העמוד היומי מסכת פסחים דף עג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עג עמוד א

[מוזיקה] דף עג עמוד א הייתי שמח לשתף אתכם באיזשהו מחשבה שעלתה לי בראש שבעקבותיה הגיעה תובנה יפה יפיה שקשורה גם לעמוד שלנו הרי כולנו רבים וטובים יראי השם אוהבים לעשות מצוות משתדלים להתרחק מעבירות ובכל אופן אני יודע ואני בטוח כמו שעל עצמי כך גם עליכם לכל אחד מאיתנו יש ניס סיונות. אם תשבו פעם ותפשטו, תפרטו את האזורים בהם אנחנו מתמודדים. משום מה אני חושב שלכולנו יותר ברור העניין של שמירת שבת שאותה אנחנו לא מחללים מאשר שמירת העיניים שבה אנחנו מתנסים מדי פעם ובה גם אנחנו נופלים. אותו דבר קחו לדוגמה את מאכלות אסורות. להיכנס למסעדה שקשורותה מפוקפקת. בטח לאכול דבר שאתה יודע שהוא אסור. הרבה יותר קל לנו מאשר לשמור את הפה מדיבורים אסורים ומלשון הרע. למה זה עובד ככה? מה ההבדל? למה יש דברים שהם כל כך ברורים לנו ודברים שאנחנו פעם אחר פעם נופלים בהם. אז כמובן דבר ראשון זה ככה הקדוש ברוך הוא טבע. יש דברים שהם יותר מורכבים שעליהם ניטשת המערכה במלא הוזה ודווקא בהם אנחנו אמורים להיות באמת יותר חדים, יותר מרוכזים ויותר נלחמים. וכמו שאנחנו אומרים תמיד, לא תמיד ננצח, אבל תמיד ניילחם. אבל אני חושב שיש כאן דבר נוסף. יש בעיה מובנת בכל הדברים שהם לא ברורים לנו במעט האחוזים. ברור לנו במעט האחוזים שאסור להדליק אור בשבת. מיתו ילדים קטנים החדירו לנו את זה, התמיעו את זה בנו. הדבר מוגדר באופן בהיר וברור. בשמיעת העיניים יש לנו לפעמים כל מיני דברים שאנחנו לא בדיוק יודעים. יש לדברים המהותיים שכולנו יודעים. זה אסור. אבל יש דברים שהם יותר פרו ובאים בעיקר אנחנו נופלים. אותו דבר גם בלשון הרע. אותו דבר תשימו לב באינספור דברים שאנחנו מתמודדים בהם והרבה נופלים. זה כיוון שהם לא מוגדרים, הם לא בהירים, הם לא ברורים. היום אנחנו נראה לדוגמה, נדבר בעמוד שלנו על דוקין שבעין. מו מסוים הוא נקרא דוקין שבעין. רש"י אומר איזה קרום על העין או כתם בעין של הבהמה? האם זה נקרא מום או לא? אז התשובה היא כך. באופות זה לא נחשב מום. בבהמה זה נחשב מום. אבל זה מום יותר קליל. רבי עקיבא לדוגמה אומר שהמום הזה אם העלית אותו כבר למזבח אל תוריד אותו. שאר בעלי מומין מחולסר איבר וכדומה. שזה משהו מאוד מוגדר שהוא בעל מום. גם אם העלת אותו למזבח אתה תוריד אותו. דוקין שבעין זה דבר כזה פרווה. מיד זה הקפיץ לי את העניין הזה של שמירת העיניים שלדעוונינו אצל חלק מאיתנו או אצל כל אחד מאיתנו בחלקו. הדבר הזה קצת פר ואנחנו לא יודעים בדיוק איפה למקם אותו ורק לכן המערכה סביבו כל כך קשה. וכאן אני רוצה לומר דבר אחד. אני אומר לעצמי מי ששומע על הדרך נפלא. אם אנחנו, אם אתה, אני עצמי, אם אני אדע למקם את הדבר הזה באזור השחור, לא באפור, אני לא יודע איפה זה נמצא, אלא באזור השחור, את הדיבורים אסורים, את שמירת העיניים או את כל דבר אחר שבו אתה מתמודד, תדע למקם מה שמותר, תטיר, מה שאסור תאסור, אל תשים את זה במקום אפור שאני לא יודע בדיוק איפה הוא נמצא. ברגע שתגדיר, יהיה לכל אחד מאיתנו הרבה יותר קל גם לעמוד, להצליח, להילחם ובעזרת השם גם לנצח. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף עג עמוד א שלוש שורות מלמעלה שחתו שלו לאוכליו אנחנו בעצם עדיין מדברים על המשנה בה פתחנו בדף עמוד ב שהמשנה הזו בעצם הגדירה לנו את כל המושגים של תואה בדבר מצווה רבי אליעזר רבי יהושע רבי מאיר רבי שמעון בן אלעזר כבר דיברנו בכל הימים האחרונים דשנו את זה מכל כיוון אפשרי ועכשיו בעצם אומרת הגמרא ראינו שאם אדם שוחט את הפסח שלא לאוכליו שבעצם השחיטה הזו אומרת שהפסח פסול כי פסח חייב להישחט דווקא לשם אוכליו. אז אם אדם עשה את זה בשבת, לקח שחט קורבן פסח שלא לאוכליו, הרי הוא חייב. כי זה לא נחשב שהוא טה בדבר מצווה, אלא אם כן הוא באמת עשה מצווה. כמו שראינו שם במשנה שהיא כדעת רבי יהושע או כדעת רבי שמעון, כמו שדיברנו. אבל במקרה שהוא לא עשה מצווה והקורבן פסול, אז הוא חייב. אומרת הגמרא, אם כך פשיטה כיוון דעתם פסול. כיוון שביום רגיל אם שחטת כזה קורבן הוא פסול אז אחה במקרה שזה שבת חייב אני לא מתייחס לטעות שלו שהוא טעה בגלל קורבן פסח כמו שאמרנו ברור שחייב אונה הגמרא אתה צודק אתה יודע רק למה כתבתי את זה משום דתנסיפה פטור תנר חייב בסיפה רציתי לומר לך שבמקרה שהוא שוחט גם לאוכליו וגם שלא לאוכליו הוא פטור בשבת לכן אני כותב לך שבמקרה שרק שלא לאוכליו חייב אבל כל אחד מאיתנו שקצת מוח בקודקודו והוא הוא מרוכז עכשיו שואל את שאלת הגמרא וענה מפשיטה משום דה אתה מקשר אחה פטור הרי אנחנו כבר יודעים ולמדנו את זה במפורש וחזרנו על זה כבר כמה פעמים שאם אדם שוחט קורבן פסח לאוכליו ושלא לאוכליו הוא כשר ואני כבר יודע את המשוואה שאם ביום חול זה כשר אז בשבת אם שחטת אותו הרי אתה פטור ואם זה פסול כמו במקרה שלוכלו אז המשוואה הפשוטה אומרת שבשבת אתה חייב אז למה צריך לחזור על זה שוב אלא אומרת הגמרא אלא הידידת השחתו שלא לשמור כמו בשבת ששלו לשמוע זה פסול וברגע שזה פסול חייב ואת זה רציתי לכתוב במשנה תננה משלו לאוכליו ועל הדרך הבאתי את שלו לאוכליו ולאכליו והבאתי גם רק את שלא לאוכליו זאת אומרת הכל מגיע כיוון שרציתי לכתוב את שלא לשמו שואלת הגמרא שכך מה אות והיא גופה למה לי גם שלא לשמו ברור לי שזה פסול אנחנו יודעים שהפסח ששחתו שלא לשמו פסול אם הוא פסול אז מה קורה אם שחטת בשבת אתה חייב אז למה צריך לומר את זה ברגע שהגדרת לי את המשוואות הכל ברור לי אונה הגמרא משום דקבילי פלוג רבי אליענזר ורבי יהושע כיוון שבמקרה של שחט זבוחים אחרים לשם פסח זה המקרה שבו יש מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע האם כאן אני קורא לזה טועה בדבר מצווה או לא כיוון שיש מושג שזבוחים אחרים לשם פסח הם כשרים לכן אני מביא גם את מה קורה לפסח שלא לשמור ולכן אני גם מביא מה קורה לאוכליו ושלא לאוכליו וגם מה קורה רק לשלא לאוכליו עליו שהדברים בגדול ברורים הגמרא פותחת חת נושא שאותו המשנה סליחה שאותו כן צריך לומר לנו כדי לחדש לנו את המחלוקת בין רבי יהושע לרבי לרבי אליעזר ועל הדרך היא מביאה עוד דברים ברורים היא סך הכל חוזרת עליהם משננת אותם מחדדת אותם אבל באמת הם פחות נצרכים אומרת הגמראה הקדושה עכשיו הגמרא הולכת לשאול על כל המושג שאדם ששוחט בשבת חייב הרי כל מלח כל מלאכה שאסורה בשבת זה דווקא מלאכה שהוא משדרג משהו הוא מקפיץ את הדבר שהיה קודם והופך אותו למשהו אחר האמת היא זה לא דווקא משדרג אבל הוא עשה בו איזו פעולה אפילו הוצאה מרשות לרשות אני מבין הוא עשה איזושהיא פעולה והיא פעולת תיקון היא פעילה טוב היא פעולה טובה הוא משדרג משהו שחיטה שימו לב הבן אדם מה קורה הוא סך הכל מוציא דם הוא עושה חבורה רש"י אומר מילא אם הוא היה צריך את הדם לקלבו אוקיי אני מבין אבל אם הוא לא צריך את הדם סך הכל הוא לקח חיים של בהמה והרג את הבהמה הזו בעצם ביטל את חיותה מה הוא עשה כאן מלא בשחיטה רגילה הוא תיקן אותה לאכילה אבל אם השחיטה הזו פסולה אז הוא לא עשה שום דבר זה נקרא מקלקל אמר לרב הונבר חיננה לבריאי כי אז לקמי דרב זריקה שתלך לשיעורו של רב זריקא אני מבקש ממך תשאל אותו שאלה שמציקה לי בא מיני תשאל אותו לדבריה אומר מקלקל בחבורה פטור יש אומרים במסכת שבת שמקלקל בכזה סיטואציה הוא חייב אבל דברי אומר שפטור שחתו שלא לאוכליו חייב מה תיקן ושחתו שלא לאוכליו זאת אומרת שחיטה פסולה הוא לקח בהמה והרג אותו והרג אותה זה נקרא מקלקל. עצם השחיטה סך הכל עשתה חבורה. הוא לא צריך את אדם, לא צריך כלום. קלקלת. למה שהבן אדם יהיה חייב? כמו שאמרנו, חייבים רק על דבר שהביא לידי תיקון. אונה הגמרא, תיקן אם עלו לא ירדו. כיוון שיש דין שגם הקורבנות הללו הפסולים, אם הם עלו למזבח לא ירדו, אז לכן ברגע שהוא שחט, הוא עשה כאן איזשהו דבר שנכון כרגע אני אומר לך פסול, אבל זה יכול להגיע לידי תיקון. זה יכול להגיע לידי עלייה למזבח. לכן אני אומר לך, כיוון שאם עלו לא ירדו, הוא כן הביא פה את הבהמה הזו לאיזשהו היבט מסוים מאוד. כן, אולי זה נישה, זה באמת לא הדבר העיקרי, אבל זה יכול להגיע לידי תיקון, זה יכול להגיע לידי עלייה למזבח. ולכן באמת אני אומר לך שחייב. אוקיי, שואלת הגמרא שאלה נוספת על אותו רעיון, שחטו ונמצא בעלמום, גם כן אתה אומר לי שחייב. מה תיקן? הרי בעלמום אנחנו יודעים שגם אם עלו לראש המזבח ירדו. זה לא כמו דין של קורבנות פסולים ששחטתי אותם לדוגמה שלא לאוכליו בעלמום זה מאוס בעלמום אני לא רוצה לראות בכלל בבית המקדש וגם אם העלית אותו לראש המזבח תוריד אותו העלית כמובן לאחר שחיטתו וניתוחו וכולי ואם כך מה תאמר לי בשחיטה של בעל מום מה הוא שדרג הוא רק הרס הוא רק קלקל ואמור להיות פטור אונה הגמרא תיקן מדובר בכזה מקרה שהמום הוא לא מום של מחוסר איבר שאז באמת לא תיקנת כלום אלא בדוקין שבעין כמו שאמרנו קרום מסוים גם על העין כט מסוים נקודה לבנה בתוך האישון וכדומה ועליב דרבי עקיבא דאמר שבכזה מקרה בכזה מום קטנטן שהוא לא בדיוק מום באופן גורף לדוגמה בעופות הוא מותר לחלוטין על זה הוא אומר אם עלו לא ירדו ולכן תיקנת משהו ולכן אתה חייב שואלת הגמרא שחטו ונמצא טריפה בסתר כתוב שפטור היינו במשנה אדם ששוחט ואז גילו באיברים הפנימיים במוח בראה בכל מיני מקומות ש שהבהמה היא טריפה טריפה לא עולה לגבי המזבח אני אומר תשמע מה הוא אנוס? מה אתה רוצה? וכיוון שהוא אנוס אני פותר אותו. ודאי הגמרא א בגללוי אם זה דבר שאתה רואה כבר מבחוץ שהיא פצועה קשה שהיא טרפה שהיא לא תוכל להמשיך לחיות זה דבר גלוי חייב. ושואלת הגמרא מדוע הרי מה עשית? שחטת קלקלת מה תיקן על מה אתה חייב? אונה הגמרא תיקן להוציא מידי נבלה. כל בהמה כשהיא מתה היא מתנבל היא מתנבלת ויש עליה טומאה ששחטת אותה אין עליה טומאה. נכון שלבד אם היא אמורה למות כי היא טרפה אבל אם היא הייתה מתה לבד היה להנבלה כאן תיקנת אותה והוצאת אותה מידי טומת נבלה ועל התיקון הזה על ההיבט המסוים הזה אולי הקטן אבל ההיבט הזה של השדרוג על זה אני אומר תיקנת ולכן אתה חייב יפה שואלת הגמרא מתקפל רבינה עד תעניה השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודה זרה חיה ולהיה ג' חטאות מה תיקן פה מדובר על בן אדם שימו לב בשוגג אני לא יודע איך הבן אדם המוכשר הזה הגיע מגיע למקום הזה שבשוגג, שימו לב מה הוא עושה. הוא שוחט בשבת, זו בעיה ראשונה. לא רק שהוא שוחט, הוא שוחט קורבן. פה נותנים דוגמה של חטאת, אבל זה לאו דווקא חטאת. כאילו לעניינינו זה לא משנה. הוא שוחט קורבן בחוץ, זה שחוטי חוץ, והוא שוחט את זה לעבודה זרה. ושימו לב, כל השלושה דברים האלה קוראים לו בשוגג. זה באמת בן אדם מוכשר, רחפן על, אפשר לקרוא לו. והבן אדם הזה שוחט בשבת בחוץ לעבודה זרה, חייב עליה גטאות. שואלת הגמרא בזה מה הוא תיקן? הרי הוא אפילו לא היי להוציא אותה מעידי טומא כי אומר רש"י לעבודה זרה יש טומא ברגע שחטת לעבודה זרה לעבודה זרה תקרובת של עבודה זרה מתמה אפילו באוהל רש"י אומר חלק מהראשונים חולקים עליו שלא באוהל אבל לא משנה בכל אופן יש עלי הטומנה הגמרא אמרבירה שמוציאו מידי עבר מן החי פה יש תיקון תיקון מאוד מעניין לבן נוח אסור לאכול עבר מן החי כן זה אחד משבע מצוות בני נוח לא לאכול עבר מבהמה חיה פה ברגע שהבן אדם שח חת אותו ליהודי כמובן אסורה כי היא נשחתה לעבודה זרה אמנם בשוגג אבל היא אסורה לגוי מותרת גוי אין לו בעיה שלאכול תקרובת עבודה זרה יש לו בעיה לעבוד עבודה זרה אבל לא לאכול את עקרובתה ולכן אני אומר תשמע הגוי הזה עכשיו שיאכל אותה מותר לו לאכול אותה גם מדין עבר מן החי זאת אומרת זה כבר לא עבר מן החי כיוון שאותו אחד שחט אותה ולכן בעצם הוא תיקן הוא עשה פה איזשהו אספקט איזשהו הבט איזשהו מימד של תיקון ולכן אני מחייב אותו על כך בשבת נפלא ביותר יותר אז בעצם ראינו שבאמת אם תעשה שחיטה שרק הורסת שלא הגענו לא מצאנו בעצם איפה יש כזה מקום כי על פי רוב אתה באמת משדרג אותה באיזה משהו מוציא אותה מידי נבלה או כמו שראינו מעלה אותה על גבי המזבח וכדומה או לכל הפחות מוציאה מידי עבר מן החי ולכן חייבים גם כן על שחיטה בשבת עכשיו עוברת הגמרא לדון על נושא מאוד מעניין יש לנו מושג של עכירה דיברנו על זה כבר השאלה אם כשאני שוכ בהמה למשהו אחר יש לי פסח לשם שלמים שלמים לשם פסח כל הדבר הזה האם בא היא הכירה לעקור אותו בפועל לומר שאני עוקר אותו או לא אז אנחנו ראינו מה הדין ראינו במשנה אדם ששחט ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שנטמאו זאת אומרת זה פסח שאין לו בעלים אסור לעשות את זה הפסח הזה בעייתי אבל הבן אדם פטור למה כי הוא שחט ברשות הוא רואה פסח שחט אותו אולי אמור לברר מה קורה ואיפה הבעלים יפה מאוד אומרת הגמראה הקדושה מה רבונה אמר רב פה אנחנו בעצם היום נראה את דבריו של רב אונה אמר רב ומחר חר בעזרת השם נראה איזה ATV נראה ממש עד סוף העמוד ועד סוף הפרק נראה דיון בדבריו של רב אבל בואו נפתח עכשיו את העניינים השם שניתק לראייה ושחתו סתם כשר לעולה מה זה השם שניתק לראייה רש"י אומר יש אשם שמתו בעליו או שהם התכפרו באחר הם לא מצאו את האשם אתם יודעים מהאדם א אה אה הפריש קורבן השם ואז הוא מת או שהוא הפריש קורבן השם זה נאבד לו הוא התכפר באחר ואז מצא אותו בעצם האשם הזה כרגע בעייתי אי אפשר להקריב אותו. יש כאלה שאומרים שהשם הזה הולך למיטה כבר נראה את רבי אליעזר שזו שיטתו אבל רבי יהושע ומרבי התנאים כך שתוברים שהשם הזה הולך לראייה מה זה אומר לראייה יראה עד שיסתאב שמים אותו בעפר באחו במראה שמה הוא ילכך עסב עד שיהיה בו מום ברגע שיהיה בו מום אני אמכור אותו ואז דמיו יפלו לנדבה נדבה זה בעצם הולך לעולה אוקיי אז שימו לב את העשבה שעברה פה מהשם לעולה זה נקרא השם שניתק לראייה עכשיו אחרי אחרי שהוא מקבל מום, ברור שלוקחים אותו לעולה, את דמיו לעולה. מה קורה עם הבן אדם הזה לקח שם שניתק לראייה ועוד לפני שהוא קיבל מום הקריב אותו לעולה? אומרת הגמרא, אומר רבונה בשם רב, בכזה מקרה כשר על מה קצבה או לא באי הקירה. מכאן אני רואה שברגע שהוא עומד לכך, הרי כולם יודעים שהאשם הזה הוא אשם בדימוס, הוא אשם לשאבהו, מה הולך להיות איתו? הוא הולך להיות קרב לקורבן עולה. לכן הוא אומר, כיוון שכולם יודעים את זה, אני לא צריך לעקור אותו בפועל לעולה. עצם זה שהקרבתי אותו הוא נהיה קרב לעולם והכל בסדר יפה אז אנחנו רואים שלא באה היקירה שואלת הגמרא אם לא באירה היא אחי כי לא ניתק נמי אז למה אני צריך דווקא השם שניתק לראייה גם אם עוד לא ניתק אותו לראייה עצם זה שיש בעצם נתקו לראייה זה איזשהו סטטוס לקחתי את האשם הבאתי אותו לרועה הבאתי אותו לאחראי על הראייה ואז אומר אבונה בשם רב ברגע שחטת אותו לעולה זה בסדר כי זה היעד שלו כולם יודעים שהוא הולך לשם אומרת הגמרא אם כך, גם אם הוא עדיין לא ניתק לראייה, עצם זה שאני שמעתי שבעליו מתו, אני שומע את הרמקול של ברוך דיין האמת, הלכתי, לקחתי את העשם הזה, קרבתי אותו לעולה, גם אמור להיות כשר. למה? כי נכון שאולי עוד לא כולם, לא משנה מה היעד של אותו אשם לעולה, נכון? הרי בסופו של דבר אחרי הסרט הזה של ירד שיסתאב, של ימחר, שלי פלו דמיו לנדבה, הוא יגיע לעולה. אז גם כאן מותר, גם כאן אמרו להיות הדין שלפני שלאחר שברגע שאני יודע מזה שנתקפרו בעליו באחר או שמתו אני אקריב אותו לעולה ויהיה כשר לא צריך להגיע דווקא לאחר הניתוק אומרת הגמרא אתה יודע מה אתה צודק גזרה לאחר כפרה את ולו לפני כפרה בגדול אתה צודק אמור להיות הדין שברגע שהבעלים מתו או שהם נתכפרו אמור להיות מותר אבל אני חושב שאם אני אמר לך בסדר עוד לפני שניתק לראייה אתה יום אחד תתה ותקדים קדים את המאוחר אתה תלך לא רק לפני הראייה אלא אפילו עוד לאחר שנתקפו תיקח אשם בוא נמר אתה תפריש אשם ואז תחליט אתה יודע מה דווקא מסתדר ליבול להקריב אותו לעולה להקריב אותו לנדבה וזה ברור שאסור אסור לעשות השבה מזבוח לזבוח לכן אני אומר דווקא בעיקרון צריך את כל ה את כל התהליך של ילך לראייה וסתאב וימחרו ואז ימכרו אותו ויפלו דמיו לנדבה גם במקרה שלקחת אותו רק אחרי שנתק לראייה זה בסדר אני אגלה לך בסוד גם מיד אחרי שנתקפרו זה בסדר אבל אני לא רוצה שתגיע לשלב קודם גזירה אתו לפני כפרה ומסבירה הגמרא מנת תמראה מי אמר שבאמת גוזרים כזה דבר דתנן אשם שמתו בעליו או שנתקפו בעליו יראה עד שיסתאב וימחר ויפלו דמיו לנדבה רבי אליעזר אומר ימות אז רש"י אומר לנו רבי אליעזר מי שלמד עכשיו דף היום מזבוחים גם מכיר את זה הוא אומר בכל דבר אשם דומה לחטאת וכולם יודעים שחטאת שמתו בעליה או שנתקפרו בעליה הולכת למיטה. אין כזה מושג לעשות השבה מחטאת. ולכן בכזה מקרה אומר רבי אליעזר השם זה כמו חטאת וימות. אז יש לנו את בעצם השיטה השלטת שזה ימחר ויראה עד שיסתה וימחר וכולו. רבי יהושע מגיע ואומר דעה שלישית. לא כמו שאמרתי קודם שרבי יהושע הוא בעצם כמו רוב התנאים. לא סליחה טעות שלי. רבי יהושע אומר שיטה שלישית ואומר שימו לב אם אחר כמובן לאחר שנסתאב אם אחר ויפלו עם אחר ויביא בדמיו עולה. זאת אומרת, שימו לב להבדל. מקודם אמרנו יפלו דמיו לנדבה. יפלו דמיו לנדוה זה אומר שזה הופך להיות נד ציבור. רש"י אומר היה שופרות בבית המקדש. השופרות האלה הביאו מהם עולות לקיץ המזבח. זאת אומרת כשהמזבח ריק היו מביאים משם עולות להקיץ בהם, לתת קיץ. זה כמו התאנים יבשות שזה קינוח סעודה. היו מביאים למזבח לצורך קינוח כביכול שהוא אף פעם לא יעמוד ריק. היו מביאים את אותם עולות. זה עולות ציבור. זה שיטת הנקמה. רבי יהושע אומר לא אני אחוקה עד שהוא יסתאב ואז יפלו ואז לא יפלו דמיו לנדבה אלא אני יביא בדמיו עולה זאת אומרת הבן אדם הפרטי רש"י אומר מה ההבדל הבדל כביר רש"י אומר שלגבי בן אדם שמביא לעצמו הוא סומך עליה הוא מביא נסחים וברגע שהיא באה לנדבות ציבור הוא לא סומך עליה וגם לא הוא מביא את הנסחים זה קרב משל ציבור בכל אופן רבי יהושע הזה שאומר שהבן אדם הפרטי עצמו מביא אותו בכל אופן הוא אומר ודמיו אין אבל גופו לא ולמה הרי בסופו של דבר בר זה מגיע לעולם ומדובר בבן אדם עצמו למה שהוא לא יביא אותו למה לא את גופו אלא אני מכאן אני רואה דגזר לאחר כפרה עד ולפני כפרה אתה רואה שהוא אומר תשמע אתה צודק שבעיקרון אמור להיות שאתה יכול להביא אותו בעצמו אבל כיוון שאם אני אעשה את זה אנשים יבואו ליטות החכמולוגים יביאו אותו גם לפני כפרה זאת אומרת שבן אדם יפריש הוא יעשה את החשבון ויגיד במקום להביא עכשיו את האשם דווקא מסתדר לי יותר להביא אותו בתור עולם ואחרי זה אני אביא אשם וכדומה ולכן הוא גזר אם כך שמע מינה שבאמת יש את המושג הזה לגזור לפני כפרה את ולאחר לאחר כפרה את ולפני כפרה וזו גם הייתה דעתו של רב אונה בשם רב שדווקא שניתק לראיה ושחתו סתם רק אז כשר ולא קודם לכן לא רק מיד לאחר כפרה כי הוא גוזר אתו לפני כפרה אז בעצם מה ראינו היום עמוד פשוט ונפלא מתוק מדבש דבר ראשון ראינו את כל האגביות זאת אומרת שמדברים על שחתו שלא לאוכליו כיוון שלאוכליו ושלא לאוכליו למה כיוון שלשמו שלא לשמו ושלא לשמו אני מביא בגלל המחלוקת של רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי שחיטה תמיד יש הבת של תיקון ראינו חלק למזבח להוציאו מידי טומא ולגבי להוציאו מידי לתקנו מידי עבר מן החי רב הונה בשם רב מגיע ואומר השם שניתק לראיה ושחתו סתם כשר והאמת היא שאפילו לפני שניתק לראיה אבל זה גזרה את ולפני כפרה כמו שרואים בדבריו של רבי יהושע המחלוקת לגבי השם היא פשוטה יש לנו את תנקמה שאומר יראה עד שיסתאב ועם אחר ויפלו דמיו ולנדבה זה בעצם לעולות ציבור יש לנו את רבי יהושע שמשווה את זה לחטאת שימות ויש את רבי אליעזר א סליחה רבי יהושע שומר עם אחר והבן אדם עצמו יביא בדמיו עולה ושוב דווקא יסתאה וימחר כיוון שהוא גוזר את ולו לפני כפרה כמו שבעצם מפה אני לומד על דבריו של רב אוונה בשם רב כמו שאמרנו מחר בסיעתא דשמיא נמשיך להעמיק לדון להביג ה בעדרב זאת אומרת כל מיני קושיות וראיות יהיה אקשן בעזרת השם מחר גם נסיימים פרק תבואו בכוחות מחודשים בהצלחה אדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: