העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ס עמוד א

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ס עמוד א

סוחים דף סמח השיעור מתחיל בעזרת השם במשנה שבסוף הדף הקודם המשנה הראשונה מסכת זבוכים שנינו שם כך כל הזבוכים שנזבחו שלא ילשמון כשעירים אלו שלא יעולו לבילים לשם חויבו למשל אדם מביא קורבן אוילו הכהן הקריב את האוילו לשם שלומים האוילו כשרה אבל בעל הבית שהביא את האוילו לא יצא ידי חובתו צריך להביא אוילו אחרת ממשיכה משנה חוץ מן הפסח ומן החטוס חטוס ופסח אם שחטו אותם שלא י לשמום הם פסולים ומתי המחשבה פוסלת כמו שנראה כאן במשנה באחת מארבע אבודס שהם שחיטה קבול הסדם הילוךסדם אל המזבח וזריקסדם וראה שם מביא שהמקור לעניין קום פסח הוא מהפסוק זבח פסח הוא שתהה זביכוסי לשם פסח וההוא המטר בא ללמד אותנו שזה לעיכובה ואם הוא נשחט שלא לשם פסח הקורבן פסול אומרת המשנה הפסח ששוכטו שלי לשמוי הו וקיבל או והילך הו וזו רק שלאי לשמוי אוי שהוא חשב שתי מחשבות והגימורה תסתפק מה הכוונה האם שתי המחשבות היו באותה אבוידה או בשתי אבוידס נפרדים לשמוי ושלי לשמוי הוי שלא לשמוי ולשמוי פוסל הקורבן מסבירה המשנה כיצד לשמוי ושלא לשמוי הוא חשב לשם פסח ולשם שלומים ומה הכוונה שלא לשמוי ולשמוי הוא חשב לשם שלומים ולשם פסח מסתפק את הגמורה בוא רב פופה באבוידו אחסנן שאת שתי המחשבות לשמוי ושלאי לשמוי הוא חשב באותה אבוידה או בשתי אבוידוסנן מחשבה אחת לשמוי הוא חשב בשחיט למשל והזריק הוא חשב רק שלא לשמוחסנן ורב יוסי דמגמר דבורפס מר מה הכוונה כפי שכבר למדנו לפני כמה דפים במסכס תמור שנינו אדם שאומר על בהמה אריזו תמורסילו תמור שלומים רמרו אומר הריזו תמורסילו כי תפוסלישן והוא התחיל ואמר תמורס אוילו זה אוילו מה שהמשיך ואמר תמור השלומים לא מתחשבים בזה בכלל רבי יוסי אומר דבור כיומים כי אף בגמר דבורובם נדפס וממילא הבהמה הזו היא גם תמור הסילו וגם תמורה השלומים צריך לשלוח אותה לרעיה אז שתקבל מום ואחרי שיתומם נמכור אותה ויביא בדמי חציו אוילו ובדמי חציו יביא שלומים ממילא אם המשנה מדברת באבוידו אחס שהוא חשב גם לשמועי וגם שלא יהיה לשמוי זה רק לפי רבי יוסי פסול אז משנתנו כמו רבי יוסי כי לפי רב מאיר אם הוא חשב למשל בשחיטה לשמוי ושלאי לשמוי הפסח כשר כתפליש ונשחט לשמו בשבסנן המשכ למשל שחט רק לשמו וזרק רק לשלמו ואפילו לרב מאיר דומרס אבל בשתי אבו ודאי שכל אחת מהבויד חשובה בפני עצמה מידד מפסין אזריקה הייתה רק שלשמו למשל אז היא פסולה גם לפי רבי מאיר אפילו שבשחיטו הוא חשב רק לשמועי זה הספק שרב פופה מסתפק שואל את הגיבור אמרה ההי על איזה חלק מהמשנה ספייקו של רב פופה הרי שנינו במשנה גם לשמוי ושלאי לשמוי וגם שלא לשמוי ולשמוי הנאמ על החלק של השלי לשמוי ולשמוי אם כך אם הוא התחיל עם המחשב פסול בם באבוי דאחס זאת אומרת שהוא שחט לשמוי ולשמוי בי משתי אבודס שהוא שחט שלא יהיה לשמוי וזרק לשמוי בין לרב מאיר בין לרב יויסי איפס למקמיסה ברגע שהוא חשב שלא יה לשמוי כבר פסול דרבי יוסינף בגמר דבורנית פסיסלי זה לא שרב מאיר אומר רק בתחילת דבריו אנחנו מתחשבים רבי יוס אמר אנחנו מתחשבים רק בסיום דבריו ולכן לשמו ולשמוי שלא י לשמועי ולשמי לפי רבי יוסי יהיה כשר לא רבי יוסי אומר אף בגמר דבורוב אנחנו מתחשים גם בתחילת דבריו וגם בסוף דבריו אז ודאי ששלא יה לשמוע ולשמו פסול לכולה על מי בין אם זה היה בבוידה אחת בין אם זה היה בשתי עבודס אלו ספקו של רב פופה על החלק של המשנה עלשמוי ושלא יישמוי מי האם מדובר ששתי הכוונות שתי המחשבות היו באותה אבוידה וממילא משנתנו רק כמו רב יויסי או שהכוונה לשתי עבודס נפרדות ומשנתינו גם כמו רב מיו תושמ מנסה הגמור לפשות ממה ששנינו בריש של המשנה הפסח ששוכטוי שלאי לשמוי וכי קיבל והיליך וזורק שלאי לשמוי הקורבן פסול איךדומה מה הכוונה שוחד וקיבל והילר וזורק הנה מקדקותונה שאין הכוונה או או אלא שהוא עשה את כל הארבע אבוז מחשבה שלא לשמו לא מולי עד מחשב לכולו מכמי סעיף סיל כמו שמבואר בתחילת מסכת זבוכים מספיק שבאחת מארבע אבו דסו חשמ של לשמוי כדי לפסול אז למה צריך שגם שחט וגם קיבל וגם הילך וגם זרק שלא לשמוי אלול בהכרח שכוונת המשנה אוחקותו שבאחת מארבוס הוא חשב מחשבה שלא לשמוי ובשער השלושה הוא חשב לשמוי למשל הפסח ששוכי שלא לשמוי הנמ שוכת לשמוי וקיבל והילך וזורק שלא י לשמוי הנמשכתי וקיבל והילך לשמוי וזורק שלא לשמוי דאבלי שתי אבודס זאת אומרת שהרש מדברת במחשבס לשמו באבוידה אחת ושלא לשמוע באבוידה אחרת איסיפה מה המשנה ממשיכה לשמוי ושלא יהיה לשמוי גם פסול איך כדומה הנה בשתי אבוידס משל שוחט לשמוי וזו רק שלא לשמוי היינו רישה אלוליו המשנה באה להוסיף שאפילו שהוא חשב את שתי המחשבות באבוי דוחז גם פסול ורבי יוסי דומה אף בגמר דבורו ודו נדפס דוחה גמור לוי לוילום גם הסיפ מדברת בשתי אבוידס מה הכוונה בשתי אבוידוס הוא חשב לגבי שתי עבודות ורישה דכה בשחיטה וקומך שבשחיטה הנכה בזריקה וקומך שבזריקה הרי שמדברת באופן שבכל אבוד הוא חשב רק על הבוידה הזו ם אחת מהבוידס הוא חשב שלא יהיה לשמו שר אבוידס הוא עשה לשמו סיפה המשנה אומרת לשמוי ושלו לשמוי דכואה בשחיטה וכוחו שבזריקה ודומר ששתי המחשבות באמת היו בשחיטה אבל לא שתי המחשבות עלו על השחיטה מה הכוונה דאומר הריני שכת הפסח לשמו לזרוג שלא לשמ אני כבר עכשיו בשחיטי חושב שתזריקעשה שלא לשמוי וכמשנו משמיע לנו דמכשבין מאבוידה לאבוידה שאם הוא חששה מחשב פסול באבוידה אחת על אבוידה אחרת הקורבן פסול ואפילו שתזריקו כבר אחר כך עשה לשמו זה לא מועיל כי אם בשחיט הוא חשב שאת הזריק יעשה שלא יהיה לשמו זה כבר פוסל את הכל קור ואיינו בא ידי רב פופה שרב פופה טוען במסכת זוכים דף י שאולי זה כוונת הפסוק שמביאים שם ללמד אותנו שמחשב לבוידה הזמנתינו מבארת לנו בלשמוי ושלאי לשמוי ממילא משנתנו מסתדרת גם עם שיטס רב מיר כי רב מאיר גם מודה שאם הוא חשב שתי מחשבות נפרדות הוא חושב שסשחיטה על השחיטה שתהיה לשמו ועל הזריקה שתהיה שלא יהיה לשמו אז אי אפשר לומר תפוס לו שרישן ורק את החלק הראשון ננקוט והוא חשב לשמו זה הכל כשהוא חושב על על שחיטה למשל השחיטה עצמה לשמוי ושלא ישמוי אז נוקטים רק את המחשבת לשמוי אבל כשהוא חשב מחשבה על השחיטה ומחשבה על הזריקה אפילו ששתי המחשבות היו בשס השחיטה רב מאיר מודה שצריך להתחשב גם עם המחשבה השנייה ולפסול את הקורבן ממילא אין ראיה שמשנתנו דווקא כמו רבי יוסי תושמה ממשיכה הגמורה מה למדנו בהמשך המשנה אוי שלא לאי לשמוי ולשמו פוסל איך דומה הנה בבשתי אבוידס זאת אומרת שהוא שחט והוא חשב שלא יהיה לשמוע על השחיטה ולשמוי על הזריקה או שבפועל הוא שחט שלא יה לשמוי וזרק לשמוי מה צריך לומר לנו את זה שזה פסול אשת כשהוא התחיל להפך לשמוי ושלאי לשמוי אמרספוסל שלא לשמועי ולשמוי מבואי ברגע שהוא חשב שלא לשמוע ודע שכבר פסול באבוי דחס ומדי סיף בבוידחס רי שנבוידחס מסביר רש"י ואם נאמר שבאמת גם הרי שוגם השבוידחס ומשנתנו כמו רבי יוסי באמת יהיה מובן למה המשנה צריכה לפרט את שתי האופנים המשנה אומרת כך לשמוי ושלו לשמוי שתי המחשבות בשחיטה עצמם למשל בזריקה עצמה פוסל משנתנו כמו רבי יויסי זה המשנה בא לחדש שאומרים אף בגמר דבורוד נדפס והקורבן פסול אפילו שהוא התחיל למחשב אצל לשמוע ממשיכה משנה ואומרת, אל תטעה שרבי יוסי מתכוון שמתחשבים רק בסיום דבריו ולכן לשמועי ושלא לשמועי פסול ואם כך שיהיה שלא לשמועי ולשמוי הקורבן יהיה כשר לא גם בשלי לשמועי ולשמוי גם הקורבן פסול כי רבי יוסי אומר מתחשבים גם עם תחילת דבריו וגם עם כבר דבריו אבל אם תאמר שמשנתנו רב מאיר אז אם כבר שנינו לשמועי ושלאי לשמועי פסול אז ברור שלא לשמועי ושמוי גם פסול דוכה גמור אלוי לאילום בשתיבס אם כך למה צריך לומר לנו ש שלא לשמוע ולשמי פסול ובנינו דלאץ זה באמת מיותר רק ואידדתו לשמוי ושלאי לשמוי ובזה התנה בא ללמד אותנו שמחשבים לאבוידה ולכן אם שחד במחשב לשמוי המנס לזרוק שלא לשמוי פסול תונם את ההפך שלא לשמוי ולשמוי שגם פסול אפילו שאין בזה שום חידוש תושמ שמע מנסה הגימור לפשות את הספק מהמשנה הבאה. מהמשנה הבאה נלמד שבש"ס השחיטה, אם הוא חשב בש"ס השחיטה לשחוט לאנשים שלא יכולים לאכול את הקורבן פסח, הקורבן פסול. מה הדוגמאות לכך? שוכתי שלאכלוב הוא התכוון משסחיטה לכולה ולזוקן אומר רש"י שאין יכולים לכול כזיס. אז הקורבן פסול אומר רש"י ואין בו עם מנויים אחרים אלוהן מקשים אתספס אם אין מנויים אחרים רק חולה וזוקן אז גם אם הוא שחט בסתומה הקורבן פסול כי אין פה אנשים שיכולים לאכול את הקורבן פסח לכן טוייסס חולקים על רש"י שהכוונה שיש כאן עוד מנועים על הקורבן אבל הוא חשב רק על המנועים שהם לא יכולים לאכול שהם חויל וזוקן הוא לא חשב על המנועים אחרים שהם כן יכולים לאכול אומר ערב לוזמו שורביץ גם רש"י מתכוון כמו שטיספס אומר רש"י אומר כך לכול ולזוקן שנכו למלכול כזיז ואין בוי מה הכוונה אין בוי לא שעל הקורבן אין מנויים אחרים אין בוי במחשבס השויחת אל מנויים אחרים אלוהין כי אם הוא היה חושב גם על המנועים האחרים שיכולים לרחוב זה כשר כמו שנראה הוא חשב רק על החולה וזוקן ואין במחשבתו על המנועים האחרים אז הקורבן פסול אותו דבר הוא שחט ושלא ילמנויו הקורבן הזה נמנו עליו חבורה אחת והוא חשב לשם מנויים אחרים או להריילים הריילים אסור להם לאכול קור פסח אפילו אור לשמיסו איך מחמסמילה כתוב בתיר כל אורלכל בוי ולטמי גם לטמא אסור לאכול את הקורם פסח אז אם הוא חשב בשחיטה על אחד מאלו הוא חשב רק עליהם רק על הפסולים פוסל עכשיו כך המשנה הזו עדין מדברת אוכפשיטה שהמחשבה הייתה באבוי דחס רק בשחיטה כרי יש פה רק מחשבה אחת אז ברור שמדובר באבוידה אחת ומדיסיף המשנה הבאה מדוברת במחשבה באבוידו אחסרי שנה במשנתנו שלשמוי ושלאי לשמוי מדברת ששתי המחשבות היו בעבודה אחס ומשנתנו דווקא כמו רבי יוסי דוכה גימור מי דעיריה או כדישה ואדסה סיפ מדברת בבוידה אחס כי אי אפשר לדבר בשתי אבוידס מדובר במחשבה אחת רישה שמדברת בשתי הווידס היא באבוידה אחסיתכן שמדברת באבודה אחזנתנו דווקא כמו רבי יסי היא בשתי אבוידס לשמוי ושו לשמוי ומשנתנו גם כמו רב מאיר תושמ מה למדנו בהמשך המשנה הבאה כמו שהזכרנו אם הוא חשב גם לכאלה שיכולים לאכול וגם לכאלה שאי אפשר שיאכלו הקורבן כשר רק מחשב לא שלא לא יכלוב לחוד פוסלת אומרת המשנה לאוויכלו ושלאי לא יחלוב כשרו איך מה הכנאלו שלא לא יחלוב הנה בבשתי אבו בידוס בשחיט הוא חשב לא יכלוב לכל שיכולים לאכול כזיס ובזריק הוא חשב רק שלא יה לא יכלוב ומה יהיה הטעם שהקורבן כשר ותיים בדחושי בזריקה כל הטעם שהקורבן כשר כי את המחשבה שלו לא יכולבוב הוא חשב בזריקה בשחיט הוא חשב רק לא יכלוב לכן זה קשר דאין מחשבס אוכלים בזריקה מחשב שלא לא יחלוב פוסלת רק בשחיטה כהפסוק שפוסל שלא לא יכלו מדבר על שחיטה כמו שרשם מביא כמו שנראה בעזרת השם בדף הבא מהשמע מה או באבוי אחס עם שתי המחשבות לאוויכל ושלא היו שתיהם באותה עבודה כגם בשחיטה דמה במחשב סוכלין שחיטה שמחשבת של פוסלת פוסל לא ייתכן והקיימלון כמו שנראה בדף הבא מקצס אויך לו לפוסלו מתי הקורבן פסול רק אם הוא חשב רק עלו שהם לא יכולים לאכול אבל אם הוא חשב גם לא יכלו וגם שלא לא יכלוב השחית קשר אז בהכרח שמה ששנינו לא יחלוב ושלא לא יחלו אלו לו באבוידחס שאפילו שהוא חשב את שתי המחשבות באבוידחס כשר ומידסיפה באבוידחס אז גם רי שהמשנה הראשונה נמה באבוידחס לשמועי ושלא לשמוי את שתם חשב באבוידח משנתנו דווקא כמו רבי יוסי לא כמו רב מיון נוחה גימור מדהריה או כדיס ואדסה סיפ באבוידחס בי בבידחס בין בשתי אבוידס ורשה אוי באבודס בשתי אבוידוס או כמו רבי מאיר מדובר בשתי אבוידס דווקא או רק רבי יוסי מדובר אפילו באבוידה אחס אז הספק שהרב פופה נשאר בספקו
לצפיה בתכנים נוספים: