העמוד היומי מסכת שבת דף קכג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קכג עמוד א

[מוזיקה] שבס דף קכג עמוד א נתחיל בק כב עמוד ב שורה שמינית מלמטה אנחנו חוזים על דברי המשנה נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזי המשנה הביאה שאדם יכול ליטול פטיש ולהשתמש בו לשימוש המותר בשבת פטיש רגיל מיועד לבנייה הוא יכול לקחת פטיש ו שמש בו לפצוע בו אגוזי כך ביאור המשנה בפשטות שמותר לקחת כלי שמלאכתו לאיסור ולהשתמש בו למרות שהוא מוקצה לשימוש שלו אבל אפשר להשתמש בו למלאכות של עתר כעת נראה שזה לא פשוט יש מי שמפרש את המשנה שכלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטל אותו לצורך גופו להשתמש בו לדברים אחרים ונראה איך הוא יסביר את המשנה לגבי קורנס לפי זה אומר רב יהודה קורנס של אגוזין לפצע בו את אגוזי המשנה שדיברה שמותר לקחת קורנס כדי לפצע בות אגוזין היא דיברה בפטיש שמיוחד לפצע בו אגוזין אבל של נפחן לא זה החידוש של המשנה דווקא קורנס כזה של אגוזין אתה יכול לפצע בו אגוזין אבל קורנס שמיועד לנפחים להשתמש בו לצורך בנייה של כילים זה אסור גם אם זה לצורך דבר מותר בשבת לצורך לפצוע בו אגוזים קוסובה רב יהודה סובר דב שלכת יסו אפילו לצרך גוף הוי אסור אין שום עתר להשתמש בכלי שמלכת לאיסור חזל קבעו עליו שהוא מוקצה אז הוא מוקצה אסור להשתמש בו אפילו לשימושים של עתר אמר לי רבי אלה מעטה ספ קטוני ואת הרחת ואת המגז לתת עליו לקטן המשנה הביאה כמה וכמה דוגמאות של כלים שמותר להשתמש בהם לשימושים אחרים מחת ליטול בו את הקוץ מגירה ש מסור לחתוך בו את הגבינה כל השימושים האלו אפשר להסביר שמדובר שהוא ייחד את זה לשימוש של עתר הוא לקח מגירה סור והוא לא לקח את זה לחטיבת עצים לניסור עצים אלא הוא לקח את זה לגבינה הוא ייחד את זה לשימוש של עתר אבל שואל רבי מה נעשה עם הדוגמה של רחת ומלגזות שמיועדים לשדה לתבואה כדי לזרות את התבואה ברוח ודאי שאין אדם שלוקח כזה כלי ומייחד אותו כדי להאכיל ילדים קטנים את המאכל אז אם כן רחת ו מלגז מ מייחד לקוטון האם אנשים מייחדים את זה לקטן ודאי שלא אז ודאי שמדובר שזה שמיועדים למלאכת איסור מלוכ של זוירי ובכל אופן המשנה אומרת שמותר לו לטול את זה לצורך לאכיל קטן אז איך אתה מסביר שהמשנה דיברה דווקא על כילים של מלחתום להתר שמיועדים ומיוחדים לשימוש של עתר אלא אומר רבי לכן רבי מסביר אחרת את המשנה כשכתוב קורנס פטיש זה כפשוט קורנס של נפחן לפצע בו גוזים למרות שהקורס הזה מיועד לשימושים של איסו הוא מוקצה אבל אם הוא רוצה להשתמש בו לצורך שימושים של עתר כגון לפצוע בו אגוזין הוא יכול כוסו ר סובר ד שמלכת לאיסור לצורר גוף המוטור לצורך שימושים בכלי עצמו שימושים של עתר מותר ולכן הוא יכול לקחת את הפטיש לאגוזים עסי והבי לרבי שואל הבי את רבי אתה מתיר להשתמש בכלי שלכתי לאיסור לצורך דבר המותר אני אשאל אותך שאלה כתוב בברייס מדוחה שזה כלי שקוש בפנים את השום אם יש בה שום מטלטלים אותה ואם לאין מטלטלים אותה כאשר יש שם שום בפנים אז המדוכה נעשית תפלה על השום ומותר לטלטל אותה אגב השום שבתוכה אבל אם לא אסור לטלטל אותה מה שמע שאסור לטלטל אותה בכל עניין גם אם יש לו הוא רוצה לשבת על המדוכה הזאת גם אסור אז רואים שכלי שמלכת לאיסור אסור גם לצרך גוף אוי כיוון שזה מיועד למלאכת תוכן מיועד לטחינה לכן זה נחשב כלי שמלכת לאסו ואין שום התר גם ל דבר המותר איך אתה רבי שסובר שמותר להשתמש לצורך דבר מותר איך תסביר את הביסה הזאת אמר לומן ניר בני חמי אתה צודק הברייה הזאתי כשיטת רמ נחמיה דומר אין כלי ניטל אלא צורך תשמישו רמ נחמיה סובר והוא מובא לכמון בקמר שאין כזה דבר לקחת כלי ולהשתמש בו לצורך תשמישים אחרים שהם לא הייחוד העיקרי של הכלי מותר לקחת אותו רק ורק אך ורק לצורך האיחוד העיקרי שלו וממילא כאשר החוד העיקרי שלו ה איסור כגון מדוחה שהעיקר העיקר שלו זה תוכן תחינה של השום אז אסור להשתמש בו גם אם הוא רוצה לשבת על זה אסור לוזה דווקא שיטס בחמ אבל חומים חולקים עליו ולכן הסברנו כן את המשנה אומר רבי כשיטת חומים ומדובר בפטיש רגיל מותר לו לקחת את זה כלי שמ לאיסור לצורך לפצע בו את האגוזים שואל הב שאלה נוספת את רבי כתוב לגבי יום טב שהתירו אוחן נפש ושם ה אומרים אין קלין את האלי לקצב עליו בשר אלי זה כמין חתיכת קרש שהיו שלו היה שהיו קוצים על גבו כל מיני היו קוצים עליו חותכים עליו בשר היו מקלפים עליו עצים כדי לצבוע בהן לאבד בהם את האורות או רשי אומר לכתישת רגיס טיסני היו קודשים עליו חיטים אז העלי הזה שהיו שלו הוא לצורך דבר האסור הוא רוצה לקחת את זה עכשיו כדי לחתוך בו בשר אומרים בית שמאי אסור אין נוטלים את העלי לקצב עליו בשר ובסין מתירין ושון גם בי שמל שאסרו שובין שאם אם קצב עליו בשר הוא חתך כן בשר על החתיכת כרש שהייתה האלי הזה שוסו לטלטלו כעת כשהוא סיים אסור לו לטלטל את זה גם אם הוא רוצה את זה לצורך תשמישים נוספים של עתר מה שהתנו מה שהוא שב על הבשר שמח סיום תב אבל לא מעבר לזה כי הוא זה אז רואים לכאורה בברייס כאן שאסו טטל אותו גם לצורך דבר של עתר כיוון שהייעוד שלו הוא לצורך דבר של איסור לקטוש עליו חיטין או לקלף עליו עצים בשביל איבוד אורות סובר רבי רצה לתרץ לו סובר לשנוי אלי כרב בנחמיה רבי רצה לתרץ שזה גם כשיטת רבני חמיה ולא כחכוח כאן עוסקים בשיטת חחמ והביס שם מיכ רבני חמיה שסובר שבאמת כלי ניטל רק לצורך האיחוד שלו כיוון דשוו לאוד אומ חינ בר שלמי משמי דרב הוא שמע את מה שאמרו בשם רב הכל מודים בשיחי זירי ומוזר רשי אומר או שזה כלים של צבאים או זה כלים של כלי הריגה דכיון קופידו מיחד לאמוק כיוון שאדם מקפיד לא להשתמש ב זה לשימושים אחרים כי זה כלים יקרים והם יכולים להנזק אז הוא מקפיד לזה מקום מיוחד לכן הוא מקצה את זה מדעתו מלהשתמש ם זה בשבת אז אסור להשתמש ם זה לכל שימוש אחר גם של יתר או חנמ יחד לאומ קוים גם האלי הזה כיוון שיכול להתקלקל הוא מחשיב איזה הוא מייחל איזה מקום וזה הסיבה שכתוב שמה שאסור לטלטל את האלי גם לצורך שימושים של עתר אז אנוח נמי זה מוקצה בדרגה חמורה יותר כלי שמלאכת לאיסור רגיל אומר רבי מותר להשתמש עם זה גם לצורך דבר המותר כלי שהוא מוקצה מצד שהוא מייחד לזה מקום אז הוא מקצה את זה מדעתו לגמרי פה כיוון שהוא מקפיד עלזה מלהשתמש שימושים אחרים אסור לו להחליט ולשנות את דעתו ולהשתמש בזה כן בשימושים של עתר ושבת לפי זה אומר רבי אני לא צריך להגיע לת לתרץ גם את הברייה הקודמת כרב נחמייה אלא גם מה שכתוב במדוכה לא צריך לומר כרב נחמיה למר שגם במדוכה זה דבר שאדם מייחד מייחד לזה מקום וממילא הוא מקפיד על זה ולכן אסור להשתמש עם זה גם לשימוש ש הוא רוצה לשבת על זה אסור לו לטלטל את זה איתמר רבחי רבי אומר רבי חנון וכעת נביא עוד שתי שיטות שהולכות כמו השיטה של רבי שבאמת מה שכתוב כאן קורנס זה קורנס כפשוטו שהוא כלי שמלכת לאיסור ואף על פי כן תרנו אותו לצורך שימושים של תר לצורך גופו ונוסיף מעבר לזה חידושים נוספים לא סתם קורנס אבכי ומר רבי וחנון קורנס של זהבים שנינו מדובר פה בקורנס של אנשי צורפי שהם היו עושים כל מיני צורות בזהב והיו משתמשים ע פטישים עדינים מאוד ובכל אופן גם קורנס כזה שודאי שהוא כלי שמחתי לאיסור בכל אופן מותר להשתמש בו לצורך עתר הוא רוצה לפצע עם זה גוזים הוא יכול ולא אומרים שהוא מקפיד על זה כיוון שמקסימום אם זה תאכם לו הוא יכול במכה אחת על הסדן על המשטח הישר שיש לפניו הוא מיישר את הקורנס כאשר הוא ירצה לחזור ולעבוד איתו בזהב רב שמעון בראבי אומר קרונה של בשמים שנינו הוא מוסיף חידוש גדול יותר לא רק בשל זהבים גם בפטיש של בשמים שהיו טוחנים את הבשמים עם הפטיש הזה וזה פתיש שאדם מאוד מקפיד עליו כיוון שברגע שהוא מתלכלך כבר אי אפשר לנקות אותו והוא נעבד מהשימוש שלו בכל אופן גם בכזה פטיש אם הוא רוצה לפצע בו אגוזים הוא יכול דמר ד בשמים כל שכן זהבים אם בבשמים שאדם ברגע שזה תלכלך לו כבר לא יכל להשתמש עם זה בכל אופן מותר לו להשתמש עם זה לתר אז כל שכן בפתי שלזה אבים אמר שזה אבים אבל בסמים קפיד עליו מי שרבי יחנון שאמר שמדובר בקורנס שזה אבים הוא דיבר הדוגמה הכי קיצונית שהוא הביא זה שזה אבים שאני לא אומר שהוא מייחל זה מקום והוא לא ישמש זה שימושים של יתר גם בזהבי מותר שימושים של יתר אבל של בסמים בזה כבר רבי יוחנן לא התיר כ שבשמים זה דרגה נוספת כי שם האדם עוד יותר מקפיד על זה כי זה דבר שאין לו תקנה אז ראינו כאן ב בעצם לגבי קורנס שיטס רבוד בכלל לאסור בכל קורנס כל פטיש שמוד לאיסור שיטס רבה להתיר גם בקורנס שמיועד לנפחים לאיסור ו רבי יוחנן הוסיף אפילו בקורנס של זהבים ף שן ברבי הוסיף אפילו בקרונה של בסמים ממשיכה הגמרא על דברי המשנה ואת הכוש ואת הקרקר תונו רבון מביאה גמור ברייסה בעניין של טילטול מן הצד בעצם ישנם שני דרגות של טילטול מן הצד שאנחנו אומרים טלטול מנ הצד הכוונה טלטול על ידי דבר אחר זאת אומרת אדם לוקח מטטה ועם המט טה הוא מוזיז מוקצה זה נחשב לטלטול מן הצד זה מחלוקת האם יש לזה טלטול או שאין לזה דין של טלטול ישנה מקרה שהוא לא מוזיז את ה דבר עצמו אלא הוא פשוט שולף את הדבר של עתר שנמצא תחת הדבר של איסור בלי להוזיז את האיסור תונו רבון פגש את מנה בתבן פגש זה תאנה ש תלשו אותה או שהיא נפלה לפני זמן כמו שאנחנו מכירים את המושג פג ותינוק חררה אז הוא תמן אותה בתבן כדי שהיא תמשיך להתבשל חררה שתמנה בגחלים כדי שתמשיך ליפות אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה ואם לאב אסור לטלטלה אם מקצת פגה מגולה או מקצת חררה אז הוא יכול לטלטל אותה הוא יכול לשלוף אותה כיוון שאז הוא לא צריך גביע את העפר את התבן אלא הוא פשוט שולף את ה פגע או את הררה והם נופלות מיד אבל רב לזר בן תדוה אומר אפשר להוסיף עתר גדול יותר דוחון בכושר בקרקע ומנהרות מלאן גם במקרה שהיא לא מגולה מקצתה הוא יכול לקחת כמו מזלג שו כרכר איזשהו שיפוד כזה ו תוקע את זה בפגה או בחררה ומרים את ה חררה או הפגה ואז ממילא התבן או הגחלים שעולות יחד איתם מתנערות מאליהם ונופלות זה בעצם תר של טלטול מן הצד אומר רב נחמן אוחק רב מדוי לממר דסב רב נחמן טלטול מן הצד לא יש מטלטול מה שמע מכאן שהוא סובר שמותר לטלטל מן הצד יינו על ידי דבר אחר כיוון שהוא תופס בכוש ונכון שהוא מגביע ביחד עם וחרה הוא מגביע עם זה גם את הגחלים אין בזה בעיה כי הוא לא נוגע בזה בידיו רק על ידי דבר אחר אז שואלת הגמרא רב נחמן כך פוסק ו רב לוז מדוי ואמר רב נחמן רב נחמן פסק במקום אחר הפוג דיינו צנון שהוא טמן אותה באדמה מלמעלה למטה שורי ממטה למעלה אסיר הצד העליון שלו הוא הצד הרחב הצד התחתון שלו ה הוא צד הצר כאשר הוא הטמין את זה באדמה מלמעלה למטה דהיינו שהצד הרחב נמצא למעלה אז כשהוא שולף את הפגע את הצנון מהאדמה את הפוג אז הוא לא נגע לא הזיז אדמה אין בעיה אבל אם להפך הצד הרחב שלו נמצא למטה כאן כשהוא יוציא יתפוס בצד הצר העליון ויוציא את זה מהאדמה הוא מרים איתו יחד אדמה פה זה אסור מצד מוקצה אז רואים שרב נחמן וסר למרות שכשהוא תופס הוא לא תופס באדמה הוא תופס בוגלה בצנון זה תידון מן הצד רואים שרב נחמן אסר גם בתתו מן הצעד סתירה בדברי רב נחמן עונה הגמרא עוד הרבי רב נחמן מהאי רב נחמן חזר בו מההוראה של צנון וממילא כשהוא פסק אז הוא פסק האחה למסקנה כמו רב למט הדוי שתתו מן הצד הוא מותר הרטו כן מוסיף מי אמר שהוא חזר מההוראה של פוגל אולי הוא חזר מההוראה של היתר כרב לוזו בן טדי אומר ריטבו כיוון שכך באמת ההלכה ו רב לוזו בן דוי וייתכן גם להוסיף כיוון שהלשון הל וחק צד אמר שמ שזה פסוק אצלו וכך הוא החליט ממילא צריך לומר שכשהוא חזר בו הוא חזר בו מההלכה של צנון לאסור והוא נשאר עם עתר כמוב של דיטול מן הצד יהיה מותר כאשר זה על ידי דבור אחר והוא לא תופס במוקצה עצמו ממשיכה הגמרא למשך דברי המשנה מחת של יד יטול בה את הקוץ אמרנו שאדם שיש לו מחת של יד זה כלי שמיועד לתפירה כלי שמחת לאיסור הוא מוקצה אבל אם הוא רוצה להוציא איתו קוץ מותר לו שוב הוא משתמש בכלי לצורר גופו שלך לרובי דרבי לרב יוסף ילמדנו רבינו שואל את רב יוסף מחת ש חררה הוקצה מהו אנחנו דיברנו על מחת רגילה מה קורה בחת שנשברה או שנשבר העוקץ או שנשבר החור שלה כעת היא לא ראוייה לתפירה האם גם נאמר שכאשר נשבר ממנה החור עדיין יש את הקוץ יש את העוקץ ם העוקץ אפשר להוציא את הקוץ ואם כן יהיה מותר לד אותה בשבת או שלא לומר זה שבר כלי ואין יר אומניס יש לי ראיה ממה שכתוב מחת של יד יטול ב את הקוץ אצלנו במשנה כתוב לגבי מחט של יד שמודע לטלטל אותה כדי לטול את הקוץ וכי מה אכפת לי לקוץ בין נקובה לבין שינה נקובה אז כיוון שמותר לייעוד של להוציא את הקוץ ממילא גם כאשר ניתן מזה החור וכעת הוא עונה לו רק לעניין נשבר החור לא לעניין ניטל הקוץ ניטל העוקץ אז אם כן הוא מוכיח לו שכשל החור עדיין זה ראוי כיוון שזה עדיין ראוי להוציא בזה את הקוץ כמו שהמשנה כאן אמרה שמוותר לטלטל את זה כדי להוציא את הקוץ איסו שואלת הגמרא מה אחרי שניתה לך חררה או הוקצה וירו כתוב לגבי אלחו סטו וטרי כאשר הכלי נשבר והוא לא ראוי ליעודו הראשון הוא טהור שבר כלי לא מקבל טומ מה אחת שניתן ממנה או החור או העוקץ היא טהורה לכאורה מוכח כאן כמו מה שאמרנו קודם לא כמו שהוא ענה לו שמחת של יד גם כשה ניתן ממנה העוקץ האחור ם זה ראוי להוציא את הקוץ ויש לה שם של כלי ומותר לטל אותה אלא רואים שהיא טהורה זאת אומרת שאין לה שם של כלי ואם כן ברגע שאיין שם של כלי אסור לטלטל אותה כל מה שאנחנו אומרים שמותר לו לקחת את זה לצורך שימושים של עתר זה רק אחרי שיש אזה שם של כלי אבל אם זה בטל משם כלי אין שום סיבה שיהיה מותר לטל אותה זה כמו מוקצה מחמס גופו שזה דבר שהוא לא כלי ולא אוכל אומר הבי טומה השבס קורמס מה אתה שואל אותי מלכוס טומה ילכו שב הגדרים בשניהם הם שונים טומ כלי מעסה בינן בתורה כתוב איזה כלי מקבל טומא כלי כל כלי מעשה כלי מעשה זה אומר כלי שהוא ביוד שלו נמצא בגמר שלו ביוד שלו וזה כלי שמקבל דומה לעניין שבס מד דוזי בנן וונה מחז למשקו בכוס זה עניין שבס מתי מותר לטלטל זה עניין ברגע שהוא ראוי לשימוש ומילא כל עוד שיש לו את עוקץ הוא ראוי עדיין להוציא ממנו את הקוץ ולכן יהיה מותר אומר ו מדקו שפק אני לא מקבל את החילוק של הב מי ששאל שאל שאלה טובה מיד לעניין טומה לבמוו לעניין שבתנ מלב מונ רובה לא מסכים עם זה ש בפסוק של טומה שכתוב כלי מיסה הכוונה כלי שהוא נמצא בייעוד שלו הסופי שהוא שלם אלא כלי מיסי הכוונה כלי שיש לו שם של כלי וגם לעניין שבת כדי ל אנחנו צריכים שם של כלי אז אם כן כמו שלעניין טומ אתה אומר שברגע שניתן ממנה החור אין לזה שם של טומא של כלי כך גם לעניין שבת אין לזה שם של כלי ואיך יהיה מותר לדתה את זה לשימושים גם אם הם שימושים של עתר כך סובר רובה וממילא התשובה היא אומר רובה שאסור לטלטל ברגע שניתן ממנה אחור מס מחת בין נקובה בין שינה נקובה מותר לטלה בשבת ולא אמרו נקובה לעניין טומה בלבד לידיה בריסה שמחלקת בין שבס לתומה שלעניין טומה אנחנו אומרים שתלויים אם היא נקובה או לא נקובה אבל לעניין שבת גם בעינה נקובה היא ראוייה ליטול באת הקוץ והגמרא כעת מבינה שמה זה מחת שאינה נקובה מדובר במחט שנשברה ובכל אופן לאדי בברי שהיה מוותה ככיוון שזה מיעד ראוי עכשיו טול בת הקוץ אונה הגמרא תרגמו הביה לי בדרוב גולמי אס קינן זמ נדמים לליו ומשו ומונה הבריתה שם לא דיברה על עניין מחת שניתן ממנה אחור אלא היא דיברה לגבי מחת שהוא עדיין שההיא עדיין בתהליך של יצירה גולמי בחומר גלם של מחת וכיוון שלפעמים אדם מחליט להשאיר את המחת ככה בלי החור שלה לא תמיד הוא ממשיך את ההשלמה של הכלי לעשות מהמחט חור שיהיה ראוי לתפירה לפעמים הוא אומר בוא נשאיר את זה ככה זה טוב לנו להוציא מזה קוצים אז לכן זמנין דמין חליו הו מש ולהו מונה אז כיוון שלפעמים הוא משאיר את זה מי משאיר את זה בלי אחור ומחליט שכך הוא ישאיר את זה לשימוש שלהוציא את הקוץ אז אם כן יש זה שמו של גלי ולכן כתוב שמה שבין נקובה בין שאינה נקובה מותר לטלה בשבת לעניין שבת זה מספיק אבל אך דנית על חררה או קצעה אדם זוקה לבין הגרות העות זאת אומרת כשאנחנו אומרים שמחת בין נקובה בשנה נקובה מותר לטלטלה זאת אומרת שיש הבדל בין שבש לטומאה מדובר ש ניתן ממנה מדובר בחומר גלם ואז עניין לעניין תומה אני אומר חומר גלם כל עוד שזה לא נגמר מ לפטו שהוא החליט להשאיר את זה ככה אז זה לא מקבל טומ אבל לעניין שבת אני צריך שזה יהיה שיהיה כלי יהיה ראוי למשהו מכיוון שהרבה אנשים משאירים את המחת בלי החור שלהם ממילא גם אם הוא מתכנן לעשות חור עדיין יש אזה כבר שם של כלי זה מיועד וראוי להוציא בו את הכל מה שאין כן מה שראיינו ואמרנו קודם שרובה אמר שכן משווים את שבס לתומה זה לעניין שבר של מחת כשאדם נשברת לו מחת אז הוא כבר לא שומר את זה אם נשבר לו החור של המחת הוא לא ישמור את זה להוציא בה את הקוץ וממילא לעניין שבר כלי אני אומר שכיוון שלעניין טומה זה שבר והיא תאורה גם לעניין שבת היה אשו לטלטל אותה תרגמו הביה לי רוב בגון מהסכין ככה בה יישב לשיטת רובה זמני ד מחליו ומשו ומונה אבל ךד נית לך רע הוקצה הדם זרוקה לבין גועות ולא שומר אותה לשמירה כאשר נשבר ממנה החור ולכן גם לעניין שבס כמו שלעניין תומ היא טהורה גם לענין שבס אסור בטלטול ולא אומרים ש יכול להשאיר את זה לשימוש של להוציא את הקוץ כי אדם לא משתמש במחט כזה שאין בחור כאשר נשברת ממנה החור אז אם כן ראינו כאן ראינו כאן מחלוקת רב יהודה אומר ש קורנס שמדובר כאן מדובר בפטיש של אגוזים כלי שמלכת להתר יחת את זה לאגוזים אבל כלי ש מלחתה לאיסור קורנס של נפחן אסור רבה סובר שגם בכלי ש מחתל איסו כמו קורנה של נפחיים יהיה מותר ורבי יוחנן הוסיף גם קורנה של זבין ולא אומרים שמקפידים את זה ומייחדים לזה מקום ורב שמן בר הוסיף גם קורנה ש בסמים שעוד יותר מקפידים את זה גם כן עדיין הוא יכול להשתמש בזה לפצוע בזה אגוזים אבל יבנו מחלוקת לקבל טיטול מן הצד רבל את הדוי מתיר ורב נחמן פסק כמותו מה ש בצנון הוא אמר שלא הוא חזר בו וחומים חולקים עלי זת הדוי וסוברים שתת מ לצד אסור כל מה שמותר זה רק אם זה מגולה הפגע או החר הרה ואז הוא לא צריך לטלטל על ידי דבר אחר אלא הוא תופס בזה והן מתנערות מאליהן אמרנו שמחת של יד מה קורה לגבי מחת שניתן ממנה אחור אז ראינו מחלוקת כשהוא שאל את רבי יוסף אז הוא ענה לו כמו כיוון שהי שלה אפשר להשתמש בה להוציא את הקוץ אז גם כשאין חור אפשר להשתמש בה ולכן יהיה מותר לטלטל [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: