מדוע מכונֶה איסור גרימת עבירה לְקָטָן בשם 'סְפִיָּה'?- שמ"ג א'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מדוע מכונֶה איסור גרימת עבירה לְקָטָן בשם 'סְפִיָּה'?- שמ"ג א'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן שמג אמצע סעיף א ולהחילוי בחלק הקודם דיברנו שמותר עליו להפריש את ילדיו מז שהקיעו לחינוך מלהיקשל ביסורים כמו שהוא חייב לחנך אותם בצוסים אבל אחרים לא מחוייבים בכך הזכרנו וכאן נראה את מקור הדברים לספות לו בידיים דהיינו להכיל אותו דבר איסור זה אסור מדיריסה לכל אדם אומר המכבו להכילו ביידיים אוסור אפילו דבורים שאסור בדברי סופרים זה איסור שהוא על כל אדם ואפילו התינוק אינו ברבון לכלל בדבר הזו מדיריסה זה נלמד יש שלוש מקורות לכך ויש רוצים כתוב לא יסוכלום וזה מיותר קיבלו חז"ל שהכוונה לאיסא חילום לקטנים כמו כן בדם כתוב כל נפש מכם לא ישירך על דם קיבלו חז"ל שהכוונה לאיסה אחי לקטנים בטומס קוינים שעשו לטמס כתוב אמור ואמר טוב אמרו חז"ל אמור לגדוים שיומו לקטנים ומשלוש מצו למדים לכל התור כולו לכל ייסור אסור להכילם או לצבותם שיעברו וכב מדרבונון אסור להכיל אותם דברים שאסורים בדרבונון ולכן אסור גם לתת לתינוק דבר מאכל של איסור אפילו לשחק בו שמה יאכלנו דעוה כמאכילו בידיים לומר לגוי שיתן דבר איסור לתינוק גם כן אסור. אז בעצם מובא כאן שבפרי יצחוק טוען שזה מדוייסה. זה כאילו שהאב סופר אותו על ידי הגוי. אבל למסמשת נוקד כמו הרבה פוסקים שזה רק מדרבונון שכמו בכל הייסורים אסרו אמיר אלקום משל אמיר אלקום לחלל שבת יש גם איסור אמיר אלקו מדרבונון לספות איסור. כל שכן לומר לתינוק בעצמו שיאכל שאסור. כמו כן מובאק מכף החיים שלומר לתינוק שמותר לו לאכול מחר של איסור או שאומרים לו מטאה אותו שמותר לעשות כך נחשב כמכילו בידיים אם התינוק צריך לכך כגון שהוא קצת חולה אומר המשתבור המותר לומר לגוי להכיל אותם כי זה רק דרבונה האכילה על ידי גוי אפילו בדבר שהוא אסור מדיריסה וכן נוהגים בפסח שמצווים לגוי לשת את התינוק החולל ביתו ולהשקותו חמץ מובא כמסים טופטון שגם היהודי יכול לקחת את התינוק בית אנוכי כדי שיח לנו חמץ כמו חיים וצריך לשתות סתם יינום יי נסך שאסור מדרבונו שהמים זק לו יצווה לגוי לתת לו אם התינוק חולה ואי אפשר לקחת אותו מחוץ לבית יבקש מהגוי שיתן את התינוק חמץ ביתו של היהודי והגוי מביא את החמץ ממידו בבית זה חמצו שגוי וסרו שהוא לא עובר עלי בלירוי ואז אפילו אם הגוי הולך לפעמים יכול לצוות לקותן אחר לתת לקוטן החולה הזה לשתות אבל לא עצמו לא יגע בו שמה יאכל ממנו ושימן תנ מוסיף המשתברו שהוא כאין קניין הבכל זה יזהר לא להקדים ולשלם לגוי כאז החמץ יהיה קנו לוי ויעבור בבלי רואים מובא כאן שלכתחילה לאחר שהכין אנוכי את התינוק כותב משתבו לאלון שיאמר לגוי שיאסוף את החמץ שנשאר ויקח אותו לביתו אבל אם לא מוצא נוכי שמוכן לקחת מה שנשאר יכול להשאיר את החמץ לביתו וימר בפירוש שאינו רוצה לקנותו ומה ההתר לומר לקות אחר שיתקן את קוטנ החולה הרי הוא גורם שהקוטני יעבור איסור אז בחייזר כותב שדין ספי איסור אינו אמול לגביקטנים הגשה הזו בו שכ שמדובר בקוטני שחולה מותר גם שגודלי יתן לו אלא שבגודל חששו שיאכל ממנו כמו שמשמור ממשיך ולכן אם אין כותן מותר גם לגוד לתת לו כמו שכתוב בשולחן האחוריו זה כתוב בשכולנו בסמן תנ אבל כאן כותב השולחן אחוריו שמדויריסה אסור להכיל דבר איסור לתינוק חוילה שאין בו סכון רק אם יש בו סכון מותר וילדוב רוצה לבאר שאיסור חמץ שונה כיוון שהוא אסור רק במות הפסח ודין ספיה לא נאמר על הכלת דבר יותר בזמן איסור אומר המחבר וכן אוסו להרגילו את התינוק וכילו לשבסו מווי ואפילו בדבורים שמשום שבוס למשל אמר לו תביא לי מפתח ואפילו דרך קרמניס שזה אסור רק מןרבוננו להנות ממיס שב של קוטן מבואר בברלוך להיל שקוטן שעושה מעשה לצורכו מותר בשבת להנות ממעשיו אבל אם הוא עושה לצורך ישראל אסור וצריך הגישורה שמעשה הקטן אין הבדל בין שגמיד לעצמו לאחרים בכל אופן דינו כשוגנם מסעל דסובב דינו כסית גודל במיזיד ואפילו עדיין לא הגיע לחינוך קן שאבי אמר לו לעשות מלאכה בערב שבת שכח הכותן לעשות בערב שבת אז מפחד מאבא הוא עשה בשבת אז הגשה זרברך כותב שנחשב לאס על דעשה עצמו כדי שביב לא יכנס עליו כרח קניבסקי טוען שנחשב כויס על דעסוב אג המסיף הרמו ראינו בשיעור הקודם את השיטה שפוסקת שרק האב צריך להפריש ויש אומרים כל זה של צריך להפריש בכותן דלא הגיע לחינוך על זה מבואר בגימורה שהקותנו מצובן להפרישי אבל הגיע לחינוך צריכים להפרישו כיוון שהגיע לחינוך מוטל על כל אדם להפרישו מאיסור בדיוק כמו שאביב חייב למיסה כותב החי יודום שלי איסור דרייס להחמיר כדעה זו ולכן אם הגוי רוצה להכיל לקטני ישראל שהגיע לחינוך דבר שאסור מדוייסה הוא טל גם על אחרים למחוט בידו אבל אם הוא רוצה להכיל אותו דבר שאסור רק מן רבונון החיוב להפריש אותו מותר רק עליו חוזר הרמו על הדעה שלמדנו בשיעור הקודם ויש אומרים דלישה חינוך לבזן אלו לאב בלבד מוסיף הרמוקט שקוב שרב בקטנוס אף על פי שצוב כשיגדל מכל מקום טוב שיקבל על עצמו דוב לכפור אף על פי שוב קודם שנעשה ברונשים קטן שגנב או שהזיק ראוי לבזן להכותו של ירגיל בזה כמו כן אם הוא חבל לא בייש וכל דברים שמדוים לחברי בז מצווים להפרשו שלר הכל על ידו אבל הוא לא צריך לשלם אלא אם כן הגני ובעדיין בן כל זה מעיקר הדין לפני מישהו עשה דין בין שחבל בגופו בין שהזיק לו בממנו של חברו כשהוא יגדל צריך לשלם לו כמו חן חרש או שוטה שעשו עבירות אחר כך התרפו כותב הכף החיים שבין שעברו הבירו מלך בים מאוד על המוקוים טוב להם שיקבלו על עצמם דובו לצ'ובה ולכפורה. עד כאן הדף היומי.
לצפיה בתכנים נוספים: