הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עז

[מוזיקה] סכין דף עז אנחנו מתחילים עמוד הקודם בהלכה ב אומרת המשנה ואיזוהי דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי רבי עקיבא מהלך הדם מהנץ החמה עד שקיעת החמה זה 30 מיל יוצא שבחצי היום היינו מחצות עד השקיעה הוא הולך 15 מיל שזה זמן שאפשר לשחוט ולזרוק את הדם של הפסח צח אז אם אדם רחוק מן המודעית ולחוץ שזה 15 מיל אז הוא לא יהיה בכלל כרת הוא היה בדרך רחוקה הוא כמדה הוא כמידתה לכל רוח לכל הצדדים של ירושלים דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר מסקופת הזהרה ולחוץ אומר רבי יוסי לפי כך נקו דל ה של המילה בדרך רחוקה נקוד הכוונה שבספר תורה לפעמים יש נקודות מעל האותיות. למה נקוד? זה כאילו בא לומר, תקרא את זה, שהוא בדרך רחוק. לא שהדרך רחוקה, אלא הרחוק מתייחס לבן אדם. הבן אדם היה בדרך וממילא הבן אדם היה רחוק. מה זה רחוק? מחוץ לאזהרה. לפי כך נקוד על ה לומר לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מסקופת האזהרה ולחוץ הוא כבר פטור רבי סימעון אמר התפלגון רב חי הרבא וובר כפרה חד אמר כדי שיבוא ויאכל שהוא יכול להספיק ולבוא ולאכול לאכול אוכלים בלילה לכאורה נאמר כדי שיבוא ויזרוק אז לכאורה מה זה פער קיצוני הוא נותן מחצות עד השקיעה והוא נותן מחצות היום עד חצות הלילה לא הפער הוא לא כזה למה ואפילו כמנדה אמר עד שיבוא ויאכל והוא שיהיה בתוך 2000 לתחום עד שלא חשכה כי אם הוא לא מספיק להגיע עד לתחום לפני שחשכה אז הוא גם לא יכול לבוא לעיר אמר רבי זורה ותען לתמן היה נתון מן המודיעית ולפנים ורגליו רעות קשה לו ללכת יכול יהיה חייו תמוד לומר וחדל יצא זה שלא חדל הוא בעצם לא חדל מללכת היה נטו מן המודיעית ולחוץ וסוס בידו יש לו איזה מטוס פרטי יכול יהיה חייב אם הוא לא הגיע תמוד לומר הוא בדרך לא היה יצא זה שהיה בדרך זאת אומרת לא מחייבים רק בטרט שהדרך קרובה ושהוא פושע בשהייתו היה נתון מן המודיע ולפנים קודם לשש שעות יצא לו קודם לשש שעות בבוקר לפני לפני חצת היום הוא יצא יכול יהיה חייב תמוד לומר וחדל לעשות החדל בשעת השייה חייב שלא בשעת השייה פטור הרב כאן מוסיף תוספת איתה נתני מזקופת ירושלים ולחוץ לא מזקופת זזהרה ולחוץ אלא מזקופת ירושלים רבבו בשם רבי יוחנן שניהם יקרא אחד דורשים שניהם הכוונה גם רבי עקיבא וגם רב לזר שחולקים במשנה מה כתוב בפסוק שם שם יש את את המילה שם בקורבן פסח כתוב לשקן שמו שם תזבח את הפסח בערב כבו השמש מועצתך ממצרים ובמעשר גם כתוב שם כתוב ואכלת שם לפני השם אלוקיך ושמחת אתה וביתך אז אנחנו באים ודורשים ככה אחד אמר חוץ לעשייתו מה השם של מעשר צריך לאכול שם במקום עשייתו, לא מחוץ לו. מה זה עשייתו? איפה שאפשר לבדות את הפסח, את את המעסר. חוץ לירושלים אפשר לבדות. בירושלים כבר לא פודעים אותו. כבר זה המקום שעושים אותו בעצם שאוכלים אותו. אז אם כן, גם כאן זה חוץ לעשייתו. מה זה חוץ לעשייתו? חוץ לאזהרה. ורנן אמר חוץ למחיצתו. הוא אומר למקום האכילה שלו. איפה? כמו שבמעשר הנושא הוא לאכול אותו בתוך מחיצתו. כך גם לגבי הפסח מי זה נקרא שהוא בדרך רחוקה? מי שהוא רחוק ממקום אכילתו של הפסח. אה אז אם אתה כבר אומר אכילתו אתה רוצה שהוא יספיק לבוא. דרך רחוקה זה שהוא צריך להספיק להגיע. להספיק להגיע הכוונה מלמודעית ולחוץ. הוא לא יכול להספיק להגיע. מלמודית ולפנים הוא יכול להספיק להגיע. רבי זורה א סליחה חבריה בשם רבי יוחנן והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה יצא זה שהיה בדרך רבי זהורה בשם רבי יוחנן כשהוא מזהיר בהזהרה של הפסוק הוא מזכיר דרך רחוקה כשהוא עונש אחר כך בפסוק שכתוב ובדרך ויש אשרות טהור ובדרך לא היה שמה לא מוזכר רחוקה זאת אומרת שבאים להקל עליו ורבנן אמרה בשעה שהכתב רבה על הנקודה דורש את הכתב ומסלק את הנקודה לפעמים יש לך תיבה בספר תורה שיש מעל מעל כמה אותיות שבה נקודות אז בשעה שהכתב רבה על הנקודה דוגמה כתוב ויאמרו אליו אירה אשתך אז יש מעל המילה אליו מעל הא' נקודה מעל הי נקודה ומעל הו נקודה מעל הל נקודה. זה נקרא שהאותיות שיש בהם ניקוד הם רבות על האותיות שאין בהם ניקוד. במקרה כזה תדרוש את האותיות שיש בהם ניקוד. כאילו תקרא את המילה במקום אליו תקרא את זה היו. שחז"ל דורשים שהם גם לאברהם שהם אמרו לשרה היו. איפה אברהם? אז בשעה שהכתב רבה לנקודה דורש את הכתב הוא מסלק את הנקודה. סליחה הסברתי הפוך. מה שהסברתי עכשיו זה כשנקרא שהנקודה רבה על הכתב ומה זה שהכתב רבה על הנקודה זה כמו אצלנו מעל המילה רחוקה על האות ה יש ניקוד אבל על האותיות רחוק אין ניקוד זה נקרא שהכתב היינו איפה שאין ניקוד רבה על האות שיש בניקוד אז תדרוש את המילה רחוק ואת הה כאילו לא כתובה בשעה שהכתב רבה על הנקודה כתב היינו בלי ניקוד הדורש את הכתב כתב הוא מסלק את הנקודה. בשעה שהנקודה רבה על הכתב הדורש את הנקודה הוא מסלק את הכתב. אמר רבי רבי בא לחלוק רק על מקרה אחד שאף על פי שאין שמה לה נקודה אחת מלמעלה אז הרב פני משה אומר למשל במילה שיש לה רק שתי אותיות ומעל אחת יש נקודה ומעל אחת אין. אז אף אחד לא רבה. אז אתה קורא את האות שיש בנקודה. את דורש את הנקודה הוא מסלק את הכתב. לענייננו הי שברחוקה נקוד אז זה כאילו תקרא את זה רחוק זה אומר שמדברים על איש רחוק ואין דרך רחוקה איש רחוק גם כשהוא מחוץ להזהרה הוא נחשב רחוק הלכה ג' מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבא לראה בא למצב השני חמץ ומצא אמו בבית הבדל שני הראשון טעול הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו נראה בגמרא מי אמר שהראשון טעון הלל באכילתו וזה וזה תאונין הלל בעשייתן ונכלים צלי מצאורים ודוחין את השבת. אומרת הגמרא כתיב, כתוב בפסח שני, אני קורא, הרב משנה את הפסוק על מצות ומרורים יאכלו. אם לאכול זה מצוות עשה שבו. מה המסר? מה התורה באה ללמד? על מצוות אכילה איך אתה אוכל אותו עם מצות עם ארורים ממשיך הפסוק ועצם לא תשברו בו זה מצוות לא תעשה שבו וכשהוא אומר ככל חוקת הפסח יעשו אותו יכול שאני מרבה גם כן לביאור חמץ ולאכילת מצע כל שבעה שבעה ימים כמו בפסח ראשון תלמוד לומר על מצות תמרורים יאכלו אין לך דבר חוץ מגופו מעקבו אלא מצות תומרורים בלבד הוא כרבי ישמעאל שרבי ישמעאל אמר שתמיד שיש לך פרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט זה נלמד ככה יכול יהיו כל הדברים מעקבים אותו תמות לומר על מצות תמרורים יאכלו אין לך דבר חוץ מגופו מעקבו אלא מצות תומרורים בלבד איתן תני יש מנדה אמר שסובר על השני הוא הנושכרת המן דאמר הזה סובר שהשני הוא רגל בפני עצמו ואין עונש כרת רק על השני. זאת אומרת אם הוא היה מזיד בראשון ושגג בשני לא יהיה לו כרת. איתן נתני על הראשון הוא ענוש כרת על השני אינו ענוש כרת. המנד אמר זה סובר שהשני הוא תשלומים של ראשון אבל אם את הראשון הוא עשה במזיד הוא במזיד לא עשה גם אם הוא יעשה את השני זה לא מתקן. יהיה לו כרת. ואיתן תני בין על הראשון בין על השני הנושקרת היינו אם הוא היה מזיד בראשון ושוגג בשני או שוגג בראשון ומזיד בשני יהיה לו כרת מוסיף הרב על פי קורבן העדה עוד דעה רביעית איתניה על השני אינוש אינו אנוש כרת אלא אם כן לא עשה את הראשון זאת אומרת אם הוא לא עשה את הראשון וגם את השני הוא לא יעשה במיזיד רק אז יהיה לו כרת מבארת הגמרא מהד אמר על הראשון הוא הנושקרת הוא סובר חטא אויסא מה זה חטא אויסא זה הולך על הראשון מהנד אמר על השני הוא הנושקר את חטו זה הולך בשני מהד אמר בין על הראשון בין על השני אנושכרת חטו מתייחס בין על הראשון בין על השני מנד אמר על השני אינו אנוש כרת אלא אם כן לא עשה את הראשון אז הוא הסביר ככה כי קורבן השם לא הקריב במועדו מה זה מועדו בזמן של הפסח הראשון חתו ישא אם הוא גם לא יעשה בפסח השני. אומר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצד כתיב עשיר יהיה לכם כלל התקדש חג. הפסוק הזה נאמר בישעיהו שהנביא בא ואומר להם הולך להיות לכם כזאת ישועה גדולה והצלה גדולה בליל פסח שיהיה לכם שיר כמו ליל להתקדש חג. אז בעצם הוא בא ללמד בא ליל הס ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחרים שיהיה כזה שיר שיגידו הלל אבל אנחנו לענייננו ונמצא למד ממנו מה זה הנס הגדול של מפלת סנחריב טעון הלל אף זה טעון הלל אז אולי בוא תגיד אם מה זה טעון הלל אף זה גם פסח שני יהיה טעון הלל אמר רבי זיהורה כלל התקדש חג חג זה לשון קורבן חגיגה את שהוא טעון חגיגה טעון הלל זה פסח ראשון את שאינו טעון חגיגה פסח שני אינו טעון הלל ודוכה את הטומ הגמרא שואלת אמרנו שהפסח שני דוחה את השבת הוא גם מתח את הש את הטומ אמרת לא יכול להיות למה כל עצמו אינו בא אל מפני הטומא שלא עשינו אותו בפסח הראשון והתמר דוכה את הטומ לכן ודאי שלא עד כאן דף עז ‏sein.
לצפיה בתכנים נוספים: