מה מותר לכתחילה להניח על גבי פצע מדמֵּם בשבת?- שי"א ט' שי"ב א'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מה מותר לכתחילה להניח על גבי פצע מדמֵּם בשבת?- שי"א ט' שי"ב א'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן שיא סעייפטס הלכה דומה להלכה שראינו בשיעור הקודם הפירוס התמונין בתבן בקש המעוקצים טבע זה הקנה שנקצר עם השיבולת קש זה מה שנשאר בשדה אחרי הקצירה באופן שזה מוקצה דהיינו אם הוא לא הזמין זאת למיכל באימ או לשכיבה במקומותינו סתם טבל מיוחד למיכל באיממה בסימ שחז דיברנו לגבי ביר חבילות של תבן שהם מקומות שסתם החבילות עומדות לכסות בהם גגות הם מוקצה אז יהיו חוילית חוייב בו הם מחתיקוש הוא תוחף בפירות מחת אוקוש מסרגה ונולום והקש נין ארילוב זה טילק מנצה לצור דבר המטר שזה מותר כל זה כשהיה תמון בתבן המוקצה שמונר במקומו ועומד לעסוקה אבל אם לקח בערב שבת מקצת מהתבן מתמים פירות אז ודאי סתלק מעל התבן שהם מוקצה כרחינו להתמים בו פירות מותר לטלטל את התבן בידיים הגובם תמונים הפירות בחול באופו אסח חס סעיף לכס דהיינו שאם זה תמום בעפר שהוא צבור בבית להשתמש בו אין על זה שם מוקצה כמו שדיברנו בשיעור הקודם כותב המשתברורו לפי מה שלמדנו בסימן זה שטילטל מנצה לצר דבור אוסור אסור תדע לנכון שמה שנוהגים מזה אנשים למכור בשבת ולקבל את הכסף בכלי או על ידי בגד או גורר בסכין מלבד הרעה הגדולה של מקח ומקח שאסור בשבת מדרבונון כמה סמיוס עיניים כמה סמויות עיניהם יש בזה דאף כשנאים שזה טלטל מן הצד שהוא מטלטל את הכסף על ידי כלי שזה גם לא ברורתה אז מקל בזה שכונו חמיר כמו שלמדנו בסחס הרי זה טלט מנצ לצר דברסר הכסף ואין שום ספק שהוא איסור גמור ונעבור לסימן שבזניצרח לנקוב במקרח בשבס ובו יהיו צעיפים למיסה זה לא כל כך נגיע בזמנינו בזמננו לא מקנחים באבנים עוד מעט נראה שהיתרים שנראה כאן משום כובד הבריאס כן נוהגים גם בזמנינו אז אומר המחב משום כובד הבריאס התירו לטלטל אבוני לקניח ועוד הדין סררות חצץ אושר שער דבר שהוא מוקצה ואפילו לה לאם לגג אמו דבטרכסרמוטו כי זה כובד הבריס כמה אבנים מותר לטלטל תלוי ומי שיש לו מוק מיוחד לבקיס שם הולך תמיד יכול להכניס עוונים לקנח מלויד אפילו ארבע חמש אבנים ואמילו מקום קבועה מכניס סימוי כשיעור בוכנקטנו ברשנים כתוב כשיעור רוש בוכנקטנו זה בוכנז שלרכים בזה את הבוסם ומה ההבדל המשבור המסביר אם יש לו שירותים שמיוכל לקנות שם תמיד אז אפילו אם ישארו שם אבנים הוא שתמש בהם פעם הבאה בשבת ולכן התירו לו להכניס מלא היד זה לא טלטול שלא ילצורך ואפילו שזה לא שירותים פרטיים ויתכן שאחרים שתמשו באבנים מה אכפת לי אז אחרים השתמשו זה לא טלטול שלא ילד צעירך ייתכן שגם הוא עצמו יצטרך הוא שתבש בזה אחר כך. אבל אם אין לו מקום קבוע, הולך פעם כאן, פעם כאן, אסור לו להכניס יותר ממה שצריך לו ודאי לפעם אחת וזה שיראו חז"ל כשיעור בוכנ קטנה. כי אם הוא יכניס יותר וישתי, נמצא שטלטל תחילה שלא לצורך. מביא בשלב מחלוקס, המגמ שמה פוסקים כותב שמה שמתירים את הכיס קבוע להכניס שם אבנים בשבת זה דווקא שזה לא פרטי לעצמו, אלא גם אחרים נכנסים לשם. אז לא להכין מערב שבת כי מה יעזור לו להכין יתלו אחרים בפרט אם זה בשדה זה תרכה לצאת למרחק בערב שבת אבל אם השירותים סמוך לביתו וזה פרטי לעצמו אף אחד לא נכנס שם חוץ ממנו אפילו בני ביתו אין להתיר להכניס שם אבנים כלל בשבת כ צריך להכין מאתמול אומנם אם הוא רצה להכין מאתמול והוא שכח מובא כמ רבי קיבג שיכול להקל להכניס בשבת זו הכל שיטס שמו גמור משם הפוסקים אבל רב מצד כדעס הלבוש להקל בכל כבנה כדם לא עולה בדעתו להכין מערב שבת ממשיך המחבר באופן שאבן איננה מוקצה דהיינו ואם ניקר באבן שקינחוב כבר מערב שבת מותר להכניס אופילו גודלר אופילם הרבה ממלי היד מטר ליטול כולון שכנחובן לקר כ לא מוקצה המשתבור מציין לסמן ג שם כותב השולחנו שלא יקנח אדם מצרו שקינר בו חברו המשתבור שם כותב שבוא יבש או שקינחברו בצד האחר שקינח בהוא עצמו אין בכך חשש משמע מהלשון דווקא ואם ניקר אבל אם לא ניכר אפילו שידע שקינר בו אסור ליקח ממנו מלא היד ממנו מקום קבוע אבל יש מקילים בזה כיוון שידוע שקינר בו אב כניכר והכל מדומר שלא יחד זאת מערב שבת בפירוש לכך כי אם הוא יחד אפילו לא קינח בהם מעולם מותר להכניסם כמה שירצה והוא הדין נייר חלק שעומד לכתיבה שמקפידים על זה ולמדנו בתחילת סימן שח שזה מוקצמח סחיסורון כיס ושם דיברנו מהדים בזמננו גם הועילו אייחוד מערב שבת על ידי האיחוד זה כבר לא מוקצא ואז מותר להכניס לשירותים כמה שהוא רוצה רבי קיבגה כותב שצריך לעשות אייחוד לאילום שבדל מתקשר מספיק לאיחוד לשבת אחת כי ברגע שהוא יקנח זה כבר לא ראוי לשימוש אז הוא כותב שיתחן שכמת רבי עקיבה לנייר שנתר לנקותו לאחרי הקינוח או שהוא גדול אפשר להשתמש בצד השני אבל אם הוא לא ייחד את הנייר אז נכון שמותר לטלטל מוקצה אבל אם זה בסקייס שאין קבוע מותר לטלטל רק לפי צורכו לפעם זו בלבד לקרואת הנייר אסור כמו שמר בס שמ שם הוא כותב שהקורע חתיכות נייר אמנת לקנח את עצמו בהם הוא חייב משום קורע כי זה קורה מנס לתקן אבל שם ברלוך המצד שזה רק באופן שחותך את הנייר לשתי חתיכות שרויות לשימוש וצריךו את תיקון שתיהם האם הוא חותך רק חתיכת נייר קטנה והשער לא נהיה מתוקן אין בזה יסו כרמנתה המדרבונן אסור כזה כמתקן כלי ויתכן לדעס רשיש זה אסור מדיסה אם הוא נמצא בשירותים שאין בו נייר חתו רגליל דעס רבניסים שיכול לקנח בגליל ואחרי השימוש ישליך את הנייר שישתמש בו לתוך האסלה ואפילו שעל ידי הורדת המים באסלה תיקרה חתיכת הנייר מחיבורה אין בזה משום קורע אם לא נקרא והוא נמצא מקום ציבורי משום כבדבריאס יכול לקרוע זאת בשינוי אם הוא לא יכול לקנח בנייר גליל הוא ציר דווקא נייר חתוך על מובקם מרב ניסם רב ליישיב שמשום כובד הבריאס כשם שהתירו מוקצה יכול גם לקרוע את הנייר בשינוי כמו כן מובא שאפילו שאם הוא מקנח יוצא לו דם אין לאסור לקנח משם איסור רצה דם כזה בסיקרי שדלניח לכלל זה אסור רק מדרבונו משום כבדבריס יש להתיר עוד מוסיף רב ניסים שמשום איסור צובע צריך לקנע בנייר לבן אז זה הדרך לכלוך המחלשבס כותב שמשמי סור צובע לכתחילה יקנח במים ולא בנייר אז דיברנו שהתירו מוקצה משום כובד הבריאס מה עם הויצו מרשוס לרשו באופן שאסור מדרבונו וזה מביא רמון מחלוקס הראשונים הגו יש רבים נפק בחוצה לטלבונים כרק מוקצה תירו ויש אפילו מקרמליס לוסכי נמשורה דהונמה היסור מקרמלסיו אינו רקסוד הרבונן משום כובד הבריאטרו ויקר כדעת המתירים אבל רשות הרבים שלנו אפילו של הרבה פוסקים דינו כקרמליס בעניין זה אין להקל עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: