הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ל

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ל

[מוזיקה] עבודה זרה דף ל מתחילים בעזרת השם שורה 13 מלמעלה מספרת הגמרא רבי יניא בר ישמעאל חלש נהיה חולה על לגבי נכנסו לבקר אותו רבי ישמעאל בן זהירות ורבנן נכנסו לשיו לבי לשאול בשלמה ית ו וקמי בא אלהו הם ישבו ביקור חולים בינתיים הם שאלו שאלה בהלכה. יין מבושל. קחו יין, בישלו אותו. האם יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי? כותב השולחן ערוך יורד דעה סימן קטז סעיף א'. משקים שנתגלו. הם היו מגולים בלי שהשגיחו עליהם שלא נכנס נחש ושתה מהם. חכמים חכמים אסרו לשתות מהמשקים האלה למה חוששים שמה שתה נחש מהם והטיל בהם ארס מוסיף השולחן ערוך ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר אם כן בזמנם שהיה אסור לשתות משקה מגולה אז לגבי יין יש איסור של גילוי. השאלה אם ביין מבושל גם כן, כי לא כל המשקים שהתגלו היו אסורים משום גילוי. יין זה מהמשקים שאסורים משום גילוי. השאלה אם יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי. זה מה שישבו החכמים כשהם היו בביקור חולים אצל רבי יניא בר שמואל בר ישמעאל. והם הסתפקו בשאלה הזאת. כשהוא היה יין ודאי שהיה בו משום גילוי. השאלה כשהוא נהיה מבושל. אם יש בו משום גילוי או לא. אמר לו רבי ישמעאל בן זהירות, זה שהם כעת מבקרים אותו ביקור חולים. אך אמר רבי שמעון בן לקיש משום אדם גדול שמי גבר רבא מאוד מעניין מי זה אותו אדם גדול ומנו רבי חיא אז הוא אמר בשם רבי חיא יין מבושל אין בו משום גילוי אמרו לי שאלו רבנן נסמוך על השמועה הזאת מחווה רבי יניא בר ישמעאל הראה להם עליי ועל צברי אתם יכולים לסמוך על דבריו ו הוא אומר אומר על עצמו שהוא יענה שאם יהיה איזשהו נזק מכיוון שוודאי לא ינזקו מספרת הגמרא שמואל ועובד כוכבים בשם אבלת אבויתי היו יושבים היית ולוכמיו חמרה מבשלה הביאו לפניהם יין מבושל ואבלת מאוד נזהר לא לגעת ביין הזה משחי לידי כי הוא ידע שכשעובד כוכבים נוגע ביין זה נאסר על ישראל הוא לא רצה לאסור את זה על שמואל אמר לי שמואל הרי היין הזה מבושל ואמרו יין מבושל אין בו חשש יין נסך עוד מספרת הגמרא אמתי דרבי חיא המתו של רבי חיא היגלו ילה ההו חמרה מבשלה השירה מגולה יין מבושל בלי השגחה אתיה לכמי דרבי חיא באה לשאול את האדון רבי חיא האם זה נאסר אמר לה זה לא נאסר הרי אמרו יין מבושל אין אין בו משום גילוי. עוד מספרת הגמרא שמאי דרב אדה ברבה שמשו הגל אליי חמרה מזיגה נתגלה לו יין שהיה שליש יין ועוד שני שליש מים בלי השגחה אמר לי אז הוא אמר לו זה לא נאסר כי הרי אמרו בתחילת הדף דף ל יין מזוג אין בו משום גילוי מוסיפה הגמרא אמר רב פפא אמרנו שאין דרך נחש לשתות מיין מזוג אלא דמזיג בהרבה מים מזיג טובה אבל אם הוא לא מזוג בהרבה מים מזיג ולא מזיג הנחש שותה שטי ויש בו משום גילוי ומזיג ולא מזיג משטי שואלת הגמרא וכי כשזה לא מזוג בהרבה מים הנחש שותה והרי רבא בר רבונה אבקעזיל בארבע היה נוסע בספינה ואבנקית חמרא בעדי הוא היה לוקח איתו יין חי וחז יללהו חביה דצרי ואתי הוא ראה נחש שהיה מבקע במים הוא בא אלין לשתות האמר לי לשמאי אז הוא אמר לשמש סמי איני דדין תראה לנחש דבר שיגרום לו שהוא ימאס ולא ירצה את היין הזה ויעזוב אותנו שקיל קלי מיה שדבי ושר לאחורי לקח שמש מעט מים זרק לתוך היד יין וכשהנחש ראה את זה הוא פשוט הלך היין הזה אפילו שהוא מזוג רק במעט מים כבר לא מעניין את הנחש הנחש לא מוני לשתות בזה מתרצת הגמרא החיה מסר נפשי על יין חי שאינו מזוג במים הנחש מוסר את נפשו מוכן אפילו למות ולשתות מזה כשכולם רואים אפילו שהוא יודע שהולכים עוד רגע לרוצץ את מוחו וגולגלתו אבל המזיגה כשזה מזוג אפילו במעט מים כבר לא מסר את נפשי את נפשו לשתות את זה לעיני כולם אבל כשלא רואים הוא כן שותה שואלת הגמרא ומזיגה לא מסר נפשי וכי על יין מזוג הנחש לא מוסר את נפשו לשתות לעיני כולם והרי רבי יניא הבה ביחבורי הוא היה במקום שכך שמו ואמרלי ברדיה הובחבורי אמרו לו שברהדיה היה במקום הזה אבוטי ואבוקשתו חמראה מזיגה יושבים ושותים יין מזוג פשלווחמרא בקובה נשאר להם יין בקנקן וצרה בפרונקה קשרו על פיו כיסוי של בגד וכזו חיביה ראו נחש דשקיל מאיה שהוא שואב מים ורמה בקובה מביא אותו בפיו ומריקו לתוך הקנקן עדמלה בקובה עד שיתמלא הקנקן וסליק חמרא אלו פרונקה ואז היין צף על גבי הכיסוי מרוב שהוא התמלא ואז הנחש שטה שתה ממנו רואים שגם על יין מזוג הנחש מוסר את נפשו ושותה לאין קול כם הרי כולם ראו את זה מתרצת הגמרא אמרי דמזיג יהיו יין שהנחש בעצמו מזג כמו במעשה הזה שעתי הוא שותה יין דמזיג אחריני לא שעתה יין שאחרים מזגו הוא לא שותה אמר על זה רב אשי ואתם ש אומרים שאמר את זה רב משיה האם לדבר שיש בו סכנה אתה בא לתרץ את הראיות שהבאנו לך לסמוך על התירות שלך להתיר ולהסתכן כן פירוקה לסכנתא ודאי בין מזגו הנחש ובין מזגו אחרים אסור ולהלכה אמר רבה הילכתא יין מזוג יש בו משום גילוי אם הוא נשאר מגולה זה נאסר ויש בו משום יין נסך הם מקבלים את זה מגוי זה אסור אבל יין מבושל אין בו לא משום גילוי ואין בו משום יין נסך מספרת הגמרא מעשה שהיה עם השמש שמאי דרב חילקה הברטובי הוא ישן והשאיר כלי עם מים למרשותיו שנשאר מגולה בזמן שהוא היה ישן. צד אחד הוא נמצא. אז הנחש לא ימסור את הנפש לשתות מהמים האלה. כי הרי יש כאן בן אדם. מצד שני הוא ישן. השאלה אם בן אדם ישן גורם לנחש לא להתקרב ולא לשתות מהמים. איגליה הווקיסטא דמיה נשאר מגולה מידה של מים והבנה עם גבה והוא היה ישן ליד זה הוא לא השגיח על המים האלה עכשיו זה נשאר מגולה שאל אתה לגבי דרב חילקיה ברטוב מה הדין של המים האלה אמר להירב חלקיה הרי אמרו אימת אדם ישן על הנחשים אימינם מוסרים נפשם לשתות מים לאין קול. כשם שהם מוסרים את נפשם לשתות יין חי. כיוון שהם היו ליד הראש שלך כשאתה ישנתה, לא חוששים שזה נאסר. אומרת הגמרא, והן מלדינה זה דווקא נאמר דווקא כשהוא יושן ביממה ביום שהשינה היא לא עמוקה. אבל כשיו ישן בליליה השינה היא מאוד עמוקה אז הנחש לא פוחד. אומרת הגמרא ולאי, האמת היא שזה לא נכון. גם ביום הנחש לא פוחד. לא שנה ביממה ולא שנה בליליה. אמת ישן עליהם לא אמרינן. ולכן זה נאסר משום גילוי. אומרת הגמרא, רב לא שתה מים מביתו של נוכרי ארמהה. אמר, כיוון שנוכרים לא זהירים בגילוי, אבל מבית אלמנה ישראלית שעתי, אפילו שאינה בקיה בהלכות גילוי, אמר, סיר דגברה נקיתא, מנהג בעלה היא אוחזת, בוודאי גם היא זהירה בגילוי כמו שבעלה היה נוהג. אומרת הגמרא, שמואל לא שטי מהיא מבלטא. הוא גם לא היה שותה מים מבית אלמנה אפילו ישראלית אמר לתלה לה איטדיגברה אין אימת בעלה מוטלת עליה ולא מכס ימיה היא כבר לא מכסה את המים כמו שהייתה רגילה לכסות בחיי בעלה אבל מבאה דווקא מביתו של נוכרי שטי הוא כן היה שותה נהי דהגילוי לא קפדי אמנם משום גילוי הם לא מקפידים לכסות את המים אבל הם מכסים את המים בשביל שהם ישארו נקיים המנקרותה מי הקפדי על הניקיון הם מקפידים ומכסים את המים שלא תיפול בהם פסולת יקדמרי יש אומרים בדברי רב זה כמו הלשון הקודם רב לא שטעם היה מבית נוכרי הוא לא היה שותה מים אבל מבטי מבית אלמנה ישראלית הוא היה שותה בדברי שמואל אז יש כאן שינוי אחד לא שתיימיה לא מבארמה ולא מבלתא לפי הלשון הראשון הוא לא היה שותה מים מבית אלמנה בת ישראל כאן לפי הלשון השני שני הוא גם לא היה שותה מבית נוכרי מים. אמר רבי יהושע בן לוי, שלוש שמיני יינות הן ואין בהן משום גילוי. אם הם התגלו, הם לא נאסרים כנחש לא שותה מהם. ואלו הן יין חד, יין מר ויין מתוק. עכשיו לפי דעת רבי יהושע בן לוי, שלושת היינות האלה הם יינות גרועים. יין חד היינו טילה חריפה דמצרי זיקי מן יין חזק שאין טעמו טוב ומתוק אלא כמו חומץ ומתוך חוזקו הוא מבקע את הנוד שנמצא בתוכו והנחש לא נהנה לשתות מהיין הזה יין מר ירנקה הוא סוג של יין רע ומר יין מתוק חוליה שעשוי מענבים שנתמתקו מחמת השמש יותר מדי והוא אינו יין טוב רב חממת תני לאילויה הוא שונה שהשלושה ינות האלה הם דווקא יותר משובחים. יין, חד, הכוונה חמר ופלפלין שהוא נהיה חד וחריף מחמת התערובת של הפלפלין או שאר סממנים שנתונים בו. יין מר הוא יין אפסינטין אדום כאין תולד שני. יין מתוק הוא מי ברג משקה משובח והנחש אינו שותה מהם. אמר רבי שמעון בן לקיש קרינה אין בו משום גילוי. מה הכוונה קרינה? מה היא קרינה? אמר רבי אבאהוא חם רחליה דעתי מעשיה יין מתוק שבא ממקום ששמו אסיה. אמר הרבה ובמקומו באסיה אותו מקום יש לו משום גילוי. מה היתמה? מה הסיבה? כיוון שזה היין שרגילים בו חמר מדינה הוא הנחשים כבר רגילים בו והם גם כן שותים ממנו. אמר רבא הי חמרא דעקרים יין שהתחיל להחמיץ. רש"י כותב ולא חומץ הגון עד תלת היומי שלושה ימים מזמן שהתחיל להחמיץ עדיין יש בו משום גילוי ועדיין יש בו משום יין נסך שהוא עדיין לא נתקלקל כל כך כאן ואלך כשכבר נתקלקל הרבה אין בו משום גילוי ואין בהו משום יין נסך וחכמי נהר דמרי אמרו אפילו אחרי שלושה ימים עוד חוששים משום גילוי אפילו לבתרת יומי חיישינן משום גילוי מה הייתה אמה מה הסיבה פעמים קורה שהנחש גם שותה ממנו זמנין מקרי שעתי מביאה הגמרא תנו רבנן יין חדש מהזמן שדרכו אותו שהוציאו את המיץ מהענבים ועד שהוא הפך להיות יין הוא קראו יין תוסס ואז אין בו משום גילוי למה כי הנחש בורח כשהיין בריחה בריחה שלו והוא לא שותה מהיין הזה וכמה זמן זה נחשב שהיין תוסס וכמה בסיסתו שלושה ימים מין ירק שחליים כשהוא שחוק ומעורב עם יין או מים אין בהם משום גילוי הנחשים לא שותים מ היין או המים שמעורבים עם שכליים ובני הגולן נהגו בהן איסור כי לפעמים הנחש תואם מהם ולא אמרנו שבני הגולה נהגו בהם איסור אלא דלת בהו חלה שלא מעורב חומץ אבל תבהו חלה אם מעורב בהם חומץ מגריבה בהו החומץ מתגרה ונלחם חם היינו שהוא שורף בחיקם של הנכשים ולכן הם כבר לא שותים מהין או המים שמעורב בהם שחליים כשיש בזה גם חומץ יש מאכל שעשוי משעריות חלב מכניסים בו פת והוא חזק כמו חומץ שהוא נקרא כותח הבבלי אין בו משום גילוי ובני גולה נהגו בו איסור הם כן חששו לאכול ממנו אמר הרב מנשי אית ביניקורי אם יש בו סימן כן נשיכת הנחש חיישינן כן חוששים לגילוי אמר רב חיא ברשי אמר בשם שמואל כלי שנתון תחת חבית של יין הוא מקבל את הטיפות של היין שנוטפות ממנו מ מי טיף טיף אין בו משום גילוי אמר רבשי והוא דביד טיף לדי טיף טיף שהוא תמיד מטפטף טיפה אחרי טיפה הנחה שומע את הקול של הטיפות האלה והוא בורח ולא שותה אמר רב חיא ברשי אמר בשם שמואל פי תאינה הלכה היינו נקב קטן שנעשה עשה בתאינה במקום האוקץ כשטולשים אותה מן העץ אין בו משום גילוי אומרת הגמרא כמן כמו מי נאמרה ההלכה הזאת כי הייתנה כמו התנא בברייתא דתניה רבי אליעזר אומר אוכל אדם ענבים ותאינים בלילה ואינו חושש משום שנאמר שומר פטאים השם השם שומר את מי שאינו מבקש תחבולות להימלט ושם את עצמו כאחד הפטעים לא חוששים שנחש לקח מהטאינים האלה אמר רב ספרא משום רב יהושע דרומהא שלושה מיני ארס נחשים הן של נחש צעיר שהארס שלו חזק וכבד של בחור הוא שוקע על הקרקעית של הכלי שהוא שתה ממנו של נחש שכבר אינו צעיר אך עדיין אינו זקן והארס שלו אינו כבד כל כך של נחש בינוני אינו שוקע אלא מפעפע שוקע קצת הוא נשאר באמצע הכלי ושל נחש זקן הוא ארז חלש וקל ולפי כך הוא צף למעלה אומרת הגמרא אתה רוצה להגיד שנחש מזדקן כמו שר בעלי חיים לממרה דקמה דקשיש כחוש חילי ואתניה הרי למדנו ברייתה שלושה כל זמן שמזכין גבורה מתוספת בהן ואלו הן דג נחש וחזיר אתה רואה שהנחש ככל שהוא מזקין אז גבורה מתבו בו אונה הגמרא נכון כוח אוסוף יודק מוסיף זה אמנם מתבוסף בו אבל זה יר הארס שלו כליש נחלש אמרנו שארס של בחור שוקע אומרת הגמרא למה הילך לגבי איזה דבר זה נאמר שארס של נחש צעיר שוקע לקרקעית הכלי דתניה חבית שנתגלה היינה אף על פי ששתו ממנה תשעה בני אדם ולא מתו לא ישתה ממנה עשירי כי חוששים שם ההטיל בתוך החבית הזאת ארס נחש צעיר והארס שקל למטה לכן התשעה לא ניזוקו אבל העשירי ששותט מה שנשאר למטה יכול להינזק ומעשה היה ששתו ממנו תשעה ולא מתו ושתה סירי ומת ואמר על זה רבי ירמיה זהו ארס שוקע לכן הוא הזיק רק את העשירי עוד משמעות יש לזה שארס של נחש צעיר שוקע כן הבטיח שנתגלתה אחרי שפתחו אותה מחמד שהיא גדולה אכלו ממנה מעט ושירו ממנה הנחש אוכל ממנה ולפי שהיא רכה הארס שוקע בה אף על פי שאכלו ממנה תשעה בני אדם ולא מתו לא יאכל ממנה עשירי שמה הטיל בבחור נחש בחור את הארס שלו ושקעת קרקאיתה מעשה היה ואכלו ממנה תשעה ולא מתוכל העשירי ומת אמר על זה רבי זהו ארס שוקע שלכן הזיק רק את העשירי וכן בכל מיני הארס החידוש בהם הוא על הדרך הזאת שחבית שנתגלה היא עינה לא ישתה ראשון ממנה השם השתם מן נחש זקן והטיל בהרס והארס צף למעלה והראשון שישתה ימות וכן האמצעיים לא ישתו שם השתה ממנה נחש בינוני והארס נמצא באמצע וכמו שאמרנו האחרון לא ישתה שם הזה נחש צעיר שהארס שלו שוקע מביא מביאה הגמרא תנו רבנן מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים שמה יעבור שם אדם יחף והרס יכנס בין כשרי אצבעותיו והוא ימות ולא ירביץ בהן את הבית לא ירטיב את העפר והאבק שבבית בשביל לדבק אותם זה לזה שלא יעלו ויתפזרו והאוויר יהיה מאובק גם כן משום אותו טעם לא ישתמש עם מים שנתגלו לעניין זה ולא יגבל בהן את התיתפי שהארס יכול להיכנס בשדקים שבין אצבעותיו ולא לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חברו ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו. אחרים אומרים מקום שיש סרטה צדק שהארס מתעכב שם והוא לא ממהר ליפול והוא נוקב שם את הבשר אסור אבל איברים שאין בהם סדק אין בהם סרטה מותר כי אינו מתעכב שם ואינו מזיק אומרת הגמרא אחרים הינו תנקמה הרי גם הטנה הראשון לא עשר אלא פנים יד ורגל שיש בהם פתחים וסדקים כמו הסדקים שבין אצבע לאצבע ובתוך כף היד ופתחים שבאוזן ושבשפתיים אז אם כן במה הוויכוח אונה הגמרא כביניו ההבדל שביניהם לעניין גב היד וגב הרגל והלחייים שנקראים רומני דאפי בכל אלו אין צדקים לפי התנא הראשון הם אסורים שהם בכלל יד ורגל ופנים והדעת אחרים כיוון שהם בהם צדקים מותר לרחוץ אותם עם המים שנתגלו בברייתא אמר מר לא ישקה ממים שיתגלו לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חברו והתניה שנינו אבל משקה לבהמת עצמו אונה הגמרא מה שהתירו לבהמה של עצמו לשתות ממים שיתגלו לא התירו אלא לחתול כי תניה היא לשונרה החתול שלו כיוון שהוא אוכל את הנחשים עצמם אז הארס של הנחש לא מזיק לו היא החי אם מדובר פה בחתול דחברי נמי שאם מותר לתת לשתות גם ל חתול של חברו אונה הגמרא דחברי כחיש דידי אמנם החתול לא מת מהערץ הזה אבל זה מכחיש אותו שואלת הגמרא אם כן דידינ נמכחיש איך אתה נותן לו לתת לחתול של עצמו לשתות הרי הוא מכחיש אונה הגמרא עדבריה כי אחר כך הוא חוזר לעצמו ומבר שואלת הגמרא אז גם דחברינמי אדרבריה הרי גם של חברו תיתן לו להשכות את החתול של חברו במים שיתערבב בהם ארס כי אמנם הוא יכחיש אבל לא יחזור ויבריא אונה הגמרא זמנין לזיבונה פעמים שחברו ירצה למכור את החתול הזה בדיוק באותו זמן ומפסיד למיני באותו זמן שהחתול כחוש הוא שווה פחות וישלמו עליו פחות לכן שלא יתן לו לשתות מהמים המגולים אבל החתול של עצמו הוא כן יכל יכול לתת לשתות כי אמנם הוא יכיש אבל לא יחזור ויבריא ועד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: