העמוד היומי מסכת פסחים דף עז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עז עמוד א

דף עז עמוד א דיברתי איתכם לאחרונה על באגים במערכת אז גם השיעור הזה כבר הוקלט ופשוט לא נשמר אז אני מקליט אותו פעם נוספת יש לציין שזה אחד הדברים המרגיזים בטבל אבל מרגיז יותר שגם אין לי את מי להאשים כי עוד קודם אמרו לי תקשיב הכרטיסים שלך כבר עושים בעיות תתחיל או שתחליף או שתקנה או שתעשה משהו בקיצור כרגע אני משלם את המחיר ואולי זה אחד המסרים הכי טובים שקיבלתי אי פעם כי זה מסר שאני מרגיש אותו שהוא כואב לי שהוא מרגיז אותי כביכול כן אני יודע שהכל מלמעלה והכל משמיים ובפרט שהוא שמקליטים פעם נוספת הוא רעות יותר ברור יותר לעצמי וממילא גם לשומים אבל טוב שקיבלתי את המסר הזה מסר נפלא מהעמוד שלנו כותב רבי נחמן בשיחות הרן דבר נפלא תסתכלו על בן אדם כל בן אדם הוא עולם קטן תעלו מלמעלה כלפי מטה תראו שאתם מלמטה כלפי כלפה מעלה. תראו שאתם משתדרגים בכל רמה. רגל זה דבר מאוד מאוד שימושי. אבל לדוגמה לסחוב שקיות מהסופר, אם תנסו לעשות את זה עם הרגל, אתם תתייאשו מאוד מהר. היד יותר עוזרת, יותר אתה משתמש בה לכל מה שאתה צריך, נפלא ביותר. תע לרמה הפה שלך, אתה יכול לא רק לעבוד איתו, אלא גם לגרום שאחרים יעבדו בשבילך, תיתן להם הוראות וכדומה. וגם כשאתה צועק, שומעים אותך בהרבה הרבה יותר קרוב מאשר שאתה נותן יד או משהו, מנסה לתת אגרוף. כשאתה צועק המרחב יותר גדול, הטווח יותר נרחב. אם תעלה לראייה, העין יהיה הרבה יותר מהפה. פה זה מוגבל. אפילו האוזן אתה יכול לשמוע אבל בסוף זה מוגבל. העין אתה יכול אפילו להסתכל על השמיים, אין לה הגבלות. תעלה דרגה מעל העיניים, שמה נמצא המוח, המחשבה. אומר רבנו, בניגוד לכל האלה שאומרים לך אפשר לחשוב מחשבה, אפשר לחשוב סך הכל מחשבה? לא. למחשבה לפי המדרג שעלינו יש לה כוח הרבה הרבה יותר גדול. למחשבה אין שום גבול. אפשר להגיע אית הכי רחוק, אפשר להגיע אית הכי טוב שיש ואפשר לחילופין גם להפך. לכן צריך מאוד לשמור על המחשבה. עכשיו היום אנחנו נדבר על הציץ שהציץ היה תכשיט שהיה מונח על הכהן גדול על הראש. הוא היה מונח בעצם מאוזן לאוזן על המצח כנגד המחשבה והוא דאג לכל הטומות שקראו בבית המקדש. הוא בגדול היה מרצה והיום נדבר על זה. אז המסר הנפלא על כוח המחשבה שמצד אחד יכול להגיע הכי רחוק לצד הקדושה ומצד שני גם כשבן אדם חלילה משתמש בו לדברים פחות טובים גם כוח השפעתו הוא אדיר וצריך לדעת בראש ובראשונה להתפלל ולעשות מה שאפשר כדי לנתב אותו למקומות טובים ופחות חלילה להפך אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף הו עמוד ב למטה וניתנינה מסעירי הרגלים בעצם המשנה שלנו פרטה חמישה דברים שמשמ חשבנו שזה כולם בעצם שהם הם קרבים בציבור, קרבים בטומאה ולא נאכלים בטומאה. שואלת הגמרא, אם כך וניתנינה משעירי הרגלים, הרי מגיעים גם שעירי רגלים בכל רגל ורגל וגם הם יש להם את אותם קריטריונים מדויקים שדיברנו עליהם אתמול שהם ציבור וקבוע להם זמן ואם כך גם הם שיבואו בטומ שיהיה כתוב במשנה שהם באים בטומ ולא נאכלים בטומא אונה הגמרא תן אליי זבחי שלמי ציבור זבחי שלמי ציבור זה של הצרת והוא הדין לכל שעירי הרגלים הבאתי לך דוגמית של חג אחד מתוך מעגל השנה אבל תבין לבד את השיער שואלת הגמרא אם כך אם אתה סומך על ההיגיון שלי יא אחי שעירי ראשי חודשים נמניתני דעתנ זבחי שלמי ציבור אז למה שעירי ראשי חודשים כן קיבלו אזכור במיוחד תגיד גם הם כלולים בזבחי שלמי ציבור שהוזכרו ולא צריך לתת להם לשונית נפרדת אונה הגמרא אמרי צעירי הש חודשים הצריך עליי צריך לכתוב אותם במפורש צל קדת החמינה לא כתיב בהו מועד הייתי חושב בכל המקומות כתוב מועד מועדכם כפי שכבר נראה בראש חודש יש איזה אזכור קליל שבאופן באופן כללי אחרי שמביאים הרבה קורבנות כולל קורבן ראש חודש כתוב מועד אבל עדיין זה משהו מינורי זה משהו זותרי אז לכן אני מפרט לך ואומר תקשיב אפילו שראש חודש בעיקרון לא נקרא מועד פה אני מדגיש גם פה כאילו היית חושב שהוא לא נקרא מועד כמהשמלן שהוא נקרא מועד כמהשמלן דראש חודש יקרי מועד כדאמר הביה תמוס דשת מלווי מליוע דכתיב קרא עליי מועד לשבור בחוריי זאת אומרת אתה רואה שקרא עליי מועד זה ראש חודש הוסיפו ראש חודש כבר נראה כבר אני מסביר מה זה אומר. ומכאן אתה רואה שראש חודש נקרא מועד. ולכן צריך לזכור מיוחד כדי לפרט ולהדגיש ולחד. ראש חודש נקרא מועד וקרב בטומא. יפה מאוד. קרב בטומאה ולא נאכל. מה היה שמה כשבני ישראל יצאו ממצרים אחרי מתן תורה וכל זה? משה רבנו שולח מרגלים. הקדוש ברוך הוא מבטיח להם ארץ זבת חלב ודבש והם אומרים אתה יודע מה? זה נשמע טוב. בוא נבדוק את זה. שולחים אחד מכל שבט. 12 אנשים יוצאים הם נמצאים 40 יום. לאחר 40 יום הם חוזרים ואומרים לכולם תקשיבו אפס כי אז העם הארץ ארץ אוכלת יושביה לא כדאי להיכנס ארץ משונה מאוד פירות משונים זה מביאים אותנו למקום גרוע העם שומע את זה ובאותו רגע מתחיל בכי העם בוכה למשפחותיו והקדוש ברוך הוא אומר להם אתם בכיתם בחייה של חינם לא האמנתם בי בכיתם לשו ואני אקבע לכם בחיה לדורות באותו לילה יהיה חורבן בית ראשון וחורבן בית שני עכשיו מתי המרגלים נשלחו הם נשלחו בכט בסיוון מעגל השנה היהודי ידוע בעצם הוא עובד לפי הירח והירח לוקח 29 וחצי יום וקצת יותר להקיף את העולם להקיף את כדור הארץ וזה נקרא חודש עכשיו יש לנו בעיה עם הוחצי והקצת הזה ולכן לפעמים אנחנו עושים 29 יום חודש ולפעמים 30 יום חודש יפה זה מה שידוע לנו היום אם יש יומיים ראש חודש או יום אחד היום אתה פותח את הלוח שנה והכל בסדר בסדר של פעם בית דין היו קובעים שזה יצא בעצם החשבון היה חודש כן חודש חודש לא חודש כן חודש לא ובעצם ידוע לנו שחודש סיוון שיצ שנשלחו המרגלים הוא היה חודש מלא יפה אם בכט סיוון הם נשלחו תחשבו את כט ול כי הוא היה חודש מלא בעצם חודש שיש בו 30 יום זה יומיים ממילא אם הוא מלא חודש תמול זה חודש חסר כמה 29 יום 29 ועוד יומיים אנחנו אוזים על 31 עכשיו תחשבו מחודשיו עוד תשעה ימים כי תכלס אנחנו צריכים להגיע ל-40 40 זה 31 ל-40 חסר תשעה ימים הגיעו המרגלים ביום תשעה באב באותו ערב בחו העם באו עליו כל אחד חזר הביתה סיפר מה דיברו מה הגיעו המרגלים ואמרו וישבו ובכו מתי זה י באב אם ככה לא מסתדר התשעה באב אומר הביה את אותו חודש תמוז בשילוח המרגלים היה חודש מלא וממילא באמת חזרו המרגלים בחטא באב עם בכה למשפחותיו באוליו בכה בלילה שזה תשעה באב ותשעה באב לדעווננו עד עצם היום הזה הוקבע ליום בחייה לדורות אז אז זה מה שאומר הביה קרא עליי מועד הוסיפו יום מועד לשבור בחוריי שבאותו תאריך באמת שברו וקראו צרות נוראיות לבחוריי ולכל עם ישראל אז אם כך מהמקום הזה אנחנו רואים כמו שאמרנו שראש חודש נקרא מועד וכיוון שזה לא כל כך ברור לכן זה הודגש במפורש במשנה בעצם כרגע אנחנו מבינים שהלימוד שכל הקורבנות שהובעו בעצם שזה פסח ותמיד שאנחנו כבר יודעים שדוחים שבת ודוכים טומא וגם מה שלמדנו כאן כל הקורבנות הללו המקור זה ממועד אומרת הגמרא למרדכולו ממועד אתטו מנוע למילה מאיפה אנחנו רואים שכתוב בכל אחד מועד דתנו רבנן אומרת הגמרא וידבר משה את מועדי השם מה תלמוד לומר מועדי השם רש"י אומר זה כתוב בתורת כהנים בעצם בחומש ויקרא לגבי עומר ושתי הלחם עומר ושתי הלחם שימו בנפרד זאת אומרת הם כתוב עליהם במועד במקום מיוחד יפה מאוד שאר הקורבנות יהיה כתוב במקום אחר בפרשת במדבר בואו נראה דבר ראשון פותחת הגמרא לגבי אומר ושתי הלחם לפי שלא לא למדנו אלא לתמיד ופסח שבהם נאמר בהו במועדו במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומא בזמן בזמן אפילו אם זה שבת קודש בזמן ואפילו אם זה טומאה שאר קורבנות ציבור מן העין שנאמר אלה תעשו להשם במועדכם יפה מאוד מנין לרבו תאומר והקרב ובעצם רגע הפסוק שלה תעשו להשם במועדכם נאמר לגבי כל המוספים בפרשת במדבר אז להם יש איזכור מיוחד של במועדכם מנין לרבות גם עומר והקרב עמו שתי עליכם והקרב עמם תלמוד לאמר וידבר משה את מועדי השם אל בני ישראל שכמו שאמרנו זה כתוב בחומש ויקרא לגבי עומר ושתי הלחם הכתוב קבע מועד אחד לכולן לומר לך כל קורבנות ציבור בין פסח ותמיד שבהם כתוב במפורש ואותם כבר למדנו בפרקים הקודמים בין שאר קורבנות המוספים ובין עומר ושתי הלחם בכל אחד ממישקור מיוחד של במועדו לומר לך שהוא קרב ואפילו בשבת ואפילו בטומא הגמרא כדרכה תשאל למה צריך את הכל אני יכול ללמוד אולי מפסח על תמיד אולי מתמיד על פסח וכן מכל אחד מהם והלאה למה צריך לכתוב יזכור מיוחד בכל אחד שואלת הגמרא וכל הנהל למה לי למה צריך את הכל אונה הגמרא צריך די כתב רחמנא תמיד אם היה כתוב שק תמיד דוכה שבת וטומ אבא אמין אתה יודע למה תמיד הוא מאוד חמור שכן תדיר הוא מגיע באופן יומיומי רציף כל יום בבית המקדש וגם קליל הוא עולה כולו עולה למזבח אבל פסח לא פסח לא מגיע כל יום וגם הוא נאכל לאנשים נאכל לבעליו למנוי ולא רק למזבח אז הייתי חושב שהוא לא כזה זה חשוב שידחי פסח וטומ כמה שמלן לכן אני כותב במפורש בפסח וממשיכה הגמרא ואומרת והיא כתב רחמנא בפסח הייתי אומר אתה יודע מה זה פסח איזה חריף זה איזה דבר חמור זה שהוא ענוש כרת אבל תמיד אין אנוש כרת יש מצווה להביא קורבן תמיד בסדר גמור אבל אם לא הבאת זה לא כרת אז הייתי אומר שלא דוכה את השבת והטומה הייתי אומר שלא ולכן כמשמלן יפה מאוד אז חייבים לכתוב פסח וחייבים לכתוב תמיד מתקדמת הגמרא שלב נוסף והיא כתב רחמנא תרתה אבאמינה יש בהם צד חמור כל אחד מהם יש בו חומרה מיוחדת תמיד כמו שאמרנו הוא תדיר יומ יומי וקליל עולה כולו למזבח פסח שהוא ענוש כרת יש בו חומרה מיוחדת אבל שאר קורבנות ציבור אימלא שלא יבואו בשבת ובטומא לכן כתב רחמנא לתעשו להשם במועדכם אני לומד מבמועדכם שכתוב שם כמו לגבי פסח ותמיד אה ואם כך אז תכתוב רק במוספים הללו והיא כתב רחמנא לתעשו לה השם במועדכם על כל הקורבן על כל הקורבנות ציבור אבאמינה שאר הקורבנות ציבור הבאים לכפר הרי עולה כל האלה הקורבנות ציבור הללו המוספים הם מכפרים על עשה מצוות עשה צריך לעשות כך אדם צריך ליטול לולב לא נטל אולב אדם צריך לשבת בסוכה לא ישב בסוכה זה מצוות עשה לא מביאים על זה קורבן זה לא כמו לא תעשה שיש על זה קורבן ולכן הקורבנות הללו מחפרים על זה וכן זה מכפר על טומאת מקדש וקודשיו כן בן אדם שנכנס בטומ למקדש בכל מיני וריאציות מסוימות כמופיע בהרחבה גם במסכת זבחים הוא במסכת נוספות ובכל אופן אז יש איזשהו הבט של כפרה אבל לגבי אומר ושתי הלחם דין באים לכפר אלא להתיר באלמנינו זה סך הכל בא להתיר כמו שדיברנו אלפי עשרות פעמים לגבי עומר ושתי הלחם שהעומר מתיר את התבואה החדשה לכולם ושתי הלחם ושבועות מתירים את התבואה החדשה לצורך המקדש ואם כך הם לא באים לכפר הם רק להתיר הייתי אומר שהם לא ידחו שבת ולא ידחו טומאה לכן אני כותב בהם במפורש אה והיא כתב רחמנא עומר ושתי הלחם לחודיו אז ומינה הייתי משתמש בחיסרון שלהם ליתרון אדרבה עומר ושתי הלחם דעלימה דבאין להתיר הם חזקים ולכן אני מתיר אותם בשבת ובטומ אבל אנח שאר קורבנות לא ולכן כמשמלן אני חייב לכתוב בפסח ותמיד במוספין ובעומר ושתי עליכם בכל אחד מהם יזכום מיוחד לומר שהוא קרב בשבת וקרב בטומא נפלא ביותר עכשיו שימו לב בעצם אנחנו כלומדי עמוד היומים מאורגלים להתחיל שאלות ולא לסיים אותם אותם אין ברירה. השאלה של היום מתחילה כאן ומסתיימת עמוק עמוק בעמוד הבא ואנחנו לא יכולים להספיק את כולה היום. אבל בואו נעשה הקדמה. אנחנו ראינו אתמול את המשנה. המשנה שלנו אומרת שגם דברים שהם טמאים מקריבים אותם והכל בסדר ולא אוכלים אותם. הגמרא הולכת לשאול שאלה בעצם האם משנתנו מסתדרת עם רבי יהושע? הגמרא רוצה להוכיח שהיא לא מסתדרת עם רבי יהושע. כדי להוכיח את זה היא בונה בניין בין שתי קומות. קומה אחת שמורכבת משתי תובנות קומה שנייה מתובנה נוספת. לאחר שיש לי את הבניין הזה בין שתי הקומות, שואלת הגמרא, רגע, זה לא מסתדר עם רבי יהושע? אם אנחנו נמצא, תזכרו בעצם למחר אני מבקש שאם נמצא דרך לא משנה איזו, להפריך את אחת מהקומות הללו בבניין, אוטומטי השאלה תתפרק. עד כאן דיברנו תיאורט. בואו נתחיל להיכנס לעניינים. אומרת הגמרא, סברוע הבינו בני הישיבה דלקו לעל מטומה דחויהי בציבור וממילא בא יציץ לרצות. יפה. שימו לב, קומה אחת, שתי תובנות. זה קומת קרקע. מה זה אומר? יש מחלוקת האם כשאני אומר לך אין בעיה יש לך טומא מותר לך לעשות לדוגמה קורבן פסח או שאר קורבנות לא משנה טומא מותר לך השאלה אם זה באמת מותר לך זאת אומרת שאני לוקח את כל ההגבלות שנקראים אסור להקריב בטומא מקמט אותם לכדור אחד ומעיף אותם לאחר גייבי ואומר תשמע תשחרר הכל פתוח הכל בסדר זה נקרא טומאה הותרה בציבור הכל מותרין לכם הכל שועין לכם אין כאן לא טומא הכל בסדר תעשו מה שאתם רוצים זה שיטה אחת שיטה שנייה טומ דחויה היא בציבור. זאת אומרת אני מתיר לך אוקיי תשמע אין ברירה כולם טמאים אבל אני עושה את זה עם הפקוץ' הזה עם הפנים המקווות תשמע אין ברירה אוקיי אם אין ברירה תעשה בטומא טוב עד עכשיו זה היה סתם כאילו נו מה ההבדל בין שניהם תכלס עושים בטומ לדוגמה מה קורה אם יש לי כהן אחד טהור אם יש לי קורבן אחד טהור אם יש לי כלי שרט אחד טהור אם יש לי בעלים אחד טהור לא משנה האם אני אחזר ואעשה את זה כן בטהרה לפי מי שאומר טומאה הותרה בציבור אומר אין עניין אין עניין נקסט סעליו אתה את האור לא מעניין אותי פרקתי את כל ההגבלות לפי שאומר טומ דחויה בציבור לא לא לא נכון אני מתיר אבל ככל שאפשר לחזר ולעשות בטהרה עדיף הבדל נוסף בעצם אז שימו לב סברוע התובנה הראשונית בקומת קרקע זה אומר שכולם הבינו שטומ היא רק דחויה בציבור כבר נבין למה כולם חשבו ככה אבל ככה כולם חשבו וממילא בא הציץ לרצוי אנחנו כבר נראה שודיברנו על זה בהקדמה שהציץ שהיה על מצח הכהן גדול היה לו כוח כוח לכפר על כל ענייני הבלאגן במקדש שקשורים לטומא בגדי כהונה מסכת זבחים מחפרים כל אחד על משהו מיוחד ציץ יש לו את הכוח לכפר על טומה שקוראת בבית המקדש השאלה היא ואני שואל אותכם קהל נבון השאלה היא האם פה אני צריך באמת את הכיץ שרצה זה תלוי פשוט אם טומא הותרה בציבור או דחויה בציבור זו התשובה אם הטומ הותרה בציבור אני לא צריך את הציץ בשביל מה אני צריך הכל פה מותר אם הטומא רק דחויה אז נכון אתה עושה בטומא הציץ תוך כדי עובד ומחבש אותך אותך ומכפר עליך נפלא ביותר אז בוא נראה בגמרא דלקולע על מטומ דחויה היא בציבוב וממילא בא יציץ לרצות למה דלק קטן דשמת לד אמר טומא הותרה בציבור אלא רבי יהודה רבי יהודה הוא יחיד ורק הוא אומר שטומה הותרה בציבור דתניה ציץ בין שיש נועל מצחו ובין שאנו על מצחו מרצה נחלקו תנאים במסכת יומא האם ציץ סגולתו גדולה והוא מכפר גם כשהוא לא על מצח הכהן גדול הוא כרגע נמצא בצד או לא מה פתאום רק שהוא בשימוש, רק שהוא בתפקיד, כשהוא על מצח הכהן גדול כאחד משמונת בגדי הכהונה, רק אז הוא מכפר דתן יציץ בין שישנו על מצרוחו ובין שאינו על מצרוחו מרצה דברי רבי שמעון הוא אומר מה זה משנה אם הכהן גדול הרגע לובש את זה או לא הוא אחד מג מבגדי הכהונה והוא מכפר רבי יהודה אומר לא הודעה הוא על מצרו מרצה אין הודעה הוא על מצחו אינו מרצה יפה מחלוקת נפלאה האם רק שהוא על מצח או גם כשלא מביא רבי שמעון ראה לשיטתו אמר לו רבי שמעון כהן גדול ביום ביום ביום הכיפורים יוכיח שאינו על מצחו ומרצה. ביום הכיפורים הרי עובדים עם בגדי לבן. יפה ידוע לכולם. בגדי לבן זה סך הכל ארבעת בגדים. קטונת, מכנסיים, מצנפת ואבנת. אין שם ציץ. לא נכנסים כלל עם בגדי זהב לקודש הקודשים. כידוע אין קטגור נעשה סנגור. היה הזהב כתרג עליהם במעשה העגל. הוא לא יכול פתאום להגיע ולכפר רק בגדי לבן. נפלא ביותר. אין שם ציץ. אז מה תגיד לי שכשיקרה משהו בעבודת יום כיפור לא יכפרו על זה? אנחנו יודעים שסעירי יום הכיפורים זה חלק מהדברים שבאים בטומא ואם כך אתה רואה שהציץ פעיל גם כשהוא לא על מצח הכהן גדול עונה לו רבי יהודה אומר לו רבי יהודה מה אתה רוצה אמר לו אנחנו ליום הכיפורים שכמו שאמרנו הכל נקרא ציבור שטומאה הותרה בציבור ואם היא ותטרה בציבור בכלל לא צריך בשבילה ציץ כמו שאמרנו שהבאת עליה אם טומאה הותרה לא צריך ציץ אם טומא דחויה צריך ציץ מכלל מדייקת הגמרא דרבי שמעון סבר טומאת דחויה היא בציבור ולכן באמת צריך ציץ וככה אני באמת פוסק כי רבי יהודה הוא שיטת יחיד אז שימו לב הקומה הקומת קרקע הקומה התחתונה עומדת איתן סוברים טומא דחויה היא בציבור וממילא חייבים את הציץ לרצות עליה ברור נפלא קומה שנייה ודבר נוסף הודקו לעלמה אין הציץ מרצה על אכילות הופה מה זה אומר רש"י אומר הציץ לא מרצה על טומ שנגע בבשר ובשרי המנחה הנאכלים אלא על טומת אדם וקמצים זאת אומרת כך הרי בקורבן יש שני חלקים יש את אדם שאמור להיזק על גבי לגבי המזבח ויש את הבשר שאמור לאחל או לפעמים גם לעלות על גבי המזבח אבל הוא אין לו את אותה הגדרה של דם הדם הוא נקרא מתיר הוא מתיר את האירוע באכילה או בהקטרה אם אין דם אנחנו כבר נראה אי אפשר להמשיך את הסרט הלאה אי אפשר להמשיך את הסרט נה יפה עכשיו לפי כולם יש מחלוקת כזאת נראה מחר בעזרת השם פה הבינו כל בני הישיבה שאין מושג האמת היא נראה אותה גם היום סליחה אבל תכלס אין מושג שהציץ מרצה לא אכילות על דבר שאוכלים אותו על בשר שהוא באכילת מזבח או אכילת אדם בנורמה זה אכילת אדם הבשר שמגיע לבן אדם אבל הוא שייך גם באכילת מזבח אוקיי לא משנה תכלס ציץ לא מרצע על זה זאת אומרת הציץ לא מחשיב אותו כקיים אלא הפעילות הפעולה שהציץ עושה זה מרצה על דם שהוא דבר כל כך קריטי שנטמע אבל לא על בשר למה באמת כולם סוברים כך ומה זה משמעותי אלינו בוא נראה ודכולעלמה אין הציץ מרצה על אכילות למה דלק קטן דשמתלי דאמר הציץ מרצה על אכילות אלא רבי אליעזר ואנחנו נראה שרבי יוסי חולק עליו ורבי יוסי תמיד הלכה כמותו כי נימוקו הוא אמו הוא היה מביא נימוקים טובים לטענות שלו דתעניה רבי אליעזר אומר עציץ מעצה על אכילות רבי יוסי אומר אין הציץ מהצאה לא אכילות ומחר בעזרת השם נרחיב במחלוקת שלהם אבל תכלס שני התובנות הללו אומרת הגמרא ומסכמת את השאלה נמה מתניתין דלא כרבי יהושע האם משנתנו לא מסדרת עם רבי יהושע ולמה אז בואו נראה את המחלוקת של רבי שימו לב איזה גג על גג זה סוגיות שאני מאוד מאוד אוהב הם מוגדרות בחוץ כמסובחות, אבל הם לא מסובחות, הם פשוט עובדות אחד אחרי השני, אחד אחרי השני, הכל תלוי באמת תהליך. אני מאוד אוהב את זה. תגידו מה שתגידו. בכל אופן, מה המחלוקת בין רבי יהושע? ולמה אם רבי יהושע סובר כך אז משנתנו לא כמותו? בואו נראה. נאממת דלוק רבי יהושע דתניה. יש פסוק שאומר ועשית אולותיך בשר ואדם. שימו לב, הבשר ואדם ממש יחד. בשר ודם. מה זה אומר? אומר רבי יהושע. רבי יהושע אומר, אם אין דם, אין בשר. אין לך דם, זאת אומרת, לא זקת את הדם, אל תמשיך בתהליכים עם הבשר. אל תקטיר אותו, אל תשתמש בו. יפה, נפלא. אם אין בשר, אין דם. אם הבשר נטמע, נפסל, נאבד, אתה לא זורק את הדם. הבאה טליה. פעם שלישית נראה שאנחנו אומרים את זה השיעור, אחד תלוי בשני. יש לך דם, אתה זורק את הבשר. יש לך בשר, אתה אתה אוכל את הבשר, משתמש בו, לא משנה. יש לך בשר, אתה זורק את הדם. אחד מהם לא נמצא, הלך עליך. מחר נראה שקוראים לזה בארמית בעינן טרטי צריך ששניהם יהיו כאן נפלא רבי אליעזר חולק עליו ואומר דם אף על פי שאין בשר שנאמר ודם זבחיך ישפך ולא כתוב יחד עם זה את הבשר זאת אומרת אני ממשיך הלאה בתהליך גם אם אין לי את הבשר הכל בסדר ואם כך לפי רבי אליזה אומה אני מקיים ועשית עולותיך בשר ואדם לומר לך מהדם בזריקה אף בשר בזריקה דין אחר לחלוטין תצאו שנייה מכל הבניין קומות בלאגן הוא בא להגיד לנו דין אחר במקרה לא במקרה כמו שכשיש לי דם אני זורק אותו על גבי המזבח רוב הדמים יש יוצאים מן הכלל שמורחים וכאלה אבל רוב הדמים אני עומד מחוץ למזבח וזורק משפריץ אותו על המזבח אותו דבר בשר כשאני מקטיר אותו על המזבח אני עומד מחוץ למזבח וזורק אז לא כמו שאתם מדמיינים שעומדים בתחתית המזבח וזורקים אותו גובה 10 רמות ללמעלה לא זה לא רלוונטי אלא מה כן פשוט מאוד אני עומד על הכבש וזורק ויש רווח בין הכבש למזבח וזה זה הוא לומד מכאן. אוה אומר לול קטן, חלל קטן, אוויר קטן יש בן כבש למזבח יפה מאוד. ושמה עומד הכהן וזורק את הקורבן. זה מה שרבי יהושע לומד א סליחה רבי אליעזר. ומחר נמשיך להרחיב בעניין זה בעזרת השם כי המחלוקת עוד ארוכה. אבל תכלס שימו לב, מחר נראית השאלה מרבי יהושע, ואני רוצה לומר אותה כבר היום כדי שלא תצליחו להירדם בלילה, שתהיו במתח. סתם, לא בגלל זה, כדי להרוז את הסוגיה פשוט. רבי יהושע אומר, "תקשיב טוב, אם אין בשר, אין דם. במקרה שהבשר לא קיים, אתה לא זורק את הדם." ושימו לב, רבי יהושע סובר לפי הבניין שבנינו, טומ דחויה בציבור, צריך ציץ לרצות עליה. כשציץ מרצה, הוא לא מרצה על בשר, הוא מרצה רק על דם. מה יוצא לנו מצב? שכשאני לדוגמה במשנה לוקח, כן, במשנה שלנו חמישה דברים באים בטומאה. מה זה באים בטומ? הטומ מה? היא דחויה בציבור. צריך ציץ. הציץ מרצע על הבשר תשובה שלכם? לא, ברור שלא. ציץ לא מרצה על אכילות. הופה אם ככה אז אין כאן בשר. אם אין בשר איך לפי רבי יהושע אפשר לזרוק את הדם? ובמשנה שלנו כתוב שזורקים את הדם והכל בסדר. מקריבים רק לא נאכלים בטומ לפי רבי יהושע ברגע שאין בשר אין זריקת דם. זה השאלה. תגיעו מחר מוכנים אל התשובה. טוב בואו נסכם מה למדנו היום. דבר ראשון ראינו למה לא כתוב שעירי הרגלים בגלל זבחי שלמי ציבור. למה לא כתוב זב ואם ככה למה שעירי ראשי חודשים כתוב לחדש לך שזה נקרא מועד? מה המקורות? מועדי מועדיך. תודה רבה. למה צריך את הכל? אם היה רק בתמיד הייתי אומר תדיר וקליל. אם היה רק בפסח הייתי אומר אנוש אנוש א כרת. אם היה כתוב בשניהם יש בהם צד חמור. אם היה כתוב גם בכל הקורבנות הייתי אומר כי באים לכפר. ואם היה כתוב רק באומר ושתי הלחם הייתי אומר כיוון שבאים להתיר. שתי הקומות. קומה ראשונה טומאה הותרה דחויה בציבור ולא הותרה. ובתוך אותובנה נוספת צריך ציץ לרצות. כמו שראינו בין המחלוקת לרבי יהודה לרבי שמעון לגבי ציץ על מצחו מרצה או לא. שרבי שמעון אומר שכן, רבי יהודה אומר שלא. רבי שמעון מביא רע מיום כיפור. רבי יהודה אומר לו תודה רבה יום כיפור טומאה ותורה בציבור ולא צריך ציץ. אני מבין שרבי שמעון סובר שטומאה דחויה בציבור וכן צריך ציץ. יפה מאוד. זה תובנה ראשונה. תובנה שנייה מרצה על אכילות. הציץ לא מרצע לא אכילות. ולפי זה המחלוקת בין רבי יהושע לרבי אליעזר שלפי רבי יהושע במקרה שאין בשר אין דם פשוט לא מסתדר עם מה שאנחנו אומרים כאן. בואו נסכם שנייה את המחלוקת הזאת כי גם אחר נעסוק בהרחבה. רבי יהושע אומר במקרה שאין בשר. אין דם אין דם. אין בשר ועשית עולותיך הבשר ואדם רבי אליעזר אומר מה פתאום ודם זבחיך ישפך מה הוא עושה עם הבשר ואדם לומר לך מה דם בזריקה אף בשר בזריקה תודה רבה בהצלחה אדירה להתאות מחר תגיעו עם הרבה כוח העולם אוהב לקרוא לדף של מחר קשה אני כבר אגלה לכם עכשיו ממש ממש לא לדאוג
לצפיה בתכנים נוספים: