לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״ה

א

וכל דבר מותר לכתוב בחו"מ ע"י שנוי כגון להגיה אות, אבל לכתוב ספר זהו בלא סברא. ודוקא זה נקרא שינוי כמו שכת' בספרים בין גודל לקמיצה, ואינו מועיל לו אם עשה שינויים שאינם כתובים בספרים. ואמר לחייט יודי אם אין לך לאכול, עשה מלאכה בצנעא¹ הרא"ש שם פ"ב סי' ט"ז ובטור סי' תקל"ט. ע"י שנוי קצת, ואל תעשה מלאכה בשביל שאמרת לעשות הבגדים קודם המועד.

ב

זו התשובה¹ בחוה"מ. מצאתי כתוב בקונט' בשם הגאון, ולפי דעתי אינם כתובים לפניי כמו שסדרם הזקן זצ"ל. לאחר פטירת מהר"ר יעקל זצ"ל שלחו הקהל לקרמש אל מהר"א זק"ל לקבוע דירתו וישיבתו לוינא, והשיב להם הרב ז"ל תשובתו כתוב[ה] בלי שום שינוי. והיה בח"ה ונתן טעם לדבר, משום דקביעות מנהיג ת"ח לעיר צורכי רבים הוא, וצורכי רבים נכתבים בלי שנוי. והביא ראיה מגיטי נשים דנכתבין בח"ה, משום דצורכי רבים חשיבי, כדאיתא בהדיא במיימוני, ומסתם היו נכתבים בלא שינוי ע"כ. והעניין היה כך שהקהל לא בקשו מהרב ז"ל וג"כ לא היה אפשר כ"כ שיקבע דירתו, או אפילו שיבא הוא לבדו לעירם בח"ה, אך שכתבו לו על העניין קביעתו לאחר זמן אליהם. ונראה לע"ד דכה"ג לא הוה שרי לכתוב בלי שינוי, כיון דלאו צורך המועד הוא, אע"ג דצורך רבים הוה. דאשי' בפ"ק דמ"ק כתב כללא בצורכי רבים, דמעשה הדיוט שרי בצורכי רבים אפילו שלא לצורך המועד ובלא שינוי, ואפילו כוונו מלאכתן במועד משום טעמא דקדירא דבי שותפא, ואי לא עבדי' האידנא משתהי ולא איתעביד. [וטעמא דקדירא דבי שותפי לא מהני כולי האי, דליחשב דבר האבוד ויהא מותר² עי' תה"ד סי' פ"ה. אפילו במלאכה גמורה, כדפסק במרדכי פ"ב בשם ריב"א, הגה']. אבל דבר שהוא מעשה אומן, אם אינו לצורך המועד אסור, אם לא שיכול לשנות למלאכה. והנה מוכח מדברי הרמב"ם דסתם כתיבה חשיב' מעשה אומן. דכתב הטעם מה שהתירו חכמים לכתוב חשבון וכה"ג משום דאין מקפידין בכתיבה וחשיב מלאכת הדיוטות. משמע ששאר כתיבה שאסרו חכמים מלאכת אומן מיקרי, וא"כ אסור לכתוב שלא לצורך אפילו בצורכי רבים, אלא ע"י שינוי. והא דשרינן³ בלא שינוי. גיטי נשים ע"כ משום דצורך המועד חשבינן לכל כה"ג גיטי נשים וקדושין ואגרות שום ומזון וכו'. משמע דכל הני מעשה ב"ד נקראים, וברוב מעשה ב"ד יש בהן צורך לפי שעה בכמה ענינים, וגם צורכי רבים הן, כדכתב הרמב"ם. והכי מוכח בהדיא מדברי הרמב"ם שכתב טעם לאיסור, להגי' אפילו אות אחת בס' העזר'⁴ מ"ק ד' י"ח ע"ב. משום דאין בו צורך המועד. משמע בהדיא דגיטי נשים ואינך דשרי התם, חשיבי צורך המועד, דלכאורה נראה דספר העזר' נמי צורכי רבים הוא חשיב, והכי איתא בהדיא בא"ז בסוף הלכות חוה"מ וע"ש, ואפ"ה לא שרי משום דלאו צורך המועד הוא. ולפ"ז היה מוכח ולהלכה להורו' דצורכי רבים שאינן צורך המועד לא שרי לכתוב בלי שנוי, כמו אות אחת בס' העזר'. [כתב⁵ שם. בספרו בס' העזרה פי' שמוציאין בעזרה לקרות בו].