העמוד היומי מסכת שבת דף קנז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קנז עמוד א

[מוזיקה] שבס דף קנז עמוד א נתחיל בקנ עמוד ב בשורה האחרונה ראינו מחלוקת המוראים הם הלכה כמו רב שימן שסובר שאין איסור מוקצה או כרבי יהודה שסובר שיש איסור מוקצה הבנו שרבי יוחנן פוסק הלכה כרב שימן וכעת שואל את הגמרא ומי אומר רבי יוחן נוי האם רבי יוחנן ככה אמר שאין מוקצה ו אמר רבי יוחן הלח כסתם משנה רבי יוחנן סובר שבכל מקום שרבי שסידר את המשניות כתב משנה בלי שם של תנ מי אומר את זה כיוון שהוא רצה שכך יפסק להלכה אז שלא נביא סתירות ונקש קושיות אז הוא כתב את זה בסטומה וכך אנחנו לא יודעים מי שנה את ההלכה הזאת וכך נפסק להלכה אומר רבי יוחנן ואת נען יש לנו משנה שכתובה בסטומה הם מוקים עצים מן הקורות אדם יש לו קורות שמיועדות לבנייה הם מוקצה אבל הוא רוצה לקחת ביום טוב חתיכה מזה להסיק את התנור אסור לו ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב גם קורה שהייתה ו בביתו והיא נשברה עכשיו הוא רוצה לקחת את זה לעסקה כיוון שבנ אש מושס זה לא היה ראוי להעסקה ממילא אז אסור להשתמש מעזה ביום טב אז אם כן יש לנו פה סתם משנה כרבי יהודה שיש איסור מוקצה אונה הגמורה בוכל וא כרבי יוסי ברבי יהוד מתנ לו רבי יוחן שנה את המשנה הזאת לא בסטומה אלא כשיטת יחידו רבי יוסי בר יהודה לכן הוא לא פסק כמו אותה משנה תושמע מתחילים בערמת התבן ישנה הברי שכתוב מתחילים בערמת התבן וזה בעצם משנה בביצ חופת סמ ביס מותר לקחת לראשונה רימת טבן שהוא עד היום לא השתמש בה אבל לא בעצים ש במוקצה אסור לו לקחת מעצים שנמצאים במוקצה שבעצם הוא קצע את זה לימות הסתו וממילא כיוון שבערב יום טוב הוא לא חשב לקחת משמה אלא זה היה מיועד לו לאחסנה אסור לו לשנות את דעתו ביום טוב ולקחת משם זה נחשב למוקצה מדעתו אז אם ככה רואים פה לכאורה סטומה כ כרב יודה שיש איסור מוקצה אז אך רב יוחן אומר שהלכה כרב שימל הונהג מו אוסום בארזה ושוחה מדובר שם בעצים כאלו שגם רב שימן סובר שזה מוקצה כיוון שהם עומדים לבניין ארזה ושוחה אומר רשי ארז זכר וארז נקבה שעומדים לבניין ולכן דמוק צמח מסרס קיס אפילו רבי שימן מועידה תושמע משנה נוספת אין משקין ושוחטים את המדבריות דרכם היה לפני השחיטה להשקות אותם במים כיוון שאז האור נפשט מגוף פם של בעלי החיים בצורה קלה יותר אז אסור להשקות ולשחוט את המדבריות זה בעלי חיים שנמצאים במדבר ואיין בדעתו בדרך כלל לשחוט אותם אבל משקים ושוחטים את הביתות אלו שנמצאים בבית כביכול שכן בדעתו שכשהוא צריך בשר הוא לוקח מהם זה כן מותר לו כיוון שהם מוכנות ועומדות לשחיטה אז אם ככה לכאורה סתומה כרבי וד שיש איסור מוקצה ולכן אשור את המדבריות ונה גמו הבח סטומה אחי נשכח אין חנמ אבל רבי יוחן היה לו סתם משנה ששם מבואר ששיטת בני ילל כרב שימן שאין סו מוקצה ולכן הוא פסק כרב שימן שכתוב במשנה לאל בת שמ אומרים מגביעי מעל השולחן עצמות וקליפים מותר לפנות לאחר הסעודה את העצמות והקליפים ולא אומרים שזה מוקצה ובש אומרים מסלק את הטב כולה ומנהרה שלא יגע בפסולת עצמו כיוון שזה מוקצה אלא יקח את כל הטבלה של השולחן והנר אותה ואומר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמי כרב יהודה ובש כרב שימן אומר רב נחמן הגרסה צריכה להיות להפך שבי סיל הם אלו שמתירים כשיטת רב שימן אז לכן רבי יוחנן פסק כרב שימן בגלל אותה משנה שכתובה בשם בילל אומרת הגמורה פליג בו רבח ורבנה אחד אמר בכל השבת כולה הלוח רב שימן לבר ממוצ מח מסמוס כשאנחנו אומרים הלוכ כרב שימן לגבי מה זה אחד אומר שבכל השבת הלוך כרב שימן לבר מומח מסמוס ומה ניו נר ישן אך ורק לעניין לעניין נר ישן אנחנו אומרים שבזה יהיה אסור כיוון שזה מוקצה מחמס מיוס ברגע שהשתמשו בנר נר זה הכלי שבו נותנים את השמן לאחר שכבר הדליקו בו פעם אחת הוא מאוס ממילא לכן הוא מוקצה זה יהיה מובן גם אם נמר הלוך ק רב שימן נר ישן יהיה אסו אחד אמר במונ הלוך ק רב שימן למוצ מחמס איסור גם במוצ מלאח רב שימן שזה מותר חוץ ממוק מח מסיס שזה יהיה אסור מהניו נר שה באותה שבת כיוון שבערב שבת הנר היה דלוק אז הוא מוקצה מחמת איסור כיוון שאסו להשתמש בו כי כל נגיעה יכולה לכבות את הנר בזה הלכה תהיה כרבי יהודה שאסור להשתמש בזה וממילא אבל במוקצה מח מסו סן קיס אפילו רב שימן מודה אומרת הגמורה לגבי מוקצה מח מסקי דבר שאדם מקפיד עליו כדי לא להשתמש בו כיוון שיכול לגרום לו נזק וזה גם השמן מודה אז אם ככה לגבי מוצח סיסו אנחנו פוסקים גם אם פוסקים בכל המוקצה כרב שימן במוקצה מח מסיס פוסקים כרב שאסור ומוקצה ממס סקיס גם רשמן מודה דתנן מאיפה רואים כתוב במשנה לאל כל הכלים נטלים בשבת מותר לטל את כל הכלים אפילו כלים שמלח תום לאיסור וזה השית רב שימן חוץ ממסר הגדול והתת ש מחרשה אז רוא שגם רב שימן עוסר את הכלים האלו ולמה כיוון שהם כלים שמיוחדים מאוד ל לעבודה לייעוד שלהם ואדם מקפיד עליהם שלא ישתמש בזה סתם לדברים אחרים זה יכול לקלקל אותם ממילא זה מוקצה מח מס סן כיס גם הפש מודה שזה אסור אומרת המשנה פירי דורים בבוס מותר לעשות הפרת נדרים שזה בעל שמתיר לאשתו נדר שנדרה ונשלים לנדר שן לצורך ה שבוס ומותר גם להישאל לחכם שיבוא ויתיר את הנדר אם זה לצורך שבוס ופה קין את המאור מותר לפקוק את המור מה זה פוקין את המור נראה בגמרא ו מודדין את המטלית מותר גם למדוד את הגודל של המטלית ו מודדין את המקווה למרות שמדינה בשבת אסורה בכל אופן את הדברים האלו מותר מהזה בימי אביב שרב צודק ומי אב שול בן בטניס שפקעו את המאור בפיח וקשרו את ה מקדה בגמי לידה אם יש בגיגית פותח טפח עם לו היה שם מעשה שני בתים סמוכים עם מעבר ביניהם והיה מת באחד מהמהם מעל מעל המעבר ביניהם היה גג אלא שכעת כשנמצא מת בתוך המעבר או באחד הבתים אם הגג סתום אז זה עובר לתוך החלון דרך החלון לבית השני אבל אם יש נקב למעלה אז מותר אם יש פותח טפח בגג למעלה אז אני אומר שהתמהמה יוצאת משמה ולא עוברת לבית השני אז הם בדקו על ידי זה שהם קשרו מקדה דיינו כלי של חרס בגודל של תפח ו עו את זה עעם גמי כדי שלא יהיה איסור של כושר שזה דבר שהוא ודאי התיר עוד מעט וכך מדדו האם הנקב שיש למעלה בגיגית היא בגודל טפח ואמלא הבית או לא מדבריהם למדנו שפינו מדד וקשר בשבס אומרת הגמ בו מסתפקת הגמרא אפור בין לצורך ובין של לצורך ו שלו לצורך שלא לצורך לו ומשו ק פלגי מדודה זאת אומרת במשנה אנחנו רואים מפירים נדרים בשבת ושם לא גנו רק לצורך שבת נשאלים שזה אצל החכם לנדור פה הדגשנו שהם לצורך שבת השאלה אם מה שכתוב לצורך שבת חוזר גם על המפרים שבעל שמפר לאשתו זה רק מ לצורך שבת או לא לגבי הפרת בעל לאשתו מותר גם דברים שהם לא לצר שבת כגון אכילה והיא אומרת אני נודרת ללא לאכול פירות והוא רוצה שהיא תאכל בשבת פירות גם דברים שהם לא כאלו שהם לצר שבת יהיה מותר לאפר דל אפורה נמי לצרכים שלא לצרך ו ועוד קופו ומדודה אם ככה שזה בשניהם גם בפורה רק לצר שבת תרנו דורן צריך בידין ש צ ביס דין אז למה זה כתוב בשני בובס במשנה כיוון שצורת האפרה פה זה הפרה שבעל מפיר לאשתו בלי בסדין ואילו חכם זה מדין ביזן שהוא בא ומתיר לו את זה אז לכן זה נכתב בנפרד אבל בעצם ההלכה שלהם היא אחת שלצורך שבת יהיה מותר להפר את הנדר תושמע כך מסתפקת הגמרא דתני זו ד רב פופה מפירים נדרים בשבת לצורך הבוס לכאורה מדובר על מפירי וכתוב בברייס לצורך השבו צורך השבו ין של צ הבוס לוי אז אם ככה פשוט נפשט ברייסה שככת הפרת הבעל זה גם כן רק לצורך שבת לשנ אחיינה מביאה הגמור עוד גרסה שהייתה היבוא אלהו לצורך התרו קטוני ושלא לצורך לוי על מפ הסדורים מיס לא האם כשכתוב לצורך זה חוזר גם על הפרת הבעל שאיתרנו רק לצורך שבת ואז אם כן יוצא שהפרת נדרים שבעל יכול להפר לאשתו ביום שומעו דווקא ביום שהוא שומע את הנדר יש ספק האם ביום שהוא שומע את הנדר הכוונה 24 שעות יממה מהרגע שהוא שמע או באותו יום עד השקיעה זאת אומרת הוא שומע בשתיים בצהריים יש לו עד הערב או שיש לו עד מחר בשתיים בצהריים מה כוונת התורה לומר ביים שומ הוי אם נאמר שהפרת נדרים מותר לשבת בשבת רק לצורך שבת אז מה שמע שהפרת הנדר היא בעצם מאיס לאס 24 שעות ולכן אני אומר לו מה דחוף לך לעשות את זה בשבת זה לא לצור שבת תעשה את זה במוצאי שבת ביום ראשון עדיין ישאר לך זמן אודיל מקי קטוני לצרך שאיו ד קטוני הפת נדרים אפילו שלא צרך על פעת נדרים כל היום או שלא לומר שכש בעל מפר לאשתו הוא יכול להפר לה גם דברים שהם שלא לצר שבת ולמה את זה התרנו גם שלא יוצר שבת לפי זה אנחנו נפשות את הספק שלכאורה ביום שומו הכוונה עד השקיעה אם לא תתיר לו בשבת את הנדרים למרות שזה לא לצורר שבת אז הוא כבר לא יוכל להתיר את זה ולכן אני מתיר לגבי נדר גם דברים שהם לא לצורך שבת תושמע דתני רבז ד רב פה מפירים נדרים בשבת לצורך השבו ואנחנו מביאים כעת את הברי שבנו קודם ששמה כתוב דיה על הפרת הנדר שזה רק לצר לשבו שבסן ש לצר שבוס לוי על מה אז כפי שציינו בספק אפשר לפשט מפה הפרת נדרים מעת לעת יש 24 שעות ולכן הוא יכול גם ביום ראשון להפר ואין עניין לעשות את זה בשבת כל עוד שזה לא לצורך השבת אומר רב אשי וענן תנן אפש דורים כל היום ויש ב דבר כלו להחמיר כיצד אומרת המשנה במסכת נדור כשאנחנו אומרים שהבעל יכול להפריע ביום שומו לפעמים זה יצא כולה לפעמים זה יצא חומרה מאשר אם זה מעת לעת כיצד נדרה ליל שבת מפר לילי שבת ויום השבת עד שתחשך אם היא נדרה בלילה יש לו את כל היום למחורת נדרה עם חשכו אבל אם הי נדרה סמוך לשקיעה אז מפרע שלא תחשך יש לו כמה דקות בלבד להפר את הנדר שאם לא הפר משרש יכול להפר לכאורה זה ודאי רואים כאן שהפרת נדרים של הבעל לאישה זה רק באותו יום עד השקיעה לא 24 שעות איך פשטנו כאל שזה 24 שעות אונה הגמ תנו מחלוקת תנו דתני הפרת נדרים כל היום רבי ס לא זב שמנו אימרו מאיס לאיס אז רואים לא יש איזה מחלוקת תנאים וממילא עם זה נפשות את הסתירה שבעצם המשנה שאמרה שיש בדבר ל הקולח סוברת שזה שזה רק עוד אותו יום המשנה שלנו כפי והמשנה שלנו אם נאמר כפי שיטת ברייסה שזה רק לצורך השבת סוברת שזה מתלה ממשיכה הגמורה ונשאו ן לנ דורים אמרנו שמותר להשאל לנ דורים בשבת יבלו כשלא היה לו פני יודעים להפעיל לא היה לו פניא הרי לא כתוב מדובר שהיא נדרה בשבת היא נדרה לפני שבת ובכל אופן אנחנו מתירים לו בשבת ללכת לחכם או לאפר האם זה דווקא במקרה שלא היה לו פנא לפני שבת או גם אם היה לו והוא דכה את זה לשבת נתיר לו טוש מדז קיקו לרבו לרב זו דר עבידי ושור לינדר ואלי פניא אז רואים שגם אם היה לו פניא והוא היה צריך לכאורה לעשות את זה לפני שבת בכל אופן אנחנו מתיירים לו לעשות את זה בשבת אז אם ככה היה לנו כאן שאלנו על רבי וחנון שמה הלכ כ ש צ במשניות שסו סתומה של משניות שכתוב שיש יסו מוצ כרב יודה ווא נהג מורה נכון אבל יש סתומה אחרין של רבי יחנון שמשם הוא למד שבילה סוברים כרב שימן ואם כן לכן הוא פסק כשיטת ביסלה אמרנו יש מחלוקת במה הלכה כרב שימן האם בכל מוקצה חוץ מנר שהדליקו בו שזה מוקצה מחמס מיוס או שבכל מוקצה חוץ ממוצה מחמס איסו נר שהדליקו בו בערב שבת אבל במוקצה מחמס ס בודאי שרב שימן גם בעצמו מודה שאסור מצד איסור מוקצה המשנה הביאה שמותר להפ נדרים בשבת ונ שאלן דרשן לצורר שבת אמרנו גם שמותר לפקוק ולמדוד בשבת לצורר שבת שואלת הגמורה האם הפרת נדרים של בעל לאשתו זה גם כן רק לצורך שבת או לא לפי הלשנה הראשונה פשטנו מהביס שזה גם כן רק לצור שבת לפי הלשנה השנייה אז אנחנו אומרים שזה חו חוזר אנחנו אומרים מסתפקים האם זה חוזר על שתיהם ויהיה מותר רק לצורר שבת וממילא אנחנו נפשות שהפרת נדרים זה מעת לאת 24 שעות לכן הוא יכול לעשות את זה אחרי שבת כי אם ה נדרה בשתיים בצהריים בשבת או שהוא שמע הבעל שמע על הנדר בצורי שבת אין סיבה להתיר לו לעשות בשבת אז אם נאמר שהפרת הבעל זה זה רק בדברים שם לצר שבת מוכח מכאן שיש לו מת לט ולכן הוא יכול להפר את זה ביום ראשון ולא נתיר לו להפר נדר שהוא לא לצורך שבת בשבת עצמה אבל אם נאמר שגם שלא לצורך אז אנחנו נבין כיוון ש נבין מפה לפש שכש כתוב ביום שומו הב יכול להפר רק עד השקיעה ולכן אם הוא לא פר היום בשבת הוא כבר לא יוכל להפר גם אחרי זה פשטנו שמברי שאין וחמי זה רק לצר שבתם כן זה מט לט שהוא יכול לאפר נדרים אבל יש יש סתירה מבריס אחרת ששם מבואר שיש בדבר ממשנה בן הדורים שמבואר שיש בדבר להקל ולהחמיר זה תלוי כמה זמן לפני השקיעה הי נדרת הנדר או שהבעל שמע רואים שזה רק עד השקיעה ונה גמור אזה מחלקת תנו אים האם זה מעת לעת או רק באותו יום עד שתחשך [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: