לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״י

א

מי שמתענה בערב ט"ב אוכל תבשיל אחד אחר מנחה, קודם שקיעת החמה. וכל אדם צריך להפסיק בערב ט"ב, כן כתוב בא"ז. ועיין בהג' בס' אש' במסכת תענית מי שנדר להתענות ב' וה' וחל ט"ב ביום ג' ישאל על נדרו או לוה תעניתו ופורע. הרא"ש. משום היכר שורה מטפחת במים ונוגב בה כל היום, ואין נוהגינין ללמוד בשבת אחר חצות כשחל ט"ב ביום א' רק קינות והלכות ט"ב. וכשט"ב נדחה עד יום א' אינו לומד כל השבת רק הלכות ט"ב. וטוב להעביר הסדרא ביום ו', אבל אם לא העביר ביום ו' מעביר בשבת, אבל ביום ו' לומד כל מה שירצה. ובניאושטט אינם לובשים בגדי שבת בשני השבתות האלו לבד חלוק לבן.

ב

העתקתי מלקוטי מהרר"י אוברניק יצ"ו. אמ' ששמע בשם מה"ר אהרן הק' הי"ד, שהניח לאכול בניו הקטנים בשר לאחר חצות כשחל ט"ב בשבת ולא מיחה בידם. ועוד אמר שנראה לו היתר לנשים לטעום הקדירה אחר חצות, אבל אמר בשם מה"ר אנשל מרפוק שמיחה בידם. וכשחל ט"ב בשבת מכריז השמש דברים שבצנעה נוהג, ואין הולכים לזכר, וגם אין עושין באותו שבת בור שפיל שקו' בארצי שפינולש¹ תענית ד' ל' ע"א. כ"ז בניאושטט.

ג

מה שאומר אחד לחבירו בליל ט"ב גוטא נאכט אין זה שאלת שלום, אבל מ"מ הוא לא אמר. העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מהגאון זצ"ל היכא שאסור לשאול בשלום, היינו דוקא בלשון שלום עליכם אבל טוב שבת, טוב יו"ט אינו בכלל ש"ש. [מצאתי בסמ"ק שלא לחון גוי ע"ש]. מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו¹ עי' אלי"ם צד מ"ד. ראבי"ה כתב סוף תענית דקי"ל כר"ע העושה מלאכה בט"ב כאלו עושה ביוהכ"פ. ותמה מ"ו ע"ז כי אמר דלא מצינו היכן הוזכר בתלמודא, ולכן אמר דאין להחמיר כ"כ לאסור, אלא מלאכת אומן, לאפוקי לקשור ולהתיר ולדלוק ולכבות שאנו מתירין בחוה"מ ובי"ד ניסן שהוא חמור יותר לעניין מלאכה מט"ב. כדתנן² עי' תה"ד סי' קנ"ג. ט"ב מקום שנהגו שלא לעשות כו', וי"ד אחר חצות איסורא ולא מנהגא. והפך הכלים ממטתו הכרים והכסתות מראשו למרגלותיו, [ומה שהיה מרגלותיו שם למראשותיו, והיה מניח ראשו במקום רגליו שהיה קודם ט"ב], כל היום מט"ב. וישן הלילה בארבע כנפות שלו, ולמחר עשה תחת בגדו ואינו מברך עליו, וכן מצאתי בא"ח בסי' ח' וז"ל: היה ישן בטלית בלילה אין צריך לברך וכו'. ועוד מצאתי בא"ח בסי' תקנ"ה וז"ל: ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיהם. לשנה אחרת חלץ ארבע כנפות שלו מחמת חלשות ל"ע, וכשעמד למחר מברך עליו ועשה תחת בגדו. לשנה אחרת אינו מברך עליו למחר על ד' כנפות שלו, ולבש אותו קודם שנוטל ידיו. וקודם שהתחיל איכה עושה לעצמו הברכה בורא מ"ה במ"ש. [מצאתי בסמ"ק בהג' בסי' צ"ה וז"ל שהחזן מברך במ"ה ע"ש].

ד

ובלילה אחר ט"ב אינו אכל בשר, וכל היום עד אחר מנחה. אבל כששתה יין להבדלה, שתה נמי על השלחן אפילו בליל י'. אבל בניו הגדולים אוכלים בשר אפילו בליל¹ פסחים נ"ד ע"ב. [כתב בספרו כה"ג] וקודם שילך החזן לעמוד להתפלל מעריב חולץ מנעליו, אבל שאר העם אחר ברכו, בין שחל ט"ב ביום א' בין בשאר הימים.