העמוד היומי מסכת פסחים דף סג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סג עמוד א

דף סג עמוד א בסיעתא דשמיא זה העמוד המתוק שאותו נלמד היום אני רואה כבר חלק פוזלים אל העמוד ורואים רשי קצת ארוך עם כל מיני מושגים מסכת זבחים ונבלים אומרים וואו בטח לא נמצא ידיים ורגליים אולי יש כא דברים מסובכים אז אני פה בשביל להלחיץ חבר'ה זה מאוד מאוד מורכב זה מאוד מאוד חייבים לזה המון המון ריקוד כוז קשה מאוד להבין את זה יופי עכשיו אחרי שכמה כבר נשרו סגרו את הגמראה נדקו את השיעור סתם ממש ממש לא זה רשי קל מתוק מדבש אל תדאגו רציתי רק ככה להגביר את הדריחות את הריכוז ואת העירנות שלכם הכל בסדר מתוק דבש רשי רק מביא כמה מושגים מסכת זבחים שנבאר אותם בסיעתא דשמיא אחת לאחת והגמרא ממש מתוקה פשוטה קלה הכל בסדר מסר מהשיעור שלנו אנחנו נראה היום כל מיני סיטואציות מאוד מאוד מוזרות אדם אמר ככה ככה והתכוון אחרת. אדם אמר ככה בתחילת השחיטה ואחרי זה בהמשך ככה. כל מיני דברים מוזרים והגמרא מתעסקת בהם. ברייתה שלמה שמעמידים אותה בכל מיני קונסטרציות וסיטואציות מוזרות. למה זה ככה? מי מדבר בכזאת צורה? זה מדי פעם יש לנו את המסר הזה שבא לומר לנו התורה נותנת מענה לכל אחד. גם לאנשים כאלו מוזרים עם כאלה הלכות מפולפלות ומבולבלות גם לאנשים כאלו. בכלל אם אנחנו מדברים על אנשים חלקים מסכת קידושין, מסכת גיטין, מסכת בבת, כל מיני מסכתות, אפשר לתמצאת לארבע דף. כל הגמרא עסוקה באנשים מוזרים שאמרו כך, אמרו אחרת, קידשו אישה על מנת שאני לא יודע מה, גירשו אישה על מנת כל מיני דברים מוזרים. עבדו, שיקרו, תכמנו, בלבלו אותו דבר זבחים. פסחים, גם כאן זה דוגמה של זבחים. חשב כך, חשב אחרת, בלבל כך, בלבל אחר. למה? למה לא להיות אדם ישר? אז נכון, אלוקים עשה את האדם ישר, אבל מה לעשות? קודם מה ביקשו חשבונות רבים האנשים מתפזרים ולכל דבר יש מענה בגמרא הקדושה זה מסר עצום יהודי התבלבלת בלבלת החלקת התגלצת אתה בכל מיני מקומות אל דאגה לתורה הקדושה יש תמיד מענה בשבילך התורה לא נשארת בלי מענה תמיד יש תשובה לך לרב פתח את המקורות שלנו ותמיד תמצא תשובות נפלאות אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים דף סב עמוד ב 1 2 3 ארבע שורות מלמטה אומרת הגמרא הקדושה תניה אחרים מי זה אחרים ידוע רבי מאיר שלמד תורה מפי אלישע בן אבויה שנקרא אחר וכיוון שהוא למד ממנו תורה כל מה שהוא הביא אמרו עליו אחרים אחרים אומרים הקדים מולים לארלים כשר ארלים למולים פסול טוב הקדמונת קצרצרה אנחנו כבר יודעים מהמשנה שלנו שאדם ששרט קורבן פסח וחשב גם על מולין וגם על הרלים יחדיו לא משנה אם קודם מולין או קודם הרלים או להפך קודם הרלים ואחר כך מולין הפסח כשר למה רש"י כבר אמר לנו חזרנו על זה כל כך הרבה פעמים אי אפשר לקזית בשר בלא שחיטה וממילא ברגע שחשבת גם על אנשים שאוכלים את קורבן הפסח נכון שצירפת איתם אנשים נוספים זה בסדר גמור היה לנו דיון ארוך מה קורה אם הוא חשב בשחיטה על מנת זריקה וכדומה כל זה בדפים שהיו לנו עכשיו מגיעה פה שיטת אחרים שאומרת אחרת תניה אחרים אומרים תלוי מה הוא אמר קודם זאת אומרת אם שחטת ואמרת קודם מולים ולאחר מכן הרלים כשר אבל אם אמרת קודם הרלים ואחר לאחר מכן מולים פסול יפה בעצם חידוש אדיר שמגיע ואומר תלוי מה הוא אמר קודם אגב אני בטוח שכל אחד שרואה את זה מיד קופץ לו בראש תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון וואו צודקים לא רחוקים מזה כבר נדון בזה שואלת הגמרא מה ישנם מולין להרלים דכשר דכולה עולה בעינן ולהקה אתם זוכרים ראינו את זה אפילו מפסוק היה כתוב וכל הרל לא יאכל בו אמרה הגמרא וכל הרל פירושו וכל הרל המחשבה חייבת להיות כולה על הרלים אם חלקה למולים כשר או היה לנו לימוד אחר מו וכל הרי לא יאכל בושה בו מגיע לומר לנו את החידוש הזה אבל בכל אופן אנחנו רואים שבוכל או המילה הזאת כן היינו שם בכל אופן מגיע לומר רק כל המחשבה בארלות ואם כך מה זה משנה אם קודם מולים ואחר כך הרלים או להפך מה ישנם מולין להרלים דכשר דכולה עולה בעינן ולקא הרלים למולינמי כולה עולה בעינן ולקא ומנסה להבין מפה הגמרא לי מהכסבר אחרים אינה לשחיטה אלא בסוף וכדבד אמר רבה עדיין היא מחלוקת לכך הקדים מולין לארלים מולין חיילי ארלים לא חילה הקדים ארלין למולין ארלים חיילי מולין לא חייל לי אני יודע שקראתי פה צופן בסינית עתיקה הכל בסדר עכשיו נסביר יש מושג בואו נחדד רגע יש מושג שיש שחיטה בשחיטה חייבים לשחוט גם את הקנה וגם את הושת זה נקרא שתי סימנים שחטת רק סימן אחד גם אם הבהמה כרגע לא בחיים זה לא נקרא שחיטה כשרה נפלא עכשיו מעשה השחיטה כמובן הוא רוב שניים סיימת לחתוך את רוב שני הסימנים נפלא ביותר השאלה היא כזו האם אני אומר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מהרגע שהתחלת את מעשי השחיטה שחטת קנה המשכת לוושת עד רוב הוושת כל זה נקרא שחיטה או שלא התחלת את הכנס זה נחמד זה תחילת האירוע זה הכשר לשחיטה זה הכנה שרחדת את רוב הוושת פה זה נקרא השחיטה איך קוראים לזה או ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף זה בעצם אומר שכל מעשה החיתוך נקרא שחיטה ויש מושג אינ לשרחיטה אלא לבסוף. זאת אומרת הכל הוא הכשרה של האירוע ששחטת ממש את הפיפס האחרון זה נקרא השחיטה. למה זה משנה? כבר ניגע בזה. בסדר? עכשיו ברור לנו מה פירוש המחלוקת. האם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או אינה שחיטה אלא ובסוף. יפה. זה עומד לנו מול העיניים. עכשיו בואו ניכנס למה שכל למה שלפני רגע קפץ לכל אחד מאיתנו. תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון. היה לנו מחלוקת כזאת בין רבי מאיר לרבי יוסי. ראינו את זה לגבי חבר'ה, אני מבקש, אנחנו קצת מעמיקים, אבל ממש קצת וזה באמת מתוק מדבש. תתרכזו כמה כמה דקות. כתוב כך בן אדם שאומר על בהמה הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים יחדיו. כן? אנחנו זוכרים מה זה תמורה. בהמה קדושה שאתה ממיר אותה, אתה מחליף אותה לבהמה אחרת. עומד בן אדם ואומר הבהמה הזו, זאת אומרת הבהמת חולין שנמצאת פה, היא תהיה תמורת עולה ותמורת שלמים. יש לו פה שתי בהמות. אחת קדושה עולה, אחת קדושה שלמים. הוא אומר, הבהמה הזאת תהיה תמורת עולה ותמורת שלמים. האם שניהם חלים? האם רק אחד? רבי מאיר אומר, "תפוס לשון ראשון, רק הדבר הראשון. רבי יוסי אומר לו, תפוס גם לשון אחרון ושניהם חלים. מה עושים? תראה עד שתסתאב. בעצם אותה בהמת חולין שקיבלה עכשיו את שתי הקדושות לפי רבי יוסי, תראה ברחו עד שתקבל מום" ואז תמחר ויפלו דמח חצי חצי. נפלא. זה ברור לכולם? כן. במסכת זבחים מגיעה הגמרא ושואלת, האם לפי רבי מאיר הסיבה שתפוס לשון ראשון? כי אני אומר, "תשמע, הוא התכוון רק ללשון ראשון וללשון שני הוא בכלל לא התכוון. או שאני אומר לא, לא אכפת לי אם הוא התכוון, גם אם הוא התכוון לשניהם, רק הראשון חל. איפה זה משחק? מה הנפקמינה? מתי יש לי חילוק, מה קורה אם הוא אומר במפורש, אני רוצה שחציה תהיה עולה וחצי תהיה שלמים. הופה, פה אתה רואה שהוא לא נמלך, הוא לא התבלבל, הוא רוצה שיחולו שניהם. האם בכזה מצב יחולו שניהם או לא? זה מה שרש"י מביא ממסכת זבחים. ורבא אומר תשמע יש מחלוקת בין רבה להביאיה בוא נתמקד ברבא כי בו אנחנו עוסקים כרגע רבה אומר תשמע מחלוקת גם בכזה מקרה שאני יודע שהוא מתכוון ששניהם יחולו יחדיו זה מחלוקת יפה מובן עוד הפעם אני מסכם יש לנו מושג שחיטה לבסוף שחיטה בהתחלה שימו בצד אנחנו עוד לא נוגעים בזה כרגע יש לנו תפוס לשון ראשון תפוס לשון אחרון מה קורה כשהוא מתכוון ששניהם יכולו אומר רבה זה עדיין מחלוקת ורבי מאיר יאמר שיתפוס רק הלשון הראשון. ברור. יפה. בואו נמשיך בהשתלשלות העניינים במסכת זבחים. מגיע רבא ואומר הביה יש לי ראיה לשיטתי. מה שיטתי? שרבי מאיר אומר תפוס לשון הראשון גם במקרה שהוא התכוון לשני הדברים. ולא רק שהוא נמלח או התבלבל, לא. גם כשהוא התכוון. מה הראיה? יש דין שאדם ששוחט והוא חושב על כזית חוץ לזמנו, כזית חוץ למקומו. שימו לב, זה נשמע דומה אבל מי שהיה איתנו ולמטיבי לכת בטח למי שלמד מסכת זבחים הוא יודע שיש הבדל כביר. חוץ לזמנו זה פיגול. אדם שאוכל את זה זה כרת. חוץ למקומו זה אמנם פסול אבל זה לא פיגול. פה הוא חשב על כזית כך וכזית כך. אומר אומרים חכמים תשמע זה רק פסול ולא פיגול. אתה יודע למה? כי לפי חכמים יש מושג של עירוב מחשבות. לא קרב המתיר כמצוותו. זוכרים שדיברנו על זה? זאת אומרת, חכמים אומרים, כשאדם חשב מחשבה מפגלת, רק אם אחרי המחשבה המפגלת, אחרי ולפני, הכל ילך קשורה בצורה טובה ובריאה וגלט והכל חלק, זה יהיה באמת פיגול. אבל אם דחפת תוך כדי מחשבת פסול, לפני או אחרי, זה בעיה. ולכן בכזה מקרה של כזית כך וכזית כך, הם יאמרו, תשמע, הקורבן פסול, אבל לא פיגול נפלא. רבי יהודה מגיע וחולק. מה פתאום? הוא אומר בכזה מקרה תלוי מה חשבת קודם. אם חשבת קודם על פיגול על חוץ לזמנו זה באמת פיגול אם חשבת קודם על חוץ למקומו זה פסול הולכים אחרי ההתחלה אומר רבא מרבי יהודה שהוא אומר כמו רבי מאיר יש לי ראה שגם כשברור שהוא התכוון לשניהם הוא לא אמר אותה מחשבה ביחד הוא אמר כזית כך וכזית כך ובקורבן יש 500 כזיתים 5000 לא יודע כמה גם כשהוא אמר את שני המחשבות והוא התכוון לשניהם בכל אופן אומר רבי מאיר ורבי יהודה אומר בשיטתו תפוס לשון ראשון נפלא מובן ההשתלשלות העניינים בזבחים עונה הברב זה הראיה שלך בוא ואני אענה לך ורגע לפני שהוא עונה שימו סוגריים זוכרים שדיברנו קודם על ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא לבסוף בואו נעמיק בזה רגע אם אינה לשחיטה אלא לבסוף זה אומר שיש לך זמן לחשוב רק ברגע החיתוך האחרון אז אתה יכול לחשוב חשבת שתי מחשבות אנחנו כבר נמצאים בדילמה אבל אם אני אומר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף זאת אומרת חתכתי קנה חתכתי וושת כל אחד מהם בנפרד אני יכול לחשוב מחשבה נפרדת אומר הבא לרבא מדובר כאן שניהם סוברים ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וממילא אני יכול לחשוב מחשבה אחת בקנה מחשבה שנייה בוושת הופה ופה תלוי מה חשבתי קודם אם אני אחשוב קודם על פסול זה ישאר רק בפסול ואם אני אחשוב קודם על פיגול זה שחשבתי לאחר מכן על פסול לא יעזור להפריע לי לפיגול הפיגול ישאר אתה יודע למה כי רבי יהודה סובר בניגוד לדעת חכמים שעצם זה שפתחתי בפיגול אם כל המחשבה הייתה בפיגול שימו לב זה לא חצי מחשבה כי שחיטה היא ארוכה יש כאנ ויש ושת אם כל המחשבה הייתה בפיגול אין שום בעיה זה שאחרי זה הרסתי את זה בפסול סובר רבי יהודה לא הורס את זה בניגוד לדעת חכמים ולכן אומר רבי אומר הביה לרבא אין פה תפוס לשון ראשון אין פה תפוס לשון אחרון זה לא מעניין אותי בכלל לא על זה מדובר פשוט יש כאן שתי עבודות כביכול בתוך השחיטה זה מה שבעצם עונה הבאיה אבל שימו לב, רב נשאר בדעתו שאינה לשחיטה אלא לבסוף. אוקיי, סגור חבר'ה, אני סוגר את כל העניין של זבחים. זה היה למיטיבי לכת. אני מקווה שהסברנו את זה טוב, אבל גם מי שלא הבין הכל בסדר, חוזרים חזרה לסוגיה. אנחנו ראינו בסוגיה, אני חוזר חזרה על הגמרא שלנו, מסכת פסחים. אנחנו ראינו שלפי רבי מאיר יש הבדל. האם אני אומר קודם הרלים או קודם מולין? קודם מולין כשר, קודם הרל הרלים פסול. אומרת הגמרא לימסברי אחרים אינה לשחיטה אלא בסוף וכדרבה כמו שהסברנו בזבוחים דאמר רבה עדיין היא מחלוקת זאת אומרת השחיטה היא רק בסוף ברגע האחרון הופה וכשהוא אומר שני דברים במילה אחת זאת אומרת שני מילים במחשבה אחת שני דברים סותרים או אפילו לא סותרים סליחה מולין והרלים זה לא חייב להיות סותר יש בעצם מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים האם אומרים תפוס לשון ראשון או לא ולפי רבי מאיר בכזה מקרה אומרים תפוס לשון ראשון ולכן ילכך הקדים מולין להרלי אני תופס לשון ראשון ומולין חילה הרלים לא חילה ולכן כשר הקדים הרלים למולין ארלים חי למולין לא חילה ואם כך אני מסביר בפשטות אינה לשחיטה אלא לבסוף יש רגע אחד רק לחשוב לא גם בקנה גם בוושת זה לא אין לי הרבה זמן יש לי רק את רגע החיתוך הסופי שאז אני יכול לחשוב מחשבה ואז הוא חשב מולים וערלים בזה אומר רבי מרי לתפוס לשון ראשון אני הולך על מה שהוא אמר קודם הקדים לין כשר הקדים הרי לין פסול ברור ברור ופשוט אומרת הגמרא אמר אבא לא ממש לא לעולם כסף ריחים ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הופה אם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אז אם חשבתי בהתחלה מולין או קודם הרלים מה זה משנה בסוף יש פה מחשבה אחת של מולין וארלים ואמור להיות כשר כמו שראינו שמקצת שחייב להיות כולו אורלה ולא מקצת אורלה אומרת הגמרא פשוט מאוד ואח במסקינן כגון שגמר בליבו לתרביו הוא התכוון לומר בין למולין בין לארלים אבל והוציא בפיו רק לארלים ולא הספיק לומר למולין עד שנגמרה השחיטה בארלים שימו לב כאן מדובר על סיטואציה מאוד מאוד מעניינת הרי אנחנו יודעים שאם אומרים רק לארלים ברור זה פסול אם אומרים למולין ולארלים זה כשר פה היה בן אדם שרצה להגיד למולין ולארלים זו הייתה מחשבתו אבל אגב רשי מדגיש פה בזבחים אנחנו כל הזמן אומרים מחשבה מחשבה פירושת דיבור אוקיי אוקיי, לא רק מחשבה, הוא צריך להוציא את זה בפה. עכשיו, אותו בן אדם, מחשבתו הייתה גם למולים וגם לארלים, זה בעצם כשר. הבעיה היא שהוא אמר רק לארלים ולא הספיק לומר למולים וסיים את השחיטה. ובמה הם חולקים בכך? יבי מאיר סבר לו בעינן פיו וליבו שווים. זאת אומרת, לא מעניין אותי מה הוא חשב, מעניין אותי מה הוא אמר והוא אמר רק לארלים ולכן פסול. ואלו חכמים אומרים ורבנן סברה בעינן פיו וליבו שווים. כן מעניין אותי מה היה בליבו. אני משווה את פיו לליבו. ואומר מה שהוא התכוון לומר כאילו הוא אמר וכאילו הוא אמר פה לארלים ולמולים ולכן באמת יהיה כשר שואלת הגמרא בעצם סיימנו את האירוע למה רבי מאיר אומר שלמולים פסול של אמר קודם להרלים פסול כיוון שהוא אמר רק להרלים זה שהוא התכוון לומר גם למולים ברוך שכיוונתי את רבי מאיר זה לא מעניין שואלת הגמרא באמת וכשבר רבי מאיר לא בעינן פי וליבו שווים איך יכול להיות דברי מן הוא המתכוון לומר על פירות תרומה ובטעות אמר מעשר מעשר ואמר אמר תומה הוא רצה לומר שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה בטעות הצביע על בית אחר התכוון לומר שאיני נהנה לזה שאני לא יהנה מפלוני ואמר לזה בטעות הוא אמר לאדם אחר לא אמר כלום עד שיהיה פי וליבו שווין אומר רשי זה סתם משנה סתם משנה זה רבי מאיר אם כך אתה רואה במפורש שלפי רבי מאיר כן צריך פי וליבו שבין אז ההסבר הפנטסטי שהבאת פה נופל אי אפשר לקיים אותו אומרת הגמרא אלא אמר הבא פשוט מאוד מדובר רשע דאמר סימן ראשון למולין וסימן שני אף להרלים ובסימן שני נמי פתיחה בימולין זאת אומרת מגיע הבא ואומר ברור שרבי מאיר סובר כמו המשנה שלנו ובמקרה שהוא אמר גם מולים וגם הראלים לא משנה מה הוא אמר קודם זה יהיה כשר רק הבעיה שפה הוא אמר מולים זאת אומרת הוא אמר סימן ראשון מולים סימן שני ארלים והוא התכוון אף לארלים כן תוספות אומרים אם הוא לא אמר במפורש אף לארלים אלא הוא התכוון כך ולכן אני אומר בסימן ראשון זה כשר סימן שני בשחיטה היה פה חלק שמי יועד גם וגם. זאת אומרת נכון שהיה פה הרלים אבל היה פה גם מולים ולכן זה כשר. בוא נראה את זה בגמרא רשע. דאמר סימן ראשון למולין וסימן שני אף לארלים. הוא התכוון גם לארלים ובסימן שני נמפתיחה בימולין. גם בסימן שני מעורב בתוכו. אנשים כשרים אבל סעיף המדובר דאמר סימן ראשון לארלים סימן שני למולים דבסימן ראשון זה היה רק הרלים. הלא פתיחה בי מולין. בסימן ראשון יש רק ארלים ולכן פסול. עכשיו כל מי ששורד איתנו אומר מה זה קשור סימן שחיטה זה אירוע אחד אומרת הגמרא ורבי מאיר לטעמי דאמר מפגלין בחצי מתיר רבי מאיר לטעמו לשיטתו שאומר יש מושג של פיגול בחצי מתיר רשי מביא את המחלוקת לגבי קטורת לגבי סליחה מנחה וקומץ שזה שני דברים נפרדים ובעצם זה אחד כל אחד מהם נחשב כחצי מתיר רבי מאיר מחדש ואומר תשמע גם בחלק מהעבודה אפשר לפגל ופה מדובר שהוא הוא פיגל בחלק מהעבודה, בסימן אחד מהשחיטה. שחיטה זה מכלול, סימן אחד זה חצי. אז יש פה חצי מתיר. זאת אומרת חצי מהדבר שעושה את פעולתו. השאלה אם מפגלים בחצי מתיר או לא. אז כך, חכמים אומרים אין מפגלין בחצי מתיר. ולכן גם אם עשית סימן אחד הרלים, סימן אחד מולין או להפך לא מעניין אותי תמיד כשר. רבי מאיר אומר, אם אמרת מולין ולאחר מכן אף להערלים כשר, כי בסימן השני גם מעורב חלק שמותר להם לאכול. אבל אם התחלת לארלים, זאת אומרת שהסימן הראשון הוא כולו בעייתי, כולו הרלים. אז אומר רבי מאיר באמת פסול, רבי מאיר לטעמי דמר מפגלים בחצי מתיר ורבנן לטעמי הוא דמרי אין מפגלין בחצי מתיר. נפלא ביותר. אז בעצם רבי מאיר כמו שאמרנו אם תשחט למולין ולרלים, בין לארלים למולין הכל יהיה בסדר. הבעיה כאן שהוא עשה סימן אחד כך, סימן אחד כך. ולכן אם הוא מתחיל עם הערלים, יש לי בעיה שיש פה חצי מתיר. סימן שלם שכולו בעייתי ולכן באמת קורבן הפסח יהיה פסול. עכשיו ממש לסוף כל הסוגיה הכביכול קשה הזו יש לנו משנה פשוטה וקלה. יש איסור לשחוט את קורבן הפסח אם יש לך חמץ בבית. אומרת המשנה הקדושה, השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה. רש"י מביא את הפסוק לא תשחט על חמץ דם זבחי. רבי יהודה אומר אף התמיד. נראה בגמרא מאיפה הוא לומד את זה. גם תמיד של בין ה-40 של יום ערב פסח אסור לשחוט כשיש לך חמץ בבית. יפה. רבי שמעון אומר כך. הפסח ב-14 לשמו חייב ושלא לשמו פטור. שימו לב, רבי שמעון מגיע פה עם דעה אחת שהיא גורפת בכל השס. שחיטה שאינה ראויה לא שמ שחיטה. ולכן אם שחטת שלא לשמו אז פשוט השחיטה לא ראויה. וממילא אתה לא תהיה חייב. הפסח אמנם יהיה פסול. וכיוון שהוא פסול אתה לא תהיה חייב על השחיטה שלו על חמץ. כי זה שחיטה שאינה ראויה ושאר כל הזבוחים. שימו לב, רבי שמעון הולך להגיע פה עם חידוש ולאחר מכן חידוש נוסף. הוא הולך להגיד, תשמע, יש מושג שגם שאר כל הזבוחים אסור לשחוט אותם על חמץ, אבל דווקא במועד עצמו, בתוך הפסח, בערב פסח מותר. הוא הולך לומר לנו ככה, כשחייבים על פסח, מתי זה ביד, אז פטורים על שאר הזווחים. וכשפטורים על פסח, שזה בשער ימות השנה, זאת אומרת כמובן בתוך החג, שזה פסח שעבר זמנו, שעליו פטורים, אם תשחט אותו על חמץ, על שער כל הזבוחים תהיה חייב, אלא אם כן שוב סוגריים, אם זה שחיטה לא ראויה ואז תהיה פטור. בואו נראה איזה הוא שאל כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן פטור. למה? בעצם הלף ששאל כל הזוכחים שנזבחו שלא לשמן הם כשרים. בכל אופן, בערב פסח יהיה פטור, כמו שאמרנו, כי זה זמן שחייבים על קורבן פסח. וממילא אומר רבי שמעון שעל השער פטור ואילו במועד בתוך החג פסח לשמו פטור כי זה שחיטה שאינה ראויה פסח לאחר זמנו הוא לא ראוי לשם פסח שלא לשמו חייב כי זה כמו שלמים ושער כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב כי זו שחיטה ראויה ובתוך המועד חייבים עליהם כמו שאמרנו חוץ מן החטאת ששחתו שלא לשמע כי זה שחיטה שלו ראויה פסח וחטאת הם באותו מדרג ששוחטים אותם שלא לשמם זה שחיטה שלו ראויה ולכן שאר כל הזבחים במועד יהיו חייבים חוץ מחטת ששחטה שלא לשמע. טוב, איך מסכמים את העמוד הזה? פשוט מאוד. רבי מאיר מגיע ואומר, "תשמע, יש חילוק בין אם שכת קודם לארלים שאז פסלול לבין המשכת קודם למולין שאז כשר". ניסה הגמרא לומר, תשמע, אחרים סוברים כמו שראינו במסכת זבחים בדברי רבה. כן, חבר'ה, עכשיו מי שקצת יסתבך בשיעור, עכשיו זה יהיה לו הכי ברור בעולם. כמו שראינו בדברי רבא בזבחים זה הרשי הערוך ראינו שאינה לשחיטה אלא לבסוף ורבא אומר שבעצם גם במקרה שאני יודע ברור שהבן אדם מתכוון ששניהם יכולו רבי מאיר אומר עדיין תפוס לשון ראשון בלבד אז גם פה הוא אומר פשוט אמרת קודם למולים כשר קודם לאלים פסול דוכה הגמרא ואומרת לא מגיע רבא ואומר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ופה הוא גמר בליבו גם וגם והבעיה היא שאמר רק דבר אחד וחולקים מה אם אומרים פי ולבו שווים או לא דכינו ראינו את זה כיוון שראינו שרבי מאיר מצריך פי וליבו שווים ולכן אמרנו פשוט מאוד מדובר שהוא פיגל בסימן אחד על מלא והוא סובר מפגלים בחצי מתיר וחכמים חולקים עליו זאת אומרת הוא אמר קודם למולים הוא התכוון בסימן שני אף להרלים אבל אם הוא פתח בארלים זה רק להרלים ולכן באמת פסול משנה שוחט את הפסח ויש לו חמץ פסול עובר בלא תעשה לא כתוב שזה פסול אגב תוספות כותבים שזה לא פסול רשי חולק עליהם אבל עובר בלא תעשה רבי יהודה אומר גם התמיד רבי שמ שמעון אומר דבר מעניין. דבר ראשון פסח ב-14 רק אם הוא לשמו. כי לא לשמו זה שחיטה שאינה ראויה. אבל שאר כל הזבחים בערב פסח בין לשמן בין שלא לשמן עליו שהם ראויים פטור. במועד הפסח לשמו פטור. כיוון שזה שחיטה שאינה ראויה. פסח שלא לשמו. ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייבין חוץ מחטאת שזה כמו פסח שברגע שהיא לא לשמטור עליה כיוון שזה שחיטה שלא ראויה. בהצלחה רבה ואדירה. ולהתראות מחר. เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: