא רב שמואל ברביסנה הזדמן אקלה למקום של ישראל שהם חשודים שהם לא היו מקפידים על יין של עובדי כוכבים שהיה נקרא מרגבן הייתו לי חמראה הביאו לו יין ולא ישתי הוא לא רצה לשתות הייתו לי שיכרה וגם זה לא ישתי גם שיכר הוא לא רצה לשתות שואלת הגמרא ביש למה יין חמרא מובן למה הוא לא שתה משום שמצא יש להם חשש יין נסך כי הרי הישראלים האלה לא מקפידים להיזהר לא לקחת יין של עובדי כוכבים אבל שחרה משום מי למה הוא לא רצה לשתות שיכר משום שמצא דשמצה גזרה על שתיית שיחר שיש בו חשש עובדי כוכבים כדי שלא יבואו לשתות יין שיש חשש של עובדי כוכבים אמר רב הי שחרה דארמה שיכר של נוכרי שרי מותר וכי הברי לא נישתה מיני חייב הבני לא ישתה ממנו שואלת הגמרא למה לא מה נפשך אם זה מותר שערי לכולל משערי זה מותר גם לבנו ואם זה אסיר אם זה אסור לכולל מעסיר אז גם לשאר העולם זה אסור לא רק לחי הבנו אלא הרב סבר שהטעם לאסור שחר של גויים משום גילויה שהם ישאירו את זה מגולה ואז זה ישתה מזה נחש והזיל מרורה דכשוותה וקלזיערי המרירות של הקישוט שמטילים לתוך השיחר שורפת את הארס של הנחש ואין בו כוח להזיק אדם בריא גם אם היה ארס בתוך המים שרבבו עם השיחר הקישוט שמטילים לתוך השיחר המרירות שלו שורפת את הארס של הנחש ואין בו כוח להזיק לאדם בריא ולכן אין בו איסור אבל אדם שהוא חולה מלפני כן דלהקי מלכתפי זה מזיק ומכביד את חוליו הארס הארס מחביד את חוליו של החולה יותר חיברי הועיל ולכילו נשתה מיני חי הבנו של רב היה חולה לכן הוא לא יכול לשתות מהשחרר הזה אמר שמואל כל השרצים יש להן ארס אלא שארץ של נחש ממיט ארץ של שרצים אינו ממיט אמר לישמואל לבנו של רב חיא בר רב בן תורה בר אריה תמה להחמילת מעלי את הדעוה אמר רב אבוך אני אומר לך דבר מעולה שאמר אביך רב הכי אמר אבוך כך הוא אמר הני ארמאי זקני עובדי כוכבים שהם נפוכים משום דאבושטו גילויה הם שתו משקה מגולה והם לא מתו למה הם לא מתו הי דדך לשקצים מורי מסים כיוון שהם אוכלים שקצים מורי מסים חביל גופו חם גופם ומבטל חום גופם את הארס של הנחש אמר רב יוסף אי חלה דשיכרה דרמאה חומץ של שיכר של עובדי כוכבים אסור משום ובי דורדה יד יין נסך הדרך לערב בהם שמרים של יין נסך אמר רבשי אם העובד כוכבי מביא את החומץ מכלי שעשוי לקיים אותו שם מאוצר מותר שרי ודאי לא ירבו בו שמרים של יין נסך שכיוון דמער ובי אם היו מעורבבים בו שמרים מרסרי הוא היה מסריח אם היה נשאר כל כך הרבה זמן. אם אתה רואה שהשו אותו הרבה זמן באוצר והוא נשאר טוב אז ודאי לא ירבו בשמרים של ליי נסך ולכן השחר הזה יהיה מותר. ועד כאן דף לא.
לצפיה בתכנים נוספים: