מדוע אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת?- של"ט ד'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מדוע אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת?- של"ט ד'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן ש לת אמצע סעיף ד במילים ולא יחולצים ממשיכים בגזרוס חז"ל אדם שמת בלי להניח אחריו זרע אחיו צריך לייבם או לחלוץ לאשתו אז ולא יחילצין למה כי באזן אחרי שהבומו מקבל את חליצה כותבים לה שטר שהיא חלוצו כדי שהיא תוכל להינסא אז חששו שמה יכתבו את שטר החליצה מיש מי שמלכס קויש ומטר שצריך לקשוב ולטיר את כשרי הסנדל אין לאסור ויה הגריש של ישיב כיוון שאין זה קשר אומן וגם ייתכן שמדובר בסנדל שהיה קשור מערב שבת ואפשר לחלוץ בלי לעבור על איסוק אושרו אומר המשתברורו יש דין שכדי לעשות חליצת צריך יום לפני זה באזן צריכים לבוא הדיונים ולקבוע מקום שמחר יחלצו כאן אז גם את זה אסור לעשות בשבת אסור ללכת לקבוע מקום שביום ראשון כאן יחלצו למה כדי שנראה כאילו דנים בשבת שהם פוסקים דין שלמדנו בשיעור הקודם שאסור טעם נוסף מבואר בשולחן רבנועזר כיוון שהוא מכשיר את המצווה לעשות כאן למחרת התחליץ זה נראה כמתקם בבוינה אדרכויש שכותב שיש לאסור מי שמכון משהבס לחול אבל יכול בליל מוצאי שבת לקבוע שתהיה החליטה ביום ראשון אם ישר גדול יכול לקבוע אפילו בין השמושס של ערב שבת על יום ראשון אם אי אפשר באופן אחר ואלוהים מימן אסור לו גם לייבם לכנוס אותה כי ברגע שהוא מייבם אותה נקנת לו להיות לאשתו לכל דבר כנסועה ממש זה כקוינקים בשבס שחז"ל אסרו מכח וממקר וגם יש חשש שמה יכתוב לכסובה ואין קוינסים כמו שהזכרנו בשיעור הקודם אפילו הוא קידש אישה מבוד יום אסור להכניסה בשבת לחופה כי בחופה הוא קונה אותה לכמה דברים אז מקחו ממקו ולא אם מקדיש עם שום חפץ לגבוה שיאמר הרי זה הקדש כיוון שמקדיש באמירתו החפץ להקדש הרי מוציא במירה הזו החפץ מרשותו לרשות גבוה הכלל הידוע אמרוסו לגבוה כמסרוס לדת ודומה מקחומק הוא מעביר זאת לרשות הקדש ושאין כן שהוא מבטיח צדקה לאני מותר כ לא מעביר שום דבר כמו חן אם הוא מקבל על עצמו הרי אולי להקדש קר וכר גם כמותר המשמור מציין לסימן שבוב ושם מבואר שלינדור מאות לחזן כותב השולחן שנהגו להקל המשתבור מבאר שאפילו אם החזן עשיר כיוון שיהיה בזה משום צורך מצווה שיתפלל לפני עמוד האם מותר להפקיר בשבת? זה מחליקסרשוני והחוינים. דעסגרי שלישי שלצורך שבת למשל כדי להשתמש בכלי שלא טבול יש לסמוך על המתירים. בדעסרים כותב הגשה זו שאין זה ברור שהאיסר כהפקה זה כאילו הקנו לכולם. לעצם סילוק רשותו מהחפץ גם אסור משומקח וממק. לזכות מאפקר הפרמגודים מתיר. רב קיבג מציין אותו מסיים סוכין לדינה. ואז הגשה הזו בו שבכל מקרה אסור לעשות באופן שמעשה הקניין ניכר לכל כגון על ידי הגבוה ממשיכים ולא מעריכים שאמר ארכיולי ערך פליני אולי שנותן לקדש לפי שניו זה כמו מקחומק ואלוהים אחרימין אומר על בהמה או על חפץ אחר הרי זה חירם זה גם זה עובר לווסקדש מקחומק ולא אם מפריש טרומס אומיסס מפירות טבל כמו חן הפרשת חלה למה שני טעמים אחד הוא דומה למקדיש אותם פירות שהיפריש אז אסור משומחומם קר וגם הוא מתקן דבר שלא מתוקן הפירות אסורים באכילה הוא מתיר אותם באכילה רבניזר כותב טעם נוסף כמן שהוא מפריש את חלק הגבוה יש בכך משום בואירו אם עבר והפריש אז במיזיד אסור לו ולאחרים לאכול זאת עד מוצשבתם קנס אם זה בשויג מותר אפילו לא מיד למיסה בברלוכל הלא מבואר שדע שרשב בו אסור לאכול את הפירות שיסר אפילו כשאין לו פירות אחרים לאכלם בשבת אבל בדעס הרמבם מובא שהאיסור רק אם יש לו פירות אחרים מי שיש לו פירות בערב שבת ואין לו זמן להפריש בהם טרומסומיס או שלא יכול להפריש חל מנייסה דס החזוני שיכול להתנות בערב שבת שיאמר את נוסח ההפרשה בלשון עתיד יויס בכ שאני אוסיד להפריש ובשבת בשעה שמפריש אמרת הנוסח הרגיל שנה לא מסביר שהפרשת תחול בשבת רק התנאי שעשה מערב שבת מתיר זאת אם אמר בערב שבת את הנוסח באופן המועיל דס הגשה זו בו שיתכן שדי במ שיאמר בשבת שרוצה שתחו לפרושקת על פי הנוסח שמר בערב שבת מה חזון איש מהשמע שהוא אומר את כל הנוסר בשבת מי שנוהג להפריש טרומסומייסוס גם מוצרים שיש עלם הכשר מגוף מוסמח ושכח להפריש או להתנות בערב שבת הורה חזון איש כיוון שזה רק חומרי רשע הוא להפריש בשבת אישה ששכחה להפריש תומסומס פירות או ששכחה להפריש חלה מעיסה וכבר קיבלה שבת דלקת הנרות אבל עדיין לפני כניסת השבת רק היא קיבלה שבת כותב הרצבי כיוון שהפרשת רומסומייסה זה חלה עם המצוות שהאישה משועבדת להם ובדרך כלל חלה לא מקבל שבת לפני שהיא מקיימת זאת נחשב הדבר כקבל שבס בטוס היא יכולה להפריש טומסומיס וחלה הגשה הזו בכטון שרק הפשת חלה מוטלת על האישה טרומסומיז מסתבר שמותל על הבעל המכל מקום אישה שאינה נשואה מסתבר שגם זה מוטל עליה ממשיכים ואין פודין הבן עברו 30 יום מלידת הבן הבכור וזה חל בשבת אסור לבדות אותו אז בכסף ודאי שאייה אפשר זה מוקצה אפילו שהוא רוצה לתת לכהן כלי ששווה חמש לא אסור כי זה דומה למקח וממקר מביא המשתבות דברית ומסדה של הידועים לכורש פתרון יתן את הכסף לכהן בערב שבס ויאמר שהפדיון יחול למחרת בשבת שמגיע יום 31 אז הוא אומר נכון שמצד הפדיון הפתרון נכון אבל הוא יפסיד את הברוכה מתי הוא יברך בערב שבת הוא לא יכול לברך כי המצווה עדיין לא חלה איך יאמר בצבעונו בשבת הוא גם לא יכול לברך כי הוא לא עושה שום פעולה לכן ימתין עד אחרי שבת למיסה אם מחלקים שנה ל-12 חלקים שווים אז יוצא שכל חודש זה 29 ביום 12 שעות ותשג חלקי מתוך תטרף חלקי משעה בכל זאת אפילו שהגיע הזמן הזה ביום שישי עדיין אי אפשר לבדות כי חוידה שבטוירו זה 30 יום מלאים וצריך שיגיע יום 31 וכיוון שיום 31 בשבת דוחים את הפדיון עד אחרי שבת ממשיכים ואין מגרשין אפילו גט שנכתב לפני שבת אסור להשתמש בו לגרש אישה שמה יבוא לכתיבת גט אלו אם כן הוא גת שכיב מרה דתוקףלמה אדם שנוטה למות ורוצרו לגרש את אשתו כדי שלא תזדק לייבום התירו לו לגרש בשבת כדי שלא תיתור אבדיתו עליו אם לא אשו רצונו ואפילו שצריך לכתוב תאריך בגט הרי כתבו ביום שישי אז כתבו את התאריך של יום שישי זה שטר מוקדם אי אפשר לגרש בו מדובר באופן שאין בעיה לא כתבו תאריך מדוייק אפשר לכתוב שבוע זה לא צריך לכתוב את השנה המדויקת אלא שבוע זו של שמיטה מילא זה לא חשוק מסיים המחב וכולום כל מה שלמדנו כאן בסעיף הזה שאסור לעשות אם נסו שגגין אם הוא שכח ששבת או שהוא חשב שמותר לעשות זאת אומידין במזיד הוא עשה זאת או עם מותין את או שהוא מותר לעשות זאת בשבת מה שאוסו עוסוי אומר המשתבו זה עולה על כל הסעיף הזה למשל בקידושין שהאישה מקודשת חוץ מאפרוש אסטרום מסומס שביארנו לאיל שאם הוא הפריש במיזיד אסור לאכול מפירות בואי ביום עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: