העמוד היומי מסכת פסחים דף עז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עז עמוד א

סוכים דף עז עמוד א נתחיל בעבו עמוד ב שורה שנייה מלמטה ראינו את המשנה שיש נם חמישה דברים שבאים בטומ קורבנות ציבור למיניהם אבל אינם נאכלים בטומרת הגמורה וניתנינ משעירי הרגולים למה לא הבאנו גם במשנה דבר נוסף שקרב בטומ טומ סעירי הרגולים מוספין שמביאים ברגולים שאת זה הם מקריבים גם בטומאה אותנ לזבחי שלמל ציבור אומרת הגמורה המשנה הביאה זבחי של מציבור אמנם זה חוזר על כל כיסי הצרס אבל אתה מבין שאין הבדל כמו שקורבנות ציבור של שלמי ציבור מגיע בתומק הוא הדין גם לסעירי הרגולים איוכי שעירי ראש חודשים נמלו ניתני אז למה המשנה כן פירתה סעירי ראש חודשים באותן זיב חשל מציבו אז גם את זה נכלל בזיבשל של מציבור אמרה אונה הגמרא שעירי ראש החודשים הצטריך אלה יש לנו חידוש כן שרצו להדגיש בזה שהבאנו את צרי ראש החודשים צל כדאי תחמיני או לא הקציב בהו מויד הייתי אומר שלגבי ראש חודש לא כתוב על זה מועד ממילא אין לזה שם של קורבנות ציבור שבאים במועד ואם כן הם לא יתחו טומ כיוון שכפי שנראה בהמשך העמוד את כל קורבנות ציבור אנחנו לומדים שדוחי טומה ממה שכתוב מויד כומשמלון דרושכד שיקרי מויד מזה שהמשנה מפרטת את זה ללמד אותנו שראש חודש כן נקרא מועד כדי הביה דומר הבה תמוס דעתה מלוי מליו את התמוז של אותו שנה ששלחו את המרגלים שמבואר ששלחו אותם בחופטס בסיוון והם היו 40 יום עד שהם חזרו לכאורה כשאנחנו מחשבנים 40 יום זה יוצא עד י באב ומה שנאמר שהקדוש ברוך הוא אומר אתם בכיתם בחייה של חינם אני אקבע לכם בחייה לדורות דהיינו חורבן בית ראשון ובית שני שזה היה בליל תשעה באב לא מתאים כיוון שאם הם חזרו ב בתשעה באב אז הם בכו בלילה שאחר כך שזה לילור הבאב אלא אומר הביי תמוז של אותו שנה היה לא כמו כל השנים אלא היה מלא חודש מלא היה יום נוסף דהיינו היה ל בחודש ואם כן זה יום נוסף יוצא ש40 יום הסתיימו מתי בחטא באב אז כשהם הגיעו בחטא באב עם ישראל בכה בלילה שאחרי זה ליל תס באב נכתיב קורלי מועד לשבור בחוריי דהיינו דורש הבא את הפסוק קורלי מועד הכוונה שהקדוש ברוך הוא קבע יום נוסף של ראש חודש שזה נקרא מועד באותו שנה שתמוז יהיה עוד ראש חודש כדי לשבור בחורה כדי שיהיה קביעת זמן בליל תשע בוב שאז הבחורים כביכול שבורים שזה זמן של של אבי אבלו אומרת הגמורה לממ דקולו ממועדוסו בעצם אנחנו מחפשים שראש חודש נקרא מועד כיוון שכמו שאמרנו את כל הדברים שהבאנו שזה דוכה שזה בא בטומא כיוון שכתוב עליהם מועד מנוענמנו רבונו איפה מצאנו את הדרשה שנאמר על הדברים האלו מול וידאב מושס מויד השם מה תלמוד לא אמר לפי שלא לא מדנו אלא לתמידו פסח שנאמר בהו במווי לכאורה כתוב לעניין תומיד ופסח במוויידוי ומזה דרשנו במוידי אפילו בשבש במוידה אפילו בטומאה שער קובונש ציבור מנין מאיפה אנחנו לומדים גם על שאר קורבון ציבור שבאים בטומ שנאמר אלה תעשו להשם במוידכם זה בא ללמד שהקורבון ציבור צריכים במוידיכם כולל אם זה בטומאה מנין לרבות אומר והקורב מו שתי הלחם והקורבמום תלמוד מד מושד השם אל בני ישראל הכוסוב כב מועד איך עוד לקולון אז אם ככה ראינו מויד על כל הדברים שנאמרו במשנה וכל אני לא מולי למה צריך באמת שהתורה תכתוב מויד על כולם למה אי אפשר לכתוב באחד ונלמד אחד מהשני צריכה דקוז רחמונה טומיד אם היינו כותבים רק לעניין טומץ שהוא בא בטומאה א ואמין את טומיד שכן תודיר וכוליל הרי תומיד מקריבים פעמיים בכל יום והוא קוליל הוא קורבן אוילו שכולו עולה למזבח אז לכן כיוון שמעלתו כל כך גבוהה לכן זה בא אפילו בטומ אבל פסח לוי פסח שנאכל לבילים הייתי אומר שהוא לא ירו בטומ קומש מלון שגם פסח כתוב על זה במידוי ולכן צריך להגיע בטומא והקוסבחמונה פסח הייתי אומר פסח שהוא עונש קורס על פסח יש קורס ולכן גם בטומ מביאים אותו אבל תומידנוש קורס אם מלוי קומש מלוי ו רחמונה טרתה אם תכתוב פסח ותומיד עדיין לא נידע את שרקבונס ציבור מדוע ואמין הוא יש בו אין צד חומור תומיד יש לו חומרה של תודר וקוליל פסח שהוא עונשקורס אבל שער קובונסיבו עם אלוי הייתי אומר בשער קורבונס ציבור שמה מי אמר שמביאים את זה בטומ הרי תומה להיכנס לביס המקדוש זה כל כך חמור כל שכן להקריב בטומאה רחמון אלה תעשו להשם במו ידייכם וכוסבחמון אלה תעשו להשם במו ידייכם אבאמינה שער קורבון ציבו הבין לכפר הייתי אומר זה נאמר על קורבנות שבאים לכפר כמו שכתוב שהקורבן מוסופין שזה אוילו זה בא לכפר על עשה רש"י אומר הגמורה ביומ מביאה ברייסה שאין אוי לא בו אלא על עשה ולאס שניתק לעשה אז זה בא לכפר לכן זה בא אפילו בטומאה אבל אוי מרושתי הלחם דין באים לכפר אלא להתיר בעל מנינו לוי הרי קורבן האימר בא כדי להתיר את התבואה החדשה של כל העם וקורבן של שתי הלחם ושבועי סיגיה כדי להתיר את התבועה החדשה במקדוש כיוון שזה בא רק להתיר אז לא יקרה כלום אם נדחה את זה כאשר רוב הציבור טמאים ככה הייתי חושב קומש מלון לכן צריך לכתוב על זה גם במידוי וכוסחמונה אוי מושתה לכם לחודה ואם היית כותב רק על מושת הלחם אבמינה אדרבה אומיכם דעליים דבאין להתיר אבל אנוכלי קומש מלון הייתי יכול גם לומר ולשמוע סברה להפך שכיוון שזה בא להתיר אז מילא זה דבר שחייבים להקריב אותו אבל דברים אחרים הייתי אומר אפשר להמתין עם זה כאשר רוב הציבור הוא טמאין קומשמלו לכן צריך לימוד של בוידה על כל אחד ואחד. כעת הגמרא נכנסת לבאר את המשנה היא תביא כמה הקדמות ולמעשה מה שאנחנו בעצם נרצה לשאול שלכאורה המשנה לא מסתדרת כשיטת רבי יהושע סבורו דקו לאן מתומדו בציבור ובו יציץ לרצות זאת אומרת הנחה ראשונה שאנחנו מניחים כאן לפני שנקשה את הקושיה שכולעל מה טומאה תחויה בציבור יש מחלוקת האם טומאה תחויה בציבור או הותרה בציבור זאת אומרת האם עושים את כל המאמצים כדי גם כשרוב הכהנים טמעים לנסות בכל אופן להקריב את זה בטהרה כיוון ש זה רק תחויה זה נידחה כי אין ברירה אבל אם יש ברירה אז ודאי שעדיף שלא לעשות בטומאה או הטרה ברגע שהוא טרע אז זה כמו כאילו זה היה בטהרה אז סברו דכול סברו בני הישיבה שכולמר כל התנועים למעט תנא אחד הוא סובר שטומ רק דחויה בציבור וודאי שעדיף לעשות כל תצדקה, כל ניסיונות שבעולם כדי עדיין להקריב את זה בטהרה. ובוא ציץ לרצות. ממילא נפקמינה נוספת שאם אנחנו אומרים שטומ דחויה בציבור אז זה לא הורטרה, זה לא שזה שווה לטהרה אלא יצטרכו את הציץ שמרצה על טומאה. בלי הרצי של הציץ שתפקידו לרצות על דבר שהוא קרב בטומא. לא נוכל להכשיר את ה טומא גם כשהיא באה כשרוב הציבור טמאים והתירו. להקריב בטומ דלקתנ דשמס לדום טומאות בציבור אלו רבי יהודה למה אנחנו כך מניחים כיוון שתנה היחיד שמצינו שסובר שטומה הותרה בציבור וזה לכתחילה כמו טהרה ולא צריך בכלל אפילו את ריצוי הציץ זה רבי יהודה דתניה ציץ בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה דברי רב שימן גם כשהכהן גודל לא לובש את הציץ על מצחו עדיין הוא מרצה על הקורבנות שהוקרבו בטומא רבי דו אומר אוהו על מצחו מרצה אין דו על מצחו אינו מרצה רבי יד סובר שרק שהוא על מצחו של הכהן גודול אז הוא מרצה אמר לו רב שימן כהן גודל בם הכיפורים יוח שאינו על מצחו מרצה הרי כהן גודל בם הכיפורים עובד כל הזמן בבגדי לובון לא בשמונה בגודים אין לו את הציץ ובכל אופן אם יש טומאה ביום הכיפורים הציץ ירצה וזה כשר אמר לו אנח לימים הכיפורים שטומאותרו בציבור שם זה חוזר על כל אבוידס היו של יום הכיפורים זה נקרא אבוידס ציבור ולגבי ציבור אני אומר טומאה הותרה בציבור אז אני לא צריך בכלל לריצוי העציץ גם אם קרה משהו בטומא עדיין הותרה בציבור ולא תחויה בציבור ממילא לא צריך לריצוי עציץ מכלל מה שמע מזה שרב שמ שכן שאל מיום כיפור רב שמסבר טומת חו בציבור ולכן הוא סבר שכן צריך להגיע לריצוי ציץ ביום הכיפורים זה הנחה ראשונה שלכאורה לא רק רב שמן כך סובר שטומת תחויה היא בציבור גם רבי יויסי שהלכה כמותו בכל מקום גם סובר שטומ תחויה היא בציבור ודכול מהן הציץ מרצה על אכילות לכולל מה הציץ גם כשהוא מר מרצה על טומ זה לעניין הכשרת הקורבן מה שזרקו על המזבח אבל לא לעניין שיוכלו עכשיו לאכול בטומ את הבשר דלקתנ דשמס לדומר הציץ מרצה לכילו יש לרב לזר דתניה היחיד ששמענו שסובר שהציץ מרצה על אכילות שזה טומאה ויהיה מותר לאכול את הבשר הטמא זה רב לזר שאין הלכה כמותו דתני רבי לזו מהציץ מרצה עלכילויס רבי ישראל אין עציץ מרצה עלכילויס אז אם כך שואלת הגמורה וכעת נגיע לקושיה עצמה נממתניסים דלא יקרה רבי יהושע לכאורה המשנה שלנו היא לא כמו שיטת רבי יהושע דתני והוסלוסכו הבוסר והדם הפוסוק אומר הוסייסו לוסכו ומקישים בשר לדם רבי יהושע אומר אם אין דם אין בוסר אם אין בוסר אין דם רבי יהושע לומד ההקש בא ללמד כמו שאתה מבין שאדם מעכב ואם אין דם לזרוק על המזבח ודאי שהקורבן פסול ולא נאמר שאת הבשר יאכלו הוא הדין להפך אם אין בשר אז לא יזרקו את הדם והקורבן פסול בלי זה אומר דם אף על פי שאין בוסר שנמדם זבכך שופך הוא סובר ללמוד מפסוק אחר שכתוב ודם זבוכך אוישך מזה הוא לומד שמספיק רק את הדם בלי הבשר גם אם הבשר קרה לו משהו נאבד נטמע בכל אופן אנחנו אומרים שאפשר לזרוק את הדם וזה יהיה כשר ומה אני מקיים וסיסו אלוסך הבוס והדם מה אומר רבי ליעזר מה אני אעשה עם הפסוק שרבי ישע הביא שהקשו בשר לדם לא ימר לוך מהדם בזריקב בוס סו בזריקה שגם כשמקטירים את הבשר על המזבח זה נעשה על ידי זריקה כמו בדם ולעניין זה הוקש הבשר לדם אבימר איך זורקים את הבשר לולקות יש בין כבש למזבח יש מרווח קטן בין הכבש למזבח הוא לא צמוד עד הסוף למזבח וממילא הכהן שמעלה את הכבש את הבשר למזבח עולה בכבש עד סופו ועומד שם וזורק מעבר למרווח לגבי א כיוון המזבח את הבשר וממילא לעניין זה זהוקה שהבשר לא מניחים אותו על המזבח אלא זורקים אותו אז אם כן זה הלימוד שרב ליעזר יענה מהבוסר והדם ורבי יהושע נמי אוקסי ודם זבורךישופך מה רבי יהושע יענה על הפסוק של רב ליזר שלמד מזה שרק הדם מעקב אבל אם יש רק דם בלי בשר אפשר לזרוק את הדם אומר לו חוקסיב גבי ובוסותוכ תסתכל לסוף הפסוק שם מבואר עוד מילה והבוס אותוכל אין חנמ כשהבשר נמצא אז אפשר לזרוק את הדם אז אם ככה אדרבה אומר רבי ישע מהפסוק הזה אני רואה מתי דם זוכך אוישפך כשהבוס או תוכל כיוון שהבשר מעכב אם ככה למה צריך שני פסוקים שני מקורות א שני פסוקים בעצם שמלמדים אותנו את אותו הדבר שהבשר מעכב את זריקת הדם וה נתרי כהל לא מולי אחד בוילו ואחד בשלומי כפי שהגמרא תבאר בהמשך למה צריך גם לאילו וגם לשלומים את הלימוד שהבשר מעכב את זריקת הדם לפי רבי ישע אז אם כן ראינו כאן לעניין שעירי ראשי חודושים המשנה כן פירטה את זה ולא שמכה על מה שכתוב זיב חשל מציבו ללמד אותנו שראש חודש נקרא מועד וכמו שהבית דרש קורא עולי מועד לשבור בחו שזה חוזר על ראש חודש בשנת המרגלים אמרנו את המקור לכך שכל הרשימה של המשנה נלמד מהפסוק מפסוקים שכתוב עליהם מויד שזה בא אפילו בטומא אמרנו את הצרכוס שלמה צריך פסוק בכל אחד ואחד ואי אפשר ללמוד זה מזה והגמור הניחה שתי הנחות כדי להקשורת קושיה הנחה ראשונה שרק רבי יהודה סובר שטומאה הותרה בציבור כל השאר סוברים שטומה תחויה בציבור וצריך ריצוי של ציץ כדי לכפר על הטומ למרות שזה מגיע בטומ אבל זה רק תחויה ולא הותרה והנחה נוספת שאין הציץ מרצה על אכילות ורק רב לזר הוא זה שסובב שזה מרצה על אכילה שיהיה מותר גם לאכול בשר טמא אבל כל האחרים סוברים שגם כשהתירו להקריב בטומ זה רק העקרבה אבל לא על אכילה הבאנו שרבי ישע ורבי לזר נחלקים האם הבשר מעכב את הדם או לא והבאנו שלכאורה המשנה שלנו דלא הכירה בישעה כי במשנה שלנו מבואר שחמישה דברים באים בטומא ואינן נאכלים בטומאה זאת אומרת זורקים את הדם בטומ אבל את הבשר לא אוכלים ואיל לפי רבי יהושע במקרה שיש בעיה על על הבשר נטמע או נאבד וכדומה גם לא זורקים את הדם אז איך המשנה כאן מביאה שיזרקו את הדם כשאין בשר הבאנו את המחלוקת של רב לזרבי ישוע במקור מאיפה הם לומדים כל אחד את שיטתו ומה יענה כל אחד על הפסוק של השני
לצפיה בתכנים נוספים: