העמוד היומי מסכת שבת דף צט עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף צט עמוד ב

דף צ"ט עמוד ב יתכן שאת המסר הבא כבר ראינו, כבר דיברנו עליו, אבל אנחנו יודעים שמסר שדיברנו עליו לא הפך להיות מסר שנטמע בנו. זה לא אומר שאנחנו באמת מקיימים אותו וחיים על פיו. ככה אני בכל אופן. ולכן אני רוצה לחזור עליו שוב. אולי כשנדבר עליו כמו שידוע האמנתי כי אדבר כמה שתדבר יותר על אמונה תגיע באמת לידי כך כל מסר שאתה חוזר עליו מחדד אותו לומד עליו וכדומה אולי יום אחד הוא יכנס לך בלב היום אנחנו נראה שיש הבדל בין מקום של יחיד למקום של רבים מקום של רבים אין עליו אחריות אין אף אחד שלוקח אחריות אישית ולכן הוא יכול להמשיך ולהתגלגל כמו שהיה מה שהיה הוא שיהיה מדובר לדוגמה על מקום שרבים משליחים שם את זבליהם אין חשש שזה ישתנה אין חשש שזה יהפוך יום אחד לגן פורח. אם זה נקרא רשות היחיד כי שם משליחים את זבליהם זה ימשיך להיות כך. אבל ביחיד עליו שהוא שם שם את זבלו וכרגע זה רשות היחיד אני חושב שבכל פעם הוא יכול להתעורר ופתאום לומר רגע לקחת אחריות על מעשיו לפנות את ההשפעה וזה כבר לא יהיה רשות היחיד ולכן יש לזה השלכה הלכתית והדבר הזה מלמד אותי מוסכל עצום על ההשפעה הפנימית שיש לכל אחד על הזבלים שבן אדם מפנה ליחיד זאת אומרת לבן אדם שלוקח אחריות כל אחד יכול להיות אצלו בחינת יחיד ובחינת רבים בחינת רבים זה אם אתה תשכח ותפיל אחריות על כל העולם על כל הסביבה דבר לא שתנה. אבל אם יום אחד תתעורר עם החלטה ברורה, בהירה, אמה, אני לוקח אחריות על עצמי, אני בודק איפה הזבלים שלי ולאן אני מפנה אותם ואיך אני מנקז אותם מעצמי ואיך אני מוציא אותם, אז יש לך סיכוי טוב מאוד להשתנות. אז יש לך אפשרות לקחת את כל המקומות בנפש שלך שכיום הם על תקן פינוי ולהפוך אותם לגן פורח, למקום מסגסג. זה החילוק. האם אתה משליך את האחריות על כולם, על הקהל, על הקהילה, על כל מי שמסביבך ושהוביל אותך למצב הזה? או שאתה עצמך לוקח אחריות, מתייצב ואומר, "לא, אני היחיד פה, אין עוד אין עוד אדם חוץ ממני שהתעסק בזה ואני, אם לא אני, אף אחד לא, לוקח אחריות ועושה את מה שצריך, יהי רצון שנזכה." אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו אוזים בדף צט עמוד ב ומתחילים בדף צט עמוד א' בשורה האחרונה. אמר הב אמר הבמינה אמינה לה ובשביל להבין את זה אנחנו חייבים לחזור טיפ טיפה על מה שראינו אתמול ראינו אתמול במשנה דין שאדם לא יעמוד ברשות אחת וישתה ברשות אחרת למה כי אני חושב שהוא יכניס את לאותו לאותה רשות בה הוא עומד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו לרשות השנייה זאת אומרת אני נמצא ברשות היחיד אני יכול להתכופף ראשי ורובי לרשות הרבים ולשתות שם זה בסדר וכן להפך אבל אם לא הכנסתי ראשי ורובי אז לא מה הדין לכרמלית אמרנו בעצם במשנה דיברנו בין רשות היחיד לרשות הרבים מה קורה עם כרמלית היה לנו מחלוקת המוראים המחלוקת של הזוג המפורסם הבאי ורבא הבאי אמר גם בכרמלית אני גוזר ואסור אלא אם כן הכנסת ראשך ורובך ואילו רב אומר מה פתאום כרמלית לרשות אחרת לרשות היחיד או רשות הרבים זה איסור הרבה פחות חמור כי גם אם באמת הוא ילך ויביר את הוא יבוא רק על איסור דרבנן ולכן אני לא גוזר אומר הבאי בוא והוכיח לך מהמשנה שלנו משני המילים האחרונות של המשנה משנה ששם כתוב לא רק ברשות היחיד ורשות הרבים אלא וכן בגת גת זה מקום שבו דורכים את הענבים כדי לעשות יין אומר הביאי משם מוכיח לך שגם בכרמלית גזרו את הגזירה ואסור אמר הביה מינה מינלה מנן אני יודע את הדין שאמרתי שגם בכרמלת גוזרים אומר פשוט מדקטני מכך שכתוב במשנה וכן בגת וכן בגת פירושו במקום שאתה דורך את הענבים רשי אומר הגת הזו במה מדובר אם היא רשות היחיד ובחוץ לרשות הרבים ואתה אומר ליד לך אותו דין בגת מה פשוט אמרת את זה בראש המשנה רשות היחיד ורשות הרבים אם אתה רוצה לשתות ברשות אחרת אתה צריך להכניס ראשך ורובך אלא אומר הבי חייב להיות שהמילים וכן בגעת אומרות לנו שמדובר שהגת הזה הוא כרמלית וכדי ואם אתה עומד ברשות הרבים ורוצה לשתות בגת או להפך עדיין אתה חייב להכניס ראשך ורובך וזה אם כן הוכחה למה שאמרתי כך אומר הביה שגם בכרמלית עדיין הגזירה קיימת יפה מאוד אבל רבא אומר מה פתאום ורבא אמר לעניין מעשר המילים וכן בגת זה הולך לתת לנו דוגמה כמו שאמרנו לעניין שבת שאם אתה שותה ראשך ורובך במקום ברשות אחרת זה נחשב כאילו אתה ברשות הזו אותו דבר בגת לגבי מעשר לגבי דבר אחר לחלוטין וכן אמר רב ששת וכן בגט לעניין מעשר זה בכלל לא הולך על שבת ואתה בי אל תוכיח מכך כלום למה זה הולך לגבי מעשר פשוט מאוד מעשר אנחנו יודעים מה זה בעצם צדקה שנועדה להחזיק את הכהנים, את הלביאים. אנחנו הכהנים הם הרי השליחים שלנו לשרט את הקדוש ברוך הוא ואנחנו נותנים להם מהאיבול שלנו. מעשר זה בעצם מעשר אחד מע כל בן אדם, כל מה שגודל לו בשדה, הוא נותן תרומה לכהן, נותן מעשר ללוי, נותן גם מעשר אני, מעשר שני, כל שנה עם הסיפור שלה. יפה מאוד אבל נותנים מעשר רק מפרי שנגמרה מלאכתו. אם הפרי עדיין מחובר לעץ ועדיין לא כוטפים אותו, אתה יכול להוריד ולאכול בלי לאסר. רק שנגמרה מלאכתו שאוספים אותו וממרכים אותו בגורן זאת אומרת עושים מנוי ממש זהו זה הסיומת שלו אין לו עוד מה לעשות בשדה אז הוא מתחייב במעשר ברגע שאני לוקח ענבים ודורך אותם ליין גם אם הם ענבים אכילים וראוים ונפלאים ענווה איטלי כל עיניו זהב עדיין הם לא מחוייבים במעשר למה כי לא נגמרה מלאכתם מה הייעוד שלהם להיות יין רק שהם יהיו יין אז הם יהיו נחשבים כגמר מלאכה ויהיו חייבים במעשרות יותר מכך גם כש שהם כבר יין, אבל הם עדיין לא יורדים לבור הפנימי. בגת יש שני בורות. הבור שבו עומדים יחפים ודורכים את הענבים. משמה זה מתנק לבור תחתון, לבור פנימי יותר ששמה מפרידים אותו כבר מהפסולת ושמה הוא הופך להיות יין שנגמרה מלאכתו. אז אם הוא נמצא שם בבור למעלה הוא עדיין לא נחשב כנגמרה מלאכתו. ואדם שישתה בטח אם הוא ישתה הרי הוא לא חייב במעשר. הבעיה מה קורה אם הוא שותה כבר. מה זה נקרא שותה כבר? בוא נראה עכשיו וכבר נסביר. זה הפירוש בגט לעניין מעשר. מה קשור? מה איפה אתה עומד? רשות הרבים בגת מה זה קשור מה שאמרנו במשנה רגע סבלנות כבר נסביר. דתנען שותים על הגעת בין בחמין ובין בצונן ופטור דברי רבי מאיר רבי מאיר אומר תקשיב לשתות בגת זה נקרא שתיית הרי. כן, אתה תואם ככה, כמו שתוך כדי הכנות לשבת אתה טועם, אתה אוכל, מה פתאום זה משמין מעלה קלוריות? מה פתאום אני רק טועם? זה על הדרך. אותו דבר בגד, כשאתה תוך כדי הכנת היין זה על הדרך, זה לא נחשב כבע. אומר רבי מאיר, גם אם כדרכם פעם היו מוזגים את היין במים חמים או במים צוננים, לא משנה, זה לא הופך לדבר חשוב ואתה לא חייב במעשר. כך סובר רבי מאיר. רבי אליעזר ורבי, זה דברי רבי מאיר. רבי אליעזר ורבי צדוק מחייב. הוא אומר לו, ברגע שמזגת עצם המזיגה הפכה את זה לדבר חשוב ולכן אתה חייב במעשר. זה רבי אליעזר בר צדוק. וחכמים אומרים הם מחלקים. על החמין חייב ועל הצונן פטור. למה? מפני שמחזיר את המותר. חכמים אומרים פשוט. אם אתה מזגת את זה במים חמים זה אומר שזה מספיק חשוב ואתה הולך לגמור את כל שמזגת. אי אפשר להחזיר את זה חזרה לבור של הגעת כי זה פשוט המים חמים הורסים את האפיצות ואת הארומטיות של היין. ולכן בטוח אתה תגמור את זה. זה דבר חשוב ותיאסר אבל אם הזגת בצונן שאתה יכול לטאום ולהחזיר זה לא פוגם באיכות ובטעם של היין זה לא נחשב כקבה ואל תאסר יפה את הדינים אנחנו יודעים זאת אומרת האם מאסרים מה ששותים על הגת לפי רבי מאיר לא לפי רבי אלעזר ורב צדוק ברגע שמזגת כן ולפי חכמים תלוי אם הזגת בחמין או בצולן תלוי אם אתה הולך להחזיר את המותר או לא יפה מאוד מסביר רש"י המשנה שלנו זה רבי מאיר וכן בגת זאת אומרת רבי מאיר שאומר שת שתמיד פטורים בגת גם אם הזגת מגיעה משנה ואומרת אם אתה עומד בגת ושותה בחוץ הופ זה כבר נקרא קביעות אם אתה עומד בחוץ ושותה בגת ורושך ורובך בגת זה נחשב שאתה שותה על הגת וגם אם הזהגת אתה לא צריך לעסר כך סובר רבי מאיר אז מסביר רבא בעצם רבא מביא את כל זה ואומר מה שכתוב במשנה וכן בגת בכלל לא מגיע לעניין שבת לא מעניין אותי הוא לא מדבר לא על כרמנית ולא ולא על רשות היחיד לא אכפת לי מה נחשב הגט הזה פשוט מאוד זה מגיע לומר כשאתה נמצא בגת ושותה ברשות החטא או ברשות אחט ושותה בגת האם אתה חייב במעשר או לא וזה הולך כי רבי מאיר שבגת לא חייבים וברשות אחרת מחוץ לגת כן חייבים והשאלה אם אתה עומד בגת ושותה ראשך ורובך בחוץ אתה חייב ואם אתה עומד בחוץ ושותה ראשך ורובך בגת אתה פטור נפלא ביותר מתוק מדבש אומרת המשנה הקדושה דין נוסף קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים ומן הצינור מכל מקום שוטה בואו נסביר מה מדובר. רש"י, דבר ראשון כל כך הרבה פעמים אמר את זה במהלך המסכת, הגגות שלהם לא היוגים גגות כפריים של רעפים אדומים נפלאים, לא. הם היו גגות חלקים כמו מרבית הבניינים של היום. וכשיורד גשם מה קורה? הגג מתמלא מים. היו עושים את זה קצת בשיפוע. הרבה בעצם משפחים קטנים כאלה, מרזבים שהובילו למרזב אחד שעבר לכל אורך הכותל. זה בעצם המזחילה. זה היה ככה בצורת שפיץ כזה. כן, פשוט בצורת איזשהו מרזה ואיזו תעלה שהלכה לאורך כל הקיר ושמה זה נוכז במקום אחד ללמטה. בעצם דומה מאוד למה שעושים היום בכל מיני קרבנים או גגות קלים וכדומה. מרזב אחד לאורך כל הגג, תעלה אחת לאורך כל הגג שמנקזת למקום אחד. אומרת המשנה, מותר לאדם לקלוט. אני מדגיש, קולט פירושו מן האוויר. לקלוט פירושו לא להצמיד יד למזחילה, לא להצמיד יד לקיר לשום דבר. פירושו מהאוויר. מצרף שעוד רגע נראה מצרף פירושו מצמיד את ידו אומרת המשנה קולט אדם מן המזחילה דווקא למטה מעשרה טפחים אז רש"י מסביר דווקא קולט ולא יצרף למה עליו שזה למטה מעשרה תפחים זה כבר בתוך רשות הרבים אומר רש"י אף על פי שהוא למטה מעשרה תפחים כיוון שהיא מוטלת לאורך הכותל היא כביכול צמודה לג מחשיב אותה כחלק מהגג ולכן אם אתה תקלוט ישר אם אתה תצרף תיקח ישר זאת אומרת זאת אומרת לא רק תצרף אם אתה תקלוט וזה למעלה מעשרה תפחים זה יחשב כאילו שימו לב כאילו אתה לוקח מהגג שהוא רשות היחיד לרשות הרבים וזה אסור לכן הוא אומר לך קולט אדם מן המזחילה אבל דווקא למטה מיו תפחים ומותר לך לעשות את זה אפילו פחות מעשרה תפחים כיוון שאתה רק קולט בכלי אתה קולט בכלי אמנם זה מגיע מהגג שהוא רשות היחיד אבל אתה עומד ברשות הרבים וקולט בכלי מהאוויר מותר אבל מדגיש רש"י לצרף פירושו להצמיד יד למזחילה אפילו אם היא פחות מ10ה טפחים בתוך רשות הרבים אסור ולמה אומר רש"י כיוון שהמזחילה צמודה לגג אני מחשיב אותה כגג אפילו שהיא פחות מעשרה טפחים ולכן זה נחשב כאילו אני לוקח מהגג שהוא רשות היחיד לתוך רשות הרבים ואת זה אסור אבל כל זה במזחילה בצינור משהו אחר מהצינור מכל מקום שותה צינור הוא לא צמוד לגג צינור הוא בעצם איזשהו מרזב כמו שהיום רואים לפעמים בגגות שהוא פשוט מרזב יחידני מכל הגג מגיע לשם שמה ומשמה יורד ישיר דוך לרשות הרבים. זה לא תעלה שעוברת לאורך כל הכותל, לאורך כל הגג. זה פשוט מרזב אחד. זאת אומרת, כל הגג מתנק למקום אחד ומשם יורד צינור. ולכן ברגע שיש לי כזה צינור, בין קולט בין מצרף. רש"י אומר, אני לא מחשיב אותו כחלק מהגג. ולכן ברגע שהוא למטה מעשרה, אין בו שום בעיה. אנחנו כן נראה איזשהו בעיה אחת בגמרא איתו. מה קורה עם פיו? הוא למעלה, הוא יותר מארבעה. ואז בעצם יש שם מקום חשוב. אבל הרעיון פה במשנה וזה מה שחשוב לומר ההבדל הבולט בין מזחילה לצינור שמזחילה אני מחשב כגג ולכן אסור לצרף אסור להצמיד את היד רק לקלוט מהאוויר ואילו צינור אין בעיה כי צינור הוא לא חלק מהגג מדייקת הגמרא ואומרת קולט אין אבל מצרף לא במזחילה אתה לא מרשה לי אתה לא מתיר לי לצרף מה היעמה אמר אב נחמן פשוט מאוד אחה במזחילה פחות מג סמוך לגג הסקינן המזחילה הזו צמודה לג ולכן אסור לי להצמיד את היד למזחילה שהיא צמודה לגג פחות מג' סמוך לג כגג דמי ולכן באמת אסור אסור לצרף אלא רק לקלוט מביאה הגמרא ברייתא תנינה נמחי עומד אדם ברשות היחיד ומגביע ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות משלושה סמוך לגג לגג של חברו וקולט ומותר לו לקלוט משמיים אבל הוא בלבד שלא יצרף כי אם הוא יצרף בעצם אנחנו רואים הוא מצמיד את ידו זה נחשב כבר שהוא לוקח ישיר מהגב אליו והוא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד בלי עירוב בעצם או בלי כל דבר אחר ואת זה חכמים אסרו יעבור על תקנת חכמים תניה אידח מביאה הגמרא בריתה נוספת לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויגביע ידו למעלה מעשרה תפחים לפחות מג סמוך לגג ויצרף כן לגובה פחות מגפחים סמוך לגג אבל קולט ובו ושותה ואם כן אנחנו רואים שבאמת קליטה מותרת צירוף אסור וכפי שצירוף אסור לגג כך הוא אסור למזחילה שהיא עצמה צמודה לגג כי זה נחשב כאילו לוקח מהגג ישיר אליו לרשות הרבים או לרשות היחיד וזה אסור מצטטת הגמרא את המשנה ראינו מן הצינור מכל מקום שותה וכבר במשנה אמרנו שיהיה הגבלה על כך תנא אם יש בצינור ד' על ד אסור אם בצינור עצמו יש רוחב ד על ד' באותו רגע הוא הופך להיות רשות נפרדת אמנם היא כרמלית גם אם היא למטה מעשרה והכל בסדר אבל זה נחשב ככרמלית ולכן אסור מפני שהוא כמוצא מרשות לרשות ומה שכתוב במשנה שלנו שמנצ צינור תמיד מותר. קליטת צירוף מדובר דווקא על צינור שאין בו ד על ד'. ברגע שיש בו ד על ד' יהיה אסור לקלוט, יהיה אסור לצרף אלא רק לקלוט. אומרת המשנה הקדושה, בור ברשות הרבים וחוליתו גבוה עשרה טפחים. כרגע מבינה המשנה שיש בור ויש חוליה. זאת אומרת העפר שסביב הבור הוא בגובה 10ה טפחים. בעצם רשות היחיד חלון שעל גביו ממלין אמנו בשבת. כי בעצם אתה מוציא מרשות היחיד ישיר לרשות היחיד. אתה גם מגביע את זה. 10ה טפחים ובאותו רגע אין לך בעיה להעביר את זה ברשות הרבים כי רשות הרבים מעל גובה 10ה תפחים זה מקום פטור אז מותר למלות ממנו בשבת ואותו דבר השפעה ברשות הרבים גבוה שרה טפחים חלון שעל גביו שופכין לתוכה מים בשבת או מפנים כלים או כל דבר אחר כי שוב זה מרשות היחיד לרשות היחיד אין שום בעיה מבררת הגמרא במיסקינן מה מדובר איפה עומד הבור הזה ואיפה הבית שלי אילמה בסמוכה זה ממש צמוד למה לי חוליה עשרה עצם זה שזה יוצא ישיר מרשות היחיד לבית שלי ולא עובר כלל דרך רשות הרבים זה כבר נפלא למה צריך להגיע לחולייתו השרה שזה יהיה מקום פטור אומרת הגמרא מהבונא אחה במיסקינן במופלגת מן הכותל ארבעה זה מרוחק למעלה מארבעה טפחים מהכותל ותמה דהיקח חוליה עשרה א' כחוליה עשרה כמטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פשוט מאוד ברגע שזה מרוחק יותר אז הוא מטלטל דרך רשות הרבים רק פה פשוט כיוון שיש חוליה עשרה הוא מרים את זה למעלה מעשרה שזה מקום פטור ולכן מותר ורבי יוחנן מאפילו תמה בסמוכה ואם כך מה החידוש למה אתה אומר לי בור וחוליתו השרה עצם זה שזה רשות היחיד וזה כלל עובר ברשות הרבים כבר מותר אפילו תאמה בסמוכה כ המשמלן דבו חוליתו מצטרפין לעשרה כמו שראינו כבר במסכת עירובין גם אם חלק זה בעצם חפירה וחלק זה תעלה זה יותר זה הדפנות מסביב גם כן זה נחשב לעשרה יחד ולכן לכן זה החידוש פה נכון מדובר בסמוכה ואין כל חידוש בכך שמותר לך להכניס החידוש הוא שהבור וחולייתו הזה הוא נחשב רשות היחיד ומשם מותר לך להכניס לביתך ראינו באמת בספר של המשנה שהשפה ברשות הרבים גם כן מותר לפנות אליה בשבת שואלת הגמרא ולא חיישינן שמה תינטל השפעה והרי ואמר רבין ברב אדם רבי ויצחק מעשה במבוי אחד שמה היו הדפנות שלו שצידו אחד קלל לים וצידו אחד קלל לאשפעה ים בצורה כזו שבאמת היה שם מחיצה זה היה ככה תלול משופע וצידו אחד קלל להשפעה שגם זה נחשב רשות היחיד כמו שראינו במשנה אבל הוא בא מעשה לפני רבי ולא אמר בו לא איסור ולא התר לא רצה להורות בו הלכה ולמה היתר לא אמר בו דרך הישינן שמה תינטל השפעה יום אחד יחטפו ברן יפנו את ההשפעה ויעלה הים סרטון וגם ייתכן שהצד של הים הוא יחדול מלהיות כזה תלול יש שם תתית וזה קורה כדר איך שקורה בים לפעמים שהמקום הקרקע, טו הקרקע משתנה ולכן הוא אמר, אני לא יודע מה יקרה פה. כרגע זה רשות היחיד, יום אחד זה לא יהיה רשות היחיד ולכן הוא בעצם לא דיבר. איסור לא אמר בוודע קיימן מחיצות. אז בעצם הוא לא רצה להתיר שמה ינטל השפה ויעלה הים סרטון. איסור לא אמר בו כי כרגע קיימן מחיצות. אז איך פה אתה סומך על ההשפעה הזאת ואומר תשמע מותר לזרוק אליה בשבת אולי יום אחד תתפנה ההשפה משם? אונה הגמרא פשוט מאוד לא קשיה עד היחיד עד הרבים. מסביר רש"י, המשנה שלנו מדברת בהשפה של רבים והשפה של רבים עשר דאגה מליבך זה ישאר שמה לאורך ימים ושנים בימים של הנינים שלך עוד יהיה שם השפה אף אחד לא יתעורר לפנות אותה רבי דיבר על השפה של יחיד שבכל רגע נתון אדם יכול לקחת אחריות על עצמו ולהחליט סיימתי עם האירוע ולפנות משם את ההשפה ולכן הוא לא רצה לומר יתר כי שמה אותם מחיצות באמת יעלמו משם במשך הימים הוא לא רצה להתיר אומרת המשנה הקדושה אילן שהיה מסך על הארץ אילן שבעצם רב פארות צומח ללמעלה ומתפשט כלפי מטה אז תכלס נוצר חלל מתחתיו חלל מסוכך ונעים אומרת המשנה אם אין אפו גבוה מן הארץ שלושה טפחים זאת אומרת הוא כל כך יורד כלפי מטה עד שהוא צמוד ממש לקרקע או לכל הפחות בשלושה טפחים סמוך לקרקע מטלטלים תחתיו ונראה בדיוק בגמרא את פרטי הדינים שורשיו גבוהים מן הארץ ג תפחים אם יש לו שורשים אבל הם לא צמודים לקרקע דרך חילנות זקנים מבוגרים שהשורשים שלהם כבר בולטים למעלה מג' תפחים מן הארץ לא ישב עליהם אומר רש"י פשוט מאוד הם גבוהים שלושה אז אני מחשיב אותם כאילן ויש גזרה לא להשתמש באילן בשבת בואו נסכם מה ראינו בדף הנפלא הזה התחלנו עם הביה שאומר שגם בכאומלית אסור לעמוד בישות זו ולשתות אלא אם כן מכניס ראשו ורובו הוא הוכיח את זה מכך שכתוב במשנה וכן בגת והוא אומר למה זה כתוב כנראה שהגת הזו היא קרמלית הביהי אומר לו מה פתאום ככה אומר הביה רב אומר מה פתאום הגעת זה מדובר לעניין מעשה ר מה קורה אם התחייב למעשר או לא שלפי רבי מאיר בגת תמיד פטורים לפי רבי אליעזר רבי אליעזר ברב צדוק ברגע שמזגת תמיד חייבים וחכמים מחלקים מחמין לצונן ופה זה כמו רבי מאיר והשאלה באיזו רשות אתה עומד ראינו שמזחילה אפילו למטה מעשרה תפחים מותר לקלוט בעצם הקליטה מה שיצא לנו למסקנה מותרת תמיד בכל מקום שאתה נמצא מותר לקלוט הצירוף מותר רק בצינור שאין בו ד על ד' רק בצינור יהיה מותר וגם למעלה מעשרה גם פחות מעשרה החילוק הוא שמזחילה היא צמודה לגג ואני מחשיב אותה כגג. צינור הוא לא צמוד לגג ואני לא מחשיב אותו כגג. יפה מאוד. זה הבעיה. נראה לי סיכמנו את הכל בגדול. יפה מאוד. בוא ברשות הרבים וחולייתו חלון שעל גבה ממלן ממנו. מה החידוש? או שמדובר שהוא מרוחק למעלה מארבעה תפחים מרשות היחיד וכל הרעיון שאני מוציא את זה דרך מקום פטור או שזה סמוך והחידוש שבור וחוליתו מצטרף לעשרה. אותו דבר ראינו לגבי השפה. ונכון שראינו לגבי השפעה דבר אחר לחלוטין שרבי היה מבוא אחד שצידו אחד קלל הים אחד להשפעה והוא לא רצה לא להתיר ולא לאסור כי הוא חשש על המחיצות האלה אבל שם היה מדובר של יחיד ובמשנה מדובר במקום של רבים עוד דין אחרון ראינו משנה עם שני דינים אילן מסך על הארץ ובעצם נוטה עד פחות משלושה טפחים מטלטלים דחתיו ושורשים גבוהים אס ג תפחים לא ישב עליהם כי אני מחשיב אותם כאילן ואסור להשתמש באילן בשבת בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: