לאיזה צורך מותר לעבור על איסורי שבת דרבנן ב'בין השמשות'?- שמ"ב

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

לאיזה צורך מותר לעבור על איסורי שבת דרבנן ב'בין השמשות'?- שמ"ב

[מוזיקה] סיעתי סימן שמבז בן שמושמס דבורים שסרו חזיר ובוא סעיף אחד כידוע כמו שראינו בסמר שמח יש זמן שנקרא בנשמושס שהוא משקיעמו עד סיסקחובים זה בערך רבע שעה כמו שמובא כאן בביאורסופים הזמן הזה הוא ספק יום ספק לילה לכן אין אסור לעשות אז מלאכות כי ספק שכבר נכנסה שבת כמו חי מוצאי שבת ספק שעדיין לא יצא שבת אבל כאן נראה שגזירוס חז"ל שחז"ל גזרו שלא לעשות בשבס התירו באופנים מסוימים לעשות זאת בענשמושס אומר המחבר כל הדבורים שהם אסורים מדברי סופרים שם אסורים מדרבונון לא יגוזרו עליהם בן השמושס חז"ל לא גזרו ייסורים אלו על זמן זה אבל והוא שישום אחד מהשניים או דבר מצווה או דויחק וכבר נראה דוגמאות לכך אז קודם כל מקדימה המשתברורו שמחר פותח כל הדבורים כלב דווקא יש דברים שיסורם מדרבונון וגעזרו עליהם גם בנשמושס אפילו לצורך מצווה הוא מביא כאן כמה דוגמאות קודם כל שני דוגמאות בסימן טוב טס בבואר שאסור ליטול בשבת דבר מראש קנה קונדס שמה יקטום כמרכים עוד זה יראה חז"ל גזרו להעביר יותר מפעם אחת פורחס פורח דלדם דין בדיריס אדם יכול להעביר בושסורבים מקצה אחר לקצה השני על ידי שהוא עושה הקירה הוא מוליך פחות מדלדמס מניח שוב הקירא פחות דמס מניח וככה הוא מגיע נכן שהוא רוצה אבל חז"ל אמרו פעם אחת מותר בתור דלדמס אבל יותר מפעם אחת לא שמה יעביר דלדם זה בת אחת אז שני דברים אלו כיוון שהם קרובים לבוא לדמלוכ גמור דיריסה של קויצר או של מעבד דלדמס גזרו בהם גם בן השמושס אפילו לצורך מצווה דבר שני הרבה פוסקים סוברים שאסור להרב רובתחומן השמושס אפילו לצורך מצווה כל רוח מרבי רק לצורך מצווה אסור דבר שלישי מלוכה שנוצריךו לגופו מלאכה שאדם לא צריך את גוף המלאכה למשל אדם צד בעל חי לא כי הוא צריך אותו רוצה להתפטר ממנו שלא יזיק אותו אז זה חמו משאר יסוד הרבונון ועשו בכל אופן בן השמושס אז קודם כל לפי הרמבם לא חושן צריך לגופו אסורה מדויסק הוא פוסק כמו רבי יהודה אז ודאי שמה לדבר גם לפי שיט הסרוב הראשונים שנוקטים כך מעיקר הדין שהלוחק כרב שימן שמלאכ צריך לגופו עשורה רק מדרבונון בכל זאת כיוון שעיקרו דיריסה עיקר המלאכה הוא עושה זאת באופן שדוריסה רק המטרה היא היא מורידה מהחומרה של העניין אז גזרו בזה גם בנשמושס עוד נקודה חשובה פעם מעלה המשתברורו שכל הסעיף הזה לא מדובר אלא שהוא לא קיבל על עצמו שבת אבל אם הוא קיבל עליו שבת כגון על ידי אמירת מיזמוש משבוס או אמירת לחודוידודי בזמנינו וכדומה אז כמו שראינו בסימ שלא רק בנשמושס אלא אפילו מבעוד יום מפלגמינך ולילך אפילו עוד לפני השקיעה ברגע שמקבל שבת כבר נעשה אצלו שבת גמורה ואסור לעשות אז גם לא איסורי דרבונו שאסורים רק משום שהוא יתרה מכך, אפילו אם רק הציבור קיבלו עליו שבת, שאז חל עליו שבת בעל כוחו, אסור לו לעשות כל שבוות בעצמו אפילו דבר מצווה, אלא אם כן על ידי גוי, על ידי גוי זה כבר עניין אחר של אמיר להקשבוס וזה מתירים שבוס דשבוס במוקצה. אז נותן הדוגמה המחה בדוגמה לדבר שעשו מדרבונון והתירו בנשמושס לצורך מצווה כיצד מותל בנשמושס לאלוז באילון שאסור מדרבון לעלות על עץ או לא שות פני המים ו עושה זאת לא ילו לב לצורך סוכות או שיפ לצורך השונה אז זה לצורך מצווה וכן מירידון אוצקמליסוב שסו אז קודם כל העניין הוא כך אין תחומן אלו לדבר מצווה. אז זה ברור שהעירוב הוא נעשה לדבר מצווה כי אם לא אסור בכלל לערב. עכשיו כך כשאדם רוצה לעשות עירוף תחומין איך זה עובד שהוא יוצא בערב שבת ומניח לחם אוזן שתי סודס באיזשהו מקום אז כאן יהיה מוקם שיסוס ולכן משם והילך הוא יכול ללכת 2000 מעמו הוא צריך שתהיה לו אפשרות להגיע לאוכל אז אם הוא התכוון לקנות שביסם מתחת לאילן והלחם מונח על האילן אז אם לא נטיר לו בנשמו ששאז זמן חלו העירוב להוריד את הלחם האילן לא יכל לעירוב והעירוב הרי מערבים אותו לצורך מצווה אז התירו לו להוריד כדי שכול לעירוב אפילו שבעצם הוא לא צריך באמת את הלחם הזה דוגמה שנייה קרמלית זה מקום שאסור להוציא משם לא שוסרבים או לא שוסיוכ מדרבונון מדרסה מותר לשניהם להוציא מהקרמניס והוא התכוון לקנות שביסה ברשותוסורבים או ברשותוס היוכין שסמוכים אצל הקרמניס אז אם בן השמו ששוזמן חלוס העירוב יהיה אסור לו להוציא את הלחם שהוא ניח בקרמניס להביו אצלו למקום שהוא התכוון לשבוט לא יכול לעירוב ולכן מותר מובק מסמר שמח שמכאן הוכיח המשתברו שם שכמו שהתירו יור דרבונ בןשמו שלצרך מצווה אפילו שלא לצורךשבס הוא הדין שלצורך מצוה מותר לומר לגוי בן השמושס לעשות אפילו מלאכ גמורו שינה לצורך השבס כיוון שיסור אמיר לרקום הוא רק מדרבונון וכל דבר שנעשה לצורך אורחין כותב הכף החיים שדינוי כמו לצורך מצווה וכמו שראינו בסימן ש לג לגבי שבו שממצואי חפצחו ודבר דובו שבו של אובדין דכול כותב התלדובץ' ייתכן שייסורים האלה קלים משאר איסור שבוס ומותרים מבין שמוסס אפילו שלא לצורך מצווה מידור בפרמגון מבואר שגם הם נאסרו בןשמושס אלא אם כן בהתארים של סעייב זה שלצריך מצווה סתחק עוד נקודה מביאה משתבורו המגבו מסתפק שיתכן ששוכנוך מדבר רק בנשמו של ערב שבת אבל בנשמו שמוצאי שבת אולי יותר חמור. למה? כי מספק אני אומר עדיין היום לא נכנס אבל להוציא את היום מספק אני לא מספק לא פקעה הקדושה של היום למיסה אחי כותב לאחמום אבל המשבור מציין שברלוך מביא מהבסמיר שמדינה אין חילוק וגם צבס בן השמושס מותר שבוס לצורך מצווה אבל למיסה כותב בסמר שיש להחמיר מוצ שבס כך אנחנו לא פקיעים בזמן בן השמושס מתי מתחיל הזמן שאיננו ודאי יום וגם יש לחשוש לבן השמושס דרבי יויסי שזה כער לפני צק רחובים ולכן ההיתר שיך רק ברשבס שם יכול עדיין להיות בטוח שעדיין זה בנשמו שס ועוד ברור שהוא עדיין לאוצא סקח חובים אז כאן המשתברור נותן להחמיר אמנם מובא כאן שבסימרי שבו מביא שאפשר להדליק אש על ידי גוי בן שמו של שמוצבס לצורך מצווה כמו כן כשחל יום תמוצ שבס מבואר ברלוכל להלון שמותר לדעס מקצס פוסקים להגדליק נר בן השמו של סלדיגים מוקר מצווה הפגודם כותב שהיתר הוא מתם ספק ספיקה ספק שיתכן שמותר אמיר להקו ממוק מצווה אפילו מלאכיס כך שסבלטו וכמו כן ספק שאולי יש להתר בנשמו של שמוצ שבס כמו בנשמו שלר שבת ספקו של מוגן המספק ספיק אפשר להתיר עוד נקודה בסימ תר חוף גמבואר שתוקים בשופר מוצים כפרה בסיום תפילסילה אפילו שזה עדיין בןשמוסס כיוון שהוא שבוס לצרך מצווה עושה בעצמו לא על ידי גוי דסטר מוכיח בשם הגור יהודו מכך שגם מנשמו של שומות צעבץ אפשר להקל בשבוס לצורך מצווה מידוך המחצקל כותב שם זה יותר מיוחד לתקיע שיפה אז מחבה נתן דוגמה לדבר מצווה כעת הוא נותן דוגמה לאוי דויחק וכן היותורוד ונכפז לדובשו משום שוס לדבר שאסור לעשות אותו רק מן רבונון מותר בנשמוס דין מותרות ונחפז על זה מן הסתם נצרך לו צורך הרבה זה שסדחק ולכן התירו לו המשתבור המצמרי שמחלשם מביאים המרשל שהתר של נכפז הכוונה שכל דבר שאם לא יעשה הוא יצטאר על קרבי שבת מותר לעשותו בן השמו על ידי גוי כי אמיר להקוםשבו זה אסור רק בן רבונון על כך תמעשל אבל ליבי נויקף להחמיר אם אין בזה שום צריך לשבס אבל הוא מוסיף אם יש אפסל מרובה לצורך גודל מותר גם שלא לצורך שבס בפרט אם הוא לא עושה מלוך דרבונה בידיים אלא רק אמירה להקום שזה שבוס שאין במיסה רק אמירה בביא המשתבור המאגרו שמה שמע שמה שמה תררה רמבם בפני שהוא טורס ונכפז היינו כשהוא שסדחה גודל משל שרוצה לערב עירובתחום מישטרוד ונכפת לברוח מפני גוי אז זה דומה לדבר מצווה והתירוש בנשמושס דהינו אפלו כשרו מונח על האילן או בקרמליס אז גם כאן התירו כי זה שעסתך גודל אומר המכר בכיוון שאמרנו שלצורך מצווה מותר בן השמושס מלא חסד רבונון ואמיר להקום אסור רק מן הרבוננון גם אני אומר לגוי לעשות מלוכירס ולכן ומטעם זה מותר לא ימר בנשמושס להקום להדליק לונר לשבס אבל דווקא שהגוי ידליק זאת בנשמושס אסור לומר בנשמושס לגוי שידליק לו בשבת כי גם בערב שבת אסור מדרבונון לומר לגוי תדליק לי בשבת ולו דווקא לצורך סוד הוא הדין מבקש לו שידליק בחדר שישן שם גם כן יש להקל מה קורה בפעולה שיש בה שני ייסורי שוס רביסימן טופטס מבואר שגם זה מותר בנשמו של באופנים שהתרנו כאן אבדברי רבנו עובדיה ברנור מבואר שעל שני ייסורי שבוז גזרו גם בנשמושס רבי כביגה מקשה עליו כמו שמובא כאן בריכות בעניין זה עוד מובא כאן שהפמגודים חסם כיפה מסתפק האם ההיתר בין השמוש בשפוסים זה רק בלגבי מלוכס או גם לגבי עינויים דחים הכיפורים סיכה נילסנדל אז הדעס כמה רישונים האיסור רק מנרבונון האם אפשר להקלצר גודל מצל כגון לרפואה בנשמוס שכניסת יום הכיפורים כך מסתפק הפרמגודים עד כאן הדף היומי.
לצפיה בתכנים נוספים: