לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קי״א

א

לשנה טובה תכתב ותחתם אהו' עמ' הח"ר יוזל יצ"ו, הנה אהוב' תמיהני איך שהנחת' הארז הגדול אשר בלבנון, והלכתם אל האזוב הקטן בקיר, לכן לולי האהבה העזה לך לא השבתי לך דבר. אמנם מה שכתבת וז"ל: ויש מן הבחורים שמלעיגים עלי, ואומ' שיש לחלוץ המנעלים קודם שילך לביה"כ כשחל ט"ב בשאר הימים, עכ"ל. זה הכריחני להשיב לך לפי דעתי הקלושה כי הפלא ופלא על אותן המלעיגים עליך, נניח ממה שיש לך כתוב משם מורי הגאון מהר"ר איסרליין ז"ל, מ"מ איך שייך להלעיג על מי שעושה כמו שכתוב במנהג' אשר נוהגים אחריהם בכל מדינות אטליא? דהיינו אותן מנהגים שסדר מהר"ם זלמן יעצ"ט¹ י'. ז"ל שכתב וז"ל: ולאחר ברכו חולץ מנעליו ויושב לארץ, וש"ץ חולץ קודם ברכו בין בחול בין בשבת עכ"ל. הא קמן שכתוב להדיא שיש לחלוץ המנעלים אחר ברכו כמו שכתבת' את' משם מורי הגאון. עוד יש לנו פה מנהגים אחרים ממדינת רינוס שהיו של מהר"ר זלמן בונא ושל בנו מה"ר ויבש ז"ל, ור' יעקב בנו של מה"ר ויבש הביא אותם הנה, ועתה הם ביד עמי' מהר"ר חיים יצ"ו. וכתוב אותן מנהג' וז"ל: ומתחיל החזן בקול נמוך ובשפה רפה והוא רחום, וגומר ברכו, והקהל עונין אחריו, ואז כל הקהל חולצים מנעליהם ויושבים לארץ עכ"ל. הא קמן שמנהגי רינוס נמי כתבו שיש לחלוץ אחר ברכו, וכל מנהגי המדינה הזאת הם נוהגים אחר מנהגי מדינת רינוס. לכן כדאי אתה לסמוך עליך, ויש לנהוג כמו שכתבת משם מורי הגאון מהר"ר איסרליין. ויש לתמוה על המתמיהים, ואי משום שכתב במנהגי מהר"א קלוזנר² מהר"ר זלמן יענט. וז"ל: ויראה דחולצין גם לסעודה המפסקת דאין חלוק בין ישיבת קרקע לחליצת מנעלים עכ"ל, א"כ צריך לחלוץ המנעלים קודם כניסת ב"ה כמו שאמרו שכנגדך. הנה זה אני יודע בודאי הלכה למעשה שמורי הגאון לא נהג כמנהגי מהררא"ק, והורה לנו שלא לחלוץ המנעלים ואמר לנו בפירוש שלא נהג כמנהגי מהרא"ק. וכן עשה הוא בעצמו וישב על הקרקע ומנעליו ברגליו, ואחר שאכל סעודה המפסקת קם וישב על הכסא שלו עד הערב. ואז הולך עם מנעליו תוך ב"ה שלו, אשר בבית הח"ר יחזקאל שידעת שהכל בבית אחד.

ב

גם בספרו בסי' קצ"ז¹ דפוס ריווא דטרינט כסליו שי"ט, דף מ"א ע"ב בהג"ה. והאריך בראיות והסכים שאין לחלוץ המנעלים עד תפלת ערבית. אמנם מהר"י מולין ז"ל כתב בתשובה וז"ל: ערב ט"ב חולצים מנעלים קודם ברכו, זולתי בשבת, עכ"ל. ולא הזכיר באותה תשובה כלל שיש לחלוץ המנעלים בבית קודם שילך לב"ה. אבל אותו שחבר ספרו הדרשות שקו' מהרי"ל כתב וז"ל: כשחל ט"ב בחול חולצין מנעלין בבית והולכין יחף לב"ה עכ"ל. אבל לפי דעתי [נראה] שיש לסמוך יותר על התשובה ממה שיש לסמוך על אותו שחבר הדרשות. ואף מי שרוצה להחמיר כמהר"י מולין חומרא די שחולץ קודם ברכו, ואין שייך כלל לקרא תגר על מי שחולץ לאחר ברכו, כמו שכתב משם מורי הגאון, בפרט אחרי שנמצא במנהגים ג"כ שכתבו כך. הנה אהו' מה שדקדקתי מן הבתראי כתבתי לך, כי אין צורך להאריך ולכתוב מה שכתבו הקדמונים בספרי הפוסקים, כי ידעת' כולו וד"ל. רק עליך החיים והשלום כנ' וכנ' אהו' עמי' דוד ב"ר דניאל ז"ל. גם לפי הנראה שאף אותן שנוהגין כמו שכתב מהרא"ק שחולצים המנעלים בשעת הסעודה, מ"מ אחר הסעודה הם חוזרין ונועלין מנעליהם עד שתחשך, כמו שאנו עושין עם ישיבה, שאנו חוזרין ויושבים על גבי ספסל עד אחר ברכו.