העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד א

[מוזיקה] דף קב עמוד א היום אני רוצה לקחת מסר נהדר מהעמוד שלנו מסר כזה שיכול ללוות כל אחד ולתת לו מבט אחר לחיים אנחנו נלמד היום על בית המקדש שבו לא גזרו משום שבות זאת אומרת יש ייסורים בשבת שאסורים מדרבנן זה אסור רק במדינה רק בכל איפה שגרים ודים אבל לא בבית המקדש. בבית המקדש התירו לעשות את הדברים הללו. ולכאורה במבט של השכל לא מובן. דווקא בבית המקדש הוא מקום גבוה יותר, מרומם יותר. המקום שהשכינה שורה, דווקא שם צריך יותר להיזהר, יותר להישמר, יותר להגביל. דווקא שם אתה הולך ומקל, הולך ופותח ומתיר ייסורים. מה העניין? אז שמעתי בזה דבר נפלא שאומר כך. חכמים הלכו ועשו כל מיני דברים. ולמה? לדוגמה בעמוד שלנו אנחנו נראה מחז כבונה. זאת אומרת זה לא מלאכת בונה אבל זה נראה כך או הם מסרו גזירה שמה יתקן כלי שיר גזירה שמה כל מיני גזרות שחכמים גזרו ובעצם המטרה שלהם הייתה לשמר את האווירה של שבת שאנשים לא יגיעו לידי דבר שנראה כבניין עליו שהוא מותר אבל איזה טעם יש לזה אם אנשים עושים דברים שנראים כבנייה בשבת או שמה יתקן כלי שיר הוא עלול לבוא על ידי הנגינה בכלי שיר שילכשעצמה היא בסדר גמור אין בה בעיה אבל על ידי זה הוא יכול להגיע לתיקון לכן חכמים הלכו והגבילו כל מיני דברים אבל בבית המקדש, שבית המקדש הוא מקום קדוש, גם מה שאתה עושה בגשמיות כביכול כבניין עדיין זה צורך גבוה, זה מגיע אל הקדושה. לא יכול להיות שיפגמו באווירה של שבת על ידי דברים שקשורים לקדושה. ולכן בבית המקדש גם הדברים שמסביב, גם הדברים שלא נצרכו לעבודת הקורבנות עצמה, דברים שהיו צריכים לצורך בדק הבית, דברים שהיו צריכים לצורך השגרה הרגילה של בית המקדש, גם כן חכמים התירו. ולמה? כי כמו שאמרנו, כל מה שעשרנו את זה בכל המקומות, כי זה פוגם באווירה של שבת שאנשים יעשו דבר שנראה כבונה וכדומה. אבל בבית המקדש אין שום בעיה של פגם. גם הדברים הגשמיים הם צורך גבוה. כל האוויה בבית המקדש מכווננת לגבוה. ולכן אין בעיה לעשות גם דברים כאלו שבמקומות אחרים חכמים עסרו. זה לא יפגום באווירת השבת. ואיפה זה תופס אותנו? פשוט מאוד. אם אנחנו נעשה את כל הדברים שמסביב שבשגרה שלנו, כן? לפעמים אנחנו מנתקים ואומרים, תשמע, יש השעות שאני לומד בהם הם קודש, אבל השעות שאני עושה קניות הביתה, השעות שאני רוחץ את הילדים, משכיב אותם, זה כבר שעות כאלה שבאמת קצת חבל שהם קיימות, זה רק המסביב. אבל אם אנחנו נדע שהבית שלנו של כל יהודי, הוא כמו בית המקדש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, אם כך, כל המעשים השגרתיים שלנו בבית הם גם צורך גבוה. כל מה שאנחנו עושים, כל הקניות, כל העזרה, כל החיוך לילד, כל העזרה לאישה, כל דבר הכי קטן שיש, זה צורך גבוה. עד כדי כך שחכמים הלכו והתירו ייסורים בשביל זה. לא, אל תיקחו את זה אליכם הביתה ותתירו חלילה ייסורים דרבנן, אבל רק כדי להבין איזו חשיבות יש לזה בבית המקדש הפרטי של כל אחד מאיתנו, דע לך, כל השגרה, כל הדברים שנראים לנו לכאורה לא כל כך בקדושה זה צורך גבוה. זה חלק מהכיונון לבנות בית של שכינה, לבנות בית מקדש פרטי. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף אנחנו לומדים היום קב עמוד א'. מתחילים בקא עמוד ב בשורה האחרונה. ראינו אתמול מחלוקת מה קורה לגבי לסגור דלת על ידי נגר בעצם בריח שיש בראשו גלוסטרה. מה שעושה הגלוסטרה ברגע שיש בנגר הזה גלוסטרה בראשו שזה כמין איזהו כדור למעלה זה הופך להיות כלי דושימושי. אפשר גם לסגור בו את הדלת ואפשר גם רש"י אמר לשחוק בו פלפלין אז הוא בעצם הופך להיות גם כלי מטבח שכלי מטבח מותר לטלטל בשבת לכן ראינו במשנה שרבי אליעזר אוסר עליו שיש בו גלוסטרה ורבי יוסי מתיר אומרת הגמרא הקדושה בניטל בעוגדו כולל מלא פליגי שמותר אם הנגר הזה קשור בצורה טובה לדלת זאת אומרת בחבל אייכותי וחזק שעל ידי החבל הזה אפשר ליטול אותו בחבל והנגר עצמו יעלה זאת אומרת הוא לא איזה חבל חבל לאף לף כזה כשאתה מרים את החבל הוא נטלש החבל מספיק חזק בשביל לאחוז את הנגר רש"י אומר מוכך המילתא דלנאול קי ואז זה לא מחזק בונה הבעיה שלי בעצם שהנגר הזה שאני סוגר איתו את את השער זה נראה כמו בונה אבל ברגע שזה מיוחד לכך אני לא מייצר פה משהו חדש זה סך הכל בריח אז אם זה קשור לדלת ובחבל טוב ואיכותי של קיימה שעד כדי כך החבל חזק שהוא יכול לאחוז את הנגר ברור שמותר גם רבי אליעזר וגם רבי יוסי מודעים שמותר לנעול בו כי בליגי מתי כן המחלוקת שלהם ושאינו ניטל בעוגדו זאת אומרת הוא קשור אבל רש"י אומר בחבל דק אם הייתי מנסה להרים את החבל ולהרים יחד איתו את הנגר הזה פשוט זה היה נטלש זה לא היה אוחז אותו דמה ועכשיו בעצם ברגע שזה לא ברגע שלא ניטל בעוגדו הוא כבר יש לי בעיה של בונה ולכן אנחנו נכנסים לכך האם הגלוסטרה בראש הופכת אותו לכלי ואז אין בניין בכלים או לא דמעשה סבר כיוון דש בראשו גלוסטרה תורת כלי עליו וברגע שתורת כלי עליו מותר לנעל בו אני לא חושבונה ומרסבר רבי אליעזר כיוון דינו ניטל באגדו זאת אומרת עליו שהוא קשור כיוון שהוא קשור בצורה שלומייאלית בצורה פרובוזורית שהיה חבל להתעלש ברגע שאני ארים איתו את הנגר הזה לכן לא זה אסור לי לנעול בו והגלוסטרה שבראשו לא הופכת אותו לכלי אומרת המשנה הקדושה המשנה הבאה גם כן תדבר על עניין נגר אומרת הגמרא אומרת המשנה נגר הנגר נועלים בו במקדש אבל לא במדינה. רש"י אומר נגר הנגר הוא קשור בצורה איכותית. יש בו חבל טוב אבל הוא אינו תלוי. החבל ארוך מתוך שנגר אינו נראה כקשור. עכשיו מדובר פה על נגר שאין בו גלוסטרה בשונה מהמשנה הקודמת. בנגר הזה אין גלוסטרה אבל הוא קשור בצורה טובה. רק מה? הוא אמנם קשור אבל הוא נגרר. אם זה קשור ותלוי זאת אומרת אתה רואה שהקשירה אוחזת אותו אז אני אומר תשמע רואים שזה לדלת אבל אם הוא נגרר מה הדין? אז נגר הנגר אומרת המשנה נועלים בו במקדש אז כמו שאמרנו כי זה הרי דרבנן רש"י אומר זה לא בניין ממש למה כי הוא קשור לכך רק כיוון שהוא נגרר ולא תלוי זה מחז כבונה זה רק נראה כמו בונה ולכן במקדש שכמו שאמרנו במקדש אין בעיה שלשבות את ייסוים דרבנן מותר אבל לא במדינה כי במדינה גזרו כי זה נראה כמו בונה ואילו המונח אם הוא לא קשור כלל אומר רש"י לנול בו זה בניין ממש זה איסור מדאורייתא ולכן ברגע שזה מונח כאן וכאן אסור כך סובר תנקמה רבי יהודה אומר המונח מותר במקדש למה כי בעצם רבי יהודה סובר שזה לא כמו בניין ולכן במקדש מותר זה נכזה כבונה ובמקדש אין בעיה של נכזה כי לא גזרו משום שות והנגרר מותר גם במדינה ברגע שזאת אומרת כך כל מה שאני אומר לך שבמקדש זה מונח נגרר שאמרת קודם שמותר רק בבית המקדש הוא אומר שאפילו במדינה מותר אומרת הגמרא הקדושה תנו רבנן איזהו נגר הנגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה לשיטתנקמה כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ זאת אומרת כך הגמרא מוסיפה ואומרת וראשו אחד מגיע לארץ זאת אומרת שהוא כן תלוי אבל הוא נגרר מצד אחד הוא תלוי אתה רואה שראשו אחד תלוי הוא לא מונח לגמרי על הרצפה מצד שני וראשו אחד מגיע לארץ ולכן זה רק מחז כבונה וזה מה שתנקמה אמר שמותר רק במקדש ולא במדינה רבי יהודה אומר מה פתאום זה אף במדינה מותר. אלוה איזה הוא נגע שנוהעלים במקדש אבל לא במדינה. בעצם הבריתה הזאת מסבירה את המשנה. כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומתו ומניחו בקרן זווית. משהו לגמרי נייד הוא לא קשור לא תלוי לא כלום. הוא מונח סתם באיזה קרן זווית. עליו נאמר שמותר במקדש ולא במדינה. אבל מה שהוא קשור אפילו אם רק בראשו אחד ועדיין הוא נגר אפילו במדינה מותר לנעול בו. כך סובר רבי יהודה. אומרת הגמרא אמר רבי יהודה אמורה. אמר רבי יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה תנא בנגרר הלכה כמו רבי יהודה לגבי נגרר שנגר הנגרר מותר לנעול בו אפילו במדינה בכך הלכה כרבי יהודה אבל רש"י מדגיש במונח שרבי יהודה מתיר במקדש בזה אין הלכה כרבי יהודה כיוון שזה בניין דאורייתא ולא הטירו הלכה ולא הטירו איסור דאורייתא במקדש אז הלכה כמותו רק בנגר הנגר שמותר במדינה אמר רבא אבל והוא שקשור בדלת זה חייב להיות קשור בדלת זאת אומרת זה אומנם נגרר אבל זה לא יכול להיות קשור בסביבת הדלת אלא בדלת עצמה. רש"י אומר דמוכח שפיר. שלא יהיה קשור במזוזה לא באזור. שיהיה קשור דווקא בדלת עצמה אז יהיה מותר. שואלת הגמרא מה פתאום איני זה לא כך. והרבי תבלה איקלה למחוזה הוא נקלה לעיר מחוזה וחזה הוא ראה לההוא דאבטלי באיברה דדשה. הוא ראה כזה נגר נגרר שהיה תלוי באיברה דדשה. איברה דדשה זה בעצם לא בדלת עצמה זה במשקוף. והיו משתמשים בו ולא אמר להו ולא מידי. הוא לא אמר ולא מילה זאת אומרת הוא הסכים להם לנעול בו ואיך אתה אומר לי הלכה כרבי יהודה דווקא והוא שתלוי בדלת פה אתה רואה שזה היה תלוי במשקוף ביבדדשה והוא התיר אונה הגמרא פשוט מאוד ההוא ניטל באגדו אבה כיוון שהוא ניטל בעיקדו שהוא היה מחובר בחבל חזק ואיכותי שאם היית מרים את החבל הוא היה הולך יחד איתו אז כמו שראינו במשנה הקודמת ברגע שניטל בעיקדו שהוא כזה חזק רשי אומר מוכך המילתא דלינול כי ולא מחזיק בונה ולכן הוא התיר אבל אם לא ניטל באגדו לא חייב להיות שהוא יהיה תלוי דווקא בדלת מספרת הגמרא רביה איקלה לנהרדה הוא הקלה הוא נקלה לעיר נהרדה חז אלה הוא גברדה וקקטיר בגמי הוא היה קושר את הנגר הנגרר הזה בגמי שזה דבר מאוד ראוע מאוד קלוש שאתה אוכל את הגמי להרים את הנגר זה נקרא בשנייה אמר הוא אמר דן לא ניטרוק בזה אסור לנעול זה אינו קשור רש"י אומר דקמן דלתי לגמי דמי הגמי הזה לא יכול לאחוז אותו זה כמו שהוא לא נמצא כלל ולכן אסור לנעול בו יפה מאוד. עד עכשיו דיברנו מה קורה להכניס נגר באסקופה. זאת אומרת, תחתית הדלת זה לא קרקע, זה איסקופה. היו שמים מפטן דלת מפלסטיק, מעץ, מאני לא יודע מה. ובו היו מכניסים את הבריח. זה מה שדיברנו עד עכשיו. עכשיו הולכת לשאול הגמרא מה קורה אם נפחט שמה האסקופה נפחתה וכבר מגיע בריח. הנגר הזה מגיע ממש לתוך הרצפה. באייר רב זירא נקמז. מה הוא נקמז? פירושו כמו שאמרנו שהנגר נכנס כבר בתוך האסקופה שחק אותה לחלוטין ועכשיו הוא נכנס כבר לתוך האדמה לתוך הקרקע האם מותר אמר רבי יוסף עונה רבי יוסף מה הייתי בא אליי מה שאלתו לא שמיע ליד אתניה נשמעת אסור אם החבל נפסק לחלוטין ועכשיו בעצם זה הפך לנגר המונח אסור אבל נקמז מותר אם בעצם קרה מה שקרה והסקופן נשחקה ועכשיו זה נכנס לתוך הקרקע מותר לנעול בו כך אמר רבי יוסף רבי רבי יהודה אמר נקמז אף על פי שאינו נשמעת אסור זאת אומרת עליו שזה מחובר ברגע שנקמז זה נכנס לתוך הקרקע אסור כי זה כבר נחשב כבונה ואמר רבי יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בנקמז ואם כך ברור שכך ההלכה ומה שאלתך כתוב פה במפורש שהלכה כרבי יהודה ותעמה מה ימרבה משום דמך זה כבונה ולכן ברגע שזה נכנס לקרקע עליו שזה קשור בכל אופן אסור לנעול בו בא מנירב אומרת הגמרא הקדושה בא מנירב נחום מי ברזכר ימי ביה מה הדין עשה לו בית יד יש נגר שהוא לא קשור בכלל נגר המונח אמרנו אסור לנעול בו אבל הלך אותו בן אדם והפך אותו לסוג של כלי במקום נגר הוא עשה בו איזשהו בית יד בית אחיזה הפך להיות ממש דומה לכלי השאלה אם מותר לנעול בו או לא אמר לי בוכנה כאמר אתה מדבר על בוכנה שראויה לכתוש בזחיטים ותבלינים כי ברגע שעשית בית יד זה הפך להיות כלי מטבח אמר אבנחו מיבר עדה יתמר אמר אבנחו מיבר עד אדה עשה לו בית יד מותר ברגע שעשית בית יד זה בעצם הפך לכזה כלי שמשתמשים בו גם לשחיקה ולכן עליו שהוא מונח לחלוטין ולא קשהו כלל מותר לנעול בו בשבת מספרת הגמרא על עוד כלים זאת אומרת דברים שהם באמת כבדים ונדים לא קשורים כלל אבל כיוון שיש עליהם תורת כלי מותר לנעול בהם בשבת מספרת הגמרא ההוא שריתא קורה דאב ובי רבי פדעת שימו לב איזה קובד זה היה דעבו מדלולה בעשרה ושדו לידה שהיו צריכים לסחוב את זה 10ה אנשים מניין אנשים יחד לסדר אותה קורב והניחו אותה על המפטן בלילה ככה היו נוהלים את הדלת ולא אמר לו ולא מיד רבי פדת התיר להם ולמה אמר תורת כלי עליה כיוון שיש עליה תורת כלי היא הייתה משופה היא הייתה נראית ממש כמו כלי רש"י אומר גם ראויה להישב עליה ולכן הוא התיר לטלטל אותה ולשים אותה בדלת כי זה לא נראה כבניין מספרת הגמרא היא עשית דאבת בימה או שמואל היה איזה משקולת כן בבית של שמואל דאבד מחזיקת אדריבה זה היה כל כך גדול זה היה מחזיק טו סעין רש"י אומר זאת אומרת את וסין זה חצי קור זה מידה מאוד מאוד גדולה וזה כבד שרמר שמואל מישדשה מר שמואל התיר להניח את זה על הדלת בכך לנול אמר תורת כלי עליה כיוון שיש עליה תורת כלי זה לא אומרך זה כבונה ומותר לנעול בה ועליו שהיא לא מחוברת ועליו שהיא מאוד כבדה הוא התיר אומרת הגמרא הקדושה שלח לרמי בר יחנזק לרב עמרם ככה הוא שלח לו נמלן מה יאמר לנו אדונינו מאלן מי למעלי דאמרתלן משמ דרבסי בקיפה דרבה מאותם דברים משובח מאותם מילים המשיבים את הנפש, מילים מעולים, דברים מעולים שאמרת לנו בשם רב אסי בעניין כיף דארבע. רש"י אומר כיף דערבה זה בעצם איזשהו ספינה שהייתה יוצאת לטיולים או למסע מכאן לשם בים והיו עושים זה היה עובד כך. זה היה ספינה שפתוחה ועל הסיפון היו שמים בעצם כקשטות מצד לצד היו שמים קשטות במרחקים שווים ועל זה היו פה עושים הכצלות כדי להגן מהשמש. הסיפון פתוח. אתה שם קשטות מצד לצד כן במרחקים שווים ופורס עלי מחצלות אז בוא תאמר לנו משהו בעניין הדין הזה שלח לי שלח לו חזרה ואמר אחי אמרסי כך הוא אמר הנקיפה בזמן שיש בהם טפח זאת אומרת שהקשטות האלה לא כל כך דקים אם הם דקים אין להם קיום אלא הם לכל הפחות טפחנמי אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלושה אז בעצם יש לבוד אז בשבת מותר לפרוס עליהם שמיכה כיסוי מחצלת להגן מהשמש או מהגשם ולמה כי זה כבר נחשב שזה היה מכוסה קודם למחר מביא מחצלת הוא פורס עליהן מה הייתהמה מוסיף על הרעיו הוא סך הכל עושה את זה אוי הוא עוד מעט יפתח הוא ירצה אוויר כשיתענן או כשיהיה לילה הוא יפתח חזרה אז כל המטרה שלו זה אוהל הרי ואוהל הרי מותר להוסיף עליו בשבת וכיוון שאותם קשטות מצד לצד כבר יש בהם רוחב טפח או לחילופין אין בהם רוחב טפח אבל הם מונחים במרחקים של פחות משלושה טפחים זה לזה ויש עליהם תורת לבוד כביכול למחוברים יהיה מותר לפרוס עליהם כי אתה סך הכל מוסיף על הרי בשבת ושב עיר דמי מספרת הגמרא דבר נוסף דין נוסף לגבי יואל הרי אנו דכרה איילים דאבלי לרב הונה לרב הונה היה עדר של היילים דבהמם באו טולה ביום השמש כפכה עליהם והם היו צריכים צל ובלילה באו אוירה בלילה הם רצו שיהיה פתוח להביא רצח אתה לקמ דרב שאל אותו מה הדין בשבת אמר לי ענה לו רב זיל כרוך בודיה לך קרוך מחצלת שם ושאר בטפח למחר פשת ומוסיף על הריו ושפיר דמי זאת אומרת תשתדל לך ותדאג לכך שמערב שבת זה כבר יהיה פרוס לכל הפחות טפח ואז יהיה מותר לך ביום השבת עצמו להוסיף את הפריסה המלאה להפוך את זה למוגן הרמטי מהשמש זאת אומרת ברגע שהתחלת כבר קודם זה הפך להיות אוהל הרי ומותר להוסיף על אוהל הרי בשבת בעצם תתחיל את התפח הראשון ולאחר מכן לך קדימה עכשיו מביאה הגמרא דין נוסף לגבי קהילת לגבי וילון וקהילת חתנ בעצם אנחנו הולכים לדבר עכשיו על למטות אוהל שהוא מחיצה ולא גג. אמר רב משום רבי חיא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת. רש"י אומר שזה לא אוהל כיוון שזה לא קביה אתם אלא כן דרכו להינתן ולהסתלק כדלת בעלמה. בעצם בוא נאמר רצו לעשות הפרד בין חדרים וכדומה. שמו וילון זה רק דרך הריי שמים את זה ולאחר מכן מורידים את זה. זה לא נשאר פה קבוע ולכן מותר. אמר הרב משום רבי חיא אז וילון רגע וילון ראינו אומרת הגמרא הקדושה קילת חתנים מותר לפורקה ולטותה בשבת קהילת חתנים יש לנו ציור מאוד מאוד בסיסי ברשי הרעיון הוא שסביב המיטה היו שמים נקליטין זאת אומרת היו שמים עץ משופאה ועליו פה עושים איזשהו יריעה זה היה הופך את המיטה כזאת למוגנת למקום כזה חשוך ושם וככה היו יושנים רואים במסכת סוכה שלפעמים היו יושנים ישנים שם כדי להגן מהיתושים וכדומה אבל זה ככה הייתה נראית המיטה. אומרת הגמרא, מותר לפורקה ולטותה בשבת. למה? כי המחיצות שלהם בעצם קירות ולא גג. עכשיו, לאחר שראינו את ההתר הגורף הזה, מביאה הגמרא מספר הגבלות שדיקרים מכל תוכן את ההיתר הנפלא הזה. אמרב ששת ברי דבידי לא אמרן אלא שאין בגגת טפח. זאת אומרת שזה נגמר בשפיץ ממש דוקר. אבל אם יש בגגת טפח אסור. ועוד הגבלה וכי אין בגגת טפח לא המרן אלא שאין בפחות משלושה סמוך לגג טפח. אבל יש בפחות משלושה סמוך לג טפח אסור זאת אומרת דין לבוד תקף גם כאן אם זה נהיה משופע הולך ומשתפע ובתוך שלושה סמוך לגג יש כבר רוחב טפח שוב אז כביכול יש כאן גג ברוחב טפח והפכת את זה מכותל לגג ואסור לנטות גג בשבת אז זאת אומרת כך לא רק שבגג עצמו אסור שיהיה טפח גם בכל השלושה טפחים הסמוכים לגג אסור שיהיה טפח אלא צריך שזה יגמר בשפיץ כזה כמו שצריח של טירה נגמר שפיץ של אנטנה רק בכזאת צורה יהיה מותר אחרת אני אחשיב את זה כגג טפח ויהיה אסור והגבלה נוספת וכי אין בפחות משלושה סמוך לגג טפח נמי לא אמרן אלא שאין בשיפועת טפח שימו לב זה כבר הגבלה שדי מרוקנת מתוכן את ההיתר אבל יש בשיפוע טפח שיפועי אוהלים כוועהלים דמו זאת אומרת אסור שמנקודת ההתחלה שבוא נאמר השפיץ העליון זה נקודת ההתחלה איפה שנגמר למטה זה נקודת הסיום זה בשיפוע נפלא אבל אסור שהמרחק ביניהם יעלה על טפח חוירי. זאת אומרת, לא אכפת לי כמה זה בשיפוע, כמה אתה יורד, לך כמה מטרים שאתה רוצה. אבל נקודת ההתחלה ונקודת הסיום, תחשב שטח אווירי, תעלה רחפן, תבדוק איפה נקודת התחלה, נקודת סיום והשטח ביניהם חייב להיות פחות מטפח. ובעצם בכזה צורה יהיה מותר לפרוס. אבל ברגע שזה יותר מטפח, הוא אומר, אני כבר מדמיין את זה כביכול זה לא כמו דופן אלא כמו גג וזה אסור לנטות בשבת. רש"י כמובן שואל וקשי עלי איזו מיטה בעצם לפי זה אמור להיות מות אמצעי כן דמיינו את המיטה ממש בראשה באמצע יש מקל בראשה השני באמצע יש מקל נוסף ביניהם מקל ועל זה פה עושים את הנקליטין הללו אבל אם אתה אומר לי שמנקודת האמצע עד נקודת הסיומת בעצם מההתחלה לסיומת אמור להיות פחות מטפח אם כך נוצר מצב שכל המיטה היא במקסימום שני תפחים שואל רש"י איזו מיטה כזאת יש על מה אתה מדבר אז רש"י במסכת אחרת. נראה לי מסכת שבת אומרת שמדובר במיטה לנוי ובאמת לא ישנים שם. רש"י כאן אומר שכן יכול להיות. הוא מביא ציור שבעצם עשו כמה מותות במיטה וכל מוות יש לו שיפוע ונקודת ההתחלה והסיום שלו היא פחות מטפח. אז בעצם בכזה צורה שבוא נסכם בעצם בואו נסכם את זה כבר בסיכום המרכזי בסיכום הכללי על כל העמוד. דבר ראשון התחלנו אתמול עם נגר שיש בראשו גלוסטרה אמרנו שכל מה שעשו כל מה שהם חולקים זה דווקא כזה נגר שאינו ניטל באיגודו אם הוא ניטל בעוגדו זאת אומרת החבל מספיק חזק והוא ניטל ברור שמותר כי זה לא מך זה כבונה אם זה לא ניטל הם כבר נכנסים האם זה שיש גלוסטרה תורת כלי עליו או לא ראינו במשנה שנגר הנגרה נועה בו במקדש ולא במדינה בעצם במקדש תראו איסור דרבנן מונח תמיד אסור רבי יהודה אומר מונח מותר במקדש ובעצם ראינו שאין הלכה כמותו ונגרע במדינה מותר והלכה כמותו ראינו ודווקא שהוא קשור בדלת ומה שראינו שם באיבר דדש אז זה היה כיוון שהוא ניטל בעוגדו וראינו גם סיפור שרב אביה ראה שזה קשור בגמי ואמר שבאמת אסור נקמז זאת אומרת שזה נכנס לקרקע עצמה ראינו שהלכה שאסור כי זה מחבונה שיש בתיד זה הופך להיות בוכנה ומותר ראינו כלים קורה כן בוכנה זה גם עניין של כלי קורה משקולת מסעס שרה בני אדם מותר כי תורת כלי עליה אה לגבי קיפד דרבע אז ראינו שלהוסיף לו אל מותר ולכן אם יש בהם טפח או שהמרחקים ביניהם פחות משלושה טפחים ואותו דבר לגבי האיילים ראינו שברגע שיש טפח מותר להמשיך הלאה כי מוסיפין הלא אל הרי בשבת דין נוסף לגבי וילון שמותר למטותו ולפורקו בשבת כי הוא לא קבוע ולגבי קהילת חתנים מותר אבל בהגבלות הבאות א' אין בגגת טפח אין סמוך לגג בשלושה טפחים הקרובים לגג אין רוחב טפח ואין בשיפוע טפח וזה כבר ראינו שזה כמעט לא מציאותי אלא או במיטה שעשויה לנוי או כמו שרשי אומר במיטה כזו שעשויה מהרבה הרבה א מקלות וכל אחד יש להם שיפוע בנפרד. בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. [מוזיקה] เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: