העמוד היומי מסכת פסחים דף יב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף יב עמוד א

דף יב עמוד ב לא יודע מה איתכם אבל אני במתח מי שאיתנו יום יום ברכבת המופלאה הזו של העמוד היומי ואותי יום יום ידרושון יודע שכבר יומיים אנחנו עסוקים בענייני עדות החודש באנשים שטועים בשעות וכולי ועדיין לא רואים שמץ של קשר למסכת פסחים אז היום בעזרת השם נראה את הקשר תרגו בבקשה מסר נפלא שיש לנו מהעמוד שלנו זה העניין הזה של בן אדם שמוטל עליו עבודה הוא יעשה אותה על הצד הטוב ביותר. זאת אומרת כך יכול להיות בן אדם רחפן, בן אדם מפוזר, המופר של הכיתה, תקראו לו איך שתרצו. ברגע שתטילו עליו תפקיד חשוב, הוא יבצע אותו בצורה טובה. האחריות מחייבת. היום אנחנו נראה את זה בעמוד שלנו וגם נבין מה זה קשור אלינו. בעמוד שלנו אנחנו נראה שבעצם עדות אומרת הגמרא, חמץ מסור לכל. כולם אחראים על זה ולכן יכול להיות בו טשטוש. אבל עדות, ברגע שאדם מגיע לעדות, פתאום הוא שם לב. למה? אומרת הגמרא, עדות זה משהו לזריזים. רש"י מיד עומד על הדבר הזה. עדות מסורה לזריזים. מה מה הקשר? כל אדם שרואה עדות מגיע ומעיד. אז רש"י אומר, אין אדם בא להעיד על הנפש, אלא אם כן בקי לפי שיודע הוא שסופו להידרש בדרישה וחקירה. זה לא שהוא יותר זרי, זה יכול להיות שהוא ביום יום רחפן, אבל ברגע שאתה מגיע לעדות, שזה דבר חשוב, אתה מעיד על הנפש, זה דבר חשוב, כבוד משקל, אתה שם על עצמך עול וזוכר מה מדובר, מתי מדובר, אתה יודע שהולכים לברר איתך את זה. ברגע שאדם יודע שהולכים לעמוד עליו, שיש משהו בעל אחריות, על הכתפיים שלו, הוא יעמוד בו. איפה זה תופס אותנו בכל כך הרבה צמטים בחיים דברים שאנחנו יכולים להפיל מעצמנו אנחנו באמת לא נעשה אבל דבר שאנחנו יודעים שנאלץ למסור דין וחשבון למישהו לבוס או אפילו לעצמנו אנחנו נעשה בצורה הטובה ביותר ולכן אני אומר לעצמי כל דבר גשמי או רוחני שאני רוצה שיתבצע בצורה טובה תמסור דין למישהו זה יכול להיות לעצמך אם אתה מספיק חזק אם אתה לא מספיק חזק לך למישהו אחר לאישה לאיזה חבר טוב לאיזה רב לא משנה למי שתהיה חייב לו דוח ברגע שתהיה חייב לתת לו דין וחשבון אתה תעשה את הפעולה בצורה הטובה ביותר. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו מתחילים בדף יב עמוד ב, שלוש שיעורות מלמעלה. תנן רבי מאיר אומר אתמול, ואני לא אחזור על כל השיעור של אתמול, אבל אתמול ושלשום דיברנו על כך שבין לרבי מאיר ובין לרבי יהודה יש מושג של סתייה בשעות. זאת אומרת בן אדם שמגיע לגבי עדותו היינו, בן אדם העיד היה בשתיים והעד השני אומר בשלוש. בן אדם מעיד זה היה בשלוש והשני אומר זה היה בחמש. ראינו שבכל אופן לפי רבי יהודה גם במקרה הקיצוני יותר של פער של שעתיים עדיין אני אומר בן אדם טועה לפי רבי מאיר אדם טועה רק חלק ראינו את הלשונות של הבית הלשונות של רבא רבא בעצם הולך הכי רחב ואומר לפי רבי מאיר אדם טועה שעה וח50 כן בזמנינו קוראים לזה שעה וח50 בזמנם זה היה שעות זמניות שעתיים חסר משהו לפי רבי יהודה אדם טועה שלוש שעות חסר משהו שואלת הגמרא עכשיו מגיע הקשר לפסחים אחרי כל מה שראינו אתמול שואלת הגמרא כשאדם מגיע לעניין אכילה דת חמץ איך פתאום כאן הפערים מתאשטשים הפערים מצטמצמים תנאן אומרת הגמרא רבי מאיר אומר במשנה אוכלין כל ה וסופין בתחילת ו בעצם הגיעו חכמים והחמירו מחצות התורה עשרה הגיעו חכמים והקדימו קצת רבי יהודה אומר אוכלין כל ד שעתיים בעצם ותולין כל ה וסופין בתחילת ו שואלת הגמרא עכשיו רגע לפי הביה אמורים דווקא לצמצם לפי רבי מאיר אמור להיות מותר יותר זמן לאכול חמץ להביא ליב דרבי מאיר ותשמעו אני אני חושב שלא נחזור על כל הלשון הראשון אולי נאמר אותו בקצרה ראינו ראינו שלשום כבר שהבאי מגיע ואומר שלפי רבי מאיר אם אדם עד אחד מעיד ואומר תשמע זה היה בשתיים בשעה שתיים ועד אחד אומר זה היה בשלוש אומר רבי מאיר בלשון אומר רבי מאיר העדות קיימת הבעיה בלשון הראשון מגיע ואומר אתה יודע למה היא קיימת כי הם בכלל לא טועים אף אחד לא אף אחד מהם לא טועה איך אמרנו את זה בלשון של הגמרא המעשה היה בסוף שעה שנייה בתחילת שעה השלישית מי שאומר שתיים מתכוון ב-157 שזה סוף השעה השנייה המעשה באמת היה בשעה 2 במדויק הוא אומר 159 הוא טועה וההוא שאומר שעה שלישית הוא מתכוון שתיים ודקה תחילת שעה השלישית אז אדם לא טועה כלל אומרת הגמרא אם בן אדם לא אם בן אדם באמת לא טועה כלל ניחול כולשית הרי מדאורייתא רק בסוף השעה השישית זאת אומרת שנגמר שש שעות שמתחילה השעה השביעית רק אז אסור לאכול אם אדם לא טועה ככה אומר רבי מאיר אז בבקשה לך עליו בסיסי למה אתה מחמיר כל שיהיה מותר לאכול וגם לאחשנה לפי הלשון השנייה שאומר הביה אדם טועה משהו שלפי רבי מאיר כן אדם טועה משהו היינו שלשום ותרבו נחת אם ככה ניחול עד סוף שיט אז באמת לא כול השית אבל לפחות חלק מהשישית אדם טועה משהו אבל לא יותר והוא ממשיך ואומר ככה זה לפי רבי מאיר לפי רבי מאיר עם הטעות הטווח סתייה הוא כל כך קטן למה בחמץ פתאום אתה מחמיר ואותו דבר הבא היה ליב דרבי יהודה ד אמר אדם טועה חצי צי שעה כי הוא אומר שהמעשה היה ב3 וחצי ובעצם זה שאמר בשלוש מתכוון בתחילת שלוש זה שאמר חמש מתכוון בתחילת חמש וכל אחד טועה חצי שעה היינו שם ותרבו נחת שוב פעם אז אם כך גם כאן אם הוא טועה חצי שעה נכו פעל גדשית ואותו דבר להחליש ננה מדה אמרת אדם טועה שעה ומשהו ניכול עד סוף ה למה אתה ככה מחמיר ואומר מתחילת ד' אתה כבר מתחיל להחמיר אלא אומרת הגמרא מתחילת חמישית סליחה אלא מהביה פשוט מאוד עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור בעדות אני אומר תשמע אדם לא טועה כל כך הרבה אתה יודע למה כמו שאמרנו קודם אין אדם בא להעיד אלא אם כן בקי בשעות לפי שיודע שסופו להידרש אבל חמץ על הכל מוטל ושאינו בקי בשעות טועה בעת זה לא אינטרס של הבן אדם בן אדם לוקח את זה כמשהו כוללני טוב שהקהילה כבר תוציא זמן מסודר סוף זמן אכילת חמץ נבדוק בלוח אדם לא בודק בעצמו את השעות ולכן בכזה מקום אדם יכול להיקשל ולקחנו טווח הרבה הרבה יותר גדול עכשיו הולכת הגמרא לשאול את אותו שאלה שאלה לפי רבא ופה זה על הדרך השנייה בעצם רבא רבא מגיע ואומר שלפי רבי מאיר אדם טועה שעה כמעט שעתיים שעתיים חסר משהו לפי רבי יהודה שלוש חסר משהו שואלת הגמרא ורבע ליבה דרבי מאיר דאמר אדם טועה שתי שעות חסר משהו אז אם ככה מתחילת חמישה לא נחול למה הוא אומר שאוכלים גם בחמש ורק שורפים בתחילת שש כבר מתחילת חמש אסור לאכול לפי מה שאומר רבא לפי רבי מאיר אתמול אונה הגמרא פשוט מאוד חמש חמה במזרח ושבע חמה במערב. כמו שאמרנו אתמול כל הזמן יש הבדל גדול. בשעה חמישית זה לפני חצות היום החמה עדיין נוטה לכיוון מזרח. בשעה בשעה שביעית שאז כבר אסור מהתורה לאכול תחילת השעה השישית כבר החמה נמצאת במערב ולכן אין אפשרות ליטות. שואלת הגמרא שאלה פשוטה אחי בשיט מיניחול גם בשעה השישית הדי נחמה נמצאת בטווח של המזרח ומיד מיד אחרי השישית אז היא עוברת למערב. אם ככה גם בשישית לאכול. אם אתה אומר שאדם לא טועה בכזה דבר שגרמי השמיים הוא בקיא ורואה את שמע מזרח אסור מער מותר מערב אסור אם ככה גם בשישית זה עדיין לא במערב אונה הגמרא אמר עד הבראבה שית יומה בקר נתקי שית יומה בקר נתקי בשעה השישית החמה נמצאת באמצע כשהחמה נמצאת באמצע מאוד קשה להבין מתי היא עדיין טיפה מזרח ומתי היא מתחילה טיפה מערב ולכן אני אומר השעה השישית אסורה למה למה בחמישית אני לא מחמיר על אף שבעדות אני אומר שיש טעות פשוט מאוד כי החמישית כבר אנשים רואים הבדל בין חמש לשבע אנשים רואים אגב רש"י אומר דבר יפה שטוב לדעת על העולם שלנו אנחנו כבר היום יודעים את זה אבל בעצם רש"י כותב כיוון שהעולם הוא עגול אני אומר שהחמה נמצאת בדיוק באמצע ולא נותנים עליה במדויק רש"י אומר אם העולם היה מרובה היינו נוקטים לשון אחרת סתם שתדע למען ההשרת הידע איפה רש"י כותב שהעולם עגול כאן במסכת פסחים בדף יב עמוד ב יפה מאוד אז בעצם יש לנו תשובה למה לפי רבי מאיר עליו שטווח הטעות לגבי עדות גדול בחמץ הוא מצומצם יותר למה כי בחמץ אין אפשרות לטעות בין חמישי בין שעה חמישית לשביעית בין שישית לשביעית כן אפשר לטות ולכן הוא מחמיר ממשיכה הגמרא ושואלת ורבה ליבד רבי יהודה דאמר אדם טועה ג שעות חסר משהו ראינו את זה אתמול לגבי עדות אז אם ככה כבר מתחילת שעה רביעית לא נכול למה בשעה רביעית הוא עדיין מתיר לאכול חמץ אונה הגמרא חמישי בעצם שעה חמישית אותו תירוץ של רבי מאיר אבל עוד משמעותי יותר שעה חמישית חמה במזרח ושבע חמה במערב וכל שכן ד' שעה רביעית ברור החמה עדיין נמצאת זה עדיין בוקר אתה הולך יש לך עדיין תללי בוקר בשעה רביעית אף אחד לא יתה עם שעה שביעית שזה כבר החמה נותה למערב שואלת הגמרא יחי בחמישי בשעה חמישית נמינחול עונה הגמרא תרגמה הבא לי דרבה עדות מסורה לזריזים חמץ הכל מסור ולכן אני מחמיר ואומר בחמץ אני מחמיר יותר מעדות וכבר בשעה חמישית לא אוכלים בעצם ככה באמר למעלה ופה הוא מגיע לעזור לרבא ולתת לו את התשובה. אבל רבא אמר מה פתאום? ורב אמר לו היינו תמ דרבי יהודה מה פתאום אתה בכלל נכנס לרזולציות לא נכונות? למה רבי יהודה אומר שמקדימים עוד קודם בכלל לא קשור לשעות? רבי יהודה לטעמי דאמר אין ביאור חמץ אלא שריפה ויהבו לרבנן שעה אחת ללקות בעצים פשוט כיוון שביאור חמץ בתחילת שעה השישית וזה שריפה נכון שבחמישית אף אחד לא יתה עם שעה שביעית כי כאן חמה במזרח וכאן חמה במערב אבל פשוט חכמים יודעים את התרדה של ערב פסח אמרו לך תשמע אם יהיה מותר לאכול חמץ עד זמן הביור אנשים יאכלו יאכלו יאכלו יאכלו יאכלו יעשו סעודה מפסקת ארוכה ולא יהיה להם עצים לביור חמץ אמרו כבר בשעה חמישית תפסיק לאכול יהיה זמן לילדים ולמ המבוגרים לצאת ללקט עצים לגבב קש וגבבה להרום מדורות נפלאות ולשרוף את החמץ שואלת הגמרא מה פתאום הייתי רבינה לרבא אמר רבי יהודה מתי שלא בשעת ביאורו זאת אומרת קודם לזמן הביאור אז אני אומר תשרוף את החמץ אבל בשעת ביאורו השבטתו בכל דבר בכלל לא צריך לשרוף את החמץ ברגע שהגיע זמן הביור רשי כותב שזמן הביור זה זמן הביאור מדאורייתא זאת אומרת שעה שביעית שש ודקה ברגע שמגיעה תחילת שעה שביעית אז כבר זה זמן הביאור דאורייתא ואז השבטתו בכל דבר ואם כך מה לחץ עם השריפה ועוד לתת זמן קודם חכה לזמן הביאור ואז תבואר אותו בכל דבר אגב תוספות מיד שואל וקשה לרבנו תם איך ימתין על שבע לבהרו הרי רבי יהודה אם אתם זוכרים כמה דפים קודם ראינו בדף י ראינו שרבי יהודה אומר שבזמן ביאורו אסור בכלל להתעסק בחמץ שמה יאכלו אז באמת רש"י אומר תוספות מרבנו תם מביא שזמן ביאורו זה אחר או שש ולא אחר או שבע אבל אנחנו נאמנים לרשי שאומר במפורש שבשעת ביאורו בשבע שהוא מוזר מן התורה ואם כך למה אתה צריך לתת לי זמן ללקות עצים אלא אמר רב הגזרה משום יום המאונן אתה יודע למה בחמישי לא אוכלים בגלל יום המאונן שאז אני כן יכול לטעות בין חמישי לשביעי יהיה אחי שואלת הגמרא אפילו בארבע שעות נמי לא נחול אם ככה אם אתה חושש ליום המאונן שאנשים יטו בין חמישי בין שעה חמישית לשביעית כי לא רואים את השמש אז גם ברביעית כבר תעסור כי הרי אנחנו יודעים לגבי עדות שאתה חושש שלוש שעות חסר משהו למה פה אתה לא חושש מונה הגמרא אמרב פפא פשוט מאוד ד שעה רביעית זה זמן סעודה לקולי וכולם בקיעים כולם יודעים מה השעה שהם אוכלים מידי יום הארוחת בוקר ויודעים שזה עדיין שעה רביעית אבל שעה חמישית זה כבר אחרי הארוחת בוקר ואנשים יבואו לטות ואם תתיר שם אנשים יבואו לטות כבר עם שעה שביעית ביום המאונן ולכן אני אומר תשמע עצירה רביעית עדיין תאכל זה זמן סעודה הכל בסדר חמישית כבר לא אפילו שבעיקרון טווח הטעות היא גם על שעה רביעית כיוון ש זמן סעודה אני נותן לאכול עכשיו כיוון שהבאנו זמן סעודה. הגמרא מביאה לנו מתי זמני הסעודה של כל אדם ואדם, של כל אומה ואומה. תנו רבנן אומרת הגמרא, שעה ראשונה מאכל לודים. רש"י אומר לודים הם לודים הם רעבדנים ולכן הלודים זה אומה של רעבדנים. הם אוכלים על הבוקר קמו, יש להם כבר לף השואר מלא המיטה, מתחילים את היום בצורה טובה. שנייה מאכל ליסתים. רש"י אומר, גם הלסתים הם רעבטנים, אבל סתים פשוט טכני. הם עסוקים כל הלילה בשוד וביזה. הם חייבים טיפה לישון ביום ואז הם קמים לאכול. שלישית מאכל יורשין. רש"י אומר, הם לא טרחו על המזון, הם לא יוצאים לעבוד, הם ירשו מאבא שלהם ירושה אגונה. ולכן שעה שלישית הם כבר אוכלים. רביעית מאכל פועלין, אחרי שהם כבר קצת עבדו אז הם אוכלים. חמישית מאכל תלמידי חכמים, שישית מאכל כל אדם. שואלת הגמרא רגע ואמר פפא רביעית זמן סעודה לקולי. ופה אתה רואה שרביעית אמרת במפורש שרביעית זה רק מאכל פועלים. אלא אומרת הגמרא וראינו ששישית זה מאכל אדם. אלא אומרת הגמרא אייפוך רביעית מאכל אדם. חמישית מאכל פועלים, שישית מאכל תלמידי חכמים ומכאן ואלך כזורק אבן לחמת. ברגע שהגעת לאחר מכן אתה כבר כזורק אבן לחמת. זאת אומרת האכילה הזו לא תועיל לך. זה כמו שיש לך חמת מלאה יין. ואם היא חסרה היא לא משתמרת בצורה טובה. אז במקום להוסיף בה עוד יין אתה שם בא אבן. לא הרבת את היין. סך הכל העלת את המפלס שלו. אותו דבר יכול להיות שאדם יהיה שבע אבל בריאות תועלת לא מביא כבר ארוחת ארוחת בוקר הזו שהוא אוכל לאחר שעה שישית. אבל אומרת הגמרא אמר הבא מרן אלא דלא תאים מדבית ספר אבל תעים מדבית ספר לתלן ב אם טעמת אפילו משהו קטן על הבוקר איזה קוביית שוקולד איזה עוגיה קטנה אתה יכול לאכול גם יותר מאוחר כי התועלת כבר קיימת אם לא טעמת כלום אז הארוחת בוקר המאוחרת הזו באמת אין לה את המעלות אין בה שום דבר שיועיל לך זה כזורק אבן לחמת אומרת הגמראה הקדושה אמר הבשי כמחלוקת בהדות כך מחלוקת בחמץ זאת אומרת אל כבר נאמר אל תאמר רגע כמו שיש לך מחלוקת בעדות כמה אנשים טועים. ככה גם בחמץ רבי יהודה ורבי מאיר נחלקים. כמה אנשים טועים. עליו שבעיניים זה נראה לנו לא מסתדר. כמו שראינו בכל העמוד האחרון שהזמנים לא חופפים. בעצם רבי מאיר אומר יותר זמן, רבי יהודה אומר פחות זמן. הזמנים לא כל כך מסתדרים. ולכן אומרת הגמרא פשיטה היינו אחמרינן תרצנו פה הכל. חמץ אדם טועה, עדות לזריזין חמץ לכל מסור. יום המאונן ללקט עצים. זה היה כל העמוד שהיה לנו עכשיו. אומרת הגמרא אקמשמלן שינוי דשנינן שינוי היו זה באמת תירוץ הוגן תירוץ טוב ולא תהתנה היא אל תגיד שבאמת חלק אומרים שרבי מאיר אומר כך בעצם לגבי חמץ זה תנאי ליבא דרבי מאיר לגבי עדות זה תנאי עלבה דרבי מאיר לא הם תמיד סוברים אותו דבר כמו הלשון הראשון או השני של הביה או כמו הלשון של רבא אבל הם נאמנים לשיטתם כל אחד איך שהוא הסביר אותם וכמו שהסברנו כאן ההבדל בין חמץ לעדות זה לא בפר של הסתייה של הטעות כי הטעות תמיד בכל מקום תואמת רק פשוט יכול להיות שבחמץ יש דינים שונים מעדות כי כמו שאמרנו זה מסור לכל וזה זריזין זה עצים וכולי וגומר מביאה הגמרא דין נוסף המאבשימי ברשי לא שנו אלא בשעות זאת אומרת אם הם לגבי עדות אם הם אומרים שעות מנוגדות אז אני יכול להבליג על זה ולהגיד טוב טווח סייה תקני יש טעות בשעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה הם מדברים על זמן מסוים על נץ הדותן בתלה שואלת הגמרא פשיטה ברור הם מדברים על תארי על זמנים אחרים ושונים לחלוטין. אתה לא יכול לתלוט את זה בטעות. אלא הוא אומר אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בתוך הנץ החמה. עדותן בתלה. זה כבר חידוש. שואלת הגמרא נפשיטה זה גם פשוט. ברגע שמדברים על זמן שאתה מדבר על שעה אני יכול אני יכול לומר תשמע אין לו שעון הואחפן הוא לא אחז ראש אבל אתה מדבר על זמן מסוים הזמן לא טועם. אומרת הגמרא מהו דתרו חדמית כאמר ועדכמר בתוך הנצחמה בגילויקי וזהרו בעלמה ודכזה. תשמע, אולי המיקום שלו היה שונה. הוא התחיל כבר לראות את איילת השחר שמתחילה להפציע ולכן הוא חשב שזה בתוך הנץ. ולכן אני כן יקל ויאמר שזה אותה ידות. כמשמלן, ברגע שאתה מדבר על הזמן ואתם לא עומדים בזמן המדויק הזה, ברור שהעדות מתבטלת ואנחנו לא טולים את זה בכל מיני דברים שונים. רק שמדברים על שעות אני יכול לומר פשוט טעות בשעות. יפה מאוד. לסיכום נראה לי יהיה לנו סיכום ממש קצר. רבי מאיר שבעצם אומר אוכלים כל ה וסופים בתחילת ו הוא לא מסתדר עם רבי מאיר. כן, לכאורה לפי רבי לפי הבית צריך לצמצם את הזמנים או שהוא לא טועה ולא כלום או טועה רק א משהו אם ככה תצמצם ותאמר שמותר לאכול עד השעה השביעית או לפחות תחילת שש אז אמרנו פשוט מאוד עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור ולכן הבא מסתדר גם עם רבי מאיר גם עם רבי יהודה רבה לפי רבי מאיר אדם טועש שתי שעות אז תקדים קודם ותאסור לאכול אמרנו חמישית חמה במזרח שביעית במערב ואם ככה למה אי אפשר לאכול גם בשישית כי אז השמש באמצע ואנשים אנשים יטאו לפי רבי יהודה מה קורה אז דבר ראשון רבה ניסה ל הבייה לפי רבא ניסה לתרץ כי בעצם אנחנו מתירים את הרביעית ועוסרים את החמישית שזה משהו לא מובן כי אם אתה מתיר את הרביעית אין סיבה שלא תטיר גם את החמישית כיוון שחמה במזרח וחמה במערב אמור להיות מותר כי הרי זה הסיבה שלו על רביעית ולכן אמרנו או שזה ללקט עצים או שדכינו כי בזמן בהורו לא צריך עצים אלא בגלל יום המאונן ובארבע שעות אני לא חושש כי זה זמן סעודה לכל ראשונה לודים שנייה ליסטים שלישית יורשים, רביעית אמרנו פועלים ולאחר מכן הפכנו לכל אדם חמישית פועלין או כמו שראינו פה מאכל אדם ו חמישית סליחה חמישית מאכל תלמידי חכמים שישית כל אדם ואז החלפנו את כל אדם עם פועלים לאחר מכן כזור כבן לחמת אם לא אכלת כלום קודם ראינו שבאמת כמחלוקת בידות קח מחלוקת לחמץ והתירוצים שתרצנו הם נכונים ואל תאמר לי תנאני שיש תנאים עלבה דרבי מאיר או עלבה דרבי יהודה ודווקא בשעות אבל אחד אומר קודם הנצ ואחר הנץ ואפילו בתוך הנץ ולפני הנץ אני לא אומר שזה הרור ודחזה ובאמת העדות מתבטלת בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: