העמוד היומי מסכת פסחים דף ג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ג עמוד ב

דף ג עמוד ב מכירים את הביטוי אולי סלנג שחדר אלינו קצת מהרחוב הביטוי שאומר אני קצר דבר צפוף אני קצר עכשיו מה פירוש אני קצר לאו דווקא קצר בזמן גם אבל קצר בעיקר מגיע לבטות אני צפוף אני עסוק אני טעות אין לי מוח אין לי ראש לזה אין לי אין לי אנרגיה ובקיצ קיצור אל תטריד שב בצד דבר צפוף מה שאתה רוצה אני קצר עכשיו ושב בצד בשקט זה הפירוש אני קצר המקור לזה נשמע לנו כמו שאמרתי קצת רחובי אבל זה מגיע כבר מהתורה ותקצר נפש העם בדרך אדם שהוא מאוד אדם שקשה לו רוחו קצרה כך כתוב בגמרא הוא מתנשף ואין לו זמן ואין לו כוח לשום דבר היום אנחנו נראה הגמרא התורה יש לה אינטרס ללמד אותנו לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ברור שהמובן הפשוט תצמצם תתמצת כדי שאדם יוכל לזכור לאורך זמן, להכניס למוח שלו, לחזור ולשנן ולזכור את התורה. אבל יש כאן גם מוסכל נפלא ומתוק מדבש. לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. תשנה תמיד לתלמידך דרך כזו שתלווה אותו גם כשהוא יהיה קצר. תן לו דרך לחיים. תלמידו זה גם האדם עצמו לפעמים. תלמידו זה הבן שלך, זה החניך שלך, התלמיד שלומד ממך, תשנה לו תמיד דרך כזו שתלווה אותו גם כשהוא יהיה קצר. תן לו את היהדות, את העקרונות, את הערכים באור חיובי. תן לו את זה בצורה טובה שיכנס לו לעצמות, שהוא יזכור מהם תמיד. וגם כשהוא יהיה קצרה, שהוא יהיה במצב של קצר, בלי אנרגיה, בלי רוח, בלי חזון, לא יהיה לו כוח. הוא יהיה קצר וטוד, גם כן זה ילווה אותו, זה יעמוד תמיד למול עיניו. זה הפירוש שאולי אפשר לומר לעולם משנה דם לתלמידו דרך קצרה, דרך שתלווה אותו גם כשהוא קצר. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף ג עמוד ב מתחילים מספר שועות מלמעלה כי כבר אתמול ככה די סיימנו את הסוגיה והיום אנחנו נרחיב בה עוד קצת על העניין הזה שהתורה סיבבה כדי לדבר בלשון הגון האמת היא זה לא נכון קצת נרחיב בזה הרבה אבל אתמול דיברנו על הפסוקים בתורה ראינו שבמקום טמא כותבים לא טהור במקום ככה התורה תמיד משתדלת לא תמיד התורה משתדלת לשנות כדי ללמד אותנו להקם את הדיבור ולחזר אחר לשון נקי שואלת הגמרא ובאורייתא מי לא כתיב טמא? האם בתורה כלל לא כתוב את המילה טמא? ברור שכתוב. אז מה אתה מתחיל לומר לי תשמע זה בגלל לשון נקי? אתה רואה שהתורה כותבת גם טמא ולפעמים לא טהור. אז חייב להיות שזה לא בגלל שהיא מחזרת אחר לשון נקי. אם כן תמיד היית כותב אשר לא טהור. אלא אומרת הגמרא כליך דקידה דינן כל איך דקידה דינינו משתי בלשון נקיה. כל דנפישן מילי משתי בלשון קצרה. פשוט מאוד, אם זה באמת אותו דבר לכתוב לשון הוגנת או לשון קצת פחות, ברור שאני אבחר תמיד בלשון העוגנת. אני אלך תמיד על הדבסט, על הצורה הטובה. אבל אם הצורה לא טובה, אם הצורה הטובה היא יותר ארוכה, אני יכול לכתוב טמא. ובמקום זה אני אכתוב לא טהור. אז אני מבקר, אני מעדיף דווקא כן מבקר עם ח כמובן מעדיף לכתוב דווקא את הלשון הקצרה. למה? כדי לקיים מה שאמר רב אונה אמר רב ואמריילה אמר רב הונה אמר רב משום רבי מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה אנחנו מחזרים תמיד להגיע ללשון כמה שיותר מתומצטת כמה שפחות מסובכת וארוכה אז במקום להגיד לו טהור אני אומר טמא כמובן שיש את היוצא מן הכלל שאותם ראינו אתמול שהכתוב היא כן בלשונו לומר לנו במקום הטמא הוא כן אומר לו את האור עליו של זה יותר ארוך ולמה כי הוא חייב מספר פעמים ללמד אותנו על החשיבות של השוון נקי לכן מספר פעמים הוא באמת באמת חורג וכותב בלשון ארוכה יותר עליו שהיא ארוכה כיוון שהיא נקיה ובשאר המקומות הוא מעדיף תמיד את הקצר יותר ולכן אם זה באמת יהיה אותו דבר הוא יכתוב כמובן את הלשון האגונה אם לא הוא יכתוב את הלשון הקצרה יותר כדי ללמדנו שישני אדם לתלמידו דרך קצרה שואלת הגמרא וכל איך דכדנינו משתיי בלשון כבוד כל פעם שזה בדיוק אותו דבר אז כתוב בלשון אגונה יותר ומכובדת והרוכבת ויושבת איך ידה דינינו תספרו את המילים את האותיות רוכבת 1 2 3 4 חמישה אותיות יושבת גם חמישה אותיות ובכל אופן כמה רוכבת ראינו אתמול והיה היא רוכבת על החמור כשאביגל מגיעה לדוד כתוב את המילה רוכבת ומי שזוכר וכולנו זוכרים ברוך השם ראינו אתמול שרכיבה לאישה גנאי כיוון שהיא מפסקת רגליה ועל כן אני מעדיף תמיד לכתוב את הלשון ישיבה אצל אישה ולא רכיבה ואם כן לא מובן אצל אביגל נכון שהסברנו אתמול כל מיני סיבות למה במציאות כתוב שם רוכבת אבל עדיין הגמרא זה לא הגמרא עדיין זה לא מספיק לה ואומרת באותו מספר אותיות היא יכלתה לכתוב יושבת לשון הגונה יותר למה לא כתבת בוא נראה את זה עוד פעם והרוכבת ויושבת דכדה דינינו זה אותו מספר אותיות וכאמה רוכבת עונה הגמרא רוכבת כתיב חסר ו בין הרי לכ אין את הו ולכן זה לשון יותר קצרה שימו לב והדפנו את הלשון הקצרה שימו לב מדהים עליו שבעצם בביטוי אין שום הבדל רוכבת יושבת אבל כיוון שזה יותר קצר אנו מעדיפים לכתוב את הקצר אגב גם רש"י וגם תוספות עומדים על כך שאפשר לכתוב יושבת בלי ו' בדיוק אותו דבר כמו רוכבת אבל שניהם אומרים שכשכתוב יושב בלי ו תמיד זה נועד לדרשה כמו אצלות שיושב בשער סדום תוספות נותן דוגמה וכדומה תמיד יושב בלי ו' זה לדרשה ולכן אני מעדיף לכתוב רוכבת בלי ו ואז אני מרוויח גם את הישנה דרך קצרה מספרת הגמרא ועכשיו עד סוף העמוד בסיעתא דשמיא נראה את הרעיון הזה של דיבור נהה של לשמור על דיבור הוא הוגן בכל מצב אנטרי תלמיד דבית וכמי דרב שני תלמידים שהיו יושבים בשיעור לפני רב אחד אמר שביתינשמתא כדבר אחר מסן כאן שביתינא שמתא זאת אומרת השמועה הסוגיה הזאת הייתה כבדה עלינו ועשתה אותנו שבותה אותנו עשתה אותנו כדבר אחר מסנקן מסנקן רשי אומר פירושו עייף דבר אחר הוא התכוון לבהמה הטמאה חזיר הוא אמר זה עשה אותנו כמו דבר אחר עייף כך הוא אמר ואחד אמר אחד אמר את אותו רעיון אבל הוא אמר בלשון הגונה יותר שטינן שמתא עשתה אותנו השמועה הזו יחבידה עלינו כגדי מסנג כאן כמו גדי עייף ורב כמובן העדיף את ההוא שאמר כגדי ואילו את ההוא שהוא אמר כדבר אחר עייף ולאשתי רב בעדי דעייח הוא לא דיבר איתו וראיתי בגרסאות שהוא לא דיבר עמו 40 יום 40 יום הוא פרש מאותו תלמיד ולא דיבר איתו כעונש כהבעת מורת רוח על כך שהוא לקח את ה את הגמרא ודימה אותה לדבר אחר רואים כמה צריך לשמור על הלשון מספרת הגמרא טוע תלמיד שני תלמידים דביץ וקמי דאל ישבו לפני הילל ואחד מניו אחד מהם היה רבן יוחנן בן זכאי ואמר לה שזה היה כמי דרבי הם ישבו שני התלמידים לפני רבי ואחד מני הוא רבי יוחנן אחד אמר מפני בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה יש דין ואנחנו למדנו אותו מספר פעמים בשביל שפרי או ירק או כל דבר אחר יקבל טומא חייב להיות שאחרי שהוא נטלש מהעץ עבר עליו אחד משבעה משקים שסימנם יד שחת דם שזה יין דבש שמן, חלב, תל דם ומים. זה השבעה משקין. כשאחד מהנוזלים הללו נוגע בפרי התלוש ובעצם גם לאחר שהוא מתייבש, לא משנה, ברגע שהוא נגע בו, הוא נהיה מוכשר לקבלת טומאה. החל מהרגע מה שיגע בו דבר טמא, שרץ, אדם טמא וכדומה, יטמא אותו. נפלא. עוד דין דווקא אם זה ניתן לרצון הבעלים, זאת אומרת שנוח לבעלים שהפרי הזה ירטב באחד מהשבעה משקין הללו. אבל אם זה לא נוח לבעלים, גם אם נגע בזה הנוזל, זה עדיין לא מכשיר אותו לקבלת טומא. עכשיו כשבן אדם מגיע לבצור ענבים או למסוק זיתים ששניהם העניין זה לטלוש שבן אדם מגיע לשלב הזה כשהוא טולש יוצא מיץ מועל בזיתים קוראים לזה מועל בענבים קוראים לזה מיץ מהפרי על מהעניו על העניב או מהזית על הזית לא משנה על הפרי עצמו השאלה אם הנוזל הזה מכשירו לקבלת טומאה או לא והדין הוא פשוט בענבים כיוון שנוח לי למועל הזה שיוצא אני הולך לדרוך זה טוב לענבים וכדומה זה נוח לי לכן הוא נהיה מוכשר לקבלת טומאה ולכן כל כלי הבצירה שאני אתעסק בהם יהיו דווקא כלים טהורים בשמן בזיתים לעומת זאת לא נוח לי מהמועל שיוצא מהם זה דווקא הורס את הזיתים ולכן עליו שתכלס יוצא נוזל ונוגע בפרי כיוון שזה לא נוח לי הוא לא מכשיר אותו לקבלת טומאה ולכן כלי המסיקה לא חייבים להיות טהורים ישבו שני התלמידים ואמרו את אותו דין אחד אמר מפני מה בוצרים בטהרה ואין מוסקין בטהרה למה במצירה חייבים שהכלים יהיו טהורים ואילו במסיקה לא חייבים שהכלים יהיו טהורים והוא הסביר את מה שהסברנו קודם אבל הוא בחר לומר את הלשון ואין מוסקין בטהרה והילוחד אמר מפני מה בוצרים בטהרה הוא מוסקין בטומא הוא אמר את אותו דין אבל שימו לב במקום להגיד הוא מוסקין שלא בטהרה בלשון הוגנת יותר הוא אמר הוא מוסקין בטומ אמר אמר הרב שישב לפניהם או הלל או רבי מובטח אני בזה באותו אחד שאמר טהור שזה רבי יוחנן או רבי יוחנן בן זכאי שמורה הורה בישראל כיוון שהוא מקפיד כל כך על צחות לשונו הוא יגיד הגיע ויזכה לאורות הוראה בישראל ולא היה ימים מועטים עד שבאמת זכה שהורה הוראה בישראל מספרת הגמרא סיפור נוסף על צחות הלשון על שמירה על טהרתו מספרת הגמרא אנו תלת הכהנה שלושה כהנים שקיבלו מהחלק בלחם הפנים לחם הפנים היה עומד בבית המקדש ופעם בשבוע בשבת הוא חולק לכהנים שהיו באותו משמר אומרת הגמרא שלושה כהנים קיבלו מלחם הפנים והם קיבלו חתיכה קטנה כל אחד בחר לבטות ולדמות את מה שהוא קיבל בצורה שונה. אחד אמר אחד אמר לה הוא אמר לשאר חבריו הגיעני כפול בגודל של פול שזה בעצם איזה סוג של גרעין קטן זה מה שקיבלתי. אחד אמר הגיעני כזית בעצם כמו זית גם לא גדול אבל הוא בחר לדמות את זה עדיין לפרי זית בסדר גמור וילוחד אמר הגיעני כזנב הלטאה הוא דימה את לחם הפנים לדבר טמא לשרץ טמא זנב לטאה בדקו אחריו כיוון שהוא דיבר בכזו לשון ועוד על דבר קדוש בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול אומר רש"י ראו שאחד מאבותיו היה חלל הוא התחתן עם אחת הפסולות לכהונה וממילא אסור לו לעבוד בבית המקדש שואלת הגמרא איך ייתכן תניה הן בודקין מן המזבח ולמעלה הרי כל מי שעבד בבית המזבח היה כבר בדוק עשו עליו קודם היה ועדה שבדקה את כולם ושרה אותם לעבודה בבית המקדש ככל הנראה או שהיה חזקה וכדומה בכל אופן כתוב לגבי נישואין אדם שמחפש אחרי חתן וכדומה אם הוא או בת של אחד הכהנים אם הוא מגיע לכך שאבא שלהו החתן לכבודו הוא בעצמו עובד בבית המקדש מקריב על גבי המזבח לא צריך לבדוק אחריו ליוחסין ברור שהוא אגון וקשר כנראה בדקו את זה ואם כך איך אתה אומר שבכהן שעבד על גבי המזבח בדקו אחריו ומצאו בו פסול למה בדקו בכלל ואיך מצאו בו פסול אונה הגמרא לא תם השמץ פסול אלא אם השחץ פסול אומרת הגמרא באמת לא היה בו שמץ פסול ההורים שלו היו בסדר גמור הוא התחיל את הבעיה הוא עצמו היה בו שחץ פסול רשי אומר הוא היה גס רוח הוא מבזה קודשי שמיים ואין ראוי לשמש ברגע שהוא לא ראוי לשמש למה אומר רש"י כיוון שהוא ביזה עבודה אחת הוא ראה שלא חשוב עליו לחם הפנים אז אסור לו כבר לעבוד בשום עבודה. זאת אומרת, אתה צודק, ההורים שלו, הסבות, העשבים שלו וכולם היו כשרים, אבל הוא התחיל את הבעיה, הוא הראשון, הוא שחצן, הוא גס רוח ולכן הוא לא ראוי לעבוד. והיא באתימה אומרת הגמרא, אתה צודק שבעיקרון לא בודקים מהמזבח ולמעלה. למה? כי באמת יש איזשהו חזקה וכנראה בדקו אותו קודם, אבל בכל אופן שאני אבל והיא בעתמה שאני אתם דיו דהר הנפשי הוא פשוט הוא גרם לזה. לא הייתי פותח לבד, לא הייתי פותח לבד בוועדת בדיקה, אבל כיוון שהוא גרם לזה והוא דיבר בצורה לא ראויה, הלכו ובדקו ואומר רש"י ובאמת ראו שלא בדקו יפה מתחילה. היה איזשהו קשר, לא בדקו בצורה טובה ועכשיו הדקנו את זה, ראו שהוא באמת לא מתאים ילקו אותו מעבודה מעל גבי המזבח. מספרת הגמרא סיפור נוסף, סיפור מרתק, שלא כל כך קשור לשמיעה על צחות הלשון. רש"י אומר שמביאים את זה בגלל שאדם גרם שיבדקו אחריו. כמו הכהן הזה שבעצם אם הוא לא היה אומר את הדבר המטופש הזה לא היו הולכים לבדוק אחריו ויכול להיות שהיו ממשי הוא היה ממשיך הלאה לעבוד על המזבח והיה לו גם שידוכים נהדרים לא ולבניו כי תשמע הוא עובד בבית המקדש אבל המילים שלו גרמו לו אותו דבר נספר כאן על גוי שהמילים שלו גרמו שיבדוק אחריו עד כדי כך שהביאו אותו לידי הריגה מספרת הגמרא הוא הרמה הרמי גוי דה וסליק ואחיל פסחים בירושלים הוא היה מגיע לירושלים בערב פסח מתברג שם כאחד מהחבר'ה כנראה למד כמה מילים ביידיש הבין את הנייוואנסים נכנס שמה נמנעל אחד החבורות ואכל מהפסח אמר כתיב כל בניחר לא אכל בו כל הרי לא יאכל בו ונה רק אכין לה משופרה שופרה כתוב בתורה שלכם שגוי לא יכול לאכול אני אוכל שם מהדבסט מהחתיכות הכי משובחות אני אוכל שמע את זה רבי יהודה בן בתר אמר לרבי יהודה בן בתרה מכספו לך מעליה האם מאכילים אותך מהעליה זה החלק הכי משובח כנראה נותנים לך רק את הפחוטים אולי הם יודעים שאתה גוי כותבים המפרשים ולכן הם נותנים לך את הפחוטים הוא רצה לנסות לעבוד עליו שידע שלגוי מותר לתת את הפחוטים וכך הוא לא יחשוש וימשיך הלאה במהלך שרבי יהודה טובה לו אומר אמר לה אמר לו רבי יהודה כיסל קדתם שאתה עולה לא ישראל להוספו לי מעליה תבקש מהם שיתנו לך מהעליה מהחלק המשובח ביותר ורשי מדגיש כמובן שבקורבן פסח כבש אין עלייה זה עולה למזבח יחד עם כל האימורים וכדומה אי אפשר לאכול את זה וכאן הוא תמן לו את המוקש כדי שיבכינו שהוא לא בעניינים, שהוא לא באמת יודע את ההלכות ויבדקו אחריו. וכך עשה אגב רש"י רש"י רש"י מדגיש שרוב פסחיהם היו טלה. תוספות אומר רוב פסחם היו טלה או שמה יגיד לו? הוא אמר לו תשמע לך דווקא על הכבשים זה הכי משובח ושמה תבקש את העליה. ובאמת כי סאלי כשהוא עלה לארץ ישראל ונמנע לחבורה הקבוהה אמר לו מאל ישפו לי? אני מבקש תנו לי הפעם מהעלייה תמיד אתם נותנים לי מכל החלקים הגרועים תנו לי מהעלייה. אמרו לי עלייה לגבוה סלקה עלייה מורכבת על גבי המזבח משהו פה לא ברור אמרו לי מה אמר לך אחי מי מי את מי אתה מדברר מי אמר לך לבקש מהעליה אמר לו הוא רבי יהודה בן בתרה הייתי בעירו בני ציבין וכך הוא אמר לי אמרו מה אייד דקמן מה מה מה הוא התכוון לרמוז לנו הוא אדם הוא אדם גדול ברור שהוא יודע שמקריבים את העליה מה הייתה כוונתו בדקו בטרי בדקו אחריו והשכחו דרמהו הבינו את העניין הבינו את המוקה של רבי יהודה תמן בדקו ההוא שהוא גוי וקטלו. רש"י אומר שהוא עצמו רבי יהודה לא היה בידו להורגו ולכן הוא שלח אותו עם הרמז הזה לירושלים ושמח על כך שבירושלים יהרגו. אגב מאוד מעניין כותבים המפרשים למה הרגו אותו? יש אומרים משום גזל הוא גזל להם חלק מהבשר ובן נוח נהרג על פחות משווה פוטה שגזל. מאוד מעניין יש עוד הסברים אבל זה אחד ההסברים. שלחו לי שלחו לו בני ירושלים לרבי יהודה בן בתר. שלום לך רבי יהודה בן בתרע. דעת בנציבנו מצלודתך פורסה בירושלים. אתה יושב במקומך, אבל במקומך אתה משפיע כל כך עד כדי כך שבירושלים ניתן להבין מהרמזים שאתה שולח, מחוכמתך שתמונה בהם, אפשר להבין את כוונתך. ומהסיפור הזה בעצם גם רואים איך אדם שעל פי מאמרו, על פי דיבורו גרם שיבדקו אחריו. מספרת הגמרא סיפור נוסף כמה צריך לשמור על הלשון. רב קהן החלש הוא חלה. שדרו הרבנן לרבי יהושע ברי דרבידי. שלחו את רבי יהושע בריד דרבידי. אמרו לו אמרו לו בדוק מה דיני. לך תבדוק מה קורה איתו. מה מצבו אתה הגיע לשם אשכחי דנח נפש לדעבונינו הוא כבר נפטר קרי ללבושי הוא לא רצה לבשר להם ולכן הוא רמז קרא את בגדו ואדרי לקרי לאחורי שהם לא יבינו מיד אלא שיראו שמשהו פה מוזר ואז הם יקלטו הופ הוא נפטר ובחי הגיע בבחיה ואתי כך הוא הגיע אמרו לי אמרו לו מיד התלמידים נח נפש שאנחנו מבינים עם מה שאנחנו רואים שהוא נפטר אמר לו הוא הנה לו קמינה אתם צודקים אני לא אמרתי מילה הוא מוציא דיבה הוא כסיל אדם שמוציא דיבה שמפרט שמספר בשורות רעות עליו שהם נכונות הוא כסיל הוא טיפש ולכן הוא עשה את זה בצורה כזו מביאה הגמרא סיפור נוסף על אותו רעיון אבל בעניין של הפסד ממוני שגם כן הוא לא אמר להם סורה רעה אלא אמר את זה בצורה עקיפה יוחנן חקוקה רש"י אומר שככה כינוי שם שלו תוספות אומר רבנו חננל שהוא סופר לכן קראו לו שהוא חוקק רי פירש שהוא היה מהעיר חקוקה בכל אופן קראו לו יוחנן חקוקה נפק לקריתה הלך לשדות כי אמרו ליחיטינסו יפות האם החיתים גדלו בצורה טובה? והאמת הייתה שממש לא, אבל הוא לא רצה להגיד להם כדי לא לבשר בשורה רעה. אז אמר להם, "סאורים נעשו יפות." הוא בעצם דיבר על השאורים כדי שיבינו מאיליו שהחיטים פחות טובות. אמולי להגו לו, גיחחו עליו, צאו בשר לסוסים ולחמורים, דכתיב השעורים והתמן לסוסים ולרכש. זאת אומרת, מה זה מעניין אותי? למה אתה מדבר על שעורים? גם אם אתה רוצה לומר בלשון עקיפה, אל תד אל תדבר על שעורים. שעה זה מאכל בהמה. שואלת הגמרא אז מה באמת מהיא אבלי למימר אז אם הוא היה רוצה לרמוז איך הוא היה אומר בצורה עקיפה אומרת הגמרא אשתקד נעשו חיטין יפות אינמי עדשים נעשו יפות או שתדבר על החיטים של שנה שעברה או שתדבר על העדשים של השנה שהם גם מאכל הדם אבל זה מגוחך כך הם אומרים לו לומר על חיטי שאנחנו שואלים אותך על חיטים אתה עונה שעורים שמאכל בהמה זאת אומרת גם כשאתה עונה בצורה עקיפה צריך לדעת באיזו צורה והוא היה אמור לדבר על מאכל אדם או על החיתים שלשנה שעברה או על הדשים דף נפלא מתוק מדבש התחלנו עם כך שבעצם גם בתורה כתוב בלשון של טמא וכדומה אבל איפה שזה בדיוק אותם אותיות הייתי כותב את הלשון ההוגנת איפה שלא אז יש חריגים כדי ללמדנו לדבר בלשון נקי אבל שעה המקומות דחוף לי גם שישני אדם לתלמידו דרך קצרה רוכבת ויושבת הרוכבת זה בלי ו' ויושבת ראינו ברשי ו תוספות שאי אפשר לכתוב בלי וז יהיה לדשה מסוימת שני תלמידים אחד אמר כדבר אך עייף השמואה הזו עשתה אותנו ואחד אמר כגדי ואותו אחד שאמר דבר אחר, רב לא דיבר איתו וראינו 40 יום. שני תלמידים שישבו לפני רבם ובעצם אמרו דין לגבי הבצירה שהיא חייבת להיות בטהרה כיוון שנוח לו מהמשקה שיוצא על הענבים ואילו הבצירה לא המסיקה לא חייבת כי לא נוח לו. אז אחד אמר את שניהם בטהרה ושלא בטהרה. ואילו השני אמר בטהרה ובטומה. אמר הרב על אותו אחד ששמר על זכות לשונו שמובדני שהוא יהיה מורה הוראה בישראל. וכך היה. שלושה כהנים. אחד התבטה על לחם הפנים כפול. אחד כזית ואחד כזנב לטעה בדקו אחריו ואו שמצאו בו שחץ פסול ו ואו שבדקו אחריו ואליו שלא בודקים למעלה למזבח בדקו אחיו כי הוא הרא על נפשו הוא בעצם גרם לכך ולכן בדקו ומצאו שבאמת יש בהם סול של חלל ובפעם הראשונה לא בדקו בצורה טובה ראינו גם על אותו אחד שהתפאר בכך שהוא עלה לירושלים גוי ואכל מהקורבן פסח אמר לו רבי יהודה בן בתרע תבקש פעם הבאה מהעלייה וזה מה שגרם שעל פי דיבורו באמת בדקו אחריו מצאו שהוא גוי והרגו אותו לאחר מכן ראינו שני סיפורים. אחד שרב קהנה שרבי יהושע ברבידי לא רצה לספר שרב קהנה נפטר ולכן הוא רק רמז. פעם נוספת שיצא שמה מי זה היה? יוחנן חקוקה הלך לשדות וכשהוא חזר הוא לא רצה לומר שהחיטים הם לא כל כך הצליחו. הוא אמר שעה נעשו יפות ואמרו לו היה לך לומר או חיטים דשתקד או עדשים ולא חיטים ולא שעורים שזה מאכל בהמה. בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר.
לצפיה בתכנים נוספים: