העמוד היומי מסכת שבת דף י עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף י עמוד ב

[מוזיקה] ארון דף י עמוד ביס נתחיל בי עמוד א' שורה רביעית מלמטה תני לוי לוי הי בריסה מבוי שהוא רחב 20 אמה נועץ קנה באמצעיתו ודיו מה הדין במבוי שהפתח שלו רחב יותר מ1 אמות הוא מגיע לרוחב של 20 אמה איך אפשר לתקן אותה אומ אומר בריסה ינעץ קנה באמצע הפתח ואז ממילא יש לו שני פתחים ברוחב של פחות מ1 אמות וממילא המבוא יהיה כשר וכפי שראינו במשנה שרחב מע ימ העת הנה הוא מיט הוא עשה פה שטחים הוא תעני לו והוא אמר לו לוי בעצמו שהביא את ה ברייסה הוא גם משיג עליה דין הלוכ כאותה משנה אין הלכה כאותה ברייסה ולמה אומר רשי כיוון שוסי אביר ד גיסה וויר גיסה ומבטל זאת אומרת אתה רוצה עכשיו עם הקנה הזה לבטל את השם של הפתח הרחב וליצור פה שני פתחים זה לא עובד ככה האוויר הרחב שיש בצד הזה של הקנה ובצד הזה מבטל את המחיצה של הקנה וממילא כאילו דנים אותה כאילו היא לא נמצאת ואם כן המבוי לא הותר בטלטול איכ דמר יש אומרים בנוסחה אחרת אומר שמואל משמי דלוי אין הלח קותה משנה דהיינו ששמואל אמר בשם לוי שכך הוא אמר שאין הלכה כאותה הברייה אלא החיובית אז מה כן תקנה למבוי שרחב 20 אמה אומר שמואל משמי דלוי יש תקנה אחרת שזה כן יועיל אוסה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לאורכו של מבואי דהיינו אנחנו ראינו שמיני מום אורך של מבואי הוא ארבע אמות ממילא שיקח פס כביכול מחיצה בגובה עשרה טפחים שזה גובה של מחיצה באורך של ארבע אמות ויעמיד אותה באמצע הפתח לאורך המבוי ואז אם כן יוצא שבאמת יש פה שני מסדרונות שני בבואות שונים יש את המבוי הימני והשמאלי היא מחיצה באמצע באורך של ארבע עמות ממילא זה כבר קיבל שם של שני פתחים עם שתי מבואות ולכן זה יהיה מותר בטלטול ומעמידו לאורכו של מובו אנמי דרך נוספת לתקן את המבוי כדי רב יהודה דומר רב יהודה רב יהודה אומר לגבי מבוי שהוא רחב 15 עמה אז יש פה חמש עמות יותר מהמותר מרחיק שתי עמות ועושה פס שלוש עמות דהיינו מרחיק מאחד מהכלים שתי עמות משאיר אותו פתח פתוח ועושה פס מחיצה ברוחב של שלוש עמות שזה חוסם את הפתח של המבוי וממילא כעת האוויר הזה של השתי אמות שבין הכותל לפס שעומד לרוחב הפתח הוא מתבטל ה דנים אותו כאילו הוא סתום ולמה כי יש דין שברגע שהעומד מרובה על הפורץ הוא מבטל את הסתום שלידו כאילו את ה החלק הפתוח שלידו כאילו הוא סתום וממילא יש פה כאילו חמש עמות סתומות ואז אם כן יש לנו פתח של 10 אמות ולא יותר ממילא אצלנו גם כן אנחנו מדברים על מבוי שהוא רכב 20 מה אומר רשי יעשה את אותו פתרון בשני הצדדים ואז ממילא הוריד חמש מפה חמש מפה נשאר לו פתח של 10 אמות ולכן יהיה מותר לטלטל עוד אפשרות אומר רשי שיקח פס פי שים בגודל דהיינו פס של שש עמות יעמיד ו יחסום עם זה את הפתח במרחק של ארבע עמות מהכותל ואז ממילא יש לו ארבע שדנים אותו סתום כיוון שהעומד של השש עמות של המחיצה הם רב יותר מאשר הארבע שנשאר פתוח הם כאילו סותמות את הארבע דנים את הארבע האלה כאילו הם סתומות ואז ממילא יש פה 10 יחד שהם סתומות ונשאר במבוי 10 רמות ולא יותר שואלת גמור כעת שלוש אפשרויות נוספות למה לא למה רב יודה לא נתן את האפשרות הזאת והמי יעשה פס עמה ו מחצו וירחיק שתי עמות ויעשה פס עמה ו מחצו אז הרשים כם מביאים מה כל כך טוב בצורה הזאת כיוון שכשאתה מדבר איתו על לקחת מחיצה של שלוש אמות א' זה יותר כבד ב זה אתה משאיר פתח אחד של שתי עמות יש לנו פתרון נוסף שרביד יכל להביא יקח פס של עמה וחצי ישים אותו צמוד לכותל ירחיק שתי עמות ממנו ויעשה עוד פס של עמ וחצי ממילא במצטבר יש לנו כאן ש שני פסים של עמ וחצי זה שלוש עמות סתומות עוד באמצע מרווח של שתי עמות סך הכל יש פה חמש עמות סתומות כיוון שהעומד של העמה וחצי מפה ועמה וחצי מפה יחד דנים אותו כשלוש אמות וממילא הוא רווה יותר מהשתיים שבאמצע ברגע שזה אומד שמרובע על הפרוץ אז השתי עמות יהיו סתומות מזה שרב יודה לא אמר את אפשרות הזאת לכאורה נוכיח שמה מינו אומד מרובה על הפורס מ שתי רוחות לא היה וימד ברגע שאני צריך את ה להגיע כדי ליצור שהעומד יהיה יותר פורוס רק על ידי שתי רוחות עומד מרובע על הפורץ על ידי שתי רוחות דנו כמו כאן שאנחנו צריכים גם את הפס של המו וחצי מצד אחד וגם את הפס השני של המ וחצי ורק אז בצרוף שניהם יש פה עומד מרובה על הפרוץ שבאמצע לא ה עומד זה לא מצטרף יחד כדי להחשיב את הפרוץ שבאמצע לסתום אומרת הגמורה אין מכאן רעיה למה ייתכן שהסיבה שרביד לא הביא את זה מסיבה אחרת לא לומ מלוח ואומד יתכן שזה כן נחשב לאומד ואפשר לצרף שני סתימות משני צדדים יחד לצרף אותם בשיעור כדי להחשיב את הפריצה שבאמצע ל הפריצה שבאמצע לסתום ושני וח דוס אויר ד הגיס ואויר ד הגיס ו מבטלי דהיינו כאן יש בעיה נוספת כיוון שאיין לך רק את הפרצה שבין העמ וחצי לעמ וחצי אלא עמ וחצי שהיא לכיוון אמצע הפתח של המבוי לא זאתי שהיא צמודה לכותל זאתי שהיא צמודה לפתח של המבוי היא בעצם צמודה לעוד פרצה של 10 אמות ממילא אתה צריך כאן יש לך את ה-10 אמות האלה יחד עם השתי אמות יחד יש פה 12 אמות פתוחות על זה כבר לא גובר עמה וחצי זאת אומרת בשאלה הבנו שאנחנו דנים את העמה וחצי ועמה וחצי רק כדי לצרף אותם יחד לשלוש להתגבר על השתי עמות שבאמצע שיש בהם פרצה מתרצת הגמרא לא זה מצטרף יחד עם ה 10 אמות שבצד העמה וחצי וממילא זה לא יכול להתגבר על הפרצה להיחשב כסתם שואלת הגמורה על עוד אופצייה נוספת ויעשה פס המה וירחיק המה ויעשה פס המה יקח מחיצה של המה ירחיק המה יעשה צמוד לכותל ירחיק מה אחת עוד פס של מה וירחיק מה ויעשה פס מה דהיינו בסך הכל יש פה שלושה פסים של אמה יש לנו שלוש אמות סתומות ובאמצע יש פה מרחב של שני פתחים של אמה באמצע כעת אנחנו אומרים שהפס הזה של המ מכאן ומ מכאן יוכל לבטל את הפס של את הפרצה שבאמצע שיש כאן של המה וממי חשב סתום אז יש לנו פה שלושה פסים עם מרווח עם שני מרווחים של פרצות של המה שני המרווחים האלו יחשבו לסתומים על ידי שלושת הפסים אומרת הגמורה שמ מינו אומת כיפור וסו לכאורה מכאן אפשר להוכיח שאומת כפורץ אסור דהיינו כיוון שאתה אומר שיש פה עמה של סתימה ועוד עמה של פרצה אתה רוצה לומר שהמה של הסתימה תחשיב את הסתימה גם כ סתום זה בעצם 50% ככה ו 50% ככה יש לך אמה כנגד אמה האמה זה נחשב לאומד כפורץ אין פה וימד מרובע על הפורץ ואז אם כן לכאורה נוכיח מכאן מזה שרב יוד לא הביא את האופציה הזאת למר שאומת כפורץ אסור וזה נידון שנראה בעזרת השם לקמן מחלוקת מה קורה באומת כפורץ כשאין לי עומד מרובה ואיין לי פורוס מרובא אלא 50% מהמבוא סתום 50% פתוח האם דנים אותותו כ פרוץ כאילו הרוב פרוץ או כאילו הרוב עומד איך נדון אותו לכאורה נוכח מכאן שרב יהודה סובר שמ את קפוץ אסור מתרץ הגמור גם זה אי אפשר להוכיח לאלו מלוך מותר גיגי דהיינו גם כאן תרס כמו התירוץ הקודם כיוון שיש פה את האוויר הנוסף מהצד השני בנוסף לפס של ה בנוסף לפצה של העמה שיש מצד אחד של ה פס האחרון שנוצל לכיוון הפתח של המבוי המשך הפתח של המבוי יש עוד פרצה של 10 אמות ממילא זה מצטרף יחד וגם אם נאמר שעומד כפורץ מותר זה לא שאנחנו מחשיבים אותו כסתם לגמרי עד כדי כך כדי להחשיב אותו שיש פה חמש עמות סתומות ואז אם כן ה-10 שנמצא במשך המבוי אנחנו לא מתייחסים אליו לא גם אם נו שאמת כ פורס מותר זה עדיין מותר בטלטול אבל הוא לא נחשב לסתום ממילא אם הוא לא נחשב לסתום כעת מתרצת הגמרא הוא מצטרף יחד עם הפרצה שבצד השני של הפס של הע אמות וזה בעצם מתחדש בתירוץ הוא לא לגמרי כעומד הפרצה של העומד כפורץ האמה הזאת שהיא בעצם אנחנו רוצים לסתום אותה מצד האמה של הפס ש שנמצא לידה גם אם נומר שמ קפץ מותר אבל הוא לא כה סתום לגמרי וכאן שמעבר לפס אמה יש פרצה של עוד 10 זה מבטל אותו ולכן אי אפשר להתיר על ידי זה שלת הגמור אפשרות שלישית וירחיק מה ויעשה פס מה ו מחצו וירחיק מה ויעשה פס ומרצו אומר רשי מה נריח שיהיו שני פתחים יותר נוח לאנשים ללכת דינו למה רב יהודי אמר שאפשר להתיר מבואי ברוחב 15 אמות על ידי שהוא לוקח פס שלוש אמות ומרחיק מהכותל שתי אמות פרצה ואז שמת פס אז נחשב לסתום חמש המאות למה לא לעשות כפי שאנחנו אנחנו אומרים כעת ירחיק מה מהכותל ואז יעשה פס שלמה וחצי ירחיק עוד מה ויעשה פס שלמה וחצי כעת זה עומד מרובה העומד הוא עמה וחצי ופרצות הם רק עמה ואז אם כן יש לנו שלוש עמות בסך הכל של סתום עם עוד שתי עמות של פתח בין הכותל הפס הראשון ובין שני הפסים יש לנו שתי עמות פתוחות ממילא זה יתגבר ויחשב לסתום יחד יש לנו חמש עמות סתומות אונה הגמורה אין נמי אתה צודק באמת אפשר לבטל על ידי זה את הסתימה ולהשיב את זה לסתום את כל החמש המות וכוליי לא יטרחו רבון זה יותר טרחה רב יהודה הביא אפשרות שהיא פחות טרחה ויותר נוכה לאנשים לקחת פס של שלוש אמות ולהניח בית אחת ולא להתחיל לבנות עוד פס עמה וחצי ועוד פס של עמה וחצי ולחוש דילמה שוב פתח רב ל בפתח ז שואל את הגמורה אנחנו אמרנו פתרון הוא שם פתח של הוא שם את ה פתח פס של שלוש עמות במרחק של שתי עמות מהכותל ואז ממילא זה סתום ככה אמר רב יהודי תגמור כעת יש לו בפתח המבוי שני פתחים פתח אחד של 10 אמות ופתח אחד לידו אחרי פס של שלוש אמות של שתי אמות המבוא הקורה או הלכי איפה נמצאים על הפתח הגדול כעת אתה רוצה לומר שזה ניתר כי הפתח הוא רק 10 אמות אבל בוא נחשוש אולי האנשים יתחילו ללכת בפתח של השתי עמות ואז נמצא שהלחי או הקורה שאמורים להיות על הפתח הראשי של המבוי הוא לא על הפתח כי אדרבה השתמשו בפתח של השתי אמות כפתח של המבוי ליחוש דיל משוב פתחי רבה יעזבו את הפתח הגדול ואיל בפתחי זו וילכו דרך הפתח הקטן נמצא שאין לכי או קורה על הפתח הקטן שבו משתמשים במבוי אומר רבד בר מסנה חזוק אנו דו מניח פתח גדול נכנס בפתח קטן חזוק על בני אדם שכשיש בן אדם שהולך במבוי ויש לו פתח גדול ברוחב של 10 רמות לדוגמה כמו כאן ומול זה יש לו עוד פתח קטן צדדי של שתי עמות הוא ילך בגדול וממילא אין חשש ודאי שהפתח הגדול הוא זה שנשאר לפתח הראשי ממילא הלכי והקורה שנמצאים עליו מתירים את המבוי שואלת הגמור עד כדי כך אתה כל כך בטוח ראינו לאל לא ככה ומהי שנה מ דרב מי וד רב אסי הרי ראינו בדפי עמוד א' רמי ורב אסי אמר אמרו מה קורה במבוי שנוצרה פרצה בצד המבוי יש לו הרי שתי שתי קירות משני הצדדים ש סתומים באחד מהקירות נוצרה פרצה אומרים רמי ורוסי תלוי איפה הפרצה נעשתה אם היא נעשתה אחרי 400 מפתח המבוי אז אנחנו יכולים להחשיב את הפתח הראשי כפתח כי יש פה מספיק אורך עם כתלים משני הצדדים של הפתח אבל אם היא נעשתה בתוך ארבע יש לנו כאן בעיה כיוון שאנחנו חוששים שאנשים ילכו דרך הפתח הצדדי וקצרו ואז ממילא נוצר שהפתח ה ש ששים בו יותר הוא הצדדי ולא הראשי שבו נמצאים הלכי הקורה אז רואים שכן חוששים לכך ולכן שם הם אומרים שהפתח חייב להיות פחות משלושה טווחים שיהיה שמה לווד אבל אם זה יותר אז אסור להשתמש במבוי אונה הגמור אוסום קומית בהילו או קוית בהילוך שמה איפה הפרצה נמצאת בצד בצד הרבה אנשים שיש להם את הדרך הזאת ללכת דרך הצד הם צריכים להגיע לכיוון שבו נמצא הפרצה אז הם ילכו דרך דרך הצדדי דרך הקיר הצדדי ויקצו לעצמם את הדרך ולא דרך הפתח הראשי ויעשו סיבוב זה יש חשש וממילא ללכן הם אמרו רמי ורב אסי שחוששים שיחו דרך הפתח הצדדי למרות שהוא קטן יותר מהפתח הראשי אבל אצלנו מה מדובר הפתחים נשארו בראש המבוי יש פתח ראשי ויש פתח צדדי שניהם נמצאים בפתח המבוי ממילא כשנמצאים בפתח המבוי אז אנחנו אומרים שאין אדם מניח את פתח הגדול ונכנס לפתח הקטן כיוון שהם לא מקצרים בהילוך הם בסך הכל מגיעים לאותו מקום לרשות ורבים של אותו הרחוב ננו סום מביה הגמרא אגב שדיברנו כעת על אוסי אבירד גיס ומבט אלי אומן מרובי נביא נידון נוסף בעניין של טומא ישנה משנה אור האסלה דהיינו רשי אומר דרך השרים שהם היו מפונקים יותר אז הבית הכיסא שלהם היה עשוי מכיסא עם אסלה כביכול זה חתיכת אור עם נקב בפנים חלל שלו מצטרפים בטע אומרת המשנה מה קורה אם יש כזית מן המת או מת שמט באוהל נמצא תחת האור של האסלה עכשיו אם האור של האסלה הרי כדי להביא טומה באוהל דהיינו שאם יש מת וכלים שהם מתמים ב אמורים להתאמות באול אבל דווקא אם יש מש שמקרה על גבם גם על המת וגם על הכלים מה הרוחב המינימלי של הדבר שצריך לקרות שיהיה רוחב של טפח דיינו רק ברוחב טפח זה מביא את הטמה ב אור האסלה והחלל אומרת המשנה הם מצטרפים יחד לטפח למרות שהצדדים איפ שהאור יכול להיות שיש שם פחות מטפח אנחנו מצרפים את שני הצדדים יחד עם החלל בפנים ואם בסך הכל יש פה טפח זה יכול להביא את הטומאה ואם יהיו כיילים ומת תחתם הם יתמו מהיא אור האסלה אומר רבי ברכני רבי יחנון אור כיסוי של בית הכיסא כפי שביארנו וכמה כמה הרוחב שלהם כי וסר אבדי מי יאמר צבעיים מכאן ואצבע מכאן ואצבע רווח באמצע דיינו עור של כל צד הוא ברוחב של שני אצבעות ובאמצע יש עוד רווח של חלל של שני אצבעות יחד יש פה שישה אצבעות שזה בעצם רוחב של טפח טפח הוא שישה אצבעות אומרת הגמור כיוס רבינו אמר אצבע ו מרצע מכאן ואצבע הו מרצע מכאן ואצבע רווח באמצע הוא מבאר מידות אחרות אצבע וחצי באור של כל צד יחד זה זה רוחב של שלושה אצבעות ועוד רווח באמצע של תפע של אצבע רוחב של חלל של אצבע יחד יש לנו פה ארבע אצבעות שזה בעצם הרוחב של הטומאה שכבר יכול לתמות באוהל אומר לי הביה לרב דימי מי פגית הו הרי אמרנו כעת שני ממרס ששניים שהגיעו מארץ ישראל רב דימי אמר אצבעי ים אצבעי צבעיים דהיינו הוא שיער את המידה של הטפח שלא רשלה כמה שש אצבעות ואילו רבין הביא מידות של ארבע אצבעות אתם חולקים בעיניכם אומר ללוי אנלו רבדי מילא אנחנו לא חולקים או ברב רבסה או בז טרסה ולא פליגן דהיינו במידות של טפח הרי טפח זה גרוף של יד השאלה באיזה אנחנו יודעים שתפח זה נמדד לפי מספר האצבעות השאלה באיזה אצבעות אם אנחנו מדברים על האצבעות הקטנות אז זה שש אצבעות אם אנחנו מדברים על אצבעות הגדולות זה ארבע אצבעות בינוניות זה חמש אצבעות זה הרוחב של תפח ממילא כשרבין דיבר אז הוא דיבר לפי ארבע אצבעות כיוון שהוא דיבר על האצבעות הגדולות יותר כשרב דימי דיבר אז הוא דיבר על שש אצבעות כיוון שהוא דיבר על האצבעות הקטנות ששמה השיעור של טפח נמדד לפי שש אצבעות אומר לי גיתו אומר לו הבל לרב דימי האמת שאתם כן חולקים דהיינו הממס שאתה הבת ורב יניבי הם חולקים ביניהם ולמה ובמ מרוב על הפורץ משתי רוס פיטור המחלוקת שיהיה בין שתי הממס מה שאתה עבת הרב דימי ומה שרבי ניי יהיה לגבי עומד מרובה על הפוץ משתי רוחות דהיינו כאשר אני צריך לצרף שתי רוחות יחד כמו כאן אור האסלה את הצד הזה ואת הצד השני צד ימני וצד שמאלי אני צריך לצרף אותם יחד לשיעור כדי שיגבר עומד מרובה על החלל של האמצע האם אני מצרף וקורא לזה עומד מרובה או לא וממילא לדידך אביומד לרבין מרוח אחת אבמד משתרכות לאומד דהיינו אתה רב דימי שיירת את זה באצבע ים אצבעי וצבעים זאת אומרת שהחלל הוא באותו מידה של הצעד אחד כדי לומר שיש פה עמד מרובה אני חייב להגיע על ידי שאני מחבר את הצבעים של ימין ושל שמאל של ורה אסלה משני הצדדים יחד אני מגיע לארבע אצבעות או עכשיו יש לך עמד מרובה על החלל לפני כן אם אני מתייחס רק לצד אחד ואני רוצה בגללו להחשיב את החלל שבאמצע סתום אני לא יכול להחשיב אותו סתום כיוון שזה וימד עומד מרובע על הפוץ רק כאשר נצרף את שני ה את שני הצדדים יחד אז לכן אתה אמרת אתה סובר שאפשר לצרף ולכן אפשר להגיד צבעיים אצבעי ואצבע למרות שהמרווח הוא רק הוא שני אצבעות ומתי יהיה פה אמן מרוב רק שאני מסח ב שני הצדדים זה בסדר לכן אמרת במרווח הזה אבל רבים שאמר על ארבע אצבעות הוא דיבר אם נשים לב על אצבע ומחצה מצד הזה ואצבע וא מחצ מהצד השני והמרווח באמצע רק ברוחב אצבע דהיינו הוא פחות מכל צד כשל ו כל צג שלעצמו הוא אצבע ומחצה והחלל הוא אצבע למה כי הוא לא סובר שאפשר לצרף את שני ה עומדים יחד את שני הצדדים יחד להחשיב את זה לשלוש ואז ממילא לומר שזה גובר על החלל של האמצע מדין עומד מרו בעל פרוץ לדידך אב עומד גם אם זה על ידי שתי רוחות ולכן אני אומר אצבעי מכאן צבעיים מהצד השני יחד יש פה ארבע זה גובר על חלל של אצבעי ל רבים מרוח אחת אה ועומד משתי רוחות לא אה ועומד מצד אחד זה עומד משתי רוחות אבל לא א ועומד ולכן הוא מצריך שהחלל יהיה פחות מכל צד שלעצמו דיסן כדי תך לפלי גיטו אומר לו הבי לרב דימי כ אם תאמר לי מה ההכרח שלי לומר שאתם חולקים כך כי אם אתם לא חולקים לרבין אוכי בואל אלי ממר אצבע ושליש מכאן ואצבע שליש מכאן ואצבע שליש רווח באמצע אין לי בעיה שרבין רוצה למדוד את הטפח לפי אצבעות קטנות שזה שש אצבעות בטפח אבל הוא יכל לחלק אותם שווה ושווה האור האסלה בנוי מ אצבע ושליש צד אחד אצבע ושליש צד שני ואצבע ושליש מרבח באמצע יחד הגענו לאותו שיעור לארבע אצבעות למה הוא לא הביא את המידה בצורה הזאת למה הוא הביא אצבע ומחצה מכל צד ובחלל באמצע רק אצבע אומר אצבע אומר הביה אצבע ושיש מכאן אז לא עשש מכאן ואז בשש רבח באמצע וממי מזה שהוא לא הביא את זה סימן שהוא סובר שחייבים שכל צד של עצמו יגבר על החלל ורק אז עמד מרובה אומר לו רב דימי ולו מה היא פלגינן אנחנו כן חולקים אז אתה הביה מסביר שהמ שאנחנו הבאנו מה שאני הבאתי ומה שרבין הביא חולקים ביניהם לדידי וכי בואל לממה אז אני אשאל אותך שבמרבית היה צריך להיות כתוב עבו שני שלישים מכאן ואת בו שני שלישים מכאן ו צבעיים הוא שני שלישים רבח באמצע אם הייתי כותב בצורה שונה היה לי חידוש וד יותר גדול דהיינו אם אני סובר שאפשר על ידי שאני מחבר יחד את השיעור של שני הצדדים על ידי זה לגבור על החלל שבאמצע אז יכולנו יכולנו לומר אצבע ו שני שליש מכל צד ובאמצע יהיה לנו אצבעי ו שני שלישים יחד אנחנו מגיעים לשש אצבעות ואז אם כן מה ה החידוש היה יותר גדול שהרווח באמצע הוא עוד יותר גדול לא רק צבעיים אלא הוא אצבעי הוא שני שלישים ובשיעור שהוא גדול יותר באמת מכל צד אחר הוא לא באותו מידה שאני אומר שכדי שיהיה עומד מרובה הו לא כמו שאמרתי אצבעי באמצע שזה אותו מידה של הצד של אצבעי ואז צריך לגבור בעומד מרובה על ידי אצבעי ואצבע שיחד זה ארבע שזה גובר על החלל אלא יכולתי לומר חידוש גדול יותר יש לי באמצע אצבעה ים ו שני שלישים מרווח גדול צד יש לי אצבע אצבעי ושליש ואז אם כן יכולנו לומר אצבע הו שני שלישים מכאן ואצבע הו שני שלישים מכאן ואצבע שני שלישים רווח באמצע באמצע יהיה לנו אצבעי ושני שלישים שזה מרווח גדול ובכל צד יהיה רק אצבע ושני שליש ופפה זה חידוש יותר גדול כי פה באמת כדי שיהיה אומן מרוב אני חייב את שני הצדדים זה אפילו לא בשיעור של אומת כפור זה אפילו לא 50 50 אלא אני חייב זה עוד יותר קטן כל צד מהמרווח באמצע זה אצבע ושני שלי והמרווח הוא אצבעי הוא 23 שתי אצבעות ושני ש ואז אם כן למרות זאת הייתי מחדש שאומרים בוא נצרף את שני הצדדים יחד דב ושני 23 יחד יש לנו יש לנו שני אצבעות ועוד 4 שלישים זה שלוש אצבעות ושליש וזה גובר על המרווח באמצע של ש של אצבעי ושני שלישים אלא היק לממה מזה שלא כתבתי את זה ככה שאז החידוש הוא צועק יותר ומחודש יותר אלא הק לממה פלגינן בפורץ ורוב פלגינן אם אתה רוצה לומר שיש מחלוקת במרס בין מה שאני הבאתי למה שרבי נביא זה לא במה שאתה אמרת שמצרפים שני צדדים יחד כדי לגבור אלא מה קורה באומת כפור יש 50% ככה 50% ככה שכמו שאמרנו זה מחלוקת לקמן יש פה בעצם אצבעי באור האסלה בצד אחד וצבעים באמצע אז זה 50 50 האם גם אם לא תצרף את שני הצדדים יחד נמר שלא מצרפים שתי רוחות כדי להחשיב אומד מרובה יש פה חצי חצי אצבעי מול אצבעי האם להחשיב את זה כסוס אום או לא ולכן אני הבאתי שזה נחשב להורס לטפח תפח סתום ומביא את הטמא כיוון ש כפורץ זה נחשב לסתום אבל רב דימי שהביא מקרה רבים שהביא מקרה שצריך שהצד יגב על החלל הוא זו שלא מספיק עומד כפורץ צריך עומד מרובה על הפורץ אז אם כן היה לנו כאן במבוי שהוא רחב מ-20 אמה הבנו ליובי ברייסה שעל ידי נעיצת קנ זה מספיק אבל דחינו שאין ל אח כך כיוון שהאוויר משני הצדדים מבטל אותם מה כן התקנה לזה אז הבאנו שני תקנות תקנה אחת פס לרוחב אורך המבוי בבע עמות שזה מינימום של שיעור מבואי בגובה ערה תפח זה מחלק את המבוי לשתיים אפשרות שלישית אפשרות שנייה כרב יודה שהוא מביא פס של שלוש עמות ומרחיק שתי עמות מהכותל וממילא סתום לו חמש עמות והוא עדין שהוא יעשה בצד השני כך וכך הוא סתם חמש עמות שאלנו על שלוש אפשרויות ללמה לא הביאו ככה ולמה לא הביאו ככה ודינו שאי אפשר להוכיח מכך כיוון שכאן זה שונה ואמרנו שאין חשש שיעזבו את הפתח הגדול וילכו דרך הפתח הקטן כי חזוק הבני אדם שלא עושים כך וזה לא כמו אצל רבמ ורוסי שם הפתח היה מהצד שאפשר לקצר דרך שם הבאנו את אור האסלה מחלוקת כשאנחנו אומרים שמביא את הטומאה בשיר של תפע מה המידות שם רב דימי אמר שהמידות הם אצבעי אצבעי צבעיים כל צד אצבעי ויה חלל באמצע הצבעים ורבין אמר שהמידות הם אצבע ומחצה מכל צד ואצבע באמצע ורצינו לומר שהמחלוקת ביניהם לגבי שיעור טפח אין מחלוקת כי כל אחת שיער באצבעות אחרות מה כן המחלוקת בין ה ממרס הבעייה אמר שהמחלוקת היא האם וימת שמצטרף לשתי רוחות על ידי שתי רוחות ורק אז הוא אומד מרובי על הפורץ הוא נחשב לאומד וכך יסבור אבדימי ולכן אצבעי ואצבע יחד יש פה ארבע ואז זה גובר על הפרוץ שבאמצע או לא ואילו רב דימי אמר זה לא נכון לומר שככה מחלוקת אלא לכל גת אם כבר זה בפורס קומד באופן שיש לי אצבעי סתום ואצבע איים פתוח האם אני אומר שזה נחשב לסתום או לא שאני הבאתי את הדוגמה הזאת זה סתום ורבים שלא הביא את הדוגמה הזאת זה פתוח [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: